פלונית נ' מרכז תורני רעננה (ע"ר)

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיה הנטענות של התובעת, מורה שעבדה בבית הספר היסודי "מרכז חינוכי תורני חורב" ברעננה (להלן: "בית הספר"), בגין תקופת עבודתה ובגין סיומה.

המחלוקות העיקריות בתיק עניינן מעמדה של התובעת בעבודה ונסיבות סיום העבודה.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. הנתבעת מפעילה ומנהלת את בית הספר, שהוא מוסד חינוכי "מוכר שאינו רשמי".

    

2. התובעת, מורה מוסמכת במקצועה, עבדה בבית הספר מחודש אפריל 2012.

    

3. התובעת עבדה במהלך כל התקופה בהיקף משרה חלקי, במילוי מקום תחת מורים חסרים. לטענת התובעת, נוסף לכך עבדה באופן קבוע כמורה לאנגלית בכיתות ג- ד, 8 שעות שבועיות, ובשנת הלימודים תשע"ד מילאה מקומה של מחנכת כיתה ד שנעדרה מעבודתה בשל מחלה.

    

4. ביום 30.3.14 הסתיימה עבודתה של התובעת בפועל, לאחר מכן יצאה לחופשת לידה, וביום 9.5.14 ילדה בשע"ט. התובעת לא שבה לאחר מכן לעבודה בפועל, והצדדים חלוקים בשאלה מה הנסיבות בגינן הסתיימה עבודתה.

    

5. ביום 7.7.14, במהלך חופשת הלידה של התובעת, נמסר לה מכתב מן הנתבעת, בהאי לישנא:

   "הננו לאשר בזאת כי הגב' אלמונית פלונית מס' זהות... עבדה במוסדנו "מרכז תורני רעננה" החל מתאריך 01/07/2014 ואין באפשרותינו להעסיקה יותר".

    

6. במהלך תקופת העבודה שולם לתובעת שכר בהתאם להיקף העסקתה. לא שולמו לתובעת פיצויי פיטורים.

    

7. התובעת פנתה ביום 30.8.19 בתביעה זו, אשר הופנתה תחילה גם נגד מנהל בית הספר, מר דנציגר. התביעה נגד מר דנציגר נמחקה, בהסכמה, בישיבת יום 14.6.20.

    

8. במסגרת שמיעת הראיות בתיק העידה התובעת. מטעם הנתבעת העידו: גב' מיכל אשר, מזכירה; גב' חנה קליין, מורה; גב' רחל שעיו, מורה; גב' גולדי אולמן, מורה; מר מיכאל גורדון, מורה; מר ישראל דנציגר, מנהל בית הספר; וגב' בתיה רבינוביץ, סגנית המנהל.

    

   תמצית טענות הצדדים

   עיקר טענות התובעת

9. התובעת עבדה כמורה לאנגלית, ובנוסף עבדה במילוי מקום. התובע אף הכינה את ילדי בית הספר למסיבות סידור אחת לשנה. התובעת לא הייתה עובדת מינהלה, אלא מורה מן המניין. התובעת הייתה חלק בלתי נפרד מצוות ההוראה.

10. הוראת האנגלית היא חלק ממקצועות הליבה, והתובעת הייתה מורה בתקן, ולא ממלאת מקום. הנתבעת לא הביאה נתונים הנמצאים ברשותה, איזה מורים קבועים לימדו בכיתות או המקצועות שהתובעת טוענת שלימדה.

11. בשנה"ל תשע"ד, עד ליציאתה לחופשת לידה, מילאה התובעת את מקומה של מחנכת כיתה ד, גב' מירי אפשטיין ז"ל. בראיות הנתבעת בהקשר זה היו סתירות רבות.

12. הנתבעת דיווחה למשרד החינוך על התובעת במורה מן המניין. משרד החינוך הכיר בוותק בהוראה של התובעת. לא הוכחה הטענה בתצהירי הנתבעת, לפיה העסקת התובעת לא דווחה למשרד החינוך.

13. הדוחות שהציגה הנתבעת אינם מהימנים, ואף חלק מן המורות הוותיקות שהובאו לעדות מטעמה לא נזכרו בהם.

14. התובעת זכאית לשכר עובדי הוראה, אף אם יראו אותה כממלאת מקום. לאחר 51 ימי הוראה יש זכאות לתשלום לפי דרגה וותק בהוראה, בהתאם לחוזר מנכ"ל לד/8.

15. גם מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים מחויבים לכללי תקנון שירות עובדי הוראה וההסכמים הקיבוציים בתחום. המוסד מחויב לשלם לעובדי הוראה שכר בהתאם למקובל במשרד החינוך, ובהתאם הוא מתוקצב. התובעת זכאית להפרשי שכר עבודה בסך 20,649 ₪, בהתאם לחישוביה שלא נסתרו. כן זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר.

16. התובעת יצאה לחופשת לידה ביום 1.4.14 וילדה ביום 9.5.14. התובעת פוטרה במהלך חופשת הלידה, בשיחת טלפון בחודש יוני 2014, ולאחר מכן במכתב מיום 7.7.14. טענת הנתבעת לפיה התובעת "נעלמה", לא הוכחה. הנתבעת ידעה כי התובעת שוהה בחופשת לידה. הלכה למעשה התובעת פוטרה במהלך חופשת הלידה, והיא זכאית לפיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪.

