(מתוקן)
תביעה זו עניינה תשלום זכויות התובע בגין עבודתו וסיומה.
רקע עובדתי
1.התובע הועסק על ידי הנתבעת כנהג סמיטריילר להובלת מטענים ללקוחות הנתבעת מיום 15.12.14 ועד ליום 9.7.17 (31 חודשים).
2.הנתבעת היא חברה המספקת שירותים לוגיסטיים והובלה ללקוחותיה.
3.התובע עבד במשרה מלאה אשר כללה חמישה ימים בשבוע, 9 שעות ביום. בין הצדדים מחלוקת לענין עבודת התובע בשעות נוספות.
4.הצדדים חלוקים בעניין ההסכמים החלים על הצדדים, השכר הקובע, היקף עבודתו של התובע והזכויות הסוציאליות המגיעות לו בגין עבודתו וסיומה. התובע העמיד תביעתו על פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (15,000 ₪), גמול שעות נוספות (204,385 ₪), פדיון חופשה (20,992); הפרשי פיצויי פיטורים (42,240 ₪), הודעה מוקדמת (15,360 ₪), הפרשי הפרשות לפנסיה (30,426 ₪), קרן השתלמות (30,426 ₪), דמי הבראה (5,936 ₪), כלכלה (32,150 ₪), פיטורים שלא כדין (30,720 ₪), פיצוי מכוח חוק הגנת השכר (66,000 ₪).
5.מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העידו מנהלת החשבונות של הנתבעת הגב' אורה בכר (להלן: גב' בכר), סדרנית העבודה הגב' מיה בוארון (להלן: מיה), סמנכ"ל הכספים מר שלומי בוארון (להלן: שלומי) ומנכ"ל הנתבעת מר פראג' בוארון (להלן: פראג').
הכרעה
א.הודעה לעובד
6.לטענת התובע, סוכמו עימו תנאי עבודתו בעל פה ולא נמסרה לידיו כל הודעה בכתב או חוזה עבודה כנדרש. עוד טען התובע כי ההודעה לעובד שהנתבעת צירפה לתצהיריה אינה נושאת את חתימתו וזו זויפה. התובע תמך טענתו זו בחוות דעת גרפולוגית. התובע העמיד את תביעתו ברכיב זה בכתב התביעה על סך של 15,000 ₪.
לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, מעולם לא נחתמו הסכמי עבודה בינה לבין עובדיה (סעיף 8 לכתב ההגנה). בדיון המוקדם טענה הנתבעת לראשונה, כי קיימת הודעה לעובד ובו במקום הודיע התובע כי החתימה על גביה אינה חתימתו. בתצהירי העדות הראשית העידו שלומי ופראג' כי לתובע נמסרה הודעה לעובד כחוק והוא אף חתם עליה (סעיף 7 לתצהיר פראג; סעיף 5-6 לתצהיר שלומי) לתצהירים צורף טופס הודעה לעובד.
7.בהמשך לעמדת הנתבעת הגיש התובע חוות דעת גרפולוגית של מר יצחק דורי הקובעת כי החתימה על גבי טופס ההודעה לעובד אינה חתימת התובע (בהתאמה לחתימות אחרות שהוצגו בפני עורך חוות הדעת). הנתבעת עמדה על טענתה כי מדובר בחתימת התובע.
8.הוראות סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002 קובעות כי "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר מ-30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה הודעה על תנאי העבודה)".
הוראות סעיף 5(ב)(1) לחוק קובעות:
"מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין, הודעה לעובד על תנאי העבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן: פיצויים לדוגמה)".
9.כאמור, התובע הצהיר כי המסמך שהוצג כהודעה לעובד ואשר נטען כי היא נושאת את חתימתו, זויף וכי הוא מעולם לא ראה ולא קיבל את המסמך (סעיף 2 לתצהיר). התובע תמך טענתו בחוות דעת גרפולוגית. התובע נחקר על טענתו ועמד עליה (עמ' 9 ש' 6-19 לפרוטוקול).
10.בדיון שהתקיים ביום 28.10.21 נשאל שלומי בענין כתב היד של כותב הפרטים בטופס ההודעה לעובד ועל החתימה, וכך השיב:
"ש. טופס 161 אתה מילאת אותו וחתום עליו.
ת. כן.
ש. למטה החתימה שלך.
ת. לא.
ש. אתה לא מזהה את החתימה שלך.
ת. נכון.
ש. תאשר שכתב יד שלך בטופס 161.
ת. כן.
...
ש. בטופס הודעה לעובד אתה חתום.
ת. לא.
ש. מציג לך הגדלה של ייפוי הכוח, טופס 161 וטופס הודעה לעובד, אתה מזהה את החתימות.
ת. הן נראות שונות אחת מהשנייה. אני מזהה אחת.
ש. איזה אתה מזהה?
ת. החתימה של ייפוי הכוח אני מזהה וחתימה של הודעה לעובד אני לא מזהה.
...
ש. טופס 161 מה שרואים זה כתב ידך, מפנה לטופס הודעה לעובד כתב היד שעל טופס הודעה לעובד זה כתב ידך?
ת. לא נכון. תסתכל על כתב ידו של אבי ותבין" (עמ' 28 ש' 25 – עמ' 29 ש' 24 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש.).
אלא שבדיון ההוכחות השני שהתקיים ביום 18.11.21, ביקש שלומי לחזור בו מדבריו, וכך סיפר בהשלמת חקירה ראשית:
"ש. אני מציג לך את ההודעה המקורית לעובד האם זה כתב ידך והאם החתימה היא שלך?
ת. כתב יד שלי והחתימה שלי.
ש. בדיון הקודם נשאלת על ידי ב"כ התובע לגבי חתימה על הודעה שהציג לך וטענת שזה לא כתב ידך ולא חתימה שלך, למה אמרת שזה לא חתימה שלך ולא כתב ידך.
ת. לא זיהיתי באותו רגע את החתימה, היו הרבה דפים שנמסרו לי. הדף הזה הוצג לי עם דף נוסף עם שתי חתימות אחד של הפרוטוקול או ייפוי כוח, לא בטוח ואותו מסמך שלא זיהיתי באותו רגע את הכתב שלי וזה גם היה מצולם הייתה חתימה אחת מוגדלת. שמו לי דף על דף הראה לי רק את החתימה לא ראיתי מה הדף.
ש. אתה לא מזהה את החתימה שלך.
ת. באותו רגע לא זיהיתי" (עמ' 36 ש' 26 – עמ' 37 ש' 9 לפרוטוקול; הדגשה שלי- י.א.ש.).
אלא שבהמשך אישר העד כי בדיון הראשון, לאחר שהכחיש את חתימתו הוצג בפניו המסמך המלא.
