פלונית נ' אר.אי.אס פתרונות בנדל"ן - תיווך חסידים בע"מ

התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה במשך תקופה של כשנה ושלושה חודשים. היא טוענת שפוטרה וכי זכויות כספיות שונות שמגיעות לה מעבודה זו וסיומה לא שולמו לה וכי נפלו פגמים בפיטוריה שבגינם יש לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי כספי. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת ואת זכאותה לסעדים הנתבעים על ידה.

על העובדות הבאות לא היתה מחלוקת. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה בתפקיד אשת מכירות. תחילת ההעסקה היתה ביום 1.12.19. התובעת היתה עובדת בשכר ושכרה שולם לה לפי תלושי השכר שהנפיקה לה הנתבעת. התובעת ביצעה את עבודתה הן ממשרדי הנתבעת באיזור תעשיה צ.ח.ר. על יד ראש פינה, והן מביתה של התובעת.

ביום 7.2.21 שוחחה התובעת, במשרדי הנתבעת, עם עובדת אחרת של הנתבעת בשם אסתר (להלן – אסתר). לטענת מנהלי הנתבעת נודע להם כעבור יום-יומיים כי התובעת אחזה בידיה של אסתר ונענעה אותה על מנת להביע חוסר שביעות רצון של התובעת. התובעת מכחישה כי היה אירוע כזה.

בחלוף יום-יומיים לאחר האירוע המיוחס לתובעת מיום 7.2.21, זימנה הנתבעת את התובעת לשיחת בירור במשרדי הנתבעת. בשיחה נכחה התובעת. מטעם הנתבעת נכחו מנכ"ל הנתבעת אלכס ומנהלה הישיר של התובעת זוהר (להלן – אלכס וזוהר בהתאמה). בשיחת הבירור הודיעה הנתבעת לתובעת כי עליה לא להגיע למשרדי הנתבעת וכי עליה לעבוד מהבית. החל מהיום שלאחר שיחת הבירור, לא הגיעה התובעת יותר למשרדי הנתבעת. בפועל, החל מהיום שלאחר שיחת הבירור, לא התחברה התובעת למערכת המקוונת של הנתבעת באופן שמאפשר לבצע עבודה ולא ביצעה עבודה באמצעות אותה מערכת. החל מהיום שלאחר שיחת הבירור, לא ביצעה עוד התובעת עבודה בפועל. הנתבעת לא שילמה לתובעת שכר בגין התקופה שראשיתה מהיום שלאחר שיחת הבירור.

במועד כלשהו לאחר שנאמר לתובעת שלא להגיע למשרדי הנתבעת, העלתה התובעת תגובה בפייסבוק שם המליצה על מתחרה של הנתבעת. במהלך תקופת שהותה של התובעת בבית, לאחר שיחת הבירור שנערכה לה, הודיעה התובעת לנתבעת על כוונתה לנקוט כנגד הנתבעת בהליכים משפטיים.

ביום 14.2.21 זימנה הנתבעת את התובעת בכתב לשימוע לפני סיום העסקתה (נספח לכתב התביעה). בפועל לא קויימה שיחת שימוע.

במהלך עבודתה של התובעת בנתבעת היתה התובעת בהריון והנתבעת ידעה על כך. התובעת ילדה ביום 16.8.21. במועד סיום יחסי עובד-מעסיק, חלו על התובעת הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים). הנתבעת לא פנתה לקבלת היתר לפיטורי התובעת לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים.

התובעת העידה בעצמה. מטעם הנתבעת העיד יצחק רחמים, נציג הנתבעת (להלן – איציק).

לאחר שנתנו את דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי יש לקבל בחלקה את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

תפקידה של התובעת

אין מחלוקת שעבודתה של התובעת בוצעה הן ממשרדי הנתבעת באזור התעשיה צ.ח.ר. והן מביתה של התובעת. לשם ביצוע עבודתה השתמשה התובעת במחשב (סעיפים 15-16 לתצהיר התובעת) ובטלפון.

