סלומון נ' הראל דרור-נהג אגד ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה מטעם התובע ליתן הוראות אם להתיר הגשת חוות דעת רפואית שניתנה בעניינו של התובע ע"י מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר מיכל עמית כהן, בגין פגיעתו בתאונה דרכים קודמת.

2.לטענת התובע, אין להתיר את הגשת המסמך משום שמדובר בחוות דעת האסורה להצגה למומחה מטעם בית המשפט. מנגד טוען ב"כ הנתבעת שחוות הדעת מותרת להצגה בפני המומחה מטעם בית המשפט.

3.לדעתי, הדין הוא עם ב"כ הנתבעת.

להבנתי ההלכה הפסוקה בסוגיה זו נקבעה ברע"א 333/89 שלוח חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים, פ"ד מג(4), 375. באותו ענין עמד בית המשפט העליון על המטרה התחיקתית של סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1985, כדלקמן:

"סיפת תקנה 8(א), כשהיא לעצמה, היא ניטרלית לגבי השאלה מה טיבה של חוות הדעת הרפואית בה מדובר; אך יש לקראה ביחד עם תקנה 9(ב) המסמיכה את המומחה לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו "ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואיות". בדין קבע בית המשפט המחוזי בת.א. (חיפה) 1375/84 (לא פורסם) (כבוד השופט קציר) שהאיסור להגיש חוות דעת הכלול בתקנה 9(ב) מתייחס אך לחוות הדעת של בעלי הדין ופרשנותה של תקנה 8(א) אינה יכולה להיות שונה מפרשנותה של תקנה 9(ב).

כל זאת באשר לפרשנות הלשונית של התקנה; אך העיקר הוא שבגדר מטרתו התחיקתית של סעיף 6א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1985 בא ההסדר הכלול בתקנות למנוע הגשת חוות דעת סותרות מטעם בעלי הדין וגיבוש חוות דעת מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט על יסוד נתונים אובייקטיביים וחומר רפואי שניתן לסמוך עליו ולא על יסוד חוות דעת העלולות להיות מושפעות על ידי שיקולים שלא תמיד הם לענין. אכן בגדר המטרה התחיקתית האמורה, אין פסול בהיזקקות של המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט לחוות דעת שניתנה על ידי מומחה ממונה אחר". (ההדגשה שלי ע.ע.)

יוצא , איפוא, שבעניין ידידים הנ"ל, התווה בית המשפט העליון את "עיקרון הנטרליות" כבסיס לבחינת המסמכים המותרים להצגה לפני מומחה מטעם בית המשפט.

4.ברע"א 2033/94 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' הרצל, חזר בית המשפט העליון והדגיש את עיקרון הנטרליות שנקבע בפסק דין ידידים הנ"ל; שם נאמר ע"י בית המשפט העליון:

"הדרך שנבחרה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו היא, שהמומחים הרפואיים יתמנו על ידי בית המשפט, ללא שתוגשנה לו חוות דעת מומחים מטעם הצדדים. הכוונה היא, שהמומחה הרפואי, אשר בית המשפט ממנה יוכל לפעול ללא השפעה מצד מומחי הצדדים. דבר זה מצא את ביטויו בתקנות 8(א) ו-9(ב) הנ"ל. חשש כאמור, של ניסיון צד מהצדדים להשפיע על המומחה, אינו קיים כשמדובר בחוות דעת של מומחה אשר נתמנה על ידי בית המשפט כדי לקבוע עניינים שברפואה לצורך אותו עניין – שיעור הפיצויים המגיע לנפגע. למעשה המומחה הראשון (ד"ר קרפל) כמוהו כמו המומחה השני (ד"ר שפרינגמן) מונה לתפקידו כי נמצא ראוי לכך על ידי בית המשפט. למה יימנע מבית המשפט להעזר גם בחוות דעתו של הראשון, ולו כחומר שיוצג בפני המומחה השני לצורך חוות דעתו? מומחה זה בדק את הנפגע כשנתיים וחצי לפני שהנפגע נבדק על ידי ד"ר שפרינגמן, ואינפורמציה מכלי ראשון על מה שנצא בנפגע, על התרשמותו ממצבו ועל כושר תפקודו אותה עת היא ברת חשיבות ויכולה לסייע לד"ר שפרינגמן להגיע למסקנותיו. ויש להזכיר שוב, מדובר בחוות דעת של מומחה נייטרלי, שבית המשפט, אותו בית משפט הנדרש לפסוק בתביעה העיקרית, ראה למנותו ולסמוך על חוות דעתו לצורך העניין הנדון. בדומה לכך, אם גם אין זהות בין המקרים, מצא בית משפט זה לראוי לאפשר רעיון של מומחה רפואי אחד בחוות דעת של מומחה אחר שהתמנה באותו תיק בשטח רפואי שונה, ולעיתים חופף בחלקו את חלקו של המומחה האחר (בר"ע 333/89 שילו חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים, פ"ד מג(4) 375). בהחליטו כך, לא חשש בית המשפט שהמומחה השני יתקן ויצויינו עובדות וממצאים השייכים לתחום התמחותו של המומחה הראשון. חזקה על מומחה המתמנה על ידי בית המשפט שיידע לקבוע ממצאים ולחוות דעתו ללא פניות, גם אם מונחת בפניו חוות דעת של מומחה בלתי תלוי אחר, מומחה אשר נמצא ראוי וכשר לשמש מומחה מטעם בית המשפט באותה פרשה. אומר על כך י' אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהדורה שניה, בעמ' 280, בהתייחסו להגשת חוות דעת רפואיות של מומחים שהתמנו על ידי בית המשפט למומחה אחר שנתמנה על ידו: 'שאלה אחרת נוגעת לחוות דעת של מומחים רפואיים אחרים, אשר נתמנו גם הם לפי תקנות המומחים. האם ראשי המומחה הספציפי לעניין בהן? המבחן הבסיסי הוא עיקרון הנייטרליות. חוות דעת שנערכו עלי די מומחים רפואיים, שנתמנו בהסכמת בעלי הדין או בהחלטת בית המשפט, ממלאים אחר עיקרון זה, ואין כל טעם למנוע את מסירתן לידי המומחה הספציפי בגיבוש עמדתו. מן הראוי איפוא להכשיר חוות דעת אלה בהבדל מחוות דעת שנערכו מטעמו של אחד מבעלי הדין. לדברים אלה אני מסכים, ולדעתי כוחם יפה גם לנסיבות דיוננו". (ההדגשה שלי ע.ע.).