17. פיטוריה של התובעת מנוגדים גם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן שובץ מורה גבר תחתיה, ולא הייתה כל הצדקה לפיטוריה. התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטוריה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 30,000 ₪, ולפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.

18. כן זכאית התובעת לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין פיטוריה תוך הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; חוק יסוד: חופש העיסוק; והוראות חוק החוזים.

19. על אף פיטורי התובעת, לא שולמו לה פיצויי פיטורים. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 8,019 ₪, ולפיצויי הלנה בגינם.

20. התובעת פוטרה ללא שימוע, שלא כדין. מדי שנה נהגה הנתבעת לשלוח לתובעת מכתב פיטורים פיקטיבי. בכל שנה הוחזרה התובעת לעבודה בפועל, על אף המכתב, פרט לשנה האחרונה. התובעת זכאית לפיצוי בגין הליך הפיטורים הפגום, בחוסר תום לב, בסך 11,892 ₪, בערך שלוש משכורות.

21. התובעת פוטרה לאחר המועד המחייב בפיטורי עובדי הוראה, 31.5 לכל שנה. משכך, היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים לאחר המועד הקובע, בסך 41,488 ₪, שכר משוער לשנת עבודה.

22. לא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודתה, והיא זכאית לפיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד, בסך 15,000 ₪.

23. תלושי השכר של התובעת כללו ליקויים רבים. לא נרשמה צבירת וניצול חופשה ומחלה, אין פרטים ביחס לתשלום הבראה, אין דיווחים אודות הפרשות לתגמולים ולפיצויים, בחודשי חופשת הלידה לא היו הפרשות לגמל כדין ולא דווח על כך בתלושים. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפגמים בתלושים בסך 1,000 ₪ לכל תלוש, ובסך הכול לפיצוי בסך 23,000 ₪.

     

    טענות הנתבעת

24. התובעת הגישה תביעה לתשלום סך 300,048 ₪, שכוללת תביעה לפיצויי הלנה, שהתיישנו, ותביעה אישית נגד מנהל הנתבעת, שנמחקה. התובעת הגישה לתיק תמלילים של אנשים לא מזוהים, ללא הקלטות, ועם מחיקות והשחרות.

25. התובעת לא הודיעה לנתבעת על יציאתה לחופשת לידה, ולא טענה כי הודיעה. התובעת מעולם לא פוטרה מהעבודה. היא לא הודיעה על יציאתה לחופשה, אלא הודיעה כי קשה לה להגיע וחדלה מלהגיע.

26. התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת וביקשה לקבל את מכתב סיום העבודה. לאחר מכן קיבלה התובעת דמי אבטלה.

27. התובעת לא הייתה מחנכת כיתה, ובעדותה העידה כי אינה זוכרת שהשתתפה באספות הורים, אף שנערכות אספות פעמיים- שלוש בשנה.

28. התובעת העידה כי התקבלה לעבוד 8 שעות שבועיות, ולא הובטח לה דבר מעבר לכך. כן סוכם איתה כי תקבל שכר נפרד עבור שעות שאינן שעות הוראה. הבסיס לחישובי התובעת שגוי, שכן הוא אינו תואם לשעות בנספח א לתצהיר מר דנציגר. התובעת לא הפרידה בחישוביה בין תעריף שעות ההוראה לשעות המינהלה.

29. התובעת לא הייתה מחויבת לנתבעת, עבדה במקומות נוספים ויכולה הייתה לעזוב בכל עת.

30. התובעת התפטרה ויזמה את שיחת הטלפון בחודש יולי 2014. לאחר מכן הגיעה למשרדי הנתבעת לקחת את מכתב סיום העבודה. התובעת רצתה את הכספים שבקופה ולא רצתה לשוב לעבודה.

31. התובעת לא הציגה חישוב של הסכומים אותם היא תובעת כהפרשי שכר ופיצויים. הסכומים אינם תואמים את נתוני האמת שהציגה הנתבעת. לפיכך, יש לדחות את חישובי התובעת.

32. התובעת לא פוטרה ואינה זכאית לפיצוי בשל פיטורים. התובעת קיבלה דמי אבטלה לאחר חופשת הלידה.

33. התביעה הוגשה בשיהוי ובהתיישנות.

