רקורד - סמי ואהרון כהן בע"מ נ' פלוני אלמוני

לפנינו תביעת מעסיקה, ותביעה שכנגד שהגיש העובד. התביעה העיקרית עניינה הטענה כי העובד נטל לכיסו כספים השייכים לחברה המעסיקה, העוסקת בייבוא ושיווק חלקי חילוף לרכב. המעסיקה מבקשת לשלול את פיצויי הפיטורים של העובד ולפצותה בגין נזקיה הנטענים.

התביעה שכנגד היא לתשלום זכויות שונות להן טוען העובד, עקב תקופת עבודתו ובעקבות סיומה, העיקרית שבהן תשלום פיצויי פיטורים.

רקע עובדתי וההליכים בתיק

1. התובעת, היא הנתבעת שכנגד, היא חברה לייבוא ושיווק חלקי חילוף לרכב, ובפרט בולמי זעזועים ומיסבים (להלן גם: "החברה").

    

2. הנתבע, התובע שכנגד, עבד בחברה כעובד מכירות בכיר מחודש נובמבר 2009 ועד ליום 20.3.18, מועד בו הודיעה לו החברה כי היא חושדת בו בגניבה. הנתבע פוטר מן העבודה.

    

3. החברה שילמה לנתבע שכר חודשי, וכן שולמו לו מענקים במהלך תקופת העבודה.

    

4. ביום 20.3.18, לקראת סיום יום העבודה, נקרא הנתבע לחדרו של מר אורן כהן, מנהל בחברה. בשיחה הודיעה החברה לנתבע כי בידיה ראיות לגניבות מהחברה (רישום מהפגישה, נספח 3 לתצהיר מר אורן כהן).

    

5. למחרת היום, ביום 21.3.18, נערכה פגישה בבית קפה בין הנתבע ואשתו לנציגי החברה, מר אהרון כהן מר ואורן כהן (תמליל הפגישה נספח 3 לתצהיר מר כהן). בפגישה נאמר לנתבע כי מדובר בישיבת שימוע לפני פיטורים והחברה חזרה על הטענה כי היא סבורה שהנתבע גנב ובידיה הוכחות לכך. לבקשת החברה, הותיר הנתבע בידיה באותו מעמד את מכשיר הטלפון הנייד שניתן לו על ידי התובעת, את המפתחות והרכב.

    

6. החברה מסרה לנתבע מכתב פיטורים, הנושא את התאריך 21.3.18 (נספח 7 לתצהיר מר כהן), בזו הלשון:

   "הנדון: הודעה על פיטורין לאלתר

   אנו מודיעים לך בזאת על פיטוריך מהחברה לאלתר עקב מעילה חמור בכספי החברה.

   לאור המעשים שבוצעו, אנו פונים לייעוץ משפטי ולרשויות החוק להמשך טיפול"

    

7. אחר הדברים האלה נוהלה התכתבות בין הצדדים, באמצעות באי כוחם, והחברה הודיעה כי הנסיבות מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת, וכי שכרו האחרון של התובע מקוזז למול הנזקים שנגרמו מהגניבות הנטענות.

    

8. ביום 2.5.18 הגישה החברה תלונה נגד הנתבע למשטרת ישראל.

    

9. החברה הגישה ביום 24.5.18 תביעה זו, על סך 884,967 ₪ בסך הכול. בתביעה ביקשה להצהיר על שלילת פיצויים, לחייב את הנתבע בהשבת מענקים שקיבל, ולפצות אותה בגין מעשי הגניבה והפרת חוזה העבודה. בד בבד, ביקשה להטיל עיקול על כספי הנתבע. הבקשה התקבלה בחלקה, וביום 29.5.18 הוטל עיקול ברישום, עד לסך 414,980 ₪.

10. לאחר מכן הגיש הנתבע את התביעה שכנגד, בה עתר לחייב את החברה בסכומים שונים המסתכמים בסך 523,487 ₪. העיקריים שבהם בגין שכרו האחרון, פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עוגמת נפש.

     

11. בישיבות ההוכחות העידו, לתמיכה בטענות החברה: מר אורן כהן, מנהל בחברה ודירקטור (להלן גם: "אורן"); גב' נאוה רומי, רואת חשבון; מר אהרון כהן, בעלי החברה (להלן גם: "אהרון"); גב' איוה אוסקר, מנהלת החשבונות של החברה; מר איתמר מזון, עובד דלפק בחברה; מר נצח סאיג, עובד מחסן, אורז ובודק סחורה; מר שמואל אביאני, מנהל מחסן; מר נעם יוסף, מנהל תפעול; מר אלברט (אבי) ישראלי, עובד דלפק ובעבר עובד מחסן; מר גיא פרץ, מוביל; מר ליאור דנטס, בעלים של מוסך בשם "זוקילנד", אשר התובעת סיפקה לו חלפים (להלן גם: "זוקילנד").

     

    מטעם הנתבע, הוא התובע שכנגד, העיד מר פלוני אלמוני, הנתבע עצמו. אף שהוגשו תצהירים נוספים מטעמו וחוות דעת, בסיום ישיבת ההוכחות האחרונה בחר הנתבע לוותר על עדויות נוספות ולמשוך את התצהירים וחוות הדעת שהגיש.

     

    תמצית טיעוני הצדדים

    הן במהלך ניהול ההליך, הן בשלב הסיכומים, האריכו והרחיבו הצדדים בהבאת ראיות, בחקירות, בטיעונים ובסיכומים. להלן יובאו עיקרי הדברים הנחוצים להכרעתנו בלבד.

     

    טענות התובעת- הנתבעת שכנגד

12. במהלך מספר שנים סבלה התובעת מחוסר לא מוסבר בפריטים במחסניה, עד אשר בסוף יום העבודה ביום 19.3.18 נצפה הנתבע במצלמות האבטחה מוכר פריטים במזומן ומכניס את הכסף לכיסו ללא חשבונית. בבדיקה שנערכה נמצאו צילומים דומים נוספים של מכירות ללא תיעוד. הנתבע זומן לשימוע והשיב במילים רפות להאשמות. לאחר שלא ידע להסביר את מעשיו, פוטר.

13. בידי התובעת תיעוד למעשי הגניבה, לרבות: צילומי מכירות במזומן ללקוחות מזדמנים ללא תיעוד, צילומים משלוח ללקוחות באשראי ללא תיעוד במערכת הממוחשבת, צילומי 2 מכירות שהנתבע שם בעמדת משלוחים ללקוח לשעבר בשם זוקילנד, שכרטיסו סגור כבר למעלה מחצי שנה קודם לכן.

    בבדיקה של כרטיס הלקוח זוקילנד עלה כי הנתבע מכר פריטים באלפי ש"ח לחודש, ובמקום תשלום הפיק זיכויים פיקטיביים. ככל הידוע זוקילנד שילמה לנתבע במזומן ללא ידיעת התובעת.

14. הנתבע לא הכחיש כי מכר במזומן, ללא חשבונית מס- קבלה, וטען תחילה כי היה עומס עבודה ולכן לא הנפיק חשבונית. כן טען כי כתב פתק לאהרון כהן, על מנת הוציא חשבונית. הטענות מופרכות ואינן תואמות את התיעוד במצלמות. הנתבע לא העביר את הכסף לאהרון. הנתבע נתן הוראות לעובד נוסף, נועם יוסף, למכור ללא חשבונית ולהשאיר תיעוד בפתק עבורו. התיעוד מלמד על מכירות ללא כל לחץ, בהן הנתבע לא הוציא חשבוניות.

    סיכום הגניבות בשבוע העבודה האחרון, המצולם, עומד על סך 4,263 ₪.

15. הנתבע טען בעדותו לראשונה כי הייתה הוראה של אהרון שלא להוציא חשבונית למכירה במזומן, ולהעביר אליו את הפריט. גרסה כבושה זו לא הוכחה.

16. כאשר הנתבע הכין חשבונית, ההנפקה לקחה כדקה. הדבר סותר את הטענה לפיה אהרון הנחה שלא להנפיק חשבוניות למכירה במזומן.

17. בצילומים תועדו 2 מכירות ללקוח לשעבר זוקילנד, אשר הכרטיס שלו היה סגור במערכת של התובעת מחודש יוני 2017. קודם לסגירת הכרטיס, משנת 2015 ועד לחודש יוני 2017, הנתבע היה היחיד שביצע עסקאות עם זוקילנד באלפי ₪ לחודש, אותן זיכה לאחר מכן. תחילה טען הנתבע שלא ידע שהכרטיס סגור, והטענה מופרכת שכן לא ניתן להנפיק חשבוניות ללקוח שכרטיסו סגור. לאחר מכן טען שמכר ותיעד בפתק. למכירות אין כל תיעוד בהנהלת החשבונות של התובעת. מן הראיות עולה כי לא הייתה כל היכרות קודמת בין מר דנטס מזוקילנד למר כהן.

18. כספי המכירות לזוקילנד מעולם לא הגיעו לידי התובעת, ולפי קצב המכירות שהוכח בתקופה האחרונה, על הנתבע לשלם עבור המעילה במכירות לא מתועדות סך 102,141 ₪ כולל מע"מ.

19. הנתבע הנפיק חשבוניות זיכוי פיקטיביות רבות למול המכירות לזוקילנד בשנים 2015 – 2017, בשיעור 92% מהמכירות. זוקילנד שיתפה פעולה עם הנתבע בהונאת התובעת. חשבוניות הזיכוי לא תאמו את המכירות. הנתבע הנפיק לעתים 10 חשבוניות זיכוי בסכומים קטנים, למול מכירה אחת. הנתבע לא ידע להשיב מדוע הזיכוי אינו מדויק, וגם בהקשר זה המציא מספר גרסאות.

20. בשל יחסי האמון עם הנתבע לא נבדקו העסקאות שלו לעומק. מעילה בשיעור כ- 100 – 200 אלף ₪ בשנה היא חלק קטן ממחזור המכירות של התובעת, של מיליוני ₪, ולכן לא התגלתה.

21. התובעת גילתה אלפי פריטים חסרים במדפי המחסן, שלא נמצאו על המדף אף שלא היה תיעוד למכירה. הוכח כי הנתבע זיכה פריטים באמצעות חשבוניות זיכוי תוך שהכניס אותם באופן ממוחשב למחסן הפגומים במקום לחוסר במלאי.

22. הנתבע הפיק 99.9% מהמסמכים של זוקילנד במהלך מספר שנים והוא היחיד שהיה עמה בקשר. עובדי התובעת נכנסים למחשב עם שם וסיסמא וגרסתו הכבושה של הנתבע לפיה נעשה שימוש בסיסמתו אינה אמת.

23. התובעת הציגה חשבוניות זיכוי פיקטיביות נוספות של הנתבע ללקוחות אחרים, אשר האסמכתאות שנכתבו בהן מפוברקות.

24. התובעת הגישה תביעה נגד זוקילנד, אותו זיהתה כלקוח העיקרי שעשה יד עם הנתבע. סך הזיכויים ביתר לזוקילנד עומד על 109,965 ₪ בתוספת מע"מ. ההליכים בתביעה עוכבו בשלב זה. הזיכויים הפיקטיביים ללקוח דנון עומד על 42,755 בתוספת מע"מ. הזיכויים ללקוח מוחמד קלאסיק עומד על 9,556 ₪ בתוספת מע"מ.

