אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלונית נ׳ הרשות לזכויות ניצולי השואה מדינת ישראל

פלונית נ׳ הרשות לזכויות ניצולי השואה מדינת ישראל

תאריך פרסום : 22/05/2023 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית משפט השלום תל אביב
44014-12-19
30/04/2023
בפני השופטת:
מרב חבקין

- נגד -
תובעת:
פלונית
עו"ד אוהד אור
נתבעת:
הרשות לזכויות ניצולי השואה מדינת ישראל
עו"ד יוסף מנסור
פסק דין
 

 

 

האם פוטרה התובעת מעבודתה בנתבעת בעת היותה בהיריון - זוהי השאלה העובדתית העיקרית בה נדרשים אנו להכריע בהליך זה.

 

העובדות

  1. ביום 1.4.19 התובעת החלה לעבוד בנתבעת בתפקיד רכזת בכירה במחלקת שירות רפואי לאחר שנבחרה לתפקיד זה במכרז פומבי.

     

  2. בעבר עבדה התובעת בנתבעת במחלקת רשומות ומידע במשרת סטודנט מיום 27.7.14 עד 12.6.16.

     

  3. ביום 11.9.19 זומנה התובעת לשיחה בה נכחו הממונה הישיר על התובעת מר עידו לוי (להלן – עידו), גב' זהבה כהן, מנהלת תחום שירות רפואי (להלן – זהבה) ואמרכלית הנתבעת גב' לילך באבד (להלן – לילך).

  4. על מהותה המדויקת של השיחה המדוברת נטושה מחלוקת בין הצדדים. לדידה של התובעת, היה מדובר בשימוע אליו זומנה ללא התראה, ואילו לשיטת הנתבעת המדובר בשיחת משוב.

     

  5. בין כך ובין כך, אין מחלוקת, כי לאחר השיחה האמורה הודע לתובעת, כי היא תמשיך בעבודתה תוך מתן הזדמנות להשתפר.

     

  6. לתובעת ניתן ביום 12.9.19 אישור מחלה מרופאת המשפחה לתקופה 12.9.19 עד 19.9.19.

     

  7. ביום 12.9.19 הודיעה התובעת לעידו, כי היא חשה ברע ולא תגיע לעבודה. עידו עדכן את לילך בהודעה זו של התובעת.

     

  8. ביום 19.9.19 ניתן לתובעת אישור מחלה נוסף מרופאת המשפחה לתקופה 20.9.19 עד 26.9.19.

     

  9. בהתאם, התובעת עדכנה את עידו, כי היא תיעדר שבוע נוסף.

     

  10. עידו עדכן את לילך גם בהודעה זו של התובעת.

     

  11. ביום 22.9.19 שלחה לילך מייל למחלקת משאבי אנוש, בו ציינה, כי התובעת אשר נעדרת מיום 12.9.19 הודיעה על היעדרות לשבוע נוסף. לילך ביקשה להפסיק את תשלום השכר לתובעת החל מיום 12.9.19 בשל היעדר יתרות חופשה או מחלה. עוד נרשם בהודעת המייל, כי באותו יום ניסתה לילך להשיג את התובעת טלפונית ללא הצלחה.

     

  12. ביום 23.9.19 התקשרה התובעת ללילך. במסגרת שיחה זו הסבירה לילך לתובעת, כי היא נאלצת להפסיק תשלום שכר מיום 12.9.19 בשל היעדר יתרות לניצול. שיחה זו הוקלטה על ידי התובעת והתמליל הוגש כראייה מטעמה (נספח ה לתצהיר התובעת).

     

  13. בגין חודש ספטמבר 2019 שולם לתובעת ביום 2.10.19 שכר (נטו) בסך כ-3,938 ₪ בלבד (תדפיס תנועות עו"ש הוגש לתיק ביה"ד ביום 23.12.20).

     

  14. ביום 3.10.19 יצרה התובעת קשר טלפוני עם חשבת השכר גב' נאוה כהן (להלן – נאוה). שיחה זו הוקלטה על ידי התובעת ותמליל הוגש כראייה מטעמה (נספח ד לתצהיר התובעת). בשיחה זו ביקשה התובעת לברר מדוע שולם בפועל סכום נמוך מזה הרשום בתלוש השכר. נאוה אמרה לתובעת, כי קיבלה הודעה ממחלקת משאבי אנוש על הפסקת עבודה ולכן בוצעה "עצירת משכורת".

