לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו של התובע, מהנדס בהשכלתו, בגין עבודתו כיועץ בטיחות ומהנדס מבנים בנתבעת, ובגין סיומה. השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה הן האם התובע זכאי לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות והאם פוטר כדין.
מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בטענה להפרות משמעת של התובע, תוך שהציג מצג שווא לפיו הוא חולה ושימוש שלא כדין ברכב במימון הנתבעת.
-
הנתבעת היא חברה העוסקת במתן ייעוץ בטיחות לקונסטרוקציות ומבנים ארעיים המיועדים לאירועים המוניים.
-
התובע, מהנדס בהשכלתו, עבד בנתבעת כיועץ בטיחות ומהנדס מבנים. עיקר עבודתו הייתה במתן אישורי בטיחות וקונסטרוקציה. העבודה הייתה באתרים השונים ובמשרדי הנתבעת.
-
התובע מתגורר ביישוב רבבה.
-
התובע עבד מיום 7.11.17 ועד ליום 19.9.19, מועד בו פוטר לאלתר.
-
בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים מיום 1.11.17 (נספח לתצהיר התובע, להלן גם: "הסכם העבודה"), שולם לתובע שכר חודשי גלובאלי בסך 15,000 ₪. בהמשך שכרו עלה לסך 17,000 ₪. הועמדו לרשות התובע מחשב נייד ורכב ונקבע בהסכם העבודה כי הרכב ישמש את התובע גם לנסיעותיו הפרטיות ויותקן בו דלקן. עוד נקבע, כי התובע יהיה זכאי להפרשות לקרן השתלמות, 7.5% יפקיד המעסיק ו- 2.5% ינוכו משכר הברוטו של העובד בסך 15,000 ₪, וכי יצברו לזכותו 14 ימי חופשה בשנה (סעיף 7 להסכם העבודה, נספח לתצהיר התובע).
-
הנתבעת הנפיקה לתובע תלושי שכר. לכתב התביעה המתוקן צורפו באופן חלקי תלושי השכר של התובע לחודשים מאי 2018- אוקטובר 2018; מאי 2019- ספטמבר 2019 (זאת, בעוד החל לעבוד בנובמבר 2017). בהתאם לתלושי השכר, בשנת 2018 שולם לתובע שכר בסך 15,000 ₪. בשנת 2019 שכרו עמד על סך 17,000 ₪, בהתאם לסעיף 7.1 להסכם העבודה; הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה ולפיצויים בתקופת עבודתו בגין החודשים נובמבר, דצמבר 2017, ינואר – דצמבר 2018 ; ינואר- ספטמבר 2019 (נספח כה לכתב ההגנה); הופקדו עבור התובע הפרשות לקרן השתלמות (נספח כו לכתב ההגנה); כן צורפו אישורי דיווח לביטוח לאומי (נספח כז לכתב ההגנה); ויומני עבודה.
-
הנסיבות שהובילו לפיטורי התובע, ואינן שנויות במחלוקת, הן כדלקמן:
-
בתאריכים 3.9.19- 5.9.19 שהה התובע בחופשת מחלה (נספח ב לכתב ההגנה).
-
ביום 8.9.19 שלח התובע הודעת דוא"ל למר כפיר מלכה, מנהל הנתבעת, ביקש לשפר את תנאי העסקתו, הלין על: "משקעים לא פשוטים שלא אוכל לקבלם", והזכיר את היחס כלפיו בתקופת המחלה, עבודה מרובה ועוד (נספח ג לכתב ההגנה).
-
בתגובה להודעת הדוא"ל, ביום 10.9.19 בשעה 9:22 נשלחה לתובע הודעה על זימון לשימוע. ההודעה לא כללה פירוט מדוע מוזמן התובע לשימוע. בכותרת ההודעה נכתב "שימוע במשרד" ובתוכן ההודעה נכתב "יום רביעי, 11 בספטמבר 2019 בשעה 11:30 – 12:30" (נספח ד לכתב ההגנה). הפגישה לא התקיימה עקב מחלת התובע ונקבעה מחדש ליום 15.9.19 (נספח ו לכתב ההגנה, דוא"ל משבת, 14.9.19 בשעה 20:56). גם פגישה זו לא התקיימה בשל מחלת התובע.
-
בתאריכים 10.9.19 עד 13.9.19 שהה התובע בחופשת מחלה, בהתאם לאישור בחתימת ד"ר מוסא עאסי. ביום 15.9.19 הוארכה חופשת המחלה עד ליום 20.9.19 בהתאם לאישור ד"ר קרן חנה ברוש. בסך הכול חופשת המחלה נמשכה 10 ימים (נספחים ה, ח לכתב ההגנה).
-
ביום 16.9.19 הפנתה ד"ר קרן חנה ברוש את התובע לאבחון במרפאת בריאות הנפש. בהפניה נכתבו הדברים הבאים:
"בתקופה האחרונה לחץ קשה בעבודה, מרגיש שמשפיע עליו גופנית.
היות שבשל הלחץ, נמנע מלחזור למקום עבודתו, מופנה ליעוץ פסיכיאטר" (נספח לתצהיר התובע, ללא מיספור).
-
בחודש ספטמבר 2019, כאשר התובע שהה בתקופת מחלה, הוא נסע ברכבה של הנתבעת לצפון הארץ. ביום 11.9.19 תידלק את הרכב בשדה נחום, ליד בית שאן (ראו עמוד 1 שורה 13 לפרוטוקול מיום 25.10.20 וגם עמוד 32 לעדות התובע שורות 21- 34).
-
ביום 19.9.19, כאשר התובע היה עדיין בתקופת מחלה, הוא נסע לצפון עם אשתו ברכב הנתבעת. נסיעתו של התובע נודעה למנהל הנתבעת, והוא הגיע לביתו של התובע בשעה 22:00 לערך באותו יום, כשהוא מלווה באחותו העובדת אף היא בנתבעת, גב' עדי מלכה ובבן זוגה לשעבר, דרש לקבל לידיו לאלתר את הרכב ואת המחשב הנייד, ומסר לתובע מכתב סיום העסקה בשל עבירת משמעת חמורה (מכתב סיום העסקה מיום 19.9.19, נספח לתצהיר התובע). הרכב נלקח מהתובע באותו מעמד.
-
בשלב ההוכחות העידו, לתמיכה בתביעה, התובע עצמו; רעייתו של התובע, גב' קרין וקנין; מר רחמים סולימני- חברו של התובע; ומר אלירן בן דוד, מהנדס שעבד עם התובע בנתבעת בשנת 2019.
מטעם הנתבעת העידו מר כפיר מלכה, בעלים ומנכ"ל הנתבעת; גב' עדי מלכה, אחותו של מנהל הנתבעת, העובדת אף היא בנתבעת כהנדסאית מבנים ויועצת בטיחות.
לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
דיון והכרעה
תמורה בגין עבודה בשעות נוספות
-
לטענת התובע, עבד שעות רבות ברציפות, עד 17 שעות ליום עבודה, תוך סיכון בריאותו. העבודה כללה נסיעות רבות והיה עליו להיות דרוך להקפצות. לא נערך מעקב מסודר אחר שעות העבודה ויש לחייב את הנתבעת בתשלום תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לחזקה הקבועה בחוק הגנת השכר, בגין 60 שעות נוספות בחודש, באופן הבא: משך 11 חודשי העסקה, לפי שכר של 15,000 ₪ ומשך 10 חודשי העסקה לפי שכר של 17,000 ₪ וסך הכל 145,369 ₪ (סעיף 27 לכתב התביעה המתוקן).
הנתבעת טענה, כי נוהלו כרטיסי נוכחות, וממוצע שעות ההעסקה של התובע היו לא יותר מ- 7 שעות ביום. רק במקרים חריגים ובודדים עבד מעל 8.4 שעות ביום. סידור העבודה נקבע בהתאם למטלות שהנתבעת נדרשה להן והתובע לא נדרש להיות דרוך בכל עת להקפצות. התובע מעולם לא הלין או ביקש תשלום בגין שעות נוספות. התובע לא מפרט את המועדים בהם עבד שעות נוספות ומשכך אין לקבל את תחשיביו וזכאותו לשעות נוספות. אין שחר לטענות לפיהן התובע עבד שעות רבות תוך סיכון בריאותו. הטענה נטענה בעלמה והתובע אף לא הזכיר דבר בנוגע למצבו הבריאותי במכתבו מיום 8.9.19.
-
בהתאם לסעיפים 26 ב (א) ו- (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), אם לא הוצג פנקס שעות עבודה מוטלת חובת ההוכחה על המעסיק כי התובע לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת, עד 60 שעות נוספות בחודש. בע"ע (ארצי) 63110-06-19 יוסי דהן- אביחי סיסו (18.2.20) נקבע, כי לעובד ששבוע עבודתו הוא בן 5 ימי עבודה יתפרשו השעות הנוספות מכוח החזקה הקבועה בסעיף 26 ב(ב) לחוק הגנת השכר באופן הבא: 44 שעות נוספות בתעריף 125% והיתרה, 16 שעות נוספות, בתעריף 150%.
-
בענייננו, לאחר שקילת טענות הצדדים מצאנו כי התובע הרים את הנטל הראשוני לעבודה בשעות נוספות. הנתבעת הציגה יומנים בהם צוינו מטלות שהוטלו על התובע, ללא שעות מסודרות או סכימת שעות העבודה היומי, השבועי או החודשי. לא נערך פנקס נוכחות מסודר, בחתימת התובע או בדיווחים עם תחילת יום העבודה ובסיומו. בעדותו לפנינו, העיד התובע באופן עקבי ומהימן כי שעות העבודה בפועל עלו על נכתב ביומני הנתבעת ועבודתו הייתה כרוכה בטיפול המטלות לא מתוכננות משך שעות רבות, ו"נסיעות מטורפות" (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):
"עו"ד תנעמי: תראה בכל כתב התביעה שלך אתה מתאר עבודה מאוד - מאוד קשה,
זה לא, נגיד ניקח את הדוגמה הזאת של מפעל הפיס. מה קשה בבדיקה? זה לא להרים משקולות של 200 קילו.
