בחודש 1/2015 נערך ניוד של ביטוח המנהלים מחברת מנורה לחברת הכשרה וממועד זה ועד שהתובע התפטר, הופרשו הכספים לביטוח מנהלים בחברת הכשרה.
12.מהמסמכים שלפנינו, עולה השתלשלות העניינים הבאה:
אשר לקרן הפנסיה במבטחים
13.מנספח 5 לתצהיר הנתבעת, שהינו דו"ח היזון חוזר מאת חברת מנורה, המפרט הפקדות חודשיות של הנתבעת לקרן הפנסיה של התובע, עולה כי ההפקדה האחרונה בוצעה בחודש 6/2013: עבור חודש 7/2012.
כן עולה מהדו"ח, כי לא בוצעו כלל הפקדות על חשבון פיצויי פיטורים.
ביום 12.6.2013, קיבל התובע מכתב מחברת מנורה שכותרתו "התראה על פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי". במכתב צוין כי ההפקדה האחרונה היתה עבור חודש 7/2012 וכן פורט במכתב מה משמעות הפסקת תשלומים לקרן הפנסיה בתקופה העולה על חמישה חודשים רצופים בכל הקשור לכיסוי הביטוחי בגין אירוע נכות.
ביום 30.3.2014, הודע לתובע במכתב על ביטול הפוליסה כיוון שסכום החוב טרם שולם.
14.לטענת הנתבעת כאמור, היא הפרישה לתובע לפנסיה את מלוא הכספים כמחויב בדין. הנתבעת מפנה אל מועד ההפקדה בדו"ח – 6/2013 (סעיף 20.1 לתצהיר מטעמה) מבלי להתייחס כלל לעובדה, כי במועד זה הופקד התשלום עבור חודש 7/2012 ולא עבור חודש התשלום, כפי שגם צוין במכתב מנורה אל התובע, מיום 12.6.2013. הדו"ח אליו מפנה הנתבעת, אינו מפרט הפקדות עבור חודשים החל מ - 8/2012 ועד לחודש 6/2013 ואין לפנינו כל אינדיקציה כי הנתבעת הפקידה כספים לתובע בגין חודשים אלו. לטענת מר בנימין מטעם הנתבעת (סעיף 20.2 לתצהיר), נספח 6 מלמד על כך כי מלוא התשלומים הועברו, לרבות בגין פוליסת הפנסיה. אלא שנספח 6 הינו פירוט תשלומים חודשיים לביטוח המנהלים בחברת מנורה אשר הופק ביום 4.6.2015 ולא עולה ממנו כי החוב לקרן הפנסיה הוסדר. לטענת הנתבעת, הפוליסה בסופו של דבר לא בוטלה כפי שצוין במכתב מנורה מיום 30.3.2014. התובע אף עומת עם טענה זו בחקירה הנגדית. אולם טענה זו לא נתמכה במסמכים. כאמור, לא הוכח כי לא היתה הפסקה ברצף ההפקדות לקרן הפנסיה כפי שעולה מנספח 5 לתצהיר מטעם הנתבעת וממכתבי מנורה. כמו כן, המכתב מתייחס לכיסוי ביטוחי שבפוליסה 340849256 והנתבעת לא הראתה את הקשר הנטען בין ביטוח המנהלים שמספר הפוליסה שלו הינו 340849165, לעניין ביטול הכיסוי הביטוחי. מכל מקום, לא הוצגה לפנינו ראיה על כך שהפוליסה לא בוטלה בסופו של דבר.
15.כמו כן, במענה לטענת התובע כי לא הופרשו על ידי הנתבעת כספים לקרן הפנסיה על חשבון פיצויי פיטורים, טוענת הנתבעת, כי היא מילאה את חובתה. בסעיף 16 לתצהיר מר בנימין, מוסבר, כי בשל טעות של חברת מנורה, הועברו ביתר כספים לרכיב מעביד תגמולים, על חשבון רכיב הפיצויים. אולם בסך הכל, כך נטען, אין חוסר בהפרשות, כי אם עודף.
ובכן, איננו מקבלים טענה זו. מדובר במסלולי הפקדה שונים, בזכויות שונות ובתנאים שונים למימוש הכספים. ככל שלא הופקדו על ידי הנתבעת מלוא הסכומים על חשבון פיצויי פיטורים, הרי שנפגעו בכך זכויות התובע והתובע היה זכאי לכך כי הדבר יוסדר. מהסברים אלו של הנתבעת, אשר הועלו גם בסיכום טענותיה, עולה כי נושא זה לא הוסדר עד היום. מכאן שהנתבעת ממשיכה להפר את חובתה כלפי התובע להפקיד את הכספים המגיעים לו באופן הקבוע על פי דין. נתון זה אף מהווה לדעתנו תמיכה וחיזוק לטענת התובע, בדבר הפרה מתמשכת של זכויותיו, כמו גם טענתו כי הובטח לו מספר פעמים להסדיר את נושא ההפרשות לפנסיה אולם ההבטחות לא קוימו.
