1. שלושת התובעים הגישו כנגד הנתבעת את התביעות שבכותרת. עיקר טענתם שהנתבעת העסיקה אותם העסקה פסולה שכללה בין היתר, עבודה בשעות נוספות רבות, לרבות עבודה בשעות הלילה מבלי שהם קיבלו תגמול הולם ע"פ דין על שעות נוספות אלה. נוסף לכך התובעים טוענים לפגמים שנפלו באופן סיום העסקתם ע"י הנתבעת, כשהתובע 1 מר בלונדר, גם תובע מהנתבעת תשלום בגין פדיון חופשה.
2.הנתבעת היא חברה המתמחה בהתאמת פתרונות טכנולוגיים ולוגיסטיים לשוק הביטחוני ולשוק המוסדי בישראל ומנהלת את פרוייקט המתב"ת (פרוייקט מתקן תחקור ובקרת תרגילים), במסגרתו מספקת הנתבעת שירותי הפעלה ואחזקה של מערכת שליטה, בקרה ותחקור בזמן אמת של תרגילי שדה גדולים שעורך צה"ל.
3. במסגרת פרוייקט המתב"ת, אחראית הנתבעת בין היתר, על תחזוקת אמצעי הבקרה וזמינות המערכת. לשם כך, מחזיקה הנתבעת צוותי שטח האחראים על כשירותם וטיבם של אימוני השדה והתרגילים שמבוצעים ע"י צה"ל בשטח וכן באחריותה להפיק דו"ח סיכום לתרגילים השונים שמבוצעים בכל שבוע אימונים. התובעים הועסקו אצל הנתבעת בפרוייקט המתב"ת הממוקם בבסיס צאלים ועבדו במסגרת הפרוייקט בתפקידי שטח שונים.
טענות הצדדים וגדר המחלוקת
4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעים עבדו בשעות נוספות וכי העבודה בתקופה שבה התובעים עבדו בשטח בשבועות שבהם התקיימו תרגילים ע"י צה"ל, הצריכה בין היתר גם זמינות וביצוע עבודות בשעות הלילה, אולם מחוזה ההעסקה שנחתם בינם לנתבעת, עולה כי הנתבעת שילמה לתובעים עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות תשלום כולל, כשנקבע לכל אחד מהתובעים שכר יסוד, שע"פ חוזה ההעסקה הוא זה שאמור להוות לבדו את הבסיס לחישוב הזכויות הסוציאליות, לרבות תשלום פיצויי פיטורים.
5. לטענת התובעים, בתקופה שבה הועסקו אצל הנתבעת וביצעו את תפקידי השטח, הם עבדו בשעות נוספות רבות, הכוללות גם עבודה בשעות הלילה. לטענתם שבוע העבודה בשבועות שבהם התקיימו תרגילים התחיל ביום א' בשעה 15:00 והסתיים ביום ד' בשעה 15:00 או לאחר מכן, כאשר בחלק מהמקרים גם בוצעה עבודה ביום ה'. התובעים נדרשו להיות זמינים במהלך שלושת הימים שבהם התקיימו תרגילים ועל כן לשיטתם יש להחיל את ההלכה שנפסקה בע"ע 305/05 מאיר נ' החברה להגנת הטבע (פסה"ד ניתן ביום 01.02.2007), שם נקבע כי יש לשלם למערערים תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, בגין שעות העבודה שבהם עמדו לרשות הנתבעת ושהו בכוננות, גם אם לא בוצעה על ידם בזמן זה עבודה בפועל.
6. התובעים טוענים כי התובעת לא ביצעה מעקב מסודר אחר שעות עבודתם, לרבות עבודתם בשעות נוספות, כשהתשלום הכולל ששולם להם עבור עבודה בשעות נוספות, מנוגד לקבוע חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 ועל כן הם זכאים לתשלום מלוא ההפרשים בגין השכר עבור עבודה בשעות נוספות שלא שולם להם.
7. הנתבעת מנגד טוענת, כי מעבר לתשלום הגלובאלי ששולם לתובעים עבור עבודתם בשעות נוספות, התובעים במרבית השבועות שבהם עבדו, לא נדרשו לעבוד ביום חמישי, כאשר עבור יום זה שולם להם שכר עבודה מלא. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים עבדו בשעות נוספות רק ב-30 שבועות מתוך 52 שבועות בשנה, כשבשאר השבועות הם עבדו בשעות רגילות משעה 08:00 ועד השעה 17:00 ובנוסף לכך, התובעים היו יכולים לצאת מבסיס צאלים במהלך השבועות שבהם התקיימו תרגילים וללון בביתם.
8. הנתבעת מודה שבחלק מתקופת עבודתם של התובעים לא בוצע מעקב מסודר אחר שעות עבודתם באמצעות החתמת כרטיס נוכחות, כאשר לטענתה, מאחר שהיה קיים קושי מעשי להעביר כרטיס נוכחות בשטח במקומות שבהם התקיימו התרגילים, בוצע על ידה עדכון ידני של שעות העבודה בימים אלה. עם זאת, לטענתה יש לקבל את הנתונים שמופיעים בתלושי השכר של התובעים באשר לשעות העבודה שביצעו בתקופת העסקתם אצל הנתבעת כנכונים, לאור העובדה שאף אחד מהתובעים לא חלק על נתונים אלה לכל אורך תקופת העסקתו.
9. עוד טוענת הנתבעת כי גם אם יפסק כי עליה לשלם לתובעים עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות, יש לקזז מכל סכום שיפסק את התשלום ששולם להם בגין עבודה ביום חמישי, שניתן להם פעמים רבות כיום חופש שבו לא עבדו, כשבימי חמישי שבהם כן עבדו התובעים, הם גם קיבלו שכר עבור יום זה ובנוסף לכך קיבלו שעות חופשה בכמות השעות שביצעו בפועל, במכפלת ערך שעת עבודה נוספת. כמו כן, לטענתה פעמים רבות האימונים הסתיימו טרם המועד הקבוע לסיומם והתובעים ששוחררו בשלב זה לחופשה עד לשבוע שלאחר מכן, קיבלו שכר עבור הזמן שבו שהו בחופשה.
10. לטענת התובעים בימים שבהם התקיימו תרגילים, לא הייתה קיימת אפשרות מעשית לצאת במהלך שבוע האימונים מהבסיס ופעולה כזו דרשה אישור מיוחד והתאפשרה במקרים חריגים בלבד. כמו כן, לטענתם מאחר שבהתאם להסכם שנחתם בין הנתבעת לבין צה"ל נקבע כי יתקיימו ב-40 שבועות מתוך 52 שבועות בשנה אימונים, הדבר מעיד על כך שלמעשה לפחות ב-40 שבועות בשנה בכל אחת משנות עבודתם אצל הנתבעת, הם עבדו בשעות נוספות ולאור מחדלה של הנתבעת לבצע מעקב מסודר ומדויק אחר שעות עבודתם אצלה, יש לקבל בעניין זה את עדותם ולדחות את טענות הנתבעת, שלא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, באשר לחובתה להציג שעות עבודה מדויקות בתקופת העסקתם אצל הנתבעת.
תביעתו של מר דניאל בלונדר, התובע 1:
11. התובע 1 הועסק ע"י הנתבעת בתפקיד של טכנאי אלקטרוניקה בין התאריכים 06.05.2004-17.12.2011. הגיש תביעתו בסך 500,000 ₪, ביום 25.11.2013 ותבע תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים לא חוקיים על רקע מצבו הבריאותי הלקוי ותביעה לתשלום פדיון חופשה.
12. שכרו פוצל בהתאם לנספח לחוזה ההעסקה מיום 09.05.2004, לשכר בסיס בסך 4,500 ₪ וכן תשלום נוסף בסך 1,000 ₪ המהווה תשלום עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות. ביום 20.01.2008 עודכן לשכר בסיס בסך 5,500 ₪ בתוספת תשלום בסך 500 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות. עדכון שכר נוסף בוצע ביום 12.01.2011, כשבמועד זה עודכן לשכר בסיס בסך 7,000 ₪ בתוספת תשלום בסך 500 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות.
