כשבועיים לאחר מכן, ביום 16.3.11 הודיע התובע ליו"ר דירקטוריון הנתבעת מר חיים אריה (להלן – מר אריה) על התפטרותו מן הנתבעת במכתב מאותו מועד בו כתב כך:
"במהלך 30 השנים האחרונות ביצעתי בהצלחה תפקידים רבים ומגוונים בחברה שטייניץ תאורה.
ברצוני להודות לך על הבחירה בי לתפקיד מנכ"ל ב- 6 השנים האחרונות.
כידוע לך עובדי החברה פוטרו לאחר שפעילות החברה נמכרה
תפקידי כמנכ"ל רוקן מתוכן עם פיטורי כל העובדים.
בנסיבות הנ"ל דיני כדין כל העובדים והנני להודיעך בזאת על סיום עבודתי בחברה
אסיים את עבודתי בחברת שטייניץ תאורה (1996) בע"מ ביום 16 באפריל 2011." (ר' נספח 4 לתצהיר הראשון של התובע).
7.המחלוקת העיקרית שבין בצדדים, בכל הנוגע לשאלת הזכאות של התובע לפיצויי פיטורים, נוגעת לשתי שאלות עובדתיות עיקריות:
8.השאלה האחת נוגעת לסיבת ההתפטרות דהיינו לשאלה האם התובע התפטר כפי טענתו בשל העובדה שהנתבעת מכרה את כל פעילותה ללירד ולאחר שתפקידו רוקן מכל תוכן או שמא התובע התפטר מהנתבעת על רקע רצונו "למנף" את העברת הפעילות על מנת "לנגוס" בפעילות הנתבעת ולהעביר נתח משמעותי מפעילותה לחברה מתחרה שעימה התקשר?
9.השאלה השניה, הקשורה בטבורה לזו הראשונה, נוגעת למישור ההסכמי ולעיתוי ההתפטרות דהיינו – האם התפטרותו של התובע במועד בו התפטר הייתה כרוכה בהפרה של התחייבות שנתן לנתבעת, להמשיך בעבודתו עד תום חודש ספטמבר 2011 ולצורך השלמת הטיפול בהעברת הפעילות "בצורה חלקה" ללירד ובגביית חובות מלקוחות הנתבעת? בעוד התובע טוען כי הוא לא התחייב כלפי הנתבעת להמשיך בעבודתו מעבר למועד בו התפטר וכי הוא עשה כל שלאל ידו כדי להעביר את הפעילות של הנתבעת ללירד בצורה נאותה הרי שהנתבעת טוענת כי התובע הפר את התחייבותו בכל הנוגע למשך תקופת העסקתו וכי הפרה זו אף הסבה לה נזקים כבדים. משכך אין התפטרות זו, לאור עיתויה, יכולה לבוא בגדר ההתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים מכוחו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. זאת לצד טענות הנתבעת בתביעה שכנגד לפיהן הפרה זו והפרות נוספות אחרות שהיו כרוכות בהעברת נתח משמעותי מפעילות הנתבעת לחברה מתחרה - מצדיקות שלילה של פיצויי הפיטורים.