25. בהליך הפיטורים הודה הנתבע בביצוע הגניבות בעל פה וניסה להסביר את הגניבה במצב כלכלי קשה. הנתבע הביא את אשתו לפגישה עם התובעת בבוקר יום הפיטורים, וזו אמרה כי לא ידעה על הגניבות וזו הייתה מעידה. הנתבע בחר שלא להביא את אשתו להעיד. תגובתו של הנתבע בחודשים הראשונים לאחר פיטוריו עולה בקנה אחד עם הודאתו בגניבה. רק לאחר מספר חודשים החל הנתבע להכחיש את הגניבות.

26. לא ניתן לראות בדוחות הכספיים של התובעת את הגניבות ישירות. טענות התובעת נתמכו בחוות דעת מומחית מטעמה, בעוד שהנתבע בחר למשוך את חוות הדעת שהוגשה מטעמו מן התיק. התובעת הציגה תחשיב של פריטים חסרים כהשלמה ותמיכה לטענות בדבר הגניבות.

27. התובע עשה יד אחת עם לקוחות וזיכה אותם על סכומים העולים על סכומי הרכישות שביצעו באשראי.

28. ממועד גילוי הגניבות השקיעו אהרון ואורן מאמצים רבים וזמן יקר לאיתור הגניבות, ולניתוח הנתונים. התובעת מעריכה את עלות הזמן בסך 40,432 ₪.

29. עלות הזמן שהשקיעה התובעת בשכר לשני עובדים שערכו ספירת מלאי חוזרת של כלל המלאי לגילוי היקף הגניבות מוערך ב 12,805 ₪.

30. התובעת נאלצה להקים דוחות מיוחדים בהנהלת חשבונות באמצעות ספקית התוכנה, והעלות הסתכמה בסך 7,800 ₪ בתוספת מע"מ.

31. לאחר פיטורי הנתבע נגרמה פגיעה קשה לתפקוד החברה, שלא נערכה מראש למחליף, והנזק מוערך בסך 200,000 ₪.

32. הנתבע לא הביא לעדות עדים שהיו יכולים לתמוך בגרסתו, לרבות עדות אשתו. ההקלטה שהגיש ערוכה, והוא הודה בחקירתו כי היא מורכבת ממספר קטעים לא רצופים.

33. התובעת עותרת לחייב את הנתבע אף בתשלום הסכומים הבאים (הכוללים מע"מ):

    • החזר הגניבות מן השבוע האחרון בסך 6,954 ₪.

    • החזר הגניבות עם לקוחות מזדמנים מינואר 2016 ועד למרץ 2018, בסכום מוערך של 158,950 ₪.

    • החזר גניבות עם זוקילנד באמצעות זיכויים פיקטיביים בשנים 2013 – 2017 בסך 136,890 ₪.

    • החזר גניבות עם דנון באמצעות זיכויים פיקטיביים בסך 118,108 ₪.

    • החזר גניבות עם מוסך קלאסיק באמצעות זיכויים פיקטיביים בסך 31,342 ₪.

    • השבת המענקים שקיבל הנתבע מהתובעת בשנים 2016 – 2017, בסך 70,900 ₪, עקב ההפרה היסודית של חוזה העבודה.

       

34. ביחס לתביעה שכנגד, טוענת החברה כי יש לשלול מן הנתבע את פיצויי הפיטורים. הגניבות של הנתבע הן הפרה יסודית של חוזה העבודה ולמעסיק זכות לפטר את העובד ללא פיצויים והודעה מוקדמת. לא נסתרו הממצאים שהציגה החברה ביחס לעלות החוסר במלאי.

35. הנתבע לא פירט את חישובי הזכויות שתבע, לא בתביעה, לא בתצהיר ואף לא בסיכומים, בהם התייחס בקצרה לנושא והוא מצפה כי בית הדין ישלים בעצמו את הנתונים החסרים. כל הנתונים חסרים או שגויים בתצהיר ובסיכומים. הנתבע לא ביסס את הטענה בדבר שכר בסך 38,523 ₪, וחישוביו נתמכים על שכר שקרי זה.

36. משכורת חודש מרץ 2018 קוזזה למול הגניבות של הנתבע. הנתבע אינו זכאי למענק שנתי חלקי בגין השנה האחרונה, שכן המענק ניתן בגין תרומה רבה לעבודה ותפקוד טוב. בסיכומו זנח הנתבע כל טענה ביחס למשכורת זו.

37. הנתבע ידע מהם תנאי עבודתו, אף שלא ניתנה לו הודעה בכתב, ופוטר כדין לאחר שימוע.

38. התביעה של הנתבע לפיצוי מופרכת וחסרת ביסוס.

     

    טענות הנתבע- התובע שכנגד

39. הנטל המוטל על התובעת בתביעה המייחסת גניבה לעובד גבוה מן הנטל הרגיל. התובעת לא עמדה ברף הנדרש ממנה, אף לא במאזן ההסתברויות.

40. התובעת לא הביאה כראיה את ספירות המלאי שביצעה, המצויים ברשותה. הטענות בדבר חוסר במלאי אינן נתמכות בראיות ויש לייחס לחובתה את עובדת אי הבאת המסמך.

41. התובעת גם לא הציגה את מסמכי הנהלת החשבונות באמצעות רו"ח, וצילומי אבטחה מתקופה ארוכה יותר. הוצגו צילומים של מספר ימים בלבד. הסרטונים שהוצגו אינם מלמדים על גניבה. לא הוצגו ראיות של צדדים שלישיים והתובעת בחרה להגיש תביעה נגד זוקילנד בלבד.

42. הנתבע לא גנב מן התובעת והראיות מחזקות את הטענות בהן הסביר את המנגנונים בהם פעל.

43. הנתבע הודיע כי בדעתו לעבור לחברה מתחרה, ולכן עורר את זעמם של אורן ואהרון, אשר חששו מפגיעה קשה בעסק. הטענה מוכחת מההקלטה של שיחה מיום 21.3.18 בקולו של אורן, המודאג מהאפשרות שהנתבע יעבור לעבוד בחברה מתחרה ולא טוען לגניבות או למעילות.

44. אין הסבר משכנע מדוע התובעת לא הקליטה שיחה זו, או את השיחה בבית הקפה עם אשתו של הנתבע.

45. עד היום לא הוגש כתב אישום נגד הנתבע, למרות התלונה שהוגשה בשנת 2018.

46. טענות התובעת אינן מבוססות על ראיות, אלא על פרשנות שקרית לסרטונים, פרשנות שהנתבע הפריך. עדי התובעת לא העידו כי הנתבע גנב דבר, ויש לקחת את עדויות העובדים בעירבון מוגבל, שכן הם תלויים בתובעת לפרנסתם. הנתבע ידע על המצלמות ולא היה פועל למול המצלמות אם היה עושה דבר מה לא תקין.

47. לו אכן היה חוסר במלאי משנת 2013, הדבר היה אמור להשתקף בספירות מלאי ובדוחות הכספיים של החברה. ספירות המלאי לא הוגשו וכנראה אינן מצביעות על חוסר. חזקה כי ראיה שלא הובאה הייתה פועלת לרעת התובעת.

48. התובעת לא עשתה דבר משנת 2013 אף שלטענתה היו חוסרים, ורק לאחר שהנתבע הודיע על כוונתו לעבור למתחרה החלה לפעול נגדו. אהרון הודה כי היה עובד אחר שנתפס בגניבה והמשיך לעבוד בחברה. ביחס לעובד אחר נעשה שימוש בפוליגרף. אירועי גניבה לא היו זרים לתובעת, אשר בחרה שלא לפעול משך מספר שנים.

49. התובעת מנהלת אלפי פריטים ודי בכך שפריט לא הונח במקום כדי שלא לאתרו אלא בספירת מלאי מלאה. ספירת מלאי של פריט בודד לא תאשר בהכרח כי קיים חוסר.

50. אהרון טען בחקירה הנגדית כי צפה עוד לפני 2018 במצלמות וניסה לאתר גניבות, אולם לא ראה גניבות ואילו בימים הבודדים במרץ 2018 הבחין ב- 5 מקרים. הטענה בלתי סבירה. בעדותו היו סתירות כאשר טען כי חשד בכולם פרט לנתבע, וכן טען כי נתן אמון בעובדים.

51. הנתבע הסביר, כי כתוצאה מלחץ עבודה נהגו להוציא פריטים מהמחסן עם פתק בכתב יד, על מנת לשרת אנשים רבים בזמן קצר. הכסף ששולם במזומן נשמר אצל העובדים עד להעברתו לאהרון. בצילומים שהציגה התובעת ניתן לראות כי התפתחה פרקטיקה קבועה של שימוש בפתק, ללא אסמכתא ממוחשבת.

52. לא תמיד הונפקו חשבוניות מדויקות עם שם הלקוח. רבים מן הלקוחות הפרטיים סיפקו שמות לא מדויקים או לא סיפקו שמות כלל.

53. אם היה לחץ, הנתבע היה שומר אצלו במגירה או בארנק את הכסף ששולם ומעביר, כאשר היה מתפנה, לאהרון. אהרון הודה בחקירתו הנגדית בנוהל של הוצאת פריטים ללא חשבוניות, וכי עובד דלפק יכול היה להוציא פריט מהמחסן באמצעות פתקית. אהרון גם הודה כי הנתבע היה שומר אצלו כסף מזומן באופן שגרתי בקופה זמנית ורק לאחר מכן העביר לו את הכסף.

54. אשר לזיכויים של זוקילנד ולקוחות אחרים, הנתבע הבהיר כי יש לקוחות מולם יש הרבה זיכויים, כחלק משגרת העבודה. עצם העובדה כי היו זיכויים רבים אינה מוכיחה דבר.

55. ביחס לזוקילנד, נערכה מעין עסקת "ברטר" עם מר דנטס, לפיה התובעת נתנה לו פריטים מסוימים והוא שילם לה במעין סחר חליפין, בפריטים שלא היה לו שימוש בהם. העסקה נעשתה באישור מנהלי התובעת. הזיכויים לא עלו על הרכישות, אלא היוו 92% מהן. מכאן כי היו 8% עסקאות רגילות בתקופה בה לפי הטענה הכרטיס של הלקוח היה סגור.

56. על אף הטענות לגבי חברת דנון, הם עדיין לקוחות של התובעת ולא הוגשה נגדם תביעה.

57. מוחמד ממוסך "קלאסיק" הוא אחד המוסכים שטיפלו ברכבים השייכים לתובעת. המוסך היה מספק שירות תמורת חלקים, ועדיין עובד עם התובעת.

58. גרסת היסוד של התובעת ביחס לזיכויים הפגומים מבוססת על הנחות. לא הוסבר כיצד נודע כי מדובר בזיכויים פגומים, ולא זומן רואה חשבון להעיד בנושא, אף שהנתבעת מתבססת על טענות חשבונאיות. אורן לא ידע לומר בעדותו כמה מן המוצרים היו פגומים, וכמה היו גניבות של הנתבע. די בהודאה זו כדי לשמוט את הבסיס תחת התביעה. אהרון לא ידע להשיב לשאלה כיצד בוצעו בדיקות חוסר במלאי בדיעבד.

