פלוני נ' אלו"ט אגודה לאומית לילדים אוטיסטים

האם פוטר התובע לאחר שנודע לנתבעת כי התובע הוא נשא HIV, או שמא פוטר ממניעים ענייניים בלבד – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד בנתבעת כמדריך בנתבעת מיום 16.6.13 ועד ליום 4.2.14.

    

2. הנתבעת היא עמותה המטפלת בילדים ובבוגרים הלוקים באוטיזם.

    

3. ביום 30.1.14 נמסר לתובע זימון לשימוע.

    

4. ביום 30.1.14 בשעה 13:16 שלח התובע מסרון לנתבעת: "אני זקוק לשיחה טלפונית עמך, לצורך עדכון בעניין שקשור אלי ולבריאותי. לדעתי יש צורך לערב את מיכל, חנית ודפי." (נספח ד' לתצהיר הנתבעת)

    

5. ביום 3.2.18 נשלח מכתב ב"כ התובע אל הנתבעת.

    

6. ביום 4.2.18 נערך לתובע שימוע ונכתב פרוטוקול. התובע חתם על הפרוטוקול ולא טען דבר כנגדו.

    

7. התובע זומן לשימוע נוסף ליום 9.2.14. התובע לא התייצב לשימוע ונעלם.

    

8. ביום 10.2.14 נמסר לתובע מכתב פיטורים (נספח ב' לכתב התביעה).

    

   טענות הצדדים:

    

   טענות התובע:

    

   1. כשנודע לנתבעת כי התובע נשא HIV, זימנה אותו לשימוע ופיטרה אותו.

       

   2. התובע עותר לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות וחוק שוויון אנשים עם מוגבלות (120,000 ₪).

       

   3. התובע פוטר שלא כדין ועל כן הוא תובע פיצוי בגובה של 6 משכורות (28,304 ₪).

       

      טענות הנתבעת:

       

      1. רק לאחר הזימון לשימוע עדכן התובע את הנתבעת כי הוא נשא HIV. הנתבעת מודה שביום 30.1.14 הודיע לה התובע כי הוא נשא HIV.

          

      2. הנתבעת זימנה את התובע פעמיים לשימוע. התובע זומן לשימוע נוסף (9.2.14) אולם הוא לא הגיע. התובע נטש את עבודתו.

          

      3. הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מהתנהלות התובע וקיימה עמו שיחת אזהרה (נספח ב' לכתב ההגנה).

          

      4. אין כל קשר בין מחלתו של התובע לזימונו לשימוע.

          

         עדויות:

          

         שמענו את עדותו של התובע ומטעם הנתבעת העידה גב' מיכל חמלניק, מנהלת הוסטל "בית הדר" בנתבעת.

          

         הכרעה:

          

         1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

             

         2. כעולה ממסמך רפואי חלקי שצורף לתצהיר התובע, התובע לא הרגיש טוב ופנה לחדר מיון ביום 25.1.14. התובע לא המציא אישורי מחלה, לפיכך הנתבעת לא יכלה לדעת על מצב בריאותו של התובע.

             

         3. הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מתפקודו של התובע.

             

         4. העדה מטעם הנתבעת העידה בתצהירה כי ניהלה מספר שיחות עם התובע באשר לחוסר שביעות רצון מהתנהלות התובע וצורפה תרשומת אחת (להלן: "השיחה") (נספח ב' לתצהיר הנתבעת) שיש בה כדי להוכיח את טענתה של הנתבעת:

             

            "ש.מדוע את רושמת בתצהירך מס' שיחות ?

            ת.כי כמנהלת אני כותבת הערות אם יש התנהלות לא תקינה, קוראת לו למשרד ומעירה לו אבל לא תיעדתי אותן גם לטובה"

            (עמ' 13 לפ' שורות 21-19 לעדות מנהלת ההוסטל).

             

         5. לא זו אף זו, במסרון ששלח התובע לנתבעת ביום 30.1.18 (נספח ה' לכתב ההגנה) הוא מודה שנוהלה שיחה על תפקודו: "עבר חודש מהשיחה האחרונה".

             

         6. כעולה מתרשומת השיחה שנוהלה עם התובע ביום 16.12.13 לנתבעת היו תלונות כלפי תפקודו של התובע ולכן התקיימה השיחה (נספח ב' לכתב ההגנה). לנתבעת היו טרוניות כלפי צורת הדיבור הלא מכובדת של התובע כלפי אנשים בנתבעת והתקבלו תלונות על התובע בעניין.