אשר לביטוח המנהלים במנורה
16.בהתאם לנספח 6 לתצהיר הנתבעת, היא הפקידה לטובת התובע כספים לביטוח מנהלים של חברת מנורה, החל מחודש 7/2013 ועד לחודש 12/2014. ביום 21.7.2014, התקבל בידי התובע מכתב מחברת מנורה, המתייחס לביטוח המנהלים, לפיו, למרות שנשלחו לנתבעת מכתבים בתאריך 22.1.2014 ו- 22.6.2014, פוליסת הביטוח נמצאת בפיגור בתשלום בסך 9,959.24 ₪ נכון למועד המכתב. צוין כי למרות הפניות למעסיקתו, החוב טרם שולם וכן פורט לגבי המשמעות שבכך לעניין הכיסוי הביטוחי והפגיעה בתנאים סוציאליים.
ביום 1.1.2015 נערך בנתבעת ניוד של ביטוח המנהלים מחברת מנורה לחברת הכשרה. ביום 28.3.2015, פנה התובע לנתבעת, במכתב, באמצעות בא כוחו. במכתב זה פורט כי התובע קיבל מכתבים מחברת הביטוח מנורה אודות פיגורים אשר נצברו בקופה. התובע פנה במכתב בדרישה לנתבעת לתשלום החוב וכן להמשיך ולהפריש לו את הזכויות הפנסיוניות המגיעות לו על פי חוק. במכתב צוין כי התובע פנה אל הנתבעת "פניות חוזרות ונשנות" בדרישה לשלם את הפיגורים וכי הבטחות אשר ניתנו לו, "לעולם לא קוימו". סעיף 6 למכתב מתריע בפני הנתבעת כי באם לא ישולמו לו כל זכויותיו, הוא ינקוט בהליכים ובאמצעים משפטיים אשר עומדים לרשותו. כן צוין בסעיף 7 למכתב כי אי תשלום הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע, מזכה אותו בפיצויי פיטורים נוכח "נסיבה אחרת" לפי סעיף 11(א) לחוק.
ביום 21.8.2015, הוצא מכתב נוסף לתובע מחברת מנורה, לפיו לא הועברו מלוא הפרמיות בגין פוליסת המנהלים וכי סכום החסר הינו 8,539 ₪ וכן מכתב נוסף בנוסח דומה, על גובה סכום חוב של 9,831 ₪ מיום 21.9.2015. בין לבין, כאמור, ביום 27.8.2015, הפסיק התובע את עבודתו.
17.לטענת הנתבעת, היא העבירה בשנת 2014 לחברת מנורה את הכספים, מדי חודש באופן מרוכז עבור כלל העובדים. לטענתה, מנורה לא חילקה את הכספים נכון בין העובדים. נטען כי ברגע שנודע לנתבעת על כך, היא פעלה כדי להסדיר זאת. נטען כי הוצאת המכתבים על ידי מנורה היתה בקשר לבעיה זו (ראו גם עמ' 2 בדיון המוקדם, ש' 1-20). לטענת הנתבעת, בעקבות מכתב בא כוחו של התובע, אשר התייחס למכתב מנורה מחודש 7/2014, נאמר לו על ידי באת כח הנתבעת, עו"ד כהן, טלפונית, לאחר בדיקה, כי "הכל תקין". כן נטען כי בא כח התובע ציין כי הוא אינו זקוק לתשובה בכתב וכי מאז, לא פנה התובע שוב בעניין זה.
מחקירת מר בנימין מטעם הנתבעת, אשר הצהיר על האמור לעיל, עלה כי הוא אינו מכיר את עו"ד כהן וכי הוא לא הצהיר על הדברים מידיעה אישית (עמ' 28 ש' 19-26). עו"ד כהן לא הובאה לעדות ואל מול כך – הכחיש התובע בחקירה הנגדית כי בא כוחו מסר לו כי עו"ד כהן בדקה את הדברים ומסרה לו כי הכל תקין. כן ציין התובע כי בא כוחו מסר לו שהתקשרה סוכנת ביטוח ואמרה שהיא תבדוק את העניין, אם אולי הכסף הועבר בטעות לקופה אחרת וכי היא תחזיר לו תשובה (עמ' 14 ש' 2-8).