     

    דיון והכרעה

    מעמדה של התובעת- התביעה להפרשי שכר עבודה ופיצויי הלנה

34. כאמור, הנתבעת היא מוסד חינוכי "מוכר שאינו רשמי". משכך, בהתאם לפסיקה זכאים עובדיה לשכר ולזכויות, בהתאם למקובל במוסדות החינוך הרשמיים. כך נפסק, בין היתר, בע"ע (ארצי ) 203/09רשת הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ו-15 אח' (02.10.2011), בהאי לישנא:

    בעצם פנייתו של מוסד חינוך אל משרד החינוך, בבקשה להכיר בו כמוסדמוכרשאינורשמי, וודאי בעצם קבלת הטבות על יסוד ההכרה שהתבקשה,טמונה התחייבות מפורשת וברורה של המוסד למילוי אחר תנאי ההכרה, ולענייננו, התחייבות למילוי התנאי בדבר תשלום משכורות העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים.התחייבות כזו היא בבחינת מובן מאליו, באשר היא העומדת ביסוד ההכרה, ועליה לאמיתו של דבר מושתתת קבלת ההטבות הכספיות הכרוכות בהכרה. התחייבות זו של המוסד, אומנם ניתנת למשרד החינוך,אך היא משקפת באופן ברור התחייבות של המוסד כלפי כלל הציבור, שמשרד החינוך אינו אלא נאמן שלו, וממנו הוא שואב את כוחו.

    וכן נפסק:

    "נקודת המוצא היא, כי הגננות זכאיות למשכורות בשיעורים ולפי הכללים כמקובל בחינוך הרשמי, וזאת כתנאי מכללא בהסכם העסקתן, והכל מכוח תנאי ההכרה ברשת, כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. זו לדעתי נקודת המוצא על פיה צריכה להיבחן תביעתן הכספית של הגננות למשכורות בשיעורים ולפי הכללים כמקובל במוסדות חינוך רשמיים."

     

35. בענייננו, אין חולק כי התובעת היא מורה מוסמכת, משנת 2011 (מוצג נ/1), ועסקה בהוראה במסגרת עבודתה אצל הנתבעת. בסיכומיה, זנחה הנתבעת את הטענה לפיה התובעת הייתה עובדת מינהלה, וטענה כי עבדה בהוראה וכן בעבודות מינהלה, עבורן שולם לה שכר בנפרד. הנתבעת לא הגישה פירוט מסודר של השעות, לשיטתה, בהן עבדה התובעת כמורה לעומת השעות בהן הועסקה בעבודות אחרות.

     

36. התובעת טוענת, כי הועסקה משך 3 שנות לימודים לא מלאות, כך: בשנה"ל תשע"ב עבדה משך 3 חודשים כממלאת מקום, בהוראת אנגלית וחשבון; בשנה"ל תשע"ד עבדה במהלך כל השנה בהוראת אנגלית, 8 ש"ש, וכן במילוי מקום; בשנה"ל תשע"ד עבדה עד לצאתה לחופשת לידה ביום 30.3.14, משך כשבעה חודשים, כמורה לאנגלית, 8 ש"ש, וכן כממלאת מקום של מחנכת כיתה ד, תחת מורה שחלתה.

    כן עבדה בקייטנת קיץ, פעמיים, בתום שנה"ל תשע"ב ותשע"ג, וסייעה בארגון שתי מסיבות סידור, מסיבה הנערכת פעם בשנה.

    לתובעת שולם שכר שעתי, בגין הוראה ובנפרד, בגין עבודתה בהכנות למסיבת הסידור (עדות התובעת, עמוד 14 שורות 1-5).

     

37. במקביל לעבודתה בנתבעת עבדה התובעת במוסדות הוראה אחרים, בהיקף שעות קטן (סעיף 11 לתצהיר התובעת).

     

38. לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאנו כי הוכח שהתובעת עבדה כמורה, אולם לא הוכח כי עבדה כמורה קבועה בתקן, ואלה נימוקינו:

    • התובעת העידה לפנינו, כי עסקה בהוראה ובמשימה אחרת אחת נוספת בלבד, עזרה בארגון מסיבת סידור אחת לשנה (סעיפים 13 – 14 לתצהיר התובעת). הנתבעת לא הביאה ראיות המעידות על מטלות אחרות שהוטלו על התובעת, מעבר לשעות הוראה, אף לא פירטה מהן אותן מטלות. מכל מקום, אם עסקה התובעת מעת לעת במשימות אחרות, היה העיסוק שולי, וודאי שלא עיסוקה העיקרי. משכך, ברי כי יש לראות את התובעת כעובדת הוראה.

       

    • יחד עם זאת, לא הובאו ראיות לעבודה קבועה, בתקן. לא הוכח, כי התובעת דווחה כמורה בתקן למשרד החינוך והעובדה כי משרד החינוך החשיב את תקופת העבודה לעניין הוותק אינה מלמדת בהכרח על עבודה במשרה קבועה.

       

    • סגנית המנהל, גב' רבינוביץ', העידה אודות שיבוצה של התובעת בעבודה כדלקמן:

      "העדה, גב' רבינוביץ': רק שנייה, אני רוצה להסביר. אני אומרת שוב, השעות, החור הזה שנוצר, נוצר משינויי מערכת מסוימים, היו חסרות לי 8 שעות לאנגלית, ביקשתי מהגברת פלונית אלמונית, בואי לתקופה הקרובה כמילוי מקום, לתקופה שחסר לי כרגע 8 שעות, תהיי שם בכיתות האלה. יום אחד הייתה עוד מורה לטבע שלא הגיעה באותו היום, בואי תיכנסי גם לטבע, יום אחד הייתה מורה לעברית שלא הגיעה באותו יום, טוב תיכנסי גם לאנגלית, לכן השעות הן שעות מאוד מאוד מגוונות מחודש לחודש, זה לא שעות קבועות כי זה טיבה של ממלאת מקום, היא נמצאת כשחסר. אם חסר הרבה, היא נמצאת הרבה"

      (עמוד 36 שורה 31- עמוד 37 שורה 3)

       

      העדות הייתה עקבית, ומהימנה עלינו.