13. באשר לתביעה לפדיון ימי חופשה, טוען התובע 1 שהוא זכאי לתשלום עבור פדיון חופשה בגין 46 ימי חופשה עבור שלוש השנים האחרונות שבהן עבד אצל הנתבעת, כשסכום זה מגיע לסך של 12,880 ₪. לטענתו, מאחר שהנתבעת תגמלה אותו בימי חופשה, במקום לשלם לו תשלום עבור עבודה בשעות נוספות וכן לאור סירובה של הנתבעת להעביר לו העתק של יומן חופשותיו, אין בידיו אפשרות לבחון את מהימנות תלושי שכרו וחישוב ימי חופשתו.
14. התובע 1 גם תובע פיצוי בסך 50,000 ₪, משלטענתו הוא פוטר מהנתבעת ממניעים פסולים ובניגוד לדין. לטענתו הוא פוטר מאחר שסירב להמשיך ולעבוד במשמרות לילה בתפקיד שטח, לאחר שבחודש ינואר 2011 הוא לקה באירוע לבבי וכתוצאה מכך נאסר עליו לעבוד במשמרות לילה ולבצע מאמצים פיזיים קשים. בשל מצבו הבריאותי, אושר לו על ידי הנתבעת לעבוד במשמרות יום בלבד, אולם בתחילת חודש נובמבר 2011, זומן התובע לשיחה על ידי מנהל מחלקת אלקטרוניקה בנתבעת, כשבשיחה זו נאמר לו מפורשות כי הוא נדרש לעבוד במשמרות לילה וכי אם יסרב לעבוד במשמרות אלה, הוא לא יוכל להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. התובע סירב לפעול בניגוד לעצת רופאיו ולעבוד במשמרות הלילה ועל כן ביום 17.11.2011 קיבל התובע הודעה בכתב על סיום העסקתו. בהודעה נכתב כי הפיטורים נובעים משינוי במבנה הארגוני וצמצום כח אדם אצל הנתבעת, אולם לטענת התובע הפיטורים נעשו על רקע מצבו הבריאותי הלקוי וחוסר יכולת מצידו להמשיך ולעבוד במשמרות לילה.
15. הנתבעת מתנגדת לכלל טענותיו של התובע 1. לשיטתה, שולמו לו מלוא התשלומים עבור שעות נוספות וימי חופשה אשר אף נוצלו ביתר. בתלושי השכר ישנו מעקב מסודר של ימי החופשה שהתובע נטל במהלך שנות עבודתו וניתן ללמוד מתלושים אלה כי הוא ניצל את מלוא ימי החופשה המגיעים לו ע"פ דין ואף מעבר לכך, לאור העובדה שבימי חמישי בדרך כלל לא עבד ואף בשבועות שבהם התרגילים הסתיימו במועד מוקדם יותר מהצפוי, שוחרר לביתו, תוך ששולם לו שכר מלא עבור ימים אלה. גם אם בית הדין יחליט לפסוק קבלת תשלום עבור פדיון חופשה, החישוב והסכום הנתבע בכתב התביעה עבור רכיב זה שגוי, לאור העובדה שהתובע 1 התעלם מכך שבחלק מהשנים שעבורן נתבע תשלום פדיון חופשה, שכרו היה נמוך יותר מהשכר ששולם לו בשנת עבודתו האחרונה, כשהתובע חישב את זכאותו לפדיון ימי חופשה ע"פ שכרו הגבוה יותר.
16. באשר לטענתו של התובע 1 כי פיטוריו מהנתבעת נבעו בשל מגבלתו הרפואית לבצע משמרות לילה, הנתבעת מכחישה טענה זו, לטענתה הפיטורים נבעו בשל צמצום ב-30% מכח האדם שברשותה, עקב שינוי מתכונת העבודה בינה לבין צה"ל לאור הסכם חדש שנחתם בין הצדדים, כשבאותה תקופה פוטרו 7 מתוך 10 טכנאים שהועסקו אצל הנתבעת והתובע לא היה יוצא דופן בהקשר זה. עוד טוענת הנתבעת כי מתחילת חודש ינואר 2011 ועד למועד סיום העסקתו של התובע 1, הוא הועבר לתפקיד של טכנאי מעבדה ועל כן לא עבד בתקופה זו בשעות נוספות, אך למרות זאת המשיך לקבל את אותה משכורת שקיבל בתקופתה עבודתו כטכנאי שטח.
תביעתו של מר דוד אגאי, התובע 2:
17. התובע 2 הועסק כטכנאי שטח ובהמשך כראש צוות אחזקה, כשתקופת העסקתו הייתה בין התאריכים 31.05.2006-15.07.2012. התביעה שהגיש ביום 25.03.2014 היא לתשלום שכר עבור עבודה בשעות נוספות, שסכום התביעה הוא על סך של 350,000 ₪.
18. התובע 2 הועסק תחילה כטכנאי שטח במחלקת הקשר בצוות האחזקה, כאשר תפקיד זה מילא התובע החל מיום 31.05.2006 ועד לחודש יולי 2010. העסקתו של התובע כללה עבודה בשעות נוספות וגם עבודה בשעות הלילה. בתקופה זו שכרו פוצל בהתאם לנספח לחוזה ההעסקה מיום 19.06.2006, לשכר בסיס בסך 4,500 ₪ וכן תשלום נוסף בסך 1,000 ₪ המהווה שכר גלובאלי עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות.
19. בחודש יולי 2010 קודם התובע לתפקיד אחראי על צוותי אחזקה. במסגרת תפקיד זה היה התובע אחראי על מספר צוותי אחזקה שפעלו בשטח ועל כן באופן שוטף לא נדרש לרדת לשטח ורק לעיתים נדרש התובע לבצע משמרות לילה בתרגילים ובאימונים ספציפיים. בתקופה זו שכרו פוצל לשכר בסיס בסך 6,500 ₪ וכן תשלום נוסף בסך 1,500 ₪ כשכר גלובאלי עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות.
20. התובע 2 תובע תשלום גמול עבודה בשעות נוספות על פי דין ובנוסף לכך, טוען כי בניגוד לטענת הנתבעת, חתימתו על טופס גמר חשבון והודאת סילוק מיום 14.06.2012 נעדרת תוקף וכי למעשה הוא התבקש לחתום על הטופס כתנאי לקבלת פיצויי פיטורים מהנתבעת, כשביום 11.04.2012 הוא נאלץ להודיע לנתבעת על כוונתו לעזוב את עבודתו אצלה עקב הרעת תנאים מצידה והחלטתה להחזירו לתפקיד שטח ועל כן יש לראות את התפטרותו מהנתבעת כפיטורים.
21. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את טענות התובע 2 באשר לחובתה לשלם לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות, הן בתקופה שבה עבד כטכנאי שטח, כל שכן בתקופה שבה שימש כאחראי על צוותי האחזקה, מאחר שבתקופה זו כמעט ולא נדרש לבצע עבודה בשעות נוספות, מה גם שקיבל בתקופה זו תשלום כולל עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות כשלמעשהקיבל שכר ביתר. הנתבעת מתנגדת לטענתו כי לא יכול היה לצאת מהבסיס במהלך השבוע וטוענת כי הוכחה לכך שטענותיו בעניין זה אינן נכונות, היא כי התובע נהג מדי שבוע לצאת מבסיס צאלים ללימודי התואר הראשון ועל כן הדבר מחזק את טענת הנתבעת בעניין זה.
22. לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעתו של התובע 2 על הסף, לאור חתימתו על כתב הסילוק מיום 14.06.2012, שמהווה הסכמה שאליה הגיעו הצדדים שהתובע יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת, חרף העובדה שהוא התפטר מעבודתו. הודאת הסילוק תקפה, מתייחסת גם לסוגיית קבלת פיצויי הפיטורים והתובע לא יכול להתנער ממנה בשלב מאוחר בטענה כי חתימתו נעשתה תוך שהופעלו עליו לחצים פסולים. אם התובע היה סבור כי חתימתו על הודאת הסילוק נעשתה בכפייה ובעושק, היה עליו להודיע על בטלות חתימתו תוך זמן סביר ומשלא עשה כן, יש לדחות טענתו כעת.
23. טענותיו של התובע 2 באשר לעובדה שהנתבעת רצתה להחזירו לתפקיד שטח ועל כן נאלץ להתפטר, אינה נכונה ולנתבעת לא ידוע דבר על כך כמו גם על מכתב זימון לפגישת שימוע מיום 07.06.2012, שצורף לכתב התביעה וכלל לא מוכר לנתבעת. הסיבות שהובילו להתפטרות התובע הן העובדה שהוא רצה לעבוד בתחום התעשייה והניהול בו סיים תואר באותה תקופה וכן בעקבות לידת בתו והעובדה שהוא לא רצה להמשיך ולבצע עבודת שטח בלילות. הדבר מצויין במכתב הפיטורים שהגיש לנתבעת.
תביעתו של מר פבל דאייץ, התובע 3:
24. התובע 3 הועסק ע"י הנתבעת בין 01.07.2007-28.02.2011, בתפקיד של מכונאי רכב ונהג האמר. תביעתו מיום 15.03.2015 היא בסך 220,000 ₪ לתשלום שכר עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות ולפיצוי התובע בגין פיטוריו שבוצעו לטענתו באופן לא חוקי ומבלי שבוצע לו שימוע, כשהעמיד סכום התביעה בגין רכיב על סך של 20,000 ₪.
25. שכר התובע 3 פוצל בהתאם לנספח לחוזה ההעסקה מיום 04.07.2007, לשכר בסיס בסך 6,200 ₪ וכן תשלום נוסף בסך 1,000 ₪ המהווה שכר גלובאלי עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות. למעשה שולם לתובע 3 שכר בסיס בסך 6,500 ₪ ושולם לו תשלום שכר נוסף בסך 1,000 ₪ עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות וזאת כעולה מתלושי שכרו.
26. טענות התובע 3 והנתבעת בהקשר לתביעה לתשלום שכר בגין ביצוע עבודה בשעות נוספות הן זהות לטענות שהעלו הצדדים בתביעותיהם של התובעים 1 ו-2.
באשר לטענת התובע 3 כי הנתבעת לא ביצעה לו שימוע כדין, טוענת הנתבעת כי לאור אירוע חריג וחמור שאירע ביום 26.01.2011, בו התובע 3 הפר את נהלי הנתבעת עת לא דאג מבעוד מועד לתדלק את רכב השירות שעליו הוא אחראי, סירב לחגור חגורת בטיחות למרות שראש הצוות ברכב העיר לו על כך וחזר לבסיס צאלים באופן הפגנתי מבלי לבצע את עבודתו כנדרש בתרגיל, נגרם לנתבעת נזק בהתנהלותה כלפי צה"ל עת לא מילאה את תפקידיה כנדרש.
27. לאור התנהלותו החריגה והחמורה של התובע 3, הנ"ל זומן ע"י הממונה הישיר שלו ביום 30.01.2011 לשיחת בירור ובהמשך נערכה שיחת בירור נוספת עם מנהל אגף האחזקה מר דוד יעקב, שבסופה הוחלט על פיטורי התובע 3 לאור התנהגותו הפסולה. לטענת הנתבעת, שתי שיחות הבירור הנ"ל שבהן ניתנה לתובע 3 הזדמנות להשמיע טענותיו ולהתגונן מפני הטענות שנטענו כלפיו, עומדות בדרישה המהותית של קיום שימוע כדין, כשהדבר מעוגן גם בפסיקתה שקבעה כי השימוע אינו טקס שיש לעמוד בגינוניו ויש לוודא כי המהות התקיימה, כפי שאכן זו התקיימה במקרה דנן.
28. טענתו של התובע בכתב תביעתו כי התנהגותו החריגה עת חזר לבסיס צאלים וסירב לשים חגורה נבעה בשל העובדה שנתפס לו הצוואר, איננה מתיישבת עם טענותיו כפי שנטענו בבירורים שנערכו לו מול הממונים שלו, שם הוא טען כי סירובו לשים את חגורת הבטיחות נבעה מכך שהדבר גרם לו לשפשוף בצוואר. על כן טוענת הנתבעת, יש לדחות את טענותיו של התובע 3 באשר לאי קיומו של שימוע כדין.
ראיות ועדויות הצדדים:
29. הצדדים הגישו תצהירים ומסמכים נלווים כשמטעם התובעים הוגשו תצהירים של שלושת התובעים ושל מר עדי רדוקנו, עובד לשעבר של הנתבעת (להלן: "מר רדוקנו") ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר של גיל שוורצמן, המשמש כמנהל חטיבת האימונים של הנתבעת (להלן: "נציג הנתבעת" או "מר שוורצמן"). לתצהירי הצדדים ולכתבי הטענות מטעמם צורפו מסמכים שונים וביניהם: תלושי השכר של התובעים, דו"חות הנוכחות שלהם, דו"חות סיכום פעילות שבוע אימונים ודו"חות מרכזים לאימונים שהוגשו מטעם הנתבעת, הסכמי העסקתם של התובעים, מסמכים שונים מהתיק האישי של התובעים וביניהם שיחות חתך ומסמכים הנוגעים לסיום העסקתם אצל הנתבעת. כמו כן הוגשו לעיוננו עותק של הסכמי ההתקשרות בין הנתבעת לבין צה"ל ומשרד הביטחון השופט יוחנן כהן בהחלטתו מיום 07.04.2014 נתן לתובעים זכות עיון בהסכמי התקשרות אלה, אולם נאסר עליהם לצלם עותק של ההסכמים או חלק מהם.
כל המצהירים נחקרו על התצהירים מטעמם, כשהתובעים העידו בפנינו בדיון שהתקיים ביום 28.12.2015, מר רדוקנו העיד בפנינו בדיון שהתקיים ביום 19.09.2016 ומר שוורצמן העיד בפנינו בדיון שהתקיים ביום 26.09.2016.
דיון והכרעה
תשלום עבור שעות נוספות
30. המחלוקת בסוגיית התשלום עבור שעות נוספות נוגעת לשלושת התובעים על כן נדון בה במאוחד. כאמור, קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכאותם של התובעים לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות הן באשר לעצם הזכאות והן בנוגע לסכומים הנתבעים עבור רכיב זה. הנתבעת טוענת כי שולמה לתובעים תוספת גלובאלית של שעות נוספות וכי הדבר עוגן בנספח להסכם ההעסקה שלהם.
מר שוורצמן העיד כי התובעים יכולים היו לדון על תנאי החוזה שלהם והעדיפו תשלום שכר גלובאלי ולא תשלום שכר שעתי, כשחלק מעובדי הנתבעת בחרו בתשלום שכר שעתי ולא גלובאלי כדוגמת התובעים:
"ש. תאשר שהתובעים לא יכלו לנהל מו"מ לגבי ההסכם או תנאיו?
ת. הפורמט הוא קבוע. ההסכם הוא אישי. ניתן לדון בו כמו בכל הסכם אישי.
ש. אם עובד פונה ואומר שהוא רוצה לקבל שעות נוספות באופן פרטני ולא באופן גלובלי. הוא יכול היה לקבל?
ת. הוא היה יכול לקבל והיה עובר לחוזה של שכר שעתי. יש עובדים כאלה.
ש. היה בתקופה שלהם עובד כזה?
ת. כן. בוודאי.
ש. למה לא צירפת לתצהיר דוגמה של עובדים שקיבלו באופן שעתי?