לאחר שחזר בו שלומי מטענתו לגבי חתימת התובע על המסמך, נשאל שלומי גם לגבי מסירת ההודעה לידי התובע:
"ש. בתצהירך גם רשמת שם בסעיף 6 שגם התובע יקבל באותה הדרך חתם על הודעה בדבר העסקתו והעתק ממנה הועבר אליו, איך כתבת את זה, אם התברר שהחתימה שלו לא מופיע בכלל.
ת. זה נוהל שעובד בחברה שאנו ממלאים את הדף והעובד חותם. הוא לא חתם כאן אבל זה לא דבר שזכרתי לפני 6-7 שנים. לא זוכר עובד, עובד זה מה שקורה. אני לא זוכר ספציפית. לא זכרתי את זה.
ש. אתה כתבת בסעיף 5 שאביך באותה תקופה קיבל עובדים חדשים שכל עובד חתם בפניו על הודעה.., איך יכול להיות שכתב ידך מופיע על ההודעה ולא כתב יד של אביך?
ת. הסתבר כי אני מילאתי את הטופס הזה, אני לא מכחיש את זה.
ש. למה כתב ידך מופיע ולא כתב יד אביך.
ת. לא זוכר. לא יודע לומר למה באותו רגע הדף עבר אלי. לא זוכר ספציפית. אין לי תשובה למה" (עמ' 37 ש' 10 - 18 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש).
פראג' העיד:
"ש. מי כתב את ההודעה לעובד.
ת. הכתב של שלומי.
ש. מי חתם על הודעה לעובד.
ת. שלומי.
ש. אתה מזהה את החתימה של שלומי ככה בקלות (העד לא הסתכל אפילו על החתימה).
ת. אני מזהה את החתימה של שלומי.
ש. בדיון המקדמי לא אמרתם שזה החתימה של שלומי.
ת. לא נשאלתי.
ש. הוא אמר שזה לא חתימה שלו מעולם לא ראה אותה והתבקשתי להביא ייפוי כוח, לא הגבתם לכך, מה יש לך לומר על כך
ת. אני רואה כאן מסמך שרשום וחתום על ידי שלומי. מכיר את המסמך הזה מה שקרה בדרך שאתה מכניס שאלות לא בקשר למסמך לא יודע, אני נשאל ואני משיב" (עמ' 42 ש' 11 - 22 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש).
ובהמשך:
"ש. אתה רוצה לומר לפני הגשת כתב התביעה היה לך את המסמך הזה.
ת. המסמך נרשם ביום שאדם מתקבל לעבודה או למחרת מקסימום.
ש. למה לכתב ההגנה לא צרפת את המסמך הזה.
ת. כי יכול להיות שלא נדרשת.
ש. אם אומר לך שלכתב ההגנה לא צורף שום מסמך, מה אתה אומר.
ת. יפה.
ש. לא מצאת לנכון להציג את המסמך הזה.
ת. (מתמהמה) המסמכים שהוגשו בהתאם לתביעה ובהתאם למה שהיה צורך באותו רגע להגיש" (עמ' 42 ש' 23 - 30 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש).
11כאמור, בכתב ההגנה צויין במפורש כי לא נחתמו הסכמי עבודה בין הנתבעת לבין עובדיה (סעיף 8 לכתב ההגנה), טענה העומדת בסתירה חזיתית לעדותם של שלומי ופראג' שלפיה הודעה לעובד נערכת ונחתמת ביום הקבלה לעבודה או למחרת, העובדים חותמים על גבי הטופס והעתק נמסר לידיהם. משגרסת הנתבעת מזגזגת ולא מהימנה, משנסתרה טענתם כי התובע חתם על הטופס ומשלא הוכח כי בידי העובד נמסר טופס הודעה לעובד, דין טענת התובע בענין זה להתקבל.
12.ככלל, בהעדר קיומה של הודעה לעובד זכאי העובד לפיצוי. בבואנו לקבוע את שיעור הפיצוי נלקחים בחשבון מכלול שיקולים תוך שנערך איזון בין המחדל לבין השפעתו על יכולת התובע להוכיח את תביעתו. במרבית המקרים אין בית הדין מוצא מקום לקבוע פיצוי בשיעור גבוה ומסתפק בכך שלפיצוי מצטרף הטלת נטל ההוכחה על המעסיק בהתאם להוראות סעיף 5א לחוק. אלא שבמקרה דנן, טענת הנתבעת אשר לוותה בניסיון להציג מסמך שקרי, לפגוע בתובע ולהטעות את בית הדין, עובדה שהצריכה את התובע להדרש גם לחוות דעת גרפולוגית, ורק כאשר נתפסה הנתבעת בקלקלתה וחששה מהשלכות מעשיה, הואילה לחזור בה מטענתה, הביאה לפסיקת הפיצוי המירבי המוטל בחוק בסך של 15,000 ₪.
13.זאת ועוד, הוראת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב-2002, קובעת כי מקום שבו לא הומצאה לעובד הודעה כחוק בתקופת עבודתו יועבר הנטל להוכיח את תנאי העבודה אל כתפי המעסיק. משלא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי מסרה בידי התובע הודעה מוקדמת כחוק, הנטל להוכחת טענותיה או הפרכת טענות התובע בדבר תנאי העבודה לרבות שיעור השכר, מוטל לפתחה.
צו ההרחבה
14.לטענת התובע, על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה. לטענתו, הנתבעת היא חברה העוסקת בהובלת מטענים. לדברי התובע, שמה המקורי של החברה היה "ר.מ.פ.ה. שירותי הובלה בע"מ" כאשר רק בחודש אוגוסט 2016 שונה שמה ל"ר.מ.פ.ה שירותים לוגיסטיים בע"מ". התובע מציין כי תחום העיסוק של הנתבעת כרשום אצל רשם החברות לא שונה עד היום ונותר "הובלה". לדבריו, הנתבעת עצמה התנהלה כחברת הובלה כך למשל רשמה בתלושי השכר רכיב של "תוספת מקצועית" שנועדה לכסות את השכר הקובע של התובע.
15.לטענת הנתבעת, היא אינה עוסקת בענף ההובלה ותחומי עיסוק של תאגיד אינם מוגבלים ואינם נקבעים לפי המפורט בתזכיר רשום החברות או בשם התאגיד. לדבריה, תפקידי העובדים בתאגיד אף הם אינם נקבעים לפי המפורט בתזכיר רשם החברות ובתאגיד שהוא הובלה/לוגיסטיקה/הפצה לא כולם הם נהגי הובלה. לעמדתה, נהגי תובלה הם נהגי משא כבד המועסקים כנהגי תובלה במפעל הובלה כאשר עיקר עיסוקו של התאגיד הוא הובלה והתאגיד הוא חבר בהתאחדות מפעלי הובלה. לעמדתה, נהגי חלוקה אינם נכללים במסגרת נהגי תובלה אשר כאמור נוהגים ברכב משא כבד. עוד היא מציינת, כי נהג משא כבד המוביל תוצרת כלשהי במסגרת קו חלוקה, אינו זכאי לקבלת התנאים הקבועים בצווי הרחבה שבענף ההובלה.
