1.פסק דין זה עניינו בתביעה שהגישה הגב' הילה לוי (להלן: "התובעת") נגד מדינת ישראל, משרד החינוך (להלן: "הנתבעת") להפסדי שכר ופיצויים על פיטורים שלא כדין.
הרקע לתביעה:
2.התובעת עורכת דין בהכשרתה התקבלה לתוכנית שיזם משרד החינוך להכשרת אקדמאיים להוראת השפה האנגלית. במסגרת זו חתמו הצדדים על חוזה התקשרות המצורף כנספח 1 לכתב התביעה לתקופת העסקה קצובה מיום 15.3.2009 ועד ליום 31.8.2012. חוזה ההתקשרות חילק את תקופת העסקה לשלוש: תקופת הכשרה מיום 15.3.2009 ועד ליום 31.8.2009; תקופת התנסות מיום 1.9.2009 ועד ליום 31.8.2010; והעסקה כעובד הוראה מיום 1.9.2010 ועד ליום 31.8.2012 המותנית בעמידה בהצלחה בתקופת ההתנסות.
3.בסיום ההכשרה, בספטמבר 2009, החלה התובעת תקופת התנסות להוראת השפה האנגלית בבית הספר "רבקה גובר" במושב נהורה. בתום אותה שנה נתן מנהל בית הספר לתובעת הערכה שלילית (ראה: נספח 5 לתצהירה של שרה זילברשטרום, מנהל אגף התמחות בכניסה להוראה במשרד החינוך) ובעקבותיה נדרשה התובעת לשנת התנסות נוספת במהלך שנת הלימודים תשע"א, בבית הספר "אילנות" באשקלון.
4.בעקבות עמדת בית ספר אילנות, לפיה נכשלה התובעת בשנת ההתנסות השניה, נשלחה לתובעת ביולי 2011 הודעה שכותרתה "כישלון בשנת התמחות בהוראה" ולפיה יסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בסוף אוגוסט 2011.
5.במועד מתן ההודעה על הפסקת ההתקשרות, יולי 2011, הייתה התובעת בשליש האחרון להריונה. על רקע זה ובעקבות פניית התובעת למשרד החינוך המציין את עובדת היותה בהיריון ביקש משרד החינוך מהממונה על פי חוק עבודת נשים תשי"ד- 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), היתר לפיטוריה; ונדחה.
6.בשל החלטת הממונה שלא להתיר את פיטורי התובעת, שילם משרד החינוך לתובעת שכר לתקופת העסקה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה ופיצויי פיטורים לתקופת העסקה הכוללת – תקופת העסקה בפועל בצירוף תקופת העסקה המוגנת. עם זאת, במהלך תקופת העסקה המוגנת, לא הוצבה התובעת לעבודה במשרד החינוך.
התביעה ותשובת המדינה:
7.בחודש פברואר 2012 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתביעה טענה התובעת לפגמים בהליך הערכה שבסיומו נקבע כי נכשלה בשנת ההתמחות; התובעת הוסיפה כי ההחלטה על הפסקת העבודה התקבלה בשל היותה בהיריון ומשיקולים זרים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון"); תוך הפרת הוראות חוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובלא מתן זכות שימוע. על רקע זה ביקשה התובעת, לחייב את הנתבעת בפיצויים על פיטורים שלא כדין, בסכום כולל של כ-178,000 ₪. הסכום הנתבע מורכב מפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך של 78,840 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק בשוויון בסך 50,000 ₪, פיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, בסך של 29,790 ₪ ופיצויים על הפרת חוזה לתקופת קצובה בסך של 19,710 ₪).
בנוסף התבקש בית הדין לפסוק לתובעת הפרשי שכר המתייחסים לשכר שנמנע ממנה לטענתה בתקופת העסקה המוגנת שלאחר חופשת הלידה בסך של 19,710 ₪; הפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 20,805 ₪; וקצובת הבראה וביגוד בסכום כולל של 4,838 ₪.
אין בדעתנו להרחיב כאן ולפרט את מכלול טענות התובעת ברכיבי התביעה השונים, דבר שייעשה ככל שיהא בדבר צורך בפרק הדיון והכרעה של פסק הדין.
8.טענת הנתבעת היא כי ההחלטה לפיה נכשלה התובעת בפרק ההתנסות התקבלה כדין ומשיקולים מקצועיים. הנתבעת הוסיפה, כי משלא עברה התובעת בהצלחה את פרק ההתנסות הוראות מנכ"ל משרד החינוך אינן מאפשרות את שיבוצה כעובדת הוראה. בנסיבות הללו גורסת הנתבעת, כי לאור הכישלון בתקופת ההתנסות, לא ניתן היה להעסיק את התובעת במהלך שנת הלימודים תשע"ב (שנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2011), בתקופת העסקה המוגנת. על רקע זה טוענת הנתבעת, כי אין מקום לטענות התובעת על פיטורים שלא כדין, ומששילמה לתובעת שכר עבור תקופת העבודה המוגנת תביעת התובעת לפיצויים על פיטורים שלא כדין על כל חלקיה – נעדרת בסיס.
לגרסת הנתבעת שולמו לתובעת מלוא זכויותיה להבראה, ביגוד ופיצויי פיטורים המתייחסים לתקופת העסקה הכוללת (תקופת העסקה בפועל ותקופת העסקה המוגנת); ומשכך דין התביעה על כל חלקיה להידחות.
דיון והכרעה:
9.טענות התובעת לפגמים בהליך הפיטורים ובעקבות כך התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין (ברכיביה השונים, העדר שימוע, פיטורים בגין הפרת חוק השוויון, פיצויים לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים ופיצוי על הפרת חוזה לתקופת קצובה) מחייבות דיון מוקדם בשני מישורים:
המישור האחד, נוגע לכללים המסדירים את הליך הערכתו של עובד הוראה בתקופת ההתנסות /התמחות.