התובעת הועסקה בתפקיד יועצת לימודים בתחום מכירות של קורסים בנתבעת (סעיף 3 לכתב התביעה; סעיף 3 לתצהיר התובעת; סעיף 8 לכתב ההגנה; סעיף 4 לתצהיר איציק). במסגרת עבודתה, בין היתר, הופנו אליה על ידי זוהר, מנהלה בנתבעת, לקוחות פוטנציאליים לסגירת עסקאות. לקוחות פוטנציאלים אלו מכונים "לידים". אותם לקוחות פוטנציאליים הם מקהל יעד מסוים כמו חיילים. ככל שהיתה נסגרת עסקה כזו עם לקוח פוטנציאלי היתה התובעת מקבלת בונוס גדול עבור אותה עסקה (סעיף 16 לתצהיר התובעת; סעיף 8 לכתב ההגנה; סעיף 4 לתצהיר איציק). בנוסף ללידים, עבודתה של התובעת כללה סגירת עסקאות "עצמאיות" (סיכומי הנתבעת בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 20-22). כך גם עולה ממסרון וואטסאפ מיום 3.11.20 בו נרשם לתובעת שהלידים חולקו כבר והיא התבקשה להביא עסקאות (תכתובות וואטסאפ – נספח ו' לתצהיר איציק). בהתאם לכך, שכרה של התובעת התבסס בעיקרו על בונוסים ששולמו לה עבור סגירת עסקאות שכללו מכירת קורסים ללקוחות (סעיף 5 לתצהיר התובעת).

מעיון בתכתובות הוואטסאפ שהוצגו לנו (נספחים ב' ו-ד'-ו' – לתצהיר איציק) עולה שסגירת עסקאות באמצעות לידים היתה חלק משמעותי בעבודתה של התובעת ובכלל בעבודתם של יועצי הלימודים: כך, התובעת בתכתובת שקדמה לתאריך 11.9.20 מבקשת מזוהר לידים ומלינה על כך "שלקח" לה שישה לידים; כך, בתאריך 26.1.21 מבקשת התובעת מזוהר לקבל לידים; כך, בתכתובת שקדמה לתאריך 22.10.20 נרשם על ידי זוהר לעובדת אחרת ש"אחלק לך לידים"; כך, בתאריך 28.10.20 ביקשה עובדת שיישלח לה "מלא לידים"; כך בתכתובת מיום 31.7.20 נשאלה עובדת אחרת האם להעביר אליה לידים; כך בתאריך 1.12.20 מלינה התובעת על חלוקת הלידים של מור; בתאריך 3.9.20 התובעת מבקש שיועברו לה לידים; בתאריך 4.9.20 נשאלה התובעת האם קיבלה לידים; בתאריך 3.11.20 רושמת התובעת לזוהר "לא לשכוח לידים"; וכך בתאריך 29.10.20 מבקש עובד אחר לידים.

לכן אנו קובעים שעבודתה הרגילה של התובעת כללה סגירת עסקאות באמצעות לידים שהועברו לה על ידי מנהלה בנתבעת.

האירוע בתחילת חודש 2/21

כאמור, לא היתה מחלוקת כי בתחילת חודש 2/21 שוחחה התובעת, במשרדי הנתבעת, עם אסתר.

למנהליה של התובעת הגיע מידע שהתובעת נהגה בתוקפנות כלפי אסתר. כך תוארה על ידי הנתבעת התנהגותה של התובעת מול אסתר בראיות שהוצגו לנו: בתכתובת וואטסאפ בין איציק ומשה – בעלה של התובעת (להלן – משה) מיום 7.2.21 ציין איציק שהתובעת "הרימה ידיים על אחת העובדות ששמה אסתי" ו"שהיא החזיקה בחוזקה את אסתי וניערה אותה" (נספח ט' לתצהיר איציק). בתמלול שיחתם של איציק ומשה ציין איציק ש"היא החזיקה לה את היד וניערה אותה"; "היא הרביצה לבן אדם. היא הרימה ידיים על הבן אדם"; "היא החזיקה לה את היד וניערה אותה"; "היא החזיקה לה את היד והיא ניערה לה את היד ... זה אלימות ... להחזיק בחוזקה את היד ולנער זה אלימות"; "אחרי שאני שמעתי מה שהיא עשתה על זה שהיא הרימה עליה יד, זאת אומרת התנהגה באלימות ..."; ו"היא הרימה ידיים" (נספח ט' לתצהיר איציק). בתמלול שיחתם של התובעת ואיציק ציין איציק "היא אמרה לי שהרמת עליה ידיים" (נספח י' לתצהיר איציק). התובעת מכחישה את הטענות נגדה.