ת. הנטיה של העובדים היתה לקבל גלובלית. זה גם רצונם. אף עובד לא בא ואמר שהוא רוצה לעבוד במתכונת שעתית. היו עובדים שעבדו במתכונת שעתית ועובדים שהתאים להם וגם לנו. אני לא יכול לאכוף נושא כזה על עובד. עובד בהסכם העבודה דן בתנאים ובאופן ההעסקה שלו ובהתאם לזה נסגר הסכם ההעסקה שלו" (עמ' 20 לפרוטוקול שו' 22-29 ועמ' 21 שו' 1-4).
31. התובעים מתנגדים לטענה זו של נציג הנתבעת, לטענתם הסכמי ההעסקה שנחתמו היו הסכמי העסקה סטנדרטיים וכי בכל הנוגע לתשלום עבור שעות נוספות, התשלום שניתן להם היה תשלום גלובאלי, מבלי שבוצע מעקב ורישום מסודר של שעות העבודה, במיוחד בימים שבהם התבצעו התרגילים מאחר שבימים אלה התובעים הונחו על ידי הנתבעת שלא להעביר את כרטיס הנוכחות ועבור כל יום שבו התקיים תרגיל הוזן להם בדו"ח הנוכחות שלהם כי הם עבדו 9 שעות ביום זה, כשלמעשה בימים שבהם התקיימו תרגילים התובעים עבדו בשעות נוספות רבות ולא הורשו לצאת מהבסיס אלא אם ניתן להם אישור מיוחד לכך מהממונה הישיר שלהם.
32. נציג הנתבעת טען כי התובעים היו יכולים לקבוע בתחילת עבודתם כי הסכם העסקה שלהם יכלול תנאי תשלום של שכר שעתי ושעות נוספת בנפרד, אך הם בחרו בהסכם כפי שנחתם. טענה זו לא הוכחה ולא נתמכה בראיות כלשהן, הנתבעת לא צרפה לכתבי הטענות מטעמה או לתצהיר מטעמה, דוגמאות של הסכמי שכר כאלה שנחתמו עם עובדים אחרים שלה ולא זימנה לעדות עובדים שלה שמועסקים בתנאי שכר שונים מתנאי השכר שנקבעו לתובעים.
אמנם אם נקבע תשלום נפרד ונקוב בעד עבודה בשעות נוספות, יתכן שמדובר בתשלום שאינו חלק משכר כולל ואינו אסור לפי סעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו יצחק לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן מהדורה 2008 פרק 12 עמוד 43 והפניות שם וכן ראו דוד א' פרנקל ויצחק לובוצקי, ניהול זמן בסביבה עבודה מודרנית, משפט ועסקים ז' התשס"ז (ספטמבר 2007) 414-391). "סעיף 5 לחוק הגנת השכר בא לאסור ולמנוע קביעת שכר עבודה שיכלול גמול שעות נוספות כחלק מסך גלובאלי, אך משנקבע תשלום נפרד בעבור שעות נוספות, במסגרת המותר לפי שעות עבודה ומנוחה, וההסדר אינו בגדר פיקציה, לא יהיה הסדר זה פסול "(דב"ע מד/34 – 3 דוד אלון נ' בנק ישראל פד"ע טז 76). ניתן לראות סיכום בדבר תשלום שכר כולל כהתחייבות של מעסיק לשלם לעובד גמול שעות נוספות ועד מספר שעות נקוב, בין אם יבוצעו במלואן ובין אם לא, אך כדי להכיר בהסכם כזה יש להראות הלימה בין מספר השעות שביצע העובד לבין התוספת שקיבל ואת זה יש להוכיח על פי דו"חות נוכחות.
33.לאחר ששמענו את העדויות ובחנו את המסמכים השונים שהוצגו בפנינו ובין היתר את דו"חות הנוכחות של התובעים, השתכנענו כי התובעים עבדו בשעות נוספות רבות וגם בשעה שבה לא עבדו בין תרגיל לתרגיל, הם היו ערוכים ומזומנים לקריאה לטיפול בתקלות. העד מטעם התובעים, מר עדי רדוקנו העיד כי עבד במשך תקופה של כשנתיים אצל הנתבעת וכי אין בכוונתו להגיש תביעה כנגד הנתבעת. עדותו של עד זה, כמו גם עדותם של יתר התובעים נמצאה על ידינו כעדות מהימנה, כשבכל הנוגע לאופי העבודה ולשעות העבודה שהיה על עובדי הנתבעת להעמיד לרשות הנתבעת בזמן התרגילים ובין תרגיל לתרגיל העיד מר רדוקנו כדלקמן:
"ש. בסעיף 16 לתצהירך אתה כותב שבמהלך שעות הלילה, גם כשלא היו תרגילים, היית זמין להקפצות.
ת. כן...
ש. הדוגמא היחידה שאתה נותן בתצהיר שלך להקפצות, זה תיקון האמרים. אמרנו שהיית טכנאי מייל ולא קשר, סעיף 16 לתצהירך. למה שיקפיצו אותך לתקן האמר?
ת. מגיע צוות של הצבא, ראו תקלה הקפיצו אותי בלילה.
ש. כמה זה קרה?
ת. כמעט כל ערב הייתי הולך לישון למשל בשעה 22:00 בשעה 02:00 מגיעים ואומרים יש תקלה.
ש. כל פעם יש תקלה?
ת. כל פעם שהיינו בבסיס. הציוד הזה מאוד ישן נדרשנו לטפל בו המון....
ש. אתה אומר שהתפקיד שלך כטכנאי שטח זה לתקן מערכות אחרי שמסתיים התרגיל.
ת. ובזמן התרגיל.
ש. אתה יודע שהחברה מחזיקה מערך שלם של עובדים
ת. אני יודע שיש לה מערך שלם של עובדים, אנחנו חתמנו כשהגענו לעבוד בחברה על טכנאי שטח עם הקפצות באמצע הלילה ולישון עם הצבא בשטח כשצריך, העיקר להיות 24/7 זמינים.
ש. למה החברה צריכה מערך שלם של עובדים אם אנשי השטח עושים הכל?
ת. תשאלי את החברה, אין לי מושג.
ש. לפי השיטה שלך לא ישנת בכלל ארבעה ימים ברציפות.
ת. כמעט, אפשר להגיד שכן.
ש. במשך כמה זמן?
ת. כמעט שנתיים.
ש. 52 שבועות בשנה אתה בתרגילים
ת. אני בתרגילים, אולי שעתיים שינה בלילה במהלך ארבעה ימים.
ש. מקלחות, אוכל
ת. היה לנו מקלחת שם והיו מספקים ארוחות.
איפה?
ת. בבסיס, ליד חדרי המנוחה היו מקלחות" (עמ' 4 לפרוטוקול שו' 13-15, עמ' 5 שו' 21-31 ועמ' 6 שו' 1-16).
34. עוד השתכנענו, כי הנתבעת שילמה לתובעים תשלום שכר כולל עבור שעות נוספות, מבלי שבוצע מעקב מסודר אחר שעות עבודתם של התובעים, כשלמעשה בימים שבהם התבצעו תרגילים התובעים הונחו שלא להעביר את כרטיס הנוכחות והנתבעת עידכנה בימים אלה את שעון הנוכחות באופן ידני, כך שלכל יום תרגיל הוזן לתובעים ביצוע של 9 שעות עבודה, בין אם ביום זה עבדו פחות מתשע שעות ובין אם ביום זה עבדו יותר מתשע שעות. נציג הנתבעת מר שוורצמן, הודה בכך בחקירתו וכך העיד בחקירתו הנגדית בנוגע לכך:
"ש. תאשר שהתובעים נדרשו שלא להחתים כרטיס נוכחות כשהם יוצאים לשטח?
ת. נכון.
ש. מי נתן את ההנחיה הזאת?