המישור השני, מתייחס לאופן שבו יושם הליך הערכה של התובעת בשנת הלימודים תשע"א, להליך סיום העסקה ולסיבות שהביאו להחלטה זו.
הליך הערכת עובד הוראה בשנת התמחות:
10.הזכאות לקבלת תעודת עובד הוראה שהיא תנאי לעיסוק בהוראה, מחייבת מעבר בהצלחה של תקופת התמחות/התנסות. על פי הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך המסדירות את הליך ההכשרה של עובד הוראה (להלן: "הוראות חוזר מנכ"ל"), תקופת ההתמחות/התנסות היא של שנה. חוזר המנכ"ל קובע עוד, כי מתמחה שנכשל בשנת התנסות ומבקש לעמוד בשנת התנסות נוספת, חייב לפנות בבקשה לאגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך. מתמחה שנכשל בשנת ההתנסות השניה "מנוע מקבלת רישיון מלעסוק בהוראה" סעיף 5.8 לחוזר המנכ"ל.
11.נכון לעת הרלוונטית לתביעה זו, חוזר המנכ"ל קבע כי בשנת ההתנסות יועסק המתמחה – שהוא עובד הוראה לכל דבר - בהיקף משרה של שליש לפחות, והתווה הליך של היזון חוזר במסגרתו מקבל המתמחה משובים על עבודתו כמורה והערכות תקופתיות שניתנות על ידי וועדת הערכה בית ספרית.
הרכב וועדת ההערכה נקבע בחוזר המנכ"ל וכולל את מנהל בית הספר היושב בראשות הוועדה; מורה חונך ומורה בכיר מצוות המורים של בית הספר. מתפקידה של וועדת הערכה להעריך את עבודתו של המתמחה באמצע שנת הלימודים (הערכה מעצבת) ובסוף שנת הלימודים (הערכה מסכמת).
האחריות על מתן הערכות (הערכה מעצבת והערכה מסכמת) מוטלת על מנהל בית הספר שבאחריותו לזמן את חברי הוועדה לפחות שבועיים לפני מועד ישיבת הוועדה (לקראת מתן הערכה מעצבת או מסכמת), לזמן את המתמחה לשיחה עם חברי הוועדה לפני ישיבת הוועדה לקראת מתן ההערכה; ולדאוג לתייק את גיליון הערכה ואת המסמכים הנלווים בתיקו האישי של המתמחה.
חוזר המנכ"ל קובע כי "במקרים שבהם יתגלו קשיים בולטים בעבודת המתמחה (בשלב הערכה המעצבת, הוספה שלי-ט.מ.) על מנהל בית הספר להתריע על כך בכתב בפני המתמחה וזאת לא יאוחר משבועיים מיום קיום הישיבה" (סעיף 3.1 לחוזר המנכ"ל, סעיף קטן ז').
על וועדת הערכה לקיים ישיבה לקראת מתן הערכה מסכמת שתתקיים עד 15 במאי לכל המאוחר" סעיף 3.2 לחוזר סעיף קטן א'.
במקרה של כישלון בהתנסות, זכותו של המתמחה להגיש ערעור על החלטת וועדת הערכה בפני האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך (סעיף 5.6 לחוזר המנכ"ל). ערעור שנדון בוועדת ערר אשר מוסמכת לדחות את הערר, לקבל את הערר, או להחזיר את העניין לאגף התנסות בהוראה בצירוף הוראות מתאימות.
הכלי המרכזי המשמש את וועדת ההערכה לצורך גיבוש הערכותיה (הערכה מעצבת והערכה מסכמת), הוא תצפית בשיעורים שמעביר עובד הוראה במהלך תקופת ההתנסות. התצפיות מבוצעות על ידי מפקח, חברי וועדת הערכה או מורה בכיר, בשיעורים שמעביר המתמחה. תצפיות אלה יש לתעד בדוחות צפייה "לפחות שניים בכל מחצית שנה" אשר יוגשו לוועדת הערכה. כל תצפית כוללת בתוכה משוב בעל פה בסיום השיעור הנצפה, של הצופה המעריך עם המתמחה. הנוהל מחייב מסירת העתק מדוח התצפית למתמחה.
12.באופן המתואר, הליך הערכה כפי שהוא נקבע בחוזר המנכ"ל וככל שהוא מבוצע כהלכתו מביא לידיעת המתמחה בכל שלב במהלך ההתנסות את מידת שביעות הרצון של הגורם המעריך מתפקודו כמורה ואת הכשלים בעבודתו ככל שהם עולים מהשיעורים הנצפים. בנוסף מקים המתווה האמור בסיס מתועד לקבלת החלטה של וועדת הערכה הבית ספרית ולקיום דיון בערעור של מתמחה על החלטת וועדת הערכה. על רקע האמור לעיל, נפנה לבחינת העובדות הנוגעות להליך הערכת התובעת בתקופת ההתנסות בשנת הלימודים תשע"א; ולהליך סיום העסקתה בשירות הנתבעת.
העובדות הנוגעות להליך הערכת התובעת בשנת הלימודים תשע"א:
13.במהלך הלימודים תשע"א הועסקה התובעת בבית הספר "אילנות" באשקלון, בהיקף של 46% משרה וכישוריה כמורה תועדו בדוחות צפייה כדלקמן:
דוח צפייה של המפקחת על הוראת האנגלית, הגב' שירלי בורג, מיום 14.11.2010.
דוח צפייה של מנהלת בית הספר, הגב' מונה ברק, מיום 15.11.2010.
דוח צפייה של מנהלת בית הספר, הגב' מונה ברק, מיום 14.6.2011.