הנתבעת טוענת, כי מעולם לא הייתה חברה בהתאחדות מפעלי הובלה שכן מעולם לא הוגדרה כמפעל הובלה והעובדה כי נקראה "ר.מ.פ.ה שירותי הובלה בע"מ" אינה הופכת אותה למפעל הובלה כהגדרתו בצו ההרחבה ואינה הופכת כל עובד אצלה לנהג תובלה. הנתבעת מציינת, כי שינוי שמה ל"ר.מ.פ.ה שירותים לוגיסטיים בע"מ" קשורה לפעילותה שהיא פעילות לוגיסטיקה והפצה. הנתבעת טוענת, כי קיימים אצלה תפקידים רבים, לרבות מחסנאים, מלקטים, מטעיינים, סבלים, מפיצים, פורקי סחורה, נהגים רגילים ונהגי חלוקה כאשר נהגי חלוקה תפקידם כולל העמסת סחורה, הובלתה ופריקתה אצל הלקוח, בדיקת תעודת משלוח וכו' וגם התובע במסגרת תפקידו היה אחראי על חלוקת מוצרים שונים ללקוחות הנתבעת על גבי משטחים או שלא על גבי משטחים ממחסני הנתבעת ללקוחותיה.
16.הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה קובעות כי הם יחולו על "כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים שמשקלו עולה על 4 טון".
אין מחלוקת כי בעת שהחל התובע בעבודתו אצל הנתבעת בחודש דצמבר 2014 היה שמה של הנתבעת ר.מ.פ.ה שירותי הובלה בע"מ. אין גם חולק כי בתזכיר מטרות החברה אשר מסרה הנתבעת בידי רשם החברות ציינה כי היא עוסקת ב"הובלה". מדברי מר פראג' בדיון המוקדם עולה כי בחברה עובדים כ-45 אנשים מתוכם מעל ל-30 עובדים הם נהגים. פראג' הגדיר את עיסוקה של החברה כחברת לוגיסטיקה המקבלת סחורות ייבוא, מאחסנת אותם ומפיצה אותה על פי הוראות הלקוח. עוד אישר מר פראג', כי התובע נהג במשאית העולה על 10 טון (עמ' 1 ש' 27 לפרוטוקול) . משנשאל פראג' בחקירתו הנגדית לגבי עיסוקה של החברה השיב כי הנתבעת נרשמה בשנת 1996 כחברת הובלה, "אך הביצוע היה תמיד לוגיסטיקה והפצה" (עמ' 44 ש' 16 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי משהבינה הנתבעת כי שם החברה אינו משקף את מהותה הגישה בקשה לשינוי שם ברשם החברות, ללא שינוי ח.פ., בעלים או עיסוק (עמ' 44 ש' 16-18 לפרוטוקול).
17.שלומי נשאל לגבי שכר התובע אשר בתלושים נרשם ככולל תוספת מקצועית, תוספת מקובלת בענף ההובלה מכח צו ההרחבה בענף, וכך השיב:
"ש. מפנה לתלוש 1/15 רשום תוספת מקצועית, 250 ₪ נטו, תסביר מה זה התוספת המקצועית איזה מקצוע הוא שייך.
ת. נהג מעל 15 טון.
ש. זה תוספת מקצועית.
ת. כן.
ש. איך מחשבים אותה.
ת. הוראה שאני מקבל מה מגיע לכל אחד לפי הרישיון שלו. לאחר מכן השתנה ל-288 ₪.
...
ש. זה מיום 6/20 השתנה ל-288 ₪ נטו, אתה יכול להסביר למה.
ת. למה השתנה?
ש. כן למה עלה.
ת. עדכנו.
ש אם אפנה אותך להסכם קיבוצי בענף ההובלה 2006 עמ' 6 כתוב שתשלמו תוספת מקצועית 250 ₪ לעובד, שילמת כך?
ת. לא לפי אותו הסכם לפי משהו אחר.
ש. לפי מה.
ת. עדכון לפי רישיון נהג מה מגיע לו תוספת מקצועית.
ש. אתה יכול להפנות אותי להסכם?
ת. אין לי את ההסכם. זה לא הסכם.
ש. יש לך את המקור לזה.
ת. כן בטח שלא" (עמ' 26 ש' 17-27 ש' 6 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש.).
בהמשך טען שלומי כי העדכון נעשה על פי עדכון שקיבל במסגרת השתלמות שכר.
18.עיון בהסכם קיבוצי כללי בענף ההובלה מעלה כי בתקופה הרלוונטית בתחילה עמדה התוספת המקצועית על הסך של 250 ₪ ובהמשך עודכן הסכום לסך של 288 ₪.
19.כאמור, כאשר התקבל התובע לעבודה שמה של הנתבעת היה "ר.מ.פ.ה שירותי הובלה בע"מ" (הדגשה שלי – י.א.ש). משנרשמה הנתבעת כחברת הובלה וכך הצהירה על מטרתה בפני רשם החברות, בהצטרף העובדה שבתחילה אף ציינה בשמה כי היא חברת הובלה והעובדה כי רשמה בתלושי השכר רכיבים שמקורם בהסכם הקיבוצי של ענף ההובלה וכאשר לא היתה מחלוקת כי תפקידו של התובע הוא נהג משאית העולה על 4 טון ועיקר עבודתו היתה הובלת סחורה לרבות משטחים של חומרי בנין, קרימיקה וכיוצ"ב גם ממחסני לקוחות (ולאו דוקא ממחסני הנתבעת) ישירות ללקוחותיהם, שוכנעתי כי יש לראות את הנתבעת כחברת הובלה והוראות צו ההרחבה בענף זה חלות על הצדדים.
שכר התובע
20.לטענת התובע, סוכם בין הצדדים כי שכרו יעמוד על סך של 10,000 ₪ נטו כאשר בחודש יוני 2015 סוכם כי השכר יעלה ויעמוד על 12,000 ₪ נטו לאחר הפרשות מעסיק ועובד לגמל ולקרן השתלמות. לדבריו, השכר ששולם בפועל עמד פחות או יותר על הסך המוסכם בכפוף לטענות שונות של הנתבעת אשר הביאו מידי פעם לשינוי בשכר זה. התובע טען, כי תלושי השכר אינם משקפים את השכר המוסכם כאשר הנתבעת ערכה את התלושים לפי צרכיה ורשמה רכיבים שונים למראית עין ובניגוד למוסכם וזאת על מנת לעמוד בסכום הנטו שסוכם בין הצדדים. לדברי התובע, השכר המוסכם לא כלל גמול עבור שעות נוספות.
לטענת הנתבעת, סוכם בין הצדדים ששכר התובע יעמוד על סך כולל וגלובאלי של 5,000 ₪ בחודש ואליו התווספו תשלומים בגין פרמיות, שווי אחזקת טלפון, הוצאות אש"ל ותוספת מקצועית. עוד טענה הנתבעת, כי הפרמיה מהווה חלף לתשלום שעות נוספות.