       

    • התובעת טענה כי החליפה את מחנכת כיתה ד בחודשי העבודה בשנת העבודה האחרונה, אולם לא ידעה לומר האם השתתפה באספות הורים, מטלה המהווה חלק בלתי נפרד ממטלת מחנך כיתה, וכלשונה:

      "ש.כשהיית מחנכת, האם ישבת עם כל ההורים וקיבלת את כל ההורים?

      ת.לא זוכרת.

      ש.האם זה תפקידה של מחנכת, לשבת באסיפות הורים ולדון על כל ילד וזה נעשה פעמיים או שלוש בשנה?

      ת.כן" (עדות התובעת, עמוד 14 שורות 29- 33).

       

    • לא הובאו ראיות נוספות התומכות בשיבוצה של התובעת כמחנכת כיתה, כגון עדויות הורים, או העתק תעודות בחתימת התובעת כמחנכת. רשימת שמות תלמידים שצירפה התובעת (נספח ה לתצהירה) אינה ראיה לחינוך אותה כיתה דווקא.

       

    • אם אכן שימשה התובעת בשנת עבודתה האחרונה כמחנכת כיתה, תפקיד מרכזי בבית הספר, אף לא סביר כי אינה זוכרת אם הודיעה על יציאתה לחופשת לידה לממונים עליה, ימים ספורים לפני חופשת חג הפסח (עדות התובעת, עמוד 16 שורות 5- 6).

       

    • מן הראיות עולה, כי ככל הנראה לימדה התובעת בכיתה זו מספר חודשים כממלאת מקום, תחת המורה שחלתה, אך לא מונתה תחתיה כמחנכת כיתה לכל דבר ועניין. בהקשר זה ראו עדות סגנית המנהל:

      "עו"ד גולדשטיין: את מכירה את המורה מירי אפשטיין שנפטרה?

      העדה, גב' רבינוביץ': בהחלט.

      עו"ד גולדשטיין: מי מילא את מקומה? בשנה שמאז שהיא ילדה והלאה?

      העדה, גב' רבינוביץ': יכול להיות שזה פלונית, אני לא זוכרת. אבל לא והלאה, זה גם, מירי אפשטיין מעולם לא לימדה אנגלית אגב.

      עו"ד גולדשטיין: לא דיברנו על אנגלית, דיברנו מחנכת כיתה ד' מחנך.

      העדה, גב' רבינוביץ': מחנכת היא אף פעם לא הייתה, פלונית.

      עו"ד גולדשטיין: היא לא מילאה מקום של מחנכת בכיתה?

      העדה, גב' רבינוביץ': היא מילאה מקום של מירי אפשטיין אולי, אבל לא בתור מחנכת כי מירי אפשטיין כבר מזמן עזבה את החינוך" (עדות גב' רבינוביץ עמוד 34 שורות 18- 27)

       

    • גם בהתאם לנתונים בבסיס חישוביה של התובעת (נספח א לתצהירה), היא עבדה בכל חודש בהיקף שעות שונה. לשיטתה של התובעת עצמה, היו חודשים בהם עבדה שעות בודדות, כגון החודשים מרץ ואפריל 2013, בעוד בחודשים אחרים עבדה עשרות שעות, ואף כ- 100 ש"ש ויותר.

      אשר להוראת האנגלית, שוכנענו כי אכן התובעת לימדה אנגלית במהלך תקופת העבודה. אם כי, כעולה מן הפירוט שהגישה, כאמור, לא תמיד בהיקף קבוע של 8 ש"ש, כטענתה.

       

    • התובעת לא הניחה בסיס עובדתי ומשפטי לטענה לפיה יש לראותה כעובדת קבועה. בכלל זה, התובעת לא הפנתה לתנאים הנורמטיביים לקביעות בעבודת ההוראה, ולא הוכיחה כי עמדה בהם. הטענה לפיה יש לראותה כעובדת קבועה מאחר שלימדה אנגלית, שהוא מקצוע ליבה, אינה מבוססת בדין.

       

    • בהתאם לפרק 3 לתקנון שירות עובדי הוראה, אליו הפנתה התובעת בסיכומיה בהקשר אחר, למשרת מורה קבועה קודמת תקופת ניסיון של עובד הוראה מוסמך במוסד חינוך רשמי, בת שנתיים ב - 3 / 1 משרה לפחות. מן הנתונים להם טוענת התובעת עצמה (נספח א לתצהירה) עולה, כי לא השלימה שנתיים תמימות בהיקף העולה על שליש משרה. יתרה מכך, אף לא הוכח כי התובעת החלה לעבוד בתקופת ניסיון.