14.הליך של הערכה מעצבת (הערכת אמצע שנה) על עבודת ההוראה של התובעת באמצע שנת הלימודים תשע"א, לא התקיים. בהקשר זה נפנה לסעיף 17 לתצהירה של מנהלת בית הספר, הגב' ברק, שם נטען כי לא ניתנה לתובעת הערכה מעצבת "היות והתובעת לא הביאה והגישה לי דפי הערכה מעצבת, דבר שהיה באחריותה, לא מולאו דפי הערכה אלה".
15.הערכה מסכמת של חברת וועדת הערכה, גב' קליימן, המורה החונכת, הוגשה בטופס מקוון מיום 12.6.2011; ולפיה עברה התובעת את ההתנסות בהצלחה. ההערכות מסכמות של מנהלת בית הספר וסגניתה הוגשו ביום 14.6.2011, גם כן בטופס מקוון ולפיהן, נכשלה התובעת בשנת ההתנסות.
16.לטענת הגב' ברק, ישיבת וועדת הערכה לקראת מתן הערכה מסכמת, התקיימה ביום 19.6.2011 (ראה: סעיף 16 לתצהירה של הגב' ברק "בתאריך 19.6.11 קיימתי הערכה מסכמת, בהשתתפות התובעת, המורה החונכת וסגנית בית הספר"). אין בפנינו מכתב זימון של חברי וועדת הערכה ושל התובעת לישיבה ו/או פרוטוקול של אותה ישיבה. אין כל ביטוי בכתב להחלטה אשר התקבלה בתום הישיבה של וועדת הערכה שכאמור לטענת הגב' ברק התקיימה ביום 19.6.2011. נוסיף כי התובעת מכחישה קיומה של ישיבה בהשתתפותה ובהשתתפות כל חברי וועדת הערכה ביום 19.6.2011.
17.אין אנו רואים מקום להכריע בשאלה העובדתית לעניין עצם קיומה של ישיבת וועדת הערכה לקראת מתן הערכה מסכמת ביום 19.6.2011 – די לומר, כי משהתקבלו הערכות מסכמות של כל חברות וועדת הערכה, עוד לפני שהתכנסה ישיבת וועדת הערכה לפני מתן הערכה מסכמת, הרי שאין כל משמעות לקיומה של הישיבה, גם אם התקיימה ישיבה שכזו ביום 19.6.2011.
העובדות הנוגעות להליך סיום העסקתה של התובעת:
18.בהתאם להוראת מנכ"ל משרד החינוך, אותה הזכרנו לעיל, לפיה אין להעסיק עובד הוראה שנכשל בשנת ההתנסות השניה; ובעקבות החלטת וועדת הערכה הבית ספרית מיוני 2011 בתום שנת ההתנסות השניה, לפיה לא עברה התובעת בהצלחה את תקופת ההתנסות קמה מניעות להמשך העסקתה של התובעת בהוראה.
19.על רקע זה הודיעה ד"ר זילברשטרום - מנהלת גף התמחות בכניסה להוראה במשרד החינוך - במכתב מיום 12.7.2011, לתובעת כי - "לא ניתן לשלב אותך במערכת החינוך עקב אי התאמה" נספח ד' לכתב ההגנה; ובהתאם על סיום העסקתה במשרד החינוך בתום שנת הלימודים תשע"א.
20.ביום 28.7.2011 שלחה התובעת לד"ר זילברשטרום מכתב ובו היא מודיעה לה כי היא בהיריון ופיטוריה בתקופת ההיריון אסורים; וערר על הערכה מסכמת מיום 1.8.2011.
21.ביום 9.8.2011 שלחה הגב' שרה ליכטנברג, מנהלת גף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך מחוז דרום, מכתב תשובה לתובעת כדלקמן:
"הנני מפנה את תשומת ליבך לחוזה ההתקשרות שנחתם ביום 21.4.09, סעיף 2 ב' המדבר בעד עצמו.
כפי שידוע לך, ניתנו לך שתי הזדמנויות לעמוד בהצלחה בתקופת ההתנסות, שלצערי, לא עמדת בהן. הואיל וכך, אין כל חובה להמשיך בהעסקתך.
ברור איפה, כי אין כל קשר בין הריונך לבין הפסקת העבודה.
לאור האמור, אין בדעת המשרד להמשיך ולהעסיקך בהוראה בשנת הלימודים הבאה.
הואיל וכאמור לא עמדת בתנאי ההתקשרות כמתחייב, לא תחויבי בהחזר ההטבות שנתנו לך.
לקראת חודש ספטמבר ישולמו לך פיצויי פיטורין כמתחייב בחוק".
22.בתגובה להודעתה של הגב' ליכטנברג שלחה ב"כ התובעת ביום 29.8.2011 מכתב שכותרתו: "התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים" ובמסגרתו דרישה לפיצויים בשל הפסדי שכר לתקופה שעד ליום 31.8.2012 (12 משכורות); הפסדי שכר לתקופה שלאחר הלידה (90 יום); פיצוי שלא בעד נזק ממוני (50,000 ₪); פיצוי לפי חוק עבודת נשים (סכום שלא פחות מ-150% מהשכר שהיה מגיע לתובעת במהלך התקופה המזכה); פיצוי בגין העדר שימוע (בגובה 12 משכורות); ופיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שאותם יש לחשב ביחס לתקופה של 90 יום שלאחר תום חופשת הלידה. כל זאת "לצורך הפשרה בלבד" (סעיף 17 למכתב).
23.ביום 8.9.2011 ביקשה הגב' אורנה עסיס, מנהלת מחלקה לטיפול פרט ותנועת עובדי הוראה, קבלת היתר לפיטורי התובעת מהממונה על חוק עבודת נשים.
24.ביום 23.10.2011 שלחה ד"ר זילברשטרום לגב' אורנה עסיס, מנהל גף כוח אדם במחוז דרום, מכתב ובו התייחסות לפניית התובעת לוועדת הערר ולפיו:
"לצורך דיון בוועדת ערר שלחה המנהלת מכתבים מפורטים, המצביעים על בעיות רבות בהתנהגותה של הילה, מן המכתבים עולה שמבחינה פדגוגית הילה אינה מתאימה כלל להשתלב כמורה במערכת החינוך.
