סיון נ' סלם יעקב ובניו (1995) בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה ע"ס 1,500 ₪ שדורשת התובעת מהנתבעת עקב ליקוי באספקת בלון חמצן.

התובעת, שהינה אומנית זכוכית, מקיימת חוגים שבועיים ללימוד יצירת עבודות זכוכית. לדבריה, ביום 15.1.2012 בשעות הבוקר החליפה התובעת בלון חמצן שרכשה מהנתבעת כאשר השיעור אותו הייתה אמורה ללמד היה אמור להתקיים אחה"צ. להפתעתה גילתה שהבלון ריק. היא התקשרה לנתבעת והסבירה שהיא זקוקה לבלון מאחר ויש לה שיעור אחה"צ וכי אם לא יסופק בלון החמצן, לא תוכל לקיים את השיעור. לדבריה, למרות שעמדה עם הנתבעת בקשר לאורך כל היום, לא נמצא פתרון לבעיה והתקשרה אף לספקים אחרים אך ללא הועיל.

בשעה 14:00 בצהריים הבינה שהיא צריכה להודיע לתלמידותיה שלא יתקיים שיעור ועל כן שוחחה שוב עם נציג הנתבעת, בסיום השיחה הבהירה לו כי מאחר שהיא תצטרך להחזיר כסף לחמש תלמידות שלה, היא מצפה שכפיצוי הוא יספק לה 5 בלוני חמצן ללא תשלום. למחרת הגיע נהג מוביל מטעם הנתבעת והביא לה בלון חמצן מלא. לפיכך, היא תובעת פיצוי בגין הטיפול הלא הולם, החזר כסף לתלמידות ופגיעה באמינות מול תלמידותיה.

הנתבעת טענה להגנתה כי התובעת קיבלה פיצוי מיידי ללא כל בדיקה וכי למחרת סופק לה בלון חמצן אחר ללא כל חיוב. התובעת גילתה את התקלה בבוקר אותו יום ולכן יכולה הייתה להודיע לתלמידות שאינה יכולה לקיים את השיעור באותו היום. לטענת הנתבעת, אין באפשרותה לתת מענה באותה דקה ושעה במהלך היום.

מקובלת עליי טענת הנתבעת כי הינה בית עסק שאינו יכול לעמוד דום כל אימת שלקוח מתקשר עם בעיה מסוימת. התובעת מצידה ידעה כבר בשעות הבוקר על הבעיה ויכולה הייתה להודיע לתלמידותיה על כך שלא יתקיים שיעור ובכך יכולה הייתה להקטין את נזקיה.

לא שוכנעתי כי מדובר במצב שבו אין אפשרות לדחות את השיעור גם אם מדובר בתלמידות שמשלמות באופן חודשי. במקרה כזה יכולה הייתה התובעת למצוא יום חלופי לקיום השיעור. תקלות יכולות לקרות ולהתרחש גם על התובעת לקחת זאת בחשבון. סביר להניח כי אילו היה מדובר בעניין אישי של התובעת שבעטיו לא תוכל לקיים שיעור ביום מסויים, היתה מוצאת יום חליפי.

יצוין כי התובעת עצמה טענה בכתב התביעה כי בשעה 14:00 הבינה שהיא צריכה להגיע להחלטה אם להודיע לתלמידותיה שלא יתקיים השיעור. על כן, ככל שהיה לתובעת חשש כי לא תוכל לקיים את השיעור, היה עליה כבר אז להודיע לתלמידות כי השיעור לא יתקיים. אמנם התובעת התקשרה שוב לנתבעת אך ככל הנראה השיחה לא עלתה יפה ועל כן היא דרשה שכפיצוי יספקו לה 5 בלוני חמצן. דומני כי מדובר בדרישה בלתי סבירה ובלתי הגונה שכן לא שוכנעתי ולא התרשמתי כי הנתבעת סיפקה בלון ריק בכוונה ובהחלט יתכן שמדובר בתקלה.

במקרה כזה, איני סבור כי נפל פגם בהתנהגות הנתבעת ולאור התנהלותה של התובעת עצמה אשר ידעה מבעוד מועד כי יש חשש שהשיעור לא יוכל לצאת לפועל, הרי שאין מקום לצפות מהנתבעת כי תפצה אותה בגין כך. לא הוכח כי הנתבעת התרשלה או הטעתה את התובעת, וגם אם קרתה תקלה כפי שקרתה, שהינה סבירה ואפשרית, הרי שבסופו של דבר פעלה הנתבעת כראוי.

יצוין כי פרט לטענותיה, לא הביאה התובעת כל הוכחה כי אכן שילמה את הפיצוי לתלמידותיה, ואף סכום התביעה אינו מוסבר ומנומק.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ב, 05 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.