העד, מר א. וקנין:זה מעניין שבחרת דווקא את הדוגמה של מפעל הפיס,
עו"ד תנעמי:דוגמה, דוגמה.
העד, מר א. וקנין:כי הדוגמה הזאת היא דוגמה מאוד - מאוד לא טובה מבחינתך. זו הייתה עבודה מאומצת מאוד, היינו צריכים, היה לנו הספקים מאוד גבוהים שהיינו צריכים להספיק. היה לנו שעות, השעות לא שעות שכתובות ביומן, הן פשוט לא רלוונטיות" (עמוד 26 שורות 21- 29).
...
"העד, מר א. וקנין:פרשנות של אדוני. העבודה הקשה הייתה בהתקלות, הייתה באי היכולת לתכנן את החיים שלי. הייתה בשעות לא שעות, בהקפצות מרגע לרגע, בנסיעות מטורפות, קילומטראז' מטורף, אתה תסתכל ביומן בעצמך ותראה את הנסיעות שהיינו עושים. אתה לוקח אחריות על אירוע, אנחנו מדברים על אירועים של 40 אלף איש בפארק הירקון, אני חותם על האירוע. יש אנשים שלא ישנים בלילה אחרי חתימה כזאת" (עמוד 27 שורות 10- 15).
....
"עו"ד תנעמי: איך זה מסתדר עם זה שבכתב התביעה אתה תובע שעות נוספות לאורך כל שעות, כל חודשי ההעסקה שלך?
העד, מר א. וקנין:אז כמו שאמרנו, לא כל מה שכתוב, יש עבודות שעשינו והן לא כתובות ביומן בכלל. לא כל מה שאנחנו עושים כתוב ביומן. כל עבודת המטה, כל המיילים, הטלפונים, התכנונים לא כתובים ביומן. עבדנו כל הזמן והיינו צריכים להיות בדקת קריאה כל הזמן. לא יכולתי להניח את הטלפון להיכנס לים, אין מצב כזה. אני יכול כל דקה להיקרא לכל מקום ויש אלף דוגמאות לזה. ועבדתי בפועל 17 ו18 שעות וגם 19 שעות ביום, בלי בעיה ואפשר להוכיח את זה" (עמוד 38 שורות 17- 24).
...
"עו"ד תנעמי:איך אתה אומר שכל יום עבדת 12 - 14 שעות?
העד, מר א. וקנין:קודם כל לא כתוב פה כל יום, כתוב היו ימים, תדייק במה שאמרת,
עו"ד תנעמי:היו ימים.
העד, מר א. וקנין:היו ימים שעבדתי בהם 12 ו13 שעות וגם 17 ו18 שעות, הנה אני אומר את זה כאן ויש לי דרך להוכיח את זה. שלך אין דרך כי היומנים שאתה הגשת הם מניפולטיביים. עוד מעט עורך הדין שלי יוכיח אחד - לאחד איך הכל מסולף שם, חורים, בדיקות שבגיבוי אצלו נמצאות פה לא נמצאות. אני לא יודע להתייחס ליומן הזה ברצינות. אני יודע להגיד לך שעבדתי 12, 13, 15 ו17 שעות גם. כולל הודעות וואטסאפ שאני שולח לכפיר "אני נרדם על ההגה, אני על השוליים" והוא אומר לי "תהיה חזק, תמשיך". אם אתה רוצה זה גם כתוב אני אראה את זה פה. זאת העבודה,
עו"ד תנעמי:אז אתה טוען שיש יומנים שהם נכונים ואמיתיים, למה אותם לא צירפת?
העד, מר א. וקנין:צירפנו" ( עמוד 37 שורות 24- 36).
-
עדותו של התובע אשר לשעות העבודה הרבות, וחוסר הוודאות בדבר היקף השעות שיידרש לעבוד בכל יום, נתמכה בעדויות רעייתו וחברו מר סולימני (ראו עדות גב' קרין וקנין - עמוד 12 שורות 16- 22; עמוד 14 שורות 5- 13; עדות מר סולימני- עמוד 6 שורות 20- 31).
-
הדברים נתמכו גם בתצהירו של מר אלירן בן דוד, אשר עבד עם התובע עד לחודש ספטמבר 2019 באותו תפקיד, והצהיר כך:
"עבדתי בממוצע לא פחות מ- 11 שעות ביום ואף יותר.
לדוגמה בפרויקט מפעל הפיס שהיה בכל הארץ עבדתי כ- 12 שעות ואף נותרתי לישון במלון בנהריה וטבריה.
...
התובע עבד כמוני, שעות רבות עד שהתמוטט מעומס עבודה" (סעיפים 5-6, 8 לתצהיר מר בן דוד).
ב"כ הנתבע ויתר על חקירתו של מר בן דוד בנוגע לשעות העבודה (ראו עמוד 24 שורות 19- 23).
-
עיגון לשעות עבודה ממושכות נמצא גם בהודעות טקסט שהוגשו. לשם הדוגמא, בתכתובות שהוחלפו בין התובע למנהל הנתבעת ביום 4.10.18 התובע כותב למנהל הנתבעת בשעה 19:40:
"סיימתי עכשיו במצפה רמון אני כמעט נרדמתי בדרך לפה אני לא חושב שאחראי לצאת מפה עכשיו."
ומנהל הנתבעת משיב:
"מנסיון, קח תנומה של חצי שעה, קפה ושטיפת פנים. נסיעה טובה".
בשעה 22:28 התובע מעדכן:
"ישן בשוליים 22:30 בלילה יצאתי ב 5:30 מהבית. מחר עוד בדיקה. אני לא יודע מה קורה אבל אותי זה לא עובר" (הודעות טקסט שנסרקו לתיק ביום 17.7.22).
-
הנתבעת הגישה יומני עבודה המשקפים, לשיטתה, את שעות הנוכחות של התובע. עיון ביומני העבודה מלמד כי מדובר ביומן המתעד פגישות ובדיקות מתוכננות מראש, בעיקר מחוץ למשרד, ברחבי הארץ. כך לדוגמה ביום 29.3.18 מתועדים 8:00- 17:00 בדיקת עמודי בנק פועלים במרכז ובדרום אלעד. בשעות חופפות קיימים 3 אירועים או פגישות שהושחרו. עוד מתועדים ביומן: בדיקה עיריית ת"א לשכת דובר; בדיקה יס פלנט חיפה לאו פרודקשיין; אישור תוכנית משטרה מימונה; בדיקה יס פלנאט זכרון יעקב ועוד.
ביום 30.6.19 בשעות 8:00- 15:00 מתועדים האירועים הבאים: אישור תוכנית מתח אשדוד מדרחוב ואשדודאנס; הזמנה: סיור מתח פלרמונית; פגישה ביפו עם מוחמד; סיור במרכז בת ציון בת"א; לשבת עם לריסה על תכנית חג הקורבן; בדיקת בטיחות באהל יד ושם; תתאם בדיקה היום לביתן דייסון בקניון איילון. בהמשך והחל משעה 17:00- 19:00 יש אירועים נוספים שהושחרו.
-
היומן שהוגש מתעד פגישות ובדיקות מתוכננות מראש מחוץ למשרדי הנתבעת. לא ניתן ללמוד מהיומן האם הפגישות אכן התקיימו על פי התכנון, בשעה ובמועד המיועד, וכמה זמן נמשכו בפועל. אף לא ניתן ללמוד מהתיעוד ביומן האם התובע עבד לפני או אחרי הפגישות, ממשרדי הנתבעת, והאם זמני הנסיעות של התובע ברחבי הארץ מתועדות.
-
מכל האמור ברי, כי הרישומים שהוצגו אינם דיווחי נוכחות כדרישת סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), המחייב רישום שעות העבודה: "באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים" ולחלופין, נדרש כי: "ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעסיק מינה לכך".
-
לא זו אף זו, מעדותו של מנהל הנתבעת עצמו, מר כפיר מלכה, עלה בבירור כי היומנים אינם משקפים את שעות העבודה המלאות של התובע. לדבריו, היומן אינו בבחינת "ראה וקדש", אופי העבודה הוא דינמי ומשתנה, כדלקמן:
"עו"ד פכטר:זה היומן נכון? היומן לא מציין באופן מובהק את השעות שהעובד עבד בפועל נכון?
העד, מר כ. מלכה:אתה רוצה לשאול שאלה?
עו"ד פכטר:אני שואל, כן או לא?
העד, מר כ. מלכה:אז יפה. התחום שלנו הוא מאוד - מאוד דינמי ולפעמים כשאנחנו מוזמנים ל15:00 הם לא מספיקים להקים את כל האירוע, את מה שאנחנו בודקים. ואז גם במקרה הזה, כמובן במקרה הזה כנראה שמישהו אחר בדק את זה וזה לא הוא, יכול להיות. או שכן הסתדר וכן, אבל דברים תמיד דינמיים וזזים ימינה - שמאלה, כן" (עמוד 55 שורה 30 – עמוד 56 שורה 2).
ראו גם:
"עו"ד פכטר:2018. 31 לינואר 2018.
העד, מר כ. מלכה:רק רגע, 31 לינואר. כן, 31 לינואר. הוא התחיל את העבודה בשעה 3:00 בבדיקה בבארבי בתל אביב. לאחר מכן בשעה 4:00 בגג בניין עיריית תל אביב. ובשעה 6:30 שוב פעם בדיקה בבארבי בתל אביב. זה הלו"ז שלו לאותו יום.
עו"ד פכטר:תקריא לבית המשפט בבקשה את ההתכתבות.
העד, מר כ. מלכה:31 לינואר, כן. "תסיים עם הדלקן ותחזור לבארבי לפלוס" זה בשעה 17:16. "הם הזיזו משהו וצריכים אישור נוסף". ואז הוא עונה לי, לא כלום, ואז אני כותב "הם כבר עכשיו מוכנים לבדיקה, תקפוץ לשם". ואז ב17:19 הוא כותב לי "אני כבר ליד הבית".
עו"ד פכטר:נכון, "אני ליד הבית".
