ס.א.א ניהול, קידום וברים בע"מ ואח' נ' עיריית חיפה

פסק דין

לפני ערעור על החלטת כב' השופט ורבנר מיום 2.4.2014 במסגרת תיק ב"ש 139/13 (בתיק פלילי 748/13) בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (להלן: "ההחלטה").

המערערים מנהלים יחדיו עסק בשם "דרינק פוינט" ברח' מוריה 29 בחיפה (להלן: "העסק"). העסק פועל ללא רשיון עסק חודשים רבים.

ביום 11.12.2013 הוגש כנגד המערערים כתב אישום המייחס להם עבירה של ניהול עסק ללא רשיון ובמקביל הוגשה בקשה למתן צו הפסקה לעיסוק וצו סגירה מכח סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968.

בבקשה נטען כי לעסק אין רשיון, כי אין אישור של משרד הבריאות, אין אישור של שירותי הכבאות, טרם בוצעה בדיקה תכנונית, והחשוב הוא כי המשטרה מתנגדת למתן רשיון לעסק מחמת שלושה טעמים: אי קיום דרישות המשטרה בנושא האבטחה, קטטה שהתרחשה במקום ומטרדי רעש.

לגבי סוגית מטרדי הרעש – עובר להגשת הבקשה הנ"ל הונח מלפני המשיבה מכתבה של ד"ר אלה צידוני מאיגוד ערים איזור מפרץ חיפה של המשרד להגנת הסביבה (להלן: "ד"ר צידוני"), מיום 8.12.2013, בו מפורט שלאחר ביקורה בשטח, מצאה ד"ר צידוני כי במקום מוצבים שולחנות וכסאות לשימוש קהל המבקרים, על משטח לא מקורה ולא מתוחם (להלן: "משטח הישיבה") וקולות הקהל שיושב שם, שותה, אוכל ומדבר - מהווים מטרד רועש. בנוסף, נמצא כי במקום מושמעת מוזיקה בעוצמה שחורגת מהראוי – ועמדתה היא כי יש לסגור את העסק.

ביום 22.12.2013 התקיים דיון בפני בהמ"ש קמא. במסגרתו התברר כי בינתיים התקבל אישור של שירותי הכבאות וכי אישור של משרד הבריאות עתיד להתקבל במהרה. עם זאת, עמדת המשטרה – כפי שהוצגה על ידי המשיבה – היתה כי היא עדיין מתנגדת למתן רשיון העסק לאור שלושת הנימוקים שאוזכרו מעלה (אי עמדה בדרישות האבטחה, הקטטה שהיתה ובעיית הרעש).

ביום 23.12.2013, נעתר בהמ"ש קמא לבקשת המשיבה והורה על מתן צו סגירה לגבי העסק (להלן: "צו הסגירה"), אשר היה אמור להיכנס לתוקפו ביום 25.12.2013.

המערערים הגישו ערעור על ההחלטה ליתן את צו סגירה – עפ"א 49733-12-13 (להלן: "הערעור הקודם"), אשר התברר בפני כב' השופט אליקים בבית משפט זה.

ביום 31.12.2013, במהלך הדיון בערעור הקודם, התברר כי אישור משרד הבריאות אכן ניתן וגם דרישות המשטרה בכל הנוגע לחברת האבטחה – קוימו. נושא הקטטה שהיתה במקום לא עלה שוב ולא נטען כי המשטרה עדיין עומדת על סירובה ליתן רשיון עסק בשל אותה קטטה. אלא שלגבי סוגית מטרדי הרעש – התברר שבינתיים הקימו המערערים במקום קירוי של משטח הישיבה – ויובהר כי המדובר בהקמת קירות שתוחמים את משטח הישיבה וכן "גג" מעליו, וכפי שכינו זאת הצדדים בדיון: "קירוי חורף". עוד התברר כי הקמת קירוי החורף בוצעה ללא היתר, וכי לשיטת המשיבה, יתכן והקמת הקירוי תדרוש עיון מחודש מצד משרד הבריאות ורשות כיבוי האש לגבי עמדתם (אשר ניתנה טרם הוקם הקירוי וטרם התווסף השטח של משטח הישיבה לחלק הבנוי של העסק). מנגד, עלה מדברי הצדדים בדיון (והדבר הגיוני וסביר) כי הקירוי מסייע משמעותית להפחתת מטרדי הרעש בשל רכיביו ומאפייניו האקוסטיים וכי הוא עתיד להשאר על כנו עד יום 1.4.2014.