ת. ההנחיה ירדה מאיתנו, מההנהלה, היות ומבעיות פרוצדורה וטכנולוגיה לא יכולנו לקבל מידע מדויק על שעות העבודה ולכן ההחלטה שהייתי שותף לה היא לתת 9 שעות קבוע לאנשים, בין אם היה או לא היה תרגיל ובין אם היה תרגיל קטן או גדול...
ש. למה לא שילמתם להם לפי ביצוע בפועל. לשיטתך ניתן היה לבחון את שעות העבודה של העובדים, הוצגו דוחות תרגילים המלמדים על שעות התרגילים לכאורה.?
ת. שילמנו להם לפי החלטה שלנו, כי באמת שעות העבודה הם שעות משתנות. היות וטכנית לא יכולנו לסמן בדיוק מתי הם מגיעים ויוצאים מהשטח, החלטנו קטגורית שהתרגיל הוא 9 שעות וממילא לא עובר 9 שעות, ולפי זה גם שילמנו את השעות הנוספות"... (עמ' 18 לפרו' שו' 17-29).
35. בכל הנוגע לטענת הנתבעת כי ניתנה לתובעים האפשרות והיה ביכולתם לצאת מבסיס צאלים וללון בביתם בימים שבהם התקיימו התרגילים בלילות של הימים ראשון עד רביעי בשבוע וכי למעשה חלק מהתובעים עשו כן באין מפריע, לא השתכנענו באמיתות טענה זו והשתכנענו כי התובעים לא הורשו לצאת מהבסיס בין תרגיל לתרגיל, אלא אם קיבלו אישור מיוחד לכך מהממונה הישיר שלהם. בהקשר לכך העידו התובעים כדלקמן:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 24 לתצהירך, אתה טוען שנאסר עליך לצאת מהעבודה בין התרגילים ללא סיבה.
ת. נכון.
ש. כלומר אם הייתה סיבה יכולת לצאת?
ת. זה היה קשה מאוד, אחרי מריבות, אחרי שכנועים וגם אם הייתי צריך לצאת הייתי צריך לבוא עם הרכב הפרטי שלי" (עדותו של התובע 3, עמ' 9 לפרוטוקול שו' 25-30).
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 21 בתצהירך, אתה טוען שנאסר עליך לצאת מהעבודה בין התרגילים ללא סיבה.
ת. נכון.
ש. אם היתה סיבה יכולת לצאת?
ת. סיבה ואישור, כן.
ש. מי אסר עליך לצאת?
ת. הממונה עלי, דוד יעקב.
ש. למה לא כתבת מי אסר עליך לצאת? או מסרת תצהיר או ביקשת לזמן אותו.
ת. אני חושב שמן הראוי שהוא היה צריך להיות פה...
ש. בסעיף 22 לתצהירך, אתה טוען שכל יציאה שלך מהעבודה היתה כפופה לאישור של דני מימוני?
ת. כן.
ש. למה לא הגשת תצהיר מטעמו או זימנת אותו?
ת. דני מימוני לא זומן על ידי להעיד. אין לי קשר איתו כרגע בכל אופן"... (עדותו של התובע 1, עמ' 6 שו' 13-21, עמ' 9 שו' 20-24).
ש. אני מפנה אותך לסעיף 90 בתצהירך כתבת שלא היתה אופציה לצאת מהבסיס.
ת. במקרים בודדים בלבד. בתקופת הבחינות. מבחינה טכנית לא היתה אופציה לצאת מהבסיס אבל בנסיבות אלו במקרים בודדים בלבד בתקופת הבחינות היתה אפשרות...
ש. אתה טוען בסעיף 40 לתצהירך שכל אישור או יציאה מהבסיס היתה כפופה לאישור של דני מימוני?
ת. דני מימוני ויעקב (הכוונה לדוד יעקב – צ"פ).
ש. למה לא הגשת תצהיר או זימנת את מימוני להעיד?
ת. לא הצלחתי להשיג אותו אני לא בקשר איתו.
ש. נשאלת על העדים דני מימוני ודוד יעקב, שאתה עזבת את החברה הם היו עובדי החברה? נשארו לעבוד בחברה?
ת. דני מימוני היה עובד בחברה. אני לא זוכר אם עזב לפני או אחרי. אבל דוד יעקב כן. דני מימוני אני לא זוכר עם סיים לפני או לא. דוד יעקב נשאר לעבוד בחברה"... (עדות התובע 2, עמ' 17 שו' 3-5, עמ' 18 שו' 1-11).
36. ב"כ הנתבעת פנתה לתובעים במהלך חקירתם בשאלה מדוע הם לא זימנו את הממונים הישירים שלהם בנוגע לאפשרות לצאת מהבסיס בין תרגיל לתרגיל, ה"ה דני מימוני ודוד יעקב לעדות ומדוע הם לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם. שאלה זו שהפנתה ב"כ הנתבעת היא הייתה צריכה להפנות לנציג הנתבעת ומאחר שהנ"ל שימשו בזמנים הרלוונטיים כעובדי הנתבעת וכפי שעולה מעדויות הצדדים מר דוד יעקב עודנו עובד בשירותי הנתבעת, הנתבעת היא זו שהייתה אמורה לזמן לעדות עדים אלה, כדי שיאמתו את טענותיה בכל הנוגע לכך שהתובעים יכולים היו לצאת לביתם באופן חופשי בין תרגיל לתרגיל. מאחר שהנתבעת לא זימנה לעדות עדים אלה ולא הגישה תצהיר מטעמם, אנו רואים הימנעות זו של הנתבעת כהימנעות שעומדת לחובתה, כשההנחה היא שאם הנתבעת הייתה בוחרת לזמן את הממונים הישירים של התובעים לעדות, עדותם לא הייתה תומכת בגרסת הנתבעת. ההלכה בנוגע לאי הבאת ראיה או הזמנת עדים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על הנסיבות ששנויות במחלוקת ולתמוך בגרסתו של אותו צד ידועה ואנו סבורים שמחדלה של הנתבעת בעניין זה פועל לחובתה (לעניין זה ראו את ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18, פסק דין מיום 05.10.06 בפסקה 53 לפסק הדין וכן ראו ע"א 465/88 הבנק למימון סחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4), 651).
37. מהאמור לעיל הגענו למסקנה כי הנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר ומלא אחר שעות עבודתם של התובעים, כשלמעשה התשלום הכולל ששולם לתובעים עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות לא עומד בדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, כשבעניין זה הנתבעת עשתה דין לעצמה מתוך ניסיון לחסוך בהוצאותיה השוטפות עבור תשלומי השכר לתובעים. איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי לא ניתן היה לבצע מעקב מסודר ושוטף אחר שעות עבודתם של התובעים בזמן התרגילים עת שהו בשטחי האימונים מחוץ לבסיס צאלים, כשבעניין זה הנתבעת יכולה הייתה לחפש ולמצוא מגוון רחב של פתרונות ותשובתו של נציג הנתבעת כפי שנשמעה בעדותו (עמ' 18 לפרו', שו' 17-29) איננה מקובלת עלינו. בנוסף לכך, השתכנענו גם כי בימים שבהם התקיימו תרגילים התובעים לא הורשו לצאת לביתם אלא במקרים חריגים ובאישור מראש מהממונה הישיר שלהם וכי בין תרגיל לתרגיל, התובעים שהו בכוננות, תוך שהם מוכנים ומזומנים לכל קריאה לטיפול בתקלה ובעניין זה שוכנענו כי שעות הכוננות הנ"ל, אמורות היו להיחשב לתובעים כעבודה בשעות נוספות בהתאם להלכה שנפסקה בע"ע 305/05 מאיר נ' החברה להגנת הטבע.