     

  15. ביום 6.10.19 בשעה 9:15 בבוקר שלחה התובעת מייל ללילך והודיעה, כי היא יוצאת לחופשת לידה מוקדמת. באותו היום בשעה 11:57 השיבה לילך לתובעת, כי בהמשך להודעתה לגבי חופשת לידה לפני יום הלידה, עליה להמציא אישור רפואי לגבי תאריך לידה משוער.

     

  16. באותו היום 6.10.19 התקשרה שנית התובעת לנאוה. שיחה זו הוקלטה על ידי התובעת ותמליל הוגש כראייה מטעמה (נספח ח לתצהיר התובעת). בשיחה זו אמרה נאוה לתובעת, כי היא קיבלה מייל על סיום העסקה כדי לעצור את המשכורת, אך בד בבד גם המליצה לתובעת לפנות למנכ"לית שלה ולמחלקת משאבי אנוש בזיקה לשאלותיה.

     

  17. ביום 27.10.19 שלחה לילך מייל לתובעת בו ציינה, כי ניסתה להשיגה טלפונית ללא הצלחה, וכי טרם התקבל אישור לגבי מועד לידה משוער לגבי חופשת לידה והיא ממתינה לאישור זה.

     

  18. ביום 30.10.19 ילדה התובעת בשעה טובה.

     

  19. ביום 5.11.19 שלחה לילך לתובעת מכתב, בו ציינה שוב, כי טרם התקבל אישור רפואי בזיקה לבקשה לצאת לחופשת לידה מוקדמת, וכי נעשו ניסיונות רבים להשיג את התובעת טלפונית ללא הצלחה. עוד צוין במכתב כהאי לישנה:

    "כמו כן 'משיחות מסדרון' בין העובדים, מסתבר כי ילדת ולא הודעת לנו על כך. לפיכך, הינך מתבקשת להמציא אישור לידה מבית היולדות ולציין האם וממתי את מבקשת לצאת לחל"ד מוקדמת, וזאת על מנת שנוכל לדווח למדור השכר ולמצות זכויותייך".

     

  20. ביום 19.11.19 העבירה לילך את העתק המכתב (מיום 5.11.19) לתובעת גם בהודעת ווטס אפ. עוד רשמה לילך לתובעת בהודעת ווטס אפ, כי "אני מנסה להשיג אותך המון זמן ללא מענה" וביקשה מהתובעת להשיב לה לגבי חופשת הלידה.

  21. ביום 20.11.19 נשלחה הודעת ווטס אפ נוספת מלילך לתובעת בה נדרשה התובעת להגיב להודעות.

     

  22. ביום 27.11.19 הגיעה מנהלת רווחה במשרד האוצר, גב' בן חמו, לביתה של התובעת. משלא היה מענה השאירה גב' בן חמו הודעה לתובעת על דלת הבית.

     

  23. ביום 28.1.20 נשלח לתובעת מכתב חתום על ידי גב' רותי אשכנזי, סמנכ"לית בכירה למנהל, שכותרתו "היעדרות מהעבודה ללא רשות" ובין היתר נרשם בו כך:

    "כידוע לך ביום 11 בספטמבר 2019 זומנת לשימוע לפני הליך פיטורין וזאת לנוכח תפקודך המקצועי. בסיומו של אותו שימוע החליטו הממונים עליך שלא לסיים את העסקתך ולאפשר לך לשפר את תפקודך המקצועי. מאז אותו יום לא התייצבת לעבודתך. ביום 12.9.19 הודעת לממונה עלייך באמצעות הודעת וואטאפ כי אינך חשה בטוב ולכן לא תגיעי לעבודה.

    ביום ה-6 באוקטובר הודעת לגב' באבד כי את מבקשת לצאת לחופשת לידה מוקדמת ועל כך השיבה הגב' באבד כי עליך להמציא אישור מרופא מטפל.... מאז אותו היום ועל אף ניסיונות חוזרים ונשנים ליצור איתך קשר הבאים לידי ביטוי במשלוח הודעת וואטאפ, מיילים ושליחת מכתבים בדואר. בין לבין, נודע לנו מ'שיחות מסדרון' בין העובדים כי ילדת ואני מקווה ששלומכם טוב.

    כאמור, הודעה על כך לא ניתנה למשרד בשום דרך... באין הודעה כאמור לא ניתן היה אף לבצע דיווח של יציאה לחל"ד. ושוב ניסיונות רבים ליצור עמך קשר העלו חרס. עובדות המשרד אף הגדילו לעשות ובעיקר מתוך דאגה כנה שלחו אליך את האחראית על מחלקת רווחה הגב צביה חמו. ביום ה-27 בנובמבר 2019 הודיעה הגב' צביה בן חמו כי הגיעה לביתך, אולם לא היה מענה ועל כן השאירה עבורך הודעה.