העד, מר כ. מלכה:נכון. כתבתי לו "אלעד זו הפרנסה שלנו, הבדיקה בירושלים התבטלה לצערי. התחום הוא מאוד דינמי, זו רק התחלת העונה. תכין את עצמך לשינויים, הקפצות והתקלות. מה שידוע מראש אני מעביר לך ליומנים. לפעמים קורה שצצים דברים ברגע האחרון וכאלה שמשתנים", נכון.
עו"ד פכטר:אז היומן הוא לא כזה ראה וקדש. בוא נראה את זה לשופטת.
העד, מר כ. מלכה:לא, לא ראה וקדש" (עמוד 54 שורות 15- 30).
-
לאור כל האמור, ברי כי יומני העבודה אינם משקפים את שעות העבודה המלאות של התובע. התובע העיד עדות מהימנה אודות שעות רבות, ולא שגרתיות, והדברים נתמכו בראיות.
-
לא נעלם מעינינו, כי בהתאם לעדותה של רעייתו של התובע היו גם ימים בהם שב מהעבודה מוקדם מהצפוי (עמוד 14 שורות 14- 16), יחד עם זאת, בהיעדר רישום מסודר ומהימן של שעות הנוכחות, לא משתנה מסקנתו כי התובע הוכיח עבודה בשעות נוספות וקמה החזקה בדין.
-
בנסיבות אלה, ומשלא הוצגו דיווחי נוכחות כדין של הנתבעת, זכאי התובע לתשלום תמורה בהתאם לחזקה בחוק הגנת השכר, בגין 60 שעות נוספות בחודש.
ראו: ע"ע (ארצי ) 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (29.03.2017).
-
משכך, מתקבלת התביעה לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לחזקה בחוק הגנת השכר. חישובי התובע לא נסתרו, והם נסמכים על שכר הבסיס בהתאם לתלושי השכר, בהלימה להסכם העבודה. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לכתב התביעה, בסך 145,369 ₪.
נסיבות סיום עבודתו של התובע
פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בתקופת מחלה
-
אין חולק, כי התובע פוטר לאלתר ביום 19.9.19 בשעה 22:00 לערך, ללא שימוע או הודעה מוקדמת. הפיטורים היו לאחר שהתברר למנהל הנתבעת כי התובע עשה שימוש ברכב הנתבעת ונסע ברחבי הארץ שעה שדיווח על ימי מחלה ולא התייצב לעבודה.
-
התובע טען כי תקופת המחלה הייתה בשל לחץ וקריסה נפשית, ואין המדובר במחלה פיזית שבגינה נדרש להיות מרותק למיטתו או לביתו. התובע ניצל את ימי מחלה לצורך התאוששות נפשית מלחץ גדול שחש בשל עבודה מאומצת בשעות מרובות ובחוסר ודאות, ולכן הנסיעה והשהייה מחוץ לבית הועילו לשיפור מצבו הנפשי. התובע היה חולה ונעדר מהעבודה בהתאם לאישורי מחלה. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע: הפרשי פיצויי פיטורים: התובע פוטר לאלתר וזכאי לסך 11,484 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בהפחתת הסכום שנצבר בקופת הפיצויים; פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 17,000 ₪, שכר עבור חודש עבודה; פיצוי בגין היעדר שימוע בסך 100,000 ₪. מועד לשימוע נקבע לאחר שהתובע הודיע שהוא חולה ונקבע כשימוע לפיטורים. סיבת השימוע היחידה היא מחלתו של התובע. פגישת השימוע נקבעה מהיום למחר, נקבעה במוצ"ש ותוכננה ליום א' שלמחרת. הפיטורים נעשו באופן מידי ומבלי שניתנה לתובע ההזדמנות להשמיע טענותיו טרם ההחלטה על הפיטורים.
-
הנתבעת טענה, כי פיטורי התובע היו על רקע הפרות משמעת חמורות. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין נסיבות סיום העסקתו, לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת.
התובע הציג מצג שווא לפיו הוא חולה, שעה שטייל ברחבי הארץ להנאתו. על כן מוצדקים הפיטורים לאלתר, ללא שימוע או הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים, ויש לחייב את התובע בהשבת הפיצויים שנצבר לזכותו. בפירוט, טוענת הנתבעת כך:
-
התובע הודיע על היעדרות ממחלה בתאריכים 3-5/9/2019. ביום 8.9.19 שלח דוא"ל לנתבעת ובו סיכם את שנות העסקתו וביקש עדכון תנאי העסקה ושכר. עוד באותו היום בשעה 9:22, נקבע מועד לשימוע ליום 11.9.19.
-
ביום 10.9.18 בשעות הבוקר קיים התובע מספר פגישות מקצועיות, וסמוך לשעה 11:00 פנה למרפאה והוציא תעודה מחלה נוספת מיום 10.9.18 ועד ליום 13.9.18. התובע לא הודיע האם ישוב לעבודה ביום א' ה- 15.9.19 ומשכך נאלץ מנהל הנתבעת לפנות לתובע כדי לברר האם מתכוון לשוב לעבודה. התובע השיב שטרם החלים וביום 15.9.19 הציג תעודת מחלה נוספת, עד ליום 20.9.19.
-
עקב היעדרויות התובע נדחתה פגישת השימוע שנקבעה מיום 11.9.18 ליום 15.9.18. משהתובע נעדר מעבודה גם במועד החדש שנקבע, פגישת השימוע לא התקיימה.
-
כששהה התובע בחופשת מחלה, עשה שימוש ברכב הנתבעת ונסע ברחבי הארץ. הדבר נודע לנתבעת כאשר קיבלה התראות על חריגת נסיעה וחריגה משמעותית בהוצאות הדלק. מנהל הנתבעת שלח לתובע הודעה ושאל האם יוכל לבצע מטלה למחרת בבוקר והתובע השיב בשלילה. מנהל הנתבעת שלח הודעה נוספת ושאל את התובע "עדיין לא מרגיש טוב?" והתובע לא השיב. משכך, וכדי לצמצם את נזקי הנתבעת, הגיע מנהל הנתבעת לחניית ביתו של התובע בשעה 22:00 כדי לדרוש ממנו את הרכב והמחשב הנייד ובכך להפסיק את הפגיעה ברכוש הנתבעת. להפתעתו מצא במושב הנהג רכב את אשתו של התובע, בעוד שבהתאם להסכם הליסינג מורשה הנהיגה היחיד ברכב הינו התובע. מנהל הנתבעת ביקש את מפתחות הרכב ושתקרא לתובע. באותו מועד נמסר לתובע מכתב סיום העסקה לאלתר עקב הפרת משמעת חמורה. הרכב נלקח והמחשב הנייד הושאר לבקשת התובע עד שיסיר ממנו מסמכים אישיים. לתובע שולמו זכויותיו הסוציאליות בגין סיום העסקתו.
-
התובע לא התלונן במהלך העסקתו על מגבלות רפואיות או מצוקות נפשיות- התובע טוען כי הוא קרס נפשית אולם עד לחודש ספטמבר 2019 לא היו לו היעדרויות רבות עקב מחלה ומעולם לא נדרש לעבוד בעת שהיה חולה. התובע במכתבו מיום 8/9/19 לא ציין כל מגבלה או קושי רפואי עקב העבודה ושעות העבודה המרובות לכאורה. אישורי המחלה הם מרופאת משפחה ולא ממרפאה לבריאות הנפש. התובע, שהיה לכאורה חולה וזקוק למנוחה, נסע כ- 4,073 ק"מ וניצל לרעה את מערכת הבריאות, מנע את מפגשי השימוע שנקבעו לו.
-
מנהל הנתבעת פנה לתובע כדי לברר האם ומתי ישוב לעבודה. מנהל הנתבעת ציין כי היעדרות סתמית תחשב להיעדרות ומשמעותה הפחתת שכר, ותו לא.
-
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והראיות, שוכנענו כי הצדק עם התובע בטענותיו.
-
ככלל, שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת יעשו במקרים קיצוניים ביותר. הוראות החוק הרלוונטיות לעניין פיטורי עובד ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים, הן סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים") וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן – "חוק הודעה מוקדמת"). ההלכה המשפטית בעניין שלילת פיצויי פיטורים מעובד שפוטר נסקרה בפסקי דין רבים. בין היתר, נפסק בעניין זה בע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' פסחוביץ (20.12.09), מפי כב' הנשיאה דאז, השופטת ארד:
"ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה". שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים.
על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך:
"השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".
-
בענייננו, הפרת המשמעת החמורה שהנתבעת מייחסת לתובע היא הצגת מצג שווא בדבר מצבו הרפואי, בכך שנסע וטייל ברחבי הארץ, ברכב במימון הנתבעת, שעה שדיווח על מחלה.
-
אכן, אין חולק כי התובע הציג אישורי מחלה לתאריכים 3.9.19- 5.3.19; 10.9.19- 20.9.19 ונסע לטייל בארץ במועדים אלה. התובע הסביר, כי מחלתו הייתה נפשית ולא פיזית ולא קיבל הוראה מהרופא לשהות בביתו. באותה העת היה שרוי בלחץ עקב עבודתו ונזקק למנוחה. כדי להטיב את מצבו, יצא לטייל ברחבי הארץ עם אשתו. וכך העיד התובע:
תצהירו של התובע:
"ביום 10.9.19 העבודה הקשה, השעות המרובות, והיחס המשפיל והעובדה שהייתי צריך להיות דרוך בכל עת ל"הקפצות" עבודה אצל הנתבעת נתנו את אותותיהם וקרסתי נפשית עד כי לא יכלתי עוד לתפקד ועל כן נצטוותי על ידי רופא המשפחה לנוח ואף קיבלתי חופשת מחלה בת 10 ימים.
מנהל הנתבעת לא קיבל את עובדת היותי חולה כאשר למותר לציין שהנתבעת היא היא הגורמת למצבי הבריאותי והחלו דין ודברים שבהם מקנטר אותי מנהל הנתבעת שעלי להגיע לעבודתי שאם לא אחשב כמי שהתפטר וכד'.
