|
|
תאריך פרסום : 12/12/2016
|  גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
|
15777-10-16
04/12/2016
|
בפני נשיא:
אייל אברהמי
|
| - נגד - |
תובע:
מוסא זיאדאת
עו"ד ג'בארה אמיר
|
נתבעת:
בטר אנד דיפפרנט בע"מ
עו"ד בנימין שור
|
| החלטה |
-
לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה של הנתבעת, בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות או תקנות בית-הדין לעבודה).
-
לטענת הנתבעת כתב-התביעה, אשר לא צורפו לו נספחים כלל, אינו מגלה ראשית ראיה להוכחת טענות התובע. עוד נטען, כי הנתבעת אף לא תוכל להיפרע מהתובע שהנו תושב הרשות הפלסטינית אם התביעה תדחה.
-
בתגובתו טען התובע, כי מצבו הכלכלי קשה וכי חיובו בהפקדת ערובה, בכל סכום כספי, משמעה סגירת שערי בית-הדין בפניו. עוד נטען, כי לתובע סיכויים גבוהים לתביעתו וכי ישנם עובדים רבים אשר מוכנים להעיד כי אכן עבד לצדם אצל הנתבעת.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
-
ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית מן המעלה הראשונה. לצד זאת, נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים (30.5.2004)).
-
עד לאחרונה הכריעו בתי-הדין בבקשות להפקדת ערובה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות בית-הדין לעבודה, זאת, בשים לב לפסיקה הרלוונטית (ראה: רע"א 6353/12, יובל אברהם נ' טל יגרמן (16.1.2013); רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (27.6.2010); ע"ע (ארצי) 1424/02 אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (6.4.2003)).
-
ביום 29.6.2016 פורסמה ברשומות הוראת תקנה 116א(ב) לתקנות בית-הדין לעבודה שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות", והיא הרלוונטית לעניין שבפנינו. התקנה קובעת כדלקמן:
(א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|