    כאמור לעיל מאז ועד היום משך תקופה כה ארוכה לא יצרת קשר עם הממונים עליך ולא התייצבת לעבודה. בנסיבות אלה ובהתאם להוראת סעיף 44.120 לתקשי"ר יש לראותך כמי שהתפטרה משירות המדינה. בטרם ננקוט בהליכים הנחוצים לשם כך ביקשנו להביא ענין זה לידיעתך".

     

    טענות הצדדים

  24. לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה מבלי ידיעתה במועד הדפסת תלוש השכר, כשמועד סיום העבודה היה לכאורה יום לאחר השימוע, וכאשר היא שוהה בחופשת מחלה ובהיריון. לגרסת התובעת דבר הפיטורים נודע לה מצד שלישי באופן מבזה ומבלי שקיבלה מכתב פיטורים (סעיפים 36 – 37 לתביעה).

     

  25. בתביעתה טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצוי בגין ההפרות הבאות: אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין, הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק לשון הרע), הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השוויון) והפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים).

     

  26. עוד עתרה התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת בגין פיטוריה לאלתר, הפרשי שכר בגין חודש ספטמבר 2019, פיצוי בגין הפסד דמי לידה וכן פיצוי בגין התעמרות, הפרת חובת תום הלב ועוגמת נפש.

     

  27. לשיטת הנתבעת, התובעת מעולם לא פוטרה מעבודתה, שכן לאחר שיחה שהתקיימה ביום 11.9.19 הוחלט שהתובעת תמשיך בעבודתה. ברם, ביום 12.9.19 התובעת עדכנה, כי לא תגיע לעבודה מסיבה בריאותית ומאותו שלב לא התייצבה לעבודה. לטענת הנתבעת, דברי חשבת השכר (נאוה) לתובעת נבעו מטעות של החשבת בהבנת הדברים, אך קודם הובהר לתובעת על ידי לילך, כי הפסקת השכר היא מחמת מיצוי יתרות מחלה וחופשה. הנתבעת הדגישה, כי לאורך תקופת היעדרותה של התובעת נעשו ניסיונות רבים ליצור עמה קשר ללא הועיל. נוכח האמור הנתבעת כפרה בכל רכיבי התביעה הקשורים למעשה הפיטורים הנטען והמוכחש, וכן הכחישה את זכאות התובעת ליתר רכיבי התביעה.

  28. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, וכן עובדת הנתבעת גב' פנינה אריאלי (להלן – פנינה) וגב' עיפאף אלסוסו (להלן – עיפאף). מטעם הנתבעת העידו לילך ועידו.

     

    דיון והכרעה

  29. כאמור לעיל, השאלה העובדתית המרכזית הדרושה הכרעה היא, האם הנתבעת פיטרה את התובעת. לאחר ששקלנו את הראיות שהונחו לפנינו מצאנו, כי לא הוכח, כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת. נבאר מסקנה זו להלן.

     

  30. ראשית, אין מחלוקת, כי הנתבעת לא הודיעה לתובעת במכתב פיטורים או בכל דרך אחרת בכתב דבר פיטוריה. נוכח העובדה, כי מדובר הלכה למעשה בעובדת מדינה, אין זה סביר כלל, כי החלטה על פיטורים לא תהא בהודעה מסודרת בכתב.

     

  31. שנית, אין מחלוקת, כי איש מהגורמים הממונים על התובעת לא פיטר את התובעת בעל פה. חשבת השכר אינה גורם הממונה על התובעת, אלא גורם מקצועי האמון על תשלום שכר ומכל מקום אף אין טענה כי החשבת עצמה פיטרה את התובעת.

     

  32. שלישית, לא זו בלבד שאיש מהגורמים הממונים בנתבעת לא אמר לתובעת, כי היא מפוטרת, אלא נשלחו לתובעת הודעות ברורות המצביעות על כך שבין הצדדים נמשכים יחסי העבודה. כך, ביום 6.10.19 במענה לבקשת התובעת לצאת לחופשת לידה מוקדמת השיבה לילך, כי על התובעת להמציא אישור רפואי לגבי תאריך לידה משוער. כמתואר בפרק העובדות היו הודעות נוספות מלילך, לרבות כאלה, המציינות ניסיונות להשיג את התובעת טלפונית לצורך הסדרת חופשת הלידה. הודעות אלה מעידות, כי בזמן אמת הנתבעת ראתה את התובעת כמי שעובדת בנתבעת.