       

39. סיכומו של פרק זה, התובעת הועסקה בנתבעת כעובדת הוראה לא קבועה, ועיקר עבודתה היה במילוי מקום.

     

40. התובעת טוענת לזכאות להפרשי שכר עבודה ולשכר בגין חודשי הקיץ, בהתבסס על הוראות חוזר מנכ"ל לד/8, הסכם קיבוצי מיום 15.5.89 (סעיף 95 לסיכומי התובעת). הוראות אלה מצאו ביטוי בתקנון עובדי הוראה, בפרק 1.30 שעניינו עובדי הוראה ממלאי מקום. בסעיף 6 לפרק זה נקבע, כי:

    "שכרם של עובדי הוראה ממלאי מקום מצוות בית-הספר, או של עובדי הוראה ממלאי מקום שאינם מצוות בית-הספר, המועסקים מעל ל - 51 ימי עבודה רצופים:

    מורים כנ"ל יקבלו את שכרם לפי דרגתם ולפי ויתקם למפרע מיום התחלת עבודתם, בצירוף תגבור הוראה (8) ו-גמול הכשרות.(6)".

     

41. משאין חולק כי התובעת הועסקה למעלה מ- 51 ימים, נכונה הטענה לפיה הייתה זכאית לשכר בהתאם לדרגה וותק. עם זאת, התובעת אינה זכאית לשכר בגין חופשת הקיץ, זכאות המוקנית לעובדות הוראה קבועות.

     

42. אשר לכימות סכום הזכאות של התובעת, הצדק עם הנתבעת בטענה לפיה התובעת לא הציגה חישובים והסתפקה בכך שנקבה בסכומים המגיעים לה, לשיטתה. בתצהירה של התובעת לא חושבו הפרשי הזכויות. בכתב התביעה נטען, כי חשבת שכר מוסמכת ערכה עבור התובעת חישובים, אשר תוצאתם פורטה בסעיף 60 לכתב התביעה ובנספח. עם זאת, החישובים עצמם לא הוצגו, ולא הוגשה חוות דעת מטעם אשת המקצוע שערכה את החישובים, לשיטת התובעת. גם לסיכומי התובעת צורף מסמך (נספח י), טבלה מפורטת המתייחסת לזכויות ולתוספות שונות, וכוללת מאות נתונים שונים. לא ברור מקורו של מסמך זה, ובמסגרת ניהול ההליך לא הוכחה הזכאות לכל אחת מן הזכויות לגופן. כך, לשם הדוגמא, לא הוכח כי התובעת עמדה בתנאים לקבלת "תוספת 2011", או "תגבור הוראה". הזכאות לזכויות המוזכרות בטבלה שצורפה לסיכומי התובעת ולתביעתה, לא הוכחה.

     

43. בנסיבות אלה, לא הוכחה התביעה להפרשי שכר עבודה והיא נדחית.

     

44. למעלה מן הצורך, התביעה לפיצויי הלנת שכר וכן התביעה להלנת פיצויי פיטורים התיישנו, התיישנות מהותית, נוכח מועד סיום העבודה, בשנת 2014, ומועד הגשת התביעה, בשנת 2019, ולפיכך דינן להידחות.

     

    נסיבות סיום עבודתה של התובעת-

    חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות

45. אין חולק, כי ביום 31.3.14 סיימה התובעת את עבודתה בפועל מרצונה, כחודש לפני מועד הלידה. התובעת העידה בהקשר זה כך (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "ש.מתי יצאת לחופשת לידה?

    ת.ביום 30.3.2014.

    ש.הודעת להם שאת יוצאת לחופשת לידה?

    ת.זה היה היום האחרון, או יום יומיים לפני שיצאו לחופשת פסח כל התלמידים.

    ש.חוזר על השאלה?

    ת.התחיל חופש ממילא.

    ש.אז לא הודעת?

    ת.אני מאמינה שכן. לא זוכרת" (עמוד 15 שורה 35- עמוד 16 שורה 7).

     

46. התובעת ילדה למעלה מחודש מאוחר יותר. לא הוצג מסמך רשמי המלמד על המועד המדויק בו יצאה לחופשת לידה. הנתבעת הייתה מודעת לחופשת הלידה של התובעת, הבאה לידי ביטוי בטופס 161.

     

47. מנהל בית הספר, מר דנציגר, תיאר את נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת כך:

    "ש.בסעיף 8 לתצהירך ציינת שהתובעת החליטה להפסיק את עבודתה על דעת עצמה – מצטט מהמשך הסעיף, האם אתה יודע למה התובעת הפסיקה את העבודה שלה?

    ת.לא. אני יודע שהיא הפסיקה את עבודתה 5 ימים לפני היציאה לחופש. ואז מי שאחראית על השיבוץ של המורות אמרה שהיא תוקעת אותה כי אין לה מורה.

    ש.התובעת ילדה בתחילת חודש מאי 2014?

    ת.איחוליי.

    ש.האם אתה מאשר שהתובעת יצאה לחופשת לידה במועד הפסקת עבודתה?

