נחייסי נ' שמש אוטומציה בע"מ ואח'

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיה של התובעת, אשר פוטרה בתקופת הריון לאחר שהועסקה משך כשנה וחצי.

המחלוקות העיקריות בתיק עניינן זכויותיה של התובעת עקב פיטוריה בהיריון, וזכאותה לתשלום עמלות.

העובדות העיקריות וההליך המשפטי

1. הנתבעת 1 היא חברה שעיסוקה מתן פתרונות אוטומציה לתעשייה (להלן גם: "החברה"). הנתבע 2 הוא בעל המניות היחיד של הנתבעת, מנהל ודירקטור רשום בה.

    

2. התובעת הועסקה כאשת שיווק ומכירות בנתבעת 1 מיום 23.6.14 ועד ליום 28.2.16.

    

3. בין הצדדים הסכם עבודה מיום 23.6.14 (נספח ב' לכתב התביעה, להלן גם: "ההסכם"). בהתאם להסכם שולם לתובעת שכר חודשי בסך 10,000 ₪, שכלל תמורה גלובאלית בסך 2,000 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות (סעיף 12 להסכם). בכל הנוגע לענייננו, נקבע בסעיפים 13 ו- 14 להסכם כך (טעויות ההקלדה כאן ולהבא, כמו גם טעויות המספור, במקור):

   "13. בונוסים

   13.1 לעובדת ייתנו בונוסים במועדים ועל פי התנאים הבאים כדלקמן:

   13.1.1 סכום הבונוס: חמישה אחוזים (5%) מסכום החשבונית שמוציאה החברה, בניכוי במע"מ, בגין מכירות של מכונות וציוד שנמכרו על ידי העובדת (להלן: "סכום הבונוס"). כמו כן ישולמו לעובדת בונוסים על בסיס עמידה ביעדים שווקיים מעת לעת כפי שתראה החברה לנכון.

   13.1.3 מועד תשלום הבונוס: תאריך השכר הקרוב לאחר הוצאת החשבונית. יובהר כי הבונוס הינו תשלום ברוטו בכפיפות לכל הניכויים המחויבים מזמן לזמן לפי כל דין.

    

   14. רכב

   החברה תעמיד לטובת העובדת רכב לפי שיקול דעתה ולפי הצורך בתום שלושה חודשים מיום תחילת העסקת העובדת בחברה. למען הסר ספק, לעובדת ישולמו הוצאות נסיעותיה כגון מנויי חופשי חודשי וכל הוצאות נסיעה אחרות שתבוצענה בתוקף תפקידה של העובדת בחברה".

    

4. לטענת התובעת, ביום 17.1.16 שיתפה את הממונה עליה, סמנכ"ל הנתבעת 1 מר עופר בן ישי, בכך שהיא בשלביו הראשונים של היריון. טענה זו מוכחשת על ידי הנתבעים. בו ביום שלחה התובעת הודעות ביישומון ווטסאפ לבן זוגה (מסמך ג' לקובץ גילוי המסמכים מטעם התובעת), בזו הלשון:

   "סיפרתי לעופר שאני בהריון"

   "מוקדם מדי אבל יצא".

    

5. מספר ימים לאחר מכן, ביום 24.1.16, יום א' בשבוע, נשלח לתובעת בדואר אלקטרוני מכתב הזמנה לשימוע (נספח ד' לכתב התביעה), כדלקמן:

   "איילת שלום,

   במסגרת שינויים והתאמות הנעשים בחברה בימים אלה, את מוזמנת לשימוע הנוגע לתפקידך.

   השימוע יערך ביום שלישי בשעה 00:16 במשרדי החברה בראשון לציון.

   את מתבקשת שלא להגיע לעבודה עד למועד השימועימים אלה יחשבו כימי עבודה וישולם בגינן שכר עבודה מלא

   אודה על אישור קבלת מייל זה

   בברכה,

   עופר בן ישי".

6. התובעת לא שהתה בעבודה במועד משלוח המכתב. לדבריו שהתה אותה עת במרפאה, לאחר תיאום מראש עם הנתבעת 1. התובעת השיבה למר בן ישי בהודעת דואר אלקטרוני (נספח ד' לכתב התביעה), כך:

   "אני אניח שזה קשור לעובדה שהודעתי לך שאני בהריון, תודה קיבלתי".

    

7. מיד לאחר מכן ניתקה הנתבעת 1 את חשבון הדואר האלקטרוני שעמד לרשות התובעת בעבודתה וכן נותק באופן מידי מכשיר הטלפון הנייד של התובעת.

    

8. ישיבת השימוע התקיימה ביום 28.1.16 לפני מר בן ישי. הישיבה הוקלטה על ידי התובעת (מסמך ה' בקובץ גילוי המסמכים של התובעת). במהלך הישיבה מסרה התובעת למר בן ישי אישור רופא נשים אודות הריונה (נספח ו' לכתב התביעה). כן מסרה התובעת מסמך שכותרתו "טענות ודגשים במעמד שיחת שימוע" (נספח ה' לכתב התביעה). הנתבעת הוציאה סיכום בכתב לישיבת השימוע (נספח א' לכתב ההגנה).

    

9. למחרת היום, ביום 29.1.16, נמסר לתובעת מכתב פיטורים (נספח ז' לכתב התביעה). בהתאם למכתב יסתיימו יחסי העבודה ביום 28.2.16 ועד אותו מועד מתבקשת התובעת שלא להגיע עוד לעבודה. הנימוק לפיטורים, כפי שהופיע במכתב, היה:

   "כפי שצוין בשימוע, החברה עוברת שינויים רבים המחויבים להמשך דרכה בהם גם התאמה מחודשת של התפקידים השונים למשימות העומדות בפני החברה בהווה ובעתיד".

    

10. לאחר פיטורי התובעת התנהלה התכתבות בינה לבין מר בן ישי בעניין תשלום עמלות לתובעת בגין עסקאות עם החברות "סופרהב" ו"אגן כימיקלים" (מסמך ד' בקובץ גילוי המסמכים של התובעת).

     

11. כחודש לאחר סיום העבודה נשוא התביעה, החלה התובעת לעבוד במקום עבודה חדש, והשתכרה 13,000 ₪ לחודש (חקירת התובעת, עמוד 13 שורות 3- 4; 9).

     

12. במסגרת ההליך המשפטי בתיק העידה התובעת, לתמיכה בתביעתה.

    מטעם הנתבעות העידו הנתבע 2, מר אליהו שמש; סמנכ"ל החברה שהיה ממונה על התובעת בתקופת העבודה האחרונה מר עופר בן ישי וגב' עינב בוגנים, מנהלת רכש ואדמיניסטרציה.

    הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לאחר שהוגשו סיכומי התובעת הוגשה הודעה מטעם התובעת, בהתאם להחלטת בית הדין, המפרטת את חישובי הזכויות הנתבעות ומפחיתה את הסכומים שנתבעו בחלק מן הרכיבים.

    טענות הצדדים

    תמצית טענות התובעת

13. התובעת עבדה בנתבעת 1 במסירות ומקצועיות, ונחשבה לעובדת טובה ומוערכת. במהלך תקופת העבודה הפרו הנתבעים את ההסכם עם התובעת ולא שילמו לה במלואו את רכיב הבונוסים לו הייתה זכאית. הנתבעים לא העמידו רכב של החברה לרשותה של התובעת ולא הפרישו הפרשות מלאות לפנסיה. אף חלק העובד לא הועבר לקופת הפנסיה.