     

     

  33. רביעית, לא נסתרה טענת הנתבעת, כי ביום 27.10.19 באין מענה מצד התובעת לכל ההודעות ושיחות הטלפון, נשלחה לביתה עובדת רווחה. מדובר במעשה שיש בו ללמד בבירור, כי הנתבעת ראתה את התובעת כעובדת.

     

  34. חמישית, מכתב הנתבעת מיום 28.01.20 שתוכנו הובא לעיל מציין את כל הניסיונות ליצור קשר עם התובעת החל מיום 6.10.19 ומובהר בו, כי במצב הדברים שנוצר רואה הנתבעת את התובעת כמי שהתפטרה.

     

  35. יש לראות עמדה זו של הנתבעת כעמדה המבטאת את מצב הדברים בזמן אמת. מדובר בראייה נוספת המלמדת על כך שלא נעשה מצדה של הנתבעת מעשה פיטורים.

     

  36. אמנם, לא נעלם מעינינו, כי מועד המכתב הוא לאחר הגשת התובענה דנן, אלא שבהיעדר כל אסמכתא למועד המצאה כדין של התביעה לנתבעת, אין מקום לפקפק באותנטיות המכתב (ראה בקשת הנתבעת מיום 26.3.20 בה נטען כי המסמכים התקבלו בפרקליטות המדינה רק ביום 16.3.20). מכל מקום, גם אם נקבל את דברי ב"כ התובעת בסיכומיו, כי כתב התביעה הומצא למשרד האוצר ביום 8.01.20 (פרו' עמ' 39 ש' 23) אין בכך ללמד, כי התביעה הובאה לעיונה של גב' אשכנזי, החתומה על המכתב מיום 28.01.20.

     

     

  37. שישית, בגרסת התובעת יש סתירה פנימית, שכן לשיטתה כבר ביום 3.10.19 בשיחה ראשונה עם חשבת השכר, נאוה, נאמר לה כי היא פוטרה, ועוד נטען, כי על פי המסמכים דווח על הפסקת עבודתה כבר מיום 12.9.19 (סעיף 35 לתצהיר התובעת). חרף האמור עמדה התובעת על כך שלשיטתה פוטרה רק ביום 6.10.19, בשיחה עם נאוה, אשר אין מחלוקת, כי אינה מוסמכת לפטר את עובדי הנתבעת, ואף לא נטען כך.

     

  38. שביעית, התנהלות התובעת בזמן אמת אינה מתיישבת עם גרסתה, לפיה נאמר לה דבר פיטוריה לראשונה בשיחה עם נאוה מיום 3.10.19. אם כך הדבר, לא ברור מדוע ביקשה התובעת ביום 6.10.19 מלילך לצאת לחופשת לידה מוקדמת. אם פוטרה היא אינה אמורה לבקש מהמעסיק לצאת לחופשת לידה.

     

  39. שמינית, בתצהירה מציינת התובעת, כי הייתה אי בהירות בהתנהלות הנתבעת ולכן ביקשה ביום 6.10.19 לצאת לחופשת לידה מוקדמת, וגם ביקשה לברר חד משמעית את מצבה התעסוקתי (סעיפים 31 – 33 לתצהיר התובעת). ברם, לא ברור מדוע פנתה התובעת לנאוה, חשבת השכר, כדי לברר את אי הבהירות (לשיטתה). אין חולק כי נאוה אינה ממונה על התובעת ואינה מקבלת החלטות לגבי העסקתה. בחירת התובעת "לברר" את מצבה התעסוקתי עם נאוה אומרת דרשני.

     

  40. התובעת נשאלה על כך בחקירה נגדית ולא מצאנו, כי הביאה הסבר הגיוני לשאלה, מדוע לא פנתה לברר את הדברים מול לילך, אלא דווקא מול חשבת השכר, נאוה. וכך העידה התובעת (עמ' 15 – 16):

    ש. מפנה לסעיפים 16 – 18 לתצהיר של לילך. לילך מבקשת שתמציאי אישור רפואי על מועד הלידה ושתעני לטלפונים. אני אומר לך שכל הפניות האלה זה מפני שמבחינתה של לילך את עדיין עובדת שלהם ואת עדיין לא עונה

    ת.אני הבנתי כבר ב – 3.10 שאני מפוטרת, אבל שוב, לא מיהרתי למסקנות וקיימתי שיחה נוספת עם גב' נאוה שאישרה לי באופן מוחלט על הפיטורים שהתקבלו ממשאבי אנוש, והאמרכלות תעדכן אותי ותמסור לי את המכתבים. אז מה היא עוד צריכה לומר לי. נאוה הייתה כל כך נעימה ושרירותית ואני מכירה אותו. וגב' לילך, בעבר ובתקופה הנוכחית הסבירה לי שכל ענייני השכר וכל מה שקשור בזה, מי שמטפלת בזה זו נאוה שהיא חשבת השכר והיא מקבלת מלילך ולילך מעבירה לגב' נאוה את הזכויות שלי, לדוגמא הוצאות רכב, היא מעבירה אוטומטית אליה. והיה לי ברור באופן חד משמעי שהיא קיבלה את ההודעה לפיטורים שלי מגב' לילך. אני יותר מאשמח לדעת למה הגב' לילך רדפה אחרי כל התקופה הזו אחרי שנאוה בתור מנהלת משאבי אנוש דאגה שיתבצע לי תהליך שימוע....".