             

         7. עוד נטען כלפי התובע באותה שיחה כי הוא הציג עצמו בפני מדריך כאחראי, למרות שהוא לא היה כלל אחראי, ופקד עליו לבצע פעולות. עוד עלה כי לתובע קושי במתן דיווחים והדיווחים שנמסרו על ידו היו מנותקים מהמציאות. התובע נהג לעזוב באמצע את המשמרת וטען שהוא לא מרגיש טוב למרות שהגיע בריא למשמרת.

             

         8. מאחר שלא חל שיפור בתפקוד התובע לאחר השיחה, הנתבעת זימנה את התובע לשימוע (זימון לשימוע - נספח ג' לתצהיר הנתבעת) ובו הועלו טענות כלפי תפקודו של התובע:

             

            "בתאריך 6.12.13 התקיימה עימך שיחת אזהרה במטרה כי יחול שיפור בהתנהלותך אך לשווא. הטענות שהועלו כנגד התנהלותך הן:

            א. יחסך כלפי הצוות הינו מזלזל ובוטה לדוגמא הדיבור שלך כלפי אנשי צוות בתאריך 31.12.13 דיברת עם המורה לאומנות בצורה לא מכובדת, וזה נאמר לי מהורים שנכחו באירוע והרגישו צורך לדווח כי השיחה הייתה ממש לא הולמת.

            ב. נוספת 5.1.14 צעקת על חבר (עילי) עד שהוא בכה.

            ג. בתאריך 22.1.14 עבדת בבית אלמוג עליון ולמרות שעבדת לבד בבית, ירדת מספר פעמים לדבר עם מדריכים, לעשן והשארת את החברים ללא השגחה.

            ד. בתאריך 25.1.14 ביקשת להשתחרר מוקדם ממשמרת ואיריס שהייתה כונן לא אישרה לך, למרות זאת אמרת שאתה בשעה 12:00 הולך ולא מעניין אותך לכן נאלצנו להביא מדריכה למשמרת אך בסופו של דבר לא הלכת רק איימת"

             

         9. המסקנה העולה כי הנתבעת שקלה לפטר את התובע בשל תפקודו ולכן זימנה אותו לשימוע על מנת שיוכל להשמיע את התייחסותו.

             

         10. לא נעלם מעינינו כי התובע הציג מכתב המלצה מחודש 1/2014 מאת העובדת הסוציאלית, דפי שחם (נספח א' לכתב התביעה). לו סבר התובע כי היה בעדותה של העובדת הסוציאלית לסתור טענה מטענות הנתבעת יכול היה לזמנה לעדות.

              

         11. השאלה המרכזית והמכרעת היא האם המסמך מחדר המיון מיום 25.1.14, בו נרשם שהתובע נשאHIV , הגיע לידי הנתבעת והאם הייתה מודעת לתוכנו? סבורות אנו לא. ונסביר.

              

         12. ראשית, התובע לא הוכיח כי האישור הרפואי הנ"ל התקבל אצל הנתבעת:

             "ת.המסמך הזה סרקתי את כל המסמכים הרפואיים וכל מסמך רפואי אני סורקת ישירות למשאבי אנוש, המסמך הזה לא נסרק ולא הגיע אלי

             ש.אליך הוא לא הגיע ?

             ת.נכון

             ש. יכול להיות שהגיע למישהו אחר?

             ת. אני לא יודעת" 

             (עמ' 15 לפ' שורות 6-1 לעדות מנהלת ההוסטל).

              

         13. לא הוכח ע"י התובע כי אכן העביר את האישור הרפואי לנתבעת:

              

             "ת.לא אני זה שטענתי שהפקס לא בסדר. אני גם זוכר שניסיתי נסיונות נוספים עם פקסים אחרים, נאלצתי להעדר מהמשמרת באישור של רחל אדהנן ואיריס לויה.

             ש.אם הפקס לא היה בסדר מתי הועבר האישור ?

             ת.אני לא זוכר, יש את התיק עם התאריכים אצל עורך הדין שלי"

             (עמ' 12 לפ' שורות 24-21 לעדות התובע)

              

         14. שנית, בתצהיר גילוי מסמכים לא גולה המסמך הנ"ל.

              

         15. שלישית, התובע הודה בחקירתו שלא עדכן מעולם את הנתבעת אודות נשאותו:

              

             "ת.אני לא עדכנתי שאני נשא איידס מעולם."