כן יצוין בהקשר זה, כי מכתב רואה החשבון, נספח 8 לתצהיר הנתבעת, מיום 17.4.2015, לפיו הוא מאשר כי כל הכספים הופרשו כדין עבור התובע עד לחודש 12/2014 למנורה, הינו "לכל המעוניין" ולא נטען אפילו כי הוא הועבר לידיעת התובע.
18.אשר למכתבים מחודשים 8/2015 ו- 9/2015, הוסבר בתצהיר הנתבעת, כי מדובר היה בטעות של חברת מנורה אשר לא עדכנה אצלה את הניוד, כך שלמעשה לא היו אמורות להתבצע הפרשות למנורה. בעניין זה נציין, והדברים רלוונטיים לכלל הסברי הנתבעת בתצהיר מטעמה למכתבי חברת מנורה בדבר חובותיה, כי מחקירתו הנגדית של מר בנימין עולה כי נתונים אלו כלל אינם בידיעתו האישית. על אף שבפתח עדותו מסר מר בנימין כי הוא עבר על התצהיר, שינה דברים (טענה ממנה חזר אחר כך, עמ' 25 ש' 11-13), שאל שאלות וציין את שידוע לו בעל פה (עמ' 25 ש' 6-8) - הרי שבמהלך החקירה התברר כי הוא כלל אינו מעורב בעניינים הכספיים של הנתבעת. מר בנימין מסר כי מי שמעורב בנושאים הכספיים הינם הבעלים של הנתבעת (עמ' 26 ש' 2-3). כך, לדוגמא, עלה בחקירתו הנגדית כי כאשר הצהיר מר בנימין כי לתובע הופרשו כספים באופן מלא, הוא הסתמך על מכתב חברת הכשרה בדבר ניוד הכספים אליה מחברת מנורה (נספח 2 לבקשה לצירוף מסמכים - מיום 8.3.2016. ראו עמ' 27 ש' 1-7).
מלבד הצהרות מר בנימין, לא הוצגו לפנינו מסמכים התומכים בטענות הנתבעת כי מקור מכתבי מנורה לתובע אודות פיגורים בתשלום היה טעויות שלה עצמה ולא חובות אמתיים. בהקשר זה נציין כי לא ברור מדוע ויתרה הנתבעת על התייצבות מר קסטן לחקירה, במיוחד שעה שסיבת ויתורה על התייצבותו, על פניו, כבר לא היתה קיימת.
19.כמו כן, מהמסמכים שלפנינו עולה כי כספי חברת מנורה לא נוידו לחברת הביטוח הכשרה לפני שהתובע התפטר. הכספים נוידו רק ביום 8.3.2016, כחודשיים לאחר הגשת התביעה. במועד זה, הועבר לחברת הביטוח הכשרה, סכום חד פעמי בסך 9,060 ₪ ע"ח פיצויים, סכום חד פעמי בסך 5,122 ₪ על חשבון תגמולי עובד וסכום זהה נוסף ע"ח תגמולי מעסיק. הנתבעת בחרה שלא לציין נתון זה, כאשר טענה כי בחודש 1/2015 נוידה הפוליסה ממנורה להכשרה וגם לא כאשר טענה כי מכתב חברת מנורה לתובע מיום 21.8.2015, נבע מכך כי היא לא עדכנה אצלה את הניוד. מר בנימין מסר בתצהיר (סעיף 14) כי "החל מחודש 1/2015 נערך בנתבעת ניוד של ביטוח המנהלים של העובדים ממנורה להכשרה חברה לביטוח... וממועד זה ועד התפטרות התובע הופרשו הכספים להכשרה", תוך הפנייה לנספח 7 מיום 28.3.2016 כאסמכתא לכך כי מדובר בכל הכספים אשר הצטברו בביטוח המנהלים, גם אלו אשר נוידו מחברת מנורה. נעיר, כי מן הראוי היה לציין כי הכספים נוידו רק ביום 8.3.2016, 10 ימים עובר למכתב. נתון זה הועלה על ידי הנתבעת, לטענת בא כוחה, רק כאשר הבין כי חברו סבור כי מדובר בכספים חדשים ולא בכספים אשר כבר הופקדו בחברת מנורה (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 1-7).
