סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
29361-08-13
31/07/2016
|
בפני השופטת:
מיכל לויט - שופטת בכירה
|
- נגד - |
תובעת:
גלית אביטן חכמון עו"ד ערן מרינברג
|
נתבעת:
הוניגמן ובניו בע"מ עו"ד קרן זמיר
|
פסק דין |
1.התביעה שלפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הפרשי הודעה מוקדמת, הפרשי פדיון ימי חופשה, הפרשי הפקדות לביטוח מנהלים, תשלום עבור שעות נוספות ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
2.הנתבעת היא חברה פרטית המנהלת רשת חנויות לממכר מוצרי ביגוד ואופנה ובכלל זה את רשת "הוניגמן" ורשת "TNT".
3.התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 31.12.01 ועד ליום 4.4.13, במשך 11.25 שנים.
בתקופה 31.12.01 - 30.11.07 הועסקה התובעת כמוכרת בסניף "הוניגמן " נשים. בתקופה 1.12.07 - 4.4.13 הועסקה כמנהלת חנות בסניף "הוניגמן" ילדים בקניון איילון ברמת גן.
טענות הצדדים
4.לטענת התובעת, בתחילת חודש מרץ 2013 היא נקראה לשיחה עם מנהלת הנתבעת ומנהלת האזור, כשבמהלך השיחה נאמר לה כי הישגיה בניהול החנות אינם משביעי רצון וסוכם כי מנהלת האזור תלווה אותה על מנת לשפר את מכירות החנות. התובעת טענה כי החלה לפעול על פי התכנית שהותוותה אולם לא זכתה לשיתוף פעולה מצד מנהלת האזור או מי מהנתבעת.
לטענתה, ביום 2.4.13 בסמוך לשעה 21:00 היא קיבלה טלפון ממשרדי הנהלת החברה וזומנה לשימוע למחרת בשעה 13:00. התובעת התייצבה לשימוע עם מנהלת החברה, הגב' אולי הוניגמן, ובמהלך השיחה הוטח בה כי החברה אינה שבעת רצון מתפקודה. התובעת היתה מופתעת מהתנהלות השיחה שעמדה בניגוד למוסכם בשיחה הקודמת ובקושי הגיבה. הוצע לה לנהל חנות אחרת ברשת, כשמשמעות ההצעה ירידה בשכר ובמעמדה המקצועי ועל כן היא סרבה לכך.
בתום השיחה החתימה אותה הגב' הוניגמן על פרוטוקול השימוע והפנתה אותה למשרדי הנהלת חשבונות לחתום על מסמכים המתייחסים לסיום עבודתה. למחרת, היא קיבלה הודעה שהיא מפוטרת ושאין צורך שתגיע יותר לעבודה.
לטענת התובעת, שכרה בשנה האחרונה לעבודתה כלל שכר בסיס בסך 5,000 ש"ח, תוספת שעות נוספות גלובאליות קבועה בסך 500 ש"ח ששולמה החל מאוגוסט 2011 (בנוסף לרכיב שעות נוספות נפרד), פרמיות שקיבלה כאחוזים ממכירות שביצעה בחנות כמוכרת וכמנהלת שעמדו בממוצע חודשי על 2,542 ש"ח ופרמיה בסך 750 ש"ח בגין עמידה ביעדים שהוצבו לה על ידי ההנהלה.
לטענתה, יש לכלול הן את רכיב השעות הנוספות והן את הפרמיות שקיבלה, למעט הפרמיה בגין עמידה ביעדים, בשכרה הקובע, ועל כן, שכרה הקובע לצורך חישוב זכויותיה עומד על 8,042 ש"ח.
התובעת טענה כי הנתבעת שילמה לה פיצויי פיטורים בסך של 60,585 ש"ח בלבד בעוד בהתאם לשכרה הקובע זכאית היתה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 90,472 ש"ח (11.25 שנים X 8,042 ש"ח). משכך, עתרה התובעת לתשלום יתרת פיצויי פיטורים בסך 29,886 ש"ח.
נוסף על כך, טענה התובעת כי הגם שיחסי העבודה בינה לבין הנתבעת הסתיימו ביום 4.4.13, פיצויי הפיטורים שולמו לה רק ביום 18.6.13 ועל כן עתרה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 5.5.13 (המועד בו היה על הנתבעת להעביר את הפיצויים) ועד ליום 18.6.13 (המועד בו שולמו הפיצויים בפועל) בסך של 17,755 ש"ח.
עוד נטען כי השכר היומי לצורך חישוב פדיון חופשה עומד על 322 ש"ח, כך שלטענתה, על הנתבעת היה לשלם פדיון חופשה בסך 9,795 ש"ח, בעוד בפועל היא שילמה 6,090 ש"ח בלבד. על כן, עתרה התובעת לתשלום הפרשי פדיון חופשה בסך 3,705 ש"ח.
נוסף על כך טענה התובעת כי לא הופרשו עבורה מלוא הפרשות המעביד לגמל על פי שכרה הקובע ועל כן עתרה לתשלום סך מוערך של 4,000 ש"ח בגין רכיב זה.