38. כאמור לעיל, הנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר אחר שעות עבודתם של התובעים, כשהשתכנענו גם כי הנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר אחר ימי החופשה שנוצלו על ידי התובעים, כשבעניין זה הנתבעת עשתה דין לעצמה עת החליטה כי התובעים יצאו לחופשה ויקבלו שכר מלא ביום חמישי בימים שבהם התרגילים הסתיימו ביום ד' ובימים א'-ד', שבהם התקיימו תרגילים, הנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר אחר שעות עבודתם של התובעים ולא שילמה להם בימים אלה תשלום עבור שעות נוספות בהתאם לדרישות החוק. לאור קביעתנו זו ומשההסכם בין הצדדים אינו נוקב במספר שעות נוספות, אלא נקבע כתוספת כללית בגין שעות נוספות, אין לראות בו כתוספת עבור שעות נוספות אלא כחלק מהשכר הרגיל של התובע בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר. לא מצאנו הלימה בין התוספת שניתנה לתובעים לבין מספר שעות העבודה הנוספות שביצעו מדי חודש, מדובר בתוספת כללית ללא קביעה של מספר שעות נוספות שהתובעים אמורים לבצע תמורתה וממילא הנתבעת לא ביצעה רשום של השעות למרות שהיה ביכולתה לעשות זאת ולכן אין לראות בתוספת ששולמה עבור שעות נוספות כתשלום עבור שעות נוספות אלא יש לראות בתוספת זו כחלק מהשכר הרגיל של העובדים.
39.למרות קביעתנו שהנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר אחר שעות עבודתם של התובעים אנו קובעים שגם התובעים לא הוכיחו את מתכונת עבודתם. טענת התובעים בתביעתם לגבי מתכונת העסקה קבועה במשך כל השנה לא הוכחה. השתכנענו שבכל שנה מתקיימים עד 40 שבועות של אימונים בלבד. גם אם נקבל את טענת התובעים שהדו"חות שצורפו לא משקפים את מלוא שעות העבודה שבהם הם עבדו (הנתבעת טענה שהתובע 1 השתתף בשנת 2009 ב-32 שבועות של תרגילים בלבד; התובע 2 ב-26 שבועות של תרגילים בלבד; התובע 3 ב-28 שבועות של תרגילים בלבד), השתכנענו שהתובעים לא השתתפו בכל התרגילים וממילא לא היו תרגילים במשך כל השנה.
התביעה לגמול שעות נוספות צריכה להיות מדויקת, לא על דרך של אומדן, הערכה או ממוצע, אחרת יש בכך משום ליקוי היורד לשורשה של העילה" (ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ). אמנם, לכלל זה נקבע חריג בדמות מתכונת העסקה קבועה ואולם, כפי שפורט לעיל, חריג זה לא הוכח בעניינו ומשכך, הכלל הוא שחל ועל התובעים להוכיח לא רק את העובדה שהועבדו בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שעבדו (דב"ע נד/23-3 חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח).
אם כן, עד לכניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, ביום 1.2.2009, הנטל להוכחת השעות הנוספות והיקפן מוטל על כתפי התובעים. התובעים לא עמדו בנטל זה ועל כן יש לדחות את תביעתם. לאחר מועד כניסתו לתוקף, עבר נטל ההוכחה לביצוע שעות נוספות אל כתפי הנתבעת וזאת, רק עד 60 שעות נוספות חודשיות (סעיף 26ב).
על כן, מאחר שלא קיימים דו"חות נוכחות של התובעים המשקפים את מלוא שעות העבודה שבהם הם עבדו בשירות הנתבעת, יש לפעול בעניין זה בהתאם להוראותיו של סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כשמספר השעות הנוספות שיש לפסוק לטובת התובעים הינו מספר השעות הנוספות בהתאם לקבוע בסעיף 26ב(ב), דהיינו 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות ועל כן בכל הנוגע לסוגיית השעות הנוספות, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעים 60 שעות נוספות עבור כל חודש שהתובעים הועסקו על ידה החל ממועד כניסת התיקון לתוקף. כשבכל הנוגע לתשלום הגלובאלי עבור שעות נוספות ששולם לכל אחד מהתובעים מדי חודש, אין מקום לקזז סכום זה מהתשלום עבור 60 שעות נוספות לכל חודש עבודה, מאחר שתוספת זו היא חלק מהשכר, והראיה ששולמה גם בחודשים בהם הנתבעת טענה שלא היו אימונים וכפי שפירטנו לעיל בנוגע לתוספת עבור שעות נוספות כאשר המעסיק לא עורך רישום של אותם שעות לכן יש לראות בתוספת זו כחלק מהשכר הרגיל. באשר לטענת הנתבעת כי יש לקזז גם את תשלום השכר ששולם לתובעים בימי חמישי שבהם הם שהו בחופשה, אנו קובעים שאין לקזז תשלום זה מהתשלום עבור שעות נוספות, מאחר שזו הייתה מתכונת העבודה של התובעים אצל הנתבעת, כשבאותו אופן היו גם ימי חמישי שבהם התובעים עבדו. בהתאם להכרעה זו בנוגע לסוגיית השעות הנוספות נעבור להכרעה פרטנית לגבי כל אחד מהתובעים הן באשר לחישוב הסכום שעל הנתבעת לשלם כתשלום עבור שעות נוספות והן באשר לתביעות הנוספות של כל אחד מהתובעים.
תביעתו של מר דניאל בלונדר, התובע 1
40. התובע 1 בנוסף לתביעתו לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, תבע מהנתבעת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פיטוריו שלא כדין לאור מגבלתו הרפואית וחוסר יכולתו להמשיך ולבצע עבודה בתנאי שטח וכן תביעה בגין פדיון חופשה בסך 12,880 ₪ עבור 46 ימי חופשה שלטענתו הנתבעת נותרה חייבת לו עבור שלוש השנים האחרונות לעבודתו אצלה, כשבעניין זה טוען התובע כי בשל העובדה שהנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר אחר ניצול ימי החופשה שלו בתקופת עבודתו וכי הרישום שבוצע על ידה איננו משקף את ימי החופשה שנוצלו הלכה למעשה, כמו גם את מספר ימי החופשה שנותרו לו לניצול, הנתבעת צריכה לשאת במחדלה זה ועל כן עליה לשלם לו את הסכום הנתבע עבור פדיון חופשה.
41. באשר לטענות שהעלה התובע באשר לפגמים שנמצאו בפיטוריו, לאור העובדה שלא בוצע לו שימוע כדין טרם פיטוריו וכי הפיטורים נבעו אך בשל מצבו הבריאותי הלקוי והסיבה שסירב להמשיך ולעבוד במתכונת שטח, השתכנענו כי אכן לא בוצע לתובע שימוע טרם פיטוריו וכי הנתבעת למרות שמדובר בעובד שעבד אצלה תקופה לא מבוטלת של למעלה משבע שנים, לא הוכיחה כי שקלה חלופות העסקה ראויות עבור התובע ואף לא הוכיחה טענותיה בדבר צמצום של כ-30% במצבת כוח האדם בתקופה שבה פוטר התובע 1, כשבעניין זה הנתבעת יכולה הייתה בנקל להמציא את הודעות הפיטורים של אותם 7 טכנאים אשר פוטרו על ידה באותה עת ומסיבות השמורות עמה בחרה שלא לעשות כן. יתירה מזאת, נציג הנתבעת אף הודה בחקירתו כי טרם קבלת ההחלטה בדבר הפיטורים לא נשמעה עמדתו של התובע 1 כשלעניין זה לא היה צורך בשמיעת עמדתו:
ש. מדובר בתהליך, לשמוע, לשקול ולהחליט. מתי כל זה נעשה אם הכל נעשה ביום אחד?
ת. זה תהליך ארוך.
ש. העובד היה צריך לשמוע אותו?
ת. לא. זה החלטה שלנו. לא החלטה של העובד. השיקולים נשקלו והוחלט שאנחנו מסתכלים על הפן המקצועי. במקרה זה, להשאיר 30 אחוז ממאה אחוז, זה אומר לשלוח 70 אחוז הביתה. השיקולים נשקלו הם בעיקר מקצועיים והתאמה לתפקיד. התפקידים הוגדרו בחוזה. לא מופיע סוג עיסוק"... (עמ' 31 לפרו' שו' 26-28, עמ' 32 שו' 1-4).
