סע"ש 49011-03-15 IYOB נ' מתי ניקיון ואח'

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת 3 לעיון בדוחות הנוכחות המצויים בידי התובע, בבקשת התובע לגילוי מסמכים ספציפיים שונים, בתגובות לבקשות ובכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, להלן החלטתי:

הדין החל

1. תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"), קובעת כדלקמן:

   "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

2. תכליתה המרכזית של התקנה האמורה הינה להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי. בהתאם, נטיית בית הדין הינה להתיר הגשת כל מסמך העומד במבחן הרלבנטיות, דהיינו כל מסמך שיש בו כדי לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים ולסייע לחקר האמת ולעשיית הצדק. הכלל המקובל הוא ניהול ההליך ב"קלפים פתוחים" ונקודת המוצא הינה גילוי מירבי ורחב. כל מסמך שיש בו כדי לסייע לצד להליך לקדם את עניינו ואת טענותיו הוא מסמך בעל זיקה להליך ועשוי להיות רלבנטי.

3. כאמור, ככל שמדובר במסמכים שהינם רלבנטיים להליך, ואשר יכולים לשפוך אור על המחלוקת נשוא התביעה, הרי שיש להורות על גילויים, כפוף לעריכת איזון בין זכויות מתנגשות – כל מקרה בהתאם לנסיבותיו.

    

   מן הכלל אל הפרט

4. בהתחשב ברכיבי התביעה ובמחלוקות בין הצדדים כפי שעולה מכתבי הטענות, סבורה אני כי המסמכים הבאים הינם מסמכים רלבנטיים, אשר עשויים לשפוך אור על המחלוקות ולסייע לחקר האמת: תלושי שכר, דוחות נוכחות, טפסי 101, הסכם העסקה או הודעה לעובד על תנאי העסקה, מסמכים המעידים על ביצוע הפרשות לקרן פנסיה או חלף הפרשות.

5. הרלבנטיות של המסמכים האמורים נלמדת באופן ישיר וברור מרכיבי התביעה הנתבעים. לא נעלמה מעיני הטענה בדבר הכבדה מיותרת ביחס לחלק מהמסמכים אשר כבר קיימים, ולו בחלקם, בידי התובע. בהתחשב בטיב המחלוקות ובשים לב לטענות התובע בדבר אפשרות ל"עריכת" המסמכים בדיעבד (ומבלי להביע כל עמדה ביחס לטענה זו) מצאתי מקום להורות על גילויים של מלוא המסמכים. אציין כי מדובר בתקופת עבודה נטענת של כ-28 חודשים בלבד וגם מטעם זה – של תקופת עבודה שאינה ארוכה במיוחד – אינני סבורה כי מדובר בהכבדה בלתי סבירה.

6. הסכם התקשרות בין הנתבעים – בכתב התביעה טוען התובע לאחריות הנתבעת 3, הן מכוח הדין הכללי והן מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב 2011 (להלן: "חוק האכיפה"). עוד נטען ל"חוזה הפסד" כמשמעותו בדין וכן לאחריותה של הנתבעת 3 מכוח היותה, לכאורה, מעסיקה במשותף. הנתבעת 3 מכחישה טענות אלה. בהתחשב בגדר המחלוקת בין הצדדים הסכם ההתקשרות בין הנתבעים הינו רלבנטי לסוגיות שבמחלוקת ויכול לשפוך אור, בין היתר, על מידת חבותה של הנתבעת 3 כמזמינת שירות, בין מכוח הדין הכללי ובין מכוח חוק האכיפה. ההסכם עשוי ללמד על מהות ההתקשרות בין הצדדים וטיבה וכן ניתן ללמוד ממנו האם שולמה תמורה מספקת לצורך תשלום מלוא זכויות התובע. ערה אני לטענת הנתבעים לפיה אין מחלוקת, לכאורה, בנוגע לזהות המעסיק, אלא שנטען כנגד הנתבעת 3 טענה למעסיקה במשותף, אותה יש לבחון. כמו כן, לא נעלמה מעיני הטענה כי הסכם ההתקשרות מכיל, לכאורה, סודות עסקיים ומסחריים. בהתחשב בטיב המחלוקות ובמהות הטענות ביחס לחוזה הפסד, סבורה אני כי גילוי ההסכם מאזן כראוי בין הזכויות המתנגשות של הצדדים וככל שיש בגילוי כדי לפגוע פגיעה מסויימת בפרטיות הנתבעים, הרי שמדובר בפגיעה מידתית וסבירה.