     

  41. לפי תשובת התובעת בעדותה, עולה, כי היא ידעה היטב שנאוה אחראית לנושא השכר בלבד. אם אמנם רצתה התובעת להבין מדוע לילך מחפשת אותה, היה עליה לברר זאת מול לילך במישרין, אך התובעת נמנעה מלהשיב לפניותיה של לילך.

     

  42. תשיעית, גם עיון בתמלילי שיחות התובעת עם נאוה מעלה, כי נאוה קיבלה הוראות לביצוע הפסקת שכר, ולא ידעה להשיב באופן נחרץ לכל שאלות התובעת. כך בשיחה עם נאוה מיום 6.10.19 נאמר כך (עמ' 4)(הדגשה הוספה):

    פלונית פלונית: אז מה המכתב שקיבלת כאילו סיום העסקה?

    נאווה: אני קיבלתי... אני לא, אני קיבלתי מייל על זה... מייל ש... 'סיום העסקה' כדי שאני אעצור לך את המשכורת.

     

  43. ובהמשך (עמ' 6 לתמלול) מסבירה נאוה לתובעת, כי כל הניירת מעבר לתלוש השכר קשורה ליחידה, ולגבי נושא זה נאוה אומרת לתובעת שהוא "...זה כבר ביניהם לבין... ביניהם לבינך" (עמ' 6 ש' 13). ובהמשך, מציעה נאווה לתובעת לדבר עם המנכ"לית שלה וגם עם גב' מירב לוי חסון (יצוין כי החל מעמ' 5 ש' 21 לתמלול יש טעות ברורה בשמות הדוברים).

     

  44. לאור דברים אלה, תמוה מדוע לאחר השיחה מיום 6.10.19 לא פנתה התובעת ללילך או למחלקת משאבי אנוש. כך בפרט, כאשר באותו היום בצהריים משיבה לילך לתובעת, כי עליה להעביר אישור רפואי לצורך עדכון בקשתה לחופשת לידה מוקדמת. תהייה זו מתעצמת על רקע יתר הניסיונות ליצור קשר עם התובעת ולקבל ממנה את המסמכים הדרושים לצורך יציאתה לחופשת לידה מוקדמת (על פי בקשתה של התובעת עצמה).

     

  45. עשירית, במייל מלילך למחלקת משאבי אנוש (נספח 3 לתצהיר לילך) נרשם במפורש, כי ניתנת הוראה לעצירת משכורת החל מיום 12.9.19 מסיבה של היעדר יתרות מחלה וחופשה. אין במייל זה כל הוראה לעצירת שכר מסיבת פיטורים (ראה גם: עדות לילך פרו' עמ' 18).

     

  46. בכך יש לחזק את טענת הנתבעת (סעיפים 19 ו-22 לכתב ההגנה), כי דברי נאוה בשיחה עם התובעת נבעו מחוסר הבנה מצדה (של נאוה).

     

     

  47. כללו של דבר, אנו קובעים כי לא הוכח שהתובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת.

     

  48. יתר על כן, הוכח, כי איש מהגורמים האמונים על ההחלטות בעניין העסקת התובעת לא אמר לתובעת שפוטרה. התובעת בחרה להסתמך על דבריה של חשבת השכר, אשר נאמרו בזיקה להוראה שקיבלה בקשר להפסקת תשלום שכר. ויודגש, ביום 23.9.19 בשיחה עם לילך קיבלה התובעת הסבר מפורט לגבי הסיבות להפסקת תשלום השכר מיום 12.9.19.

     

  49. במצב דברים זה, ונוכח מכלול העובדות כמתואר לעיל, התובעת בחרה להסתמך על מידע מחשבת השכר, אשר אף הפנתה אותה במפורש לברר את הסוגיה למול מחלקת משאבי אנוש, או למול הגורמים הרלבנטיים ביחידה. התובעת לא זו בלבד שלא פעלה לבירור העניין בהתאם להוראת החשבת, אלא שמיאנה להשיב, לפניותיה של לילך, ולמעשה ניתקה כל קשר עם הנתבעת החל מיום 6.10.19 בשל הסברה המוטעית, כי פוטרה.

