הופיעה בפנינו המבקשת [ס'].
המבקשת נישאה ברוסיה בנישואין אזרחיים ליהודי בשם [א'] וממנו נולדו לה שני ילדים. לאחר מספר שנים התגרשה ממנו אזרחית.
כיום חיה עם יהודי בשם [ב'] שיש לה ממנו שני ילדים מחוץ לנישואין וכעת מבקשת להינשא לו.
כידוע, בעניין נישואין אזרחיים נחלקו גדולי עולם אם יש בהם חשש קידושין המצריך גט או שמותרת לעלמא ללא גט. נפסקה ההלכה שמעיקר הדין האשה אינה צריכה גט מנישואין אלה. אולם לרווחא דמילתא, היכא דאפשר לתת גט מצריכים בתי הדין לסדר גט לצדדים כדי לצאת ידי דעת הפוסקים החוששים ללשונות קידושין או למעשה קידושין כלשהוא בעת הנישואין האזרחיים, אם לא במקום עיגון שאז מתירים לאשה להינשא ללא גט.
אך במקרה דנן, כאשר האשה כבר חיה עם גבר אחר ונולדו לה ילדים ממנו, יש אומרים שיש בסידור הגט מהאיש הראשון חשש לעז על הילדים מהגבר השני, שיאמרו שהיתה צריכה גט מהאיש הראשון ולא עשתה כן ולכן ילדיה מהאיש השני הם ממזרים.
בעניין זה נחלקו דייני זמנינו. לדעת הגאונים הרב ש. שפירא והרב ד. לבנון שליט"א יש חשש לעז בסידור גט לאשה מהאיש הראשון (תיק נתניה 1010027/1 ותיק אשקלון 1004753/1), על פי סוגיא גיטין (דף פו ע"ב) "שלושה גיטין פסולים" וסוגיא יבמות (כד ע"ב) "הנטען על אשת איש", והסבר הפרישה (אה"ע סי' קנ) בדין גט הפסול מדרבנן. וכן הביאו שנקט הגאון הגדול בעל ציץ אליעזר (חלק כ סי' א וחלק כב סי' סז) שאין לסדר גט שיגרום לחשש ממזרות.
אמנם הגר"צ בן יעקב שליט"א בשורת הדין (כרך טו עמ' רעט) הביא מדברי תרומת הדשן (ח"ב סימן כא ועוד) שאין חשש לעז בסידור הגט לרווחא דמילתא, וכן פשטות דברי הרמ"א (אה"ע סי' קנ סעי' א) בדין גט הפסול מדרבנן, וכן דעת הגר"א אדרי שליט"א בספרו שחר אורך (סימן יט) ובפסק דין מביה"ד אשקלון (בתיק 886122/1).
וכבר נתבאר היטב במקורות ובפס"ד שהזכרנו את הצדדים לכאן ולכאן, וי"ל בזה "דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד".
כתוספת לנ"ל, ברצוננו לעיין בהלכות נוספות הקשורות לעניין זה, האם מותר להחמיר במצב שבו עלול לצאת לעז על הילדים ומתוך כך תתבאר מסקנתנו בדין זה.
א. בשו"ע בהלכות טבילה (יו"ד סימן קצח סעיף כ) מבואר שעל אף שמעיקר הדין אשה ששכחה לגזור ציפורן אחת אין זה נחשב חציצה בטבילה אם הציפורן היתה נקיה, מ"מ כותב שם הרמ"א בשם הגהות שערי דורא:
"ומאחר וכבר נהגו ליטול הציפורניים, אפילו אם ציפורן אחת נשארה בידה וטבלה צריכה טבילה אחרת, וכן נוהגין."
וכתבו על כך הפוסקים שכל זה כאשר האשה עדיין לא לנה או קיימה יחסי אישות עם בעלה לאחר שטבלה, אך אם לנה עמו אפילו אם לא קיימו יחסים, חוששים להוצאת לעז על העובר שיוולד (או על הבעילה) וסומכים על דעת רוב הפוסקים שאין קצה הציפורן חוצץ אם היה נקי. כך דעת המהר"ם מלובלין (סי' עא), המשנה למלך (הלכות מקוואות פ"ב), הט"ז (שם ס"ק כא), הבאר הגולה (אות מג), והסדרי טהרה (ס"ק לט).
אולם דעת הש"ך (ס"ק כה) להחמיר כדעת הראב"ן שציפורן חוצצת וכתב שאם יכולה לחזור ולטבול בנקל, למרות שכבר לנה או שימשה, תחזור ותטבול בלי ברכה וכן דעת הב"ח (יו"ד סי' קצח), החכמת אדם (כלל קיט סעיף יד) והטהרת ישראל (סי' קצח אות סד), וראה גם בערוך השולחן (שם סעי' מח).
נמצאנו למדים שבדבר זה של חומרא במקום חשש הוצאת לעז נחלקו רבותינו גדולי עולם.
אמנם יתכן שיש לחלק, ששם מדובר בספק דרבנן במקום דאיתחזק איסורא, ולכן מאחר והאישה ודאי הייתה אסורה ויש מחלוקת אם הציפורן נחשבת חציצה יש מקום להחמיר כדי לצאת מחשש איסור נדה. עוד שיש לומר ששם איכא טעמא רבה, כמו שכתב שם בתפארת צבי (ס"ק יג) שאפילו לאחר שלנה עם בעלה ואפילו אם ברי לה שהציפורן היתה נקיה בכל אופן צריכה טבילה, מאחר וחיישינן למ"ד שהציפורן עומדת לקציצה וכל העומד ליקצץ כקצוץ דמי והוי חציצה מדרבנן. ואם כן יש טעם ספציפי בדין זה.
אבל בנידון דידן כבר נתבאר שלרוה"פ אין צורך בגט, ואין האשה בחזקת נשואה מבעלה הראשון. ואם כן יתכן שגם המחמירים בהלכות טהרה יודו בנידון דידן שאין מקום להחמיר ולחייב בגט נוסף במקום חשש לעז.
אמנם יתכן, לטעם השני, דמאחר ויש פוסקים המחמירים בנישואים אזרחיים להחשיבה כאשת איש ויש טעם ספציפי, אם כן גם הפוסקים לעיל שחוששים ללעז בהל' טבילה יאמרו שמאחר ואפשר בנקל להשיג גט מהבעל הראשון, על אף שהדבר כרוך בחשש הוצאת לעז על הילדים, מ"מ יש לנסות להשיג גט.
ב. הרמב"ם בהלכות תרומות (פ"ח הלכה טו) כתב:
"אשת איש שבאו עליה עידי קינוי ועידי סתירה הרי זו אסורה לאכול בתרומה עד שתשתה מי המרים מפני שהיא ספק זונה, מת בעלה קודם שישקנה, או שהיתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה ה"ז אסורה לאכול בתרומה לעולם, וכל אשת כהן שאמרה טמאה אני הרי זו אסורה לאכול בתרומה."