סע"ש 24372-07-13 ואח'

לפניי בקשת המבקש להורות למשיבות לפנות לבנק פיראוס בקפריסין, שם מתנהל חשבון על שמן, או על שם אחת מהן, ולבקש ממנו העתקים מאושרים של הוראות ההעברה החתומות, אשר בהתאם להן הועברו כספים, מושא מעילתו לכאורה של המבקש.

לטענתו, בדיון שהתקיים בבקשה לגילוי מסמכים, הצהיר ב"כ המשיבות כי ימציא לחברו את העתק העברות בנקאיות שהטענה שבגינן בוצעה מעילה וזאת בתוך 45 ימים. חרף האמור לעיל, מסמכים כאלה לא הומצאו עד היום.

עוד הוסיף כי המסמכים המבוקשים עומדים בלב המחלוקת בין הצדדים וזאת לאור טענת המשיבות כי המבקש העביר כספים בעצמו מחשבון החברה בקפריסין לחשבונו וכך גנב ממנה כספים, בעוד המבקש טוען כי כל העברת כספים נחתמה בידי בעל השליטה בחברה ונעשתה על פי הוראתו ואישורו. עוד הוסיף המבקש, כי המסמכים מהווים נדבך בלעדיו אין, כהגדרתו, להגנתו.

המשיבות הגישו תגובתן וטענו כי העבירו את כל המסמכים שהיו ברשותן, עליהם הורה בית הדין בהחלטתו מיום 14.09.16, לרבות כלל (ההדגשה במקור – א' ש') האסמכתאות המצויות בידיהן בדבר העברת כספים.

לפיכך, ככל שלטענת המבקש קיימים מסמכים נוספים, אשר לדבריהן "מעל כשיטה בכספים רבים של המשיבות (ושל צדדים נוספים), הרי שאלה נמצאים או צריכים להימצא ברשותו".

עוד הפנו להחלטת בית דין זה, לפיה משהוצהר על ידן כי אין ברשותן או בחזקתן מסמכים נוספים הרלוונטיים לתביעה, מעבר לאלה שהועברו כבר, לא ניתן לחייבן להמציא מסמכים יש מאין. יצוין, כי על החלטתי זו הוגשה בקשת רשות ערעור, שנכון למועד כתיבת החלטה זו, טרם נדונה.

אשר להכרעתי – 

נקודת המוצא בהחלטתי הקודמת כמו גם בהחלטה זו, נשענת על ההלכה לפיה אין לחייב בעל דין להמציא מסמכים יש מאין, ומרגע שהוצהר כי אין ברשותו מסמכים נוספים, הרלוונטיים לכתב התביעה, שלא גולו, כל שנותר לצד שכנגד הוא לחקור על כך ולאמת את נותן התצהיר עם הצהרותיו.