סלמן נ' סלמאן

החלטה

1.החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בי דין.

2.ברקע לבקשה זאת כתב תביעה שנועד להביא לסילוק ידה של הנתבעת מבית המגורים נשוא הליך זה ולחיובה בסכום כספי כמפורט בכתב התביעה.

3.הגם שללא ספק גלומה בהליך זה בעייתיות של ממש, נושא שאליו אתייחס בתמצית בהמשך דבריי, ממספר טעמים, דין הבקשה לדחייה.

4.תחילה אציין שהוגשה הבקשה לאחר שהורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, כשנה וחצי לאחר שהוגשה התביעה עצמה ולמעשה די בכך כדי להצדיק את דחייתה וזאת תוך שאף יהיה ראוי להעיר שייתכן שיש בכך כדי להצביע על הבעייתיות שבבקשה באשר, מאמין אני, גם בא כוחה הנכבד של המבקשת, מודע לה.

5.בין הצדדים התנהל, אכן, הליך קודם שהסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין: ע"מ 1091/06. לכאורה, יש בו כדי להוות בסיס לבקשה זאת. ואולם, מבנה הסכם הפשרה ותוכנו, לצערי כי רב, בעיתיים, בפרט בשל כך שנכללים בו חיובים שלובים שעתידים היו להוביל את הצדדים לטענות, זה כלפי זה, כי לא ביצע האחר את חיוביו. ומן הכלל אל הפרט: עיון קפדני בהסכם הפשרה מלמד על כך שניתנה לנתבעת אפשרות להתגורר בחלקו הדרומי של הבית, ככל הנראה תוך סילוק ידה מחלקים אחרים, אך זאת רק לאחר ביצוע עבודות בנייה מקדימות על ידי התובע. ראה, בפרט, בסעיפים 1 ו- 2 של הסכם הפשרה. ועתה, נחלקים, כמובן, הצדדים, בשאלה למי מביניהם יש לייחס את הפרת ההסכם, כשהעובדה שהופר (לטענת כל צד, על ידי האחר), עולה בבירור מטענות כל אחד מהם.

6.פשיטא, שבהמשך ההליך לא יוכל בית המשפט להתעלם מהסכם הפשרה. ואולם, בנסיבות אלה, אינני בדעה שניתן לראות בו כמבסס מעשה בי דין שבעטיו יש להורות על דחיית התביעה דנן לאלתר. לטעמי, אין הדעת נותנת שבנסיבות אלה יותיר בית המשפט את הצדדים מלאים בטענות זה כלפי זה ויורה על דחיית התביעה תוך שיותיר את המצב הקיים ללא פתרון משפטי.

7.ומה גם, שבמישור הכספי אין הסכם הפשרה הקודם עוסק כלל.

8.בנסיבות אלה נדחית הבקשה. תצהירי הגנה יוגשו במועד. ולמשקלו והשלכותיו של הסכם הפשרה תינתן הדעת במעלה הדרך. בשלב זה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.