פסק דין
1.בפני תביעה כספית על סך 1,601 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי סיגל בגדי עבודה ופרסום בע"מ ("התובעת") כנגד סמארט סטפ בע"מ ("הנתבעת"), לתשלום תמורת מדי עבודה מודפסים שסיפקה התובעת לנתבעת. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה.
2.ההתנגדות הוגשה לכאורה באיחור, תוך טענה, כי לא היתה המצאה כדין. ההמצאה נקלטה במחשבי ההוצל"פ כהמצאה בהדבקה, לאחר 3 ניסיונות ביקור בעסק הנתבעת, אלא שלטענת הנתבעת משרדה פתוח בשעות בהן בוצעו אותם ביקורים נטענים. הבקשה להארכת מועד הועברה לתגובת התובעת, שלא הגיבה. ההליכים עוכבו כסעד ביניים, לאחר שהופקדה ערובה בסך 1,500 ש"ח.
3.טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן, כי מקצת מהמשלוח האחרון היה פגום, באופן שמספר חולצות, שנשאו תוויות של מידות שונות, היו בפועל באותו גודל ממש. לפיכך, נאותה לשלם רק עבור החלק שלא היה פגום, ואף שלחה שיק על סך 1,105 ש"ח, שהוחזר על ידי התובעת. הנתבעת כופרת בחבותה לשלם את ההפרש, בסך 496 ש"ח, והציעה לתובעת להחזיר לה את הסחורה הפגומה בד בבד עם התשלום. עתה טוענת הנתבעת, כי בשל ההוצאות שנגרמו לה עקב הצורך להתגונן בפני התביעה, שוב אין לחייבה אפילו בתשלום זה.
4.טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן, כי הנתבעת חתמה על קבלת הסחורה, והיה עליה לבודקה, כי לא היתה פניה של הנתבעת לתובעת בדבר הפגמים, שאחרת לא היתה בעיה מהחלפת החולצות או זיכוי בגינן, וכי את השיק שלחה רק בחלוף 4 חודשים, ולאחר דרישות חוזרות ונשנות, ומחמת שחששה כי תיתפס בכך כהודאת בעל דין, סרבה התובעת להציג את השיק לפרעון, והחזירה אותו לנתבעת. גם התובעת, כמובן, טוענת להוצאותיה.
5.הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.
כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).
"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).
מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.
6.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), לרבות לעניין המועד, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 1,200 ש"ח.
הגזברות תעביר, מתוך סכום הערבון שבתיק, סך של 1,200 ש"ח לתובעת, באמצעות ב"כ, וסך של 300 ש"ח לנתבעת, באמצעות ב"כ.
7.משכך – אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 1211328099.
ניתן היום, ד' אב תש"ע, 15 יולי 2010, בהעדר הצדדים.