וועדת ערר לא דנה בעניינה של הילה, שכן הנושא הועבר לטיפול המחוז".
25.ביום 24.11.2011 דחתה הממונה על עבודת נשים את בקשת משרד החינוך להתיר את פיטורי התובעת.
26.ביום 11.12.2011 כותבת הגב' אורנה עסיס, מנהלת גף כוח אדם מחוז דרום, לתובעת את המכתב הבא:
"...
הואיל ובתאריך 24.9.11 ילדת בשעה טובה – בקשתנו מיום 8.9.11 למשרד התמ"ת להיתר פיטורייך נדחתה מהסיבה הרשומה לעיל.
לאור האמור, הורינו לחשבות המחוז לשלם לך שכר עד יציאתך לחופשת לידה ומסיום חופשת לידה לתקופה המפורטת להלן:
מ- 1.9.11 עד 23.9.1
מיום 24.9.11 עד 30.12.11 – חופשת לידה
מיום 31.12.11 עד 28.2.12 – 60 יום מתום חופשת הלידה
מיום 1.3.12 עד 30.3.12 – 30 יום בגין הודעת פיטורין מוקדמת (תקופה זו לא נכללת בפיצויים)
פיטורייך יכנסו לתוקף החל מיום – 31.3.12" נספח 5 לכתב התביעה.
27.ביום 22.12.2011 שלחה ב"כ התובעת מכתב לגב' עמירה חיים, מנהלת מחוז דרום במשרד החינוך ובו היא טוענת כי המכתב מיום 11.12.2011 עומד בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, משלתובעת הזכות לתקופה מוגנת מפיטורים עד ליום 24.5.2011 בעקבות הארכת תקופת חופשת הלידה בחודש מרץ 2010 ל-26 שבועות. במכתב חזרה ב"כ התובעת על הדרישות הכספיות שבמכתב הדרישה מאוגוסט 2011. כאמור בפועל התובעת לא הוחזרה לעבודה בתום חופשת הלידה ולא בכלל.
הסיבות לסיום העסקתה של התובעת:
28.לטענת התובעת הפסקת עבודתה היא על רקע היותה בהיריון; ולעניין זה נטען בסעיף 44 לתצהיר התובעת:
"המנהלת חפצה הייתה לקדם מורה לאנגלית מקבילה לי. המנהלת ידעה כי יש לי חוזה אישי המעמיד אותי בסדר קדימות לשיבוץ לפני אותה מורה מועדפת על המנהלת (מפאת צנעת הפרט אקרא לה ע'). לע' לא הייתה באותה עת קביעות במשרד החינוך ולכן העובדה כי מורה לאחר חופשת לידה משובצת בעדיפות ראשונה באותו בית ספר בו לימדה בעבר, מתוך אינטרס אסטרטגי וגם מכוח החוק – המנהלת הייתה חייבת להכפיש את שמי עד יסוד, כדי לוודא שלא אחזור לעבוד בבית ספרה במקום אותה מורה מועדפת עליה".
29.טענות אלה לעניין הסיבות לפיטוריה, אין בידינו לקבל. לטעמנו נמצא כי התובעת נכשלה בתקופת ההתנסות וכישלון זה עמד ביסוד ההחלטה להפסיק את ההתקשרות איתה. מסקנה זו מתבססת על הנימוקים שנפרט להלן.
30.הצורך בשנת התנסות שניה בבית הספר "אילנות", נבע מכישלון התובעת בשנת ההתנסות הראשונה בבית הספר "רבקה גובר" במושב נהורה. הדברים באים לידי ביטוי בהערכה מילולית של מנהל בית הספר "רבקה גובר", מר שוורץ, בטופס הערכת מורה בסיום שנת הלימודים תש"ע כדלקמן:
"השנה שימשת כמורה לאנגלית בבית הספר. התקשית לנהל תהליך של הוראה מקדמת למידה, במהלך השיעור התגלו בעיות משמעת רבות והגעת עם הילדים לחיכוכים שאינם עולים בקנה אחד עם עצם היותך מורתם.
לצערי, לא השכלת ליישם עקרונות פדגוגיים לניהול שיעור אנגלית שקיבלת בהדרכה של רכזת האנגלית בבית הספר, של המדריכה המחוזית ושלי. כמו כן, עלה קושי בעבודת צוות וביחסים שיצרת עם צוות המורים.
אני מצר על כך כי לאורך השנה התרחשו מספר לא מבוטל של אירועים בהם נדרשה התערבותי, אך לא תמיד קיבלתי ממך את תמונת המצב הכוללת והמדויקת. אני תקווה כי בשנה הבאה תשכילי להשתלב אחרת בצוות מורים ובמיוחד בצוות אנגלית" נספח 5 לתצהירו של מר שוורץ.
31.הליקויים עליהם עמד מר שוורץ, מנהל בית ספר רבקה גרובר, בעבודת ההוראה של התובעת, חזרו על עצמם בשנת הלימודים תשע"א בבית הספר "אילנות" ומקבלים ביטוי בדוח המפקחת, הגב' שירלי בורג, בסיום צפייה בשיעור שהעבירה התובעת ביום 14.11.2010. בהקשר זה נאמר שם:
".... מבנה השיעור כשיעור דיפרנציאלי, היה תקין אך מטרות השיעור לא היו ברורות, דפי העבודה שהמורה הכינה לא נתנו מענה לשונות שבין התלמידים, דהיינו – היו מכניים ולא מאתגרים לתלמידים מאתגרים אך קשים להבנה וביצוע לתלמידים המתקשים בקריאה. על המורה ללמד קריאה פונטית ואסטרטגיות בהבנת הנקרא על מנת לחזק ולקדם את מיומנות זו ולבדוק את הבנת התלמידים על ידי שאלות הבנה וחשיבה. על המורה להשתמש הרבה מאוד "בחזרה" (תרגום שלי מאנגלית-ט.מ.) על מנת לעזור ללומדים להבין את החומר הנלמד. על המורה להמשיך קבלת הדרכה וליישמה במלואה".
