האם סוכם בין הצדדים כי השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים כולל את רכיב גמול שעות נוספות והאם הפחתת ימי חופשה בשל ימי היעדרות הוא הסדר לגיטימי במערכת יחסי עבודה – אלו הן הסוגיות העומדות להכרעת ביה"ד.
העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:
1.התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 1.9.08.
2.בחודש 1/2013 מונתה התובעת כסמנכ"לית בנתבעת.
3.התובעת ילדה ושבה לעבוד ביום 8.6.14.
4.ביום 13.7.14 התפטרה התובעת מעבודתה על מנת לטפל בילדהּ שנולד. התובעת עבדה עד ליום 13.8.14.
5.בין הצדדים הוסכם כי אם התובעת לא תמלא את מכסת השעות יקוזזו ימי החופשה.
6.הנתבעת שחררה לידי התובעת את הכספים שהופקדו בקרן הפנסיה או ביטוח מנהלים.
7.ביום 13.7.14 נשלח לתובעת דוא"ל (נספח א' לכתב התביעה):
"מכיוון שההסכם הלך לאיבוד ואף לא מופיע במחשב ועם חזרתך מחופשת לידה ובקשה לשיפור תנאים בהשתתפות ברכב. התעורר הצורך ראשית לשחזר את ההסכם הבסיסי כולל הנספח לקידום תפקיד סמנכ"ל.
חידוש הסכם עבודה.
שנערך ונחתם ביום ______ בחודש ______ בשנת 2014
דליה כהן ______ ת.ז. ______ (להלן: העובד")
הואיל וסטוקו הנה חברה המפיקה ומתמחה בגיוס, ניהול והכשרת עובדים בתחום האירועים ומנהלת את סטוקו אירועים
והואיל והעובדת עבדה כמנהלת וקודמה לתפקיד סמנכ"ל תיפעול
והואילוההסכם המקורי אבד
והואיל והסכם זה נערך כהסכם עבודה מחודש אישי ומיוחד הממצה את מלוא זכויותיו וחובותיו של העובד;
והואיל וברצון הצדדים להסדיר את תנאי העסקתו של העובד בהסכם זה;
לפיכך הוסכם, הוצהר והותנה בין הצדדים כדלקמן:
...
6. התמורה ותנאי התשלום
6.1 תמורת ביצוען המלא והנאות של כל התחייבויות העובד על פי הסכם זה, תשלם סטוקו את התמורה כדלקמן:
א. שכר יסוד בסך 9000 ₪ נטו (חמשת אלפים ₪ נטו).
ב. 3000 ₪ נטו (אלף חמש מאות ₪ נטו) בגין גמול גלובאלי בעבור שעות נוספות.
ג. נסיעות בסך 500 ₪ נטו.
...
6.3 תנאים נלווים:
קרן פנסיה חובה על פי חוק החלק של העובד הפרשות לקרן הפנסיה ירד מהנטו של העובד.
7. שעות העבודה
ימים- העובד מתחייב ל-24 ימי עבודה בחודש.
שעות- העובד מתחייב ל- 187-220 שעות חודשיות.
לפחות שני ערבים בשבוע על פי צורכי המערכת ובהחלטת המנכ"ל ולפחות שני ימי שישי בחודש.
היה ועובד לא ייתן את מכסת הימים ו/או השעות להן התחיב, הוא יחויב בימי חופשה ו/או ששכרו יקוזז בהתאם, ובכל מקרה במידה ושעות העבודה חרגו מ- 220 שעות העובד יקבל את ההפרש בצבירת ימי חופשה.
...
7.3 מוסכם כי לא יחול על העובד חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, העובד לא יהא זכאי לקבל מסטוקו כל תשלום נפרד ו/או נוסף בגין שעות נוספות ושאו בגין גמול עבודה במנוחה שבועית, בלילות ובחגים, בין השאר, משום שתנאי השכר ויתר התנאים המפורטים בהסכם זה ונספחיו נקבעו מתוך התחשבות בעמור לעיל והם כוללים פיצוי גם עבור עבודה בנוסף ומחוץ לשעות העבודה הרגילות וכן עבודה בימי מנוחה ושבת וכי פרט לאמור בהסכם זה ונספחיו, לא יהא העובד זכאי לכל גומל ו/או תמורה ו/או הטבה כלשהם בגין העסקתו על ידי סטוקו.
...
10.3 בסיום יחסי העבודה העובד יהיה זכאי לזכויות ולסכומים הבאים:
10.3.1 פדיון יתרת חופשה צבורה ודמי הבראה שנתיים (במידה ועבד מעל שנה)
10.3.2 במידה ופוטר וזכאי לפיצויי פיטורין יחושב הסכום משכר היסוד וגמול גלובאלי."