כן ראו מייל מב"כ הנתבעת אל ב"כ התובע, נספח 3 לבקשה לצירוף מסמכים, המפנה אותו למכתב מחברת הכשרה לתובע, לפיו הכספים נוידו מחברת מנורה אליה, כבר ביום 3/2015. נטען במייל כי מכתב זה מוכיח מעל לכל ספק כי, כי במועד בו שלח התובע את מכתב ההתראה לנתבעת (גם כן 3/2015), "עמדו לזכות התובע מלוא ההפרשות כדין עד למועד זה". בבקשה לצירוף מסמכים, נטען כי נספח 2 הוא אשר צורף למייל (נספח 3. ראו סעיף 6 לבקשה זו). מכאן, שהמועד שבו נקב ב"כ הנתבעת במייל כמועד שבו נוידו הכספים, אינו המועד הנכון והכספים נוידו רק שנה לאחר מכן. יש להניח כמובן כי מדובר בטעות שבתום לב, אולם בכל מקרה, נשמט הבסיס לטענה כי במועד שבו שלח התובע את מכתב ההתראה באמצעות בא כוחו, כבר הועברו מלוא הכספים מחברת מנורה לחברת הכשרה. אדרבא, נספח 2 מעלה כי הכספים הועברו רק לאחר הגשת התביעה.
20.לסיכום עד כאן – מהאמור לעיל עולה כי החל מחודש 6/2013 החל התובע לקבל מכתבים מחברת הביטוח מנורה על חובות שמקורם בפיגורים בהפקדות הנתבעת לקרן הפנסיה ולאחר מכן לביטוח המנהלים. הסברי הנתבעת לפיהם החוב שולם במלואו וכי מקור המכתבים במחדלים של חברת מנורה, אינם נתמכים בראיות מטעמה. אדרבא, לא הוכח כי בוצעו הפקדות לקרן הפנסיה עבור חודשים 8/2012 ועד 12/2012. לא הוכח כי הכיסוי הביטוחי של קרן הפנסיה לא בוטל וכי בתקופה מסוימת התובע לא נותר ללא כיסוי בגין אירוע נכות. אין מחלוקת כי לא הופרשו כספים לקרן הפנסיה עבור התובע על חשבון פיצויי הפיטורים. ככל שהופרשו כספים בגין תגמולי מעסיק ביתר, מדובר בנתון שאינו רלוונטי. לא הוכח כי מכתב חברת מנורה מחודש 7/2014 וכן פניות קודמות שלה לנתבעת אודות פיגור בתשלומים, נבעו מניתוב לקוי של כספי הנתבעת. לא הוכח כי מכתב ההתראה של התובע נענה על ידי עו"ד כהן. כן לא הוכח כי המכתבים מיום 21.8.2015 ומיום 21.9.2015 נבעו מכך שחברת מנורה לא עדכנה אצלה את הניוד. העובדה כי הכספים נוידו רק לאחר הגשת התביעה, מדברת בעד עצמה.
בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך כי במקרה זה התובע התריע על כך בפני הנתבעת ואף אפשר לה לתקן את הדברים, אכן לא ניתן לצפות מהתובע להמשיך בעבודתו.
21.כן קיבלנו את טענת התובע כי הוא התריע בפני הנתבעת וכי על אף הבטחות אשר ניתנו לו, נושא ההפרשות לפנסיה לא הוסדר על ידי הנתבעת וכן, כי זו היתה הסיבה העיקרית להתפטרותו לאחר כ - 10 שנות עבודה. לשאלת ב"כ הנתבעת האם עזב כיוון שלא היה מרוצה מהשכר, השיב התובע בחקירה הנגדית: "לא רק השכר. יש גם את עניין של הפיצויים והמכתבים שקיבלתי ממנורה שהוא לא היה מפריש לי את הכסף" (עמ' 12 ש' 4-6). וכן: "עניין של מבטחים והדברים שהיה מוריד כל חודש מהתלוש והייתי מקבל מכתבים שהוא לא מפריש אותם" (עמ' 7-9). לטענת התובע, מי שהיה האחראי על הכספים ואשר עמו היה בקשר בנושא זה, היה בעל הבית ולא מנהל העבודה מר בנימין (עמ' 13 ש' 1-2). כאמור, מר בנימין אישר כי הוא אינו אחראי על הכספים בנתבעת. הוא אינו מודע להם ואינו מעורב בכך. גם כאשר העיד מר בנימין כי הוא היה מעורב בניסיונות להשאיר את התובע בעבודה, עלה כי הסדרת הנושא, אינה בסמכותו: "הוא דיבר איתי שאני אנסה לעזור לו" או, כי הוא ינסה "לקדם אותו בנושא הזה" מול ניסן (עמ' 29 ש' 3-8). התובע פירט בעדותו לפנינו כי הוא פנה אל בעל הבית מספר פעמים לפני שהוא התפטר (עמ' 13 ש' 3-4) וכן כי לאחר המכתב ששלח ביום 28.3.2015, הוא פנה אליו "יותר מאולי 10 פעמים" (עמ' 17 ש' 4-10). כן ציין התובע כי הובטח לו בין השאר על ידי הבעלים של הנתבעת כי הנושא יסודר, כמה פעמים, גם בסמוך להתפטרותו ולאחר שהוא הודיע כי הוא רוצה לעזוב בגלל מכתבי חברת מנורה (עמ' 15 ש' 17-27). כן השיב התובע, לשאלת ב"כ הנתבעת, כי: "חודש, חודש וחצי לפני שעזבתי. אני הודעתי ליוחאי קסטן שאני עוזב ואמר לי שהוא לא יתן לי לעשות את זה" (עמ' 14 ש' 9-11).