מהותו של האירוע בתחילת חודש 2/21 לא הוכח בפנינו. אסתר לא זומנה לעדות בהליך כאן. גם לא הוצגה לנו ראיה אחרת על כך. המידע שהגיע לנתבעת בענין זה הוא בגדר עדות מפי השמועה ולא די בו להוות ראיה שלאורה ניתן לקבוע שהמעשים המיוחסים לתובעת אכן אירעו. עם זאת אנו קובעים שלמנהליה של התובעת הגיע המידע הזה – שכאמור נכונותו לא הוכחה בפנינו – והם האמינו לו בתום לב. בהתאם למידע זה שהובא לפניהם הם פעלו וקיימו עם התובעת שיחת בירור. כלומר, לא היתה כאן כוונה להעליל על התובעת עלילת שווא או ניסיון לפגוע בשמה של התובעת.

בקשר למועדי האירוע ושיחת הבירור נציין שעיון מעמיק בכלל הראיות שהוצגו לנו וכפי שעוד נתאר בהמשך, מביא למסקנה כי האירוע המיוחס לתובעת התרחש בתאריך 4.2.21 (יום חמישי) ובתאריך 7.2.21 (יום ראשון) – בחלוף יום-יומיים על פי המוסכמות – נערכה שיחת הבירור. העובדה שתכתובת הוואטסאפ בין משה ואיציק (נספח ט' לתצהיר איציק), בה ביקש משה מאיציק לאפשר לתובעת גישה למערכות הנתבעת, התקיימה בתאריך 7.2.21, לכאורה לפני מועד שיחת הבירור – לא הגיונית בעינינו. זאת מאחר ולפני שיחת הבירור אין טענה כלשהי של התובעת בהליך כאן שנחסמה גישתה למערכת הממוחשבת של הנתבעת. כמו כן, המועדים שציינו לעיל עולים בקנה אחד עם גרסתה של התובעת לפיה עם הגעתה לבית, לאחר שיחת הבירור, בעלה יצר קשר עם הנתבעת ושבמשך מספר ימים, לאחר שיחת הבירור שנערכה ב-7.2.21, נמנע ממנה לעבוד באמצעות לידים (סעיפים 15-16 לתצהיר התובעת; עדות התובעת בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 19-21). מועד האירוע (4.2.21) מתיישב עם גרסתה של התובעת שלאחר שעתיים אסתר עלתה לרכבה של התובעת (עמוד 1 לפרוטוקול שורה 26) ושהסיעה אותה לצומת ביום חמישי ושוחחו על תכניות בשבת (עמוד 2 שורה 12 ועמוד 3 שורות 18-22 לתמלול שיחה בין התובעת ואיציק – נספח י' לתצהיר איציק), ושביום האירוע זוהר – שנכח בעת הנסיעה - לא ידע על ההתרחשות שקדמה לכך (תכתובת וואטסאפ בין איציק ומשה (נספח ט' לתצהיר איציק).

שיחת הבירור והאירועים שאחריה

כאמור, בחלוף יום-יומיים לאחר האירוע המיוחס לתובעת מול אסתר בתחילת חודש 2/21 זימנה הנתבעת את התובעת לשיחת בירור במשרדי הנתבעת. בשיחה זו הורתה הנתבעת לתובעת שלא להגיע למשרדי הנתבעת והודיעה לתובעת כי עליה לעבוד מהבית.

