צהרוניות אם המושבות בע"מ נ' לוי

1.בפנינו תביעת צהרוניות אם המושבות בע"מ (להלן: "החברה") כנגד גב' נירה לוי (להלן: "הנתבעת") שעיקרה השבת כספי גניבה ממעביד.

טענות החברה

2.עיקר עיסוקה של החברה בהפעלת רשת צהרוניות בגני ילדים ברחבי הארץ. במסגרת החברה מועסקים כ- 240 עובדים.

3.הנתבעת, ילידת 1960, הועסקה בחברה בין התאריכים 25.5.14-9.2.15 כמנהלת חשבונות וחשבת שכר במתכונת של 4 שעות וחצי (9:00-13:30) בימים א'-ה' תמורת שכר בסך 6,000 ₪ בחודש.

במסגרת עבודתה, עסקה הנתבעת בהכנת משכורות העובדים והנהלת חשבונות, ומטבע הדברים הייתה לה גישה לפנקסי שיקים שהונפקו מחשבון הבנק של החברה.

4.במהלך החודשים שקדמו לתאריך הגשת התביעה (11.3.15) הבחינה גב' איריס שמאי (להלן: "גב' שמאי"), מנהלת ובעלת מניות, כי קיימים אי סדרים כספיים חמורים בחשבון הבנק של החברה המתנהל בבנק הבינלאומי (סניף 034) בפתח תקווה.

5.על רקע אי סדרים אלה בחשבון הבנק ואי סדרים נוספים שהתגלו במשרד הנהלת החשבונות, הוחלט לסיים את עבודתה של הנתבעת במהלך חודש פברואר 2015. בשיחות שנערכו בין גב' שמאי והנתבעת הוחלט על הפסקת עבודתה החל מיום 9.2.15. הנתבעת המשיכה לעבוד בחברה בחלק מהימים שנותרו עד סוף חודש פברואר על חשבון ההודעה המוקדמת.

בשלב זה טרם נודע לחברה אודות גניבת הכספים הממושכת והסדרתית שביצעה הנתבעת בחשבונות הבנק של החברה או על היקף הגניבה.

6.ביום 24.2.15 לא התייצבה הנתבעת לעבודתה.

באותו היום ובעקבות ההרעה המוחשית במצבה הפיננסי של החברה, החליטה גב' שמאי ביחד עם מנהלת רשת הצהרונים, לבצע ביקורת במשרדי הנהלת החשבונות מול תדפיסי הבנק וצילומי ההמחאות שנמשכו מחשבון הבנק של החברה. בבדיקה מקיפה זו התגלה שחלק גדול מההמחאות שנחזו כמיועדות לתשלום משכורת לעובדי החברה, נרשמו באופן פיקטיבי והופקדו בחשבונות הבנק של הנתבעת ו/או בחשבונות הקשורים לה ו/או הנמצאים בשליטתה.

7.למעשה, התגלה כי הנתבעת הוציאה שיקים מפנקס ההמחאות של התובעת תוך זיוף חתימתה של גב' שמאי, שהייתה מורשית חתימה יחידה בחשבון הבנק של החברה.

על מנת להסוות את אופן ביצוע המרמה, נהגה הנתבעת לרשום על מרבית מהמחאות אלה שם של אחד מעובדי החברה. לבסוף, זייפה הנתבעת את חתימת העובד על גבי השיק כדי לאפשר את הסבתו לחשבון הבנק שלה.

8.דרך נוספת בה פעלה הנתבעת הייתה להציג לגב' שמאי שיק תמים למראה לצורך תשלום שכרה של עובדת ולאחר חתימתה של גב' שמאי זייפה את חתימת העובדת והסבה אותו אליה.

9.היות שהחברה מעסיקה, כאמור, כ- 240 עובדים ומאחר ובחשבון הבנק שלה מתבצעות מאות פעולות מדי חודש - לא ניתן היה להבחין בזמן אמת בהונאת ההמחאות הכפולות.

10.על פני הדברים החלה הנתבעת לגנוב כספים מהחברה בסמוך לתחילת עבודתה בסוף חודש מאי 2014, אך בשל קושי אובייקטיבי להתחקות אחר תנועות תדפיסי הבנק קודם לחודש ספטמבר 2014, הרי שעילת תביעתה של החברה מתייחסת להשבת הכספים שנגנבו ממנה בחודשים יולי 2014 עד פברואר 2015 בלבד, במהלכם עולה מחשבונות הבנק של החברה כי הנתבעת גנבה סך של 142,813 ₪ (מעבר לשכר שקיבלה בהתאם לתלושים).

11.ביום 2.3.15 הגיעה הנתבעת למשרדי החברה ולראשונה נשאלה אודות החשדות נגדה. במהלך הפגישה, בה נכחו גב' שמאי וצוות חוקרים ממשרד אלמוג חקירות, הודתה הנתבעת במעילה של 50,000 ₪ ולאחר שגב' שמאי יצאה מהחדר הודתה במעילה בסך 100,000 ₪ (כך לפי עדותו של מר דרור אלמוג, החוקר הפרטי (להלן: "החוקר").

בעקבות ממצאי החקירה והודאתה החלקית של הנתבעת - ביום 4.3.15 הגישה החברה תלונה במשטרה (על פי מכתב הפרקליטות מיום 22.10.17 הטיפול עבר לפרקליטות מחוז מרכז על מנת לבחון אם ישנן די ראיות על מנת להגיש כתב אישום או אם לאו).