21.בחקירתו הנגדית נשאל התובע לגבי סיכום הדברים עם הנתבעת והשיב "דיברנו על המשכורת וזה ... אני אמרתי לנתבעת שאני צריך 10,000 ₪ בסיס והנתבעת אמרה אין בעיה, זה היה ההסכם" (עמ' 9 ש' 2-4 לפרוטוקול). התובע ציין, כי לא קיבל תלושי שכר ומשנשאל "איך אתה יודע שהכסף שקיבלת בבנק כל חודש היה לפי סיכום", השיב: "סיכמתי 10,000 ₪ בסיס נטו, קיבלתי את זה וזהו" (עמ' 13 ש' 14-15 לפרוטוקול).
22.מנהלת החשבונות גב' בכר אשר ערכה את תלושי השכר נשאלה לגבי אופן עריכת התלושים וציינה כי התלושים מופקים בהתאם לנתונים שנמסרים לה על ידי שלומי. משנשאלה איזה נתונים היא מקבלת השיבה כי לא בדקה לעומק את הרכיבים וכי "אם הוא רושם ערכי ברוטו יש בתלוש סעיף רשום ברוטו אם רושם נטו אז אני רושמת נטו" (עמ' 18 ש' 31 לפרוטוקול). עוד ציינה, כי "בדרך כלל זה היה נטו" (עמ' 19 ש' 5 לפרוטוקול) וכי לגבי החלוקה לרכיבים "התוכנה עצמה מחשבת הכל" (עמ' 19 ש' 7-8 לפרוטוקול). העדה לא ידעה להסביר כיצד ייתכן שסכום הנטו יוצא סכום עגול כך למשל, משנשאלה מה זה תוספת מקצועית השיבה "לפי עניות דעתי עבור סוג מסוים של עבודה" (עמ' 18 ש' 26-27 לפרוטוקול).
23.שלומי נשאל לגבי סיכום השכר וכך השיב:
"ש. איך הגעת לסכום עגול?
ת. לא זוכר.
ש. אתה לא זוכר?
ת. נכון.
ש. אתה רושם סכומים בנטו או ברוטו שאתה מעביר נתונים לאורה.
ת. נטו.
ש. רק בנטו.
ת. רק בנטו.
ש. מה אתה כותב לה בנטו.
ת. יש עובדים שיש שכר בסיס, נסיעות אש"ל.
ש. לגבי התובע.
ת. לא ידוע לומר ספציפית לפני 7 שנים.
...
ש. מפנה לתלוש של 1/15 יצא לתובע בול עגול 10,000 ₪ איך יכול להיות שרשמת כל מיני נתונים ויצא בול סכום זה או רשמת 10,000 ₪ ופיצלת את הרכיבים.
ת. שנהג לא מספיק להגיע לבד לשכר של 10,000 ₪ אני מוסיף לו אוטומטית שיגיע לזה, אני לא רוצה לפגוע באותו עובד למרות שלא מגיע לו 10,000 ₪ על מנת לדרבן את העובד ולדרבן אותו אני נותן לו 10,000 ₪ גם היום נהגים שלא מגיעים לשכר שמצפים אליו כי היה בבית חולה אני מעגל לו לשכר של 10,000 ₪.
ש. למה דווקא 10,000 ₪.
ת. זה הסכום אז פחות או יותר שנהגים באותו סוג רכב היו בערך מרוויחים זה גם מה שפראג' אמר לו שיכול להגיע אליו במידה ויעבוד כמו שצריך.
ש. מי שלא עובד כמו שצריך משולם לו בכל זאת 10,000 ש"ח.
ת. נתנו דרבון בהתחלה טיפה שיכנס למעגל העבודה.
ש. איך אתם מחשבים פרמיות.
ת. כל סוג רכב יש איזה שהוא סכום, תעריף שמתאים למרחק שהוא נוסע. פרמיה של רכב קטן שונה מפרמיה של רכב גדול ונסיעה לחיפה שונה מנסיעה לראשון.
ש. יש לך תחשיב.
ת. סכומים. יש סכום של כל רובריקה ובעצם כל סוף חודש מקבל ריכוז וכל שורה איפה נסע, מה חילק, מה הפיץ. בכל שורה יש סכום. פרמיה של סך הכל על מנת להגיע לשכר של 10,000 ₪ או 11,000 ₪ כמה שאפשר להגיע.
ש. אם אני מבין מה שאתה אומר בדיוק מה שהתובע אמר שסוכם איתו 10,000 ₪ נטו?
ת. לא נכון. הוא יכול להגיע ל-10,000 ₪ אם יעבוד בצורה מסוימת לא הובטח.
ש. תלוש של ינואר רשום פרמיה 4,395 ₪?
ת. אמרתי שאני מעגל כלפי מעלה.
ש. כלומר, מגיע לא מגיע מקבל 10,000 ₪.
ת. לא תמיד" (עמ' 30 ש' 27 – עמ' 32 ש' 1 לפרוטוקול; הדגשה שלי –י.א.ש.).
בהמשך נשאל שלומי לגבי העובדה שבתלוש השכר נרשם שכר יסוד על סך של 5,000 ₪ בעוד שבטופס הודעה לעובד נרשם שכר יסוד בסך של 5,600 ₪. בחקירתו מיום 28.10.21 לא ידע להסביר את הפער (עמ' 32 ש' 9-14 לפרוטוקול) ואילו בחקירתו מיום 18.11.21 השיב כי מדובר בטעות בתלוש (עמ' 40 ש' 4-11 לפרוטוקול). עוד חזר על טענתו כי בחודשים הראשונים על מנת לדרבן את העובדים נוהגת הנתבעת להשלים את השכר לסך של 10,000 ₪ נטו וזאת מתוך "טוב לב ורצון עסקי שהעובד יישאר בעבודה" (עמ' 40 ש' 22 לפרוטוקול). שלומי נשאל בעניין הסכומים שקיבל התובע בעבור אש"ל וציין כי מדובר בסכומים משתנים ואילו לגבי הנסיעות השיב כי התובע קיבל תשלום היות ונסע עם המשאית לביתו. עוד, לא ידע שלומי להסביר את אופן חישוב הפרמיות (עמ' 40-41 לפרוטוקול). כמו כן אישר שלומי כי כאשר נעדר התובע מעבודתו הופחת משכרו סך של 500 ₪ נטו אך לא ידע להסביר כיצד חושב סכום זה (עמ' 32 ש' 21-22 לפרוטוקול).