8.הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים בסך 65,468 ₪, על בסיס שכר של 11,000 ₪.
טענות הצדדים
טענות התובעת:
1.הוסכם עם התובעת כי שכרה וגמול השעות הנוספות יהוו שכר קובע לפיצויי פיטורים.
2.על פי הסכם העבודה השכר כלל שעות נוספות.
טענות הנתבעת:
1.התובעת חתמה על הסכם עבודה בתחילת עבודתה. ההסכם המקורי נמסר לתובעת עם תחילת עבודתה והוא מצוי בידה.
2.התובעת הייתה אחראית על הסכמי העבודה עם העובדים בנתבעת.
3.מעולם לא סוכם עם התובעת כי פיצויי הפיטורים יחושבו על פי שכר היסוד וגמול השעות הנוספות הגלובאליות.
4.התובעת עבדה בפועל שעות נוספות.
5.עם מינויה של התובעת כסמנכ"לית קיבלה התובעת בונוס.
6.בשל מצב הביטחוני וביטולי אירועים הוצאו מספר מנהלים לחופשה ואף התובעת הוצאה (27.7.14-9.8.14) אולם המציאה תעודות מחלה (1.8.14-11.8.14) ממרפאה בה עובדת גיסתה.
7.ניוד כספי הפיצויים מחברת הראל לחברת איילון ע"י התובעת בעצמה גרם לעיכוב בשחרור הכספים.
8.הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים על בסיס השכר והבונוס שקיבלה.
9.התובעת התחייבה לעבוד 187 שעות ולאחר מכן גדלה משרתה ל- 210 שעות עבודה בחודש. בין הצדדים סוכם כי אם התובעת לא תגיע למכסת השעות, ייעשה קיזוז מימי חופשתה של התובעת ואם תעבוד מעבר למכסת השעות, תצבור ימי חופשה נוספים.
10.עם גמר החשבון התגלו לנתבעת טעויות בתלושי השכר לרבות בצבירת ימי החופשה. התובעת רימתה את הנתבעת. התובעת הייתה אחראית על תלושי השכר.
התובעת צברה ביתר 96 ימי חופשה (55,488 ₪).
11.ניכוי ימי החופשה בחודש 7/2014 נעשה כדין כיוון שהתובעת עבדה 195 שעות, שכוללות שעות הנקה והתובעת נטלה 5 ימי חופשה.
12.הנתבעת קיזזה 1,880 ₪ בגמר החשבון כיוון שהתובעת לא השיבה מכשיר טלפון נייד (אייפון S4).
13.התובעת בעצמה דיווחה לחברת הביטוח איילון כי שכרה עומד על 9,000 ₪ ולא הוסיפה שעות נוספות גלובליות לשכרה.
14.הנתבעת תובעת שכנגד את התובעת בגין ימי החופשה ועלות הטלפון הנייד.
עדויות:
מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה.
מטעם הנתבעת העידו:
מר ניב רז-חיים, מנכ"ל הנתבעת;
גב' אוקסנה רז-חיים, עובדת הנתבעת שהחלה את עבודתה בנתבעת בשנת 2008.
הכרעה:
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה ודין התביעה שכנגד להידחות.
פיצויי פיטורים:
-
ההסכם שנשלח ע"י המנכ"ל, אף אם מדובר בטיוטה, מחייב את הנתבעת.
-
בהסכם נקבע, ברחל בתך הקטנה, מהו השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים. כעולה מסעיף 10.3 להסכם העבודה אשר נשלח ע"י מנכ"ל הנתבעת, השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא על בסיס שכר וגמול שעות נוספות, כך גם הבונוס ששולם באופן קבוע. יצוין כי אכן הבונוס אינו מופיע כלל בהסכם העבודה, אולם הוא שולם בפועל ולכן הוא חלק מתנאי עבודתה של התובעת.
-
לא הובאה כל ראיה כי קבצי מחשב שהיו שייכים לתובעת נמחקו על ידה. אי לכך, לא קיים בפני בית הדין הסכם עבודה אחר. על המעסיק לדאוג כי הסכמי עבודה או הודעות לעובד מצויים בידיו. הנתבעת לא הציגה בפנינו הסכמי עבודה אחרים של עובדים בדרגתה של התובעת ושהשכר הקובע שלהם שונה.
-
כתימוכין לטענת הנתבעת כי ההסכם שהוצג ע"י התובעת אינו הסכם העבודה בין הצדדים, היא העובדה כי ההפרשות לפנסיה נעשו שלא על פי ההסכם שהוצג ע"י התובעת אלא נעשו על פי החוק (על פי 8 אחוזים ו-1/3)(סעיף 30 לסיכומי הנתבעת). ברם על פי החוק, קרי על פי צו ההרחבה, רשאי המעסיק להפריש מעבר ל-6% לפיצויים גם תוספת של 2 אחוזים ו-1/3, כך שטענה זו קורסת.