14. כאשר גילתה התובעת כי היא בהריון, שוחחה ביום 17.1.16 עם הממונה עליה מר עופר בן ישי, ושיתפה אותו בידיעה. באותה שיחה ביקשה התובעת אישור לצאת לבדיקת אולטרסאונד ביום 24.1.16. מר בן ישי אישר לתובעת לצאת לבדיקה ואיחל לה הצלחה. בסיום השיחה שיתפה התובעת את בן זוגה בכך שסיפרה בעבודה כי היא בהריון. טענת הנתבעת כאילו התובעת עצמה לא ידעה באותו מועד על ההיריון חצופה ואינה מתיישבת עם ההתכתבויות.

15. בימים שלאחר השיחה עם מר בן ישי נשלחה התובעת על ידי החברה לקורס נאמני בטיחות ושבה ביום 24.1.16. התובעת יצאה מוקדם באותו יום לבדיקת האולטרסאונד ובזמן ההמתנה נשלח לה מסרון ממר בן ישי, בו הוא מבקש ממנה לבדוק את תיבת הדואר האלקטרוני שלה. התובעת גילתה את מכתב הזימון לשימוע ומיד השיבה בדואר חוזר לכל הנמענים, כי היא מניחה שהדבר קשור להריונה. מיד לאחר מכן סגרה החברה את חשבון הדואר האלקטרוני של התובעת וחסמה את הטלפון הנייד שהועמד לרשותה בתקופת העבודה. התובעת הייתה במצוקה ועקב ניתוק מכשיר הטלפון אף לא יכלה ליצור קשר עם בני משפחתה.

16. ביום 28.1.16 נערך לתובעת שימוע. בשימוע מסר התובעת אישור בכתב אודות הריונה. מר בן ישי סיפר לתובעת כי פיטר כבר בעבר עובדת בהריון, אשר הגישה תביעה ובית הדין המליץ לפניה למשוך את התביעה והתריע כי חשיפת התביעה תקשה עליה למצוא עבודה בעתיד. הדברים גרמו לתובעת לחשוש מהגשת תלונה במשרד התמ"ת בעניין פיטוריה. ביום 29.1.16 הוצא לתובעת מכתב פיטורים.

17. לאחר סיום העבודה כתב מר בן ישי לתובעת כי המליץ לחבר להעסיק אותה.

18. הנתבעים טענו טענות שונות ומשתנות בנוגע לתפקידה של התובעת, כמו גם לעניין הטעמים לסיום עבודתה. בהזמנה לשימוע נטען כי התובעת מוזמנת לשימוע עקב "שינויים ארגוניים והתאמות"; בכתב ההגנה נטען כי התובעת הייתה עובדת בעייתית; במהלך חקירתו של מר בן ישי הוא טען כי התובעת גרמה נזקים לחברה; בסיום החקירה טען לפתע כי התובעת נטלה מסמך לא לה ועלה חשש כבד ביחס לאמינותה. בפועל לא היו שינויים ארגוניים ומי שהחליף את התובעת היה גבר שאף זכה לרכב מידית.

19. התובעת פוטרה שלא כדין, עקב הריונה ומתוך רצון לחסוך בתשלום עמלות להן הייתה זכאית. לא ניתן לייחס תום לב לנתבעת כאשר בא כוחה היה מכותב להתכתבויות בהן כתבה התובעת כי היא בהיריון וקיים קשר בין ההיריון לפיטורים. במועד הפיטורים, ועד היום, אף לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים מלאים והנתבעת אינה מנמקת מדוע טרם שולמו הפיצויים במלואם אף במסגרת הסיכומים. מיד לאחר הפיטורים נותקה התובעת מרשת המידע של הנתבעת, דואר אלקטרוני וטלפון, על מנת למנוע ממנה גישה למידע חשוב לגבי עבודתה ולגבי עסקאות בגינם הייתה זכאית לעמלות.

20. התובעת זכאית לזכויות הבאות, בהתאם לתקופת העבודה המלאה שהיה על הנתבעת להעסיקה, עד תום התקופה המוגנת מפיטורים:

    • פיצויי פיטורים: התובעת הייתה זכאית לפיצויים בגין 33 חודשי עבודה בסך 49,390 ₪, בהפחתת הסכום שהופרש עבור התובעת. בהתאם לבדיקת התובעת הופרשו עבורה פיצויים בסך 13,486 ₪ בלבד (סעיף 41 לסיכומי התובעת), וההשלמה לא שולמה עד היום. התובעת זכאית להשלמה בסך 35,904 ₪. השכר הקובע לפיצויים הוא שכר היסוד של התובעת בצירוף ממוצע העמלות ששולמו משך 12 חודשים אחרונים.

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), בסך 80,000 ₪.

    • פיצוי בגין שכר בשיעור 150% בתקופת ההיריון בסך 215,520 ₪.

    • פיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה בסך 8,667 ₪. לתובעת הופרשו הפרשות בחסר, בסך 13,486 ₪ (סעיף 9 להודעת התובעת לאחר סיכומיה).

    • עמלות בגין עסקאות בהן התובעת ייצגה את החברה בסך 152,962 ₪. התובעת צירפה ראיות רבות לעניין זה ואילו הנתבעת בחרה שלא להתמודד בסיכומיה עם הסתירות בעדויות ובמסמכים מטעמה.

    • פיצוי בגין שווי רכב שלא ניתן לתובעת, בניגוד להסכם עמה, בסך 53,280 ₪.

    • התובעת פוטרה במהלך חופשת מחלה ומתקופת ההודעה המוקדמת נוכו שלא כדין ימי חופשה מיתרת החופשה שצברה. התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה בסך 13,061 ₪.

21. במקור הוגשה התביעה נגד הנתבע 2 בעל המניות בחברה. במסגרת הסיכומים הודיעה התובעת כי אינה עומדת על התביעה נגד הנתבע 2 וביקשה למחוק את התביעה נגדו.

    תמצית טענות הנתבעים

22. החלטת הפיטורים התקבלה בלי קשר להריון של התובעת. התובעת זומנה לשימוע עקב תפקוד לקוי וחוסר שביעות רצון מעבודתה. במועד הזימון לשימוע שהה הנתבע 2 בחו"ל. ההחלטה אודות הפיטורים התקבלה על ידי מר בן ישי. כבר בשיחות קודם לשימוע הובהר לתובעת כי קיימת בעיית חוסר אמינות והחברה אינה שבעת רצון ממנה. נעשו מספר ניסיונות למצוא לתובעת תפקיד, שלא צלחו.

23. החברה לא ידעה על הריונה של התובעת קודם לישיבת השימוע. אף התובעת עצמה כלל לא ידעה שהיא בהריון, אלא בחרה לפזר מידע סרק בדבר מצבה הרפואי. אישור ההיריון שהציגה התובעת בישיבת השימוע הונפק רק יום לפני ישיבת השימוע ולאחר שכבר זומנה לשימוע. התובעת מעולם לא מסרה לחברה מה מועד הלידה הצפוי. כאשר רצתה התובעת למסור הודעה מסודרת, היא ידעה לעשות כן.

24. התובעת התקבלה לעבודה כאשת מכירות, אך המצג בדבר כישוריה התברר כמצג שווא. החברה התאמצה למצוא תפקיד מתאים לתובעת ונעשו מספר ניסיונות להציבה בתפקידים שונים. בתקופת עבודתה של התובעת לא גדל מספר הלקוחות בישראל, אלא קטן. התובעת הודתה בשימוע כי לא עלה בידה לבצע מכירות. לא שיקולים זרים ולא ההיריון הובילו להחלטה לפטר את התובעת.