59. כל אדם במשרד יכול היה להתחבר ולהוציא חשבונית תחת שמו של הנתבע. אורן ואהרון הודו בעדותם כי הם יכולים להיכנס לחשבונות של עובדים.

60. התובעת לא ביקשה לגלות את שיחות הנתבע בייישומון ווטסאפ, אף שעוד בשנת 2018 הצהירה על כוונתה לעשות כך. לא הוכחה הטענה לפיה הנתבע מחק "ראיות מפלילות".

61. התיעוד שהציגה התובעת אינו תומך בטענות. הנתבע הציג הסבר לכל אחד מן הצילומים, המעידים בין היתר על כך שהיה נהוג למכור ולתעד בפתקית.

62. כל המסמכים שהציגה התובעת אינם מוכרים לנתבע, ולא ניתן לתת בהם אמון, כי ייתכן שנערכו ואינם אותנטיים. אף לא ניתן לדעת אם הסרטונים לא נערכו. הנתבע אינו טוען כי אין להתייחס לתוכן הסרטונים, אלא כי אין ערובה לכך שאינם קטועים.

63. אין לתת אמון בעדויות עדי התובעת, החוששים מהתובעת. עובדים רבים גם לא חיבבו את הנתבע נוכח התנהגות גסת רוח כלפיהם.

64. גב' אוסקר הודתה כי אינה יודעת מידיעה אישית על חוסר במלאי. לא צורפו ספירות מלאי לתצהירה. היא הודתה שאינה יכולה לשלול שפריטים אמתיים עמדו מאחורי חשבוניות הזיכוי. מר מזון הודה שהסתמך על המחסנאי בעדותו שפריטים הרשומים במלאי אינם על המדף. כן הודה שהיה נוהל של מכירה במזומן ושמירת המזומן אצל המורשה לבצע עסקאות לאחר מכן, וכי ייתכן שאדם אחר הוציא חשבונית על שם הנתבע. מר סאיג הודה כי ניתן להוציא פריטים עם פתק מהמחסן. אשר לחוסרים העיד, כי קודם לשנת 2016 לא היה חוסר ולאחר מכן אינו יודע על החוסר מידיעה אישית. גם מר אביאני אישר שניתן להוציא פריטים עם פתק ללא חשבונית. כן העיד שאהרון מזין למחשב את כמות הפריטים בספירת מלאי, ולכן אין מניעה שיצור מצג שווא של חוסר. גם מר נועם יוסף אישר כי ניתן להוציא מהמחסן פריטים ללא חשבונית וסתר עצמו בעדות לגבי הוראה שניתנה, או לא ניתנה, להוציא חשבוניות. עדותו של מר ישראלי לא הייתה אמינה. השליח מר פרץ הודה כי הוא עובד באופן בלתי חוקי ובלתי תקין. כן הודה כי כל ידיעותיו בקשר לנתבע אינן מידיעה אישית.

65. מר דנטס, בעלי זוקילנד, העיד כי השליח גיא פרץ שינע עבורו סחורה ממספר ספקים. עדותו ביחס לזיכויים אינה תומכת בגרסת מי מהצדדים. הוא טען כי אינו יודיע על סגירת הכרטיס של העסק בחברה. מר דנטס הכחיש כי היה מעורב בהונאה עם הנתבע, ולא ידוע לו על גניבה של הנתבע. תחילה טען כי כל הקשר שלו היה עם הנתבע ולאחר מכן אישר כי היו מקרים בהם רכש פריטים מהתובעת ללא מעורבות הנתבע.

     

66. התביעה שכנגד שהוגשה היא תביעה שאינה חריגה, לרכיבים הבאים:

    • פיצויי פיטורים בסך 322,737 ₪.

    • פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 38,523 ₪.

    • מענק שנתי יחסי בסך 8,704 ₪.

    • פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 15,000 ₪.

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין לפי שיקול דעת בית הדין.

    • פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשם הטוב בסך 100,000 ₪.

      בכתב התביעה שכנגד נתבע גם שכר לחודש העבודה האחרון, רכיב שלא הוזכר בסיכומי הנתבע, התובע שכנגד, וככל הנראה נזנח.

67. הנתבע טען כבר בכתב ההגנה כי הועברו כספים לאהרון לצורך הנפקת חשבונית, ואין המדובר בטענה כבושה. אהרון עצמו אישר כי הנתבע לעתים מסר כסף לאחר מספר ימים. לא הוכח נוהל קבוע וכתוב של התובעת לעניין מכירה ללא חשבונית במקום. גם אם הנתבע חטא באי הנפקת חשבונית לא ניתן להסיק מכך כי גנב.

68. הדוחות הכספיים של התובעת לא הוגשו. הוגשו רק ראיות נסיבתיות ולא הוכח כי הנתבע גנב כספים.

69. לא הוצג הסבר מדוע לפי ההקלטה אורן ואהרון היו מוכנים לשלם פיצוים לעובד שהם יודעים כי גנב מהם. הטענה לפיה לא ידעו בשלב זה על היקף הגניבה אינה משמעותית שכן גם אם גנב סכום פעוט אין היגיון להסכים לשלם פיצויים מלאים.

70. התלונה למשטרה הוגשה רק ביום 2.5.18, לאחר שהנתבע פנה במכתב דרישה לתשלום זכויותיו.

     

    דיון והכרעה

    התביעה העיקרית

71. לב המחלוקת בין הצדדים הוא בשאלה האם הנתבע מעל בכספי התובעת, בקנוניה שרקח מאחורי גבה עם מספר לקוחות, העיקרי שבהם מוסך "זוקילנד", ואשר התגלתה בשנת 2018.

     

72. בהתאם להלכה הפסוקה, מוטל על התובעת נטל מוגבר להוכחת טענותיה, לאור חומרת המעשים המיוחסים לנתבע ואופיים. כך, נפסק בע"א 2275/90לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג מז(2) 605 (1993), כי:

    "לעניין טענת רמייה מוטל על בעל הדין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום לפני בית המשפט"

     

    וראו גם: ע"ע (ארצי ) 17777-10-13ג'ודי בן עזרא - הסתדרות מדיצינית "הדסה" (12.9.17)

     

73. לאור האמור, נפנה לבחון את הטענות נגד הנתבע.

    זוקילנד

74. לאחר שקילת טענותיהם הרבות של הצדדים והראיות בנושא, מצאנו כי התובעת הוכיחה שהנתבע הפר את האמון שניתן בו, ופעל שלא כדין בכל הנוגע למוסך זוקילנד. ונפרט.

     

75. זוקילנד הוא מוסך בנתניה, המתמחה, בהתאם לעדותו של מנהלו, מר דנטס, בשיפור רכבי שטח (עמוד 35 שורות 6- 7). אין חולק, כי התובעת מכרה חלפים לזוקילנד במהלך השנים.

     

76. במצורף לתצהירו של אורן כהן (נספח 21) הציגה התובעת מאות חשבוניות מס וחשבוניות זיכוי, באלפי ₪ מדי חודש, שהונפקו לחברת זוקילנד בשנים 2015 עד 2018. לטענת התובעת, 92% מסכומי החיובים בחשבוניות לזוקילנד זוכו, בזיכויים פיקטיביים למול סחורה שלא התקבלה בפועל (עדות מר אהרון כהן, עמוד 45 שורות 31- 32). הנתבע לא הכחיש או סתר את הנתון בדבר היקף הזיכויים בהשוואה לכלל העסקאות. שמו של מנפיק החשבוניות, כמעט בכול המסמכים, הוא הנתבע, אולם בחקירתו טען כי לא טיפל במרבית העסקאות של זוקילנד.

     

77. בעדותו של אורן, הוא תיאר את הטענות כלפי הנתבע בהקשר זה, כך:

    "ת :או קיי, יפה, בגניבה שבוצע, המעילה של פלוני בכרטיס של זוקילנד בוצעה בשתי דרכים שחולקו לשתי תקופות, בתקופה הראשונה הוא ביצע זיכויים פיקטיביים לחלוטין עד שסגרנו את הכרטיס, ברגע שחשבנו שהלקוח סורר שמחזיר את רוב הסחורה וזה היה הסיפור של פלוני אז סגרנו את הכרטיס, מרגע שהכרטיס סגור לא ניתן לעשות פעולות בכרטיס. עכשיו פלוני טען שהוא לא ידע שהכרטיס סגור,

    ...

    העד, מר כהן :התקופה השנייה שהכרטיס סגור ופלוני טוען שהוא לא ידע שהכרטיס סגור אז פלוני הלך ומכר" (עמוד 46 שורות 20- 29).

     

    כן העיד, אשר לזיכויים הרבים בחשבוניות (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "העד, מר כהן :כשפלוני רשם מספר חשבונית פיקטיבית לחלוטין שאתה הולך לאסמכתא שהוא רשם היא לא קשורה בכלל ללקוח אז אתה יודע שהוא שיקר, אתה רואה שהבן אדם זיכה בחלקים שמעולם לא נקנו על ידי הלקוח אז אתה יודע שזו גניבה, שאתה רואה שבן אדם זיכה לקוח ב-92 אחוז מהקניות שלו ויש לו גרסאות סותרות לחלוטין עם שקרים ובדיות מפה ועד הירח אז אתה יודע שזו גניבה" (עמוד 33 שורות 23- 28).

     

78. מר דנטס העיד לפנינו, כי הקשר בינו לבין התובעת היה באמצעות הנתבע. כך, העיד תחילה:

    "עו"ד עובדיה ששון: תאר לי התקשורת, האם,

    העד, מר דנטס: כן, באמצעות פלוני, כל פעם,

    עו"ד עובדיה ששון: רק פלוני?

    העד, מר דנטס: שהייתי צריך להזמין. כן, כן"

    (עמוד 36 שורות 14 – 19).

     

    מר דנטס העיד עוד, כי לא הכיר כלל באופן אישי את אהרון ואורן קודם לפגישה שערכו עמו בחודש מרץ 2018, לאחר שעלו החשדות כלפי הנתבע, וכלשונו:

    "עו"ד עובדיה ששון:תתאר לבית המשפט כמה פעמים אם בכלל, היית בקשר עם אורן או אהרון?

    העד, מר דנטס: האמת לא הייתי איתם בקשר. פעם ראשונה שאני נפגשתי איתם ודיברנו, זה היה כשהם הגיעו אלי למוסך בעצם. לפני כן לא הכרתי אותם באופן אישי" (עמוד 44 שורות 25 – 27).

     

    חוסר ההיכרות הקודמת של מר דנטס עם אורן ואהרון עולה בבירור גם מתמליל הפגישה שנערכה ביניהם (נספח 7א לתצהירי התובעת).

     

79. גם בחקירתו הנגדית, כאשר נחקר מר דנטס שוב אודות הגורם עמו היה בקשר בתובעת, השיב:

    "את רוב ההזמנות אם לא כולם, עשיתי דרך פלוני, יכול להיות שהיו כמה פעמים שעשיתי ישירות, אני לא יודע עם, מישהו אחר" (עמוד 51 שורות 10- 11).