22.הנתבעת, מצידה, לא הביאה את הגורמים הרלוונטיים לעדות. על הנתבעת היה להעיד את מי שברור כי אליו פנה התובע ואת מי שבסמכותו להסדיר את הנושא. משעד זה לא התייצב להיחקר על תצהירו, לבקשת הנתבעת עצמה, הרי שעדותו של התובע - לא נסתרה גם בעניין זה. עדות מר בנימין כי התובע התלונן על נושאי שכר, אינה מפחיתה מגרסת התובע כי הסיבה המרכזית לעזיבתו היתה אי הסדרת נושא ההפרשות לפנסיה, על רקע הבטחות שניתנו ולא קוימו. כאמור, בחקירתו הנגדית של מר בנימין התברר כי אין לו ידיעה אישית לגבי רוב הנושאים עליהם הוא הצהיר. כך אישר בחקירתו הנגדית שוב ושוב. לפיכך, ככל שקיימת סתירה בין גרסת מר בנימין ו ובין גרסת התובע, אנו מעדיפים את גרסת התובע. לפיכך אנו קובעים, כי התובע פנה מספר פעמים לגורמים המוסמכים בנתבעת בעקבות מכתבי חברת מנורה אליו. התובע אף התריע במכתב באמצעות עורך דינו כי ככל שלא יותקנו הליקויים, הוא יתפטר מהעבודה. כן אנו מקבלים את טענתו כי הוא הודיע על כך גם כחודש לפני מועד התפטרותו לאחד מבעלי הנתבעת.
23.אשר לטענת הנתבעת, כי התובע התפטר על מנת לעבוד בעסק אשר פתח עובד אחר של הנתבעת ובתיאום עמו, הרי שטענה זו נותרה בגדר השערה בלבד. עצם העובדה כי התובע ואותו עובד התפטרו במועדים סמוכים, וכי התובע עבד אצלו, כחודש לאחר הפסקת עבודתו אצל הנתבעת ולמשך שלושה חודשים בלבד על פי עדותו, אינם מלמדים על תיאום שכזה. גם העובדה כי אותו עובד הגיש תביעה אשר בה טען גם הוא להתפטרות בדין מפוטר, אינה מלמדת על כך. יוער בהקשר זה כי המסמכים אשר הוצגו לפנינו, אינם בהכרח משקפים את מלוא התמונה בנושא זה.
בעיקר התרשמנו, כי הסיבה העיקרית להתפטרות התובע היתה אי הסדרת נושא ההפרשות לפנסיה, זאת לנוכח העובדה כי התובע פעל בעודו עובד של הנתבעת, על מנת להביא להסדרת הנושא. התובע פנה אל הנתבעת באמצעות בא כוחו בדרישה ברורה לכך, תוך הפנייה למכתבי מנורה והבהרה כי אם לא יוסדר החוב תישקל על ידו גם אפשרות של הפסקת העבודה בעקבות כך. אילו היה מבקש התובע להתפטר מהסיבה אותה מציעה הנתבעת, איננו רואים מדוע היה עליו לטרוח ולפנות לעורך דין על מנת להביא לתיקון המצב, על כל הכרוך בכך, מספר חודשים לפני התפטרותו. פער זמנים זה אינו מנתק את הקשר הסיבתי במקרה הנדון בין התראת התובע להתפטרותו, אלא דווקא מלמד על כך שניתנה לנתבעת הזמנות נאותה לתקן את הנדרש, בעוד התובע ממתין ואינו אץ לממש זכותו להתפטר. מסקנתנו הינה אם כן, כי התובע התפטר בשל אי הסדרת ההפרשות לפנסיה על ידי הנתבעת, על אף פניותיו ועל אף הבטחות של גורמים מטעמה. התובע נתן לנתבעת התראה סבירה על כוונתו לעשות כן תוך מתן הזדמנות נאותה להסדיר את הנושא.
24.לאור כל זאת, יש לראות בהתפטרות התובע כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים, ולפיכך הינו זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.