25. מאז החלה התובעת לעבוד בנתבעת קטנו המכירות בישראל באופן משמעותי. הנתבעת צירפה לתצהיריה שני דוחות של החברה המעידים על ירידה בהכנסות ממכירות בישראל בשנת 2015. התובעת אף נמצאה לא אמינה ומניפולטיבית והציגה מצגי שווא. התובעת הייתה מסכסכת בין עובדים ומפריעה להם בעבודתם. התובעת הציגה בהליך מסמכים שנגנבו מן הנתבעת.

26. ההחלטה לפטר את התובע לא התקבלה לפני עריכת השימוע. הנתבעת ערכה שימוע בלב שומע ובנפש חפצה. התובעת ידעה היטב אודות חוסר האימון הרב שיש בה, והתחמקה להשיב בעניין זה בשימוע. ההתנהלות המניפולטיבית של התובעת, העובדה שלא הצליחה לגייס כמעט אף לקוח חדש ואי האמון שנוצר הובילו למסקנה שאין מנוס מסיום ההתקשרות עם התובעת.

27. התובעת לא פנתה לאחר פיטוריה למשרד התמ"ת, ומכאן ברור כי לא פוטרה בניגוד לחוק. אין קשר בין הפיטורים להריון.

28. אין קשר בין ההיריון להליך הפיטורים ולכן התובעת אינה זכאית לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לנתבעת נודע על ההיריון רק בעת הזימון לשימוע. לא הייתה לנתבעת אפשרות לתקן המצב ולהשיב את התובעת לשורותיה שכן התובעת קשרה מיד קשר עם מעסיק חדש ולא ישבה בבית מחוסרת עבודה. אף אם יקבע כי התובעת זכאית לפיצוי, הרי שהסכום הנתבע גבוה מאד ומנותק מהנסיבות האופפות את הפיטורים והסכומים שנפסקים בפסיקת בתי הדין. לנתבעת אין "נטייה" לפטר עובדות בהיריון ואין לה מדיניות מפלה. העדה גב' בוגנים אף העידה שהיא עצמה בחודש השמיני להריונה.

29. טענות התובעת כי היא זכאית לעמלות ובונוסים מופרכות. התובעת לא הוכיחה כי היא ביצעה את העסקאות וחלק מן הרשימה שהציגה כלל לא יצאה לפועל עד עתה. לחברה יש לקוחות ותיקים והתובעת אינה זכאית לעמלות בגין עסקאות חוזרות שלהם. התובעת מבקשת בונוסים עבור עסקאות שחלקן הסתיים כארבעה חודשים לאחר סיום עבודתה. התובעת מבקשת לקבל 5% בונוס מכל העסקאות בחברה, בעוד שלא היא ביצעה את העבודה. רשימת העסקאות שמציגה התובעת היא רשימת לקוחות של החברה משנים עברו. הצעות המחיר ללקוחות נוסחו על ידי מר שמש והתובעת סייעה לו בהעברת ההצעה. מכל רשימת העסקאות, התובעת ביצעה בפועל רק שתיים, "פרידמן חומץ" ו"סופרהב", שהאחרונה בוצעה באופן לקוי וגרמה נזק לנתבעת. התובעת קיבלה עמלה בגין עסקאות עם הלקוחות החדשים. התובעת טענה במועד השימוע כי היא זכאית לעמלות בגין 2 עסקאות, ובתביעה דרשה עמלות בגין כ- 30 עסקאות. גם אם העמלות היו מגיעות לתובעת, הרי שהיא המשיכה לעבוד אף שלא שולמו לה ובכך הסכימה ל"הרעת תנאים".

30. שכרה הקובע של התובעת לעניין פיצויים ופנסיה הוא 10,000 ₪ בהתאם להסכם עמה. הצדדים גילו דעתם כי הבונוסים לא נכללים בשכר הקובע. לחלופין, הבונוסים הובטחו לצורך עידוד מכירות ולפיכך בהתאם לפסיקה אין להחשיבם לצורך השכר הקובע. לחלופין, יש להעמיד את השכר ברוטו על 11,201 ₪. יש לדחות את חישובי התובעת שאינם נכונים ואינם מבוססים.

31. חישובי התובעת לפיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים שגויים. התובעת לא נשארה מחוסרת עבודה אפילו יום אחד, החלה לעבודה ביום 1.3.16 והשתכרה 13,000 ₪ בעבודתה החדשה, בצירוף הוצאות רכב. מאחר שהתובעת החלה לעבוד הנתבעת לא יכלה להשיבה לעבודה, אף אם רצתה בכך ולכן אין התובעת זכאית לפיצוי. לכל היותר זכאית התובעת לפיצוי בסך 7,608 ₪, אם יילקחו בחשבון הבונוסים בגין עסקאות.

32. הטבת הרכב מטעם החברה היא לפי שיקול דעת הנתבעת ולפי הצורך. החברה אף העמידה רכב לרשות התובעת כאשר נדרש הדבר. מדובר בטענה כבושה של התובעת. מעולם לא הייתה כוונה להצמיד רכב לתובעת, ובהסכם נכתב מפורשות כי הנתבעת תשלם לתובעת דמי נסיעות במחיר של כרטיס חופשי חודשי.

33. התובעת מבקשת השלמת הפקדות לפנסיה ולפיצויים וכן דורשת פיצויי פיטורים ומדובר בתביעה כפולה. החוזה קובע מפורשות מה השכר הקובע להפרשות. הסכומים אותם חבה הנתבעת זניחים באופן יחסי לסכומים הנתבעים. הנתבעת חבה 110 ₪ בהתאם לסכום שנקבע כשכר קובע, 10,000 ₪, ולחלופין היא חבה 3,012 ₪ בהתאם לתלושי השכר.

34. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים עבור 21 חודשי עבודה. בהתאם לשכר המוסכם לפיצויים, 10,000 ₪, היא זכאית להשלמה בסך 5,392 ₪. לפי חישוב הלוקח בחשבון 12 חודשי השתכרות התובעת זכאית להשלמה בסך 7,493 ₪.

35. חישוב פדיון ימי החופשה של התובעת שגוי. ערך יום עבודה לפי 10,000 ₪ הוא 454 ₪ ולחלופין 509 ₪ לפי התלושים. נותרו לתובעת 15.98 ימים לתשלום ויש לחשבם לפי שכר זה.

36. אין לתובעת עילת תביעה אישית נגד הנתבע 2, אשר כלל לא שהה בארץ במועד פיטורי התובעת. לא הוכחה יריבות עם הנתבע 2. רק לאחר תום הראיות, כאשר התובעת ראתה כי חקירתו של הנתבע 2 לא העלתה דבר, החליטה שלא לעמוד על התביעה נגדו. הנתבעת מסכימה לדחיית התביעה נגד הנתבע 2 ונוכח העיתוי היא מבקשת לחייב את התובעת בהוצאות.

    דיון והכרעה

    פיטורי התובעת

37. העובדות העיקריות הנוגעות להליך פיטוריה של התובעת אינן שנויות במחלוקת. אין חולק, כי התובעת פוטרה מן העבודה בהתאם למכתב מיום 29.1.16 (נספח ז' לכתב התביעה). כן אין חולק, כי התובעת הייתה בהריון אותה עת. במהלך ישיבת השימוע מיום 28.1.16 הציגה התובעת לפני עורך השימוע, מר בן ישי, אישור רפואי אודות הריונה. האישור ניתן לתובעת מאת ד"ר אורי טל, רופא נשים, ביום 27.1.18 (נספח ו' לכתב התביעה).

