סטוקליצקי נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1. התביעה שבפני עניינה הפרת חוזה וגביית יתר של חברת תקשורת.

2. לטענת התובע, באוגוסט 2011 נציגה מטעם הנתבעת, בשם אתי, ביקרה בביתו והציעה לו חבילת תקשורת, לרבות שלושה מכשירים בסך כולל של 587 ₪. בנוסף, הבטיחה הנציגה לתובע כי יזוכה בגין קנסות יציאה במידה ויחויב בהן. התובע טען כי כחודש מיום הצטרפותו הבחין כי חויב בסכום החורג מהסכום שסוכם וכי לא קיבל זיכוי בגין קנסות. התובע טען כי פנה פעמים רבות לנתבעת לברור החיוב ונענה בתירוצים שונים כגון: חריגה ממספר הדקות ובעיית מפעילים חיצוניים. בהמשך הוצע לו מכשיר טאבלט ללא תמורה, אך חויב בגינו. התובע שוחח עם הנתבעת והגבייה בגין עלות המכשיר בוטלה, אך מחיר הגלישה נגבה במלואו. התובע עותר לזכותו בגין ההפרש בין החיובים בפועל לבין "הסכום שסוכם ושעליו חתמתי" בסך של 587, קרי סך כולל של 2,693 ₪

3. מנגד טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב כדי לכפות על הנתבעת תנאי התקשרות שמעולם לא נתנה הסכמתה לגביהם ולחילופין להביא לביטול ההסכמים מחייבים. הנתבעת טענה כי לא הפרה התחייבויותיה כלפי התובע ומדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטול ההסכם. הנתבעת טענה כי ביום 29.8.11 התקשר התובע בהסכם לאספקת שירותים סלולאריים במסגרתו רכש מכשיר מדגם איפון מתקדם ושני מכשירים נוספים מדגם נוקיה שנעשו במסגרת מנגנון חיוב/זיכוי המוצעים לכלל לקוחותיה. עוד טענה הנתבעת כי כל פרטי העסקה צוינו מפורשות בהסכם ההתקשרות החתום על ידי התובע על פיו מחויב בסך חודשי של 591 ₪ כולל מע"מ, סכום הזהה לסכום לו טוען התובע. הנתבעת טענה כי דף הניר שצורף על ידי התובע כנספח, חסר כל תוקף משפטי שכן אינו נושא את שמו וזהותו של התובע. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע חרג מהשימוש הכלול בחבילות שעשה בתשלום חודשי קבוע כגון חריגה בכמות המסרונים וצריכת שירותים סלולאריים נוספים בתשלום. הטענה לפיה הובטח לו טאבלט ללא תמורה, עומדת בניגוד להסכם בכתב החתום על ידי התובע ואופן החיוב בעבור ציוד הקצה שרכש התובע. יתרה מזו, רכישת הטאבלט נעשתה במנגנון חיוב/זיכוי שבגינו מחויב התובע בגין עלות מכשיר נייד ובכפוף לשימוש מינימאלי במכשיר מזוכה כמצוין בסעיף הנחת זמן אויר, כך שבפועל התובע לא שילם דבר בגין הטאבלט. הנתבעת ביקשה לדחות התביעה ולחייב בהוצאות.

4. בדיון שנערך בפני חזר התובע על גרסתו לפיה התקשר עם הנתבעת על יסוד דף הנייר שנרשם בכתב יד שצורף לכתב תביעתו בסכום כולל של 587 ₪ מעבר לכך הוחתם על גבי דפים ריקים אך לאחר החשבונית הראשונה הבחין כי תעריפי החיוב עלו. התובע פנה פעמים רבות לנתבעת לברור העניין ונמסר לו כי החיוב הינו בגין מפעילים חיצוניים. התובע ביקש לנתקו ממפעילים חיצוניים אלה ואף נשלח אליו טופס ניתוק מאת הנתבעת אותו לטענתו החזיר לידיה. ברם, בדיון הודה התובע כי אין בידיו את טופס הניתוק האמור. עוד העיד כי הנציגה שהיתה בביתו הציעה לו חבילה בהתאם לכפל ממוצע השיחות שניהל בעבר, ומכאן שלא יתכן שדיבר מעבר למוסכם. התובע טען כי בעבור השיחות שבוצעו לחו"ל שילם. התובע טען כי הנתבעת הפרה התחייבויותיה כלפיו, גבתה ביתר, לא התקינה מכשירים ברכביו ולא הוחזרו הקנסות לחב' הסלולר. כן, טען התובע תחילה כי מעולם לא הכניס המכשיר לתיקון אך חזר בו.