נוסיף כי בעדותה בפנינו הבהירה הגב' בורג כי התצפית שערכה בנובמבר 2011, העלתה כשלים דומים לאלה שעלו בשנת ההתנסות הראשונה. בהקשר זה נשאלה העדה והשיבה:
"ש.סה"כ צפית בתחילת השנה, האם לא חשבת שיש מקום לעשות תצפית נוספת במחצית השניה?
ת.בשנה הראשונה קיבלה עזרה ממנהל בית הספר, רכזת אנגלית, חונכת ומדריכה ולא היו שינויים, לא חל שיפור בעבודת המורה. בכל זאת ניתנה לה הזדמנות עם עוד בית ספר, עם מדריכה אחרת, מנהלת אחרת, ואנו רואים שאין שינוי. צפיתי בה בנובמבר ההדרכה המשיכה ולא חל שינוי" עמ' 41 לפרוטוקול מיום 13.10.2013 שורות 2-7.
32.ביטוי נוסף לכשל המקצועי יש בעדותה של העדה מטעם התובעת, הגב' דינה וולפסון, מורה ומדריכה להוראת האנגלית מטעם משרד החינוך. הגב' וולפסון ליוותה את התובעת בשנת הלימודים תשע"א והתבקשה בחקירתה הנגדית להתייחס לכישורי ההוראה של התובעת. לעניין זה נשאלה העדה והשיבה:
"ש.מה הייתה חוות הדעת שלך, אם את זוכרת, אני רואה שהזמינו אותך בלי החומרים שלך, על הגב' הילה?
ת.מה שאני זוכרת, נתתי לה הרבה תמיכה, באתי אליה לשיעורים, עבדתי איתה הרבה בחדר מורים כדי לעזור לה בהקניית הוראה בכיתה, היו לה קשיים בהקניה, כל התהליך הפדגוגי והמתודולוגיה של הוראת האנגלית" עמ' 18 לפרוטוקול מיום 17.4.2013 שורות 27-32.
33.גם ההערכה המסכמת של המורה החונכת, גב' קליימן, אשר סברה כי התובעת עברה בהצלחה את שנת ההתנסות, מציפה את הבעייתיות בפן המקצועי של תפקוד התובעת כמורה. כך תחת הכותרת "נושאים לשיפור" נכתב בהערכה המסכמת:
"אין "מערך שיעור" (תרגום שלי מאנגלית-ט.מ.) מאורגן.
אין מטרת שיעור מוגדרת.
יש ליישם את הוראות המורה החונכת והמדריכה.
יש ללמד את האנגלית כשפה ולא עמודים בחוברת.
עליך להתאים עצמך לצרכי התלמידים.
יש להרחיב את הנושאים הנלמדים מעבר לספר ולהאריך דיון בכיתה".
במאמר מוסגר נוסיף, כי על רקע הביקורת שמצאה הגב' קליימן בעבודת ההוראה של התובעת, מקובלת עלינו עדותה של מנהלת בית הספר, הגב' ברק, כי אין הלימה בין כישורי ההוראה של התובעת, לבין העמדה המסכמת של הגב' קליימן לפיה עברה התובעת בהצלחה בתקופת ההתנסות.
34.לטעמנו די להתעכב בעדויות אלה שהן עדויות מקצועיות החפות מאינטרס שמיוחס לגב' ברק, כדי לתמוך בטענות משרד החינוך ושל מנהלת בית הספר, על כשלים בתפקוד התובעת שהובילו לעמדה שהתגבשה במשרד החינוך לפיה לא עברה התובעת בהצלחה את תקופת ההתנסות.
התביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין:
35.על רקע העובדות לעיל, נפתח את הדיון ברכיבי התביעה השונים בתביעת התובעת לפיצויים על פיטורים שלא כדין. נזכיר כי במסגרת תביעה זו ביקשה התובעת את הסעדים הבאים:
פיצויים לפי סעיף 10 לחוק השוויון, בסכום של 50,000 ₪ בטענה כי הסיבה שמאחורי פיטורי התובעת, היא היותה בהיריון.
פיצויים השווים ל-12 משכורות (78,840 ₪), בשל פיטוריה ללא שימוע, בטענה כי נמנעה ממנה זכות השימוע, בטרם קבלת ההודעה על הפסקת ההתקשרות, במכתבה של ד"ר זילברשטרום מיולי 2013; ופעם נוספת, לאחר שבוטלו הפיטורים בהחלטת הממונה על עבודת נשים, קודם לקבלת הודעה על הפסקת העבודה במכתבה של הגב' אורנה עסיס מדצמבר 2011; וכן נמנעה ממנה הזכות לתקוף את החלטת וועדת הערכה בית ספרית בוועדת הערר.
פיצויים לפי סעיף 13א לחוק עבודת נשים, בשיעור השווה ל-150% מהשכר במהלך תקופת העבודה המזכה בסכום השווה ל-29,565 ₪.
פיצויים על הפרת הסכם בסכום של 19,710 ₪.
רכיבי תביעה אלה נבחן בסדר הצגתן לעיל.
פיצוי מכוח חוק השוויון:
36.משמצאנו כי ביסוד ההחלטה לסיים את העסקתה של התובעת עמד טעם ענייני – אי עמידה בהצלחה בשנת ההתנסות השניה המחייבת את הפסקת העסקתה של התובעת מכוח הוראות חוזר המנכ"ל – אין לנו אלא לדחות את תביעת התובעת לפיצויים לפי חוק השוויון המבוססת על הטענה העובדתית לפיה להיריון תרומה להחלטה על הפסקת העסקתה/למתן הערכה מסכמת שלילית בתום תקופת ההתנסות.
