מלול נ' המועצה הדתית ירוחם ואח'

האם יש לראות בתובע כמי שכהן כרב העיירה ירוחם וככזה זכאי לתשלומי שכר עבודה וזכויות סוציאליות - זו הסוגיה הנתונה במחלוקת בתיק זה.

רקע עובדתי

1.התובע יליד 1967, נשוי ואב ל-6, עבר עם משפחתו להתגורר בבית אביו בשנת 1991, לאחר פטירת אמו ז"ל. אביו של התובע, הרב דוד מלול ז"ל כיהן כרב העיירה ירוחם משנת 1961 ועד לפטירתו ביום 17.1.2011.

2.התובע גורס, כי במשך כל השנים שבהן התגורר בירוחם, סייע לאביו במלאכתו תוך ששימש כיד ימינו. לטענתו, הוא נכנס בנעליו של אביו ושירת את הציבור כרב העיירה ירוחם מיום 7.12.2010 ועד ליום 28.2.2014 (להלן: תקופת המחלוקת) וככזה זכאי היה לקבל שכר עבודה ותשלום זכויות נילוות בסך כולל של 932,085 ₪ (יצוין כי בכתב התביעה העמיד התובע את תביעתו על סך של 2,087,807 ₪ בעוד שבסיכומיו העמיד את תביעתו על הסך של 932,085 ₪).

3.מטעם התובע העידו הוא ומר אברהם מלכה אשר שימש כיו"ר ממונה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית (להלן: מר מלכה) ואילו מטעם הנתבעת העידו יו"ר המועצה הדתית מר יהושע עמר (להלן: מר עמר) והגב' פרחיה סויסה המשמשת כמזכירת הנתבעת (להלן: גב' סויסה). מטעם המדינה העידה הגב' מוריה פורת-גראזי (להלן: גב' פורת-גראזי).

4.הדיון הראשון התקיים בפני מותב אשר כלל נציג ציבור עובדים ואולם משלא התייצב נציג הציבור לדיון הבא, ביקשו הצדדים כי יתר הדיונים ישמעו בפניי כדן יחיד. וכך נעשה.

טענות הצדדים

5.לטענת התובע, התקיימו יחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבעת. לדבריו, הוכיח כי בתקופת המחלוקת ביצע את תפקידי רב עיר בנתבעת, השתלב באופן מוחלט בעבודת הנתבעת הן בתחום פיקוח הכשרות, הן בתחום טיפול ברישום נישואין, הן בכל הנוגע לטיפול בשירותי דת אחרים כגון: השתתפות בלוויות וסיוע לאבלים. התובע טען לקיומם של מבחני משנה כגון: מבחן הקשר האישי, מבחן בעלות על הציוד, בלעדיות הקשר, מקום ביצוע העבודה, מבחן כפיפות ושליטה, מסגרת שעות העבודה, כוונת הצדדים ומשך תקופת העבודה. לטענת התובע, בחינת כל ההיבטים הללו, מצביעה באופן ברור על קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

התובע העמיד את תביעתו על סך כולל של 932,085 ₪ על בסיס שכר של 18,000 ₪ המשמש לחישוב כל זכויותיו בעבור 39.3 חודשי עבודה, כדלקמן: שכר בסך של 707,400 ₪; פדיון חופשה בסך של 54,000 ₪; דמי הבראה בסך של 6,804 ₪; הפרשות לקרן פנסיה בשיעור 5% בסך של 35,370 ₪; קרן השתלמות בשיעור 7.5% בסך של 53,055 ₪; אחזקת טלפון בסך של 420 ₪ בחודש בסך כולל של 16,506 ₪; פצויי פיטורים בסך של 58,950 ₪.

התובע מוסיף וטוען כי משנתקיימו יחסי עבודה בין הצדדים יש להחיל על תביעתו את דיני עשיית עושר ולא במשפט שכן הימנעות הנתבעת לשלם לו בגין תקופת המחלוקת, עולה כדי עשיית עושר. התובע מצביע על כך שרב העיר הקודם (אביו) קיבל שכר וכך גם רב העיר שמונה לאחר כהונת התובע ואולם במשך 39.3 חודשים שבהם עבד התובע נמנעה הנתבעת לשלם לו ובכך התעשרה הנתבעת שלא כדין וזאת על חשבון התובע.