     

38. הנתבעת אינה טוענת כי פנתה לבקש היתר לפיטוריה של התובעת ולאור תקופת העבודה של התובעת ברי כי הפיטורים היו אסורים, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), ולפיו:

    "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות".

     

39. מושכלות יסוד, כי בכל הנוגע לאיסור הפיטורים כאמור אין כל שייכות לשאלת עילת הפיטורים, והאם היו מסיבות מוצדקות אם לאו. חוק עבודת נשים אוסר, איסור גורף, לפטר עובדת בהריון ללא היתר והפיטורים בטלים. פיטורי עובדת בתקופת הריונה ללא היתר אף מהווים עבירה פלילית.

    בע"ע (ארצי) 133/09 פאטמה מלחם - מועצה מקומית ג'דידה-מכר (22.1.12), נפסק בהקשר זה כי:

    "הוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, המפקיעה למעשה מן המעסיק את ההחלטה בדבר פיטורי עובדת שהיא בהיריון, נטועה היטב בתחום דיני השוויון, והיא מהווה חלק מן ההכרה שהכיר המחוקק בכך ש"האפליה המגדרית היא מהקשות בעוצמתה, ובחומרה שיש לייחס לה". הפליית נשים נובעת מאי שוויון שיטתי-מבני, שנהג משך שנים רבות. הפליית נשים מהווה פגיעה בכבוד האדם של האישה העובדת, והיא משליכה על יכולתן של נשים להשתלב באופן שוויוני בעולם התעסוקה המודרני.

    ...

    אי השוויון החברתי כמתואר "מוביל, פעמים רבות וגם בימינו אנו, לדעות קדומות בנוגע ליכולתן של נשים להמשיך בביצוע עבודתן כרגיל תוך כדי היריון, וכאמהות לפעוטות. מטעם זה, וכן נוכח ההכרה בקושי – הנובע מהדעות הקדומות כאמור – למצוא עבודה חלופית תוך כדי ההיריון, בחר המחוקק להקנות הגנה מיוחדת כנגד פיטורי נשים בהיריון, וזאת במסגרת חוק עבודת נשים".

    על תכלית הוראתו של האיסור על פיטורי עובדת בהיריון עמדה גם הנשיאה ארד בפסק הדין בעניין אופטיק דורון, בזו הלשון:

    "תכלית הוראתו של סעיף 9(א) לחוק, כפי שמצאה ביטויה בפסיקתו של בית דין זה, הינה "להגן על האישה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, ייתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה".

    ...

    26. הנה כי כן, בהוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, בו נקבע איסור על פיטורי עובדת בהיריון, ואף לאחר חזרתה מחופשת לידה, אלא בהיתר שהתקבל לכך מאת גורם שלטוני שמחוץ למקום העבודה, טמונה הגנה מיוחדת לאישה העובדת. הגנה מיוחדת זו נדרשת במגמה לשרש תופעות חברתיות פסולות של הפליית נשים בכלל, ונשים בהיריון בפרט".

     

40. בבקשה לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהריון, מוטל הנטל על המעסיק להראות כי עילת הפיטורים לא הייתה קשורה להיריון. הנתבעת האריכה בטיעוניה הנוגעים לעילת הפיטורים לשיטתה, חוסר שביעות רצון מעבודתה של התובעת. כאמור, טענות אלה אין בהן כדי לשנות את העובדה כי התובעת פוטרה בניגוד לאיסור הקבוע בחוק עבודת נשים.

     

41. זאת ועוד, העילה בגינה התובעת הוזמנה לשימוע הייתה:

    "במסגרת השינויים והתאמות הנעשית בחברה בימים אלה, את מוזמנת לשימוע הנוגע לתפקידך" (הזמנה לשימוע, נספח ד' לכתב התביעה).

    משמע, בהזמנה לשימוע כלל לא נטען כי נשקלים פיטורי התובעת על רקע תיפקוד לקוי. הטענות בהקשר זה כעת, במסגרת ההליך המשפטי, יש בהן כשלעצמן משום חוסר תום לב.

     

42. הנתבעת לא הציגה רישומים או מכתבים קודמים שנכתבו לתובעת המעידים על חוסר שביעות רצון. מר בן ישי, הגורם שערך לתובעת שימוע והיה שותף פעיל להחלטה בדבר פיטוריה, שימש בתפקידו במועד הפיטורים כחודש ימים בלבד (עמוד 22 שורות 31 -32) והיכרותו עם התובעת הייתה קצרת ימים. מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי לא נפרשו לפני התובעת טענות סדורות אודות חוסר שביעות רצון מעבודתה. מר בן ישי אף אמר לתובעת כי: "חברות עושות שינויים ובתוך השינויים האלה אנשים זזים" (עמוד 27 שורות 24- 25). כבר במהלך ישיבת השימוע התבקשה התובעת להחזיר את מכשיר הטלפון שלה ולמסור את הסיסמא האישית שלה למחשב (עמוד 26 שורה 27- עמוד 27 שורה 4), ועוד קודם לישיבה נותקה מחשבון הדואר האלקטרוני שלה ונותק מכשיר הטלפון הנייד. משמע, ההחלטה על הפיטורים נפלה למעשה עוד קודם לישיבה ויושמה במהלכה.

     

43. העדה גב' בוגנים טענה בתצהירה, ללא אסמכתא או פירוט, כי ידוע לה שתקופה ארוכה הייתה חוסר שביעות רצון מעבודתה של התובעת (סעיף 6), אולם הדברים נסתרים באופן ברור מן ההתכתבות שהייתה בין התובעת לגב' בוגנים מיד לאחר פיטורי התובעת (נספח ה' לבקשת התובעת להוספת מסמכים מיום 13.3.18) וד"ל. בהתכתבות בין התובעת לגב' בוגנים מיום 7.2.16 תמהה גב' בוגנים, ושאלה את התובעת מדוע פוטרה ומדוע היו הפיטורים באותו מועד, כך:

    "עד עכשיו לא אמרת לי איזה טיעונים הם העלו"

     

    והתובעת השיבה:

    "אמרו שינויים ארגוניים.

    אין ממש סיבה".

     

    וכך המשיכה ההתכתבות:

    גב' בוגנים: "מה הקשר"

    התובעת: "החליטו לבטל שיווק ומכירות בארץ"

    ":("

    "ישר אחרי שהודעתי שאני בהריון"

    גב' בוגנים: "אה אוקיי"

    התובעת: "וזה לא קשור להודעה שלי זה במקרה יחד

    אכזריים"

    גב' בוגנים: "הבנתי"

    התובעת: "מקווה מאד שמשהו יעשה את זה לבנות שלהם

    אני הודעתי מוקדם מדי. פשוט הוא דיבר איתי על שאני אעזור כשאת תהי בחופשת לידה ואני רציתי להיות בסדר.

    לא רציתי שהוא יבנה עלי.

    אבל עזבי

    לא יכולה לחזור בזמן".

    גב' בוגנים: "באסה

    אני קורסת פה

    הם גם עשו את זה בזמן הכי מפגר

    בשבילם לא בשבילי".

    התובעת: "תגידי להם שאת צריכה עזרה"

    גב' בוגנים: "את חושבת שלא צרחתי

    הבטיחו לי"

    התובעת: "הם עשו את זה בדיוק בזמן להתחמק למשלם לי עמלות"

    גב' בוגנים: "בינתיים אחת לא ראיתי"

     

44. סתירות נוספות התגלו בעדויות עדי הנתבעת בנוגע לשאלה האם נשכר עובד אחר תחת התובעת לאחר פיטוריה. בעוד שהנתבע 2 ומר בן ישי טענו בעדותם כי לאחר פיטורי התובעת נשכר לתפקיד איש מכירות חדש ונתוני המכירות השתפרו (עמוד 20 שורות 20 -29; עמוד 27 שורות 6- 10), טענה גב' בוגנים בעדותה כי היא עצמה החליפה את התובעת תחילה, משך מספר חודשים, ורק לאחר שיצאה לחופשת לידה הביאו גם לה מחליפה (עמוד 31 שורה 30- עמוד 32 שורה 6).