12.אם אין די בכך, התברר כי במהלך תקופת עבודתה הונתה הנתבעת את החברה בכך שבתלושי שכרה הוזנו נתונים כוזבים (נקודות זיכוי, עבודה במשרה נוספת), בעטיים שילמה החברה במרמה סך של 11,886 ₪ למס הכנסה. כמו כן, הנתבעת לא רשמה בתלושי שכרה את ימי החופש הרבים שניצלה.

13.בשל מעשי הגניבה של הנתבעת, שהתאפשרו לאור ההפרה הבוטה של מרקם יחסי האמון בין עובד ומעסיקו, החברה אומדת את נזקיה בסך של 100,000 ₪. זאת ועוד, גב' שמאי נקלעה לחרדות קשות וכמעט ואיננה מסוגלת לחזור לשגרת ניהול תקינה של החברה.

בנוסף, טוענת החברה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם את הוצאות החקירה בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

14.בעקבות גניבת הכספים נדרשת החברה לבצע ביקורת חוזרת של כל ספרי הנהלת החשבונות של החברה, ולא מן הנמנע כי תתבקש לתקן את הדו"ח השנתי. תיקונים אלה נאמדים בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזו הערכה על הצד הנמוך.

15.מלבד זאת, מבקשת החברה מבית הדין להצהיר כי הינה זכאית לקזז את חובה של הנתבעת כלפי החברה משכרה היחסי עבור חודש פברואר עד ליום 9.2.15 וכן לפטור אותה מתשלום חלף הודעה מוקדמת.

טענות הנתבעת

16.בשנת 2013 שלחה את קורות חייה לחברה. בחודש מאי 2104 פנתה אליה גב' שמאי וביקשה לקיים עמה ראיון. השתיים נפגשו וסיכמו על תחילת עבודתה של הנתבעת באופן מיידי בהיקף 4 שעות ביום תמורת 6,000 ₪ נטו בחודש.

עם תחילת עבודתה, נוכחה הנתבעת לדעת כי קיימות בעיות רבות בסוגיות הניהול הכספי ומשכורות עובדי החברה, דבר שהצריך ביצוע עבודה שונה לחלוטין מזו המתאימה להיקף המשרה המוסכם.

17.הנתבעת עבדה ימים ולילות, סופי שבוע וחגים, שעות רבות וממושכות - כל זאת על מנת לסדר את כל הסוגיות הכספיות של החברה. נוכח מצב זה, פנתה הנתבעת לגב' שמאי והסבירה לה שהיקף המשרה והשכר המוסכמים אינם הולמים את הצרכים הממשיים של החברה. בהתאם, סיכמו השתיים על שינוי בהיקף המשרה ועל תוספת שכר בסך 10,000 ₪ נטו מעבר ל- 6,000 ₪ עליו סיכמו בתחילה.

18.גב' שמאי ביקשה כי תוספת שכר זו תשולם לנתבעת מחוץ לתלוש השכר על מנת שבעלה לא יגלה על כך. בהמשך הדברים הודתה בפניה גב' שמאי כי ישנם עובדים להם מונפק תלוש שכר למרות שאינם עובדים בפועל, לכן ניתן להנפיק המחאות המשוכות על שמם ולהסב אותם לנתבעת. הנתבעת חששה שמדובר בסוגיה שעלולה לפגוע בה בעתיד, אך הבינה שאין לה ברירה והסכימה להסדר זה.

העובדה שגב' שמאי אינה יודעת לומר מהו מספר העובדים המדויק בחברה מחזקת את טענת הנתבעת כי מדובר בשיטת פעולה קבועה של הוספת שמות למצבת כוח האדם על מנת ליצור תשלומי סרק.

19.לימים, פנתה הנתבעת לגב' שמאי במכתב בו ביקשה להסדיר את מלוא משרתה והשכר המשולם לה. אז חלה תפנית ביחסה של גב' שמאי לנתבעת ומכאן החלו היחסים להתדרדר כדור השלג הענק עד להגשת תביעת סרק זו במטרה להרוס את חייה של הנתבעת ולהפכה לשעיר לעזאזל.

20.בחודש פברואר 2015 הודיעה גב' שמאי לנתבעת כי עבודתה תסתיים בסוף אותו החודש וכי יהיה עליה להגיע למשרדי החברה כדי לאסוף את התשלום האחרון המגיע לה.

גב' שמאי לא פיטרה את הנתבעת כי ראתה אותה גונבת אלא מתוך תחושה שאינה מסוגלת לראותה יותר (כך לפי עדותה). אין ספק כי במכתביה, גרמה הנתבעת לגב' שמאי חוסר נעימות שכן אלה מעלים על הכתב את אי הסדרים שגילתה בחברה.

21.מבלי שידעה שהיא עומדת ליפול קורבן לתכסיס שהגתה גב' שמאי, התייצבה הנתבעת במשרדי החברה מתוך מחשבה שהגיעה לבצע גמר חשבון, אז הוכנסה לחדר בו עבדה בו המתינו לה שני גברים שהורו לה לשבת והחלו להטיח בה האשמות ואיומים.