     

  50. גם אם נניח, כי הייתה לתובעת אי הבנה בתום לב לאחר השיחה עם נאוה ביום 6.10.19 אין כל הסבר סביר לסירובה של התובעת להשיב לפניותיה של לילך ובפרט למכתבים מיום 27.10.19 ומיום 5.11.19. ממכתבים אלה עלה בבירור, כי הנתבעת רואה בתובעת כ"עובדת", והיה בהם למצער להניע את התובעת ליצירת קשר עם הנתבעת. התובעת לא עשתה כן. במחדלה האמור סיכלה התובעת כל אפשרות לקבל הסברים מהנתבעת לגבי מצב הדברים הנכון לאותה עת.

     

  51. ידוע, כי סיומם של יחסי עבודה מותנה בביטוי ברור לכך, היינו "דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטוריו על ידי מעבידו אינם נקבעים אפוא על ידי כך שזה קובע איך הוא רואה את זה, ואין בראייתם כדי לקבוע את מעמד העובד במסגרת החוזית שבין השניים... המצב המשפטי יבחן לפי המעשים בפועל ולא לפי ראייה חד צדדית של צד אחד המייחס כוונה לצד שכנגד. משלא נעשה מעשה פורמלי של פיטורים או של התפטרות חייב המבקש להוכיח מעשה כזה כדי להראות קיומה של התנהגות, שהיא מצב עובדתי, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום" (ד"ר לובוצקי, סיום יחסי עבודה, מהדורת 2020, פרק 2 עמ' 7).

     

  52. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה האמור. כמפורט בהרחבה לעיל "המעשים בפועל" מלמדים, כי התובעת לא פוטרה במועד הנטען על ידה. קל וחומר שלא הוכחה התנהגות שאינה מותירה ספק לגבי הכוונת לפטר את התובעת.

     

  53. נוכח קביעה זו, נדחית עתירת התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת, לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות והפרת חוק עבודת נשים וכן לפיצוי בגין אבדן דמי לידה.

     

  54. נדגיש, כי על פי ניסוח התביעה, הפיצוי בגין שימוע שלא כדין נתבע בשל פיטוריה של התובעת ללא הליך שימוע. כך גם בתצהירה עתרה התובעת לפיצוי בשל פיטוריה ללא שימוע (סעיף 48 לתצהיר). משבאנו לכלל מסקנה, כי התובעת לא פוטרה, פשיטא כי אינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע כדין.

     

  55. שני הצדדים הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם לעניין השיחה שנערכה לתובעת ביום 11.9.19 כאשר כל צד אוחז בפרשנות משלו למהות השיחה. לטעמנו, נושא זה חסר נפקות ממשית, באשר ממילא אין מחלוקת, כי בסיום אותה שיחה הוחלט להותיר את התובעת בתפקידה. היינו, גם אם נקבל את גרסת התובעת, כי מדובר בשימוע אליו זומנה ללא התראה וללא מכתב כדבעי, תוצאת שימוע זה לא הייתה פיטוריה של התובעת. משכך, אין התובעת זכאית לפיצוי בגין שימוע אשר ממילא לא הסתיים בפיטורים, וזאת גם לגרסת התובעת עצמה (אשר טוענת כי פוטרה רק ביום 6.10.19).

     

  56. עוד יש להוסיף בזיקה לרכיב פיצוי בגין אבדן דמי לידה, כי התביעה בעניין זה הועמדה על סך 24,000 ₪, אך בסופו של יום התברר, כי לתובעת שולמו דמי לידה בסך 30,746 ₪ (נספח י' לתצהיר התובעת). נוכח האמור, ממילא לא ברורה הטענה לגבי נזק ברכיב זה.

     

  57. אשר לתביעה לפיצוי בגין התעמרות, עוגמת נפש והפרת חובת תום הלב, אף היא דינה להידחות במלואה נוכח מסקנתנו כי התובעת לא פוטרה.

     

  58. התובעת כרכה שלוש עילות אלה בכתב התביעה "בכל הקשור לסיבת סיום העסקתה" (סעיף 98 לכתב התביעה).

     

  59. הואיל ומצאנו, כי התובעת לא פוטרה, נדחית תביעתה לפיצוי בגין התעמרות עוגמת נפש והפרת חובת תום הלב, הקשורה לפיטורים הנטענים, שלא התרחשו במציאות.

