סלקום ישראל בע"מ נ' דיב

פסק דין

בפני תובענה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין.

כללי -

המדובר בתובענה כספית בגין חוב נטען, הנובע משימוש בקו טלפון סלולרי.

התובעת, סלקום ישראל בע"מ (להלן: "סלקום") טענה כי התקשרה עם הנתבע, מר דיב רביע (להלן: "הנתבע") בחוזה לאספקת שירותי רדיו וטלפון (להלן: "ההסכם").

לטענת סלקום, הנתבע הפר את ההסכם ונותר חייב סך של 29,739 ₪.

הנתבע מכחיש כי רכש מסלקום שירותי רדיו וטלפון ולטענתו מעולם לא היה בעל מנוי בסלקום. לטענת הנתבע, מעולם לא חתם על הסכם עם סלקום וכי החתימות המופיעות על גבי מסמכי ההתקשרות אינן שלו.

הנתבע אינו מכחיש כי פרטי הוראת הקבע המפורטים בהסכם הם פרטי חשבונו שלו, כמו כן הנתבע אינו מכחיש כי פרטי כרטיס האשראי, שנעשה בו שימוש לתשלום חשבונות סלקום, הינם פרטי כרטיס אשראי אשר היה בבעלותו באותה תקופה, עם זאת, לטענתו במהלך התקופה בה נרכש המנוי, הנתבע היה במהלך שירותו הצבאי ובתקופה זו לא נהג לבדוק את האופן בו התנהל חשבון הבנק ו/או חיובי כרטיס האשראי ולכן לא שם לב לתשלומים שבוצעו מחשבונו. מוסיף הנתבע וטוען כי מיד לאחר שהבחין בשימוש שנעשה בחשבונו - פנה מיידית לנציגי סלקום והחל לפעול בנושא.

מסכת הראיות-

בפני העידה מטעם סלקום הגב' דנה כליפה (להלן: "כליפה"), מתאמת צוות גביה משפטית (לגבי תצהירה ת/1). הנתבע העיד אף הוא (לגבי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן שהוגשה מטעמו).

בנוסף, הוגש לתיק מוצגים כגון - טופס הוראה לחיוב חשבון (ת/2) ומכתבי אזהרה (ת/3).

דיון והכרעה-

לאחר בחינת העדויות, המוצגים ושקילת הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים שאפרט להלן.

ראשית, כליפה אינה בעלת ידיעה אישית בכל הנוגע להתקשרות הנטענת עם הנתבע, זאת מאחר וכליפה איננה הגורם שהחתים כנטען את הנתבע על מסמכי ההתקשרות השונים והיא איננה הגורם אשר ערך עם הנתבע כנטען את השיחות ממוקד שירות הלקוחות של סלקום (וראו את עדותה בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 3 ו-24). במיוחד אפנה למסמך שהוצג מטעם כליפה וכונה "דו"ח הערות ללקוח" ובו תיעוד של השיחות שנערכו עם הנתבע. לטענת סלקום המדובר בתדפיס המהווה ראיה לכך שהנתבע הוא זה שהתקשר עם סלקום בהסכמי ההתקשרות – אך אין בידי לקבל טענה זו. מטעם סלקום לא העיד מי שערך את התרשומות ומאחר וכלפיה אינה בעלת ידיעה אישית בכל הנוגע לתוכן השיחות (שכן לא ניהלה אף אחת מהשיחות), לא ניתן לבסס ממצא עובדתי על עדותה או תצהירה בכל הנוגע לתוכנן של השיחות.

שנית, עיון בתדפיס השיחות מגלה שמרבית התיעוד מתייחס לשיחות שבוצעו עם אישה ולא עם גבר ומרביתן בלשון נקבה - ואפנה למשל לתיעוד מתאריכים 30/8/2006, 1/9/2006, 3/9/2006, 12/11/2006, 6/2/2007, 6/4/2007, 1/6/2007 וכדומה. בכך יש כדי לעורר ספקות משמעותיים באשר לזהות המתקשר עם סלקום. היה ניתן לצפות לשמוע בנקודה זו את גרסת נציגי מוקד שירות הלקוחות שערכו את השיחות, אשר יסבירו מי היתה האישה שעמה דיברו – אך אלו כאמור, לא העידו. מאותה הסיבה גם לא ניתן לקבל את השערתה של כליפה לפיה הדוברת היתה אמו של הנתבע, שהרי לטענה זו אין בסיס בתיעוד הכתוב. כבר נאמר, כי אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות, ובפרט כאשר העד הינו עובד של סלקום באותו הזמן ונמצא בשליטתו, ואפנה לע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760:

"… מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו... ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

שלישית, הרי שאף אם נקבלת את התיזה לפיה השיחות נערכו עם בן או בת משפחה של הנתבע (כפי שטוענת כליפה), הרי שמעדותה של כליפה עצמה עולה שכללי העבודה בסלקום קובעים כי אין לספק מידע או לערוך שינוי בהתקשרות ללא יפויי כח מתאים (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 14 ואילך). אין חולק, שייפוי כח שכזה הוצג ועל כן – אם הנתבע היה הלקוח אסור היה לסלקום לבצע כל פעולה למול צד ג' שאינו הלקוח עצמו.

רביעית, לא הוכח שהחתימות על הסכמי ההתקשרות השונים הן חתימותיו של הנתבע. בהתאם לכתב התביעה, המדובר בהסכם שנערך בתאריך 22/8/2007 לגבי מספר טלפון 052-6267533 (וזהו הסכם ההתקשרות שצורף לכתב התביעה) – אך מתצהירה של כליפה הסתבר כי מדובר בשירותים שונים ומגוונים שסופקו על ידי סלקום לארבע עשר מספרי טלפונים שונים (הסכמי ההתקשרות השונים צורפו לתצהירה של הגב' כלפיה), כל הסכם שכזה עוסק במספר שונה ממשנהו ומתייחס לשירות שונה. זאת ועוד. לאחר שבחנתי את החתימות על גבי המסמכים השונים, בעין בלתי מיומנת, דומני שמדובר בחתימות שונות בצורתן. בהתאם לכללי נטלי ההוכחה, אם בכוונת סלקום היה לבסס את תביעתה על הטענה שמדובר בחתימותיו של הנתבע על הסכמי ההתקשרות השונים, היה עליה לצרף חוות דעת התומכת בטענה זו, ומשלא עשתה כן, מצאתי שלא הורם נטל ההוכחה המוטל על כתפיה – לגבי כל המסמכים. תימוכין לכך ניתן למצוא בספרו של כב' השופט זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית) בעמ' 50, שם קיימת התייחסות לשאלת נטל ההוכחה וכך נקבע:-

"כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יכול להוציא מחברו..." ... "נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זוייפה אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו".

וכן את ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח', מז (3) 240 בעמוד 264:-