מסכובי נ' נט-ניר איסט טוריסט אנד טרבל אג'נסי (1998) בע"מ ואח'

לפני בית הדין תביעת התובע לפיצויים בגין אי הפרשות לגמל ולפיצויים בשיעור 19.83% משכרו משנת 2005 ועד שנת 2014, ולחילופין פיצויי פיטורים, גילום מס של 35% בגין הפסד זיכוי המס בסכום נומינלי, דמי הבראה משנת 2005 עד לסיום העבודה בחודש 6/14 ופיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית מהמועד לתשלום ועד למועד פירעונו בפועל.

הנתבעים טענו כי הנתבעת 1 פעלה בתום לב, ללא כוונת זדון, ולכל היותר טעתה ביישום הדין, לא צמחה לה כל תועלת מהתנהלותה הכספית מול התובע, ולתובע לא נגרם כל נזק. לטענתה, לכל היותר נגרם לתובע נזק זניח, שתועלת אחרת בצדו. משכך, אין "להעניש את הנתבעת" על טעותה, ולתגמל את התובע פעמיים, על חשבון הנתבעת. הנתבעת טענה כי רואה בתיק זה עקרוני, כיוון שמרגישה קיפוח ופגיעה בזכויותיה הבסיסיות וניסיון לניצולה על ידי התובע.

העובדות

1. התובע הועסק כמדריך תיירים החל משנת 2000 ועד יוני 2014.

2. התובע קיבל תלושי שכר מדי חודש.

3. על יחסי הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי למורי דרך מוסמכים לתיירות (אשר חודש מפעם לפעם).

4. התובע התפטר מעבודתו.

5. הסכומים ששולמו בפועל לתובע הם כנקוב בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעים.(להלן: חוות הדעת).

6. הנתבעים לא הפרישו בגין התובע הפרשות לקרן פנסיה וכן לא שילמו עבורו דמי הבראה.

    

   המחלוקת

   1. מה היה שכרו הקובע של התובע? לעניין זה - האם נכונה טענת הנתבעת כי הסכומים שקיבל התובע כשכר עבודה היו למעשה סכומי העלות של המעביד, כי הדבר נעשה בהסכמה ולבקשת התובע, אשר היה אמור לבצע את מלוא ההפרשות עבור עצמו, כולל חלק עובד ומעביד (וכפי שטוענת הנתבעת – כמקובל אצל מדריכי התיירות האחרים בנתבעת). בהמשך לכך - האם ההסכם היה חוקי, וככל שלא – מה הנפקות שיש לכך לעניין זכויותיו (כולל זכות קיזוז של הנתבעת).

   2. כפועל יוצא מפלוגתא א' דלעיל: האם התשלום ששולם לתובע כלל את ההפרשות לקרן פנסיה ולדמי הבראה, או שהתובע זכאי לקבלם מהנתבעת, וככל שכן - באיזה שיעור (ובהתחשב בתקופה שניתן לתבוע דמי הבראה ע"פ ההסכם הקיבוצי הכללי שחל בתקופה הרלבנטית).

   3. ככל שייקבע כי התובע זכאי לתשלום בשיעור ההפרשות לפנסיה – האם יהיה זכאי לפיצוי (לטענתו בשיעור 35%), בגין הפסד זיכוי במס עקב אי ביצוע ההפרשות לפנסיה.

   4. מה היו נסיבות התפטרותו של התובע והאם לאור ההסכמים הקיבוציים זכאי התובע לפיצויי פיטורים/ פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פיצויים. ככל שזכאי - האם יהיה זכאי גם פיצויי הלנה.

   5. האם התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת או שמא זכאית הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת ולקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור?

   6. האם קיימת יריבות בין התובע לנתבעים 2-4 והאם יש מקום להרמת מסך כנגד מי מהם?

       

      הכרעת הדין

      שכרו הקובע של התובע

      1. התובע טען כי שכרו האחרון עמד על סך של 14,120 ₪, ושכרו הממוצע לשנת 2014 עמד על סך של 12,282 ₪ בממוצע. לטענתו, השכר הקובע צריך לעמוד על השכר האחרון, אם יוכר כעובד במשכורת, או על שכרו הממוצע בשנת 2014, אם יוכר כעובד בשכר.