    בנסיבות אלה, לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי פיטורי התובעת היו מסיבות ענייניות.

     

45. לגרסתה של התובעת, עוד קודם לישיבת השימוע קיימה ביום 17.1.16 שיחה עם הממונה עליה, מר בן ישי, ושיתפה אותו בעובדת היותה בהריון (סעיף 9 לתצהיר התובעת). לתמיכה בדברים צירפה התובעת התכתבות עם בן זוגה, במסגרתה כתבה לו ביום 17.1.16 כי "סיפרתי לעופר שאני בהריון" (מסמך ג' באסופת מסמכי גילוי המסמכים מטעם התובעת).

     

46. מר בן ישי הכחיש בתצהירו באופן כללי את הדברים, וטען כי לא ידע על הריונה של התובעת. לשיטתו, אף התובעת עצמה לא יכלה לדעת על ההיריון לפני ישיבת השימוע, באשר דובר על השבועות הראשונים להריון (סעיף 5 לתצהיר מר בן ישי). עם זאת, כאשר עומת בחקירתו הנגדית עם דברים שאמר בישיבת השימוע השיב כך (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "ש.אז למה בשורה 16 באותו עמוד – ענית לה "אמרת לי שאת חושבת, ויש לך בדיקות לעשות"?

    ת.התובעת הציפה אותנו בהמון מידע. לא ניתנה שום הודעה וודאית על ידי התובעת שהיא בהריון".

    (עמוד 26 שורות 28- 30).

     

    משמע, התובעת אכן הודיעה על הריונה ולשיטתו של מר בן ישי ההודעה לא הייתה ודאית. בנסיבות העניין, מצאנו את עדותו של מר בן ישי מתחמקת ובלתי מהימנה. תשובתו של העד מאוששת דווקא את גרסת התובעת, לפיה הודיעה על ההיריון, אף אם לשיטתו של מר בן ישי ההודעה לא הייתה ודאית. גרסתה של התובעת נתמכת בבירור במסרון ששלחה לבן זוגה ביום 17.1.16.

     

47. זאת ועוד, אף לו היינו מקבלים את הטענה לפיה לא נמסרה הודעה ודאית אודות הריונה של התובעת ביום 17.1.16, אלא הודעה משוערת בלבד, ברי כי מיד לאחר שנשלח לתובעת הזימון לשימוע ידע מר בן ישי, כמו גם יתר נציגי הנתבעת, על ההיריון. זאת, שכן התובעת הגיבה לזימון לשימוע (נספח ד' לכתב התביעה) בהודעה חוזרת ברורה, לפיה:

    "אני אניח שזה קשור לעובדה שהודעתי לך שאני בהריון, תודה קיבלתי".

     

    הודעת הדואר האלקטרוני החוזרת נשלחה בתפוצה שכללה את מר בן ישי, כמו גם את הנתבע 2 ומספר מכותבים נוספים, לרבות ב"כ הנתבעים. מר בן ישי לא השיב להודעה ולא תמה או מחה על דברי התובעת, לפיהם הודיעה לו על הריונה קודם לכן.

    אף בהקשר זה מצאנו את עדותו של מר בן ישי מתחמקת ובלתי מהימנה. כאשר נשאל מר בן ישי בהקשר זה בחקירתו, הודה כי קיבל את תגובתה של התובעת ולא התייחס לאמור בה, והסביר כך:

    "ש.אתה ראית את התשובה לזימון לשימוע? ביום 24/1 בשעה 15:14 נשלח הזימון לשימוע. התובעת ענתה לך, לשי ולעו"ד ביטון, כעבור פחות מ- 20 ד'. אני אניח ... מתי קיבלת את ההודעה?

    ת.אני לא זוכר מתי קיבלת אבל אני מניח שקיבלתי.

    ש.אבל לפני השימוע?

    ת.קשה לי לענות. סביר שכן. אני לא זוכר מתי.

    ש.למה לא ענית לתובעת?

    ת.אני מתייחס לתשובה הזאת של התובעת באותו רגע, כמניפולציה נוספת מתוך הרבה כאלה שהיא עשתה, בתקופה כשהיא עבדה איתי. בשבועות של לפני הפיטורים, היא נעדרה לא מעט. כשכל פעם היא הייתה מגיעה עם סיפור אחר מדוע היא צריכה להעדר, ביניהם, סיפורים על כאבים, על מחלה. אין לי מה להתייחס, מבחינתי זה לא רלבנטי. אין שום הוכחה. לא ראיתי שום מסמך. היא גם אמרה הרבה דברים על מחלה קשה". (עמוד 24 שורות 1- 12).

     

48. לאור כל האמור, נדחית גרסתה של הנתבעת לפיה לא ידעה קודם לישיבת השימוע על הריונה של התובעת. עובדת היותה של התובעת בהיריון הייתה ידועה לממונה עליה עוד מיום 17.1.16. בנסיבות העניין הוצגו ראיות מבוססות המעוררות חשד לפיטורים על רקע הפלייה, והנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח אחרת. משלא הוכח כי פיטורי התובעת היו מסיבות ענייניות, ולאור סמיכות הזמנים בין ההודעה אודות ההיריון לזימונה הפתאומי של התובעת לשימוע, מתקבלת טענת התובעת לפיה קיים קשר בין ההיריון לפיטורים.

49. זו אף זו, עיינו היטב בסיכומי הנתבעים, יגענו, ולא מצאנו כל הסבר לכך שגם לאחר שאין חולק כי הנתבעים ידעו באופן ברור על הריונה של התובעת, עם הזימון לשימוע, לא חזרו בהם מיד מהליך הפיטורים או פנו לבקש היתר לפיטורים.

     

50. הטיעון שהעלו הנתבעים לראשונה בסיכומים, לפיו התובעת החלה לעבוד לאחר הפיטורים במקום עבודה חדש ולפיכך לא ניתן היה להשיבה לעבודה במסגרת הנתבעת אין בו כדי לסייע להם. הנתבעת כלל לא פנתה לתובעת והציעה לה לשוב לעבודה. בנסיבות אלה, אין לצפות מן התובעת להמתין בביתה מחוסרת תעסוקה והנתבעת לא תיבנה מכך שהתובעת פעלה למציאת עבודה חלופית.

     

51. בנסיבות חמורות אלה, בהן פוטרה התובעת בהיריון שלא כדין, ללא שהתבקש היתר לפיטורים וסמוך לאחר שמסרה לממונה עליה אודות הריונה, זכאית התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא הוכחת נזק, כנתבע על ידה, בסך 80,000 ₪.

    הנתבעים הפנו בסיכומים (סעיף 86) לפסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה בדבר שיעור הפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות, וטענו כי התובעת עותרת לתשלום סכום גבוה באופן חריג. לאחר עיון בפסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים, לא מצאנו ולו פסק דין אחר אשר נסיבותיו מקבילות לעניינה של התובעת - פיטורים לאחר 21 חודשי עבודה בתקופת הריון, הקשורים בהריון, כאשר אין חולק כי המעסיק ידע על ההיריון. לפיכך, אין הנדון דומה לראיה.