     

    עדותו של מר דנטס בנושא זה מהימנה עלינו, בפרט לאור העובדה כי התובעת פתחה בניהול הליך משפטי גם מולו, בטענה לגניבה בשיתוף פעולה עם הנתבע. בנקל, יכול היה אף מר דנטס לטעון כי ההתנהלות השוטפת הייתה מול גורמים אחרים, לאו דווקא מול הנתבע, ובכך לנסות ולהרחיק עצמו מן החשדות אשר התובעת מייחסת לו.

     

80. בתצהירו של הנתבע, הוא לא הכחיש כי טיפל בהזמנות של זוקילנד. הנתבע אף לא טען כי אהרון ואורן עצמם טיפלו במרבית החשבוניות לזוקילנד, טענה שעלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית (עמוד 64 שורות 3-4).

     

81. ההסבר שסיפק הנתבע לחשבוניות הזיכוי הרבות שהונפקו, היה כי בין הצדדים הוסכמה מעין עסקת חליפין, "ברטר", במסגרתה נמסרו לתובעת חלקי רכב אשר לא היה לזוקילנד שימוש בהם, למול החלפים שסיפקה התובעת לזוקילנד (סעיפים 141- 142 לתצהיר הנתבע).

    כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית אודות שמו המופיע על חשבוניות המס של זוקילנד, טען, לראשונה, כי השם אינו מלמד בהכרח על מנפיק המסמך (עמוד 62 שורות 10- 13), וייתכן כי אחרים עשו שימוש במחשב תחת שמו. טענה זו, שנטענה כאמור לראשונה במהלך העדות, נטענה בעלמא ולא הוכחה. אף אם קיימת אפשרות טכנית להנפיק חשבוניות בשם אחר, לא הובאה ולו ראשית ראיה המוכיחה כי נעשה כן במקרה של זוקילנד. ממילא, הנתבע לא הכחיש את הנפקת החשבוניות בתצהירו ואף סיפק הנמקה מפורטת לשיטת העבודה.

     

82. בנסיבות, הוכחה הטענה לפיה הנתבע היה הגורם העיקרי, אם לא היחיד, שטיפל עבור התובעת בלקוח זוקילנד, לרבות טיפול בהנפקת חשבוניות וחשבוניות זיכוי.

     

83. הוכחה אף הטענה, לפיה חשבוניות הזיכוי שהונפקו לזוקילנד היו פיקטיביות. כך, לשם הדוגמא, הוצגה לפנינו חשבונית זיכוי מספר 12024187, מיום 23.7.17, שעניינה זיכוי בסך 950 ₪ בצירוף מע"מ. מספר האסמכתא לזיכוי המופיע בתחתית החשבונית, הוא 11211771. למול חשבונית זו, הנתבעת הציגה את החשבונית שמספרה 11211771, שאמורה הייתה להיות האסמכתא לזיכוי, אולם מדובר בחשבונית לחברה אחרת, מרכז החלפים בנגב בע"מ, בסכום אחר לחלוטין ונמוך יותר, 100 ₪ בצירוף מע"מ.

     

    דוגמא נוספת הציגה התובעת בחשבוניות חודש מאי 2017 (נספח 21 לתצהיר מר אורן כהן). בחודש זה הנפיק הנתבע עבור זוקילנד 11 חשבוניות מס המסתכמות בסך 8,801 ₪. למול זאת, הונפקו 9 חשבוניות זיכוי, בסך 8,644 ₪.

     

84. טענות הנתבע בדבר עסקת חילופין עם זוקילנד, במסגרתה סופקו לכאורה חלקי חילוף למול חלקים מיותרים, לא נתמכו בראיות ואינן אמינות. אם אכן אלה היו פני הדברים, והנתבע טיפל משך שנים בעסקאות מסוג זה, סביר היה כי הדבר היה מתועד ברישומים, המפרטים את החלקים שסופקו על ידי הצדדים זה לזה. זאת, על מנת שהתובעת וזוקילנד יוכלו לספק חלפים בשווי מקביל זה לזה. לא הוצג ולו מסמך אחד, או רישום אחד, התומך בכך. מר דנטס הכחיש בעדותו מכל וכל את הטענה, כך:

    " עו"ד עובדיה ששון: לא לפי הסדר. הנה זה פה. יש לי עותק נוסף. או- קיי, עכשיו כך, אני מפנה אותך לתצהיר של הנתבע, והוא אומר כך, 'זוקילנד זה בעצם מוסך של אדם בשם ליאור דנטס, שעובד עם לקוחות שמתאימים לבונה לקפיצי איירון מן. בהתחלה אהרון ואורן אמרו רשום לו, להציע לו, כנראה שזה לי, אמרו לי להציע לו את זה במחירים זולים בשביל להטמיע בשוק, ליאור חזר עם הצעה אחרת, לפיה הוא יביא לנו פריטים שאין לו שימוש בהם, ואנחנו יכולים למכור בנקל בתובעת, שנעשה סוג של ברטר'.

    העד, מר דנטס: לא הבנתי כלום, לא היה ולא נברא, מה זה, מה זה הדבר הזה, לא מכיר דבר כזה, ממש.

    עו"ד עובדיה ששון: לא אנחנו אומרים את זה, אומר את זה פלוני.

    העד, מר דנטס: כן. לא,

    עו"ד עובדיה ששון: הוא אומר במילים אחרות, שבתמורה לסחורה שרכשת מרקורד, לא שילמת כסף, אלא מכרת חזרה לרקורד מוצרים.

    במילים אדוני, לא בתנועה. כן. נכון, לא נכון?

    העד, מר דנטס: זאת המצאה גמורה, זה לא נכון, אני לא יודע מה זה, זה נשמע לי מגוחך.

    עו"ד עובדיה ששון: בהמשך אומר ליאור, סליחה, פלוני. מתנצל. אומר פלוני, הנתבע, שוחחתי על-כך עם אהרון ואורן והם הסכימו בשמחה, והתחלנו לפעול בזה. אנחנו כביכול נדחוף לו את האיירון מן, שהוא ייתן ללקוחות שלו. והוא ישלם לנו בדרך של מעין סחר חליפין. כלומר יביא חלקים שונים מהמוסך שלו שאנחנו יכולים למכור בקלות בתובעת, וכביכול לקבל בגינם זיכוי, למרות שהוא לא קנה אותם אצלנו. מה אתה אומר על הטענה הזאת?

    העד, מר דנטס: שזה, מרוב שזה באמת, מרוב שזה מגוחך אני לא יודע איך להגיב לזה, זה כאילו שטות גמורה, זה שקר מוחלט ולא שמעתי את שיטת עבודה כזאת מעולם" (עמוד 37 שורה 31- עמוד 38 שורה 18).

     

85. אף אורן הכחיש מכל וכל את השיטה לה טוען הנתבע, כדלקמן:

    "אנחנו יודעים ש92 אחוז מהסכומים זוכו והנתבע בעצמו המציא גרסה הזויה לגבי ברטר דמיוני שהוא עשה" (עמוד 45 שורות 10 -11).

     

    ובמקום אחר אמר:

    "הנתבע, מעלה טענה שיקרית ומופרכת שהייתה עסקת ברטר ושקיבלנו מוצרים שאנחנו היבואים (צריך להיות: "יבואנים", ח.ג.י.) הראשונים בישראל מזוקילנד" (עמוד 45 שורות 20 – 21).

     

86. זאת ועוד, הטענה בדבר עסקת חליפין כלל לא הוזכרה בכתב ההגנה של הנתבע, אלא עלתה לראשונה בשלב ההוכחות. הנתבע עצמו הודה בחקירתו, כי הטענות בנושא אף לא נטענו בפני המשטרה. כך, העיד הנתבע כי:

    "עו"ד ששון: אז לא באת למשטרה ואמרת 'יש פה גם עסקת ברטר שהיא לא חוקית'?

    העד, מר אלמוני:לא זכור לי כזה דבר" (עמוד 78 שורות 6-7)..

     

    אם אכן ניתן להסביר בעסקת חליפין פשוטה את כל התהיות, וההסבר מאיין את החשדות כלפי הנתבע, ברי כי באופן טבעי היה הנושא עולה קודם לכן - במהלך החקירה המשטרתית ובכתב ההגנה, והנתבע לא היה ממתין לשלב ההוכחות בתביעה אזרחית להעלות לראשונה את הדברים.

     

87. אף השליח, מר גיא פרץ, אשר אין חולק כי הוביל סחורה בקביעות מן התובעת לזוקילנד, הצהיר בתצהירו (סעיף 6) כי לא נטל סחורה בכיוון ההפוך- מזוקילנד אל התובעת. טענות הנתבע בסיכומיו, כי עדותו של מר פרץ לא הייתה מידיעה אישית, ובדבר אופן הפעלת עסקיו של העד, אינן נוגעות לעניין זה. עדות השמיעה של מר פרץ עניינה המעילה המיוחסת לנתבע. ידיעותיו בהקשר זה אינן מידיעה אישית. עם זאת, העדות הנוגעת לשינוע הסחורה על ידו ענינה עובדות הנמצאות בבירור בתחום ידיעתו האישית, ולא נסתרה. אף השאלה כיצד בחר מר פרץ לנהל עסקיו אין לה דבר עם העובדות שבמחלוקת, נשוא הליך זה.

     

88. בעדותו, טען הנתבע כי עובדי המחסן טיפלו בסחורה שהתקבלה מזוקילנד (עמוד 69 שורות 28- 29). אף טענה זו נסתרה בעדויות עדי התובעת. מר סאיג, עובד המחסן, העיד לפנינו כי מעולם לא נתקל בהחזרות של זוקילנד (עמוד 106 שורה 32).

     

89. טענת הנתבע, לפיה חוסר במלאי היה אמור להשתקף בזמן אמת בדוחות הכספיים, ומשהתובעת בחרה שלא להציגם, חזקה כי בשנים אלה לא היה חוסר במלאי, נטענה בעלמא ולא בוססה בראיות. התובעת הגישה חוות דעת מקצועית מטעמה, מאת רואת החשבון נאוה רומי, ולפיה לא ניתן היה ללמוד מן הדוחות הכספיים של החברה על חוסר במלאי הסחורות. מסקנה זו לא נסתרה, והנתבע אף בחר שלא להביא לעדות את המומחה מטעמו, ולמשוך את חוות הדעת שהגיש. משכך, נדחית עמדת הנתבע בנושא, ובכלל זה נדחית הטענה לפיה יש לשקול לחובת התובעת את אי הבאת הדוחות הכספיים.

     

90. לאור כל האמור, מצאנו את גרסתו של הנתבע בלתי מהימנה בכל העובדות הנוגעות לקשר של התובעת ושלו עם זוקילנד. הטענה לפיה בין התובעת לזוקילנד התנהלה עסקת חליפין, וזה ההסבר לחשבוניות הזיכוי הרבות, נדחית.

     

91. אמינה עלינו עדותו ומסקנתו של אורן, ולפיה:

    "כשפלוני רשם מספר חשבונית פיקטיבית לחלוטין שאתה הולך לאסמכתא שהוא רשם היא לא קשורה בכלל ללקוח אז אתה יודע שהוא שיקר, אתה רואה שהבן אדם זיכה בחלקים שמעולם לא נקנו על ידי הלקוח אז אתה יודע שזו גניבה, שאתה רואה שבן אדם זיכה לקוח ב-92 אחוז מהקניות שלו ויש לו גרסאות סותרות לחלוטין עם שקרים ובדיות מפה ועד הירח אז אתה יודע שזו גניבה" (עמוד 33 שורות 23- 28).