     

  60. נוסיף, בזיקה לטענת ההתעמרות, כי התובעת לא זו בלבד שלא פירטה בתביעתה מעשים חוזרים ונשנים בתקופת העבודה, העולים כדי התעמרות, אלא אף הודתה בעדותה כי היה לה "כיף" לעבוד מול עידו ויתר חבריה (עמ' 12 ש' 9).

     

     

  61. אשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר בגין חודש ספטמבר 2019, דינה להידחות.

     

  62. התובעת עותרת לתשלום שכר בגין חודש עבודה מלא, שעה שאין מחלוקת, כי לא התייצבה לעבודה החל מיום 12.9.19. התובעת לא טענה, כי לא שולם מלוא השכר עד 12.9.19.

     

  63. בהקשר לרכיב תביעה זה, הצדדים התייחסו ליתרות חופשה ומחלה, כאשר התובעת טענה בתביעתה (סעיף 30) כי טרם יציאתה לחופשת מחלה היו לה יתרות ימי מחלה (11 ימים) וחופשה (3 ימים). ברם, התובעת לא סתרה את טענת הנתבעת, כי היתרות המצוינות (נספח 2 לתצהיר לילך) הן יתרות שנתיות (פרו' עמ' 18 ש' 32).

     

  64. כך או אחרת, לטעמנו אין כל מקום להתייחס לשאלת יתרת ימי המחלה לניצול החל מיום 12.9.19. זאת מהטעם הפשוט, כי התובעת אינה יכולה להיות זכאית לשכר מיום 13.9.19, שכן מאותו המועד ממש שולמו לה דמי לידה.

     

  65. כעולה ממכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 10.02.20 (נספח י לתצהיר התובעת) שולמו לתובעת דמי לידה מיום 13.9.19 עד 26.12.19 (105 ימי זכאות מקסימליים). כידוע, על פי הדין תקופת חופשת הלידה יכולה להתחיל עוד קודם ללידה בהתאם להוראת סעיף 52 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995. לסיכום, דמי הלידה שולמו החל מיום 13.9.19 ואין התובעת זכאית לתשלום שכר לתקופה בעדה קיבלה דמי לידה.

     

  66. יצוין, כי התובעת לא תבעה הפרש פדיון חופשה, ולכן איננו נדרשים לדון בשאלת יתרת זכות ברכיב זה.

     

  67. נותר לדון בעתירת התובעת לפיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע.

     

  68. בכתב התביעה צוין, כי בשיחת השימוע עידו הטיח בתובעת "...אמירות וביטויים פוגעניים, משפילים, כוזבים ומבזים את התובעת ותוך הכפשת שמה הטוב וללא קשר למציאות" (סעיף 64 לתביעה).

     

  69. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "לשון הרע" כך:

    "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

     

    (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

    (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

    (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

    (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

     

  70. בעדותה לא ידעה התובעת להפנות לביטויים בתמליל השימוע המהווים לשיטתה לשון הרע כנטען בתביעה (פרו' עמ' 11 - 12).

     

  71. התובעת העידה, כי כוונתה בלשון הרע לכך שעידו אמר שהיא אינה תורמת למחלקה (פרו' עמ' 12 ש' 2) ובהמשך העידה כי "איפה שנאמר בעניין המקצועי והחברתי עליי בשימוע אין אמת בדברים האלה" (פרו' עמ' 12 ש' 30).

     

  72. לאחר עיון בתמליל השיחה מיום 11.9.19 לא מצאנו, כי נאמרו מפי עידו אמירות העולות כדי לשון הרע. מדובר בהבעת דעה בלשון מנומסת לגבי תפקודה של התובעת וזאת במסגרת שיחה שנערכה עם הגורמים האמונים על עבודת התובעת (בין אם מדובר בשיחת משוב ובין אם מדובר בשיחת שימוע). הבעת דעה זו אינה בבחינת לשון הרע.

     

  73. וכך נפסק לעניין יישום חוק איסור לשון הרע במערכת יחסי העבודה:

     

    "חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תפקודם, כחלק אינטגראלי מניהול תקין של כוח אדם וכאינטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק (ע"ע (ארצי) 2146-04-12 איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל - אליהו הרציג [פורסם בנבו] (30.6.13), בסעיף 64 לפסק הדין). מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמציה רלוונטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות"

    .

    [ע"ע (ארצי) 46548-09-12‏ ‏ לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (31.12.15) בסעיף 15]

     

  74. דברים אלה יפים לענייננו.