לבסוף תש כוחה והיא הסכימה להשיב סכום כספי, לא כהודאה במעילה או גניבה, אלא כדי שיעזבו אותה לנפשה ולא יממשו את האיומים לפגיעה בבני משפחתה.

22.מהדברים שנאמרו גילתה הנתבעת כי הוסתר מצמד החוקרים הסיכום בדבר השכר הנוסף ואופן תשלומו, כמו גם עובדות נוספות בדבר קשרי העבודה שנרקמו בין הצדדים עם הזמן.

23.ביום 10.3.15 שיגרה הנתבעת לחברה, באמצעות ב"כ, מכתב המגנה את התנהלותה ודורש תשלום חובות החברה לנתבעת. למחרת הוגשה התביעה דנן.

24.באמצעות קשריה של הנתבעת זכתה החברה במכרז חדש לשנת הלימודים 2016 בישוב אורנית. לטענתה, הבטיחה לה גב' שמאי כי ישולם לה גמול בעבור חלקה בזכייה במכרז, אך תשלום זה מעולם לא התממש.

25.לטענתה, לא גנבה כספים מהחברה ו/או מגב' שמאי, לא זייפה חתימתה של גב' שמאי ואין לייחס לתשלומים שקיבלה כל קשר עם מצבה הכספי של החברה. מה ששולם לה נעשה בתיאום עם גב' שמאי ו/או בהוראתה.

26.הנתבעת, שהפכה מחשבת שכר מוערכת ובעלת הכנסות מכובדות למובטלת הנושאת על כתפיה הליכי שווא תוך פגיעה בשמה הטוב - היא שסובלת מעוגמת נפש.

27.החברה מנסה לייצר הוצאות שאין בהן צורך, לעשות סדר בהתנהלותה הקלוקלת רבת השנים על חשבון הנתבעת ובמימונה. הסכום המבוקש להשבה לא מוכח ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות.

28.הנתבעת העלתה בסיכומיה טענה קיזוז בשל אי תשלום שכרה לחודש פברואר 2015 (16,000 ₪), דמי הודעה מוקדמת (13,714 ₪) ופדיון חופשה (6,096 ₪). כמו כן, לאחר פיטוריה גילתה הנתבעת שקיים פער בכספים שהיה על החברה להפריש לקרן הפיצויים והפנסיה שלה ובימי החופש שלא פדתה (20,800 ₪). בנוסף, מבקשת הנתבעת את תשלום חלקה עבור הזכייה במכרז בישוב אורנית.

תיאור ההליכים

29.דיון הוכחות ראשון התקיים ביום 28.9.16, בו העידו גב' שמאי, מר דרור אלמוג (החוקר מטעם החברה) ומר ז'אן פייר (בעלה של הנתבעת) (להן: "מר פייר").

דיון הוכחות שני התקיים ביום 23.10.17, בו העידו גב' מאשי, חשבת שכר במקצועה (להלן: "גב' מאשי") והנתבעת בעצמה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

30.גניבה ממעסיק נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו (ראה דברי כב' השופט צור בע"ע 272/06 משה אוחנון - קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ, 23.7.07; ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה - קליין בן ציון, 2.7.01).

31.הנטל להוכיח כי עובד ביצע גניבה מונח על כתפי המעסיק, כך נקבע בפסק דין ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, 25.4.06:

"...נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על כן יש לפנות לראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את בית הדין כי העובד אכן גנב."

ובאשר למידת ההוכחה נקבע שם:

"...כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות."

מן הכלל אל הפרט

32.המחלוקת המרכזית בתביעה שלפנינו נוגעת לנסיבות סיום עבודתה של הנתבעת.

החברה טוענת כי עבודתה של התובעת הגיעה לסיומה בעקבות מעשי גניבה סדרתיים ומעילה וכי נסיבות סיום עבודתה מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבעת טוענת כי החברה מנסה להוציאה שעיר לעזאזל ומעלילה עליה האשמות שווא.

33.על מנת לספק הסברים לגניבה, טענה הנתבעת כי סיכמה עם גב' שמאי על שינוי היקף המשרה תוך העלאת שכר דרמטית בשכרה - תוספת של 10,000 ₪ נטו מדי חודש. יחד עם זאת, לא ציינה הנתבעת תאריך קונקרטי בו סוכם על שינויים אלה.

במהלך עדותה טענה הנתבעת לראשונה כי בחודשים אוקטובר-נובמבר 2014, עת הפסיקה לעבוד בעמותת שחף, התקבלה ההסכמה עם גב' שמאי על הגדלת היקף משרתה . יחד עם זאת, כאשר נשאלה מתי סוכמה העלאת השכר, השיבה ספטמבר-אוקטובר 2014.

34.לטענת הנתבעת לאחר שהבינה את היקף העבודה הנדרש ממנה בחברה, פנתה הנתבעת לגב' שמאי והשתיים סיכמו על תוספת שכר בסך 10,000 ₪ נטו מעבר ל- 6,000 ₪ עליו סיכמו בתחילה. גב' שמאי ביקשה כי תוספת שכר זו תשולם לנתבעת מחוץ לתלוש השכר על מנת שבעלה לא יגלה על כך.