      2. הנתבעת טענה כי שכרו של התובע שולם בהתאם להסכם הקיבוצי ותיקוניו ובהתאם לחוות הדעת מטעם רו"ח אחמד מנאע הערוכה באנגלית, ולה הסכים התובע (פרוט' עמ' 28 שו' 14-19).

      3. במוסכמה ה' לרשימת המוסכמות נקבע: "הסכומים ששולמו בפועל לתובע הם כנקוב בחוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעים".

      4. בישיבת ההוכחות מיום 13.3.18 ביקשו ב"כ הצדדים להגיש חוו"ד רו"ח מנאע שנערכה מטעם הנתבעת (ת/1), וממנה עולה כי שכרו של התובע עמד על סך של 200-215 דולר ארה"ב ליום עבודה (בהתאם להסכם הקיבוצי שחל). מחוות הדעת עולה כי לתובע שולם שכר בחסר בשל טעויות בחישוב שער הדולר, וזאת בסך כולל של 2,295 דולר. התובע לא תבע סכום זה, אלא לראשונה בסיכומיו, ומשכך סכום זה לא ייפסק לזכותו. שכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

      5. התובע עבד בשכר, על בסיס יומי. בהתאם לטפסי 106 שהגיש לשנים 2011-2014 (נספח ב' לתצהיר התובע) שכרו של התובע עלה מדי שנה, ולפיכך שכרו הקובע יקבע בהתאם לממוצע השכר בשנה האחרונה לעבודתו.

         שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 12,283 ₪.

          

         זכאות התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה

      6. בהתאם ל"צו הרחבה בענף מורי הדרך לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז-1957, ובהתאם ל"הסכם קיבוצי כללי למורי דרך מוסמכים להדרכת תיירות נכנסת לישראל 21/10/13 (נספח ה' לתצהיר התובע), היה על הנתבעת לבצע הפרשות לפנסיה עבור התובע. שיעור ההפרשות עמד על 8.33% לפיצויי פיטורין, 5% תגמולי מעסיק ו 5% תגמולי עובד, אשר ינוכו משכרו ויועברו לקופה (לאחר מכן עודכן סכום ההפרשות כך שעמד על 8.33% לפיצויי פיטורין, 6% תגמולי מעסיק ו 5.5% תגמולי עובד).

      7. התובע טען כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים, בניגוד לצו ההרחבה וההסכם הקיבוצי. עוד טען כי יש לראות בשכר ששולם כשכר בסיס בלבד, אשר ממנו יש להפריש את הזכויות הסוציאליות שלהן היה זכאי. לגרסתו לא ביקש מהנתבעת שלא להפריש עבורו כספים, אלא הנתבעת פעלה כך ללא ידיעתו. נודע לו על כך מרו"ח כ-4 שנים לפני עזיבתו ומאז ביקש מהנתבעת לבצע את ההפרשות שוב ושוב, אך הנתבעת לא ביצעה הפרשות ולבסוף התפטר מעבודתו בנתבעת, נוכח התנהלות זו.

      8. הנתבעת לא חלקה על תחולת הצו וההסכם הקיבוצי או על שיעור ההפרשות. אולם לטענתה שילמה לתובע שכר נוסף, בשיעור גובה הפרשות המעסיק, שהיה עליה להפריש. הנתבעת טענה כי פעלה בתום לב, ובהתאם לבקשת התובע ומורי דרך אחרים, לא היה לה רווח כלכלי מהתנהלות זו, ולתובע לא נגרם כל נזק מאי ביצוע ההפרשות, ומשכך אין לחייב אותה בתשלום כפול.

      9. מטעם התובע העידה הגב' ג'ולי ברץ (להלן: ג'ולי):

         "ש. במהלך התקופה האם החברה הפרישה לך לפנסיה ולפיצויי פיטורים תגמולי עובד מעביד

         ת. עד לפני כמה שנים לא.

         ש. מתי התחילו לשלם.

         ת לא זוכרת בדיוק מתי הייתה לנו שיחה על זה, לפני שלוש שנים נפתח עבורי קרן פנסיה.

         ש. בעקבות מה.