     

92. סיכומו של פרק זה, הוכח כי הנתבע היה העובד שטיפל בעסקי התובעת מול זוקילנד. במסגרת זו, למול כל חשבוניות חיוב שהונפקה לזוקילנד, הונפקו מספר חשבוניות זיכוי שלא שיקפו החזרות אמיתיות, בהיקף של אלפי ₪ בחודש. לא הוצג לפנינו הסבר המניח את הדעת לזיכויים הרבים, שאף אינם מקבילים לחלפים שסופקו בפועל.

93. משכך, ברי כי הנתבע פעל, לכל הפחות, תוך הפרות משמעת חמורות והפרה של חוזה העבודה. הראיות שהוצגו בפנינו אינן מאפשרות הכרעה בשאלה האם הנתבע פעל בשיתוף פעולה עם זוקילנד, וחלק עמה את פירות המעילה בתובעת, שמא הפר את האמון שנתנה בו התובעת לגריפת רווחים לכיסו האישי בלבד. שאלה זו אף אינה מענייננו בהליך זה, אשר זוקילנד אינה צד לו.

     

    מכירות במזומן ללא חשבונית

94. טוענת התובעת, כי פרט לזוקילנד מכר הנתבע מוצרים במזומן ללקוחות נוספים, מזדמנים, מבלי שהנפיק חשבונית וללא תיעוד במערכות התובעת. הנתבע אינו מכחיש, כי היו מכירות ללא הנפקת חשבונית, וטוען כי מסר את הכספים ששולמו בשלב מאוחר יותר לאהרון עם פתק, על מנת שיוציא חשבונית מתאימה.

     

95. גם בהקשר זה, לא שוכנענו בכנות טענותיו של הנתבע. בכתב ההגנה (סעיף 12), ובתצהיר (סעיף 113), הסכים הנתבע כי היה עליו להוציא פריטים למול חשבוניות, אולם טען כי כאשר היה לחץ מכירות, נהג לרשום את פרטי המכירה בפתק, להשאיר אצלו את התמורה ששולמה ואת הפתק, ובסיום יום העבודה או למחרת היום מסר את הפתק והתמורה לאהרון. בעדותו, טען לראשונה כי פעל בהתאם להנחיה של אהרון, להעביר אליו כל מכירה במזומן עם פתק, להוצאת חשבונית (עמוד 80 שורות 1- 2). לתמיכה בטענותיו, הנתבע הפנה לקטע סרטון מיום 19.3.18 בו מסר לידי אהרון כסף מזומן עם פתק.

     

96. התובעת הציגה תיעוד ממצלמות האבטחה של השבוע האחרון לעבודתו של התובע. בהתאם לתיעוד, הפנתה התובעת ל- 11 מכירות באותו שבוע, שתיים מהן לזוקילנד, ללא שהנתבע הנפיק חשבונית. לטענתה, באותו שבוע שלשל הנתבע לכיסו מעל 5,000 ₪ ממכירות לא מתועדות במזומן. מצפייה בתיעוד המכירות עולה, כי במרבית המקרים לא נראה כי הנתבע נמצא בלחץ מכירות. הנתבע מוכר בניחותא, ומשתהה בשיחה קלה לעתים.

     

97. ואלה פרטי המכירות במזומן שתועדו בצילומים משבוע העבודה האחרון של הנתבע, והטענות בנוגע לכל אחת מהן (כעולה מסעיף 15 לסיכומי התובעת, ומפרק ז לסיכומי הנתבע. למחירים להלן יש להוסיף מע"מ):

    • מכירת תושבת מנוע ללקוח פרטי ללא תיעוד ביום 14.3.18, בסך 220 ₪ - לטענת הנתבע קיבל לידיו כסף מזומן ולאחר מכן העביר את הכסף לאהרון, כהתנהלות רגילה.

    • מכירת בולמי דלת לחברה, נביל ס.ח., ללא תיעוד ביום 15.3.18, בסך 200 ₪ - לטענת הנתבע מדובר בלקוח שנהג לקבל סחורה ולשלם באמצעות שליח חוזר. בסרטון זה הנתבע לא מוסר את הפריט ואינו מקבל תשלום.

    • מכירת בולמי מונרו ללקוח פרטי ללא תיעוד ביום 15.3.18, בסך 450 ₪ - לטענת הנתבע קיבל לידיו כסף מזומן ולאחר מכן העביר את הכסף לאהרון, כהתנהלות רגילה.

    • מכירה ללקוח פרטי של מוסך ח. מוטורס ללא תיעוד ביום 19.3.18, בסך 450 ₪ - לטענת הנתבע מדובר בהתנהלות רגילה בה המוסך שולח לקוח לאיסוף פריט ללא שהלקוח משלם ישירות לתובעת. הנתבע לא ידע כי הוכנו בלמים ללקוח, ולכן מכר לו ישירות במזומן. על מנת למנוע אי נעימות מול המוסך, בוטלה לאחר מכן החשבונית.

    • מכירת בולמים ללקוח פרטי לא ידוע, ללא תיעוד, ביום 20.3.18, בסך 250 ₪. סכום זה שולם על ידי הנתבע כאשר זומן לשיחה עם התובעת, והוצאה חשבונית על שם הנתבע - לטענת הנתבע מדובר בלקוח בשם פיודור, שרכש במזומן ואינו מעוניין בחשבונית. הנתבע התעתד להעביר את הכסף לאהרון במהלך היום אך לא הספיק לעשות כך כי זומן לשיחה שהובילה לפיטוריו.

    • מכירה למוסך פרונט ליין וגריעת פריטים מהמלאי ללא תיעוד בסך 270 ₪ - לטענת הנתבע גריעה מהמלאי יכולה להית מסיבות שונות, שאינן קשורות למעילה. נגרעו מספר פריטים במקביל, והתובעת נתפסת דווקא לפריט זה. אהרון קיבל כספים עם פתק והיה אחראי להנפקת החשבונית.

    • מכירת בולמי זעזועים ללקוח פרטי ללא תיעוד, בסך 300 ₪ - לטענת הנתבע קיבל לידיו כסף מזומן בכוונה להעביר את הכסף לאהרון, כהתנהלות רגילה.

    • מכירת בלמים לזוקילנד ביום 15.3.18 בסך 1,116 ₪- לטענת הנתבע הסרטון אינו מוכיח קבלת כספים.

    • מכירה של בולמי אופטימל ללקוח פרטי ללא תיעוד ביום 19.3.18, בסך 600 ₪ - לטענת הנתבע קיבל לידיו כסף מזומן בכוונה להעביר את הכסף לאהרון, כהתנהלות רגילה.

    • מכירה של חלק מקורי של קיה ללקוח פרטי ללא תיעוד ביום 15.3.18, בסכום לא ידוע - לטענת הנתבע קיבל לידיו כסף מזומן בכוונה להעביר את הכסף לאהרון, כהתנהלות רגילה.

    • מכירה לזוקילנד ביום 20.3.18, בסך 2,086 ₪ - לטענת הנתבע מדובר בבולמים מיוחדים ולכן הוא היה חייב להכין את ההזמנה. הנתבע לא קיבל כסף ולא היה אחראי להנפיק חשבונית.

       

98. מן הצילומים והעדויות עולה, כי נכונה טענת הנתבע, לפיה ניתן היה להוציא פריטים מהמחסן בתיעוד בפתק בלבד (ראו, בין היתר, עדות מר אהרון כהן, עמוד 60 שורות 10 – 11). עם זאת, כל עדי הנתבעת עמדו בעדותם על כך שהוצאת סחורה מחצרי התובעת מחייבת הנפקת קבלה/חשבונית מיד. איש מהם לא הזכיר נוהל או נוהג לפיו במכירות במזומן יש לפנות לאהרון בלבד להנפקת חשבונית.

     

99. מר אהרון כהן העיד, ביחס להתנהלות מול הנתבע, כי לעתים מכר הנתבע במזומן, תוך שהנפיק חשבונית ללקוח, ולאחר מכן מסר את הכסף לידי אהרון (עמוד 59 שורות 16- 23):

    "ש:אוקיי, זאת אומרת שכדבר שבשגרה ובצורה תקינה פלוני היה שומר אצלו כסף מזומן ואז מעביר לך?

    ת:היה, אני הייתי צריך לרדת אליו ב – 99% מהמקרים, אבל הוא היה, הוא היה עושה את המכירה במזומן עם חשבונית,

    ש:שומר אצלו,

    ת:אני בחשבונית, שהוא עושה חשבונית, אני במסך אצלי שרוצה לסגור את הבנק רואה שהיה מכירה, אני רואה גם מי הפיק את החשבונית. אם הייתי רואה 120 ₪ הייתי יורד אליו ומקבל את הכסף ממנו". 

     

100. מר אביאני העיד בהקשר זה (עמוד 124 שורות 17- 30) כך:

     "ש:אתה, כמנהל מחסן, מצהיר פה לבית המשפט בוודאות, לא יצא מ – 2009 שום סחורה בפתק?

     ת:מחוץ לעסק? לא יצא.

     ש:אני לא שאלתי, אני שאלתי מהמחסן.

     ת:מהמחסן יצא כן. יצא לדלפק.

     ש:אז תסביר לי מה זה יצא (מדברים יחד),

     ת:מהמחסן, אם אחד מהדלפקיסטים רוצה, יש לו לקוח על הקו, הוא רוצה דוגמא, או לראות איך החלק נראה או מידות או דברים כאלה. הוא בא לאחד מהמחסנאים עם פתק ואומר לו תוציא את זה לדלפק.

     ש:ואיך אתה יודע, איך, אתה כמנהל מחסן נמצא במחסן כל היום?

     ת:כן, הרוב כן. רוב היום כן.

     ש:אז איך אתה יודע שאותה סחורה שיצאה באמצעות פתק לדלפק, לא יצאה מעבר לחנות? אם אתה (מדברים יחד).

     ת:ברגע שיוצא זה רק עם חשבונית".

      

     העדות נתמכת בגרסתו של מר מזון (עמוד 90 שורות 17 – 26) כדלקמן:

     "ש:אוקיי, בסדר. אז אתה אומר שפלוני היה אחד מאותם אנשים שרשאים למכור במזומן בעסק, וכשהוא מקבל את המזומן אתה יודע מה הוא עושה איתו?

     ת:אין לי מושג.

     ש:לא, אבל איפה המזומן נשמר?

     ת:אני יכול להגיד לך עליי, מה הוא עושה אני לא יודע.

     ש:מה אתה עושה?

     ת:אני, שאני מקבל מזומן אני מוציא קודם כל קבלה ועולה נותן את זה לאהרון, אחרי שהוצאתי קבלה. ואם לא הוצאתי קבלה, אז אני עולה אליו ומוציא לידי".