-
זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי הסעיף העוסק בפיצויי פיטורים בהסכם שהוצג ע"י התובעת עוסק בפיטורים ולא בהתפטרות (סעיף 16 לסיכומי הנתבעת). על פי הדין התפטרותה של התובעת כדין פיטורים.
-
אין כל רלוונטיות לטענת הנתבעת כי התובעת ביצעה בפועל שעות נוספות ולכן אין הן חלק משכרה הקובע של התובעת, שכן מאחר שהצדדים הסכימו כי השעות הנוספות יהווּ חלק מהשכר הקובע לפיצויים, הרי שהן חלק מהשכר הקובע.
-
לא זו אף זו, הוכח כי הנתבעת נוהגת כך גם עם עובדים אחרים:
"ש.האם יש עובדים אחרים בחברה שזכאים לחישוב של פיצויי פיטורים במידה והם מפוטרים משכר היסוד ומהגמול הגלובאלי?
ת.כן. עובד מנהל מכירות או מנהל אירועים או שף, שהוא בא למשרדי, ואנחנו חלק מתנאי העסקה שלנו זה גם מו"מ, ולי חשוב להעסיק את העובד, כל מה שהושג במהלך מו"מ עד לרגע חתימת ההסכם הוא בר קיימא, חוקי, לגיטימי, והיו עובדים בודדים כאלה."
(עמ' 11 לפ' שורות 29-30, עמ' 12 שורות 3-1 לעדות רז-חיים)
-
לפיכך, הנתבעת נותרה חייבת לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך 22,116 ₪.
הפרשות לפנסיה:
-
לא הוסכם בהסכם שהוצג ע"י התובעת כי ההפרשות לפנסיה ייעשו על פי השעות הנוספות הגלובאליות. לא זו אף זו, התובעת מילאה בעבור חברת הביטוח כי שכרה הקובע הוא 9,000 ₪. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.
פיצויים בגין נזקים לא ממוניים:
-
לא מצאנו מקום לפסוק מעבר לסכומים שנפסקו כאן גם פיצוי בעבור נזקים לא ממוניים. אכן היה על הנתבעת לשמור על הסכמי העבודה כדין והאחריות איננה על העובד, בכיר ככל שיהיה. על פי הדין בהודעה לעובד על תנאי העסקתו כלל אינה נדרשת חתימת העובד ולא נדרש שיתוף פעולה מצדו של העובד. על פי חוק הודעה לעובד, מעסיק שאינו מציג הודעה לעובד חל עליו סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 הקובע כי הנטל להוכיח מה היו תנאי העבודה של העובד עובר למעסיק:
"בתובענה של עובד נגד מעבידו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעביד לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעביד בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."
המשמעות בהעדר הודעה או הסכם היא העברת נטל הראייה למעסיק והפיצוי, אם יפסק, נתון לשיקול דעת בית הדין.
-
זאת ועוד, הנתבעת לא הייתה מחויבת להמציא לתובעת מכתב פיטורים שכן התובעת היא זו שהתפטרה. לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.
חופשה:
-
בסיום עבודתה עמדו לזכות התובעת 16.1 ימי חופשה, ולאחר ניכוי של 3.1 ימי חופשה משכרה בתלוש השכר לחודש 7/2014 נותרו לזכותה 13 ימים. לעניין חוקיות ניכוי מימי החופשה משכרה של התובעת, ראו בהמשך.
התביעה שכנגד -
-
ככל הנראה התביעה שכנגד לא הייתה באה לאוויר העולם, לולא תביעת התובעת אולם אין בכך כדי לשלול את התביעה שכנגד.
חופשה:
האם ההסדר של קיזוז ימי חופשה בשל היעדרות הוא חוקי?
-
סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע כי "תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים." החוק אינו מאבחן בין תביעה של עובד או מעסיק. לכן טענותיה של הנתבעת באשר לימי החופשה לשנים 2008 – 2011 דינן להידחות בשל התיישנות. התובעת העלתה את טענת ההתיישנות בסעיף 14 (ה) לכתב ההגנה לתביעה שכנגד.