אשר לחישוב פיצויי הפיטורים – התובע ביסס את תביעתו על ממוצע ימי העבודה ב-12 החודשים שקדמו לפיטורים (20 יום לפי חישובו) מוכפל בשכר אחרון ליום (240 ₪) היינו שכר קובע של 4,800 ₪. זאת, בהתייחס לתקופת העבודה מיום 1.10.2004 ועד ליום 27.8.2015 (לפי חישוב התובע 10.916 שנים). הנתבעת, לעומת זאת, לא ערכה כל חישוב חלופי לטענתה בדבר העדר זכאות התובע לפיצויים.
חישוב נכון ומדויק של פיצויי הפיטורים, צריך להתבסס על הנתונים הבאים:
א. תקופת העבודה – 10.9 שנים (בהתבסס על תאריכי ההתחלה והסיום של עבודת התובע אצל הנתבעת כפי שקבענו לעיל).
ב. שכר קובע – כפי שעולה מתלושי השכר, קיבל התובע את שכרו מדי חודש בהתאם למספר ימי עבודתו בפועל. לפיכך, יש לראותו כ"עובד בשכר" כלשון החוק. עפ"י תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 והפרשנות אשר ניתנה להן, אך לאחרונה בפסק הדין בתיק ע"ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ – ADHENOM BERH TEAMI, ניתן ביום 4.6.17, יש לחשב את ממוצע ימי עבודתו של התובע בכל התקופה הרלוונטית, ולא רק ב-12 החודשים האחרונים, כפי שעשה התובע. חישוב זה, הביא לתוצאה של 21.7 ימי עבודה בחודש, במהלך כל תקופת העבודה לגביה מצויים בידינו נתונים. ממוצע זה, מוכפל בשכרו היומי האחרון של התובע (240 ₪) מביא לשכר קובע בסך של 5,208 ₪ ובהתאם – לפיצויי פיטורים בסך של 56,767 ₪ , לפי החישוב הבא:
56,767 ₪ = 5,208 ₪ x 10.9 שנים
הואיל והסכום המפורט לעיל, עולה על סכום התביעה בגין רכיב זה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים הנתבעים ולא מעבר לכך, היינו סך של 52,396 ₪. הסכום ישולם על דרך שחרור כספי הפיצויים הצבורים לתובע בחברת הכשרה (ראו נספח 7 לתצהיר מטעם הנתבעת ו – נספח ה' לתצהיר התובע) והשלמתם עד לסך האמור.
למען הסר ספק – נבהיר כי הנתבעת אינה רשאית לבצע ניכוי רעיוני של הסכומים אשר לטענתה הופקדו ביתר בגין תגמולי מעסיק, במקום בגין פיצויי פיטורים ואנו דוחים את טענת הקיזוז לעניין זה. הנתבעת לא הציגה לפנינו חישוב התומך בטענה זו ומעבר לכך - ככל שסבורה היתה הנתבעת, כי מדובר בטעות של הקרן או שלה, היה עליה לפעול מבעוד מועד אל מול הקרן לתיקון הטעות.
אשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים – אנו סבורים כי היה על הנתבעת להבין בזמן אמת, או לכל המאוחר במהלך ניהול הליך זה, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות העניין. יחד עם זאת, בשים לב למהות המחלוקת, ומתוך הנחה כי הנתבעת פעלה בתום לב בעניין זה, יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית בלבד, מיום סיום עבודתו של התובע, ועד למועד תשלום הפיצויים בפועל.
אשר ליתר רכיבי התביעה:
25.שעות נוספות: לטענת התובע, הוא עבד בכל חודש בממוצע כ-25 שעות נוספות, מבלי שקיבל את תמורתן. בהתבסס על שכרו השעתי בסך של 30 ₪, מבקש התובע לפצותו בסכום של 10,233 ₪. יש לציין כי התובע ערך (ככל הנראה מתוך טעות) חישוב לפי חודש בשנה, עבור כל שנות עבודתו ("25 שעות נוספות X 10.916 (חודש) X 30 ₪ X 1.25%").
לטענת הנתבעת שכרו של התובע היה שכר יומי ליום עבודה בן 8 שעות והוא השתנה במהלך תקופתו. לטענת הנתבעת יום העבודה היה מהשעה 8:00 עד 17:00 וכי במהלך יום העבודה שהה התובע בהפסקה בת שעה. נטען כי ככל ששהה התובע שעות נוספות, הן שולמו לו בגין עבודה לאחר השעה 17:00 והן שולמו לו כדין. כן נטען כי תלושי השכר משקפים את השעות הנוספות אותן ביצע התובע. בהמשך, הוגשו לתיק בית הדין גם דו"חות הנוכחות של התובע (נספח א' לבקשה לצירוף מסמכים מטעם הנתבעת), החל מחודש 8/2012.