24.פראג' העיד כי הוא סיכם עם התובע את תנאי שכרו (עמ' 40 ש' 1-12 לפרוטוקול). לדבריו, התובע ידע כי שכרו מבוסס על שכר בסיס בתוספת פרמיה וכי:
"אני מסכם איתו תנאי העסקה בסיסיים כאשר הוא יודע שהשכר שלו מבוססת על פרמיה. הוא יכול להגיע לשכר בהתאם ליכולת שלו הוא יכול לעלות מעל השכר מאיקס כסף, הכל תלוי בו, בשעות שמשקיע, שעות הגעה ומה נותן על בסיס הפרמיה מבסס את השכר שלו. השכר שלו יכול להיות בסיס בלבד, השכר יכול להיות כמה סכומים. לא משכורת ככה תקבל אלא בנויה על מעשה" (עמ' 45 ש' 23-26 לפרוטוקול).
משחזר ונשאל מר פראג' לגבי פרטי ההסכמה הפנה לתצהירו שם ציין כי: "סיכמתי עם התובע כי שכרו הבסיסי יהיה שכר גלובאלי על סך 5,000 ש"ח, בתוספת פרמיות, שווי אחזקת טלפון, הוצאות אש"ל ותוספת מקצועית. אני מבקש להסביר שהבהרתי לתובע ששכרו יכול להגיע ל-10,000 ₪ ויותר בתקופות הקיץ או לחץ בעבודה אם יעבוד כמו שצריך" (סעיפים 4-5 לתצהיר פראג'). משנשאל כיצד חושבה הפרמיה השיב: "מה זה מעניין (העד קם ונשען על השולחן). הוא קיבל מה שהובטח לו" (עמ' 46 ש' 2-22 לפרוטוקול).
מר פראג' הופנה לכך שבכל תלוש שכר הבסיס והפרמיה שונים ועדיין סכום הנטו הוא סכום עגול, בתחילה 10,000 ₪ ולאחר מכן 12,000 ₪ משנדרש להסביר לא ידע לתת מענה עד שלבסוף אמר "מי שעושה שכר זה שלומי יש לך שאלות בנושא שכר יש להפנות לשלומי. עניתי לך אבל פרמיה, שכר, חישוב יש כאן את שלומי" (עמ' 48 ש' 1-2 לפרוטוקול). כזכור, גם שלומי לא ידע להסביר את אופן חישוב רכיבי השכר.
25.מהתמונה הכוללת שהוצגה בפני מצאתי כי טענת התובע שלפיה סוכם בין הצדדים כי שכר העבודה ההתחלתי יעמוד על סך של 10,000 ₪ נטו ולאחר מכן סוכם שהוא יעלה לסך של 12,000 ₪ נטו, לא נסתרה. משהנטל מוטל על כתפי הנתבעת, דין טענות התובע בעניין זה, להתקבל וטענתו כי שכרו הקובע לענין זכויותיו בעבור ששת החודשים הראשונים עומד על הסך של 12,375 ₪ והחל מחודש מאי 2015 עומד על הסך של 15,360 ₪ ברוטו, מתקבלת.
26.כפועל יוצא מהאמור, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת שהתלושים משקפים נכונה את כל הרכיבים המצויינים שבהם. עם זאת, מקום שהסכום ששולם עלה על סכום הנטו שהוסכם, יש לזקפו על חשבון רכיבים אחרים, מעבר לשכר העבודה המוסכם. על פי חישוב שערכתי, קיבל התובע 10,880 ₪ נטו מעבר לסכום המוסכם כשכר נטו. סכום זה יקוזז מהתשלומים שלהם זכאי התובע.
גמול שעות נוספות
27.לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום שעות נוספת מעבר ל-9 שעות עבודה ביום כאשר עבד בכל יום לפחות 12 שעות וכן עבד ביום שישי ולא קיבל תמורה בגין עבודתו זו. התובע העמיד תביעתו על 60 שעות נוספות חודשיות בסך כולל של 204,385 ₪ (82.58 ₪ * 125% * 60 שעות * 33 חודשים).
לטענת הנתבעת, סוכם בין הצדדים על תשלום שכר כולל וגלובאלי על סך של 5,000 ₪ בתוספת פרמיה, אחזקת טלפון, הוצאות אש"ל ותוספת מקצועית כאשר הפרמיה היא תשלום חלף השעות הנוספות. הנתבעת טוענת, כי הגם שקיימת מערכת מעקב, היא אינה מקיימת מעקב צמוד אחר הנהגים ואין לה אפשרות לדעת מדוע המשאיות עומדות/חונות/נוסעות באותו מקום. לדבריה, כל עוד אין תלונה בגין אי קבלת הסחורה היא לא נכנסת למערכת המעקב לברר היכן נמצאת המשאית. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע עבד 8 שעות וככל שעבד שעות נוספות שולמו אלה במסגרת פרמיה כפי שסוכם עמו בתחילת עבודתו ואין יסוד לטענת התובע כי עבד 60 שעות נוספות מידי חודש במיוחד שעה הודה שקיבל את מלוא שכרו במידי חודש בחודש על פי הסיכום עמו. עוד טוענת הנתבעת כי משהוגשה התביעה בחלוף שנתיים ו-4 חודשים מיום סיום עבודתו של התובע לא ניתן לאתר דוחות בדבר שעות עבודתו.
28.אמנם הגעתי למסקנה כי על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה ועל פי הוראות צו זה, ככלל, פרמיה יכולה להשתלם חלף עבודה בשעות נוספות. אלא שבענייננו, הנתבעת עצמה טוענת כי צו ההרחבה אינו חל, לא קיבלתי את טענותיה בדבר מסירת הודעה לעובד ושוכנעתי כי בין הצדדים הוסכם על תשלום שכר נטו בלבד. בנסיבות אלה, לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי הוסכם שתשלום הנטו המוסכם כולל תשלומי פרמיה המהווים חלף גמול שעות נוספות. יתרה מזו, הן פראג' והן שלומי נשאלו לגבי אופן חישוב הפרמיה ולא ידע להצביע על הסבר או תחשיב ברור.
בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי תשלומי הפרמיה יבואו במקום גמול השעות הנוספות ויש להחיל את הכללים הרגילים לענין חישוב זכאות התובע לתשלום גמול זה.
29.התובע ביסס תביעתו על הוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר על פיו קיימת חזקה לתשלום גמול בעבור 60 שעות נוספות חודשיות. בענין זה קובעות הוראות החוק כי ככלל, חב מעסיק בניהול רישום של נוכחות העובד במקום העבודה כאשר העדרו של רישום שכזה, עשוי להטיל על כתפי המעסיק תשלום תמורה שעות נוספות עד ל-60 שעות בחודש. עם זאת יודגש, כי הנטל להוכיח את העבודה בשעות הנוספות נותר על כתפי העובד, כפי שפסק בית הדין הארצי בפרשת ריעני:
"לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין - בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות - קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) - כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע". (ע"ע 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ ואח', 29.3.2017; להלן: פרשת ריעני).