             (עמ' 11 לפ' שורה 28 לעדות התובע)

              

         16. לוּ סבר התובע כי גורמים בנתבעת המוזכרים בתצהירו יתמכו בגרסתו או יאמתו אותה, היה עליו לזמנם.

              

             בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לוּ הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות התובע למסור ראיות אלו לבית הדין מסיקות אנו כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לתובע.

              

         17. מסקנתנו היא שהתובע לא העביר כלל את האישור הרפואי מיום 25.1.14 אלא זה צורף לראשונה לתצהירו של התובע, לכן אין קשר בין זימונו לשימוע לאישור הרפואי הנ"ל.

              

         18. אולם גם אם האישור נמסר על ידי התובע, הרי שהוא נמסר לאחר זימונו לשימוע, אשר בו כשלעצמו מעיד על תום ליבה של הנתבעת.

              

         19. מסקנתנו היא שהתובע לא מסר אישור זה אלא שלח מסרון (נספח ד' לתצהיר הנתבעת). מנוסח המסרון עולה כי עד לאותה עת לא עדכן התובע את הנתבעת אודות מצבו אלא החליט לעשות שימוש במצב בריאותו כנגד פיטוריו הקרבים והבאים.

              

         20. הנתבעת זימנה את התובע לשימוע נוסף אולם התובע בחר שלא להתייצב.

              

         21. אף על פי שהתובע לא התייצב לשימוע ונעלם, הנתבעת שילמה לו את זכויותיו לרבות חלף הודעה מוקדמת. ברם לא ראוי כי דבר זה ישמש כנגדה. הנתבעת נהגה עם התובע בהוגנות והתייחסה אליו כראוי ושילמה לו במהלך תקופת עבודתו את זכויותיו (עמ' 9 שורות 32-20, עמ' 10 שורות 5-1) ואילו התובע גמל לה בתביעה זו לרבות העברת מסר עם נימה של איום:

              

             "... אני מתכוון להילחם בפיטורים הללו בכל נישמתי. אגיע לתקשורת אם יהיה צורך. אני לא הבחור הנכון לשחק איתו את משחקי החתול והעכבר של אגודת אלוט, מבחינתי הסעיפים המצויינים במכתב הינם רק תירוץ. ..."

             (נספח ה' לתצהיר הנתבעת)

              

         22. לא זו אף זו אלא שמהעדויות עלה כי התובע צילם חוסים אולם מטרת הצילומים או הסרטונים אינה ברורה:

              

             "ש.אותו אבינועם ראה במחשב האישי שלך תמונות בלתי ראויות של חוסים, תמונות עירום ותמונות של פציעות בעקבות זה הנתבעת נדרשה להגיע למשטרה?

             ת.חשיפה של בן זוג שהיה במרחב הפרטי שלי תוך שהוא מחטט בחפצי האישיים ביניהם קבוצת הדווחים שנפתחה על ידי הנתבעת לאירועים חריגים, הנתבעת הוזמנה כנחקרת להשלמת חקירה בעניין תמונה על שני אנשים שחברו יחדיו להגשת התלונה. אני שוקל להגיש תביעה נגדם.

             ...

             ש.העברת סרטונים שצילמת בהוסטל ?

             ת.היום, אין לי שום סרטונים"

             (עמ' 11 לפ' שורות 6-1, 14-13 לעדות התובע)

              

         23. לו היה מפוטר התובע כרעם ביום בהיר, היו מעוררים הפיטורים חשד שהם קשורים למצבו הרפואי, אולם נוכח הראיות שהוצגו באשר לחוסר שביעות הרצון של הנתבעת מעבודתו ברי כי התובע פוטר בשל תפקודו בעבודה ולא על רקע אפליה.

              

             סוף דבר:

              

         24. התובע פוטר ממניעים ענייניים ומקצועיים. הנתבעת לא ידעה דבר אודות נשאותו בעת זימונו לשימוע ולכן אין קשר בין נשאותו של התובע להליך פיטוריו.

              

         25. התביעה נדחית.

              

         26. בנסיבות העניין ומשהתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע – לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות.

              

             זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

              

             ניתן היום, ‏כ"ד אב תשע"ח (‏05 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

             גב' חנה קפלניקוב נציגת ציבור עובדים		אריאלה גילצר-כץ, שופטת סגנית נשיאה