לא רק שהנתבעת לא טרחה לצרף אסמכתאות לפיטורים של אותם עובדים, אף קיימת סתירה בין תצהירו של נציג הנתבעת שם מצהיר הוא בסעיף 131 לתצהירו כי הנתבעת נאלצה לצמצם כ-30% מכוח האדם שברשותה, כשבסעיף 139 לתצהירו מציין הוא כי "במסגרת הליך הצמצומים שנדרשה הנתבעת לבצע, סיימו את עבודתם 7 מתוך 10 טכנאי המחלקה שהועסקו בנתבעת באותה תקופה", בעוד שבעדותו של נציג הנתבעת הנ"ל מסביר כי בוצע צמצום של 70% במצבת כוח האדם. על כן, לא רק שהנתבעת לא הראתה אחידות בגרסתה בנוגע לאותו צמצום, היא אף לא תמכה את טענותיה אלה במסמכים מתאימים שיאמתו ויחזקו את גרסתה.
42. נציג הנתבעת בחקירתו אמנם טען כי טרם שהוצא לתובע 1 מכתב הפיטורים התקיים בעניינו שימוע מסודר (עמ' 30 לפרו', שו' 10-29, עמ' 31 שו' 1-6), אולם הנתבעת לא צרפה העתק של אותו שימוע ואף לא טרחה לזמן לעדות את הממונים הישירים של התובע 1, מר דניאל מימוני ומר דוד יעקב וכאשר נשאל העד האם הוא לא ראה לנכון להביא אותם לעדות בכדי לשפוך אור על הסוגיות השנויות במחלוקת, השיב בשלילה (עמ' 31 שו' 5-6). על כן, בכל הנוגע לסוגיית הפיטורים של התובע 1, שוכנענו כי אכן נפל פגם בהליך הפיטורים ואנו רואים במחדלי הנתבעת בכל הנוגע להימנעותה מלזמן עדים רלוונטיים, לרבות הימנעותה מלהמציא מסמכים שיכולים לאמת את טענותיה בדבר צמצום משמעותי במצבת כוח האדם שנעשה באותה עת על ידה כמחדלים שעומדים לחובתה ועל כן בכל הנוגע לרכיב תביעה זה, אנו בוחרים לקבלו וקובעים כי בשל הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של התובע 1 על הנתבעת לשלם לו פיצוי פיצוי בשיעור של 21,000 ₪ שווה ערך ל-3 משכורות בסיום עבודתו. בפסיקת הפיצוי הבאנו בחשבון את טענת התובע בנוגע לכך שלא צורפו מסמכים לגבי הזימון לשימוע וכן באשר לטענת התובע לגבי מצב בריאותו. באשר לפיטורים בשל מצב בריאותי ראו את פסק דינו של סגן הנשיאה השופט סופר בסע"ש 48656-10-15 בורכוב נ' תרכובות ברום, (ניתן ביום 22.9.16 אך על פסק הדין הוגש ערעור).
43. באשר לתביעה בגין פדיון חופשה עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות של התובע 1 אצל הנתבעת, השתכנענו כי הנתבעת לא ביצעה מעקב מסודר של ניצול ימי החופשה ופדיונם ועל כן אנו קובעים כי יש לקבל רכיב תביעה זה באופן חלקי, מאחר שהשתכנענו כי הנתבעת שילמה לתובע 1 תשלומים עבור פדיון חופשה, אלא שהמעקב והרישום של פדיון ימי חופשה לא בוצע באופן מסודר וראוי בדרך שתשקף את מצב הדברים כפי שהתקיים הלכה למעשה.
לעניין זה הסתירות שצוינו בסעיפים 102-105 לסיכומי התובעים בעניין הפערים הרישומיים בין תלושי שכרו של התובע 1 לבין טבלת יומן החופשות שצורפה על ידי הנתבעת מקובלים עלינו, טענת הנתבעת בסעיף 98 לסיכומיה, שפנקס החופשה התנהל בתלושי השכר ומהם ניתן ללמוד כי התובע קיבל את מלוא זכויותיו אינה מקובלת עלינו. כך למשל, בתום שנת 2009 יתרת ימי החופשה של התובע עמדה על 8.56 ימים ואילו שנת 2010 נפתחה ביתרה של 7.5 ימים. אנו מקבלים גם את טענת התובע לפיה הנתבעת העבירה מסמכים בנוגע לחופשה רק לשנים 2009-2010. טענת הנתבעת בסיכומיה כי העניקה הטבה בימי חופשה נוספים בתמורה לשעות נוספות לא הוכחה.
על כן אנו מקבלים גם רכיב תביעה זה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע עבור שלוש שנות עבודתו האחרונות פדיון חופשה עבור 46 ימי חופשה בסך כולל של 12,880 ₪. על פי הפירוט שבכתב התביעה. כמו כן, אנו קובעים כי אין לקזז מהתשלום הנ"ל את השכר ששולם לתובע בימי חמישי שבהם לא עבד ויצא לחופשה מאחר שהשתכנענו שהתוספת הייתה קבועה והיא חלק מהשכר הקובע.
44. באשר לתביעה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע 1 תשלום בסך 108,125 ₪ עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות.
לפי החישוב הבא:
מאז כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר 1.2.09, עבד התובע 34.5 חודשים.
בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התובע זכאי ל-60 שעות נוספות מידי חודש וסה"כ ל- 2,070 שעות נוספות. השכר הקובע של התובע עד ליום 12.1.11 עמד על 6,000 ₪ לחודש ומיום 12.1.11 עמד על 7,500 ₪. עד ליום 12.1.11 התובע זכאי ל-1,410 שעות נוספות, בתעריף של 32.25 ₪ כבסיס, ומיום 12.1.11 התובע זכאי ל-660 שעות נוספות בתעריף של 40.32 ₪ כבסיס.
מאחר שהשתכנענו שהתובע עבד גם בלילות וברצף של שלושה ימים, החלטנו להעמיד את ערך השעה בתוספת של 150% ולא 125%, כך שעבור כל שעה נוספת עד ליום 12.1.11 יהיה זכאי התובע לסך של 48.375 ₪ לשעה ובסך הכל 39,916.8 ₪ ומיום 12.1.11 יהיה זכאי ל-60.48 ₪ לשעה ובסך הכל 68,208.75 ₪. יוצא שהתובע זכאי ל-108,125.55 ₪.
תביעתו של מר דוד אגאי, התובע 2
45. התובע 2 תובע מהנתבעת תשלום בסך 350,000 ₪ כתשלום עבור עבודה בשעות נוספות.
עבור התקופה שבה עבד התובע 2 כטכנאי שטח החל מיום 31.05.2006 ועד לחודש יולי 2010, שולם לו תשלום גלובאלי בסך 1,000 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות ועבור התקופה שבה עבד התובע 2 כאחראי על צוותי אחזקה, תקופה שהסתיימה ביום 15.07.2012, עת הסתיימה תקופת העסקתו אצל הנתבעת, שולם לו תשלום גלובאלי בסך 1,500 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות. הנתבעת הודתה כי גם בתקופה זו ביצע התובע 2 שעות נוספות, אולם לטענתה בתקופה זו התובע 2 ירד לשטח בתדירות נמוכה יותר מהתקופה שבה הוא עבד כטכנאי שטח, כשלעניין זה העיד נציג הנתבעת כי התובע 2 שימש כגיבוי וירד לשטח בימים שבהם היה קיים מחסור בטכנאי שטח (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 9-22) וכי הוא קיבל תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות בתקופה זו, מתוך הנחה שגם בתפקידו זה הוא יבצע עבודות שטח ויעבוד בשעות נוספות.