         ת הייתה שיחה ביני לחאדר נגשתי ואמרתי שאני לא יכולה להמשיך לעבוד במשרד אם לא פותחים לי קרן פנסיה והם פתחו.

         ש. על הצורך להפריש לפנסיה נודע לך מחאדר.

         ת לא. ידעתי לבד.

         ש. במשך כמה זמן פנית

         ת לא זוכרת את השתלשלות העניינים, היו שיחות ביני למשרד במשך שנים על הענין הזה, בקשתי ועד אותה שיחה הפנייה האחרונה הקרן לא נפתחה.

         ש. משך כמה שנים פנית ובקשת ודחפת ולא נענו.

         ת. אני עובדת שם הרבה שנים, השיחה מתמשכת לא דחפתי חזק כי רציתי לעבוד, הנושא עלה יותר מפעם אחת.

         ש. בקשת שיפרישו.

         ת כן. בקשתי שיפרישו. 

         ש. בקשת שלא יפרישו ויתנו לך כסף במזומן.

         ת לא. לא. 

         ש. חוץ ממך ידוע לך על עוד מדריכים שבקשו שיפרישו להם.

         ת .אני משערת, לא יכולה לומר בוודאות.

         ש. ידוע לך על מדריכים שבקשו במפורש שלא יפרישו להם.

         ת לא נודע לי על שיחה כזאת.

         ש. האם ניהלת שיחות גם עם התובע בזמן שבקש במהלך השנים שיפרישו לו.

         ת. כן. בוודאי.

         ש. ידוע לך כמה שנים בקש שיפרישו לו. 

         ת .לא יודעת. בעניין שלו לא יודעת. דברנו על זה כמה שנים (עמ' 5 שו' 9 עד עמ' 6 שו' 3, דגש ש.ש.).

      10. מעדותה של ג'ולי עולה כי היא והתובע ביקשו מהנתבעת להפריש עבורם, במשך כמה שנים, וכי היא לא ביקשה לקבל את הכסף ולהפריש בעצמה.

      11. מבקשת התובע מיום 20.4.17 עולה כי ג'ולי לא הסכימה לחתום על תצהיר, כיוון שעדיין עובדת אצל הנתבעת, וחששה למקום עבודתה. בנסיבות אלו, התקבלה בקשת התובע לזמנה למתן עדות, ללא הגשת תצהיר עדותו ראשית מטעמה.

      12. עדותה של ג'ולי היתה מהימנה, אובייקטיבית ומצאנו כי יש לקבלה כלשונה.

      13. חשב הנתבעת, מר איברהים דאמוני (להלן: איברהים ) מסר בעדותו כי הנתבעת לא הפרישה לתובע לפנסיה, למרות בקשת התובע: "זו הבקשה שלו, זו הבקשה של כל מורי הדרך, כל מורי הדרך שלנו. כל מורי הדרך" (עמ' 30 שו' 15).

      14. איברהים טען בעדותו לראשונה כי התובע היה עצמאי (עמ' 29 שו' 25), טענה אשר לא הועלתה כלל על ידי הנתבעים. כשנשאל בעדותו מדוע לא ציין זאת בתצהירו מסר כי "זה היה מובן מתוך התצהיר שלי שזה המצב שלו "(עמ' 30 שו' 3-4).

      15. איברהים טען בעדותו שהתובע בקש שהנתבעת לא תפריש עבורו לפנסיה כיוון שעבד גם במשרד הפנים, והמשרד הפריש עבורו, כאשר הובהר לו כי הרציונל לא מתקיים לגבי יתר העובדים, לא מסר כל תשובה.

      16. איברהים טען כי התובע וג'ולי לא ביקשו ממנו להפריש עבורם לפנסיה: "הם לא פנו אלי אישית. אני חשב, הם פונים למי שעשה הנה"ח "(עמ' 30 שו' 26) אולם טען כי פנו אליו וביקשו שלא להפריש עבורם לפנסיה (עמ' 31 שו' 16-18). כאשר נשאל על כך, לא השיב באופן ענייני, אלא ענה: "מורי דרך, אנו חברה גדולה שמעסיקה מעל חמישים מורי דרך, כל שנה היו מפגשים אם מורי הדרך והייתה הבנה שלהם שהם מעוניינים לקבל את העלות היומית על פי ההסכם שכולל את כל ההפרשות והם ידאגו לניכויים שלהם כי הם עובדים ביותר ממקום אחד הם ידעו איפה לשים את הכסף שלהם" (עמ' 31 שו' 19-22).