לא יכלתי להגיע לעבודתי ועל כן עמדתי על כך כי הנתבעת תכבד את חופשת המחלה שלי ותיתן לי את זמן ההחלמה הדרוש לי.
רעייתי הייתה עדה למצבי הנפשי הגרוע ועל כך שאיני מסוגל לתפקד ולכן הציע כי ניסע יחד לטיול בצפון על מנת שמצב הרוח שלי ישוב אלי.
ביום 19.9.19 נסענו לצפון ושבנו הביתה בשעה 20:00 לערך" (סעיפים 10- 14 לתצהיר התובע).
עדות התובע לפנינו:
"העד, מר א. וקנין:זה אחת. ב. כמו שכבר שמעת לפני כן, ואני גם לא הכחשתי בשום שלב, המחלה שלי הייתה מחלה בבסיסה נפשית. אשתי והאנשים הקרובים אליי המליצו לי בחום ואפילו דחקו בי לצאת כבר מהבית כי כבר הייתי גמור, זה מה שעשיתי. אם הייתי רוצה להסתיר משהו הייתי ממלא דלק בבית שאן ובדלקן?
עו"ד תנעמי:(מדברים ביחד),
העד, מר א. וקנין:סליחה אני מדבר, ונוסע בכביש 6 ומצלמים אותי? מה (מדברים ביחד),
עו"ד תנעמי:אבל הרופא מצווה עליך לנוח.
העד, מר א. וקנין:האם הוא ציווה עליי להפסיק לנסוע?
עו"ד תנעמי:(מדברים ביחד),
העד, מר א. וקנין:(מדברים ביחד) מבחינת העסקתי, בוודאי.
עו"ד תנעמי:ועוד פעם 800 קילומטר ביומיים?
העד, מר א. וקנין:בוודאי, זה מה שהוציא אותי (מדברים ביחד)" (עמוד 32 שורות 21- 32).
-
עדויות רעיית התובע, גב' וקנין, וחברו, מר סולימני, תמכו בגרסת התובע לפיה נזקק לחופשת מחלה בשל מצבו הנפשי שנבע מלחצים בשגרת עבודתו. כך, הצהירה רעייתו של התובע:
"התובע שיתף אותי בעומס העבודה שהוא עובר אצל הנתבע ובקושי שלו לתפקד בחיי היום יום. ראיתי את בעלי חוזר מעבודתו בדיכאון ובתחושה לא נעימה מהעומס שעבר. בעלי לא יכל לתכנן את סדר יומו היות ולא היו זמני עבודה קבועים ומתכוננים.
...
חרף בקשות חוזרות של בעלי להתחשב בחייו הפרטיים הוא נתקל בסירוב מבעלי הנתבעת ועל כן זה גרר אחריו מצב נפשי קשה. בעלי פנה לרופא המשפחה עקב עומס אדיר שהיה על נפשו והוא למעשה קרס פיזית. הרופא נתן לו ימי חופשה ואני ביקשתי לצאת איתו לחופשה לשנות את מצבו התודעתי" (סעיפים 4- 6, 8-10 לתצהיר גב' וקנין).
גב' וקנין העידה לפנינו אודות המצב הנפשי בו היה שרוי התובע באותה העת, בזו הלשון:
"תראה אני לא אכנס לתיק הרפואי של בעלי. אני כן יכולה להגיד שאני בלי הסמכה רפואית ראיתי בן אדם שהולך ונובל, הולך ומתכנס בעצמו. לא רוצה לצאת מהבית, לא מתקשר עם משפחה וחברים, לא מתפקד כאבא. מבחינת תוציא את הילדים, תחזיר את הילדים מהגן, הוא לא מסוגל, אין עם מי לדבר. אתה חושב שאולי הוא הלך לנוח בחדר, הוא יקום עם אנרגיות, אתה מגיע אתה רואה אותו בוהה בתקרה ובתוך סערות נפשיות ומחשבות על מה ואם ותוך כדי התקופה הזאת גם הודעות מאוד - מאוד תוקפניות של "מתי אתה חוזר לעבודה תדירה? האם את העבודה שעוד היום", כאילו אתה בבוקר הודעת שאתה לא מרגיש טוב, במהלך היום עוד מבקשים ממך כבר לשוב לאיתנך ולחזור לעבודה הבאה כי אין מישהו אחר שיעשה את זה" (עמוד 15 שורות 18- 27).
גב' וקנין אף הסבירה, בצורה הגיונית ומהימנה, מדוע על אף היחס והעומס בעבודה התובע לא התפטר מעבודתו והתייחסה למכתב שכתב התובע למנהל הנתבעת ביום 8.9.19:
"עו"ד תנעמי:משתנה ודינמית. כמה זמן הוא היה בלחץ, עומס עבודה?
העד, גב' ק. וקנין:כל הזמן. העבודה הייתה מסוג שאתה בערב לא בטוח אם תוכל להוציא את הילדים בבוקר. אני מתכננת להגיע לעבודתי מוקדם, מודיעה שמחר פגישה של 8:00 זה מצוין, ובבוקר מתקשרת להודיע שאני מאחרת כי בעלי זומן לעבודתו ואני צריכה להוציא את הילדים, אין סיכוי שאני אגיע ב8:00.
עו"ד תנעמי:זאת אומרת כל חוסר הוודאות הזה היה לאורך כל תקופת ההעסקה שלו?
העד, גב' ק. וקנין:די, כן.
עו"ד תנעמי:למה הוא לא, לדעתך למה הוא לא חשב על שינוי?
העד, גב' ק. וקנין:קודם כל בדיעבד היום להגיד שבאמת היה צריך אולי לחשוב על שינוי מוקדם משהוא נעשה בפועל. מעבר לעובדה שתשמע הוא נשוי עם ילדים, בן אדם רוצה יציבות, רוצה לעבוד במקום עבודה, להכניס משכורת הביתה. אתה לא מגיע לעבודה ומיד עוזב אותה, זה לא עובד ככה. אתה כן רוצה לייצר איזשהו זמן שאתה מחזיק במקצוע" (עמוד 12 שורות 16- 28 ).
וראו גם:
"עו"ד תנעמי:תקופת העסקה האחרונה שלו זה חודש ספטמבר שאליו אני רוצה קצת להתמקד, בסדר? האם ידוע לך שב8 בספטמבר הוא מגיש מייל לחברה, לנתבעת, למעסיקה וכותב ככה "אני סוגר שנתיים בחברה וברצוני לסכם. אני עבדתי קשה מאוד. בשיא הצניעות אני מרשה לעצמי לומר שאני מואיל וחיוני לחברה".
העד, גב' ק. וקנין:כן, אני מודעת למייל הזה מילה במילה.
עו"ד תנעמי:נו? וזה נראה לך מישהו שרוצה, שהוא מתלונן, שהוא רוצה להפסיק לעבוד? ממה שאני קראתי אני הבנתי שבסדר, גם לי יש קשיים, לכל אחד יש קשיים בעבודה כאלה ואחרים. הוא רוצה לעבוד, הוא רוצה לסכם והוא גם כותב,
העד, גב' ק. וקנין:המייל הזה,
עו"ד תנעמי:"במהלך השנתיים האחרונות אפשר לספור על יד אחת את הפעמים שהייתי חולה" ופתאום בספטמבר 3 תעודות מחלה רצופות אחת אחרי השנייה.
העד, גב' ק. וקנין:אני חושבת שהמייל הזה הוא דווקא דוגמה מצוינת. הוא הקש ששבר את גב הגמל, הוא בא ותקופה ארוכה הוא מתהלך עם תחושות בטן קשות שהוא מנסה לומר דברים, מנסה לייצר איזושהי הבנה עם כפיר, מנסה להגיע למצב שהוא יודע באיזה ימים הוא מתחיל מוקדם, באיזה ימים הוא מסיים מאוחר. אולי לא בוודאות, אבל לפחות שהוא יודע שזה "יום שני בוודאות אל תבנה עליי בערב, אל תלכי לחוג פילאטיס, אני חוזר מאוחר. את תסתדרי לבד, אני אקח בייביסיטר אם צריך". אבל כשאין לך וודאות בכלל ואתה מגיע למעסיק שלך ואתה פונה אליו, במייל שציינת, ביקשת רק קטעים נבחרים ממנו, נבחרים לדעתך, הוא יושב בערב עם כל התחושות האלה שמלוות אותו הרבה זמן והוא בבת אחת כותב מגילה והוא אומר לי "קרין אני רוצה שתקראי את המייל הזה", אני קוראת ואני אומרת לו שזה ראוי ומכבד ולעניין ולא חושבת שהוא כתב שם שום דבר בגוזמה ושום דבר בצורה לא נעימה. המייל היה מאוד ענייני, מכבד והוא בא לחפש פתרונות. איך מייצרים מקום שלי נעים לעבוד בו ולמנהל חושב שהוא מקבל את מיטב השירות של העובד שלו. וזה, והמייל הזה קיבל תגובה מאוד קרה ולא בכלל מקדמת לפיתרון בעיות ופשוט (מדברים ביחד)" (עמוד 12 שורה 29- עמוד 13 שורה 22).
עוד הבהירה בעדותה לפנינו, כי בשל מצבו הנפשי היה לו צורך לצאת מהבית מהטעם ש"בבית הוא רק הלך והמשיך לקמול" (ראו עמוד 17 שורות 1- 13).
-
גם מר רחמים סולימני, חברו של התובע, הצהיר כי היה במצב נפשי קשה והוא הציע לו לצאת לטייל כדי שישוב לאיתנו, כך:
"התובע שיתף אותי בעומס עבודה שהוא עובר אצל הנתבע ובקושי שלו לתפקד בחיי היום יום. זכור לי שפעם אחת התובע ואני קבענו אצלו בבית והתובע לא הצליח לבואכי הוא נדרש לצאת לעוד בדיקה אפילו שהיו לו תוכניות אחרות בבית. לאחר שהתובע היה במצב נפשי קשה, המלצתי לו שניסע יחד לטיול כדי לרפא את נפשו וכדי שיוכל לחזור לאיתנו מהעומס שעבר" (סעיפים 3- 5 לתצהירו של מר רחמים סולימני).