35.בהקשר זה טוענת החברה כי טענת הנתבעת לפיה גב' שמאי אישרה לה לגנוב כספים מהחברה בשל הסכמתה לתשלום תוספת שכר בסך 10,000 ₪ נטו מדי חודש ללא ידיעת בעלה, לא הועלתה בהזדמנות הראשונה בה יכולה לטעון זאת - במהלך חקירתה במשרדי החברה, שם טענה רק לעניין מכרז אורנית - ומדובר בגרסה כבושה אשר ניתן לה ערך ראייתי אפסי.

גברת שמאי העידה כי לא היו דברים מעולם, כי לא הסכימה להעלות את שכרה של הנתבעת או לשלם לה כספים מחוץ לתלוש השכר. בנוסף, גרסתה אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם השתלשלות העניינים, לרבות הגשת התלונה במשטרה ושכירת שירותיהם של חוקרים פרטיים כמו גם העובדה שהפקדת הכספים נעשתה לחשבונות של קרוביה ולא לחשבונה האישי (לא ברור מדוע בחרה בכך אם הדבר בוצע בהסכמת גב' שמאי).

36.בניסיון לבסס את טענתה הכוזבת של החברה לעניין זה, צירפה הנתבעת לתצהירה 3 מכתבים אותם שלחה לגב' שמאי במהלך עבודתה בחברה. עיון במכתבים אלה מעלה כי לראשונה פנתה הנתבעת לגב' שמאי בבקשה לשינוי היקף משרתה תוך קבלת העלאת שכר הייתה במסגרת מכתבה השלישי, מיום 8.2.15 (יום אחד בלבד טרם סיום העסקתה).

וכך כתבה במכתב זה:

"... אי לכך במידה ותחליטי הרי שאני מדברת על סך של 10000 ₪ נטו + קרן השתלמות ואת השכר שאני מקבלת אצלך נהפוך לחן כדי שלא תשלמי את העלויות המתלוות כגון קרנות + פיצויים וכו..."

אם כך, נכון למועד משלוח מכתב זה, הנתבעת עבדה במשרה חלקית כפי שסוכם עמה מלכתחילה וכי באותו זמן עדיין עבדה במקביל בעמותת שחף.

37.לטענת החברה, אם הכל היה בהסכמתה של גב' שמאי - לא עלה בידי הנתבעת להסביר את הצורך בפעולות פליליות רבות ומגוונות מטעמה להסתרת העברת הכספים (זיוף חתימת הסב של עובדים על המחאות; הנפקת תלושי שכר פיקטיביים/כפולים; החייאת עובדים שסיימו עבודתם; הפקדת המחאות במספר רב של חשבונות בנק).

הכרעה

38.אנו מקבלים את גרסת מנהלת החברה לעניין זה אשר הייתה מהימנה עלינו. לטעמינו, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את גרסתה לפיה גב' שמאי העניקה לה העלאת שכר בסך 10,000 ₪ נטו מדי חודש וביקשה להעביר לידיה כספים בדרך זו.

מעבר לכך, נראה כי גרסה זו תמוהה ואינה מתיישבת עם השכל הישר.

לא יעלה על הדעת כי מנהלת חברה תיצור כאוס כזה בחשבונותיה במכוון, לא תדע לאן עוברים כספי החברה ועם הגילוי תפתח תלונה במשטרה בעניין.

39.לא זו אף זו, מכתבה של הנתבעת עצמה מיום 8.2.15 (יום לפני פיטוריה) מוכיח לטעמינו כי קודם למועד זה לא סוכם על העלאה בשכר או על שינוי בהיקף המשרה.

וכך העידה הנתבעת בהקשר זה:

"ש.אמרת שבספטמבר אוקטובר אמרת שתקבלי העלאה

ת.נכון

ש.?אם סיכמת בחודשים אלה למה במכתב בפברואר 2015 את פונה ומבקשת לקבל העלאה של 10000

ת.אסביר. חודש ספטמבר היה לקראת סיום השחזור של תחילת השנה, כבר אז נצבר חוב שלה אלי בסך 40000 ₪, היא בהתחלה באמת לא רצתה לתת לי, ואז איימתי שאני רוצה לעזוב, וזה תראו בתצהיר שלי בסעיף 4 ז', כאן היא הסכימה אך מכיוון שלא היתה מוכנה להעלות בשום צורה בכתב, המכתב הזה בא בשביל שיהיה לי אסמכתא לגבי מה שדובר." (עמ' 18, ש' 20-28 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.17).

40.העובדה כי גב' שמאי הודתה באופן תשלום שכרה של גב' יפה באופן חלקי מחשבונה הפרטי - אין בה להעלות או להוריד מהכרעתנו שלעיל. אומנם מדובר בנושא בעייתי לכאורה (ואין בכוונתנו לדון בעניין) - אך יש הבדל בין תשלום מחשבונה האישי (תשלום בו גב' שמאי רואה כמתנה) לבין יצירת עובדים פיקטיביים, הסבת המחאות והעברת כספים כפי שבוצע בהליך דנן.

41.טענת הנתבעת כי העברת הכספים בוצעה באישור גב' שמאי ולאחר שהעניקה לה העלאת שכר – נדחית מכל וכל.

מכרז אורנית

42.במסגרת כתב הגנתה ועל מנת לספק הסבר נוסף בדיעבד לגניבת הכספים, טענה הנתבעת כי החברה חייבת לה 50,000 ₪ מדי חודש בגין זכייתה במכרז ביישוב אורנית, טענה שהוכחשה על ידי גב' שמאי.

