סע"ש 16040-09-16

1.לפנינו בקשה לביטול צו אנטון פילר שניתן על ידינו ביום 13.9.16. על מנת להכריע בבקשה זו, נסקור ראשית את מגמת הפסיקה וההלכה אשר למתן צו אנטון פילר ונתייחס לכלל טענות הצדדים.

צו אנטון פילר : הלכה ומגמות

2.עם חקיקתו של חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, קיבל צו "אנטון פילר" עיגון נורמטיבי בחקיקה ראשית. בשלהי שנת תשס"א ובמסגרת תיקון 6 לתקנות סדר הדין האזרחי צו "אנטון פילר", הורחב לכלל ההליכים האזרחיים. ההבדל המשמעותי בין שני הסדרים אלה מתבטא בחובת ההוכחה לעניין קבלת הצו במעמד צד אחד: בעוד שבתקנות סדר הדין האזרחי ברירת המחדל היא שיש ליתן צו במעמד צד אחד, בחוק עוולות מסחריות נדרשת הוכחה פוזיטיבית לחשש סביר שהשהייה עד לדיון במעמד שני הצדדים עלולה לגרום להעלמת נכסים (ע"ע 219/07 עמוס חכמון נ' LDI-Licensing Dynamics International Ltd, 22.9.08, להלן: "עניין חכמון").

3.סעיף 16(א) לחוק עוולות מסחריות קובע כי יינתן צו כונס נכסים וצו חיפוש רק כאשר "קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה" או "לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן".

4.עוד טרם העיגון הנורמטיבי המתואר לעיל, הוכרה סמכותו של בית המשפט ליתן צו "אנטון פילר" בפסיקה. בתחילה, נעשה שימוש בצו אך ורק במסגרת הליכים שעניינם הפרות של זכויות יוצרים, לצורך תפיסת האובייקטים, שבהם מתבטאת ההפרה. מאוחר יותר הורחב השימוש בצו אל מעבר לתחומי הקניין הרוחני, ונעשה בו גם שימוש לצורך תפיסה של ראיה או ראיות חשובות לצורך הוכחת התביעה.

5.מתוך הכרה והבנה כי צו מסוג זה יוצר פגיעה קשה בפרטיות, בתי המשפט נהגו זהירות רבה בטרם נעתרו לבקשה כזו ועשו שימוש בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984: "ככל שייראה לנכון בנסיבות". השופט (כתוארו אז) אורי גורן קבע עוד בראשית שנות ה-90, כך:

"צו 'אנטון פילר' הוא מן הסעדים הדראסטיים שבסמכותו של בית המשפט להעניק. הפעלתו כרוכה בפגיעה בפרטיות, בחדירה לרשות הפרט, בסכנה של חשיפת סודות מסחריים, ובשיתוק או בפגיעה חמורה בפעילות עיסקית. שיקולים אלה מלמדים שרק נסיבות מיוחדות במינן תצדקנה מתן צו כזה... במקרים בהם יש יסוד חזק להאמין שאין דרך אחרת להבטיח את הגישה לראיות אלו, כלומר, בעיקר במקרים בהם קיים חשש שהנתבעים ישמידו או יסתירו את הראיות...חומרתו היחסית של צו "אנטון פילר" וחומרת השלכותיו על האדם שכנגדו הוא ניתן - מחייבות זהירות רבה בהענקתו" (ת"א 798/97 רותם נ' ראודור, פ"מ תשנ"ב(3) 15).

ברע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנג ברדסטריט (ישראל) בע"מ, 10.4.2007 (להלן: "עניין דף רץ") נאמר מפי השופט אשר גרוניס כדלקמן:

"צו זמני לכינוס נכסים ולתפיסתם הינו צו חמור במיוחד...צו תפיסת נכסים זמני טרם נדון בהרחבה בבית משפט זה...צו מסוג זה מאפשר חדירה לחצריו של בעל דין, ובכך מאפשר פגיעה בפרטיותו. הוא מאפשר תפיסת נכסיו (ולו באופן זמני) ובכך מאפשר פגיעה בקניינו. כאשר הצו ניתן על פי צד אחד, ועל פי מטרתו כך אכן נעשה דרך כלל, טרם ניתנה לבעל הדין המשיב הזדמנות כלשהי להציג עמדתו בפני בית המשפט. מתן צו שכזה מחייב, על כן, זהירות רבה ומיוחדת מצידו של בית המשפט".

6.מהאמור עולה, כי מגמת בית המשפט הינה לנקוט זהירות עת מובאת לפניו בקשה למתן צו מסוג "אנטון פילר", אך לא בזהירות רבה מדי שעלולה לגרום לפגיעה בתכלית ההסדר.

7.אשר למצב הנורמטיבי באנגליה, משם קיבל הצו את שמו, הוכרע כי לבית המשפט יש סמכות להורות על כניסה לחצרים לשם ביצוע חיפוש ותפיסה, אך בלא שימוש בכוח, אלא רק בהסכמת הצד שכנגד. עם זאת, סירוב מצידו מהווה ביזיון בית המשפט, ועלול לשמש ראייה כנגדו. עיגון נורמטיבי לצו ניתן בשנת 1997. על פי גישת המשפט האנגלי, על השימוש בצווי חיפוש להיות חריג וזהיר, ולהינתן רק במקרים בהם ישנו "סיכון חמור" שהצד כנגדו ניתן הצו לא יכבד צו בית משפט המורה לו על גילוי החומר המבוקש. בהקשר זה, פירוש המונח "סיכון חמור" נעשה באופן מצומצם (עניין חכמון).

8.כפי שהובהר בהחלטה בה נעתרנו לבקשת המשיבה תוך מתן הצו במקרה דנן, לטעמינו הכלל המנחה את בתי הדין הוא שצו מסוג זה יינתן בזהירות רבה ורק במקרים שהוכח חשש ממשי להשמדת ראיות, כמו גם עמידה בתנאים הנוספים שמציב החוק: חיפוש ותפיסה של נכסים שהופקו תוך כדי ביצוע העוולה או כאשר קיים חשש להעלמת הראיות; חשש סביר ששהייה עד לדיון במעמד שני הצדדים עלולה לגרום למבקש נזק חמור ו/או להעלמת נכסים.

הבקשה לביטול הצו

פגמים במתן הצו

האם מדובר בסוד מסחרי?

9.לטענת המבקש, בית הדין לא בדק האם מדובר ב"סוד מסחרי" עליו מתבקשת ההגנה, ובהיעדר בחינה מהותית זו לא ניתן היה לקבוע כי קיים חשש של ממש לקיום עוולה.