      

101. אף גב' אוסקר תיארה את הליך קבלת הסחורה בתובעת בזו הלשון (עמוד 82 שורות 13- 22):

     "עו"ד בן חור עובדיה:תבהירי כיצד לקוח מזדמן מקבל סחורה, מה התהליך של קבלת הסחורה אצל לקוח מזדמן?

     העדה, גב' אוסקר:נכנס לקוח לדלפק ואומר 'אני רוצה לקנות', לא יודעת מה, זוג בולמים. לא משנה. עושים לו חשבונית, מביאים לו את הבולמים והוא צריך לשלם במזומן או בכרטיס אשראי או בצ'ק נגיד, לוקחים ממנו את שמו, שם המשפחה, אם אין לו חברה. אם זה בן אדם פרטי מהרחוב, יש הרבה שנוסעים על ג'יפים ובאים לקנות אצלנו בולמים וקפיצים וכאלה. הוא משלם, יוצאת לו חשבונית עם תעודת הזהות כי אין לו עוסק מורשה, מן הסתם. שמים את הפירוט הנכון, יצא לו נגיד X לשלם, הוא משלם ומיד, תוך כדי, זה חשבונית מס קבלה נקרא. זה כל הסיפור".

      

102. לא נעלם מעינינו, כי מרבית עדי התובעת הם עובדיה, בעבר ובהווה, ויש להניח כי הם חוששים למקור פרנסתם. עם זאת, לא ניתן לשלול לחלוטין את תוכן העדויות, אשר לא הופרך. במכלול הראיות רבות, לרבות 11 עדויות מטעם התובעת, לא מצאנו כל תימוכין לגרסתו של הנתבע.

      

103. מן הצילומים ניתן ללמוד באופן ודאי כי הנתבע חרג מנהלי העבודה בחברה בכך שלא דאג להנפיק קבלות או חשבוניות למכירות במזומן. זאת, כאשר לא הייתה כל מניעה אובייקטיבית להנפיק חשבונית, כגון לחץ מכירות. משכך, גרסתו הראשונית של הנתבע בדבר לחץ מכירות שחייב מכירה ללא חשבונית הוכחה כבדויה.

      

104. זו אף זו, אין חולק כי הנתבע השיב לידי התובעת את מכשיר הטלפון בו עשה שימוש במהלך עבודתו לאחר שמחק את כל החומר שהיה מצוי בו. הצדק עמו, כי מכך לא ניתן ללמוד דבר אודות תוכן המסמכים שנמחקו, אולם חזקה כי אם היו במכשיר הטלפון ראיות שהיו יכולות לסייע לו, לא היה ממהר למחוק את המידע מיד לאחר שמוטחות בפניו האשמות בגניבה.

      

105. סיכומו של פרק זה, בוססה הטענה לפיה הנתבע נהג למכור מוצרים ללקוחות במזומן לא חשבוניות, ללא ידיעת הממונים עליו ותוך חריגה מהוראותיהם.

      

     לקוחות נוספים- דנון ומוחמד קלאסיק

106. ביחס ללקוחות נוספים, ובעיקר ביחס ללקוחות אלה, טענת התובעת כי הנתבע הנפיק זיכויים פיקטיביים, לעתים בסכום שעלה על סכומי הרכישות, אם כי בסכומים קטנים בהשוואה לזוקילנד. לגבי הלקוח דנון ובניו חלקי חילוף בע"מ, נטען כי משנת 2016 הוציא הנתבע זיכויים בסך מצטבר של 145,633 ₪, כאשר המכירות הצטברו לסך 519,619 ₪. בזיכויים נרשמו מספרי אסמכתא פיקטיביים, של חשבוניות שהוצאו ללקוחות אחרים עם פריטים אחרים (סעיף 61 לתצהיר מר אורן כהן ואילך); חלק מן הזיכויים הם לפריטים שלא נרכשו על ידי לקוח זה; בזיכויים פריטים שזוכו בכמויות גבוהות מאלה שנרכשו.

     גם ביחס ללקוח מוחמד מוסך קלאסיק נטען, כי התגלו זיכויים פיקטיביים רבים. כל הזיכויים של הפריטים עם כמות מכירה שלילית הוצאו על ידי הנתבע (סעיף 68 ואילך לתצהיר מר אורן כהן); בזיכויים צוין מספר אסמכתא שקרי; בזיכויים היו פריטים שלא נרכשו על ידי לקוח זה; בזיכויים היו פריטים אשר זוהו בכמויות גבוהות מאלה שנרכשו על ידי המוסך. סך הזיכויים שהנתבע הוציא למוחמד משנת 2015 היה 33,670 ₪. הנתבע אף עשה שימוש בכרטיס הלקוח למכירות ללקוחות מזדמנים, וכך יכול היה להוציא זיכויים נוספים על שם הלקוח לאחר מכן.

     שיעור הזיכויים הכולל לשני לקוחות אלה עולה באופן ניכר על שיעור הניכויים הממוצע בחברה, 12%.

      

107. בתגובה טען הנתבע, כי על אף הטענות לגבי חברת דנון ומוחמד ממוסך קלאסיק, הם נותרו לקוחות התובעת ולא הוגשה נגדם תביעה. במוסך "קלאסיק" טופלו כלי רכב השייכים לתובעת. המוסך היה מספק שירות תמורת חלקים, ועדיין עובד עם התובעת.

     חברת דנון נהגה לרכוש עבור התובעת חלפים בחברה אחרת, וקיבלה זיכוי על שמה. גרסת התובעת ביחס לזיכויים הפגומים מבוססת על הנחות. לא הוסבר כיצד נודע כי מדובר בזיכויים פגומים, ולא זומן רואה חשבון להעיד בנושא. אורן לא ידע לומר בעדותו כמה מן המוצרים היו פגומים, וכמה היו גניבות של הנתבע.

      

108. לאחר שקילת הטענות, מצאנו כי בהקשר זה אין די בראיות שהביאה התובעת. אכן, כמות הזיכויים החריגה במכירות לשני הלקוחות, ואופיים של הזיכויים, מעוררים תמיהות וחשד. עם זאת, אם אכן עשו שני הלקוחות יד אחד עם הנתבע להונות את התובעת, כפי טענתה, תמוה מדוע ממשיכה התובעת את ההתקשרות עמם. אף אם לא ניתן לצפות מהתובעת להקדיש ימיה להליכים משפטיים נגד כל אחד מן הגופים בהם היא חושדת בשיתוף פעולה עם הנתבע, אף לא סביר להמשיך למכור לגופים אלה חלפים כאילו לא אירע דבר. הנתבע הציג גרסה עובדתית בנוגע לאופי ההתקשרויות, אשר לא בוררה במלואה או נסתרה, שכן התובעת בחרה שלא להביא לעדות את הגורמים הרלוונטיים מגופים אלה.

      

109. בנסיבות אלה, לא הוכחו הטענות הנוגעות לזיכויים פיקטיביים לדנון ולמוסך קלאסיק ברמת ההוכחה הנדרשת, העולה על הנטל הרגיל. הטענות בהקשר זה נדחות.

      

     פיטורי הנתבע מעבודתו

110. ביום 19.3.18, לקראת סוף יום העבודה, הבחין אהרון במצלמות החברה בנתבע, מוכר חלפים במזומן ללקוחות מזדמנים ללא הנפקת חשבונית (סעיף 7 לתצהיר מר אהרון כהן). אין חולק, כי כספי מכירה זו לא הועברו לידי אהרון באותו יום. אהרון שיתף בחשדותיו את בנו, אורן. למחרת היום צפו אהרון ואורן בצילומי השבוע שחלף וגילו מספר מקרים נוספים, כאמור לעיל, בהם מכר הנתבע במזומן ללא הנפקת חשבונית. במקביל, גם ביום 20.3.18 נצפו מכירות במזומן ללא הנפקת חשבונית. השניים זימנו את הנתבע לפגישה עוד באותו יום, והנאמר בגישה הוקלט (נספח 3 לתצהיר אורן). בהתאם לתמליל, לאחר שהודיעו לנתבע כי הם עוקבים אחריו מספר ימים ויודעים כי הוא גונב, תגובתו הייתה: "אין לי מה להגיד".

      

111. למחרת היום, 21.3.18, בשעות הבוקר, פנה הנתבע לאורן וביקש להיפגש (ההתכתבות נספח 6 לתצהיר אורן). בין הצדדים נערכה פגישה בבית קפה, בה נכחה גם אשתו של הנתבע. הפגישה לא הוקלטה במלואה. בסיומה של הפגישה מסרה התובעת לנתבע מכתב פיטורים. הצדדים חלוקים בשאלת תוכן הפגישה. התובעת טוענת, כי באותה פגישה התנצל הנתבע על מעשיו, ואשתו אף פרצה בבכי וביקשה שלא יפוטר. הנתבע טוען כי הדברים אינם אמת, ובאותה פגישה הציע לו אורן כי התובעת תשלם לו פיצויי פיטורים, בתמורה לכך שיתחייב שלא לעבור לעבוד עבור חברה מתחרה.

      

112. הנתבע בחר, מטעמיו, שלא להביא לעדות את אשתו, האדם הנוסף היחיד שנכח בפגישה מטעמו. הראייה העיקרית שהציג לתמיכה בגרסתו היא הקלטת שיחה קצרה בינו לבין אורן (נספח 1 לתצהיר הנתבע), במהלכה נשמע אורן אומר כי יהיה מוכן לשלם לו פיצויים אם יתחייב שלא יעבוד במקומות מסוימים. הנתבע טוען כי הקלטה זו מוכיחה את עמדתו ביחס לתוכן הפגישה, וכן הוא טוען כי לא סביר שהתובעת, אשר הקליטה מספר שיחות, בחרה שלא להקליט דווקא פגישה זו. מנגד, טוענת התובעת כי אין לסמוך על תוכן ההקלטה שהגיש הנתבע, שכן היא ככל הנראה מורכבת ממספר מקטעי שיחה לא רצופים. כן נטען, כי באותה עת טרם ביררה את היקף הגניבה, ולכן חשבו לנסות להפחית את הנזק שייגרם.

      

113. כך העיד הנתבע אודות תוכן הפגישה ואופן ההקלטה:

     "עו"ד ששון: כמה זמן התמשכה כל הפגישה?

     העד, מר אלמוני:נכנסנו לבית קפה ואז אורן אמר לי 'בוא רגע נצא לדבר בחוץ'.

     עו"ד ששון: לא, רשמת שדיברתם בבית קפה.

     העד, מר אלמוני:דיברנו.

     עו"ד ששון: על מה דיברתם?

     העד, מר אלמוני:הוא התחנן שאני אחזור ואשכח מכל העניין הזה.

     עו"ד ששון: אז למה זה לא מוקלט?

     העד, מר אלמוני:כי הטלפון היה על Pause.

     עו"ד ששון: אבל תכניס, תוציא ותקליט.

     העד, מר אלמוני:אז תקשיב לא היה לי Moment אבל שהוא ביקש שאני החוצה היה לי Moment ללחוץ Play, שם הוא אומר את מה שהוא אומר פה, אפשר לשמוע? 'אני צריך שתתחייב לא לעבוד במקומות מסוימים, אתה חייב לחתום לי על זה ואז אני אהיה מוכן לתת לך את כל הפיצויים, ואז אני אומר לו מה אצל המתחרים? והוא אומר כן, אני לא יכול להרשות לעצמי פגיעה קשה בעסק שתגרום נזקים (לא ברור) תעשה לו שם בסדר בבולמי דלת זה יפגע בי'" (עמוד 112 שורות 12- 27).