ברוח הדברים – פסק בהמ"ש בערעור הקודם כי לאור השינוי בנתונים ממועד מתן צו הסגירה ועד הדיון בערעור ולאור הסכמת המשטרה לעכב את ביצועו של צו הסגירה למשך 30 יום – צו הסגירה מעוכב עד יום 1.2.2014.

ביום 30.1.2014, יום לפני שאמור היה הצו להיכנס לתוקפו, הוגשה בקשה שניה לביטול צו הסגירה ולחילופין להארכת משך העיכוב לגבי ביצועו. לבקשה צורף מכתב של הגורם המוסמך במשטרה אשר לפיו המשטרה מסכימה להמשיך את עיכוב ביצוע הצו עד יום 1.4.2014, היות ובוצעה בדיקה חוזרת בעסק ונמצא כי המערערים מקיימים את התנאים שניתנו להם בכל הנוגע לשמירה על מפלס הרעש.

לאור עמדת המשטרה כאמור – הסכימה המשיבה לבקשה השניה ובהמ"ש קמא הורה על עיכוב ביצועו של צו הסגירה עד יום 1.4.2014.

כצפוי, הוגשה בקשה שלישית מטעם המערערים – אך עתה היתה זו רק בקשה לעיכוב ביצועו של צו הסגירה ולא לביטולו.

המשיבה סירבה לעיכוב נוסף כמבוקש והטעימה כי אף עמדת המשטרה השתנתה ועתה המשטרה מתנגדת למתן רשיון העסק, בשל שני נימוקים: האחד, קבלת תלונה נוספת מדייר המתגורר בשכנות לגבי מטרד רעש, והשני, מכתב נוסף של ד"ר צידוני, מיום 24.3.2014 (להלן: "מסמך צידוני"), ממנו עולים הנתונים הבאים: לאחר הקמת קירוי החורף, עמדת איגוד ערים – הגנת הסביבה היתה שניתן להפעיל את העסק בתנאי שלא תושמע מוזיקה רועשת אלא מוזיקת רקע שקטה בלבד, אך במהלך הזמן התברר שהוגשו תלונות וכי המערערים לא קיימו את התנאי כאמור. בוצעה בדיקה חוזרת ביום 21.3.2014 בשעות 01:15 עד 01:30 ונמצא כי נשמע רעש מעל המותר גם במרחק של 50 מטר מהעסק, למרות הקירוי, במצב בו דלתות העסק פתוחות. ד"ר צידוני מסיימת ומסכמת שמסקנתה היא כי- "העסק אינו מתאים לאיזור מגורים". המשיבה הוסיפה והזכירה כי טרם קיים אישור תכנוני, לרבות לקירוי החורף – ולכן, התנגדה לעיכוב נוסף.

ביום 2.4.2014 נתן בהמ"ש קמא את החלטתו בבקשה הנ"ל לעיכוב ביצוע נוסף. בהמ"ש סקר את השתלשלות האירועים, התייחס למסמך צידוני, התייחס להתנגדות המשטרה ולפסיקה הרלבנטית וקבע כי לאור האמור "אין אפשרות לאפשר לעסק להמשיך ולהתנהל". מכאן, שמסקנתו היתה שאין מקום להמשיך ולעכב את צו הסגירה – ובקשת המשך העיכוב נדחתה. כנגזר מכך - בהמ"ש הורה על סגירה מיידית של העסק.

על החלטה זו הוגש הערעור דכאן.

בכתב הערעור ובדיון טענו המערערים כי היה מקום לאפשר להם לטעון טרם מתן ההחלטה בדבר הסגירה המיידית של העסק, כי לא ניתנה להם האפשרות לחקור את ד"ר צידוני לגבי מסמך צידוני, כי המכתב/מסמך אינו עולה כדי חוות דעת כדין, כי הואיל והרעש בוקע רק כאשר הדלתות פתוחות ניתן למצוא פתרון טכני לפיו הן תשארנה סגורות, כי המדובר באכיפה סלקטיבית הואיל וקיימים עסקים רבים נוספים על ציר מוריה הפועלים תוך כדי הסבת מטרדי רעש, כי יישום הצו אינו מידתי, כי יישומו יפגע בחופש העיסוק של המערערים ועוד.

המשיבה, במהלך הדיון, התייחסה לטענות המערערים והסבירה את עמדתה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו לפני מצאתי כי דין הערעור להדחות – והצו יכנס לתוקף ביום 23.4.2014.