פיצויים על פגם בהליך הפיטורים:
37.מהעובדות המפורטות בפרק העובדות המפרט את הליכי סיום העסקתה של התובעת, עולה כי התובעת לא זומנה לשימוע ולא התקיים שימוע בעניינה, בטרם הוצאת המכתב מיולי 2011; והמכתב הנוסף מדצמבר 2012. מכתבים בהם הבהיר משרד החינוך לתובעת, כי הקשר איתה יסתיים.
38.על רקע זה ובנימוק הנוסף – שגם הוא איננו במחלוקת ולפיו לא התקיים דיון בערעור שהגישה התובעת על הערכה המסכמת שניתנה לה בסוף שנת הלימודים תשע"א – ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויים על מניעת זכות השימוע בסכום השווה ל-12 משכורות.
39.נקצר ונאמר כי לטעמנו המשקל שיש להליך ה"שימוע", במצב דברים בו מופסקת עבודתו של עובד הוראה בהתנסות, בעקבות הערכה מסכמת לפיה לא עמד עובד ההוראה בהצלחה בתקופת ההתנסות, איננו דומה למצבים אחרים בהם מופסקת העסקתו של העובד בלא שימוע; וזאת משני טעמים:
הטעם האחד, הליך הערכה כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל, מקים לעובד ההוראה בהתנסות זכות טיעון מהותית, בשל העובדה שהליך הערכה לקראת גיבוש הערכה מסכמת הוא הליך מתמשך של היזון חוזר שבמהלכו בוחנים את כישורי ההוראה של עובד ההוראה בהתנסות, מעמידים את המתמחה על הכשלים בעבודתו, נותנים לו את הבמה להתייחס לכשלים שנמצאו ובסיומו זכות ערעור על הערכה המסכמת בפני וועדת ערר.
הטעם השני, בהינתן העובדה כי ניתנה לעובד ההוראה בהתמחות זכות טיעון מהותית במהלך הליך ההערכה, כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל, אין בשימוע כדי להועיל, שהרי על פי הוראות חוזר מנכ"ל לא ניתן להמשיך בהעסקתו של עובד הוראה בהתמחות, לאחר שנכשל בשנת ההתמחות השניה.
40.האמור לעיל נכון ככל שהתקיים הליך הערכה כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל ולא זה המקרה בענייננו לאור העובדות שמצאנו כדלקמן:
א.לא ניתנה לתובעת הערכה מעצבת באמצע שנת הלימודים תשע"א.
ב.לא ניתנה לתובעת התראה באמצע שנת הלימודים, כפי שמתחייב בהוראות חוזר המנכ"ל, במקרים בהם מתגלים קשיים של ממש בעבודתו של המתמחה.
ג.לא התקיים הליך תקין של דיון בוועדת הערכה טרם מתן הערכה מסכמת, דיון המחייב את השתתפות התובעת קודם לגיבוש עמדת וועדת הערכה. נזכיר כאן, כי חוות הדעת של חברי וועדת הערכה, ניתנו בענייננו עוד לפני שהתכנסה וועדת הערכה – על פי גרסת מנהלת בית הספר - למתן הערכה מסכמת (נזכיר לעניין זה כי חברי וועדת הערכה נתנו את הערכות הסופיות ב-12 וב-14 ליוני 2011, בעוד שוועדת הערכה התכנסה, לטענת מנהלת בית הספר, למתן הערכה מסכמת ביום 19.6.2011).
ד.לא התקיים דיון בערעור שהגישה המערערת על הערכה מסכמת של וועדת הערכה הבית ספרית.
ה.גם אם נכונות טענות הנתבעת לפיהן לאורך ההתנסות בשנת הלימודים תשע"א קיבלה התובעת חוות דעת שליליות והתראות בעל פה – אין הדבר מהווה תחליף להליך מוסדר כפי שנקבע בחוזר המנכ"ל ובמסגרתו מעוגנת זכות הטיעון של התובעת.
ו.מהאמור עולה כי לא ניתנה לתובעת זכות טיעון על ההשגות שהועלו ביחס לתפקודה המקצועי. זכות המעוגנת בחוזר המנכ"ל בהליך המובנה של הערכת מתמחה בהוראה.
41.לטעמנו גם אם בסופו של יום ההחלטה על אי עמידתה של התובעת בתקופת ההתנסות, נכונה לגופה (כפי שמצאנו בפרק הדן בסיבות להפסקת העסקתה של התובעת), אין בכך כדי לרפא את הפגם באי מתן זכות טיעון מהותית לתובעת בטרם קבלת ההחלטה בעניינה ובמהלך תקופת ההתנסות.
42.בקביעת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת בגין הפגיעה בזכות הטיעון, יש להעמיד מחד את עוצמת הפגיעה בתובעת הבאה לביטוי בהערכה מסכמת שלילית בתום תקופת ההתנסות ומנגד, את הסיכוי לשינוי הערכה המסכמת בהינתן זכות טיעון לתובעת. בענייננו, משמקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי הערכה המסכמת לפיה לא עמדה התובעת בהצלחה בתקופת ההתנסות מבוססת על חוות דעת והערכות מקצועיות התומכות בעמדה המובאת בהערכה זו – משמעות הדבר שאין התובעת יכולה להצביע על נזק של ממש שנגרם לה כתוצאה ממניעת זכות הטיעון. הצד השני של המשוואה תומך בפיצוי של ממש לתובעת, הן בשל עצם הפגיעה בזכות הטיעון והן לאור ההשלכה הקשה הנודעת להערכה מסכמת שלילית שמשמעותה – מניעת אפשרות השתלבותה של התובעת כעובדת הוראה בעתיד בכל מסגרת חינוכית שהיא. בשים לב לאמור לעיל, הרינו פוסקים לתובעת פיצוי בסכום של 35,000 ₪ (סדר גודל של כ-6 משכורות). לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
פיצוי לפי חוק עבודת נשים:
43.תביעה נוספת של התובעת היא לפיצויים לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, ובמסגרתו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסכום של 19,710 ₪; ולדיון בתביעה זו נפנה להלן.