כן העיד מר סולימני כי הציע לתובע לצאת "לנשום אוויר" ולהירגע (עמוד 10 שורות 1- 3).
-
זאת ועוד, במקביל לאישורי המחלה שהונפקו לתובע הוא הופנה למרפאה לבריאות הנפש. מכאן, שטענתו בדבר קושי ולחץ נפשי באותה העת נתמכת גם בתיעוד הרפואי. כך, בתעודה רפואית מיום 16.9.19 של ד"ר קרן חנה ברוש, נכתבו הדברים הבאים:
"תלונות/ סיבת הפנייה מתאריך 15/09/2019:
בתקופה האחרונה לחץ קשה בעבודה, מרגיש שמשפיע עליו גופנית. היות שבשל הלחץ, נמנע מלחזור למקום עבודתו, מופנה לייעוץ פסיכיאטר" (נספח לתצהיר התובע).
-
כמו כן, ולאור הכרעתנו בדבר עבודה בשעות נוספות, התרשמנו ששגרת עבודתו של התובע כללה שעות עבודה מרובות ובלתי צפויות. מהודעות טקסט שהוגשו אף ניכר כי התובע זכה ליחס מזלזל כאשר לא חש בטוב (ראו הודעות טקסט שנסרקו לתיק ביום 17.7.22), כדלקמן:
תכתובת מיום 3.9.19 החל משעה 4:40:
"אלעד וקנין: מפורק לגמרי ... לא עצמתי עין ... לא אגיע לצערי
כפיר מלכה: אין מצב!!!
אין ברירה אחרת.
אני בבדיקות בירושלים חיפה ראשלצ נווה אילן
קח כדור וצא".
תכתובות מיום 10.9.2019 , החל משעה 9:27:
"אלעד וקנין: מרגיש לא טוב
כפיר מלכה: אני לא באזור תמתין שיסיימו.
אלעד וקנין: לא מסוגל.
כפיר מלכה: להזמין אמבולנס?
אלעד וקנין: אתה לועג כאילו?
כפיר מלכה: סיים את הבדיקה שיש לך, וסע לרופא. שלחתי למחר שימוע במשרד, שים לב".
תכתובות נוספות באותו היום, 10.9.19 , החל משעה 10:25:
"כפיר מלכה: כן. דיברתי עם הבחור, הודעתי לו שעד עשר וחצי מכיוון שאתה חולה גמור. הוא ענה לי חזרה שדווקא לא נראה בכלל.
בריאות".
מנהל הנתבעת אישר בעדותו לפנינו את התכתובות (עמוד 49 שורות 22-27; עמוד 59 שורות 6- 32).
-
לאור כל האמור מהימנה עלינו גרסתו של התובע באשר לצורך לנוח מהעבודה שכללה שעות מרובות ולא צפויות, ויחס מזלזל כאשר לא חש בטוב.
-
בנסיבות אלו, כאשר התובע לא היה מרותק למיטת חוליו, אין בנסיעות, כשלעצמן, כדי להעיד על מצג שווא כטענת הנתבעת. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לפיה אישורי המחלה שהונפקו בקופת החולים של התובע ניתנו שלא לצורך, והטענות בהקשר זה נטענו בעלמא. הנתבעת אף לא הציגה חוות דעת רפואית הסותרת את טענות התובע אודות מצבו.
-
פיטורי התובע היו במהלך ימי המחלה לאלתר, בשעת לילה מאוחרת. מנהל הנתבעת הגיע לביתו של התובע במפתיע, ללא הודעה מראש, ומסר לידיו מכתב פיטורים שהוכן מבעוד מועד. כל זאת, מבלי שבוררו עם התובע הדברים לעומקם, וללא שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. וכך תיאר התובע בעדותו את הפיטורים:
"העד, מר א. וקנין:בשעת ערב מאוחרת זה היה, שעה 22:00, כמו שאתם כותבים גם במסמך שלכם, הוא פשוט הפתיע, לא אמר לפני שהוא מגיע, לא קבע איתי, לא התקשר, לא שלח הודעה "אני מגיע, תכין את האוטו. תבוא אליי מחר תמסור את האוטו" פשוט בהפתעה נחת אצלי בבית לעיניי אשתי, ליד השכנים שלי, ליד הילדים שלי. השפיל אותי, אני עומד בחניה שהיא על הרחוב, מפרק את כל הציוד של האוטו. יש דרך לפטר בן אדם" (עמוד 36 שורות 1- 6).
-
מנהל הנתבעת אישר בעדותו לפנינו, שהגיע לביתו של התובע בשעה 22:30 כשהוא מלווה באחותו ובאדם נוסף, ביקש מאשתו של התובע לקרוא לו החוצה, וכשעמדו על המדרכה פיטר את התובע והורה לו לפרק את הציוד האישי שלו מהרכב (עמוד 44 שורה 13- 34). מנהל הנתבעת אף אישר שלא הודיע לתובע כי הוא בדרכו אליו וקודם לפיטורים לא ערך בירור של הדברים עם התובע. בין היתר, לא בירר מי נסע ברכב ומדוע (עמוד 43 שורה 26- עמוד 44 שורה 8). ניתן היה בנקל לברר עם התובע את הדברים, ולו בשיחת טלפון, ואם ההסבר אינו מקובל אף להורות לתובע שלא לעשות עוד שימוש ברכב במימון הנתבעת בתקופת מחלה.
-
בפועל, פוטר התובע בעודו בתקופת מחלה, ללא כל בירור בנוגע לעבירות משמעת חמורות שיוחסו לו, ומבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו.
-
בנסיבות אלה, נפגעה זכותו הבסיסית של התובע לשימוע. על חשיבותה לשימוע נכתב רבות בפסיקת בתי הדין לעבודה. יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בעס"ק (ארצי) 50409-11-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – פלאפון תקשורת בע"מ (07.01.13):
"מעמדה ותכליתה של זכות הטיעון נדונו בהרחבה בבית דין זה בעבר. כך נפסק, כי "זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" [ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003); וראו גם: ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (מיום 3.11.2008)]. כן נקבע כי "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה" [ע"ע (ארצי) 355/99 לורה לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע ל"ז 846 (2002) וראו גם: ע"ע (ארצי) 610/07 בש"א 848/07 אלמונית – פלוני (מיום 5.1.2010)]. בהתייחס לתחולת זכות הטיעון הובהר בפסיקה כי "זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי" [ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה – שופרסל בע"מ (מיום 15.7.2007)]".
-
טרם סיום פרק זה נעיר, כי לא מצאנו ממש בטענות לפיהן לא נערך לתובע שימוע מכיוון שנעדר מהעבודה בשל מחלתו. מקום אחר טענה הנתבעת, שפגישות השימוע אליהן זומן ונדחו, היו לצורך "ליבון והבהרה" ולאור מכתבו של התובע מיום 8.9.19 (ראו סעיפים 24- 25 לכתב הגנה). משמע, השיחות אליהן זומן התובע לא היו בגדר שימוע טרם פיטורים. אף בזימון לשימוע לא נכתב כי מדובר בשיחת שימוע לפני פיטורים וכל שנכתב הוא בכותרת: "שימוע לאלעד במשרד" ומועד הפגישה (ראו נספחים ד, ו לכתב ההגנה). לא פורטו הטענות נגד התובע והזימון נשלח סמוך לאחר שהתובע הודיע שייעדר מעבודה בשל מחלתו, וקודם לשימוש ברכב בזמן המחלה (ראו: הודעות טקסט שנסרקו לתיק ביום 17.7.22- מהודעות מיום 10.9.19 עולה כי התובע הודיע שהוא לא מרגיש טוב בשעה 8:32 ואילו בשעה 9:22 נשלח לו זימון לשימוע; ראו גם את עדות מנהל הנתבעת בעמוד 50 שורות 15- 36 ).
לא נטען, אף לא הוכח, כי נעשה ניסיון לישיבת שימוע נוספת לאחר שהתברר למנהל הנתבעת כי התובע נסע ברכב בתקופת המחלה.
-
בנסיבות אלו, לא הוכח כי התובע ביצע עבירת משמעת חמורה השוללת את זכותו לפיצוי פיטורים. התובע פוטר לאלתר, וזכאי לסכומים הבאים:
-
השלמת פיצויי פיטורים בסך 11,094 ₪: התובע עבד 1.87 שנים x 17,000 ₪, פחות סך של 20,696 ₪ שהופקד לקופת הפיצויים (נספח כה לכתב התביעה שכנגד)= 11,094 ₪.
-
פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 17,000 ₪.
-
פיצוי בגין היעדר שימוע ופיטורים בתקופת מחלה, בסך 30,000 ₪.
-
לאור המחלוקת הכנה בין הצדדים בדבר עצם הזכאות לתשלום פיצויים, שעה הנתבעת ראתה בתובע כמי שביצע עבירת משמעת חמורה, יופחתו פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לשיעור הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.10.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
פיצוי בגין עוגמת נפש בנסיבות הפיטורים
-
התובע טען, שהועסק שעות רבות בתנאים קשים, שגרמו לו לנזק נפשי, ופוטר באופן משפיל לעיני רעייתו, וילדיו התעוררו מהרעש שגרמו מנהל הנתבעת ומלוויו. הנתבעת השפילה אותו לעיני כל. מאותו יום לא שב התובע לעצמו, וחש מושפל ובזוי לאחר שעבד ללא לאות. הנתבעת טענה שהיחס לתובע לא היה משפיל. התובע פוטר מחוץ לביתו כאשר היה לבדו עם מנהל הנתבעת, שמסר לו בנימוס את מכתב הפסקת העבודה. רעייתו של התובע לא הייתה נוכחת בזמן שנמסר המכתב. השיחה הייתה שקטה ונמשכה דקות ספורות.
-
אין חולק שפיטורי התובע נעשו בשעת לילה מאוחרת, כאשר מנהל הנתבעת הגיע מלווה בבת משפחתו ואדם נוסף לביתו של התובע ללא תיאום. תחילה פגשו באשתו של התובע וביקשו ממנה לקרוא לו. כשהתובע יצא לעברם, נמסר לו מכתב הפיטורים והוא התבקש לפנות את הרכב (עמוד 44 שורות 13- 34).