      17. כמפורט לעיל ,העד לא ענה לשאלות המהותיות, לא עיגן את "ההבנה" במסמך כלשהו ונסתר בעדות ג'ולי ובעדות התובע , על כן מצאנו כי אין לקבל את עדות איברהים.

      18. מר ראוף שמעון קרבוראני (להלן: שמעון ) שעבד כמורה דרך בנתבעת מסר בתצהירו: "הריני להצהיר כי עד ליוני 2014 ולבקשתי ולבקשת כל מורי הדרך אשר עבדנו עם הנתבעת אנו ביקשנו כי הנתבעת לא תנכה משכרנו כל ניכוי בעבור פנסיה ודרשנו כי כל הכספים ישולמו לנו באופן ישיר, וכי כל אחד מאתנו יסדיר את נושא הביטוח הפנסיוני ככל שהוא רוצה בכך כראות עיניו וכעולה על רוחו ... רצינו שנקבל את מלא השכר מבלי להפריש לנו לקופת פנסיה מחשש כי הפרשות אלה בסופו של יום לא יניבו לנו שום תועלת, וכן העובדה כי היינו צריכים את הכסף למחייתנו שכן עבודתנו בכלל היתה מקוטעת ועונתית..." (ס' 6-7 לתצהיר שמעון).

      19. בעדותו סתר שמעון לחלוטין את האמור לעיל:

          "ש. אינך יכול לומר שכל מורי הדרך בנתבעת רצו לקבל את הכסף במזומן ללא הפרשות.

          ת. אני לא יכול לומר את זה ולא אמרתי את זה.

          ש. זה בדיוק מה שאמרת בתצהירך

          ת. אני יכול לומר לך מה שאמרתי אולי הובנתי לא נכון, אולי הייתה טעות בתרגום" (עמ' 40 שו' 10-14)(דגש ש.ש.).

      20. סעיפים 6-7 בנוסח זהה מופיעים גם בתצהירו של מר אנדריי שאמא, מורה דרך נוסף שעובד אצל הנתבעת.

      21. אף הוא סתר בעדותו את האמור בתצהיר, ביחס לתובע: "אני לא יודע. אין לי כל כך קשר איתו אני לא יודע מה הוא רצה" (עמ' 35 שו' 3).

      22. מר סטיבן יוסטין (להלן: "סטיבן"), אחראי על מורי הדרך בנתבעת מסר בתצהירו: "אני יכול להעיד מידיעה אישית ומהקשר שלי עם כלל המדריכים משך השנים בהן אני עובד, כי המדריכים התעקשו לקבל את סכום העלות המגיע להם לפי ההסכם הקיבוצי וכי הם מעולם לא העלו בפניי דרישה לנכות מסכום עלות העסקתם סכום כלשהו לצורך ביטוח פנסיוני או ביטוח אחר ותמיד אמרו כי הם יסתדרו עם זה לבד".

      23. בניגוד לאמור בתצהיר, בעדותו בבית הדין מסר סטיבן:

          "ש. לא ידעת בכלל אם התובע ביקש שיפרשיו או לא?

          ת. נכון. לא ידעתי" (עמ' 34 שו' 28-29).

      24. נוכח האמור, הנתבעת לא הוכיחה טענתה לפיה התובע ביקש שלא יופרשו לו ההפרשות הנדרשות לפנסיה ולפיצויים. ההיפך , גרסתה זו נסתרה בעדות עדיה שלה. אחד לאחד.

      25. על כן מתקבלת טענת התובע לפיה לא בקש מהנתבעת לבצע את ההפקדות בעצמו, אלא ביקש מהנתבעת להפריש את זכויותיו כחוק, אולם הנתבעת סירבה ובפועל לא העבירה.

      26. בנסיבות אלה, לפיהן הנתבעת לא הפרישה עבור התובע לפנסיה ולפיצויים כנדרש, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי חלף ההפרשות.

      27. התובע טען כי ההפרשות עומדות על סך של 179,235 ₪.