43.לטענת החברה, מחומר הראיות שבתיק עולה כי הנתבעת החלה לגנוב את הכספים מהתובעת בחברה כבר בחודש יולי 2014, כחמישה שבועות לאחר תחילת עבודתה, כאשר הזכייה במכרז אורנית התרחשה רק בחודש ינואר 2015.

בנוסף, כך העידה גב' שמאי לעניין זה:

"המכרז באורנית, מופיע ביפעת מכרזים, חבר שאנחנו משלמים לה כסף על מנת שהיא נותנת לנו כל יום על מכרזים, גם על המכרז באורנית הגיע מיפעת מכרזים, כמו על כל מכרז שאנחנו ניגשים ניגשתי אני, היא לא הייתה אתי מעולם באורנית, מעולם לא שמעתי אותה מדברת עם מישהו באורנית, אין לי מושג אפילו מאיפה ההצצה הזאתי, הלכתי, קניתי את המכרז, הגשתי את המכרז, נירה אמרה לי, יש לי חבר או חברה או ידיד באורנית, אני אגיד עלייך כמה מילים טובות, אני לא שמעתי שהיא אמרה את המילים הטובות, אני לא שמעתי שהיא דיברה עם מישהו באורנית, מעולם לא, אני אומרת לך עוד הפעם, כל מה שאני אומרת פה אתה יכול להביא, כל מי שאתה חוצה שיחקור אותי, או שמכונת אמת, ואתה תראה שזה אמת לאמיתה" (עמ' 22, ש' 20-29 לפרוטוקול הדיון מיום 28.9.16).

44.לטענת החברה, כשהבינה הנתבעת את חוסר סבירות טענתה, העלתה טענה חדשה לפיה על אף שהתחילה את עבודתה בחברה ביום 25.5.14, הגיע לה לקבל שכר החל מיום 1.1.14 משום שסידרה את דוחות החברה לכל שנה זו.

גם זו טענה כוזבת ולא הגיונית של הנתבעת. מעבר לכך שזו הועלתה לראשונה במסגרת חקירתה הנגדית, היא אינה מתיישבת עם האמור בתצהירה על תחילת עבודה ביום 25.5.14 תוך קבלת שכר מלא עבור חודש מאי 2014.

הכרעה

45.אין ביכולתנו לקבל גרסאות אלו של הנתבעת. לא עלה בידיה להוכיח כי היה איזה סיכום כי תקבל שכר החל מחודש ינואר 2015 על אף שאין מחלוקת כי התחילה עבודתה בסוף מאי 2015 רק משום שסידרה את הדו"חות לכל שנת העבודה. ועוד, לא עלה בידיה להציג באופן חד משמעי על יתרון שהעניקה לחברה במכרז באורנית או כי הובטח לה מענק כלשהו בעקבות עזרה כזו.

מעבר לכך, התוצאה בדבר מכרז אורנית התפרסמה רק בחודש ינואר 2015, בעוד שהנתבעת החלה ליטול את כספי החברה הרבה קודם לכן - ולכן אין כל היגיון לטענתה כי הסיבה להעברת הכספים היא זכאותה בשל הסיוע שנתנה לחברה בזכייה במכרז זה.

46.בכל מקרה, גם אם האמינה הנתבעת כי היא זכאית לכספים כלשהם - הדרך לקבלם היא אינה הסבת המחאות שאינן שייכות לה והפקדתן בחשבונותיה.

ההודאה בחקירה

47.ביום 2.3.15, כמתואר לעיל, נחקרה הנתבעת על ידי שני חוקרים שנשכרו על ידי החברה. במהלך החקירה נטען בפניה כי נטלה מהחברה שלא כדין כ- 140,000 ₪.

תחילה, העדיפה הנתבעת להכחיש את כל שנטען כלפיה. בהמשך, הודתה כי העבירה לחשבונותיה כספים (אולי 50,000 ₪) שלטענתה גב' שמאי הייתה חייבת לה בעקבות מכרז אורנית והכחישה כל קשר לסכום שהזכירו החוקרים (בין היתר: עמ' 23, ש' 19-23 לתמלול; עמ' 31, ש' 22-25 לתמלול). הנתבעת לא הזכירה את המילה גניבה.

48.בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי לא הודתה בדבר וכי הופעלו כלפיה איומים. מקריאת התמלול המלא לא מצאנו כי יש ממש בדבריה.

49.החברה בחרה להעיד רק אחד משני החוקרים שנכחו בחקירה. לטענת הנתבעת בסיכומיה, החוקר לא גילה אמינות רבה ודבריו אינם תואמים את התמלול. כך, טען שגב' שמאי לא הייתה נוכחת בחקירה בעוד שמהתמלול עולה כי נכחה בחקירה לפחות חלק מהזמן, טען כי נאמר לנתבעת שהיא לא מחויבת לשבת איתם ויכולה ללכת כרצונה אך דברים אלה אינם מופיעים בתמלול, לא ידע להציג היכן הנתבעת הודתה בגניבת הכספים. לבסוף, טען החוקר כי הנתבעת הודתה בפניו שגנבה בשיחה בארבע עיניים כשיצא להביא משהו מהאוטו, כאשר אין הקלטה של שיחה זו בין השניים.