ההחלטה שהתובעת תעבוד מהבית לא היתה בהסכמתה של התובעת. התובעת לא היתה שבעת רצון מכך (עמוד 4 שורות 17-20 לתמלול השיחה של התובעת ואיציק – נספח י' לתצהיר איציק; עמוד 3 שורות 6-7 לתמלול השיחה של איציק ומשה – נספח ט' לתצהיר איציק). לאחר מכן, התקיימה שיחה טלפונית בין התובעת ואיציק אשר התנהלה בטונים גבוהים (סעיף 13 לתצהיר התובעת; תמלול שיחה בין התובעת ואיציק – נספח י' לתצהיר איציק). מקריאת התמלול עולה שהתובעת היתה כעוסה, פגועה ובסערת רגשות שכן חשה שמייחסים לה מעשה – תוקפנות כלפי אסתר – שכלל לא עשתה, וכי בשל מעשה מיוחס זה שולחים אותה לעבוד מביתה (סעיף 14 לתצהיר התובעת).

על אף שהתובעת נשלחה להמשיך בעבודתה מביתה, עולה שבפועל לא אפשרה הנתבעת לתובעת לעבוד מביתה.

התובעת טוענת כי לאחר שיחת הבירור ובימים שלאחר מכן נמחקו לה לידים ולקוחות והיא נותקה מהמחשב ולכן לא יכולה היתה להמשיך בעבודתה (סעיף 16 לתצהיר התובעת). הוכח בפנינו שגישתה נחסמה למערכות מסוימות של הנתבעת וכי הנתבעת לא העבירה לתובעת לידים החל מהמועד בו שהתה בביתה. הדבר נעשה בצורה מכוונת על ידי הנתבעת. הנתבעת מאשרת שגישתה של התובעת למערכת נחסמה ביום 7.2.21 למספר שעות (דברי איציק בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 31-33) ובעקבות זאת שונתה הסיסמה למערכת. בשיחה בין משה ואיציק – איציק מאשר שסגר לה את הגישה לטיפול בלידים (עמוד 8 שורות 2-7 בתמליל השיחה בין איציק ומשה – נספח ט' לתצהיר איציק). כמו כן קיימת תכתובת וואטסאפ מיום 7.2.21 בין משה ואיציק – שלא ברור אם נערכה לאחר השיחה ביניהם או לפניה – בה הלין משה על כך שנמנעה מהתובעת הגישה לתכנת הבמבי וביקש לאפשר לתובעת את הגישה לתכנה זו ו"ולסדר את הלידים שלה" (נספח ט' לתצהיר איציק). באותו היום ובסמוך לסיומה של התכתובת זו נשלח לתובעת מסרון וואטסאפ ובו סיסמה חדשה לתכנת הבמבי (נספח ב' לתצהיר התבעת). בכך נפתחה לתובעת הגישה למערכת הבמבי. אבל בכך לא היה די כדי לאפשר לתובעת לעבוד מביתה. זאת מאחר והעובדה שהתובעת נכנסה למערכת הבמבי לא מלמדת בהכרח שהנתבעת סיפקה לה לידים שיאפשרו לה לבצע מכירות (עדות התובעת בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-2). היה על הנתבעת להמשיך ולאפשר לתובעת גישה גם לטיפול בלידים, והנתבעת לא עשתה זאת.

הנתבעת, בצורה מכוונת, החליטה שהחל ממועד שהותה של התובעת בביתה, היינו מיד לאחר שיחת הבירור, היא לא מעבירה לה לידים. איציק הסביר שחסימתה של התובעת מתוכנות הנתבעת נבעה מהחשש שהתובעת תגרום נזק לנתבעת (עמוד 8 שורות 2-7 ו-18-23 לתמלול השיחה בין איציק ומשה – נספח ט' לתצהיר איציק; עדות איציק בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 20-29). לא הוכחה בפנינו טענת הנתבעת שהתובעת איימה על איציק שתגרום נזק לו או לעסקי הנתבעת וכי בשל כך הפסיקה הנתבעת להעביר לה לידים. לא הוצגה לנו ראיה לתמיכה בטענת איציק שהתובעת איימה לפגוע בנתבעת. התובעת בעדותה ציינה שהיא לא זוכרת שאמרה לאלכס שתגרום נזק לאיציק (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 28-29). זוהר או אלכס או עובד אחר שבפניו נאמרו לכאורה הדברים לא זומנו לעדות. הדבר גם לא עולה מתמלול שיחתם של התובעת ואיציק (נספח י' לתצהיר איציק). פניותיו של משה לאיציק (נספח ט' לתצהיר איציק) בהן הוא מבקש מאיציק שהתובעת תמשיך לעבוד לא מתיישבות עם הטענה שהתובעת איימה לגרום נזק לנתבעת. מקריאת תמלול שיחתם של משה ואיציק (נספח ט' לתצהיר איציק) עולה שסגירת הלידים לתובעת היתה מתוך חששו של איציק שהתובעת תפגע בו וכי חשש זה היה על רקע ההיכרות והתנהלות קודמת של התובעת בעבודה (עמוד 7 לתמלול שורות 18-21). בהמשך איציק מסביר שסגירת הלידים נעשתה גם כי התובעת לא תעבוד ביומיים הבאים כי היא "אמוציונלית" (עמוד 8 שורות 2-7).