      28. הנתבעת לא צרפה חישוב אחר מטעמה, אלא טענה כי שילמה סכומים אלו ישירות לתובע, ומשכך אין לחייב אותה לשלם סכום זה פעם נוספת.

      29. בסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 נקבע:

          "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 – רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לענין זה על ידי שר העבודה".

      30. בסעיף זה אין התייחסות לאפשרות לכלול הפרשות לגמל כחלק מהשכר, אולם אף ביחס לרכיבים שנקבע לגביהם כי ניתן להכלילם בשכר, ישנה דרישה לקביעה מפורשת בהסכם קיבוצי.

      31. בע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים נקבע ביחס לאי ביצוע הפרשות על ידי המעסיק: "הוראת צו ההרחבה היא הוראה קוגנטית, ואין כל תוקף להסכמתו של העובד לוותר על זכותו מכוח צו ההרחבה. כשם שהמעביד אינו מבקש את הסכמתו של העובד לנכות משכרו מס הכנסה או דמי ביטוח לאומי, כך אין רלוונטיות להסכמתו של העובד להעביר ניכויים לקרן הפנסיה על פי הוראות צו ההרחבה, ועל המעביד להעביר לקרן הפנסיה הן את חלקו והן את חלק העובד. "(דגש ש.ש.)

      32. בנסיבות אלו, יש לראות בשכר ששולם, כשכר עבודה בלבד, וכפי שנקבע השכר הקובע לעיל. קביעה אחרת עלולה לרוקן מתוכן את החיוב המוטל על מעסיקים להפריש לגמל ולפיצויים עבור העובד.

      33. נוכח האמור, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי חלף ההפרשות בסך של 179,235 ₪. היות שמדובר בסכום שלכאורה סברה הנתבעת כי שולם במהלך העבודה, בטעות כנה, וכמחלוקת משפטית, סכום זה לא יישא פיצויי הלנה .הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל..

           

          פיצוי בגין הפסד זיכוי במס בגין אי הפרשות לקרן פנסיה

      34. התובע טען כי כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות לפנסיה, הפסיד זיכוי במס בשיעור 35%.

      35. התובע הגיש חוות דעת מטעם מר גורדון רודן, מנכ"ל חברת ייעול שכיר בע"מ, סוכן ביטוח העוסק בתחום הפנסיות והחיסכון ארוך טווח. מחוות הדעת עולה כי בגין אי הפרשות על ידי המעסיק וללא ידיעת התובע, התובע נותר ללא חסכונות לפנסיה, ללא פיצויי פיטורים כסכום חד-פעמי, ללא קצבת שארים וקצבת נכות שמתלווית בעלות זניחה לכל קרן פנסיה ולהפסד כספי מדי חודש. כדוגמא חישב מר גורדון את סכום ההפסד ביחס לתלוש השכר המאוחר ביותר שקיבל, עבור חודש יוני 2014, ובו הפסיד התובע סך של 890 ₪ בגין התנהלות הנתבעת.

      36. הנתבעת טענה כי לא נגרם לתובע כל הפסד, ולחילופין כי נגרם לתובע הפסד מזערי, אולם הרוויח בכך שקיבל את הסכומים במועדים שקיבל.

      37. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעם רו"ח ועו"ד איברהים אגבריה. חוות הדעת התבססה על טענת הנתבעת לפיה התובע לכל הפחות היה מודע לכך שהנתבעת לא מפרישה עבורו, ומשכך הניח כי התובע יכול היה לבצע את ההפרשות בעצמו כעמית עצמאי, כאשר סכום המס שהיה התובע מפסיד, זניח. ב-7 השנים האחרונות לעבודתו סך של 31 ₪ בלבד, והסכום למוסד לביטוח לאומי ששולם על ידי התובע ביתר עומד על סך של 8,843 ₪ עבור 7 השנים האחרונות לעבודה. לטענתו התובע השיג יתרון באופן התשלום כיוון שקיבל את הסכומים במהלך תקופת העבודה, ולא כתשלום חד פעמי בעוד שנים רבות.

      38. רו"ח אגבריה התייחס לחו"ד מר גורדון וטען כי אינה מדויקת כיוון שהתייחסה לחודש אחד בלבד, ולא ניתן להסיק ממנו אם התובע היה עמית מוטב או לא.