    ת.לא. כל ביה"ס מורכב ממורות, כל המורות שיוצאות וחוזרות ויולדות. אני בוודאי לא עוקב מי יוצאת לחופשת לידה ומי בהריון.

    ש.האם התובעת הייתה רשאית לצאת לחופשת לידה במועד שבו היא הפסיקה את עבודתה?

    ת.היא נעלמה מהשטח. אני לא יודע"

    (עמוד 27 שורות 20- 30).

     

    עם זאת העיד, כי אינו מופקד על שיבוצי מורים לעבודה בפועל (עמוד 27 שורה 32).

48. העדות מתיישבת חלקית עם עדותה של גב' רבינוביץ', אשר העידה כי התובעת הודיעה שאינה יכולה להגיע לעבודה, אף שלא הודיעה רשמית על יציאה לחופשת לידה, כדלקמן:

    "העדה, גב' רבינוביץ': היא לא הודיעה לי רשמית שעכשיו זה, לפני תקופה, עכשיו אני הולכת לעזוב לחופשת לידה, תדאגי לממלאת מקום. היא אמרה שהיא לא יכולה להגיע, אז הייתי צריכה לתמרן כל יום משהו אחר. ולא היה מי שייכנס שם לכיתה, אז אחד האבות ראה שזה המצב, בדיוק היה מובטל באותו זמן או משהו כזה, היה לו איזה שהוא פרק זמן של הפסקה מהעבודה, אז הוא אמר אני מוכן להיכנס שם לכיתה, הוא אפילו לא היה מורה במקצועו" (עמוד 39 שורות 18- 23).

     

49. לטענת התובעת, פוטרה לאחר מכן, במהלך חופשת הלידה, פיטורים אסורים לפי חוק. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת התפטרה מן העבודה, בכך שעזבה ביוזמתה את מקום העבודה ביום 31.3.14 ולא שבה לעבודה בפועל.

     

50. אין חולק, כי במהלך חודש יוני 2014 התנהלה שיחת טלפון בין התובעת לסגנית המנהל, גב' רבינוביץ.

     

51. בתצהירה טענה התובעת (סעיף 30), כי בחודש יוני 2014 התקשרה אליה סגנית המנהל, והודיעה לה כי את מקומה ממלאה מורה גבר ואין עבורה עבודה בשנת הלימודים הבאה.

     

52. גב' רבינוביץ' העידה אודות אותה שיחה, כי היא נערכה ביוזמתה של התובעת (עמוד 39 שורה 2), אשר שאלה אודות העבודה בשנה הבאה. באותה עת לא יכלה גב' רבינוביץ' להבטיח דבר אודות השנה שלאחר מכן, וכלשונה:

    "העדה, גב' רבינוביץ': שנה הבאה אמרתי, אני תמיד אומרת בכזאת תקופה, אין לי מושג מה קורה שנה הבאה. ממלאת מקום שואלת אותי מה יהיה איתי שנה הבאה, כרגע אין לי שום מושג, תמיד מתחדש לי רק לקראת סוף אוגוסט, אני אין לי מושג בתחילת החופש מה קורה.

    עו"ד גולדשטיין: היא מילאה, גם לטענתך היא מילאה במשך כמעט שנה עד שהיא יצאה לחופשות לידה את ה-8 שעות האלה.

    העדה, גב' רבינוביץ': נכון, אבל כל שנה זה משהו אחר, כל שנה השעות מסתדרות בצורה אחרת, אז כרגע היה לי איזשהו חור, ביקשתי ממנה שתיכנס לתקופה הקרובה, לשנה אחרת השעות מסתדרות בצורה אחרת, אני כל שנה מחדש יושבת על המערכת מחדש. והיה איזשהו חור שהייתי צריכה אותו לאותה שנה, היא התקשרה אלי, מה קורה שנה הבאה, אמרתי לה אני לא יודעת עדיין. לא יודעת" (עמוד 40 שורות 2- 13).

     

53. גב' רבינוביץ' אישרה, כי מורה גבר מילא באופן זמני את מקומה של התובעת באותה שנה, לדבריה בשל הקושי להיכנס לכיתת בנים קשה ומופרעת (עמוד 39 שורות 11- 16). עם זאת הדגישה, כי אותו מחליף זמני לא שובץ ללמד בשנה שלאחר מכן, ובמועד השיחה כלל לא היו שיבוצים לשנת הלימודים הבאה.

     

54. לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו כי למעשה גם לגרסת הנתבעת פוטרה התובעת מן העבודה במהלך חופשת הלידה, בכך שלא הובטח לה כי תוכל לשוב לעבודה בבית הספר בתום החופשה, במתכונת שנהגה קודם לכן. האיסור לפטר עובדת בתקופה המוגנת, בהתאם לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), אינו חל רק על עובדים קבועים, וכולל איסור פיטורי עובדת ארעית או זמנית, אשר הועסקה באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות. אין חולק, כי התובעת עונה על תנאי זה.