-
גב' וקנין, אשתו של התובע, העידה לפנינו כי עצם הפגישה עם מנהל הנתבעת ומלוויו בשעת לילה מאוחרת מבלי שהכירה את פניהם גרמה לבהלה, ואופן הפיטורים היה דרמטי והותיר אותה המומה, כך:
"עו"ד תנעמי:את מי כפיר פוגש ראשון?
העד, גב' ק. וקנין:אותי.
עו"ד תנעמי:איפה?
העד, גב' ק. וקנין:אני יצאתי מביתי, נכנסתי לרכב ופתאום מישהו דופק לי בחלון של הרכב. נורא נבהלתי, בכל זאת אני באזור הבית שלי. אמרתי לו "כן?", חשבתי שיש להם איזה שאלה, מחפשים מישהו שגר בסביבה והם לא מכירים, כי הם לא היו נראים מהשכונה. והם אומרים לי "צאי בבקשה מהאוטו. את יכולה לקרוא לאלעד?". אחד ועוד אחד, הבנתי לפי הקול, כי את הקול הכרתי היטב, מכל ההודעות הקוליות הכרתי את הקול. ונכנסתי הביתה, סגרתי את הדלת בנחת. ניגשתי לאלעד, הושבתי אותו על הספה ואמרתי לו "כפיר בחוץ". ידעתי שזה משהו שיכול מאוד להבהיל, אז טרחתי שזה יעשה בצורה נעימה ונורא, בצורה עדינה. שמחתי שאותי הוא פגש ולא את אלעד כי זה ממש היה דרמטי וערב שחזרתי ממנו בהלם. עוד לא פגשתי בוס שהגיע לנקוש לעובד שלו בדלת על מנת לפטר אותו. יש אלף דרכים אחרות לעשות את זה" (עמוד 18 שורות 16- 29).
-
אף התובע תיאר את הפיטורים בעדותו לפנינו כאירוע טראומטי, בו הושפל לעיני ילדיו, אשתו ושכניו, כאשר עמד ברחוב ונדרש לפרק את הציוד ברכב. התובע היה נסער ובכה במהלך עדותו כאשר תיאר לפנינו את מעשה הפיטורים, כדלקמן:
"עו"ד תנעמי:אתה כותב בסעיף 17 שהייתה, "רעייתי הייתה באותה עת מחוץ לבית והיא זו שנדרשה לקרוא לי אל מחוץ לבית ואף ילדיי התעוררו מהרעש וההמולה באותה העת". אתה יכול קצת לנסות לתאר איזה רעש והמולה היו?
העד, מר א. וקנין:אני אשמח. הערב הזה, ערב טראומטי מבחינתי, טראומטי, עד עכשיו כשאני מדבר על זה, סליחה" (עמוד 35 שורות 23- 27).
וראו גם:
"כב' הש' גרשון יזרעאלי:כן, תאר לנו בבקשה מה היה?
העד, מר א. וקנין:בשעת ערב מאוחרת זה היה, שעה 22:00, כמו שאתם כותבים גם במסמך שלכם, הוא פשוט הפתיע, לא אמר לפני שהוא מגיע, לא קבע איתי, לא התקשר, לא שלח הודעה "אני מגיע, תכין את האוטו. תבוא אליי מחר תמסור את האוטו" פשוט בהפתעה נחת אצלי בבית לעיניי אשתי, ליד השכנים שלי, ליד הילדים שלי. השפיל אותי, אני עומד בחניה שהיא על הרחוב, מפרק את כל הציוד של האוטו. יש דרך לפטר בן אדם.
כב' הש' גרשון יזרעאלי:טוב, בסדר.
העד, מר א. וקנין:קצת כבוד, טיפה.
עו"ד תנעמי:טיפת חמלה, 4,000 שקל דלק בשבועיים וחצי,
עו"ד פכטר:וואו איזה גיבור אתה.
העד, מר א. וקנין:4,000 שקל (מדברים ביחד),
עו"ד פכטר:(מדברים ביחד),
(מדברים ביחד)
כב' הש' גרשון יזרעאלי:אדוני זה מספיק. 4,000 שקל שמעתי. עכשיו העד בוכה ואדוני יתייחס אליו בכבוד וישאל שאלה עניינית, קצרה ומהירה. בבקשה.
עו"ד פכטר:(מדברים ביחד),
כב' הש' גרשון יזרעאלי:מספיק, אדוני לא מועיל. כן? שמענו 4,000 שקל.
עו"ד תנעמי:סעיף 18 אתה גם מצהיר "אשתי שזו לה הפעם הראשונה שהיא רואה את מנהל הנתבעת, חששה שבאו להרע לי, לא הבינה מה פשר הנוכחות של מנהל הנתבעת ואנשיו בשטח הפרטי של הבית". בוא תסביר מה זה השטח הפרטי של הבית?
העד, מר א. וקנין:אני גר בדירת קרקע וכמו, הסרטון שלך גם שאני ראיתי אותו פה, החניה היא בתוך המגרש שלי. לשם הוא נכנס, שם הוא דפק. זה המגרש שלי.
עו"ד תנעמי:הוא דפק באוטו וזה מחוץ לבית והסרטון מראה את זה.
העד, מר א. וקנין:רגע, אדוני,
עו"ד תנעמי:אתה כותב,
עו"ד פכטר:(מדברים ביחד),
עו"ד תנעמי:(מדברים ביחד),
כב' הש' גרשון יזרעאלי:סליחה, אדוני מתווכח איתו איפה הוא גר? לא הבנתי.
העד, מר א. וקנין:אני הייתי שם, הבן אדם היה בתוך המגרש שלי, עמד מולי, נתן לי את הנייר ואמר לי "תפרק את האוטו, תפנה את האוטו, תביא לי את האוטו מיד". זה מה שהיה, אני הייתי שם, אתה לא היית שם" (עמוד 35 שורה 36- עמוד 36 שורה 32).
-
התבעת בחרה לנקוט בהליך פיטורים חריג. התובע פוטר לאלתר בחניית ביתו בשעת לילה מאוחרת; הוא התבקש לפנות את רכבו באופן מידי, ונאלץ לאסוף את חפציו מהרכב כאשר מנהל הנתבעת ושני מלווים עומדים וממתינים. כל זאת לעיני עוברים ושבים, שככל הנראה התובע ומשפחתו אינם זרים להם, דבר המעצים את תחושת ההשפלה.
-
אשתו של התובע העידה לפנינו, כי שכנים שעברו במקום ראו את המתרחש (עמוד 19 שורות 13- 26). במהלך עדותה הופנתה לסרטון מטעם הנתבעת, נשאלה כיצד לא רואים שיש אנשים ברחוב, והסבירה באופן הגיוני שהסרטון מצלם את קדמת הבית ולא את הרחוב בו עברו האנשים (עמוד 21 שורות 3- 9).
בהקשר זה נציין כי אין משמעות למספר האנשים שצפו בהליך הפיטורים הפומבי. עצם העובדה שהתובע מתגורר ביישוב קטן, רבבה, ומטבע הדברים מוכר למרבית שכניו, העצימה את חווית אי הנעימות וההשפלה, ללא קשר לשאלה כמה אנשים חזו בפועל במתרחש.
-
עדויות התובע ואשתו לפנינו היו מהימנות וניכר כי השניים חוו חוויה מטלטלת. התרשמנו שנגרם צער רב לתובע ולמשפחתו בשל הדרך שבה בחרה הנתבעת לפטרו.
-
ייתכן, כי מוטב היה שהתובע לא היה נוסע לנפוש ברכב במימון הנתבעת בתקופת מחלתו. עם זאת, התנהלות הנתבעת ובחירתה לפטר את התובע לאלתר באופן שתואר חריגה ואינה מידתית, ויש בו משום ביזוי ובריונות כלפי התובע ומשפחתו.
-
זאת ועוד, מתצהירה ועדותה של גב' עדי מלכה, שלא הייתה ממונה על התובע, עלה כי היא יצרה קשר טלפוני עם רופאת המשפחה של התובע וביקשה לברר פרטים אודות ימי המחלה והיעדרויותיו. זאת, בניגוד מוחלט להוראות חוק דמי מחלה תשל"ו- 1976, ומבלי שנעשה כל ניסיון לברר תחילה עם התובע את הנסיבות (ראו סעיף 9 לתצהיר גב' עדי מלכה ועדותה לפנינו בעמוד 65 שורה 8- 68 שורה 36). התרשמנו כי יש בכך טעם לפגם ופגיעה קשה בפרטיותו של התובע.
-
בבר"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (3.11.08), נקבע בכל הנוגע לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, כי:
"ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים"; כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות שבחקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות.
...
ודוק. הפיצוי בגין עוגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת. זאת, נוכח הפגיעה החמורה בה כאדם וכעובדת "בטלטולה מהכא להתם"; העסקתה בתפקיד ריק מתוכן וללא תקן;..."
-
בנסיבות העניין, הוכח כאמור כי הנתבעת ומנהלה נהגו עם התובע בחוסר תום לב. הם גרמו לביזוי התובע כאשר בחרו לפטר אותו בשעת לילה מאוחרת במקום פומבי, ואף כפו עליו לפנות את הרכב לעיני בני משפחתו והעוברים והשבים. כל זאת בתקופה לגביה הציג התובע אישור מחלה.
-
נסיבות חריגות אלה מצדיקות פיצוי נוסף, נפרד, בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובע, בסך 30,000 ₪.
דמי מחלה
-
התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום בסך 420 ₪ עבור מחצית יום המחלה הראשון בחודש ספטמבר 2019 שכן עבד מחצית היום. הנתבעת טענה כי התובע הציג 3 תעודות מחלה שעל גבי כל אחת מהן נכתב כי "זו תעודה ראשונה למחלה זו". לכן לא ברור מתי היום הראשון של המחלה ואין לחייבה בסכום כלשהו של מחצית יום מחלה.
-
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא שוכנענו כי התובע הוכיח תביעתו בהקשר זה.