50.בתצהירה טענה הנתבעת כי התייצבה במשרדי החברה לשם ביצוע גמר חשבון ולהפתעתה חיכו לה החוקרים שגרמו לה להרגיש במלכודת. לטענתה, הרגישה בחקירה אלימה ואגרסיבית, הציגו בפניה מסמכים שלא יכולה הייתה לקרוא בהיעדר משקפי הקריאה שלה, גב' שמאי נכנסה ויצאה מהחדר תוך הטחת האשמות סרק וכי הייתה בלחץ.

51.מנגד, טען החוקר כי לאחר שהנתבעת העלתה הכחשות ואמתלות שונות הודתה לבסוף כי גנבה מהחברה כ- 50,000 ₪ שכן האמינה כי היא זכאית לכספים נוספים מעבר לשכרה וכאשר שוחחו בחוץ ללא מכשיר הקלטה הודתה בגניבה של כ- 100,000 ₪.

הכרעה

52.לטעמינו הודאתה של הנתבעת הייתה אותנטית ולא נפל בה פגם - מקריאת התמלול עולה שלא נמנעה ממנה האפשרות לקום וללכת, החוקרים דווקא ניסו להרגיע את הרוחות ולכן ביקשו מגב' שמאי לצאת מהחדר וההודאה נעשתה מרצונה החופשי של הנתבעת תוך מסירת גרסתה לדברים. אם אין די בכך, במהלך הדיון בפנינו ממשיכה הנתבעת ומודה בהעברת הכספים (92,770 ₪), אך מעלה טענות הגנה על העברות אלה, טענות שדחינו לעיל.

53.מעבר לכך, הודעה על כוונה לנקוט באמצעי חוקי כדוגמת הגשת תלונה במשטרה, אינה מהווה איום שאינו לגיטימי. גם העובדה שהחוקרים מסרו לנתבעת עובדות לא מדויקות בנוגע להליך החקירה אין בה כדי להפכה ללא לגיטימית. לכל היותר מדובר ב"תרגיל חקירה" אשר אין בו פגם היורד לשורשו של עניין.

השבת הכספים

טענות החברה בתמצית

54.לטענת החברה מהטבלה ומצילום ההמחאות שצירפה לתצהירה של גב' שמאי, עולה כי הנתבעת הוציאה מהחברה במגוון שיטות הונאה ומרמה 49 המחאות בסכום כולל של 142,813 ₪, אותם הפקידה לחשבונות בנק שלה ו/או הקשורים אליה, וזאת מלבד שכרה המוסכם.

הנתבעת הודתה כי סך של 92,770 ₪ הופקד לחשבונותיה מעבר לשכר שקיבלה בתלושים (כעולה מטבלת התייחסותה להמחאות ומחקירתה הנגדית - עמ' 21, ש' 14-16 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.17).

55.בעדותה של גב' מאשי ניתן הסבר מפורט לשיטות המרמה והביצוע בהן נקטה הנתבעת גם לגבי יתר ההמחאות - בהן לא הודתה. כך, למשל, הסבירה כי בבנק הדואר יכולה הייתה הנתבעת לפדות את הכסף ולמשוך מזומן ואם אין לה חשבון שם יכולה הייתה להפקידו למישהו אחר (עמ' 10, ש' 6-20 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.17).

אשר למשל להמחאות הכפולות טענה גב' מאשי כי אלו נבדקו אל מול חשבון הבנק של החברה, אליו נסרקים כל ההמחאות המנוכות ממנו, ובו נצפה כי ההמחאה הופקדה פעם אחת בחשבון העובדת ופעם נוספת הוסבה על שם הנתבעת או מי מטעמה.

56.לאור האמור, עלה בידי התובעת להוכיח את שיטת המרמה ושיטת הביצוע.

טענות הנתבעת בתמצית

57.לטענת הנתבעת לכתב התביעה לא צורפה רשימה המפרטת את הסכום והחברה מסתמכת על טבלה שהוכנה על ידי גורם כלשהו וכלל לא צורפה לכתב התביעה. גב' שמאי העידה תחילה כי היא הכינה את הטבלה, לאחר מכן שינתה גרסתה והעידה כי היא וציפי וכל מי שישב איתם במשרד ובסוף חזרה לגרסה כי היא הכינה את הטבלה.

מנגד, גב' מאשי אף היא טוענת שהיא הכינה את הטבלה בכוחות עצמה וללא עזרה.

58.הטבלה עמוסה באי דיוקים ואין להסתמך עליה. בין השאר מצוינים בה חשבונות בנק ללא מספר או כאלה שאין להם קשר לנתבעת ואין כל דרך לקבוע קשר בין הנתבעת לבין ההמחאות שנפדו (ככל שנפדו) בחשבונות זרים.

במקרה נוסף, טענה החברה כי המחאה שהוצאה לפקודת יהושוע מרגלית שייכת לעובדת רחל יהושוע ולא ידעה לספק לכך הסבר. עוד, לא עלה בידי גב' שמאי להסביר מה הכוונה בהמחאות כפולות ואיך היא מוכיחה את קיומן.