46. לעניין מכתבו של התובע 2 מיום 11.04.2012 וכן לעניין הודאת הסילוק מיום 14.06.2012, השתכנענו כי מכתבו של התובע 2 מיום 11.04.2012 מעיד על כך שהתובע 2 נאלץ להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת עקב הרעה בתנאי עבודתו, כפי שעולה מסעיף 2 למכתבו (צורף כנספח 1 לתצהיר הנתבעת). אמנם התובע 2 מציין במכתב זה כי התפטרותו גם נובעת בין היתר מרצונו לעבוד בתחום התעשייה והניהול אולם באותה עת מציין התובע 2 במכתבו זה כי הנתבעת הודיעה לו על הרעה בתנאי העסקתו.
כאמור לעיל, אף לשיטת הנתבעת גם בתקופת עבודתו של התובע 2 כראש צוות אחזקה הוא נאלץ לבצע עבודה בשעות נוספות ולרדת לשטח, אולם לשיטת הנתבעת תדירות עבודת השטח ירדה בתקופת עבודתו כראש צוות ועל כן טענתו בעניין זה כפי שנוסחה במכתב ההתפטרות, מובילה לטעמנו למסקנה שהנתבעת ביקשה להחזיר את התובע 2 לבצע את תפקידו הקודם כטכנאי שטח והתובע 2 סירב לכך. בנוסף לכך, התובע 2 העיד בחקירתו הנגדית כי הוא הונחה לנסח מכתב זה כתנאי לקבלת פיצויי פיטורים ע"י הממונה הישיר שלו מר דוד יעקב וכי הוא הונחה גם לחתום על הודאת הסילוק מיום 14.06.2012. גם בעניין זה הנתבעת לא טרחה לזמן את מר דוד יעקב שעודנו עובד בשירותיה ונמצא בשליטתה לעדות בפני בית הדין בכדי שישפוך אור על סוגיות אלה ועל כן, גם בכל הנוגע לסוגיית התפטרותו או פיטוריו של התובע 2, אנו בוחרים לקבל את גרסתו של התובע 2, תוך שאנו קובעים כי אין תוקף לחתימתו על הודאת הסילוק וכי בכל מקרה יש לקבוע כי הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, הן לאור נוסח המכתב והן לאור מכתב הזימון לפגישת שימוע מיום 07.06.2012, אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה, כשהנתבעת בחרה לטעון באופן כללי וסתמי כי מכתב זה איננו מוכר לה.
47. על כן, מהאמור לעיל עולה כי התובע 2 קיבל את פיצויי הפיטורים מהנתבעת בזכות ולא בחסד, משיש לראות את התפטרותו מהנתבעת כפיטורים ולא כהתפטרות, כשבכל הנוגע לחתימתו על הודאת הסילוק שם הוא מוותר על כל תביעה עתידית כנגד הנתבעת לרבות בגין גמול שעות נוספות אנו קובעים כי חתימתו זו נעדרת תוקף, לאור העובדה שהנתבעת התנתה את תשלום פיצויי הפיטורים בחתימתו של התובע 2 על הודאת הסילוק (ראו דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלי ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז 3, שם נפסק כי אין לוותר על זכויות שנקבעו בחוקי מגן כגון חוק שעות עבודה ומנוחה, או חוק חופשה שנתית, והמגמה הכללית במשפט העבודה לצמצם את המקרים שבהם יינתן תוקף לכתב ויתור).
48. מכל האמור לעיל, בכל הנוגע לתובע 2 אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לו תגמול עבור עבודה בשעות נוספות בסך כולל של 113,104 ₪ לפי הפירוט הבא:
מאז כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר 1.2.09, עבד התובע 42.5 חודשים. בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התובע זכאי ל-60 שעות נוספות מידי חודש וסה"כ ל- 2,550 שעות נוספות. השכר הקובע של התובע עד ליום חודש יולי 2010עמד על 5,500 ₪, כך שערך השעה הבסיסי שלו 29.569 ₪ ובתוספת של 150% ערך השעה של התובע עומד על 44.354 ₪, עבור תקופה זו זכאי התובע לתגמול שעות נוספות בסך של 42,580 ומחודש יולי 2010 רק לעיתים נדירות נדרש התובע לבצע משמרות לילה בתרגילים ובאימונים (ראו סעיף 19 לעיל) לכן נחשב את התגמול מחודש יולי 2010 ע"פ הבסיס של 8,000 ₪ (6,500 ₪ בתוספת 1500 ₪) אולם החיושב של ערך השעה הנוספת יהיה בתוספת של 125% ולא 150%, לאור אופי העבודה בתקופה זו, עבור תקופה זו יהיה התובע זכאי לתגמול בגין שעות נוספות בסך של 79,032 יוצא שהתובע זכאי לתגמול כולל בגין שעות נוספות בסך של 121,612₪.
תביעתו של מר פבל דאייץ, התובע 3
49. התביעה היא לתשלום בסך 220,000 ₪ בגין ביצוע עבודה בשעות נוספות ותביעה לפיצוי בסך 20,000 ₪ לאור טענתו כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים שלו, שבוצעו מבלי שבוצע לו שימוע כדין. הנתבעת מנגד טוענת כי השיחה שהתקיימה עם התובע 3 ביום 30.01.2011 עם הממונה הישיר שלו ולאחר מכן עם מנהל אגף האחזקה מר דוד יעקב שבסופן הוחלט על פיטורו, עומדות בדרישה המהותית של קיום שימוע כדין.
50. למרות טענות התובע בנוגע לסיום עבודתו, הגענו למסקנה שאין מקום לפצות את התובע בפיצוי בגין הליך הפיטורים. השתכנענו שלתובע ניתנה הזדמנות הוגנת להתגונן בפני הטענות שביסוד כוונת הפיטורים. התקיימו 3 שיחות שקדמו לקבלת ההחלטה אף אם התובע לא זומן בצורה פורמלית. בע"ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ נ' שמיר (פסה"ד מיום 13.1.11) בסעיף 25 לפסק הדין קבע השופט אילן איטח: "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסוימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו" (ההדגשה לא במקור צ"פ).
51. מאז כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר 1.2.09, עבד התובע 25 חודשים. בהתאם לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התובע זכאי ל-60 שעות נוספות מידי חודש וסה"כ ל- 1,500 שעות נוספות. השכר הקובע של התובע עמד על 7,500 ₪, כך שערך השעה הבסיסי שלו 40.322 ₪ ובתוספת של 150% ערך השעה של התובע עומד על 60.48 ₪. יוצא שהתובע זכאי ל-90,725 ₪.
52.למרות הקביעה שהתובעים יהיו זכאים לתגמול בגין שעות נוספות רק מיום כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף, ובהיקף שנקבע בסעיף 26 לחוק הגנת השכר, התרשמנו שהתובעים עבדו בחלק נכבד מעבודתם שעות רבות אף מעבר ל-60 שעות החודשיות הקבועות בסעיף 26 לחוק הגנת השכר, אך כאמור משלא הוכחו השעות אנו מוגבלים למכסת השעות שנקבעה בחוק.
53.סופו של דבר, על הנתבעת לשלם:
לתובע 1 סך של 108,125 ₪ תגמול בגין שעות נוספות, סך של 12,880 ₪ בגין פדיון חופשה וסך של 21,000 ₪ בגין פגם בהליך הפיטורים.
לתובע 2 סך של 121,612 ₪ תגמול בגין שעות נוספות.
לתובע 3 סך של 90,725 ₪ תגמול בגין שעות נוספות.
הנתבעת תשלם את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות ובשכ"ט ב"כ התובעים בסך של 8,000 ₪ לכל תובע, שעליה לשלם בתוך 30 יום.
54.זכות ערעור כדין.
ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ז, (29 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת ציבור עובדים
גב' מרים יעיש
|
|
צבי פרנקל, שופט
|
|
נציגת ציבור מעסיקים
גב' ציפי בר נוי
|