החשש שהתובעת תפגע בנתבעת – חשש שלא הוכח שהיה לו ביסוס או הצדקה - לא היה הנימוק היחיד לכך שהנתבעת מנעה מהתובעת גישה ללידים. הנתבעת נימקה זאת גם בהתנהגות התובעת: לטענתה, התובעת היא זו שניתקה את הקשר עמה (עדות איציק בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 10-13). אנו דוחים טענה זו. ראשית, כבר מיד לאחר שיחת הבירור לא הועברו לתובעת לידים (עדות איציק בעמוד 14 לפרוטוקול שורות 21-22 ו-27). כלומר החלטת הנתבעת לא קשורה לשאלה האם התובעת המשיכה להיות בקשר עם הנתבעת או לא. שנית, התנהלותה של התובעת לאחר שיחת הבירור מלמדת שהיא רצתה לעבוד. היא פנתה לנתבעת – באמצעות בעלה שהפציר באיציק שיתן לתובעת להמשיך לעבוד כרגיל. התנהלות כזו מצדה של התובעת לא מלמדת על הרצון לנתק קשר או להתפטר. בהמשך לכך, ניתוק הקשר מצד התובעת לא הגיע מיד לאחר שיחת הבירור אלא נעשה רק לאחר מספר ימים שבהם לא הועבר לה לידים: היא המשיכה להתחבר למערכת, אלא שלא הוחזר לה הטיפול בלידים (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 19-21; דו"ח נוכחות ממערכת הבמבי - נספח י"ד לתצהיר איציק).

העובדה שהתובעת לא הגיעה למשרדי התבעת כדי לקחת טלפון שבאמצעותו יוקלטו שיחות המכירה לא מלמדת על התפטרותה או על כך שהיא לא מעוניינת להמשיך לעבוד בנתבעת (עדות איציק בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 6-9; סיכומי הנתבעת בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 25-28). מה גם שמהראיות (תכתובת וואטסאפ בין משה ואיציק – נספח ט' לתצהיר איציק) עולה שהתובעת עבדה בעבר בעזרת הטלפון האישי שלה ולא הוכח שהיה הכרח שהעבודה תתבצע באמצעות טלפון שיסופק על ידי הנתבעת. זאת ועוד. לא היה כל הגיון שהתובעת תטריח עצמה למשרדי הנתבעת כדי ליטול משם טלפון נייד – שהוא כלי עזר בביצוע מכירות – עת נוכחה שהנתבעת כלל לא מאפשרת לה לבצע מכירות.

גם אם בדו"חות הנוכחות שהציגה הנתבעת ניתן לראות שהתובעת התחברה לתכנת הבמבי עד ליום 10.2.21 (נספח י"ד לתצהיר איציק) אין בכך כדי לקבוע שהתובעת עבדה בפועל ושהועברו באותה עת לידים לטיפול התובעת. הדו"חות האלה אינם משקפים עבודה בפועל. כאמור, התובעת העידה כי עובד יכול להיות מחובר במערכת הבמבי ולא לעבוד על לידים (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-2). מסקנה זו מתחזקת לאור תלוש השכר לחודש 2/21 בו לא נכללו כלל רכיבי בונוסים שונים (נספח א' לתצהיר התובעת). גם הצדדים הסכימו שלאחר שיחת הבירור לא התחברה התובעת למערכת המקוונת של הנתבעת באופן שמאפשר לה לבצע עבודה ולא ביצעה עבודה באמצעות אותה מערכת (מוסכמה ח' שנוסחה בדיון המוקדם מיום 14.3.22). כאמור, קבענו שהנתבעת לא העבירה לתובעת לידים כבר מהיום הראשון ששהתה בביתה לאחר שיחת הבירור, ובכך מנעה מהתובעת לעבוד.