5. נציגת הנתבעת העידה כי כלל העסקאות של התובע הן בעלות של 591 ₪ וזאת בהתאם להסכמים חתומים על ידי התובע. הנתבעת הבהירה כי מדובר במסלול של חיוב זיכוי וכלל החיובים תואמים את העסקאות. ברם, התובע ביקש בהמשך בשיחה טלפונית לצרפו לשירותים נוספים כגון שירות תיקונים, שירות גיבוי ושירות מוסיקה. הנתבעת טענה כי נשלחו לבית התובע טפסים וכן נשלחו מסרונים למכשירו המאשרים צירופו לשירותים בהם צוינה העלות הנגבית בגינם. כן הציגה הנתבעת תיעוד שיחה בה הוסבר לתובע על השירותים אליהם צורף לרבות ביטוח. הנתבעת ציינה כי לאחר הצטרפותו לשירות התיקונים, הכניס התובע מכשירו לתיקון ומכאן שהיה מודע לשירות תיקונים ואף השתמש בו. בנוסף, טענה הנתבעת כי לגרסת התובע ידע על חיובו ביתר כחודש לאחר ההתקשרות ומכאן שהגיש תביעתו בשיהוי ניכר.

6. דיון -

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בטענות הצדדים וראיותיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. ואבאר:

הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובע התקשר בהסכם לאספקת שירותים סלולאריים ושלושה מכשירים. התובע טען כי הובטחה לו חבילה בעלות כולל של 587 ₪ בעוד לטענת הנתבעת העלות הכוללת עומדת על 591 ₪, קרי מדובר בסכומים זהים.

התובע ביסס תביעתו על הטענה כי בפועל החל להיות מחוייב בסכומים הגבוהים מגובה החבילה שהובטחה לו ועל כן עתר להשבת ההפרש בין המחיר שסוכם לבין הסכום שנגבה בפועל.

ברם, טענת התובע נטענה בעלמא, התובע לא התייחס לכל חשבונית בנפרד ולחיובים המצוינים בה.

בנוסף, התובע לא התייחס להסכם ההתקשרות אשר נחתם על ידו בו מצוינים במפורש פרטי ההתחייבות.

יתרה מזו, בעדותו של התובע נמצאו סתירות, כך למשל התובע הכחיש תחילה כי עשה שימוש בשירות התיקונים של הנתבעת ואח"כ הודה כי שלח את מכשירו לתיקון.

מנגד, הנתבעת סיפקה הסבר מפורט בדבר תנאי ההתקשרות והחבילות הכוללות מסלולי חיוב וזיכוי בעבור המכשירים והטאבלט. עדותה התבססה על הסכם ההתקשרות שנחתם על ידי התובע והמחייב אותו.

מעיון בחשבוניות עולה כי בפועל חויב התובע בהתאם להסכם ההתקשרות, הן ביחס לחיובים בעבור השיחות והן בזיכוי שניתן לו בעבור המכשירים והטאבלט, בגינם בפועל לא שילם דבר.

עוד ניתן לראות על פי החשבוניות המצורפות כי התובע אכן הצטרף למסלולים שונים מעבר לחבילת ההתקשרות. כגון: שירותי מוזיקה, גיבוי ,ביטוח תיקונים ועוד.

משהצטרף התובע לשירותים נוספים, בגינם מחויב מעבר לסכום חבילת ההתקשרות, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

יתרה מזו, התובע התקשר לנתבעת על מנת לברר את גובה החיוב והודה כי הנתבעת הבהירה לו כי מקור החיוב הינו בשירותים נוספים אותם צרך. מתמליל השיחה שצורף ע"י הנתבעת עולה כי ניתן לתובע הסבר כי מדובר בחריגות ותכנים נוספים ורק אז ביקש התובע לראשונה לבטלם. התובע הודה כי נשלחו אליו טפסים לצורך ביצוע הביטול, אך לא היתה בידו כל ראיה לכך שחתם עליהם ושלח אותם לנתבעת.

לא זו אף זו, בדיון הוכח שהתובע לא רק שהצטרף לשירות תיקונים אל אף עשה בו שימוש בהכניסו את מכשירו לתיקון במעבדה של הנתבעת.

מחומר הראיות עולה אפוא כי התובע היה מודע לכך שהחיוב חורג מגובה החבילה כחודש לאחר תחילת ההתקשרות, בנוסף התובע ידע, לאור פנייתו לנתבעת, כי מקור החיוב בחריגה מהחבילה ובצירופו לתכנים חיצוניים נוספים. עם זאת, בחר התובע להמשיך את התקשרותו עם הנתבעת ואין בידו ראיה כי חתם על ביטול השירותים הנוספים. סבורה אני כי בנסיבות אלה יש בהמשך ההתקשרות משום הסכמה וקיים חוסר תום לב ושיהוי בהעלאת טענות כנגד גובה ההתקשרות והגשת התביעה רק כעבור שנה.