44.סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים קובע כי:
"מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שייקבע..."
45.סעיף 3א(ב)(2) מגדיר מהי התקופה המזכה כדלקמן:
" תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, לסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א)תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור...."
46.את יישום זכותה של התובעת לפיצוי במסגרת סעיף 13א(ב)(1) מבקשים אנו לבחון על יסוד העובדות הבאות:
א.ביולי 2011 במועד מסירת ההודעה על סיום ההתקשרות בין הצדדים בספטמבר 2011, הייתה התובעת בשליש האחרון של ההיריון.
ב.התובעת ילדה בשעה טובה את בנה הבכור ביום 24.9.2011.
ג.מכוח סעיף 6 לחוק עבודת נשים, עומדת לתובעת הזכות לחופשת לידה של 26 שבועות, ומכאן שחופשת הלידה של התובעת הסתיימה ביום 23.3.2012.
ד.על פי סעיף 9(ג)(2) לחוק, אין לפטר עובדת לתקופה של 60 יום לאחר תום תקופת ההיעדרות בעקבות ניצול הזכות לחופשת לידה; ומכאן שלא ניתן היה לפטר את התובעת עד ליום 23.5.2012.
ה.בעקבות הודעת התובעת למשרד החינוך כי היא בהיריון, שילם משרד החינוך לתובעת שכר עבור התקופה שעד ליום 21.9.2011 (מועד יציאתה לחופשת לידה) ול-60 יום מתום חופשת הלידה (ראה: נספח 6 לתצהיר התובעת) והיא זוכתה בדמי הודעה מוקדמת של חודש. במאמר מוסגר נוסיף כי נספח 6 למכתבה של הגב' עסיס, מנהלת מחלקת טיפול בפרט ותנועה עובדי הוראה מדצמבר 2011, מתייחס לשכר מיום 31.12.2011 ועד ליום 28.2.2012 וזאת על בסיס ההנחה השגויה לפיה חופשת הלידה של התובעת אמורה להסתיים ביום 30.12.2011. בכך אין כדי לשנות את העובדה שלתובעת שולם שכר ביחס לתקופה של 60 יום שלאחר חופשת הלידה, משאין התובעת זכאית לשכר במהלך תקופת חופשת הלידה.
ו.התובעת הייתה מנועה מלעבוד בהוראה בתקופת העסקה המוגנת (התקופה שמיום 1.9.2011 ועד צאתה לחופשת הלידה ובתקופת העבודה המעוגנת שלאחר תום חופשת הלידה), משנכשלה בתקופת ההתנסות.
47.יוצא מכאן כי עבודת התובעת הופסקה בעת היותה בהיריון, מבלי לקבל את היתר הממונה על פי חוק עבודת נשים להפסקת העסקתה. עם זאת, בפועל שולם לתובעת השכר כאילו עבדה בתקופת העסקה המוגנת ובפועל לא ניתן היה להעסיקה בעבודה בתקופה האמורה, לאור הוראות חוזר המנכ"ל האוסרות על העסקת עובד הוראה אשר נכשל בסיום שנת ההתנסות השניה המעגנת את האינטרס ציבורי של הוראה ברמה מקצועית נאותה.
48.משלא ניתן היה להעסיק את התובעת בפועל כעובדת הוראה במהלך תקופת העבודה המוגנת, לאור הוראות חוזר המנכ"ל – מתקיימות בענייננו אותן נסיבות חריגות בהן אין לדרוש את החזרתה של התובעת בפועל לעבודה במהלך תקופת העבודה המוגנת. על רקע זה ומששולמה לתובעת התמורה שהייתה משולמת לה כשכר אילו הועסקה בפועל בתקופת העסקה המוגנת, התביעה לפיצויים במסגרת סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים נדחית.
פיצויים על הפרת הסכם:
49.לטענת התובעת היתה הנתבעת מחויבת מכוח חוזה ההתקשרות בין הצדדים מאפריל 2009, להעסקתה עד ליום 31.8.2012. לטענת התובעת משהסתיימה העסקתה (בתום תקופת העבודה המוגנת לשיטתה 90 יום לאחר תום חופשת הלידה), היא זכאית לפיצוי בגובה השכר שנמנע ממנה ממועד הפסקת ההתקשרות ועד לסיום תקופת העסקה הקצובה בסכום של 19,710 ₪ (שכר עבודה השווה ל-3 חודשים).
50.גם בתביעה זו לא מצאנו ממש ולעניין זה ננמק בקצרה:
א.חוזה ההתקשרות עליו מסתמכת התובעת מפריד בין תקופת ההתנסות לבין העסקה כעובד הוראה בתום תקופת ההתנסות, בהקשר זה נקבע בחוזה כי:
"משתתף שעמד בתקופת ההכשרה, מתחייב להיכנס לשלב השני (תקופת העסקה) כפי שיפורט להלן.
תקופת ההתחייבות הרגילה – תקופה זו מורכבת משתי תקופות משנה:
א.מתאריך 1.9.09 ועד סוף שנת הלימודים 31.8.10 (תש"ע), המשתתף נדרש לשלים את הכשרתו להוראה במקביל לעבודתו בבתי ספר במעמד של מתמחה (תקופת הסטאז').