5.בעניין צור שמיר הנ"ל התיר בית המשפט מכוח עקרון הניטרליות כאמור, להציג חוות דעת של מומחה שנתמנה במסגרת הליך התשלום התכוף בפני המומחה בתיק העיקרי, וזאת על אף שמדבור בחוות דעת שמתייחסת לאותה פגיעה באותה תאונה. לדעתי, הדברים יפים מקל וחומר בענייננו משמדובר בחוות דעת שנערכו ע"י חוק הפיצויים בגין פגיעות שונות קודמות של התובע בתאונת דרכים אחרת. שכן , לדעתי, חוות דעת המתייחסת לפגיעה בתאונה נשוא התביעה יכולה להשפיע על המומחה בצורה קרובה יותר מאשר חוות דעת שמתייחסת לפגיעה אחרת. כאמור בשני המקרים לא קיים חשש להשפעה שלילית על שיקול דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לנוכח עקרון הניטרליות, כפי שפורט דלעיל.

6.פסקי הדין בעניין ידידים ובעניין צור שמיר ניתנו ע"י הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון, ולפיכך הם יוצרים הלכה מחייבת בסוגיה שבפנינו. כאמור פסקי דין אלה הניחו את היסודות לעיקרון הנטרליות שיחול בסוגיה זו.

7.כאמור, עיקרון הנטרליות מגשים את המטרה התחיקתית של חוק הפיצויים והתקנות המומחים שהותקנו על פיו, והיא להבטיח את שיקול דעתו העצמאי של המומחה מטעם בית המשפט ולמנוע פגיעה באי תלותו של המומחה והשפעה על חוות דעתו. לדעתי, פשיטא שהכוונה היא להשפעה בלתי נטרלית, אם תרצו "השפעה שלילית" על שיקול דעתו של המומחה, להבדיל מהשפעה ניטרלית, אם תרצו "השפעה תורמת". לעניות דעתי, כך גם עולה מהפסיקה שהובאה לעיל: חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שניתנה בגין פגיעה של התובע בתאונה קודמת לא מקימה חשש להשפעה בלתי נטרלית על שיקול דעתו של המומחה מטעם בית המשפט; נהפוך הוא, כמו כל תיעוד רפואי ניטראלי ואף ספרות מקצועית בתחום רפואי שאף להם יש השפעה חיובית ומתבקשת על חוות דעת המומחה, כך גם חוות דעת ניטרלית של מומחה מטעם בית המשפט יוכלה להיות לה אף היא השפעה "תורמת" בהכנת חוות דעתו שחל המומחה מטעם בית המשפט, כפי שפורט בפס"ד צור שמיר הנ"ל.

8.אני ער לכך שקיימים פסקי דין מאוחרים יותר שניתנו בבית המשפט העליון, שמהם עולה לכאורה דעה אחרת שלפיה מומחה מטעם בית המשפט יעיין אך ורק בתיעוד הרפואי הבסיסי לגבי מצבו של הנפגע ולא יידרש לחוות דעת שנערכו ע"י מומחה אחר מטעם בית המשפט בגין תאונות קודמות. ראו למשל רע"א 4640/90 כלל נ' מטס ו רע"א 1426/03 בלאל ואח' נגד אבג'יל ואח'.

9.ודוק: לדעתי הפסיקה האמורה אינה משנה מהתוצאה אליה הגעתי דלעיל; ראשית, הפסיקה האמורה של בית המשפט העליון ניתנה ע"י דן יחיד בבקשת רשות ערעור, ועל כן, אין היא מהווה תקדים מחייב על פי הדין. התקדים המחייב בסוגיה זו היה ונותר זה שנקבע בעניין ידידים ובעניין צור שמיר הנ"ל שהתוו את עקרון הניטרליות כאמור .

שנית, הפסיקה הנ"ל מתייחסת לנסיבות שונות; כך למשל פס"ד בעניין בלאל התייחס להצגת חוות דעת רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ואילו פסק הדין בעניין מטס התייחס להצגת סדרה של צילומים בפני המומחה מטעם בית המשפט.

10.לנוכח האמור אני מתיר את הגשת חוות דעתה של ד"ר מיכל עמית כהן לפני המומחה מטעם בית המשפט בתיק זה.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תש"ע, 13 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.