מהאמור לעיל עולה שהנתבעת לא העבירה לטיפולה של התובעת לידים לשם ביצוע עסקאות. לא מדובר היה בתקלה טכנית או באירוע מטעמי אבטחת מידע (סעיף 31 לתצהיר איציק; סיכומי הנתבעת בעמוד 18 שורות 25-28), אלא בהחלטה מכוונת ומודעת של הנתבעת. הנתבעת אף מנעה זאת מהתובעת באופן מתמשך - במשך מספר ימים החל מהיום הראשון בו שהתה התובעת בביתה מיד לאחר שיחת הבירור (סעיף 16 לתצהיר התובעת). התוצאה היא שהנתבעת לא הוכיחה שהיא איפשרה לתובעת לעבוד באופן רגיל, כפי שעבודתה התבצעה לפני שיחת הבירור והמסקנה היא שנמנעה מהתובעת לגמרי האפשרות להמשיך בעבודתה. לא הוכחה טענת הנתבעת כי בהמשך הועברו לתובעת לידים (עדות איציק בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 20-21). הסכמת הצדדים כי החל מיום שלאחר שיחת הבירור התובעת לא התחברה למערכת הנתבעת כך שהתאפשר לה לבצע עבודה וכי לא ביצעה עוד עבודה בפועל (מוסכמה ח' שנוסחה על ידי הצדדים בדיון המוקדם), מחלישה מהטענה שבהמשך הועברו לידים לתובעת.

התובעת פוטרה לאלתר ביום 7.2.21

אנו קובעים כי לאור האירוע המיוחס לתובעת מיום 4.2.21, הנתבעת היתה רשאית לקיים עם התובעת שיחת בירור בדחיפות ומבלי לזמן אליה את התובעת בכתב. לא מדובר כאן בשיחת שימוע, אלא בשיחת בירור, שקוימה בזמן אמת ובאופן דחוף לאחר שהגיע לנתבעת מידע על התנהגות תוקפנית של התובעת כלפי עובדת אחרת (סעיפים 9 ו-26.1 לכתב התביעה; סעיף 32 לכתב ההגנה; סעיף 25 לתצהיר איציק).

גם החלטת הנתבעת להעביר את התובעת להמשך עבודה מהבית עד "להרגעת הרוחות" וכדי לערוך בירור - היא לגיטימית. במיוחד לאור העובדה שהתובעת עבדה לעיתים מהבית באופן שוטף. התובעת נשלחה לעבוד מביתה למשך פרק זמן של שבוע (סעיף 23 לכתב התביעה; עמוד 5 שורה 12 ועמוד 7 שורה 1 לתמלול השיחה בין התובעת ואיציק - נספח י' לתצהיר איציק; עדות התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 20-24; עדות איציק בעמוד 15 לפרוטוקול שורה 29). לטעמנו מדובר בפרק זמן סביר. בכל אלה לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת.

הפגם בהתנהלות הנתבעת טמון בכך שהחל מהמועד בו נדרשה התובעת לשהות בביתה לאחר שיחת הבירור, מנעה הנתבעת מהתובעת לעבוד כרגיל ולסגור עסקאות באמצעות טיפול בלידים. בכך, הנתבעת למעשה לא סיפקה לתובעת עבודה. זאת על אף שהתובעת ביקשה זאת באמצעות בעלה (סעיף 15 לתצהיר התובעת; נספח ט' לתצהיר איציק). התוצאה היא שהנתבעת פיטרה את התובעת בתאריך 7.2.21, בהיותה בהיריון.

