סידור גט טרם פסיקה כתובה בתום ההליך לחלוקת זכויות בבית המשפט

בפנינו תביעת גירושין הדדית. הצדדים פרודים כבר כחמישה חודשים. הכתובה בסך 540,000 ש''ח. בבית המשפט מתנהל הליך רכושי הדדי, כולל איזון משאבים, מונה אקטואר, יש תביעה לפירוק שיתוף, וקבוע דיון למועד קרוב.

כאמור בהחלטת בית הדין מיום י"א בכסלו תשע"ז (19.12.16), שני הצדדים מסכימים להתגרש, אך האישה באמצעות בא כוחה מבקשת שתביעת הכתובה תידון לפני הגט.

בית הדין הציע הצעתו לסיום ההליך, אך בהודעה שהתקבלה בבית הדין הביעה האישה את התנגדותה להצעה. בהחלטת בית הדין מיום כ"ח בכסלו תשע"ז (28.12.16) ביקש בית הדין את תגובת הבעל לאחר שישקול את ההשלכות שעל הפרק. תגובת הבעל הגיעה לבית הדין בד' בטבת תשע"ז (2.1.17) בה נאמר כי חרף התנגדות האישה, שב הבעל ומבקש כי הצדדים יתגרשו עתה והכתובה תידון לאחר הגט.

למעשה בין הצדדים קיימת מחלוקת עקרונית, האם יש לסדר גט בתחילה ולהותיר את הדיון על הכתובה לאחר הגט ולאחר שיתבררו תוצאות התביעה הרכושית, כדרישת הבעל, או שמא יש לדון בכתובה תחילה טרם סידור הגט, כדרישת האשה.

ובכן, בית דין דנן כבר אמר דברו בסוגיה עקרונית זו (החלטה מאת אב"ד הרכב זה שפורסמה זה מכבר) בתיק 514847/9.

ונבאר ההחלטה הספציפית בנוגע לתיק שלפנינו.

הנידון העומד בפנינו הוא, האם יש להיענות לבקשת האישה לעכב את סידור הגט עד מתן החלטה בענין הכתובה, או לא. נציין, כי במקרה שלפנינו מתנהל במקביל הליך של פירוק שיתוף ואיזון זכויות בבית המשפט, כאשר ידוע נוהג בתי הדין כי אין האישה זכאית לכתובתה אם קיבלה זכויות יתרות מהבעל על פי פסיקת הדין האזרחי שאינו על פי דין תורה, ואם כן ההחלטה בעניין הכתובה לא תוכל להינתן לפני סיום ההליך הממוני בבית המשפט.

שיטות הראשונים בדין סידור גט קודם סילוק דמי הכתובה

השיטות בדין זה הינן ידועות (עיין בפסקי דין רבניים כרך י"ח עמוד 37 ואילך, עיין דברי אב"ד הרכב זה במסגרת נימוקי פסק דין בתיק מספר 514847/9, ועיין בפסק דין בית הדין נתניה בתיק מספר 289160/5 וכן עיין פסק דין בית הדין הגדול בתיק מספר 1030950/3). להלן יובא תמצות השיטות קודם שנברר את טעמי הדין והתקנה.

כתב הרשב"א בתשובה (חלק א סימן אלף רנד):

שמעתי משם הגאון ז"ל שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה, כן מצאתי לרב אלפסי ז"ל בתשובה, והביא ראיה ממה ששנינו (כתובות נא ע"א): "לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה – רשאי." אבל שלא בכתובתה אינו רשאי. ואם לא קיבל עליו את הדין מנדין אותו, זה לשון התשובה.

וכן כתב בשו"ת התשב"ץ (חלק ג סימן רכז):

הגאון כתב שאין אדם רשאי לגרש אשתו אם לא יפרע לה כתובתה, וכן נמצא בתשובה להרי"ף ז"ל, והביא ראיה ממה ששנינו לקתה חייב לרפואתה וכו', ויש לי ראיה לזה, דאמרינן "נתנני ה' בידי לא אוכל קום – זו אישה רעה וכתובתה מרובה" כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות סג ע"ב), וכן מההוא עובדא דשלהי אגדת הניזקין (גיטין נח ע"א), וכן מעובדא דרבי יוסי הגלילי בירושלמי שהיתה אשתו רעה, ורבי אלעזר בן עזריה הלוה לו מעות לפרעה, כדאיתא בפרק אלמנה ניזונת (ירושלמי כתובות פרק יא ה"ג), ובויקרא רבה בפרשת הר סיני [=פרשת בהר] ובראשית רבה בפסוק "אעשה לו עזר כנגדו". מכל הני משמע שאינו יכול לגרשה אלא אם כן פורע אותה.

ואילו מדברי הרא"ש בתשובה (שו"ת כלל מב סימן א) נראה לכאורה שחולק עליהם, וזה לשונו:

על ראובן שנשא אישה ושהה עמה יותר משנתיים, ונודע לו שהיא נכפית והוציאה מביתו, והיא תובעת ממנו שאר כסות ועונה, והוא משיב שהדבר ידוע שאין הדעת סובלתה להסתופף אצלה, גם סכנה יש בדבר. וחפץ לגרשה וליתן לה כל אשר לו, ועני הוא ואינו משיג [ליתן לה כתובתה]. אמת הוא שחכמי הגמרא אמרו בין שנולדו בו מומין גדולים בין שנולדו בו מומין קטנים כופין אותו להוציא [...] במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האישה כופין אותה לקבל גט. ואם תמאן לקבל – ימנע ממנה שאר כסות ועונה, ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שייתן לי כתובתי, דזו אינה טענה, כיון דמן הדין חייבת לקבל גט כאשר הוכחתי – נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהיה מחויב לה, והנמצא אתו ייתן והמותר כאשר תשיג ידו.

הרמ"א באבן העזר (סימן קיט סעיף ו) פסק כשיטת הרא"ש:

ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה ונדונייתה, אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב לה.

נראה לכאורה שהכריע כי הרא"ש אכן חולק על הרשב"א והרי"ף הנ"ל.