      39. כאמור, דחינו טענת הנתבעת לפיה לא הפרישה עבור התובע לבקשתו, וקיבלנו טענת התובע לפיה בתחילה לא היה מודע לכך שהנתבעת אינה מפרישה עבורו, ולאחר מכן ביקש שהנתבעת תבצע את ההפרשות כדין, התובע לא ביצע את ההפרשות בעצמו כלל, וחישובי רו"ח אגבריה נעשו באופן תאורטי והתעלמו מכך שבפועל התובע לא הפריש בעצמו.

      40. מצאנו כי יש לקבל טענת התובע, ולפיכך, בהתאם לפסיקה, ככל שיחול מס על הפיצוי בגין הפרשות לקרן הפנסיה הנתבעת תגלם ותשלם את המס שיחול, כך שלתובע ישולם סכום הפיצוי הנקוב לעיל ב"נטו" (עב (ת"א) 7325/06 ולדימיר טרדדיוק נ' צוות 3 בע"מ).

           

          דמי הבראה

      41. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה דמי הבראה, ומשכך עליה לשלם סך של 23,625 ₪.

      42. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע דמי הבראה במסגרת השכר הכולל ובהתאם לסעיף 10ג להסכם הקיבוצי. לחילופין טענה הנתבעת כי התביעה לדמי הבראה התיישנה, למעט השנתיים האחרונות לעבודה.

      43. בתלושי השכר לא צוין תשלום עבור דמי הבראה, לא מדי חודש ולא בתשלום חד פעמי.

      44. בסעיף 10ג להסכם הקיבוצי צוין: "שכר העבודה היומי ... מחושב בהתייחס לעלויות המעסיק (לרבות הפרשות פנסיוניות, תמורת חופשת וכיוצ"ב)". אין איזכור מפורש של דמי הבראה.

      45. נוכח האמור, הטענה לפיה השכר ששולם לתובע כולל תשלום דמי הבראה – נדחית.

      46. צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 משנת 2016 תוקן כך שמיום 10 ביולי 2016 תוקנה תקופת ההתיישנות כך שתהיה כדין, היינו 7 שנים, ולא בת שנתיים כפי שהיה עד למועד זה.

      47. נוכח האמור, כיום תקופת ההתיישנות עומדת על 7 שנים.

      48. הנתבעת לא הגישה תחשיב מטעמה, ומשכך מתקבל תחשיב התובע.

      49. הנתבעת תשלם לתובע סך של 23,625 ₪ בגין דמי הבראה.

           

          פיצויי פיטורים

      50. הצדדים טענו באריכות לעניין נסיבות התפטרות התובע, והאם היו בשל אי הפרשה לפנסיה ולגמל או שהתובע התפטר על מנת לעבוד בחברה מתחרה אחרת.

      51. נוכח האמור, וכפי שפורט לעיל משקל העדויות מטעם כל צד, הוכחו טענות התובע לפיהן התפטר לאחר שנתן לנתבעת אפשרות ממושכת לתקן את המחדל, אך הנתבעת לא עשתה כן. בנסיבות אלה, מדובר בהתפטרות המזכה את התובע בפיצויי פיטורים.

      52. מעבר לאמור, בסעיף 18 להסכם הקיבוצי נקבע כי: "הסכומים שיצטברו לזכות מורה הדרך בקרן הפנסיה או בתכנית ביטוח המנהלים (בגין פיצויי פיטורים ותגמולי עובד ומעביד) יעמדו לרשות מורה הדרך בין במקרה של התפטרות ובין במקרה של פיטורים...".

      53. בנסיבות אלה, לו הנתבעת הייתה מפרישה עבור התובע לקרן פיצויים, התובע היה זכאי לפדות כספים אלו, אף במקרה של התפטרות.

      54. נוכח האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים.

      55. משקבענו כי הנתבעת תשלם לתובע חלף הפרשות גם עבור רכיב הפיצויים בשיעור 8.33%, אין מקום לפיצוי נוסף בגין רכיב זה.

      56. לעניין הלנת הפיצויים, בשים לב לטענת ההגנה לפיה שילמה לתובע ישירות מדי חודש סכומים בשווי פיצויי הפיטורים, מצאנו כי די בהפרשי ריבית והצמדה שקבענו לעיל, ואין לחייב את הנתבעת בתשלום הלנת פיצויים.