    יש לקוות, כי המודעות הגוברת מצד מעסיקים לאיסור פיטורי עובדת בתקופת הריונה, כמו גם ההתרעה מן הסנקציות הכספיות הניכרות של פיטורים בניגוד לדין, כאמור, תוביל לתוצאה לפיה מקרים כגון זה שהונח לפנינו כעת לא יהיו עוד.

     

52. כן זכאית התובעת לפיצוי בגין 150% משכרה בתקופה המוגנת, בהתאם לסעיף 13א לחוק עבודת נשים, לפדיון חופשה, פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים בהתחשב בתקופה האסורה לפיטורים. חישוב הסכומים יערך להלן, לאחר התייחסות למשכורתה הקובעת של התובעת.

    זכאות התובעת לעמלות 

53. בתקופת העבודה שולמו לתובעת עמלות בגין שתי עסקאות בלבד, עם הלקוחות "חומץ" וחלק מעסקת חברת "סופרהב". לטענת התובעת קמה לה זכאות לתשלום עמלות בגין עסקאות שסיכמה בתקופת עבודתה, אף אם בשל פיטוריה הושלמה העסקה לאחר מועד סיום העבודה. התובעת עותרת לתשלום עמלות אף בגין עסקאות שהיו בשלבים מתקדמים של משא ומתן, שנקטע בשל פיטוריה. בפרט, מזכירה התובעת שתי עסקאות גדולות, עם חברת "סופרהב" ועם חברת "אגן כימיקלים". בתביעתה עתרה התובעת לתשלום עמלות בסכום מצטבר של 152,962 ₪ (נספח יא לכתב התביעה).

     

54. בהתאם לסעיף 13.1.1 להסכם העבודה עם התובעת, קמה לה זכאות לתשלום "בונוס" כדלקמן:

    "13.1.1 סכום הבונוס: חמישה אחוזים (5%) מסכום החשבונית שמוציאה החברה, בניכוי מע"מ, בגין מכירות של מכונות וציוד שנמכרו על ידי העובדת (להלן: "סכום הבונוס"). כמו כן ישולמו לעובדת בונוסים על בסיס עמידה ביעדים שווקיים מעת לעת כפי שתראה החברה לנכון".

     

    משמע, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת עמלה בשיעור 5% בגין מכירות של מכונות וציוד שביצעה התובעת. כן נקבע, כי החברה רשאית מעת לעת לקבוע יעדים שיווקיים ולשלם לתובעת עמלות נוספות בגין עמידה בהן.

     

55. הנתבע 2 בתצהירו דוחה מכל וכל את טענות התובעת בהקשר זה, ולשיטתו (הטעויות במקור):

    "לא יעלה על הדעת כי התובעת תצטרף טבלה בגין עסקאות שחלקן כלל לא נעשו חלקן נכרתו כארבעה חודשים לאחר מועד עזיבתה!!!!! ובמתכונת שונה, כולם עסקאות של לקוחות חוזרים ו/או כאלו המזמינים מהתובעת ו/או כאלו המצויות בתביעות כספיות (ודי בעובדה זו על מנת לאיין ולנתק כל קשר בינה לבין עסקאות אלו) ותדרוש עמלות בגין עסקאות אלו"

     

    כן טוען הנתבע 2 כי בפועל התובעת "לא ביצעה כל מכירה כמעט" (סעיף 12 לתצהיר מר שמש).

     

56. הנתבע 2 אף התייחס ללקוחות שמנתה התובעת בתביעתה (סעיף 22 לתצהיר מר שמש) וטען כי מדובר בלקוחות חוזרים וותיקים ולא בעסקאות שיזמה התובעת. טענה זו אינה נתמכת בלשונו של ההסכם בין הצדדים, המקנה לתובעת בבירור זכות לעמלה של 5% מכל מכירה, לאו דווקא ללקוחות חדשים, והיא נדחית.

     

57. הנתבעת לא זימנה לעדות אף לא לקוח אחד מלקוחותיה להוכחת הטענה לפיה התובעת כמעט ולא טיפלה במכירות. אף לא צורפו מסמכים לתמיכה בטענות, כגון התכתבות עם לקוחות המעידה על היעדר מעורבות של התובעת וכרטסת הנהלת חשבונות. לטענת הנתבעת, תקלה במערכת המחשבים הקשתה עליה לאתר מסמכים לתמיכה בטענותיה. עם זאת, אף בהקשר זה לא צורפה חוות דעת מומחה, לביסוס הטענה בדבר כשל טכני שאינו מאפשר לאתר את המסמכים הרלוונטיים. אישורי רואה החשבון שצורפו לתצהירי הנתבעת כלליים, ואינם מעידים על הקשר בין הנתונים לתובעת.

    התובעת השיבה לטענות הנתבעת בתצהיר תשובה, וצירפה התכתבויות עם חברת "פלוריש" וחברת "יונילויר", והצעות מחיר חתומות על ידה לחברת "אגן כימיקלים". התובעת אף צירפה תכתובת עם עובד המחשוב שסיפק שירותים לנתבעת, לסתירת הטענה לפיה כל ההתכתבות בחברה נמחקה.

    הנתבעת השיבה בתצהיר תשובה של מר שמש, הנתבע 2, כי התובעת הייתה חתומה על כל הצעות המחיר כמעט, אולם אין פירוש הדבר שהייתה אחראית על כל העסקאות. לתצהיר תשובה זה צורפו מספר הצעות מחיר בחתימת התובעת.

     

58. עמדתה של הנתבעת, לפיה התובעת אינה זכאית לעמלות בגין עסקאות, אינה תואמת את הראיות ואת שנאמר לתובעת סמוך לאחר הליכי הפיטורים. התובעת הציגה התכתבות בדואר אלקטרוני של מר שי שמש, בנו של הנתבע 2, עם העתק לנתבע 2 עצמו (נספח ד' לקובץ גילוי המסמכים של התובעת, התכתבות מיום 27.10.14) , בו כתב מר שמש, בהתייחס לתובעת:

    "... איציק לא מעודכן בעסקאות הבאות בארץ:

    א. דן מור 250 א ש

    ב. יוניליוור 150 א ש

    ג. פומרנץ 150 אש

    סה"כ 550 א ש. אלו עסקאות סגורות, איציק לא מעודכן כי בשעה שנתן את ההערכה שלו לאילי אלי לא ידע שהעסקאות האלו ייסגרו. מי שסגר את העסקאות האלה זו איילת אגב, שאיתרתי גייסתי ואימנתי לעניין מכירות בישראל"

     

    משמע, התובעת טיפלה בעסקאות עם הלקוחות "דן מור", "יונילוור" ו"פומרנץ" ואין ממש בטענות הנתבעת לפיהן התובעת כמעט ולא הייתה מעורבת במכירות.

     

59. במסגרת התכתבות בין התובעת למר בן ישי מיום 2.5.16 (נכלל במסמכי קובץ גילוי המסמכים של התובעת) פנתה התובעת למר בן ישי, לאחר פיטוריה, ושאלה מתי ישולמו לה עמלות בגין העסקאות עם "אגן" ו"סופרהב":

    "הי עופר מה קורה עם העמלות שלי על סופרהב ואגן מתי זה יכנס?"

     

    מר בן ישי לא הכחיש את זכאות התובעת והשיב לה עניינית:

    "סופרהב בשלבי סיום. אגן לא התחיל

    דברי איתי ואעדכן אותך"

     

    מכאן, כי הנתבעת לא חלקה באותה עת על העובדה כי התובעת היא שטיפלה בעסקאות מול לקוחות אלה, שטרם הושלמו במועד הפיטורים, היא זכאית לעמלות בגינן והמתינה לסיום העסקה טרם ישולמו העמלות. ברי, כי לו הייתה הנתבעת סבורה כי דרישות התובעת לעמלות מופרכות, כטענתה כעת, הייתה מבהירה זאת מפורשות לתובעת לאחר שזו פנתה לברר את מועד תשלום העמלות.