59.גב' מאשי חזרה פעם אחר פעם על כך שההמחאות הופקדו לקרובי הנתבעת או לחשבונות הקשורים אליה, אך לא הציגה בפני בית הדין את האסמכתאות הנטענות לכך ותוך שהתעלמה מכך שלבן זוגה של הנתבעת כלל אין חשבון בנק.

60.בכתב התביעה תבעה החברה 120,000 ₪ בגין הכספים שניטלו. ללא תיקון כתב התביעה שינתה את הסכום ל- 142,813 ₪ ורק מסיבה זו ש מקום לדחות את דרישתה המתוקנת.

הכרעה

61.ראשית נציין כי הסכום בו מודה הנתבעת, 92,770 ₪, אינו מתיישב עם טענתה כי העבירה לידיה את הסכום שהוסכם עם גב' שמאי, קרי 10,000 ₪ בחודש. אם הגיעה, לטענתה, לסיכום עם גב' שמאי לתוספת שכר בסך 10,000 ₪ נטו בחודש אוקטובר 2014, קרי 4 חודשים טרם פיטוריה, היה עליה להעביר לחשבונה 40,000 ₪ ולא 92,770 ₪.

בהתאם לאמור, אנו דוחים את טענותיה לעניין זה. את הסכום בו מודה הנתבעת אין שאלה ועליה להשיב.

62.ההפרש, בסך 50,043 ₪ הוא סכום הנתון במחלוקת משמעותית - האם אותן המחאות שהציגה החברה הופקדו בחשבונות הקשורים לנתבעת אם לאו. ראשית, החברה אכן לא ביקשה את תיקון כתב התביעה בו דרשה השבה של 120,000 ₪ ולא 142,813 ₪. על כן, ומשלא ניתן לשנות את הנתבע בכתב התביעה מבלי לבקש את היתר בית הדין לכך - אנו מותירים את סכום התביעה ברכיב זה על סך 120,000 ₪.

בהתאמה, הסכום הנתון במחלוקת עומד על סל 27,230 ₪.

63.אומנם נטל ההוכחה חל על כתפי החברה, אך הנתבעת מודה בנטילת כספים ולא עלה בידה להוכיח כי מדובר בנטילה בהסכמה כמתואר לעיל בהרחבה. לטעמינו עלה בידי החברה להוכיח, לכל הפחות, כי פעולותיה של הנתבעת עולות כדי דפוס פעולה בה נטלה כספים שלא כדין באמצעות אותה שיטה - הסבת המחאות.

יתרה מכך, ניתן לראות בהודאתה של הנתבעת בהפקדת 92,770 ₪ לחשבונה כטענת הודאה והדחה - אשר תהפוך את נטל ההוכחה ותטילו על כתפיה להוכיח שהכספים ניטלו על ידה כדין או כי ההפרש אינו קשור אליה - וזאת ודאי לא עלה בידה לעשות.

על כן, משהציגה החברה את ההמחאות כולן וכולן הוסבו באותה השיטה - יש לטעמנו לקבל את גרסת החברה ולחייב את הנתבעת בהשבת 120,000 ₪ (בהתאם לכתב התביעה).

פיצוי בגין עוגמת נפש

64.החברה עתרה בשם הגב' שמאי לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין צער, סבל ועוגמת נפש, אשר התאפשרו בשל הפרתה הבוטה של הנתבעת את יחסי האמון בין עובד למעסיקו.

וכך בסעיף 44 לתצהירה של גב' שמאי:

"עד היום לא התאוששתי באמת מבחינה נפשית ממעשי הגניבה הנפשעים וזה מלווה אותי במחשבות... הסובבים אותי... לא חדים לומר לי כמה הייתי נאיבית ותמימה שנתתי אמון מלא בנתבעת אשר היתה עובדת חדשה והכזיבה אותי קשות בשל מעשיה".

65.בנוסף, מאזכרת החברה שורה של פסקי דין בהם נקבע כי לאור התקופה הקשה שעבר מעסיק שעובדו גנב ממנו יש לאפשר פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום משמעותי וכי העובדה שהחברה הינה חברה בע"מ אין בה כדי לשלול את זכותה לקבלת פיצוי ברכיב זה.

66.לטענת הנתבעת העובדה שהחברה היא חברה בע"מ שוללת את זכאותה לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש שכן אין תאגיד יכול לסבול נזק נפשי. במקרים המעטים בהם הוכרה בפסיקה הזכות לפיצוי מסוג זה דובר על מקרים חריגים ביותר ואין זה המקרה דנן. למעשה, נראה כי החברה ממשיכה לעבודה כהרגלה, בעלת מחזור עסקי גדול, וכלל לא נגרמה עוגמת נפש.

הכרעה

67.ממכלול העובדות והראיות העולים בתיק דנן, השתכנענו כי נגרמה לחברה עוגמת נפש רבה כתוצאה ממעשי הנתבעת.

68.ראשית, בית הדין הארצי פסק בעבר כך:

"ככלל, פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בגין התנהלות לקויה והצער שנגרם בעטה, בבחינת "לפום צרא אגרא" (אבות, ה', כו), ושיעורו אינו תואם בהכרח את שיעור הנזק הנטען ואינו נגזר בהכרח מהשכר שאותו קיבל העובד.." (ע"ע 20418-03-13 סעיד - מנוסביץ', 7.11.13).