זאת ועוד. בכך שהנתבעת מנעה מהתובעת טיפול בלידים – פגעה הנתבעת בהיקף ההכנסה של התובעת, דבר שאסור היה עליה לעשות בשים לב לכך שהתובעת היתה אז בהיריון (סעיף 9א לחוק עבודת נשים). כאמור, הדבר מתבטא בתלוש השכר לחודש 2/21 בו לא שולמו לתובעת בונוסים, ובענין זה לא פנתה הנתבעת לקבלת היתר על פי הוראות חוק עבודת נשים.

אין מחלוקת שבמהלך תקופת שהותה של התובעת בבית, לאחר שיחת הבירור שנערכה לה, הודיעה התובעת לנתבעת על כוונתה לנקוט כנגד הנתבעת בהליכים משפטיים. אין בהודעה כזו משום התפטרות. זאת מאחר ועובד רשאי לפתוח בהליך משפטי נגד מעסיקו אף תוך כדי העבודה, והדבר אינו נחשב מעשה התפטרות.

28. אנו דוחים את טענת התובעת כי הוצאה לחופשה כפויה על חשבונה (סעיפים 23 ו-26.2 לכתב התביעה). התובעת נשלחה לביתה מיד לאחר שיחת הבירור, והחל ממועד זה פוטרה. לא היתה כאן הוצאה לחופשה.

     

29. אנו דוחים את טענת הנתבעת שהתובעת ניסתה להזיק לנתבעת בין היתר באמצעות המלצה על מכללות מתחרות לנתבעת וביטולי עסקאות ורק לאחר מכן נחסמה גישתה של התובעת לתכנת הבמבי (סעיפים 36-38 לכתב ההגנה; סעיפים 28-29 לתצהיר איציק); וכי מעשה זה מצביע על התפטרות (סעיף 47 לכתב ההגנה). הנתבעת הציגה ראיה: צילום מסך של תגובות לפוסט מתוך הפייסבוק כשאחת מהתגובות היא המלצה של התובעת על מכללה אחרת (נספח י"ג לתצהיר איציק). אולם המועד המדויק בו הועלה הפוסט או התגובה לא הוכח לנו. התובעת ציינה שהדבר נעשה לאחר שהתקיימה שיחת הבירור (עדות התובעת בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 22-25). נציין שבחלק העליון של המסמך נרשם שמדובר בתמונה מוואטסאפ מתאריך 7.3.21, מועד שהוא לאחר פיטורי התובעת. בכל מקרה לא היתה מחלוקת בין הצדדים שתגובת התובעת לפוסט היתה לאחר שהתבקשה שלא להגיע למשרדי הנתבעת, היינו לאחר תאריך 7.2.21, המועד בו פוטרה התובעת. אם כן המסקנה היא שהתגובה היתה לאחר הפיטורים ואינה מעידה על התפטרות התובעת.

     

30. ככל שהנתבעת היתה סבורה שיש לפטר את התובעת לאור התנהלותה של התובעת בתקופת עבודתה (סעיף 48 לכתב ההגנה), היה עליה לפנות לקבלת היתר בהתאם להוראות חוק עבודת נשים. הנתבעת לא עשתה זאת.

     

31. בהינתן שקבענו שהתובעת פוטרה בתאריך 7.2.21, הדיון בטענות הנוגעות למכתב זימון השימוע ולאי קיומו (סעיף 12 לכתב התביעה; סעיפים 18-20 לתצהיר התובעת; סעיפים 33 ו-55 לכתב ההגנה; סעיף 26 לתצהיר איציק; סיכומי הנתבעת בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 28-31) – מתייתרות. זאת מאחר והזימון לשימוע נשלח לתובעת ביום 14.2.21, כלומר לאחר פיטוריה והיא לא היתה מחויבת להגיע לשימוע כזה בנסיבות אלו. מטעמים דומים יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובעת ניתקה קשר ולמעשה התפטרה: לא ענתה לטלפונים בהוראת עורך דינה, פנתה לייעוץ משפטי והגישה את התביעה כאן בתאריך 21.2.21 (עדות איציק בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-5; סיכומי הנתבעת בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 8-10 ו-17). קבענו כבר כי בזמן אמת, סמוך למועד בו הורתה הנתבעת לתובעת לעבוד מביתה לאחר שיחת הבירור, לא ניתקה התובעת קשר עם הנתבעת. ההיפך הוא הנכון: התובעת שמרה על קשר עם הנתבעת, לרבות באמצעות בעלה, וביקשה שיאפשרו לה להמשיך לעבוד ויעבירו לה לידים לשם כך. בהמשך, כשנוכחה שפוטרה, רשאית היתה התובעת להעביר את הטיפול בסכסוך לאפיקים משפטיים ולנתק את הקשר הישיר עם הנתבעת ותחת זאת לקיימו באמצעות עורך דינה. אלא שניתוק קשר ישיר זה מצד התובעת היה כאמור לאחר שפוטרה והוא לא מעיד שהתפטרה.