    נוסיף, כי וודאי שהתכתבות זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של מר בן ישי בחקירתו הנגדית, לפיה התובעת פוטרה באופן מידי מאחר שגרמה נזקים לחברה ועלה חשש כבד בנוגע לאמינותה (עמוד 23 שורות 6- 8; עמוד 29 שורות 8- 4).

     

60. אף בהתכתבות קודמת בין התובעת לגב' בוגנים, מיום 7.2.16 (נספח ה1 לתצהיר המשלים של התובעת), התענינה גב' בוגנים לדעת, בפניה לתובעת, האם התובעת כבר שוחחה עם נציגי הנתבעת אודות החברות "סופרהב" ו"אגן". משמע, לדעת בוגנים בשלב זה קמה לתובעת זכאות לעמלות. הדברים סותרים באופן מובהק את שנכתב בתצהירה של גב' בוגנים, אשר נחתם כשנתיים לאחר מכן, לפיו התובעת הייתה מעורבת רק בעסקאות "חומץ" ו"סופרהב", ומשכך אף גרסתה של העדה גב' בוגנים אינה מהימנה עלינו. מכאן, כי גם ביחס ללקוחות "סופרהב" ו"אגן כימיקלים" עלה בידי התובעת לבסס תשתית ראייתית לזכאות לעמלות.

     

61. מכל האמור עולה, כי התובעת אכן טיפלה בעסקאות מול לקוחות רבים, ואין יסוד לטענת הנתבעת לפיה התובעת לא ביצעה כמעט מכירות בתקופת העבודה. בהעדר נתונים מבוססים וראיות מצד הנתבעת לסתור את רשימת הלקוחות המפורטת שהציגה התובעת (נספח יא לכתב התביעה) קמה לתובעת זכאות לעמלות, כנתבע על ידה.

     

62. יובהר, כי לדידנו קמה לתובעת זכאות לעמלות אף אם העסקאות הבשילו לידי חוזה חתום לאחר פיטוריה, בתקופה המוגנת לפיטורים. זאת, שכן אין חוטא יצא נשכר, ואין לאפשר לנתבעת "לחסוך" את תשלום העמלות באמצעות פיטוריה של התובעת.

     

63. התובעת זכאית לעמלות מכירה כנתבע על ידה, בשיעור 5% מסך התמורה בגין המכירות בהן הייתה מעורבת בתקופת העבודה, בסך 152,962 ₪.

     

    שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב הזכויות

64. בהתאם להסכם שבין הצדדים (סעיף 15), שכרה הרגיל של התובעת ברוטו, בסך 10,000 ₪, הוא השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב זכויותיה. עם זאת, בקביעה זו יש משום התניה על זכויותיה הקוגנטיות של התובעת, ובכל הנוגע לזכויות המוקנות לה לפי חוק אין לה תוקף. לפי סעיף 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964:

    "היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים".

     

65. בפסיקת בתי הדין נדונה השאלה מתי יכללו עמלות או פרמיה בחישוב פיצויי הפיטורים, ובע"ע (ארצי) 76/06 גימלשטיין- יזמקו בע"מ (6.5.08) ונפסקו הדברים הבאים:

    "על פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964 ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. כלומר, תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. לעניין זה יש להבהיר כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ"מחזור", דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ"רווחים", דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות. ואכן, על פי תקנה זו העמלות ששולמו למערער על פי סעיפים 4(2) עד 4(4) להסכם העבודה הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת".

     

66. הגדרת השכר הקובע לעניין ההפרשות לפנסיה בצו ההרחבה בעניין פנסיית חובה זהה להגדרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים, עד לגובה השכר הממוצע במשק.

     

67. בעניין חופשה שנתית הלכה היא, כי כאשר משולם לעובד שכר עבודה בחלקו כעמלות, כנגזרת ממכירות, בעד שעות העבודה הרגילות, יש להחשיב חלק זה של השכר לצורך חישוב יום החופשה של העובד. כך, נפסק בעע (ארצי) 44355-01-12 שמעון כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (28.10.14) בהקשר זה, כי:

    "אכן צדק בית הדין האזורי בקובעו כי בהתאם לפסיקה, כאשר שכרו של העובד משתלם בחלקו על פי מרכיב קבוע ובחלקו בעמלות המחושבות על פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו דמי החופשה על פי השכר בשני המרכיבים.

    ...

    "השכר הרגיל" לעניין חישוב דמי החופשה לפי חוק חופשה שנתית כולל כל תמורה המשתלמת לעובד בעד שעות עבודתו הרגילות, לרבות בגין עמלות. את פדיון החופשה שלו זכאי העובד, יש לחשב לפי שכרו כולל עמלות, שכן אלו היוו חלק משכרו הרגיל עבור עבודתו הרגילה".

     

68. בענייננו, שולמו העמלות בגין מכירות, עבודתה הרגילה של התובעת, שנעשתה בשעות העבודה הרגילות. כפועל יוצא, שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב זכויותיה צריך לכלול את רכיב העמלות לו היא זכאית, כאמור לעיל. כמו כן, כולל השכר הקובע את התמורה הגלובלית ששולמה לתובעת בגין עבודה בשעות נוספות, לאור עמדת הנתבעת לפיה התובעת לא עבדה כמעט בפועל בשעות נוספות (עמוד 8 שורות 1- 2). משמע, השכר שקיבלה היה בגין עבודתה הרגילה, בשעות העבודה הרגילות.

     

69. חריג לכך הוא השכר הקובע לעניין ההפרשות לפנסיה, ויש ליתן תוקף לתניה בהסכם המגבילה את השכר לצורך ההפרשות בהקשר זה (סעיף 15). זאת, שכן שכרה של התובעת עלה על השכר הממוצע בתקופה הרלוונטית ובהתאם לסעיף 6ג לצו ההרחבה לפנסיה חובה:

    "חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מזמן לזמן, הנמוך מבין השניים".

     

70. התובעת הציגה חישובים של שכרה וזכויותיה (נספח ט' לכתב התביעה) ובהעדר חישוב סותר מטעם הנתבעת הלוקח בחשבון אף את רכיב העמלות לו הייתה התובעת זכאית, מתקבלים חישוביה. שכרה הקובע של התובעת עמד על סך 17,960 ₪.

     

    פיצוי בגין שווי רכב

71. טוענת התובעת, כי בהתאם להסכם עמה התחייבה הנתבעת להעמיד לרשותה רכב ולשאת בהוצאותיו. משלא עשתה כן, עותרת התובעת לפיצוי בהתאם לשווי למס של רכב, בסך 2,960 ₪ לחודש, ובסך הכול התביעה ברכיב זה עומדת על סך 53,280 ₪.

     

72. בסעיף 14 להסכם עם התובעת נקבע בהקשר זה כי:

    "החברה תעמיד לטובת העובדת רכב לפי שיקול דעתה ולפי הצורך בתום שלושה חודשים מיום תחילת העסקת העובדת בחברה. למען הסר ספק, לעובדת ישולמו הוצאות נסיעותיה כגון מנויי חופשי חודשי וכל הוצאות נסיעה אחרות שתבוצענה בתוקף תפקידה של העובדת בחברה".