69.לעניות דעתנו ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לטובת מעסיק ואין לייחדו רק לטובת העובד. אם אין די בכך, במקרה שלפנינו מדובר בעובדת שגנבה ממעסיקה וללא חיוב כזה יגרם לטעמינו עיוות דין.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לחברה סך של 35,000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

החזר הוצאות

70.אשר להחזר הוצאות טוענת החברה כי היא שילמה 5,000 ₪ בתוספת מע"מ למשרד החקירות לצורך מציאת מקור הגניבה ועל כן הנתבעת נדרשת להשיב לה סכום זה. לעניין הוצאות ביקורת והנהלת חשבונות העידה גב' מאשי כי בגין עבודתה קיבלה מהחברה 6,000 ₪ נטו ונותרו הוצאות נוספות בגין תיקון הדו"חות שטרם הסתיימו ולכן הוצאות אלה התבקשו על דרך האומדנה בלבד.

בנוסף, טוענת החברה כי עיון בתלושי השכר מעלה שהנתבעת הזינה ערך שגוי בנקודות הזיכוי להן היא זכאית ובכך יצרה חבות גבוהה במס עבור החברה בעוד שאם הייתה מזינה את הנקודות להן היא זכאית כאם לחמישה ילדים - לא היה חיוב במס כלל. משכך, החברה דורשת להשיב לה סך של 11,886 ₪ שהוצאו ממנה במרמה.

71.לטענת הנתבעת הוצאות החקירה הוצאו בבחינת מתנדב. לא רק שלא צורפה קבלה, נראה כי לא בוצעה חקירה אמיתית שהצדיקה את עבודת החוקרים. אשר לתיקון הדו"חות, מודה גב' שמאי שאין דו"ח של רו"ח וכי לא לקחה משרד חיצוני לבדיקת העניין כי אם את גב' מאשי וכן כי משרד רואי החשבון ככל הנראה יעשה את התיקונים, ככל שישנם, כחלק מהתשלום השנתי.

אשר להחזרי המס, החברה מתוך חוסר הבנה אינה מבינה שסכום זה לא שולם על ידה במישרין ולא נגרמה לה כל הוצאה. מדובר בזכות הנתבעת להחזרי מס וזו הסיבה שבחודש 12/14 שילמה החברה שכר יסוד בסך 2,147 ₪ בלבד.

הכרעה

72.לטעמנו, את ההוצאות שהוצאו עד כה לעניין החקירה בעניין הנתבעת - קרי 5,900 ₪ - יש להשיב לחברה. אשר להוצאות שנתבעו כאומדנה בלבד וכיוון שהחברה טרם הוציאה אותן - אין לחייב את הנתבעת בתשלומן.

73.לעניין החזרי המס, היות שאין מחלוקת כי הסיכום (לפחות ההתחלתי) בין הצדדים היה על שכר חודשי בסך 6,000 ₪ נטו מדי חודש, הרי שהחבות במס למעשה חלה על החברה ולא על הנתבעת. מקום בו הנתבעת לא הצהירה על נקודות הזיכוי בהתאם לזכאותה - היא יצרה חבות גבוהה יותר במס על החברה.

משכך, אנו מקבלים את טענות החברה לעניין זה. משלא הוצג חישוב נגדי מתקבל הסכום אותו תבעה החברה בשלמותו.

טענת הקיזוז

74.במסגרת סיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה מעין טענת קיזוז לפיה החברה נותרה חייבת לה בגין שכר עבודה לחודש פברואר 2015, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והפרשות לגמל ופנסיה בסך כולל של 56,606 ₪.

75.החברה מבקשת מבית הדין להצהיר כי הינה זכאית לקזז את חובה של הנתבעת כלפי החברה משכרה היחסי עבור חודש פברואר עד ליום 9.2.15 וכן לפטור אותה מתשלום חלף הודעה מוקדמת.

הכרעה

76.כאמור לעיל, דחינו את גרסתה של הנתבעת לעניין גובה שכרה ועל כן כל הזכויות אותן היא טוענת כי יש לקזז לא יכולות להתקבל בסכומים בהם נדרשו. מעבר לכך, התובעת לא הציגה כל ראיה כי היא זכאית לפדיון חופשה או הפרש הפרשות לגמל ופנסיה, ודאי מקום בו היא שהייתה אחראית על תלושי שכרה ועל העברת הכספים לגמל ופנסיה.

77.בנסיבות העניין יש לטעמנו לקבוע כי הנתבעת כלל לא הייתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת. את שכרה לחודש פברואר 2015 נכון יהיה לקזז מהסכומים שנפסקו לחובתה בפסק דין זה.

סוף דבר:

78.התביעה מתקבלת ברובה, כדלקמן:

א)הנתבעת תשיב לחברה 120,000 ₪ אותם נטלה ממנה שלא כדין.

ב)הנתבעת תשלם לחברה פיצוי בגין עוגמת נפש בסף 35,000 ₪.

ג)הנתבעת תשיב לחברה הוצאות החקירה בסך 5,900 ₪.

ד)הנתבעת תשיב לחברה את סכום המס אותו שילמה ביתר בסך 11,886 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

79.שכרה החודשי של הנתבעת לחודש פברואר 2015 בסך 6,000 ₪ נטו יקוזז מהסכומים שנפסקו לחובתה.

80.הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אדר תשע"ח, (08 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.