התובע אינו חולק על רישומי הנוכחות שהוגשו לתיק, כך שיש להפריד בין שתי תקופות:
א. עד לחודש 7/2012, תקופה בגינה אין רישומי נוכחות.
ב. מחודש 8/2012 ואילך, תקופה בגינה הוגשו דו"חות נוכחות.
באשר לתקופה הראשונה, נציין כי לא נטענה טענת התיישנות אולם בכל מקרה לתקופה עד 1/2009 לא הביא התובע כל רישום שיתמוך בטענותיו לעניין שעות נוספות. מנגד, באשר לחודשים 2/09 ואילך, הרי שעפ"י סע' 26ב(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, אשר בתוקף מיום 1.2.09 – "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו".
בענייננו, ביחס לתקופה שעד לחודש 7/2012, לא הביאה הנתבעת כל ראיה בנוגע לשעות העבודה הנטענות ע"י התובע ולפיכך לא הוכיחה כי התובע לא עמד לרשותה במשך שעות העבודה הנטענות על ידו.
לפיכך, על בסיס טענתו בדבר עבודה של 25 שעות נוספות בחודש, אשר לא נסתרה, זכאי התובע לתמורה המלאה בגין שעות אלה, בקיזוז הסכומים החלקיים ששולמו עפ"י תלושי השכר, בגין שעות נוספות, בהתאם למפורט להלן:
שנת 2009 – (חודש 2/09 ואילך) התובע זכאי ל 275 שעות נוספות (25 x 11 חודשים). בהתאם לשכרו השעתי באותה עת (23.75 ₪) ובהתבסס על שעות נוספות בשיעור בסיסי של 125%, זכאי התובע לסך כולל של 8,164 ₪, בקיזוז הסכומים ששולמו לו בגין 168.5 שעות נוספות (בשווי 4,002 ₪) זכאי התובע להפרש בסך של 4,162 ₪.
שנת 2010 - התובע זכאי ל- 300 שעות נוספות, ובהתאם לשכרו השעתי באותה עת (23.75 ₪) ובהתבסס על שעות נוספות בשיעור בסיסי של 125%, זכאי התובע לסך כולל של 8,906 ₪, בקיזוז הסכומים ששולמו לו בגין 140 שעות נוספות (בשווי 3,325 ₪) זכאי התובע להפרש בסך של 5,581 ₪.
שנת 2011 - התובע זכאי ל- 300 שעות נוספות, ובהתאם לשכרו השעתי באותה עת (23.75 ₪) ובהתבסס על שעות נוספות בשיעור בסיסי של 125%, זכאי התובע לסך כולל של 8,906 ₪, בקיזוז הסכומים ששולמו לו בגין 174.95 שעות נוספות (בשווי 4,155 ₪) זכאי התובע להפרש בסך של 4,751 ₪.
שנת 2012 (עד לחודש 7/12) זכאי התובע ל-175 שעות נוספות, ובהתאם לשכרו השעתי באותה עת (23.75 ₪) ובהתבסס על שעות נוספות בשיעור בסיסי של 125%, זכאי התובע לסך כולל של 5,195 ₪, בקיזוז הסכומים ששולמו לו בגין 87.5 שעות נוספות (בשווי 2,078 ₪) זכאי התובע להפרש בסך של 3,117 ₪.
באשר לתקופה השנייה, מחודש 8/2012 ואילך, בגינה הגישה הנתבעת דו"חות נוכחות –
לנוכח הגשת הדו"חות ובהעדר טענה אחרת, חזקה כי הדו"חות ותלושי השכר משקפים את השעות בפועל, אלא שעיון בתלושי השכר מלמד כי הנתבעת שילמה לתובע שעות נוספות בשיעור של 100% בלבד, ולא בשיעור של 125% לכל הפחות, כמתחייב.
לפיכך, בגין חודש 8/12 ואילך, זכאי התובע להפרשי השכר כדלקמן –
בשנת 2012, (חודש 8/12 ואילך) עבד התובע 35.5 שעות נוספות. לפיכך זכאי התובע לסך של 35.5 שעות X 23.75 ₪ (שכר לשעה על פי התלוש במרבית התקופה) X 0.25% = 211 ₪.
בשנת 2013, עבד התובע 128 שעות נוספות. לפיכך זכאי התובע לסך של 128 שעות X 30 ₪ (שכר לשעה על פי התלוש במרבית התקופה) X 0.25% = 960 ₪.