      

114. מן הדברים עולה, כי אכן ההקלטה משקפת חלק קטן מן השיחה בין הצדדים. עם זאת, הנתבעת בחרה שלא לבחון את ההקלטה באמצעות מומחים מטעמה ולא הוכיחה כי הקטע שהוקלט על ידי הנתבע ותומלל אינו משקף ברציפות חלק זה של השיחה.

      

115. בשלב זה של הדברים, כאשר טרם הייתה שהות בידי התובעת לבדיקה מעמיקה של הדברים, מתיישבת עם ההיגיון טענתו של אורן ולפיה העדיף לצמצמם את נזקיו העתידיים, ולכן היה מוכן להיפרד לשלום מן התובע, אם האחרון יתחייב שלא לסייע לחברות מתחרות (סעיף 21 סיפא לתצהיר מר אורן כהן).

      

116. אשר לתוכנה של השיחה המלאה, מצאנו להעדיף את גרסת התובעת, על פני זו של הנתבע. הגרסה לפיה התובעת ביקשה מן הנתבע לשוב לעבודה באותו מעמד אינה מתיישבת עם העובדה שבסיום אותה פגישה נמסר לידיו מכתב פיטורים שהוכן כבר מבעוד מועד (נספח 7 לתצהיר מר אורן כהן), בזו הלשון:

     "אנו מודיעים לך בזאת על פיטוריך מהחברה לאלתר עקב מעילה חמורה בכספי החברה.

     לאור המעשים שבוצעו, אנו פונים לייעוץ משפטי ולרשויות החוק להמשך הטיפול".

      

     לו הייתה התובעת נפגשת עם הנתבע במטרה להשיבו לעבודה, ו"מתחננת", כלשונו בעדותו, שישוב, לא היה כל היגיון בכך שנציגיה הגיעו לפגישה ובידיהם מכתב פיטורים, לאלתר וללא הודעה מוקדמת.

      

117. מעבר לכך, הנתבע בחר שלא להביא לעדות עדה מרכזית שהייתה נוכחת במקום, אשתו. במקרה זה חלה ההחזקה שנקבעה בפסיקה, ולפיה אם הייתה מובאת לעדות, לא הייתה העדות פועלת לטובתו של הנתבע.

      

118. גרסתה של הנתבעת נתמכה גם בעדותו של מר אלי ישראלי, אשר היה נוכח סמוך למקום השיחה הראשונה בין הנתבע לאהרון, והעיד אודות תוכנה כך:

     "העד, מר ישראלי:או, יפה, עליתי למעלה לדבר עם אורן ובמקרה גם פלוני היה שם, שהגיע באותו יום, ורציתי לשאול משהו את אהרון,

     עו"ד סרוסי: לא שאלתי על הקונטקסט. שאלתי מה נאמר בשיחה,

     עו"ד בן חור עובדיה:רגע, תן לו. זה קצר.

     כב' הש' גרשון יזרעאלי:לא תן לו. מה נאמר בשיחה. לא תן לו, הזמן קצר. ישיב לשאלה בבקשה, זה זמן שלהם. כן?

     העד, מר ישראלי:אין בעיה. ככה הוא אמר 'אהרון אני יודע שלקחתי, גנבתי הרבה כסף, אני מוכן לשלם כמה שגנבתי, רק אל, אל תספר ללקוחות כביכול שאני גנבתי כי אני רוצה להמשיך לעבוד בתחום הזה'" (עמוד 153 שורות 30 – 33).

      

     בחקירתו הנגדית של העד התעמת עמו ב"כ הנתבע שוב ושוב, והאשים אותו בשקרים מאחר שלא דייק בתוכן הנאמר בשיחה לשיטתו, בהשוואה בין העדות לתצהיר. אנו התרשמנו, דווקא, כי העד מהימן. לא ניתן לצפות כי יזכור את השיחה מילה במילה לאחר מספר שנים. עם זאת, מאחר שהשיחה לא הייתה שגרתית באופייה, מהימנה עלינו עדותו באשר לתוכן הדברים, גם אם לא נאמרו באותן מילים ממש.

      

119. לאור כל האמור, שוכנענו כי בשלב הראשון לא הכחיש הנתבע את ההאשמות שהוטחו בו, בדבר גניבה. נציגי התובעת הגיעו לבית הקפה במטרה לשוחח עמו לפני פיטוריו, ולא במטרה להפציר בו לשוב לעבודה. עם זאת, בשלב זה ובטרם התבררה התמונה העובדתית המלאה הייתה התובעת נכונה להסדר עמו, כפוף להתחייבות לפיה לא יעבוד עבור גורמים מתחרים.

      

     רכיבי התביעה – הסעדים

     השבת כספים בגין מעשי הגניבה

120. התובעת עותרת לפיצויים בגין נזקיה בעקבות מעשי הגניבה של הנתבע. בענין ע"ע (ארצי) 73201-06-20ולדימיר בובילב - סטרטסיס בע"מ(1.6.2022) התייחס בית הדין הארצי לעבודה להוכחת הפיצוי בגין נזק ממוני, במקרה דומה של גניבה, והנחה כדלקמן:

     "אשר לדרך הוכחת שיעור הפיצוי בגין נזק ממוני, נקודת המוצא היא כי 'כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את הפיצוי... נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להוכיח תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר ענין אחרון זה לאומדנו של השופט' (מתוך ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע [פורסם בנבו] (9.3.81) (להלן: ענין אניסימוב). על המעסיק מוטל אפוא הנטל להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את גובה הפיצוי. 69. האם ייתכנו מצבים בהם בשל קשיי המעסיק להוכיח את היקפה המדויק של הגניבה לצורך פסיקת פיצוי בגין נזק ממוני, מסיבות כאלה ואחרות, הסעד ייקבע על יסוד עוגנים סבירים המאפשרים עריכת אומדנה מושכלת של הנזק? כאמור, בעניין אניסימוב, דרך המלך בהליך אזרחי היא הושטת הסעד על יסוד ראיות המביאות להטיית מאזן ההסתברויות. עם זאת, נקבע בפסיקה שאין לשלול אפשרות כי במקרים חריגים ייעשה שימוש מבוקר באומדנה מושכלת. בע"א 1203/13 ‏שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ [פורסם בנבו] (6.5.15) (להלן: עניין טומשובר) – שם היתה עילת התביעה עשיית עושר ולא במשפט - קבעה דעת הרוב כי 'הכלי של אומדנה מהווה חריג לסדרי הדין ואף לדין המהותי, והשימוש בו צריך להישמר למקרים חריגים בלבד'. כך למשל, ומבלי למצות, בגדרי מקרים חריגים אלה באים מקרים בהם התביעה היתה לנזק עתידי (כגון, אובדן רווח עתידי, הפסד השתכרות עתידי) להבדיל מנזק שכבר התגבש. עם זאת, נקבע כי מקרים מסוג זה אינם ממצים את התביעה. כך למשל, ברע"א 3641/12 כהן עפר ותשתיות איזידור - צוות קרקע בע"מ [פורסם בנבו] (14.6.12) נעשה השימוש באומדנה לצורך קביעת תמורה חוזית חלופית לזו שקבעו הצדדים לאחר שהסתבר שהעבודה שנדרשה היתה שונה באופן מהותי בשל סוג הקרקע מזו שהוסכם מלכתחילה. באותו ענין נאמר כי השימוש באומדנה 'נעשה פעמים רבות כשהמדובר בנושאים צופי פני עתיד, כגון הפסדי השתכרות ועזרת הזולת בנזיקין... אך הדברים אינם מוגבלים לכך'".

      

     אשר לשימוש באומדנה להוכחת שיעור הנזק נפסק עוד, כי:

     "71. שימוש באומדנה מותנה בהיותה מושכלת. בענין טומשובר הותנה השימוש באומדנה, בין היתר, בכך ש"נפרסה תשתית ראייתית, ולוּ ראשונית, הדרושה לשם כימוּת הנזק" וכי "הוצגה תשתית ראשונית מסוימת לאומדן הנזק". לצד זאת, הוצב תמרור אזהרה לשימוש באומדנה. וכך נאמר: "להשקפתי יש להוסיף מעין תמרור אזהרה: מוטב כי בית המשפט יפרט את אמות המידה העיקריות שהנחו אותו בעריכת האומדנא. אמות מידה אלו צריכות להיות מבוססות על היגיון מעשי, ולהתיישב עם נסיבותיו הפרטניות של התיק. יש להימנע ממצב בו אומדנא תביא לתוצאה "קלוטה מהאוויר", מעין פשרה ללא הסכמה שאיננה מעוגנת היטב בנסיבות התיק ובגדרי המחלוקת בין הצדדים".

     72. מכאן כי שימוש באומדנה מותנה ביכולת לעורכה בצורה מושכלת, קרי כי הונחו עוגנים מספיקים המאפשרים עריכתה, ומתן הנמקה הולמת להיזקקות לאומדנא ופירוט דרך עריכתה...

     74. עוד נקבע בפסיקתו של בית הדין לעבודה כי שימוש באומדנה ביחס לנזק שכבר התגבש בעבר עקב הגניבה דורש ביסוס מספק בראיות לגבי רציפות מעשי הגניבה, תדירותם, והיקף הגניבה בהם...".

      

121. מכאן, כי על התובעת הנטל להביא את הנתונים הנדרשים לקביעת שיעור הפיצוי. מאחר שגם בענייננו המדובר במעשי גניבה לאורך זמן, ועם חלוף השנים קיים קושי ברור להוכחת שיעורם המדויק, בשלב השני, לאחר הנחת התשתית העובדתית הנוגעת בדבר ניתן יהיה להיעזר באומדנה מושכלת.

      

122. אלה הם הפיצויים שביקש התובעת לפסוק לזכותה (הסכומים לפני הוספת מע"מ):

     • השבת סכום הגניבות בשבוע העבודה האחרון של הנתבע בסך 4,263 ₪, לאחר ניכוי סכום בו הודתה זוקילנד ושילמה וסכום בסך 250 ₪ ששילם הנתבע במזומן.

     • פיצוי בגין הגניבות בעבר בסכום מוערך בסך 135,000 ₪. סכום זה מבוסס על הערכה של גניבות בסך 5,000 ₪ לחודש משנת 2016, היקף גניבות קטן יתר קודם לכן, משנת 2013.

     • השבת גניבות באמצעות הוצאת זיכויים פיקטיביים לזוקילנד משנת 2013 ועד לאמצע שנת 2017, בסך 117,000 ₪.

     • השבת מכירות במזומן לזוקילנד ללא תיעוד בסכום מוערך בסך 87,300 ₪.

        

123. התובעת הוכיחה בראיות, בצילומים ובמסכת רחבה של מסמכים שצורפו לתצהירו של מר אהרון כהן, את שווי מכירות הנתבע במזומן בשבוע האחרון לעבודתו. הנתבע טען אמנם בסיכומיו, באופן כללי וגורף, כי אין לסמוך על המסמכים שהביאה התובעת, אך לא טרח לסתור אותם במסמכים נגדיים או בראיות אחרות מטעמו.