     

  75. במסגרת תצהיר התובעת נטען, כי בנוסף ללשון הרע בשיחת השימוע היה לשון הרע ב"דברי שבשיחה בין הגב' דקלה ועמיתתי הגב' עיפאף נועדו להכפיש אותי" (כך הניסוח במקור בסעיף 51 לתצהיר התובעת). לא זו בלבד שמדובר בהרחבת חזית אסורה, אלא שגם בתצהיר לא צוין מהי האמירה שמהווה לשון הרע. כל שצוין הוא כי דקלה (סגניתו של עידו) אמרה לעיפאף, כי אם התובעת פוטרה על ידי מנהליה הם יודעים למה עשו זאת (ראה סעיף 21 לתצהיר התובעת).

     

  76. בכך לא עמדה התובעת בחובה לפרט את עילת התביעה ברכיב זה כדבעי (ראה: ע"ע (ארצי) 7192-02-13‏ ‏ די.אס. פי גרופ בע"מ נ' אלי אסולין (16.9.13)).

     

  77. זאת ועוד, התובעת לא הביאה כל ראייה לתמוך בטענותיה לגבי לשון הרע מצד הממונים בשיחות עם עובדים. מעדותה של עיפאף אף עלה, כי מי שמסר לה פרטים על השיחה מיום 11.9.19 היה התובעת עצמה, והממונים לא מסרו כל מידע. וכך העידה (פרו' עמ' 35):

    ש.שיחות שהיו עם עובדים

    ת.עם העובדים היו שיחות על המצב, בין החברים

    ש.על איזה מצב ?

    ת.על זה שהיה לה את השיחת שימוע ואז היא לא הייתה והיה שיחה אם היא תחזור או לא תחזור

    ש.מה את זוכרת לגבי שיחה שהייתה לך עם עובדים או עם מנהלים בקשר להיותה של ה תובעת בהיריון אחרי השיחה שהייתה לתובעת עם המנהלת ?

    ת.לא זוכרת שיחה ספציפית, אני יכולה להגיד הרגשה שלי שחשבתי איך עושים שיחה לאישה שהולכת ללדת, אבל לא זוכרת ספציפית עם מי דיברתי.

    ש.תסבירי לנו את היחס של החדר שאת יושבת בו יום יום לבין המיקום של החדר של זהבה

    ת.אז עברתי חדר והייתי חדר צמוד.

    ש.זכור לך שיחה שהייתה לך עם זהבה אחרי שהתובעת נכנסה אליה לשיחה ?

    ת.היו שני מילים שהתובעת ציפתה גם להגיד משהו שזה לא בסדר, אז קמתי ואמרתי למנהלת "זהבה היא באמת עובדת טובה" ואז היא אמרה "אני מבקשת לא להתערב בדברים "

    ש.למה היית צריכה להגיד שהיא עובדת טובה ?

    ת.שיצאה התובעת היא אמרה שאמרו עליה שהיא לא עובדת טובה

    ש.את זוכרת עוד משהו חוץ מזה שהיא לא עובדת טובה ?

    ת.לא זוכרת את כל השיחה, התמצית של השיחה זה שהיא לא עשתה את מה שביקשו ממנה. בגלל זה השימוע היה. היא אמרה שנותנים לה שבועיים כדי להשתפר.

     

  78. עדות זו לא תומכת בטענת התובעת, כי מי ממנהליה אמר אמירות שיש בהן לשון הרע לעמיתיה, מה גם שמדובר כאמור בהרחבת חזית אסורה.

     

  79. לסיכום, התביעה לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע נדחית.

     

    סוף דבר

  80. התביעה על כל רכיביה נדחית במלואה.

     

  81. נוכח תוצאה זו יש הצדקה לחייב את התובעת בהוצאות. בזיקה לסכום התביעה ורכיביה, אשר חלקם נתבעו ללא בסיס, היה ראוי בהחלט לחייב את התובעת בהוצאות ניכרות. עם זאת, מצאנו לנכון למתן את סכום ההוצאות מחמת העובדה, כי מצב הדברים שהוביל להגשת התובענה נבע בחלקו ממידע שגוי שנמסר לתובעת על ידי עובדת הנתבעת.

     

  82. על כן, מצאנו להעמיד את סכום ההוצאות על סך 5,000 ₪ בלבד. התובעת תשלם סכום זה לנתבעת בתוך 30 ימים.

     

    זכות ערעור כחוק.

     

    ניתן היום, ט' אייר תשפ"ג, (30 אפריל 2023),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    תמונה 3

     

     

    תמונה 2

     

    תמונה 4

     

    נציגת ציבור מעסיקים

    גב' דליה בלנק

     

    מרב חבקין, שופטת

     

    נציג ציבור עובדים

    מר אריק מאיר

     

     

     

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