ב.מתאריך 1.9.10 ועד 31.8.12 (תשע"ב) – העסקת המשתתף בתום לימודי ההכשרה וההתמחות, אם יעבור אותם בהצלחה (הדגשה שלי-ט.מ.)"
ב.יוצא מכאן כי ההתחייבות להמשך העסקה עד ליום 31.8.2012 היא התחייבות המותנית בהשלמה והצלחה את תקופת ההתנסות.
ג.משלא השלימה התובעת בהצלחה את תקופת ההתנסות, הרי שלא קמה החובה להעסקתה עד ליום 31.8.2012; ולפיכך התביעה לפיצוי בגין ההפרה של הזכות הנטענת להעסקה לתקופה קצובה המסתיימת ב-31.8.2012 – דינה להידחות.
התביעות הנלוות:
51. עד כה דנו ברכיבי התביעה שעניינם פיצויים להם זכאית התובעת בעקבות פיטורים שלא כדין. בשלב זה מבקשים אנו לעמוד על תביעת התובעת לשכר בתקופה שלאחר הלידה, לדמי הבראה ולביגוד והפרשי פיצויי פיטורים.
52.אין בדעתנו לחזור על דברים שאמרנו, ולפיהם שולם לתובעת בפועל שכר המתייחס לתקופה של 60 יום שלאחר תום חופשת הלידה ובנוסף דמי הודעה מקודמת של חודש. אשר על כן, התביעה לשכר המתייחסת לתשלום שכר לו זכאית התובעת בתקופת העסקה המוגנת שלאחר תום חופשה הלידה – נדחית.
53.התביעה לקצובת הבראה מתבסס על טענת התובעת לפיה היא זכאית לקצובת הבראה ביחס לתקופה בה הייתה בחופשת לידה. בהתאם טוענת התובעת, כי ביולי 2012 היא הייתה זכאית לדמי הבראה עבור שבעה ימים בתעריף של 411 ₪ ליום הבראה (תעריף הנהוג במגזר הציבורי), בסכום של 2,877 ₪. התובעת הוסיפה, כי ביולי 2012 שילמה הנתבעת דמי הבראה בסך של 1,745 ₪ ומכאן שהיא זכאית להפרש בסך 1,127 ₪.
54.על פי התביעה, הייתה התובעת זכאית לביגוד המשולם במשכורת יולי בסך של 1,961 ₪. התובעת הוסיפה כי בפועל שולם לה תוספת ביגוד של 963 ₪; ומכאן התביעה להפרש בגין אי תשלום תוספת ביגוד, בסכום של 728 ₪.
55.חישובי התובעת הן לעניין קצובת הבראה לה הייתה זכאית לטענתה וביגוד ביולי 2012, מבוססים על העסקה במשרה מלאה. אין חולק כי התובעת בשנת הלימודים תשע"א הועסקה בהיקף משרה של 46.39% בלבד; ובהתאם קצובת ההבראה והביגוד ששולמו לתובעת, שולמו כדין ודין התביעה ברכיבים אלה להידחות.
56.התביעה האחרונה של התובעת היא להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 6,036 ₪. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים מבוססת על טענת התובעת לפיה היא זכאית לפיצויי פיטורים על בסיס שכר קובע של 6,936 ₪; ולתקופה של 38 חודשי עבודה (תקופה המסתיימת ביום 24.5.2012). סה"כ סכום של 20,805 ₪. התובעת הוסיפה כי בפועל שולמו לה פיצויי פיטורים בסכום של 3,842 ₪ ושוחררו לזכותה כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים, בסך של 10,927 ₪. סה"כ סכום של 14,769 ₪; ומכאן שהיא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 6,036 ₪.
57.גם כאן אין לדעתנו להאריך. לעניין זה די לומר את הדברים הבאים:
א.על עבודתה כמורה הייתה התובעת זכאית לשכר בהתאם לטבלאות השכר הנוגעות למורים המועסקים במשרד החינוך. כמי שעברה הסבה לעבודת הוראה, זכתה התובעת למענק המשולם על בסיס רבעוני. כך לדוגמא, על פי תלוש השכר לחודש אוגוסט 2011, השכר של התובעת כעובדת הוראה עומד על סך של 4,848.29 ₪ ובנוסף שולם לתובעת מענק הסבה להוראה בסך של 4,627 ₪.
ב.המענק הרבעוני איננו תמורה בעד עבודה ומשכך אינו בגדר שכר ואיננו אמור להיכלל בבסיס השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
ג.בפועל, השכר הקובע על בסיסו הוגשה התביעה להפרשי פיצויי פיטורים, כולל בתוכו את רכיב המענק.
ד.בחישוב התקופה המזכה התשלום פיצויי פיטורים, כללה התובעת תקופה של 13 שבועות של חופשת הלידה אשר בגינה אין המעביד חייב בתשלום פיצויי פיטורים.
ה.יוצא מכאן, כי חישוב פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת על פי התביעה, מוטה כלפי מעלה הן ברכיב השכר הקובע והן ביחס לתקופת העבודה בגינה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים.
ו.משלא זכאית התובעת לפיצויי פיטורים כנטען בתביעה, ממילא יש לדחות את התביעה להפרשי פיצויי פיטורים שהוא בגובה הפער שבין סכום הפיצויים על פי התביעה, לבין הסכום ששולם לתובעת בפועל.
סוף דבר:
58.לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בעקבות הפגמים בהליך הפיטורים בסכום של 35,000 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.2.2012).
59.למען הסר ספק, התביעה ברכיבים האחרים – נדחית. משנדחתה מרבית התביעה, אין צו להוצאות.
60.פסק הדין ניתן במותב חסר בהתאם להחלטת בית הדין בפרוטוקול מיום 17.4.2015.
61.הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.
ניתן היום, י"א טבת תשע"ו, (23 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
מר אשר רפפורט
נציג ציבור מעסיקים
|
|
משה טוינה
שופט
|