-
ההסדר בין הצדדים קבע כי התובעת תעבוד 187 – 220 שעות עבודה חודשיות (אולם הוסכם על 210 שעות במקום 220 שעות). עוד הוסכם, כי אם התובעת לא תמלא את מכסת השעות לה התחייבה, היא תחויב בימי חופשה או ששכרה יקוזז בהתאם ואם התובעת תעבוד מעבר ל- 220 שעות, תקבל את ההפרש בצבירת ימי חופשה. לא מצאנו פגם בהסדר זה בגבולות מסוימים ונסביר. מעסיק יכול לקזז ימי חופשה או שעות היעדרות מימי החופשה בגין ימי עבודה חסרים כיוון שבפועל עובד שאיננו מתייצב לעבודה ביום עבודה הוא למעשה מצוי בחופשה. ברם, הסדר זה יכול לחול על עבודה במשרה מלאה (186 שעות) אולם לא יכול לחול על עבודה בשעות נוספות. לכן, ההסדר כי אם תעבוד התובעת מעבר ל- 220 שעות (או 210 שעות), איננו חוקי שכן עובד העובד שעות נוספות יהיה זכאי לגמול שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. עסקינן בשני חוקים שונים: חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק חופשה שנתית, והערבוב שעשתה הנתבעת ביניהם איננו כדין.
-
לא ניתן להסתמך על חישובי הנתבעת ונסביר. בחודש 4/12 התובעת עבדה 9 ימים בהם השעות לא חושבו ע"י הנתבעת (למרות שנרשמו בתלוש השכר ובדו"חות הנוכחות) (ראו לעניין זה ס' 2 (ז) לסיכומי התשובה) או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבעת. בשנת 2013 התובעת עבדה מעל 210 שעות בחודש (בחלק מהחודשים) אך לא נצברו לזכותה ימי חופשה וכן גם לא התייחסה הנתבעת לימי חג. בשנת 2014 – הנתבעת לא לקחה בחשבון את שעות ההנקה המגיעות לתובעת (ראו דוגמאות שהובאו בסיכומי התשובה ס' 2 (ה)).
המסקנה העולה מן האמור, כי דין טענותיה של הנתבעת באשר לקיזוז ימי חופשה להידחות ולא ניתן להסתמך על חישוביה.
-
לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,772 ₪ (16.1 ימי חופשה) בגין פדיון ימי חופשה.
תשלום ימי חופשה שקוזזו בחודש 7/14:
-
בחודש יולי 2014 הנתבעת קיזזה בתלוש שכר של התובעת 6.8 ימי חופשה בגין "חוסרים בשעות עבודה" בעוד שבפועל התובעת עבדה בחודש זה 137 שעות והייתה זכאית ל-18 שעות הנקה (דהיינו 155 שעות). משכך, היו חסרים לתובעת באותו חודש 31 שעות (לצורך השלמת היקף משרה מלאה בת 186 שעות), דהיינו 3.8 ימים.
לכן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,471 ₪.
טלפון נייד:
-
סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע רשימה סגורה של מקרים המאפשרים קיזוז כספים ממשכורתו של עובד (סכום שחובה לנכותו על פי חוק, תרומות שהעובד הסכים כי ינוכו, דמי חבר לארגון עובדים, דמי טיפול ארגוני, קנס שהוטל על עובד על פי הסכם קיבוצי או על פי חוק, תשלומים לקופת גמל, חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, מקדמות על חשבון שכר העבודה). המקרה דנן אינו בא בגדר אחד המקרים המנויים בסעיף 25 (א).
"בשאלת הניכוי המותר משכר העובד האחרון, על כל רכיביו, EXUG סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, והוא קובע כי לא ינוכו משכר העבודה האחרון אלא "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו." (דב"ע נד / 3-101 יעקב עמנואל - שופרסל ניתן ביום 30.3.95 פד"ע כ"ח 241 שם עמ' 16).
-
לכן לא יעלה על הדעת כי מעסיק יחליט על דעת עצמו כי קיים חוב ויקזז אותו משכרו של העובד. חוב חייב להיות קצוב ומוסכם על ידי הצדדים. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת הוחתמה על התחייבות שכזו. לכן לא ניתן בסיום יחסי העבודה לקזז את שווי הטלפון שאבד. לא זו אף זו, לא הוצג בפנינו כי לנתבעת לא היה ביטוח אובדן מכשיר הטלפון הנייד ולמעשה יתכן שפוצתה בגין האובדן.
סיכום:
-
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים להלן:
סך של 10,772 ₪ בגין פדיון ימי חופשה;
סך של 1,471 ₪ החזר בגין ניכוי ימי חופשה שלא כדין;
סך של 1,880 ₪ בגין קיזוז בעבור טלפון נייד;
סך של 22,116 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים.
הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.14 ועד התשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 350 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
-
התביעה שכנגד נדחית. התובעת שכנגד תשלם לנתבעת שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
-
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ח (08 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
קלדנים: דנה ח. / אסף כהן