-
בהתאם לאישורי המחלה לחודש ספטמבר 2019, ובהשוואה לתלוש השכר לחודש זה, התובע נעדר וקיבל תשלום באופן הבא:
3.9.19- 5.9.19 - 3 ימי מחלה. היום הראשון ללא תשלום, השני והשלישי בתעריף 50%.
10.9.19- 13.9.19- 3 ימי מחלה. היום הראשון ללא תשלום, השני והשלישי בתעריף 50%.
15.9.19- 20.9.19- 5 ימי מחלה. היום הראשון ללא תשלום, השני, השלישי בתעריף 50%. אין ביטוי בתלוש השכר לימי המחלה הרביעי והחמישי, אולם לא הוגשה תביעה בהקשר זה.
סה"כ 3 ימים ימי מחלה ללא תשלום, ו- 6 ימים בתשלום בתעריף 50%.
-
התובע טען כי זכאי ל"תשלום ימי מחלה" ובו בזמן ציין כי זכאותו לתשלום מקורה בכך שעבד את מחצית יום המחלה הראשון , מבלי שציין באיזה יום מדובר. ראו:
"תשלום ימי מחלה:
לא שולמו ו/או שולמו בחסר ימי מחלה בגין היום הראשון של יום המחלה בחודש 9/19 שכן עבדתי מחצית היום ועל כן אני זכאי לסך של 420 ₪" (סעיף 32 לתצהיר התובע; סעיף 24 לכתב התביעה המתוקן).
-
מתצהירו של מנהל הנתבעת עולה כי התובע אכן עבד ביום 10.9.19 עד השעה 11:00 ולאחר מכן נעדר (סעיף 26 לתצהיר מנהל הנתבעת). יום זה הוא היום הראשון בתקופת המחלה השנייה, אולם לא ברור האם ליום זה מתכוון התובע בתביעתו.
-
משהתובע לא פירט את תביעתו, ולא הסביר בגין איזה יום הוא תובע שכר או דמי מחלה, לא הוכחה התביעה ל"תשלום ימי מחלה" והיא נדחית.
השבת סכומים בגין מחלה
-
במסגרת התביעה שכנגד, הנתבעת טענה כי לאור התנהגות התובע יש להחשיב את ימי מחלה כהיעדרות, ומשכך יש לחייב את התובע בהשבת סכומים ששולמו בגינם בסך 3,138.02 ₪.
-
התובע טען כי כאשר הציג תעודת מחלה שהונפקה כדין, על המעסיק לשלם את דמי המחלה. בכל מקרה, גם אם לא שהה בביתו בזמן מחלה, אין בכך כשלעצמו כדי להוכיח שאישורי המחלה אינם משקפים את מצבו. הנתבעת קובעת את מצבו הרפואי של התובע ללא ידע בתחום ומבלי שצירפה חוו"ד רפואית התומכת בטענותיה.
-
לאור קביעתנו, כי מהימנים עלינו הסבריו של התובע לפיהם ניצל ימי מחלה בשל מצבו הנפשי, מתקבלות טענות התובע.
-
נדגיש שוב, כי טענות הנתבעת באשר לאישורי המחלה נטענו בעלמא. לא הוצגו ראיות הסותרות את מצבו הרפואי של התובע, שנתמך באישורי רופאי קופת החולים.
-
התביעה שכנגד להשבה בגין ימי מחלה, נדחית.
פיצוי בגין הפרשי חופשה
-
התובע טוען כי הנתבעת לא חישבה נכון את ערך יום עבודתו לצורך תשלום דמי חופשה. ערך יום עבודתו הינו בסך 840 ₪ ולכן הוא זכאי להפרשים בגין חופשה בסך 855 ₪. הנתבעת טוענת כי בגין תקופת העסקתו זכאי היה התובע ל- 21.25 ימי חופשה. לתובע שולמו בפועל 26.9 ימי חופשה ומשכך שולם לו 5.65 ימים ביתר ועליו להשיב את הסכום ששולם ביתר (784.49 ₪ ליום חופשה x 5.65 ימים). במסגרת התביעה שכנגד ביקשה הנתבעת השבת ימי חופשה ששולמו ביתר, בסך 4,432.36 ₪.
-
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, שוכנענו כי דינן להידחות.
-
טענות התובע בדבר הפרשי דמי חופשה, וחישוב רכיב זה, לא פורטו. שכרו של התובע בשנת העסקתו האחרונה עמד על סך 17,000 ₪. התובע עבד 5 ימים בשבוע ומכאן שערך יום חופשה של התובע היה 784.49 ₪, סכום התואם את הסכום ששולם לו בפועל. התביעה להפרשי חופשה בשל ערך יום החופשה, נדחית.
-
מנגד, בהתאם להסכם העבודה של התובע קמה לו זכאות ל-14 ימי חופשה בשנה (סעיף 7.6 להסכם עבודה אישי שצורף לתצהיר התובע). מכאן שאף אין יסוד לטענות הנתבעת בדבר תשלום 5.65 ימי חופשה ביתר, והן נדחות.
סיכומו של פרק זה:
-
תביעת התובע לפדיון חופשה נדחית.
-
תביעת הנתבעת להשבת סכומים ששולמו ביתר בגין חופשה, נדחית.
דמי הבראה
-
התובע טען כי חל עליו צו ההרחבה בענף הבנייה והוא זכאי לדמי הבראה בהתאם לוותק הענפי שלו, 5 שנים טרם עבודתו בנתבעת. עבודתו בנתבעת היא השנה הרביעית והחמישית לוותק ולכן הוא זכאי ל- 17 ימי הבראה בניכוי הסכומים ששולמו לו, בסך של 2,646 ₪.
-
הנתבעת טענה שלא חל על התובע צו הרחבה בענף הבנייה. הנתבעת עוסקת בשירותי ייעוץ בטיחות לאירועים המוניים וביקורת יציבות מבנים ארעיים באירועים. שירותי בטיחות אינם עונים להגדרת "מעסיק" שבצו ההרחבה וכך גם התובע אינו עונה להגדרה של עובד ומנהל באתר בנייה. בכל מקרה התובע לא הוכיח שהוא בעל ותק ענפי של 5 שנים. בהתאם לצו ההרחבה נדרשות שלוש שנות עבודה מלאה בענף בישראל לצורך הזכאות בקידום בוותק ענפי ומשלא הוכיח ותק ענפי כאמור, דין הטענה להידחות. התובע הועסק 21 חודשים והיה זכאי ל 9.5 ימי הבראה, בסך 3,591 ₪. לתובע שולמו דמי הבראה בסך 3,534 ₪ ומכאן שגם אם קיים הפרש, הוא בסך 57 ₪ בלבד.
-
המבחן המכריע בשאלת תחולת צו ההרחבה הוא עיקר עיסוקה של החברה והפעילות העיקרית במפעלו של המעסיק. כאשר קיים ספק, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו. בהקשר זה נפסק בע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד, (9.7.00), כי:
"שאלת תחולתו של צו הרחבה, "היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד" (דב"ע נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, 160 מול האות ג'), ולעניין זה ניתן גם להזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ר' דב"ע לו/5- 6 הנ"ל ; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז (לא פורסם))
כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (ר' דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 141,137 מול האות ז'; דב"ע נג/3-125 הנ"ל, בע "מ 161 מול האות ה')".
ראו גם: דב"ע (ארצי) נג/3-125 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158, (1993).
-
הלכה היא כי נטל ההוכחה לעניין תחולת צווי ההרחבה על יחסי הצדדים רובץ על כתפיו של הטוען לתחולה.
ראו: דב"ע (ארצי) תשן/1-7 אליקים הדי- אוריינט קולור תעשיות צילום בע"מ (1986) פד"ע כג 45 (1991).
-
בעניינו הנטל מוטל על כתפיי התובע. התובע לא פירט טענותיו ולא הסביר מדוע לשיטתו צו ההרחבה חל עליו. אף בסיכומיו נעדרה התייחסות מפורשת לצו ההרחבה והתובע טען בכלליות לזכאות "לזכויות נוספות" מבלי שהתייחס או אזכר את טענותיו לעניין הפרשי הבראה (ראו סעיפים 121- 122 לסיכומי התובע). מעבר לכך, לא הביא ראיות המעידות על הוותק הענפי לו טען. משכך לא ניתן לקבל טענתו לדמי הבראה בהתאם לצו ההרחבה בענף הבניין.
-
במצב דברים זה, לא חלות על התובע הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה. בהתאם לוותק שצבר התובע בנתבעת, היה זכאי ל- 10.2 ימי הבראה בסך 3,855.6 ₪. בגין השנה הראשונה זכאי ל- 5 ימי הבראה; בגין השנה השנייה, זכאי ל- 5.2 ימי הבראה שכן עבד בשנה זו, 10.40 חודשים x 0.5 ימי הבראה לחודש.
-
מחישובי התובע ניתן להסיק כי שולמו לו ככל הנראה 3,780 ₪ בגין הבראה, שכן טען לזכאות ל-17 ימי הבראה בהפחתת מה ששולם, וביקש סך של 2,646 ₪. יחד עם זאת הדבר לא עולה באופן חד משמעי מטיעוניו (ראו: סעיפים 26 לכתב התביעה וסעיף 34 לתצהיר התובע). משלא הוגשו כל תלושי השכר, לא הונחו לפנינו הנתונים המלאים. הנתבעת אישרה, כי שילמה לתובע דמי הבראה בסך 3,534 (ראו סעיף 33 לכתב ההגנה) ומכאן שעליה להשלים סך 321.6 ₪.
-
לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך 322 ₪ בגין הפרשי הבראה.
פיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה
-
התובע טוען כי יש לחייב את הנתבעת בסך 9,065 ₪, מאחר שלא הפקידה לקרן הפנסיה שלו תשלומים בגין חלק העובד והמעביד לחודשים: מאי 2018, ינואר, פברואר 2019, ספטמבר 2019.
הנתבעת טוענת כי שולמו לתובע כל התשלומים, לא הוחסר אף תשלום ואין היא חבה בתשלום הפרשים.