בשנת 2014, עבד התובע 103.75 שעות נוספות. לפיכך זכאי התובע לסך של 103.75 שעות X 30 ₪ (שכר לשעה על פי התלוש במרבית התקופה) X 0.25% = 778 ₪.
בשנת 2015, עבד התובע 62 שעות נוספות. לפיכך זכאי התובע לסך של 62 שעות X 30 ₪ (שכר לשעה על פי התלוש במרבית התקופה) X 0.25% = 465 ₪.
הואיל וסך כל הסכומים לעיל, עולה על סכום התביעה בגין רכיב זה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגין שעות נוספות בגובה מלוא סכום התביעה בגין רכיב זה, היינו סך של 10,233 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה הרלוונטית, היינו מיום 1.6.2012 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
26.פדיון חופשה: התובע טוען בתביעתו כי הוא זכאי ל- 52.41 ימי חופש, בגין 3 שנות עבודתו האחרונות, בקיזוז 35.72 ימי החופשה אשר תמורתם שולמה לו לשיטתו על פי תלושי השכר: היינו ל -16.96 ימים X 240 ₪ = 4,005 ₪.
לטענת הנתבעת, בתקופה 8/2012-8/2015 ניצל התובע 99.72 ימי חופשה בתשלום כפי שעולה מתלושי השכר ולכן אינו זכאי לפדיון חופשה.
בחינה של תלושי השכר אכן מעלה כי במהלך 3 השנים האחרונות לעבודתו, שולמו לתובע כ- 100 ימי חופשה. בתצהירו, נמנע התובע מלהסביר נתון זה, להתייחס למועדים ספציפיים או לנמק מדוע חרף האמור, הינו סבור כי זכאי לפדיון ימי חופשה. גם בסיכומיו, לא פירט התובע דבר מלבד אזכור קיומו של רכיב תביעה זה, ולא פירט מדוע הינו זכאי לפדיון חופשה מעבר לימי החופשה אשר שולמו לו. אמנם, לא נעלמה מעינינו העובדה כי מספר ימי החופשה שנוצלו בחודשים מסוימים, אינו סביר בשים לב למספר ימי העבודה באותו החודש (לדוגמא: חודש 1/13 – שולם שכר בגין 22 ימי עבודה ובנוסף – שולמה תמורת 16 ימי חופשה), אולם כאמור, בהעדר התייחסות התובע לנתונים העולים מתלושי השכר, מהם עולה רישום שוטף אודות צבירה וניצול חופשה, הרי שלא ניתן לקבוע כי התובע זכאי לרכיב תביעה זה, או חלק ממנו.
לפיכך – תביעת התובע בגין רכיב זה – נדחית.
27.ניכוי משכר אחרון - אשר לניכוי הנתבעת סכום של 4,700 ₪ משכרו האחרון של התובע – טוענת הנתבעת (סע' 24 לכתב הגנתה) כי מדובר בקיזוז תמורת הודעה מוקדמת להתפטרות אשר לא ניתנה על ידי התובע כמתחייב.
כאמור, קיבלנו את גרסת התובע לפיה מסר הודעה מוקדמת להתפטרותו, אולם מעבר לכך – בהתבסס על קביעותינו בפסק דין זה, לפיהן יש לראות את ההתפטרות כפיטורים בנסיבות העניין, הרי שלא היה מקום לדרוש מן התובע להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת, עת אינו מקבל את מלוא הזכויות הסוציאליות להן הוא זכאי כעובד. (ראה: סע' 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, וכן סעיף 18 לעב"ל(ארצי) 1947-10-11 בן ביטחון (1989) בע"מ נ' מסגנאו וונדאו, ניתן ביום 29.8.2013).
לפיכך, לא ניתן לקבוע כי התובע הפר חובתו בדבר מתן הודעה מוקדמת להתפטרות וכפועל יוצא מכך, לא קמה לנתבעת הזכות לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת משכרו האחרון. על כן, על הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 4,700 ₪ אשר נוכה שלא כדין משכרו האחרון, בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.9.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
28.סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כמפורט בסעיפים 24-27 לפסק דין זה, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
29כמו כן, לנוכח התוצאה לעיל, ובשים לב למכלול נסיבות העניין , תשלם הנתבעת לתובע, סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וסך נוסף של 850 ₪ (בשים לב לגובה האגרה ששולמה בהליך) בגין הוצאות משפט. גם סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
30.כל אחד מן הצדדים זכאי לערער על פסק הדין בתוך 30 יום מקבלתו, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, ד' באב תשע"ז (27 ביולי 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אמנון סבח
נציג עובדים
|
|
מירון שוורץ, שופט
אב"ד
|
|
מר זאב גולדנברג
נציג מעסיקים
|