      

124. לפיכך, מתקבלת התביעה לפיצוי בגין השבוע שתועד בצילומים, בסך 4,263 ₪. עם זאת, לא ניתן להסתמך על נתון זה לפסיקת פיצוי בגין מכירות במזומן בעבר. התביעה בהקשר זה מבוססת על אומדנה בלבד, בסך 5,000 ₪ לחודש. אין כל דרך לדעת האם המכירות במזומן בתקופה המתועדת שיקפו מכירות בתקופות שונות, ומתי. לפיכך, לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לפסיקת פיצוי בגין נזקים אלה. כך גם באשר להערכת הנזק שנגרם ממכירות במזומן ללא תיעוד לזוקילנד. גם בהקשר זה מבוססת התביעה על הערכה, שאין די בה.

      

125. שונים הדברים אשר לחשבוניות הזיכוי הפגומות שהנפיק הנתבע לזוקילנד (נספח 21 לתצהירו של מר אורן כהן). בהקשר זה ניתן לדעת באופן ודאי את הכספים בהם זוכתה זוקילנד בחשבוניות זיכוי שהנפיק הנתבע, על דעת עצמו ותוך הונאת התובעת. חלק האומדנה בקביעת פיצוי זה זניח יחסית, שכן ייתכן וחלק קטן מן הזיכויים, אותו לא ניתן לבודד בדיעבד, היה אכן בשל החזרי אמת. לאור האמור, זכאית התובעת לפיצוי בגין זיכויים פיקטיביים לזוקילנד משנת 2013 ועד לאמצע שנת 2017, בסך 117,000 ₪, כנתבע על ידה.

      

126. כן עתרה התובעת לפיצוי בגין גניבות נטענות הקשורות לחברות דנון ובניו ומוסך קלאסיק. משהטענות בהקשר זה לא הוכחו במידה מספקת, אף אין מקום לפסוק פיצוי בגין המעשים הנטענים.

      

127. כמו כן, מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בהשבת העלויות המוערכות שנדרשו לצורך ספירת מלאי חוזרת בחברה, בעקבות גילוי הגניבות, בסך 12,805 ₪. סכום זה הוא 25% משכרם של שני עובדי המחסן משך חודשיים. כן טוענת התובעת לזכאות לפיצוי בגין 20% מעלויות הזמן שהקדישו אורן ואהרון לאיתור הגניבות, ניתוח ואיסוף המסמכים והראיות ממועד הגילוי ועד למועד הגשת התביעה, בסך 40,432 ₪. רכיבים אלה של התביעה מוערכים, יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות התובעת בגין ההליך, ואין מקום לפסוק בגינם פיצוי נפרד נוסף.

      

     השבת המענקים ששולמו לנתבע בשנים 2016 - 2017

128. בשנת 2016 ובשנת 2017 שולמו לנתבע, נוסף לשכרו הרגיל, מענקים בסך 70,900 ₪. מענקים אלה חושבו, לטענת התובעת לפי חישוב של 0.2% ממכירות החברה באותה שנה. התובעת טוענת כי על הנתבע להשיב את המענקים. הנתבע, מנגד, מתנגד להשבת המענקים ששולמו.

      

129. שני הצדדים לא ייחדו מקום לטיעון מפורט בהקשר זה, כמו גם ביחס ליתר הסעדים המבוקשים, בסיכומיהם ובראיות שהביאו. מן הראיות לא ברור מה היה טיבו של המענק, אף לא הוכח מתי וכיצד שולם.

      

130. בנסיבות אלה, לא הוכיחה התובעת זכות להשבת הכספים ששולמו. התביעה בהקשר זה נדחית.

      

     פיצוי בגין הפרת חוזה העבודה והנזק לחברה

131. עוד עתרה התובעת, לחייב את הנתבע בפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה, בסך 200,000 ₪.

      

132. בנסיבות העניין, ברי כי הנתבע הפר את הסכם העבודה ואת חובת הנאמנות לתובעת, הפרה יסודית. מעבר לנזק הכספי שנגרם לתובעת כתוצאה מן הגניבה השיטתית, לא ניתן להעריך את היקף הזמן וההשקעה שהקדיש הנתבע לכך במהלך תקופת העבודה, על חשבון הזמן שהיה אמור להשקיע בעבודתו לקידום עסקי התובעת. בכך, הפר הנתבע באופן בוטה את חובות האמון וחובות תום הלב המתחייבות ביחסי עבודה. בעע (ארצי) 4675-05-14 חברת תוויות איכות בעמ - לירון אהרון בן יאיר (16.8.15), נפסקו כך, במקרה קל לעין שיעור, בעניינו של עובד שהקים עסק עבור רעייתו שלא על חשבון שעות עבודתו אצל המעסיק, הדברים הבאים:

     "במסגרת יחסי העבודה חלים בין הצדדים יחסי אמון. חובות האמון הן דו - סטריות, ואינן נחלתו של צד אחד בלבד. במסגרת חובות האמון רשאי המעסיק להניח כי עובד, המועסק אצלו במשרה מלאה, מקדיש את כל מרצו לטובת מקום עבודתו".

      

     על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בענייננו.

      

133. בנסיבות החמורות, יפצה הנתבע את התובעת בגין הפרת חובת הנאמנות בהסכם העבודה בסך 100,000 ₪.

      

     התביעה שכנגד

     פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת

134. הנתבע, הוא התובע שכנגד, עותר לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת, מאחר שאין חולק כי פוטר מעבודתו. התובעת, הנתבעת שכנגד, טוענת כי בנסיבות הפיטורים יש לשלול את הזכות לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. לאור קביעותינו לעיל בדבר העילה לפיטורי התובע, הוכחו נסיבות בהן מוצדק לשלול מן התובע את פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת, במלואם. ונפרט.

      

135. המסגרת הנורמטיבית לאפשרות להפחתת או לשלילת פיצויים, נסקרה בהרחבה בפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 659/08טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ(20.12.2009), בהאי לישנא:

     "המסגרת הנורמטיבית - סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו- 17 לחוק.

     ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה". שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים.

     על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך:

     'השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

     השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו'".

      

136. בענייננו, הפר העובד את האמון שניתן בו באופן חמור וקיצוני, משך זמן ממושך. הנתבע ניצל את מעמדו ואת חוסר הפיקוח ההדוק עליו במהלך עבודתו, לגריפת רווחים לכיסו הפרטי, על חשבון המעסיק. זאת, באופן שיטתי ומתמשך. בכך, גרם נזקים מתמשכים למעסיק, אף אם לא ניתן לכמת את סכום הנזקים המדויק המלא בחלוף הזמן.

      

137. בנסיבות אלה, לא קמה לנתבע זכות לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת.

      

138. למעלה מן הצורך נציין, כי הנתבע לא פירט את חישובי הזכויות הנטענות, בכתב התביעה, בתצהיר או בסיכומים. כל החישובים הסתמכו על טענה סתמית בדבר משכורת קובעת בסך 38,523 ₪. סכום זה, בו נקב, אינו נתמך בראיות, ובעדותו של הנתבע עצמו הוא הודה כי הסכום שעליו בוססו החישובים אינו תואם את השכר המשתקף מתלושי השכר (עמוד 61 שורות 1- 2).

      

139. התביעות לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת נדחות.

      

     מענק שנתי

140. לטענת הנתבע הוא זכאי למענק שנתי, באופן יחסי, עבור שנת העבודה האחרונה. התובעת דוחה את הטענה, ולשיטתה לאחר שהנתבע נתפס בגניבה אין הוא זכאי למענק, שהוא מתנה מן המעסיק לעובד בגין התרומה למקום העבודה.

      

141. הצדק עם התובעת בטענותיה. הנתבע לא הוכיח כי קמה לו זכות לתשלום מענק, אשר שולם לו בשנים קודמות. טענות התובעת כי המענק תלוי בשביעות הרצון של המעסיק מהעובד מתיישבות עם הגיון הדברים. ממילא, לא הוכיח העובד זכות בלתי מותנית לתשלום.

      

142. התביעה לתשלום מענק שנתי נדחית.

      

     פיצוי בגין הליכי הפיטורים ובגין עוגמת הנפש

143. הנתבע פוטר מעבודתו לאחר שנתפס בגניבה. טרם פוטר, נערכו עמו שתי שיחות בירור. האחת, מיד לאחר שנצפה מוכר במזומן ללא חשבונית, ביום 19.3.18. השנייה, למחרת היום, בשיחה בבית קפה בנוכחות אשתו. כאמור, אמינה עלינו גרסתה של התובעת לפיה הנתבע לא הכחיש את החשדות כלפיו. התובעת אף ביססה בראיות חלק ניכר מן הטענות במסגרת ההליך המשפטי. חלק אחר לא הוכח אמנם ברמה הנדרשת, אך ודאי לא ניתן לומר כי הופרך.

      

144. בנסיבת אלה, לא קמה לנתבע זכות לפיצוים בגין הליך הפיטורים או בגין עוגמת נפש.

      

     פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד על תנאי עבודה

145. לטענת הנתבע קמה לו זכות לפיצוי בסך 15,000 ₪, לאחר שעם תחילת עבודתו בשנת 2009 לא ניתנה לו הודעה בכתב בדבר תנאי עבודה. התובעת לא טענה להתיישנות העילה. אף שלא הוצגו הודעה לעובד בכתב או הסכם עבודה בין הצדדים במסגרת ההליך המשפטי, לא מצאנו לפסוק לנתבע פיצוי בשל כך, ללא הוכחת נזק.

      

146. בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה)התשס"ב-2002, חובה למסור לעובד הודעה בכתב בדבר תנאי העבודה (להלן: "חוק הודעה לעובד").

     בסעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד  נקבע, כי אי מסירת ההודעה לעובד ביודעין מקימה לעובד זכות לתביעת פיצוי, ללא הוכחת נזק. תחולת הסעיף ארבעה חודשים מיום תיקון החוק, תיקון מס' 4 תשע"א- 2011, מיום 11.12.11.

      

147. הנתבע החל לעבוד, כאמור, בשנת 2009, קודם למועד תיקון החוק. הנתבע לא טען, אף לא הוכיח, נזק ממון שנגרם לו בשל אי מתן הודעה בכתב, ולפיכך לא קמה לו זכות לפיצוי כספי.

      

148. התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.

      

     סיכום

149. סיכומו של דבר, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

     • פיצוי בגין רכישות במזומן בשבוע העבודה האחרון של הנתבע בסך 4,263 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

     • פיצוי בגין הנפקת זיכויים פיקטיביים לזוקילנד בסך 117,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין.

     • פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה בסך 100,000 ₪.

        

150. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

      

151. כן ניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו הנתבע אינו זכאי לתשלום פיצויי פטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת.

      

152. התביעה שכנגד נדחית במלואה.

      

153. בנסיבות העניין יישא הנתבע, הוא התובע שכנגד, בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 30,000 ₪.

      

      

      

     ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ג, (16 מרץ 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

      

      

     גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		גב' אורה נורי, נציגת ציבור מעסיקים