וממשיך בית הדין הארצי וקובע בפרשת ריעני את המצבים השונים העומדים בפני בית הדין בבואו לבחון את מידת הוודאות של עבודה בשעות נוספות והיקפה ואת הנטל הראייתי בסוגיה הנצבת בפניו, וכך קבע:
"המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה".
30.בענייננו, הצדדים אינם חלוקים למעשה בשאלה האם עבד התובע בשעות נוספות והנתבעת אישרה כי אין בידיה דוחות נוכחות (עמ' 30 ש' 20-21 לפרוטוקול). התובע טען כי נדרש לעבוד עד 12 שעות ביום ופעם בחודש גם ביום שישי. הנתבעת מנגד לא הכחישה כי התובע עבד שעות נוספות אלא טענה כי תשלומי הפרמיה היוו תמורה בגין עבודה זו.
31.שלומי נשאל לגבי שעות העבודה והעובדה שהרישום שתלושי השכר אינו תואם את המציאות והשיב, כי נטל הראיה מוטל על התובע וכי עד לשנת 2018 הסתמכו על דוחות האיתוראן. עם זאת טען כי לא הציג את דוחות האיתוראן היות שלא נתבקש לעשות כן (עמ' 30 ש' 29 ש' 31 – עמ' 30 ש' 24 לפרוטוקול).
32.מיה שעבדה כסדרנית העידה כי לנתבעת יש שליטה על נסיעותיו של התובע באמצעות גי.פי.אס וכך ציינה:
"ש. איך את שולטת על הנהגים, מפקחת שהם נוסעים בזמן שצריכים לצאת נוסעים לאן שאת אומרת.
ת. יש לי גי 'פי אס. אני עוקבת כך. זה חלק מעבודתי אני פחות מתקשרת. מתקנת, גם מתקשרת אבל יותר בגי' פי אס.
ש. אם את רואה משאית שנעצרה בדרך יותר מ-10 דקות את מתקשרת לשאול מה קרה ,למה עצרת.
ת. כן. קורה . יש ימים של לחץ עבודה אבל רוב המקרים בודקת או מתקשרת.
ש. את יודעת בדיוק היכן המשאית?
ת. רוב המקרים.
ש. הוא לא יכול להיכנס לבאר שבע לסידורים שאת אומרת ללכת ללהבים?
ת. הוא יכול להיכנס לא לעשות לי חשבון ואני מודיע לבעל הבית. אני יכולה לראות שהוא סוטה מהדרך. אני יכולה לדבר עם הנהג אם נוצר וויכוח מכאן בעל הבית מטפל" (עמ' 23 ש' 16 – 26 לפרוטוקול; הדגשה שלי –י.א.ש.).
ובהמשך השיבה:
"ש. התובע אמר שהחל לעבוד בשעה 06:00 לפעמים יותר מוקדם וסיים ב-18:00 לפעמים מאוחר יותר, איך את יכולה לסתור טענה זו?
ת. אני לא זוכרת יותר מ-12 שעות. יש גם טכוגרפים, מעקבים. בשעה 18:00 אני לא רואה ג'י פי אס אני יוצאת בשעה 16:00. בשעה זו אני דואגת להעמסות בוקר לכלל העובדים.
ש. הנהגים חוזרים אליכם לחצר ומעמיסים שיהיה מוכן למחרת.
ת. כן. חלקם. זה חלק מהלוגיסטיקה.
ש. בתצהירך כתבת שחלוקת היא עד 15:00-16:00 ולא צרפת שום מסמך להראות שבשנתיים שהתובע עבד סיים רק בשעה 14:00-15:00.
ת. אין לי איך לצרף.
...
ש. הנהגים חורגים מ-12 שעות עבודה.
ת. לא. גם הנהגים לא מוכנים לקחת את הריסק הזה בשל הרישיון והפרנסה.
ש. אז הם עובדים רק 12 שעות?
...
ת. בדרך כלל הם לא חורגים בשעות.
ש. שאת אומרת לא חורגים?
ת. בזמן שעות שלהם
ש. זה?
ת. 12 שעות כמו שצריך" (עמ' 24 ש' 1 – עמ' 25 ש' 4 לפרוטוקול; הדגשה שלי – י.א.ש.).
מכאן כי טענת התובע כי נדרש לעבוד לפחות 60 שעות נוספות חודשיות, לא נסתרה.
33.התובע העמיד תביעתו על סך של 204,385 ₪. משלא נסתרו טענותיו הן לענין בסיס השכר המוסכם והן לענין שעות עבודתו, הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח זכאותו לתשלום זה. עם זאת, בהתאם לשיעור שכר הברוטו שפירט התובע בסיכומיו, בעבור 6 חודשים ראשונים זכאי התובע לתשלום בסך של 29,939.51 ₪ ברוטו (12,375/186 ₪ * 125% * 60 שעות * 6 חודשים) ואילו בעבור התקופה השנייה זכאי התובע לסך של 154,838.70 ₪ ברוטו (25 חודשים * 15,360/186 ₪ * 125% * 60 שעות). סך הכל זכאי התובע לגמול בעבור שעות נוספות בסך של 184,778.21 ₪ ברוטו.
פדיון חופשה
34.לטענת התובע, זכאי היה בגין כל תקופת עבודתו ל-32 ימי חופשה כאשר שכרו היומי עמד על הסך של 656 ₪ ברוטו ובסך הכל זכאי הוא לתשלום פדיון חופשה בסך של 20,992 ₪.
לטענת הנתבעת, קיבל התובע את מלוא שכרו גם בגין ימי חופשה וזאת כמפורט בתלושי השכר.
35.גב' בכר העידה כי רישום ימי חופשה נעשה על פי נתונים שקיבלה משלומי (עמ' 18 ש' 21-23 לפרוטוקול). פראג' העיד כי אין לו יומן חופשה (עמ' 44 ש' 6-11 לפרוטוקול) ואף לא הוצג יומן נוכחות (של ימי העבודה להבדיל משעות העבודה) ולא ברור על סמך אלו רישומים נעשה רישום ניצול ימי החופשה.
בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי התובע ניצל את ימי החופשה שלהם הוא זכאי ומשלא נסתרו טענותיו לענין מספר הימים שלהם הוא זכאי, ושכר עבודתו, זכאי הוא לסכום הנתבע על ידו בסך של 20,992 ₪.
דמי הבראה
36.לטענת התובע, זכאי הוא בגין כל תקופת עבודתו ל-23 ימי הבראה מתוכם נותרה יתרה של 16 ימים שבגינם הוא זכאי בסך כולל של 5,936 ₪.
לטענת הנתבעת, קיבל התובע את דמי הבראה במלואן כפי שהדבר בא לידי ביטוי הן בתלושי השכר והן בהודעתו המפורשת שלפיה קיבל את מלוא שכרו.
37.עיון בתלושי השכר מעלה כי הנתבעת שילמה את תשלומי ההבראה בחודשים יוני ויולי בשנים 2016 ו-2017. משכך, נותרה הנתבעת חייבת לתובע בגין 7 חודשים 4 ימי הבראה בסך של 1,512 ₪ (378 ₪ *4).