-
עיון בנספח כה לכתב התביעה שכנגד, מגלה שהופקדו לתובע הפרשות לפנסיה לחודשים בהם נקב. בישיבת ההוכחות נשאל מנהל הנתבעת בנושא, והעיד שהפקיד לתובע את מלוא ההפרשות בגין כל החודשים. בתגובה, הציג ב"כ התובע בפניו מסמך לפיו לא הופקדו כל ההפקדות. המסמך לא הוגש, לאחר הדיון או במהלכו (ראו עמוד 45 שורה 16- עמוד 46 שורה 33). בסיכומי התובע, התובע חזר על טענותיו לפיו לא הופרשו הפרשות מלאות לפנסיה והפנה לנספח כה לכתב ההגנה שכאמור עיון בו מגלה בדיוק להיפך (בהתאם לנספח, עבור החודשים ינואר ופברואר 2019, בוצעו שתי הפקדה בתאריך 13.1.20 ועבור חודש ספטמבר 2019 בוצעה הפקדה בתאריך 7.11.19). ודוק, טענת התובע מתייחסת לכך שלא הופקדו כלל כספים עבור החודשים האמורים ולא להפרשות בחסר (ראו: סעיפים 38 לתצהיר התובע וסעיף 30 לכתב התביעה המתוקן).
-
התביעה בהקשר זה לא הוכחה והיא נדחית.
פיצוי חלף הפרשות בחסר לקרן השתלמות
-
התובע טוען שלא הופקדו עבורו הפקדות לקרן השתלמות עבור חודשים ינואר, פברואר וספטמבר 2019, בסך 5,100 ₪. הנתבעת טענה שהפרישה לתובע את כל הנדרש ברכיב קרן השתלמות ואין לחייבה בסכום נוסף.
-
במסגרת ישיבת ההוכחות, ב"כ התובע הציג למנהל הנתבעת מסמך שלשיטתו מעיד על כך שלא הופקדו לתובע הפקדות מלאות לקרן ההשתלמות. מנהל הנתבעת העיד שייתכן שמדובר במסמך לא מעודכן. ב"כ התובע הפנה את בית הדין למסמכים שצורפו לתצהירו או לכתב התביעה, אך לא הפנה למסמך ספציפי.
-
יגענו, ולא מצאנו מסמך ממנו ניתן ללמוד על הפקדות בחסר לקרן ההשתלמות בחודשים האמורים. למעלה מכך, מנספח כו לכתב ההגנה ניכר שהופקדו כספים בגין החודשים הנטענים: בעמוד הראשון של הנספח, ניתן לראות שתי הפקדות שבוצעו ביום 13/1/20, האחת בגין משכורת חודש ינואר 2019 והשנייה עבור משכורת חודש פברואר 2019. בעמוד השני לנספח כו שצורף לכתב ההגנה, ניכר כי קיימת הפקדה שבוצעה ביום 7/11/19 עבור משכורת חודש ספטמבר 2019.
-
לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.
פיצוי חלף הפרשות לביטוח לאומי
-
התובע טוען כי לא שולמו עבורו הפרשות לביטוח לאומי בגין חודשים 8 -12 לשנת 2018. ומכאן שיש לחייב את הנתבעת בסך 6,650 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת טענה כי הפרישה לתובע את כל הנדרש ואין לחייבה בסכום נוסף.
-
מנספח כז לכתב ההגנה ניכר ששילמו לתובע תשלומים לביטוח לאומי עבור החודשים נשוא התביעה. התביעה בהקשר זה לא הוכחה והיא נדחית.
יתר רכיבי התביעה שכנגד
-
הנתבעת ביקשה עוד במסגרת התביעה שכנגד את הזכויות הבאות: הוצאות בגין שימוש חריג ברכב הנתבעת בסך 6,664.37 ₪; הוצאות הנתבעת בגין העסקת קבלן משנה בסך 4,100 ₪; השבת רכיב הפיצויים בסך 20,696 ₪; חיוב בגין עוגמת נפש בסך 36,000 ₪.
-
רכיבי התביעה שכנגד נובעים כולם מהטענה העיקרית, לפיה יש לראות את ימי המחלה של התובע כימי היעדרות לאור הנסיעות שביצע ברחבי הארץ. משדחינו את הטענה לפיה התובע הציג מצג שווא בדבר מחלתו, ושוכנענו אכן היה חולה בהתאם לאישורי מחלה, שלא נסתרו, דין טענות התביעה שכנגד להידחות גם כן. ונפרט.
הוצאות בגין שימוש חריג ברכב הנתבעת
-
הנתבעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בגין הוצאות שנגרמו בשימוש חריג של התובע ברכב בסך 6,664.37 ₪. לאחר סיום העסקת התובע קיבלה הנתבעת חיובים כספיים מחברת הליסינג אודות חריגת ק"מ נסיעה, חיוב חריג בגין הוצאות דלק וחיוב בגין נסיעה בכביש 6 בתקופת ימי המחלה של התובע. בימים בהם לכאורה היה התובע חולה, הוא נסע ברכב נסיעה רציפה של כ- 4,000 ק"מ בפרק זמן קצר. התובע טען, כי הותר לרעייתו לנהוג ברכב, אף שביום בו פוטר אשתו לא נהגה. התובע מעולם לא הוגבל בביצוע נסיעות פרטיות ברכב. חריגת ק"מ מתרחשות כל הזמן בשל אופי העבודה ומנהל הנתבעת אף שילם בעבר על חריגות דומות הנובעות מאופי העבודה.
-
הנתבעת לא הוכיחה בראיות, שההוצאות שיוחסו לרכב שהועמד לרשות התובע בתקופת מחלתו חריגות ביחס לנסיעות אחרות בשגרת העבודה. זו אף זו, לתובע ניתן היתר לעשות שימוש פרטי ברכב והוא לא קיבל כל פנייה מצד הנתבעת המורה לו להפסיק בנסיעה. ראו עדות התובע בהקשר זה:
"עו"ד תנעמי:למה לא נסעת עם הרכב הפרטי שלך?
העד, מר א. וקנין:אוקיי, הרכב הפרטי שלי הועמד לרשותי וגם מצד כפיר, אתה יכול להסתכל בחוזה, שום גבלה בקילומטר, שום גבלה בענייני הפרטיים. הייתי יכול לנסוע איתו לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה בזמני הפנוי.
עו"ד תנעמי:הבנתי.
העד, מר א. וקנין:הלכתי להבריא כמו שאמרתי.
עו"ד תנעמי:בסדר.
העד, מר א. וקנין:גם לא קיבלתי שום פנייה מכפיר להפסיק לנסוע,
כב' הש' גרשון יזרעאלי:לא שמעתי עוד שאלה.
העד, מר א. וקנין:אני ממשיך רק את התשובה. לא קיבלתי שום פנייה גם להפסיק לנסוע בשום שלב. אם הייתי מקבל פנייה אולי הייתי נענה לה בחיוב. לא ידעתי שזה אסור אפילו, עובדה שלא הסתרתי את זה" (עמוד 33 שורות 11-22).
-
הדברים עוגנו גם בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, כך:
"המעסיק יעמיד לרשות העובד רכב. העובד לא יישא בהוצאות שווי השימוש. הרכב ישמש גם לנסיעותיו הפרטיות של העובד. ברכב יותקן דלקן" (סעיף 7.4 להסכם העבודה שצורף כנספח לתצהיר התובע).
-
הנתבעת הציגה את הפוליסה של הרכב בה התובע מעודכן כנהג המורשה לנהוג ברכב (נספח א לכתב התביעה שכנגד). בסעיף "נהג נוסף" לא עודכן דבר. יחד עם זאת, לא הוכח כי הדבר הובא לידיעת התובע. בעדותו של מנהל הנתבעת לפנינו, הוא לא ידע להפנות למקור המעגן את הטענה לפיה היה מותר רק לתובע לנהוג ברכב (עמוד 41 שורות 14- 24).
-
התביעה ברכיב זה לא הוכחה והיא נדחית.
הוצאות הנתבעת בגין העסקת קבלן משנה
-
הנתבעת טענה כי עקב היעדרותו של התובע בגין מחלתו, נצברו מטלות שתוכננו. מנהל הנתבעת נאלץ לקחת על עצמו חלק מהמטלות והנתבעת נאלצה לשכור את שירותיו של "קבלן משנה חיצוני", שיבצע את עבודת התובע. משהתובע לא היה בחופשת מחלה אלא נעדר מהעבודה, תוך הצגת מצג שווא, יש לחייבו בגין הנזק הכספי שבהבאת קבלן משנה.
-
משקבענו שהתובע היה חולה, בהתאם לאישורי מחלה שלא נסתרו, והתובע אף לא התבקש להיבדק על ידי רופא מטעמה של הנתבעת, אין לחייבו בהוצאות שהוציאה הנתבעת בעת שניצל את זכותו לימי מחלה.
-
התביעה בהקשר זה נדחית.
השבת רכיב הפיצויים פיצוי לנתבעת בגין עוגמת נפש
-
לאור קביעתנו, כי התובע לא עבר עבירת משמעת חמורה בגינה ניתן לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, דין טענות הנתבעת בהקשר זה להידחות.
-
אף אין כל מקום לחייב את התובע בפיצוי, שכן לא הוכח שפעל והציג מצג שווא.
סיכום
-
לאור כל האמור מתקבלת התביעה, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:
-
תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 145,369 ₪.
-
השלמת פיצויי פיטורים בסך 11,094 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 1.10.19 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
-
פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 17,000 ₪.
-
פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, בתקופת מחלה, בסך 30,000 ₪.
-
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 40,000 ₪.
-
דמי הבראה בסך 322 ₪.
-
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. זאת, למעט פיצויי הפיטורים, אשר ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.19, כאמור לעיל.
-
התביעה שכנגד נדחית.
-
הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד התובע בסך 15,000 ₪.
ניתן היום, כ"ח שבט תשפ"ג, (19 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
גב' שוש ברוך
נציגת ציבור עובדים
|
|
חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד
|
|
מר צבי שטרן
נציג ציבור מעסיקים
|