     

    הסעדים

32. התובעת עותרת לתשלום פיצויים בסך 100,000 ש"ח (סעיף 27 לכתב התביעה). היא העמידה את תביעתה לפי הפירוט הבא: פיצוי בשל עוגמת נפש בגין פיטורים שלא כדין – 50,000 ש"ח; פיצוי בשל הוצאה לחופשה כפויה – 10,000 ש"ח; פיצוי בשל העדר שימוע – בסך 12 משכורות; ופיצוי בשל פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים שלא כומת (סעיף 26 לכתב התביעה). מהאמור ניתן להסיק שהסכום הנתבע בפיצוי בשל אי קיום שימוע הועמד על סכום של 40,000 ש"ח.

     

33. כאמור לעיל התובעת פוטרה ביום 7.2.21. מדובר היה בהחלטת פיטורים שלא כדין, מאחר ולא התקיימה שיחת שימוע לתובעת בהתאם להוראות הדין. בשל כך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי בשל נזק לא ממוני בגובה 25,000 ש"ח בגין פיטורים שנעשו מבלי שקיום שימוע. בקביעת גובה הפיצוי הבאנו בחשבון, בין היתר, את העובדה שמדובר בתקופת ההעסקה לא קצרה ומדובר בעובדת שהיתה בהיריון.

     

34. הוסכם על ידי הצדדים שבמהלך עבודתה של התובעת בנתבעת היתה התובעת בהיריון והנתבעת ידעה על כך. גם לא היתה מחלוקת שבמועד סיום יחסי עובד-מעסיק חלו על התובעת הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים והנתבעת לא פנתה לקבלת היתר לפיטורי התובעת בהתאם לחוק עבודת נשים. לכן, בפיטורי התובעת הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים ואלו היו פיטורים שלא כדין. בשל כך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי בשל נזק לא ממוני בגובה 40,000 ש"ח בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים.

     

35. משדחינו את הטענות בדבר הוצאת התובעת לחופשה כפויה נדחית התביעה לפיצוי בשל כך.

     

36. אנו דוחים את התביעה לתשלום הזכויות הבאות: פיצוי פיטורין; דמי הבראה; פדיון ימי חופשה; דמי ביגוד; פיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים; ופיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) (סעיף 27 לכתב התביעה). זאת מאחר וסעדים אלו לא כומתו בכתב התביעה.

     

37. מעבר לכך, הסעדים הבאים - פיצוי בשל אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים ופיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע - כומתו רק בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית (סעיף 27 לתצהיר התובעת) ומדובר בהרחבת חזית אסורה. לכן התביעה לזכויות אלו נדחית גם בשל כך.

     

    סיכום

38. לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא לה פסק הדין פיצוי בגין פיטורים שנעשו ללא שימוע – בסך 25,000 ש"ח ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת חוק עבודת נשים – בסך 40,000 ש"ח.

     

39. בנוסף, תישא הנתבעת הוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 2,000 ש"ח. כמו כן תישא הנתבעת בשכר טרחת באת-כוח התובעת בסך כולל של 10,000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לידי התובעת תוך 60 ימים מעת שפסק הדין יומצא לנתבעת.

     

40. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי בירושלים.

     

    ניתן היום, א' אייר תשפ"ד, (09 מאי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    אסף הראל, שופט בכיר		מר אמיר אבין, נציג ציבור (מעסיקים)