הפרשי הפרשות לפנסיה
38.לטענת התובע, מתוקף צו ההרחבה זכאי היה כי יופרש בעבורו סך של 6% משכרו הכולל במכפלת 150% ועל כן בגין 31 חודשי עבודה הוא זכאי לסך כולל של 30,426 ₪ (33 חודשים * 15,360 ₪ * 6%). לדבריו, מדוח ההפקדות לקופה עולה כי הנתבעת הפרישה בעבורו לגמל סך של 6,777 ₪ בלבד ולפיצויים סך של 9,764 ₪ שאותם יש לנכות מהסכומים שלהם הוא זכאי. התובע מוסיף ומציין, כי מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת הפרישה לכאורה סכומים גבוהים יותר מהסכומים שהעבירה בפועל לקופה.
לטענת הנתבעת, הופרשו בעבור התובע תשלומי פנסיה בהתאם לשכרו כמפורט בתלושי השכר.
39.הצדק עם התובע כי על פי צו ההרחבה היה זכאי שהנתבעת תפריש בעבורו לקרן הפנסיה 6% בעבור תגמולים ו-8.33% בעבור פיצויים. עם זאת אין יסוד לטענה כי בסיס החישוב הוא 150% משכרו שכן בסיס זה מתייחס לשכר הטבלאי ולא לשכר בפועל. עם זאת, על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה, ההפרשות נעשות משכר העובד או מהשכר הממוצע במשק, הנמוך מבין השניים אלא אם ישנה הסכמה אחרת. בענייננו, לא הוכחה הסכמה אחרת ועל כן יש לבחון את התשלומים לגופם. בחודש הראשון לעבודתו קיבל התובע סך של 6,532 ₪, משעמד שכרו של התובע החל מחודש ינואר 2015 על סך של 12,375 (במשך כ-5 חודשים) ועל סך של 15,360 ₪ ברוטו החל מחודש יוני 2015 (25 חודשים), זכאי התובע להפרשות לפנסיה בגין כל תקופת עבודתו על בסיס השכר הממוצע במשק אשר בשנת 2015 עמד על הסך של 9,123 ₪ (12 חודשים), בשנת 2016 על הסך של 9,334 (12 חודשים) ובשנת 2017 על הסך של 9,543 ₪ (6 חודשים). סך כולל של 17,116.44 ₪ (285,274 ₪ * 6%).
כעולה מדוח ההפקדות, הפרישה הנתבעת בגין תשלומי הפנסיה סך של 6,777 ₪. על כן זכאי התובע להפרש בסך של 10,339.44 ₪.
קרן השתלמות
40.לטענת התובע, מתוקף צו ההרחבה זכאי היה שהנתבעת תפריש בעבורו 6% משכרו הכולל במכפלת 150% ועל כל זכאי הוא לתשלום של 30,426 ₪ (33 חודשים * 15,360 ₪ * 6%).
לטענת הנתבעת, מעולם לא התחייבה להפריש לתובע לקרן השתלמות וצו ההרחבה אינו חל על תפקיד התובע אצל הנתבעת, קרי, נהג חלוקה.
41.משקיבלתי את טענת התובע כי צו ההרחבה חל על הצדדים, זכאי הוא גם להפרשות לקרן השתלמות על פי הוראות הצו, היינו, להפרשות בשיעור של 6% מהשכר החל מסיום תקופת הניסיון אשר על פי הוראות סעיף 20 לצו ההרחבה עומדת על 11.5 חודשים. היינו התובע זכאי להפרשות לקרן השתלמות בעבור 19 חודשים על בסיס שכר של 15,360 ₪ ברוטו ובסך כולל של 17,510 ₪.
כלכלה
42.לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה היה על הנתבעת לשלם לו תוספת אש"ל בשיעור של 50 ₪ לכל יום עבודה, משעבד 643 ימים לפחות זכאי הוא לתשלום בסך של 32,150 ₪.
לטענת הנתבעת, צו ההרחבה אינו חל על התובע אשר הועסק כנהג חלוקה ואין הוא זכאי לדמי כלכלה/אש"ל מעבר לסכומים ששולמו לו על פי הדין.
43.כפי שנקבע לעיל, על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה ולא ההסכם הקיבוצי. אולם צו ההרחבה אינו נוקט בשיעור התשלום בגין הוצאות כלכלה ואש"ל אלא מפנה להוראות שיפורסמו מעת לעת. התובע לא הצביע על המקור לשיעור הנתבע על ידו ומשכך, דין תביעתו ברכיב זה, להידחות.
סיום העבודה
44.לטענת התובע, ביום 9.7.17 הודיע לו פראג' כי הוא מפוטר מעבודתו לאלתר וזאת מבלי שזומן לשימוע, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו כל הודעה מוקדמת. לטענת התובע, בגין פיטוריו זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים בסך 42,240 ₪, חלף הודעה מוקדמת בסך של 15,360 ₪ ובגין פיטורים שלא כדין סך של 30,720 ₪.
לטענת הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו לאלתר ביום 9.7.17 בטענה כי "לא מתאים לו היחס של מנהל הנתבעת וחוסר האפשרות לנסוע עם המשאית לביתו בסיום יום עבודתו" על כן, לא היה כל צורך לערוך לתובע שימוע. עוד טוענת הנתבעת, כי משהתפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת, גרם התובע לנתבעת נזקים כבדים ועל כן לא זו בלבד שהוא אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת אלא שהוא אמור לפצותה בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת טוענת, כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מלאים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
45.התובע נשאל בענין נסיבות סיום העבודה וכך העיד:
"ש. אתה טענת בתצהירך שבאותו אירוע לפני הפיטורים או ההתפטרות אתה ביקשת ממאיה אישור לנסוע עם המשאית, ביקשת ממאיה.
ת. תקשיב, סיימתי את סידור העבודה שלי ואני מדווח והיא אמרה שאסע הביתה כי הייתי קרוב לבית, נסעתי הביתה ואז פרג' ראה אותי.
ש. היכן ראה אותך?
ת. כנראה בג'י פי. אס. שאל מה אני עושה, אמרתי שדיברתי עם מאיה. אמר לי להחזיר את המשאית אמרתי שאני לא יכול אני עייף. לא החזרתי את המשאית. ביום ראשון באתי לעבודה הוא צרח עלי ואמר לי לעוף הביתה. אם הייתי עוזב את העבודה כפי שאתה אומר באותו יום הייתי מחזיר את המשאית.
ש. הוא פיטר אותך.
ת. כן.
ש. אם אומר לך שאתה הודעת לו שאתה לא מוכן להמשיך לעבוד כי אתה לא יכול לסבול יותר איך הוא מדבר איתך?
ת. אתה יכול לומר.
