סע"ש - 32450-03-14

בפני בקשת המבקש ליתן צו כלפי משטרת ישראל ולפיו יתאפשר לו לעיין בתיק החקירה שהתנהלה כנגדו, בגין תלונה שהוגשה על ידי המשיבה.

1.בבקשה, מיום 7.1.16, טען המבקש כי מדובר בחקירה שנפתחה בסמוך לאחר פיטוריו מהמשיבה, ולמיטב ידיעתו תיק החקירה נסגר, אם כי אינו יודע מאיזה טעם. לטענת המבקש, המשיבה העלתה במסגרת התביעה דנן טענות דומות לאלו שהועלו בפני משטרת ישראל ולכן "תיק החקירה יכול לשפוך אור על המסכת העובדתית והראייתית...בתיק דנא ולסייע בפני ביה"ד הנכבד להגיע לחשיפת האמת ולעשיית צדק".

2.המשיבה התנגדה לבקשה והפנתה לכך שלא נמסר נימוק של ממש המצדיק מתן הצו המבוקש. לטענתה, המבקש לא הצביע על אינטרס ברור בקבלת חומרי החקירה ולא הראה מדוע בהעדרם תפגע בדרך כלשהי יכולתו לנהל התביעה (השימוש במונח תביעה בהחלטה זו מתייחס גם לתביעה שכנגד). המשיבה הוסיפה שבמסגרת חקירת המשטרה חשפה בפניה מידע ונתונים, שאינה מעוניינת שיעמדו לעיון המבקש, במיוחד לאור העובדה שהוא כיום עוסק בתחום המתחרה בעיסוקיה. בהודעה נוספת מסרה המשיבה כי התלונה שהגישה במשטרה כנגד המבקש עניינה "ביצוע פעולות חדירה לחומרי מחשב" וכן "מחיקה או שינוי של חומרי מחשב".

3.בהחלטה מיום 17.2.16 הוריתי למשיבה להבהיר האם היא עומדת על הסעד המפורט בסע' 129.2 לכתב התביעה המתוקן שהגישה, ולפיו נתבקש צו המורה למבקש להחזיר לה את כל המסמכים המצויים בידיו והשייכים לה וכן לא לעשות בהם שימוש, זאת לאחר שבמסגרת דיון שהתקיים ביום 31.12.15 הסכים המבקש להחזיר את הקבצים שנטל מהמשיבה, על גבי הדיסק המקורי אליו הועתקו הקבצים.

4.המשיבה הבהירה כי היא עומדת על הסעד האמור ואילו המבקש הודיע כי בקשתו לעיון בתיק החקירה לא נועדה רק לצורך התגוננות מפני התביעה שהוגשה כנגדו, אלא גם על מנת "שתהא לו האפשרות...להוכיח את טענותיו במסגרת התביעה שכנגד" והפנה לטענותיו בתביעה שכנגד לפיהן, לכאורה, המבקשת "הכפישה והכתימה את שמו הטוב על לא עוול בכפו".

לאחר עיון בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

5.הבקשה דנן נדונה על פי תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אשר קובעת שצו לגילוי מסמכים יינתן כאשר בית הדין "...סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". כפי שפירטתי בהחלטתי מיום 3.1.16, המבחן העיקרי שעל בסיסו תיבחן בקשה לגילוי מסמכים הוא מבחן הרלוונטיות, במובנו הצר והרחב, תוך איזון אינטרסים של מבקש הגילוי, מחד, ושל הצד השני, מאידך, על רקע נסיבותיו של המקרה (ע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל – אבנצ'ק, מיום 28.3.07).

6.במקרה הנדון, כאמור בסע' 1 לעיל, הנימוק שמסר התובע בבקשתו היה כי תיק החקירה "יכול לשפוך אור על המסכת העובדתית והראייתית", הא ותו לא. לא מצאתי בכך די לצורך קבלת הבקשה, שכן מדובר במסקנה בלבד ולא בנימוקים העומדים שבבסיסה. גם אם אתייחס לנימוקים שהציג המבקש בתגובותיו (וצודקת המשיבה כי אין מקום להידרש להם באשר לא היוו חלק מהבקשה), לא מצאתי בהם ביסוס לקיומה של רלוונטיות להליך. טענת המבקש כי תיק החקירה יסייע לו להתגונן בפני התביעה כנגדו אינה נהירה לי כלל, שהרי טענות ההגנה שהעלה בפני המשטרה ידועות לו ובנוסף הוא אינו נדרש להתגונן בהליך דנן בפני אותן טענות, נוכח נושאי התלונה כאמור לעיל (שלא הכחיש שאלו הם). באשר לטענותיו של המבקש כי חומרי החקירה עשויים לסייע לו במסגרת תביעתו לסעד בגין הטענה לפגיעה בשמו הטוב (סע' 109 ואילך לכתב התביעה שכנגד) – הרי שטענותיו אלו לא נטענו בהקשר לתלונה שהוגשה במשטרה או לנושאים שנדונו בחקירת המשטרה, ועל כן לא מצאתי כי תיק המשטרה רלוונטי להוכחת טענות אלו.

7.ככל שלמבקש עניין כללי בתיק החקירה ובסיבת סגירתו, הרי שעליו לפנות ולבקש עיון בו כחשוד בעבירה. כאמור לעיל, לא מצאתי כי נסיבותיה של התביעה דנן ונימוקי המבקש מצדיקים מתן הצו המבוקש.

8.על יסוד האמור לעיל, הבקשה לעיון בתיק החקירה – נדחית.

9.המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 ימים מהיום.

10.בכך תמו ההליכים המקדמיים.

11.הצדדים יגישו את העדויות הראשיות של כל עדיהם (לרבות בעלי הדין) בתצהירים, אליהם יצרפו את כל המסמכים הנזכרים בתצהיריהם. סדר הגשת התצהירים יהיה כדלקמן:

התובעת תוך 45 יום מהיום. לא יוגשו תצהירי התובעת במועד, תמחק התובענה על הסף עפ"י תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991, ללא התראה נוספת.

הנתבע תוך 45 ימים מיום קבלת תצהירי התובעת. לא יוגשו תצהירי הנתבע במועדם, יראה הדבר כאילו אין בדעתו להציג ראיות. במסגרת זו יגיש הנתבע גם תצהיריו ביחס לתביעה שכנגד.

הנתבעת שכנגד רשאית להשלים תצהיריה ביחס לתביעה שכנגד בלבד, בתוך 15 ימים נוספים.

העתקי התצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד השני בידי הצד המגיש אותם.