     

55. אף אם לא נאמר לתובעת באותה שיחה מפורשות כי היא מפוטרת מן העבודה, הרי שאין חולק כי אף לא הובטח לה שיבוץ לעבודה בפועל לאחר תום חופשת הלידה. אף נמסר לתובעת מכתב פיטורים. משכך, בפועל הפרה הנתבעת את חובותיה. הדבר דומה לסיכול האפשרות לשיבוץ בפועל במקום עבודה בו חלו שינויים במהלך התקופה בה שהתה העובדת בחופשת לידה.

    בהקשר דומה נפסק בע"ע (ארצי) 44309-05-11שירי להב - מדינת ישראל משרד החוץ(22.01.2013), כי:

    "הנה כי כן למעסיק אין שיקול דעת ואין הוא רשאי להפסיק העסקתה של העובדת עם תום חופשת הלידה. לא זו אף זו, בהתאם לנפסק בעניין אורלי מורי הובהר כי אין המעסיק רשאי לפדות בכסף את "התקופה המוגנת" והוא חייב לאפשר לעובדת המעוניינת בכך לשוב ולעבוד בפועל. המעסיק חייב ליתן לעובדת הזדמנות אמיתית וכנה להשתלב חזרה בעבודה. לא למותר הוא להדגיש, כי כמו את יתר חובותיו בקשר ליחסי עבודה, כך גם את חובתו זו, עליו למלא בתום לב ובהגינות, וזאת, לרבות במקום עבודה שחלו בו שינויים במהלך חופשת הלידה. לא על העובדת שחזרה מחופשת לידה לשאת על גבה שינויים כאלה ואחרים, לרבות שינויים דרמטיים, ככל שחלו במקום העבודה. הסתמכות המעסיק על שינויים מעין אלה כאסמכתא לאי שילובה של עובדת ששבה לעבודה מחופשת לידה לא תתקבל, ומשמעותה תהיה אי קיום הוראת החוק."

     

56. מכאן, כי היה על הנתבעת להבטיח חזרתה של התובעת לעבודה בפועל בתקופה המוגנת, לאחר תום חופשת הלידה, ללא תלות בשינויים בשיבוצי המורים ובצרכים המשתנים. משלא עשתה כן, למעשה פוטרה התובעת בניגוד לחוק עבודת נשים, וקמה לה זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק, בסך 50,000 ₪, בהתאם לתביעתה.

     

57. על אף האמור, לא שוכנענו כי התובעת זכאית לפיצוי נוסף, בהתאם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"). לא הובאו ראיות המעידות על שיבוץ מורה גבר תחת התובעת בשנת הלימודים הבאה, בה הייתה אמורה לשוב מחופשת הלידה. ממילא, התובעת עבדה במילוי מקום, במספר כיתות ומקצועות לימוד. שוכנענו מכנות דבריה של גב' רבינוביץ', אשר העידה כי באותו שלב בשנה לא יכולה הייתה לדעת את הצרכים המדויקים לשנה הבאה, וזו הייתה הסיבה לכך שלא התחייבה להמשיך לשבץ את התובעת לעבודה. בנסיבות אלה, התובעת לא הופלתה בשל מינה ולא הופרו הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התביעה בהקשר זה נדחית.

     

    פיצויים בגין הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; חוק יסוד: חופש העיסוק; והוראות חוק החוזים

58. התובעת מנתה שלושה דברי חקיקה נוספים, אותם הפרה הנתבעת, לשיטתה, ותבעה פיצוי בגינם. עם זאת, התביעה בהקשר זה כללית. התובעת לא הפנתה למקור בכל דבר חקיקה לזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק, לא כימתה ולא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה בפועל. בתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק בהקשר זה יש משום כפל תביעה, או אף שילוש וריבוע, לאור הפיצוי שנפסק בהתבסס על חוק עבודת נשים.

     

59. התביעה לפיצויים נוספים נדחית.

     

    פיצויי פיטורים

60. לאור פיטוריה של התובעת, קמה לה זכות לפיצויי פיטורים. התובעת עתרה בתביעתה לפיצויים בסך 8,019 ₪. התובעת לא צירפה חישוב של סכום התביעה, ולא פירטה מה הסכום שהצטבר לזכותה בקופה לפיצויים. אף הנתבעת לא הציגה חישוב מטעמה, ולא פירטה מה היה שיעור ההפרשות לפיצויים.

     

61. בהתאם לטופסי 106 של התובעת (הוגשו ביום 11.8.20), בשנים 2012, 2023 לא הופרשו עבור התובעת הפרשות לגמל ולפיצויים, ובשנת 2014 הופרש סך 5,335 ₪ לקופת גמל לקצבה, כולל פיצויים. לא הוצגו לפנינו נתונים אודות הסכום שהופרש לפיצויים, מתוך סכום זה.

     

62. אשר לשיעור הפיצויים: התובעת עבדה, כאמור, משרה חלקית בהיקף שהשתנה מעת לעת. בהתאם לתלושי השכר עבדה התובעת בסך הכול 21 חודשים בפועל, במהלך השנים 2012 עד 2014. בתקופה זו השתכרה התובעת שכר בסך 45,730 ₪ בסך הכול, בהתאם לתלושי השכר. משכך, שכרה החודשי הממוצע היה בסך 2,178 ₪.