ש. האם נכון שאתה לאחר שהתפטרת באת לפרג' וביקשת להמשיך לעבוד אצלו וטעית ופעם הבא לא תיקח את המשאית?
ת. לא.
ש. לא היה כזה דבר שבאת וביקשת לחזור לעבודה.
ת. לא.
ש. אם הוא פיטר אותך למה לא ביקשת מכתב פיטורים?
ת. ביקשתי. לא נתן לי" (עמ' 15 ש' 4-24; ההדגשה שלי- י.א.ש).
ואילו פראג' העיד כך:
"ש. ביום 6.7.17 התובע לא הקשיב לא למאיה ולא לך ולא החזיר את המשאית ביום ראשון התובע הגיע לעבודה עם המשאית, אני מציג לך שתי אפשרויות ובתור מנהל תבחר אחד מהם. אחת התובע הגיע לעבודה התעצבן עליך מה פתאום דרשת ממנו יום חמישי להחזיר את המשאית כעס עליך, צעק, זרק מפתחות בפנים והלך, אם רצה לזרוק לך מפתחות בפנים היה אומר כבר ביום חמישי חבר יקר קח את המשאית מהבית אני לא בא לעבודה יותר ואתה התחננת אליו שלא יעזוב את העבודה וביקשת שיישאר ואפשרות שנייה שהגיע ביום ראשון לעבוד צעקת עליו, כעסת אליו וגירשת אותו הביתה, מה נראה לך יותר הגיוני או יותר נכון.
ת. או מה היה באמת.
ש. מה היה באמת?
ת. הוא קיבל ממני שיחת טלפון לחזור באותו יום זה היה ביום חמישי והוא סירב. אמר יום ראשון אני מגיע עם המשאית. הגיע ביום ראשון ואמר אני לא רוצה לעבוד כאן יותר. צעק ועצבני. אמרתי לו שזה לא הכוונה לעזוב את העבודה, רק תשפר את ההתנהגות שלך אם תעזוב את העבודה זה עושה לי נזקים יש לנו התחייבויות ולעזוב ללא הודעה מוקדמת אני לא מוכן לנהגים אחרים, ניסיתי רק ליישר אותו בשיחה שלי איתו שלא עושים מעשה ולא עושים דברים כאלה, יש סידור עבודה אתה מתנהל מולו והוא מכתיב לך מה לעשות מתי ללכת הביתה. הוא אמר זה לא מעניין אותי אני לא רוצה להישאר כאן הוא היה בכעס ואמר עוד כמה מילים ויצא מן המשרד וישב בחוץ כמה דקות. אמר תן לי את הפיצויים אני הולך, תן לי תן לי ביקשתי ממנו שיסיים את העבודה, הייתי צריך אותו רציתי להתפשר, אין נהגים. הוא יצר מצב שהעבודה לא מעניינת אותו ולא התחייבות שלו לעבודה ושביקשתי ממנו שימשיך לעבוד כי יש לקוחות שמחכים ולא שמע והחליט ללכת". (עמ' 51 ש' 25 – עמ' 52 ש' 11; ההדגשות שלי – י.א.ש)
46.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נטל את המשאית בסוף יום העבודה ביום חמישי בשבוע וכי פראג' דרש ממנו להחזיר את המשאית באותו היום והוא סירב. אין גם מחלוקת כי התובע הביא את המשאית ביום ראשון וכי התנהלה שיחה קשה בין הצדדים. המחלוקת היא האם פראג' הוא שאמר לתובע "עוף הביתה" כטענת התובע, או שהתובע כעס והודיע על התפטרותו. שמעתי את עדויות הצדדים ולא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי פוטר מעבודתו. טענת פראג' כי הוא היה זקוק לתובע וכי ביקש ממנו להמשיך לעבוד באותו היום, הגיונית ולא נסתרה ומשהנטל על התובע להוכיח כי פוטר, לא מצאתי כי נטל זה הורם.
משכך, אין התובע זכאי לתשלום בגין פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים מכח הדין. ותביעותיו ברכיבים אלה, נדחות.
עם זאת, משקיבלתי את טענת התובע כי על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה, הרי שעל הנתבעת היה להפריש בעבור התובע בגין שכרו ברכיב הפיצויים בשיעור של 8.33% (ראו הוראות סעיף 6 לצו ההרחבה משנת 2007) וכמפורט לעיל (סעיף 39), בסיס ההפרשה הוא השכר הממוצע במשק. בנסיבות אלה, זכאי התובע לסכומים שהיה על הנתבעת להפריש בעבורו בסך של 23,763.32 ₪ (285,274 ₪ * 8.33%).
משעולה מדוח ההפקדות שהנתבעת הפרישה בגין תשלומי הפיצויים סך של 9,764 ₪. זכאי התובע להפרש בסך של 13,999 ₪.
פיצוי מכוח חוק הגנת השכר
47.לטענת התובע, לא מסרה בידיו הנתבעת תלושי שכר והתלושים שקיבל לאחר שפוטר אינם משקפים את שכרו האמיתי, ימי העבודה, החופשה וההפרשות האמיתיות של התובע. התובע עמיד את תביעתו ברכיב זה בסך של 5,000 ₪ בעבור כל תלוש ובסך כולל של 66,000 ₪.
לטענת הנתבעת, קיבל התובע מידי חודש את תלושי השכר, אלה עמדו לרשותו במשרד הנתבעת וכעולה מעדותו, הוא מעולם לא ביקש את התלושים.
48.מעדותה של גב' בכר עולה כי מידי חודש הונפקו תלושי השכר וכי על העובדים היה לגשת למשרד לקבלם (עמ' 21 לפרוטוקול). טענה זו לא נסתרה. משכך, לא מצאתי מקום לפיצוי בגין אי מתן תלושים. כך גם אין חולק כי התלושים משקפים את הסכום הכולל שקיבל התובע בפועל. ואולם, משהגעתי למסקנה כי פירוט הרכיבים בתלושים אינו משקף נכונה את הסכמות הצדדים, מצאתי לפסוק פיצוי ברכיב זה בסך של 3,000 ₪.
אחרית דבר
49.על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן:
-
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪.
-
גמול שעות נוספות בסך של 184,778.21 ₪.
-
פדיון חופשה בסך של 20,992 ₪.
-
דמי הבראה בסך של 1,512 ₪
-
הפרשות לפנסיה בסך של 10,339.44 ₪.
-
קרן השתלמות בסך כולל של 17,510 ₪.
-
הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 13,999 ₪.
-
פיצוי מכח חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.
מסכומים אלה יש לנכות את הסכומים העודפים ששולמו לתובע בסך של 10,880 ₪ נטו (סעיף 26 לעיל).
סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.17 ועד לתשלום המלא בפועל.
תביעות התובע לתשלום דמי כלכלה, פיצויי פיטורים מלאים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת– נדחות.
הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 10,000 ₪. אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.
ניתן היום, ג' אייר תשפ"ב, (04 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