           

          הודעה מוקדמת

      57. הנתבעת טענה כי התובע לא עבד בחודש 6/14 והנתבעת שילמה לו משכורת בסך של 11,256 ₪ בגין חודש זה, ומאז התובע לא חזר לעבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת ומשכך זכאית לקזז מכל סכום שיפסק לחובתה סך של 14,260 ₪ בגין הודעה מוקדמת. הנתבעת הסכימה כי ההדרכה הבאה שנקבעה לתובע היתה לחודש 10/14, אולם טענה כי התובע החל לעבוד אצל המתחרה, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

      58. התובע טען כי סיים לעבוד בחודש 6/14, וההדרכה הבאה שהייתה קבועה לו היתה לחודש אוקטובר 2014, ומשכך נתן הודעה מוקדמת מעבר לקבוע בחוק. התובע צרף כנספח ד' לתצהירו את מועדי ההדרכות שנקבעו לו. מלוח זה אכן עולה כי ההדרכה הבאה שנקבעה לו הייתה לחודש 10/14.

      59. הנתבעת הייתה יכולה לקבוע לתובע הדרכות בתקופת ההודעה המוקדמת, אך לא עשתה כן. אין איסור לעבוד במקום עבודה אחר בתקופת ההודעה המוקדמת, במיוחד כאשר הנתבעת לא סיפקה לתובע כל עבודה בחודש זה, ובחודשים הבאים, עד חודש 10/14.

      60. הוכח כי התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין.

      61. הנתבעת אינה זכאית לקזז את שכר ההודעה המוקדמת. טענה זו של הנתבעת נדחית.

           

          הרמת מסך

      62. התובע טען כי הנתבעים 2-4 הפרו את דיני העבודה ואת הסכם העבודה איתו, התרשלו ונהגו כלפיו בחוסר תום לב ומשכך הם חייבים לשלם לו את הכספים הנתבעים גם מכוח דיני חוזים או דיני נזיקין או דיני עשיית עושר ולא במשפט.

      63. הנתבעים טענו כי אין מקום לחיובם האישי של הנתבעים 2-4 וזאת לאור העדר חוסר תום לב, והעובדה כי לא השיגו כל רווח לקופתם האישית או לקופת הנתבעת, וכי לכל היותר מדובר בטעות בתום לב של הנתבעת ביישום הדין.

      64. בהתאם לפסיקה, ככלל, יש לתת תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, בהתאם לעקרון באישיות המשפטית הנפרדת.

      65. במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם נעשה ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה על ידי בעלי המניות, תוך הסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, או עירוב נכסים, או נטילת התחייבויות בידיעה כי המעסיקה לא תוכל לעמוד בהן, תהיה הצדקה להורות על הרמת מסך.

      66. בנסיבות המפורטות לעיל, לא הוכח כי בעלי המניות התנהלו כלפי התובע בחוסר תום לב, אלא מצאנו כי יש לקבל טענת הנתבעים בדבר טעות שנעשתה בתום לב.

      67. בנסיבות אלה, ומשלא הוכח ניצול לרעה של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, או כי הנתבעת 1 חדלת פירעון, מצאנו כי אין מקום להורות על הרמת מסך.

      68. נוכח האמור, התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית.

           

          סוף דבר

      69. הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 179,235 ₪ בגין פיצוי חלף הפרשות. סכום זה ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 31/12/14 ( הגשת התביעה), ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה כולל את פיצויי הפיטורים. ככל שיחול מס על סכום זה, ישולם הסכום לתובע בערך נטו. את המס תשלם הנתבעת.

      70. כן תשלם הנתבעת 1 לתובע סך של 23,625 ₪ בגין דמי הבראה. סכום זה ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

      71. התביעה לקיזוז הודעה מוקדמת נדחתה.

      72. בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט ב"כ התובע בסך של 20,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

           

          ניתן היום, ג' טבת תשע"ט, (11 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

          החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

           

           

           

                  

          נציג ציבור עובדים		נציג ציבור מעסיקים		שרה שדיאור, שופטת