    לאור תקופת העבודה, זכאית הייתה התובעת לפיצויים בהתאם לחישוב הבא: 2,178 (שכר חודשי ממוצע) X 21/12 (חודש לשנה, בהתאם לתקופת העבודה)= 3,964 ₪.

63. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 3,964 ₪, בניכוי הסכום שהופקד בפועל לקופות על ידי הנתבעת, עבור פיצוים.

     

    פיצוי בגין הליכי הפיטורים

64. לאור קביעתנו, כי התובעת פוטרה בפועל בשיחת טלפון, ללא הליך מסודר וללא שניתנה לה הזדמנות לשטוח טענותיה, זכאית התובעת לפיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים.

     

65. נוכח תקופת העבודה הקצרה יחסית, וחלקיות המשרה, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפגמים בהליך הפיטורים.

     

    פיצוי בגין פיטורים לאחר המועד הקובע

66. טוענת התובעת לזכאות לפיצוי בשיעור שנת שכר, מאחר שמועד פיטוריה היה מאוחר ליום 31.5. בסיכומיה, נסמכה התובעת בהקשר זה על ההלכה הפסוקה, כמו גם על תקנון שירות עובדי הוראה.

     

67. בהתאם לתקנון שירות עובדי הוראה:"ה - 31 במאי נקבע כמועד אחרון לפיטורי עובדי הוראה בחינוך היסודי ובחינוך העל- יסודי, למורים בתקופת הניסיון ולמורים קבועים" (סעיף 1.28.2.1).

     

68. כאמור, התובעת לא הייתה עובדת הוראה קבועה, ואף לא עובדת בניסיון. משכך, לא הוכחה זכאותה לפיצוי בגין מועד הפיטורים.

     

    פיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד

69. התובעת עותרת לפיצוי בסך 15,000 ₪, מאחר שלא נמסרה לה הודעה לעובד כדין.

     

70. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), קובע חובה למסור לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי העבודה, בזו הלשון:

    "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".

     

71. בסעיף 5(ב)(2) לחוק הודעה לעובד נקבעה, לצד החובה, זכות לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לגובה של 15,000 ₪ כאשר המעסיק לא מסר ביודעין את ההודעה.

     

72. בענייננו, הנתבעת לא הציגה טופס הודעה לעובד שניתן לתובעת, אף לא טענה כי נמסרה לה הודעה אודות תנאי העבודה. לו הייתה נמסרת לתובעת הודעה נכונה אודות תנאי עבודתה, היה נחסך מרבית הבירור העובדתי בתיק זה.

     

73. יתרה מכך, מדי שנה נמסרה לתובעת הודעת פיטורים בחודשי הקיץ (נספחים יב1, יב2 לתצהיר התובעת), אולם כאשר התובעת המשיכה עבודתה לאחר מכן, בפתח שנת הלימודים הבאה, לא נמסרה לה הודעה המפרטת זכויותיה. מכאן, כי הנתבעת התעלמה מחובותיה בהקשר זה באופן שיטתי.

     

74. בנסיבות אלה, תפצה הנתבעת את התובעת בפיצוי בסך 15,000 ₪, כנתבע על ידה.

     

    פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר

75. מעיון בתלושי השכר של התובעת (הוגשו ביום 27.5.20, במצורף לתצהיר גילוי מסמכים) עולה, כי הם אינם כוללים נתוני צבירת חופשה ומחלה, או הפרשות לגמל. בחודשים אפריל, מאי ויוני 2014 הונפקו עבור התובעת תלושי שכר ריקים, שלא שיקפו תשלום או הפרשות לגמל.

     

76. משכך, מוצדקת בקשת התובעת לפיצוי בשל פגמים בתלושי השכר. אשר לשיעורו של הפיצוי. משאין חולק כי התלושים שיקפו את התשלומים בפועל, והפגמים בהם נגעו למידע חסר, ולא לעצם התשלום, תפצה הנתבעת את התובעת בפיצוי בסך 400 ₪ בגין כל תלוש שכר, ובסך הכול בסך 9,600 ₪, בגין 24 תלושים שהונפקו לתובעת.

     

    סיכום

77. לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע את סכומים הפיצויים הבאים:

    • פיצוי בגין פיטורי התובעת בניגוד לחוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪.

    • פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בסך 5,000 ₪.

    • פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 15,000 ₪.

    • פיצוי בגין פגמים בתלושי השכר בסך 9,600 ₪.

       

78. כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים בסך 3,964 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. מסכום זה ינוכה הסכום שהופקד בפועל לקופות על ידי הנתבעת עבור התובעת, לפיצויים. הסכום שהופרש ינוכה מהתשלום בפועל, כפוף לכך שהנתבעת תציג לתובעת תוך 14 יום מסמך מהקרן, המעיד על שיעור ההפרשות בפועל. לא יוצג מסמך כאמור, ישולמו מלוא הפיצויים לתובעת, תוך 30 יום.

     

79. בנסיבות העניין תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 10,000 ₪.

     

80. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

     

    ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ג, (09 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		גב' שושנה גולנד, נציגת ציבור מעסיקים