    משמע, הנתבעת התחייבה לשאת בהוצאות הנסיעות של התובעת במלואן, וכן התחייבה כי תעמיד לרשותה רכב בהתאם לצרכי העבודה ולפי שיקול דעתה. ההסכם אינו כולל התחייבות גורפת להעמיד לשימושה של התובעת רכב ולפיכך הנתבעת לא הפרה התחייבות כזו. די בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה.

73. יתרה מכך, אף התובעת בעדותה הסכימה כי לשונו של ההסכם אינה מזכה אותה ברכב צמוד, וכלשונה:

    " ש.לגבי רכב חברה – מפנה אותך להסכם – סעיף 14 – תסבירי לי את הטענה שלך?

    ת.אמרתי שהובטח לי רכב אחרי שלושה חודשים. נכון שלא אבל לאורך הזמן היו שיחות ואימיילים על זה, וגם יש את הדף הזה, ששלחתי לשי, שדיברנו וכתוב הרכב מה איתו? זה נושא שכל הזמן עלה.

    ש.תסכימי איתי שגם פה, לפי הניסוח לא מחייב את החברה להצמיד לך רכב?

    ת.כן, לפי הניסוח, זה לא". (עמוד 13 שורות 18- 23).

     

    במהלך העדות אף התברר כי בחלק מתקופת העבודה עשתה התובעת שימוש ברכב של הנתבעת (עמוד 14 שורה 20 – 21).

     

74. לאור האמור, לא הוכחה זכאות התובעת לפיצוי בגין שווי רכב. התביעה ברכיב זה נדחית.

    זכויות התובעת בעקבות הפיטורים:

    פיצוי בגין שכר בתקופת ההיריון ולאחר הלידה ופיצויי פיטורים

75. מאחר שהתובעת פוטרה שלא כדין, היא זכאית לפיצוי חלף שכר בגין התקופה המוגנת לפיטורים בשיעור 150% משכרה, בהתאם לסעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים.

     

76. כאמור, שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב זכויותיה היה 17,960 ₪. התובעת פוטרה ביום 28.2.16, והיא זכאית לפיצויים בגין 8 חודשים לאחר מכן, עד לחודש ינואר 2017, חודשיים לאחר תום חופשת הלידה, בסך 215,520 ₪. מסכום זה יש לנכות את השתכרותה של התובעת בתקופת הריונה במקום עבודה חלופי. בהתאם לעדותה של התובעת, כחודש לאחר פיטוריה החלה לעבוד בחברה אחרת, והשתכרה 13,000 ₪ לחודש (עמוד 12 שורה 23- עמוד 13 שורה 11). לא הובאו ראיות סותרות אשר למועד תחילת העבודה. לפיכך, מן הפיצוי יש לנכות 91,000 ₪ (13,000 * 7 חודשים).

    ראו: ע"ע (ארצי) 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ – פלדמן (28.12.10).

77. סיכומו של דבר, התובעת זכאית לפיצוי בשיעור 150% משכרה בתקופה המוגנת מפיטורים, בסך 124,520 ₪.

     

78. כמו כן, ללא כל נימוק או עילה טרם שולמו לתובעת פיצויי פיטורים מלאים, מעבר לסכום שהצטבר בקופה, העומד על סך 13,486 ₪ לפי נתוני התובעת, שלא נסתרו. זאת, אף שאין חולק כי התובעת פוטרה מן העבודה וקמה לה זכות לתשלום פיצויים. התובעת זכאית לפיצויים עד לתום התקופה המוגנת לפיטורים.

     

79. הנתבעת תשלם לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסך 35,904 ₪, בהתאם לחישוביה שלא נסתרו.

     

    פיצוי חלף הפרשות לפנסיה

80. בהתאם לסעיף 15 להסכם העבודה של התובעת, לאחר שהשלימה 3 חודשי עבודה היא הייתה זכאית כי יופרשו עבורה הפרשות לפנסיה ולפיצויים, ממועד תחילת העסקתה. בכל הנוגע לשכר הקובע להפרשות, רשאים היו הצדדים להגביל בהסכם (סעיף 15) את תקרת השכר הקובע לצורך ההפרשות לסך 10,000 ₪, סכום העולה על השכר הממוצע במשק בתקופה הרלוונטית.

     

81. לטענת התובעת הופרשו עבורה כספים בחסר לתגמולים. בהתאם למסמכים מקרן הפנסיה מבטחים שצורפו לסיכומי הנתבעים, הופרשו עבורה לתגמולים 12,108 ₪ בתקופת העבודה (נספח ג לסיכומי הנתבעים).

     

82. התובעת עבדה 21 חודשים, והייתה זכאית להפרשות בשיעור 6% משכרה, לפי שכר של 10,000 ₪ לחודש. משמע, הייתה זכאית להפרשות בסך 12,600 ₪. מאחר שבפועל הופרשו עבורה 12,108 ₪, היא זכאית להשלמה בסך 492 ₪.

     

    פדיון חופשה

83. התובעת שהתה בחופשת מחלה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, מיום 9.2.16 ועד ליום 24.2.16 (נספח יב' לתצהיר התובעת). בסך הכול הציגה התובעת אישורים ל- 18 ימי מחלה, מתוכם 16 בתקופת ההודעה המוקדמת.

84. על אף האמור, קיזזה הנתבעת בתקופת ההודעה המוקדמת 16 ימי חופשה מיתרת החופשה של התובעת. כאשר פנתה התובעת לנתבעת בהקשר זה, השיבה לה הנתבעת כך:

    "ימי המחלה שנמסרו לנו היו בתוך ימי ההודעה המוקדמת ועל כן הם נכללים בה. אין עליהם תשלום נוסף שכן ממילא לא היית בעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת" (מסמך ד בקובץ גילוי המסמכים של התובעת).

     

85. מאחר שהתובעת הציגה אישורי מחלה בגין אותם 16 ימים, הייתה זכאית לתשלום דמי מחלה בגין אותם ימים ולא עמדה לנתבעת הזכות לנכות את הימים ממכסת ימי החופשה הצבורה של התובעת. לפיכך, זכאית התובעת לפדיון 16 ימי חופשה.

     

86. ערך יום עבודה של התובעת היה 816.4 ₪ (17,960 לחודש, 22 ימים בחודש), ולפיכך זכאית התובעת לפדיון חופשה בסך 13,061 ₪.

     

    סיכום 

87. לאור כל האמור, מתקבלת התביעה ברובה.

     

88. הנתבעת 1 תשלם לתובעת את התשלומים הבאים:

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 80,000 ₪.

      • השלמת פיצויי פיטורים בסך 35,904 ₪.

      • עמלות מכירה בסך 152,962 ₪.

      • פיצוי חלף 150% שכר בתקופה המוגנת מפיטורים בסך 124,520 ₪.

      • פיצוי חלף הפרשות בחסר לפנסיה בסך 492 ₪.

      • פדיון ימי חופשה בסך 13,061 ₪.

         

89. מאחר שהתובעת הודיעה כי אינה עומדת על התביעה נגד הנתבע 2 רק בתום ההליכים בתיק, ולא הוכחה עילת תביעה אישית נגדו, התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. עם זאת, הגנת הנתבעים נוהלה יחד, והנתבע 2 היה שותף לפיטורי התובעת במהלך הריונה במעמדו כמנהל ובעל מניות, ולפיכך אין צו להוצאות נגד התובעת.

     

90. הנתבעת 1 תישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 25,000 ₪.

     

91. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. לא ישולם סכום במועד, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

     

     

    ניתן היום, ט"ו אדר א' תשע"ט, (20 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		מר צבי שטרן, נציג ציבור מעסיקים