10.טרם שנכריע בשאלות אלה מוצאים אנו להוסיף ולפרט את טענותיה של הנתבעת כאמור לעיל:
11.לפי טענת הנתבעת, סוכם בינה לבין התובע כי התובע יישאר בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת עד לסוף חודש ספטמבר 2011 וזאת על רקע העובדה שהעברת פעילות הנתבעת ללירד הצריכה ביצוע עבודות שונות על ידי התובע ובכלל כך גביית חובות והשלמת פרויקטים בהם החלה הנתבעת לפני המכירה. על רקע עמדה זו כפרה הנתבעת מכל וכל בטענת התובע כי תפקידו כמנכ"ל הנתבעת רוקן מתוכן לאחר פיטוריהם של עובדי הנתבעת כאשר לטענתה, עבודתו של התובע בתקופה הנ"ל הייתה דווקא חיונית לצורך השלמת העסקה עם לירד והוצאתה אל הפועל על הצד הטוב ביותר. מעבר לכך, הנתבעת אף ייחסה לתובע מעורבות במעשה "קנוניה" בו היו מעורבים גורמים נוספים. מעשה אשר נועד להביא להפסקת ההתקשרות שבינה לבין שנים מספקיה החשובים של הנתבעת ולהסיט את הפעילות עימם לעבר גורמים מתחרים ובכללם גם התובע עצמו, שהחל להתחרות בנתבעת סמוך לאחר הפסקת עבודתו אצלה. זאת לאחר שהכין את הקרקע לכך עוד במהלך עבודתו בנתבעת. בנוסף טוענת הנתבעת כי עקב הפרת התחייבותו של התובע להמשיך בעבודתו עד לחודש ספטמבר 2011 נגרמו לה נזקים שמקורם באי גביית מלוא הסכומים להם הייתה זכאית מלקוחות שונים וזאת, בשים לב לידע שהיה מצוי ברשות התובע בנוגע לתוכן העסקאות עם לקוחות אלה ואופן מימושן ובשים לב לטענות שהעלו לקוחות אלה, בכל הנוגע לחובות שייחסה להם הנתבעת.
12.לצורך ביסוס טענותיה סקרה הנתבעת את התהליך שקדם להסכם המכירה ולמו"מ שהתנהל עם התובע, לאורך אותו תהליך וכפועל יוצא ממנו: הנתבעת טענה כי כבר בשלהי שנת 2009 היא החלה לחפש אחר משקיע שירכוש את פעילותה כאשר במסגרת המשא ומתן שנוהל עם מספר חברות היא התנתה את ההתקשרות בכך שעובדיה יקלטו בחברה הרוכשת. לגרסת הנתבעת, התובע עודכן בפגישה שהתקיימה ביום 19.7.10, בנוכחות מר יהושע בלייר ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כדירקטור בנתבעת וכסמנכ"ל כספים באלקו (להלן – מר בלייר) ומר מיכה רובין ששימש חשב באלקו (להלן – מר רובין) על המשא ומתן המתקדם עם לירד למכירת פעילותה של הנתבעת וכן עודכן בכך שהנתבעת דואגת להבטיח את המשך העסקתו בתפקיד בכיר. לטענת הנתבעת, התובע מצידו הסכים לשתף פעולה לשם הצלחת העסקה.
13.עוד טוענת הנתבעת, כי בפגישה נוספת שהתקיימה עם התובע בנוכחות מר בלייר ויו"ר הדירקטוריון של הנתבעת מר חיים אריה (להלן – מר אריה) עודכן התובע על התקדמות העסקה ועל הרצון לקלוט אותו כמנכ"ל משותף באינטראלקטריק. בפגישה זו הביע התובע, כך לטענת הנתבעת, את רצונו לרכוש את הנתבעת ביחד עם חברה מתחרה - יאיר דורם תאורה בע"מ ( להלן – דורם).
14.לגרסתה של הנתבעת, התובע אף ניהל משא ומתן עם לירד לגבי העסקתו ולירד מצידה הציעה לו תנאי העסקה טובים מאלה שהיו לו בנתבעת. אולם, התובע סרב לעבור לעבוד בלירד בטענה שבכוונתו לפתח עסק משפחתי בתחום המחזור. משכך, לטענת הנתבעת, סוכם עם התובע כי הוא יישאר בתפקידו עד לסוף חודש ספטמבר 2011.
15.עמדת הנתבעת – שנסמכה אף היא על הנחת המוצא בדבר התפטרות התובע טרם המועד שסוכם בין הצדדים, הינה - כי התובע שהיה מודע לעסקה המתגבשת ומבשילה למכירת הנתבעת ללירד - ניסה באמצעות חברת דורם לרכוש את פעילות הנתבעת. אולם, לאחר שהוא ודורם הבינו את פרטי העסקה הם הודיעו כי אינם מעוניינים בה. לטענת הנתבעת, משא ומתן זה התנהל בחוסר תום לב והוא נועד לדלות פרטים על העסקה עם לירד.
16.לגרסת הנתבעת, כחודש לאחר מועד סיום עבודתו של התובע היא קיבלה הודעה משתי ספקיות אירופאיות על הפסקת ההתקשרות עימה באופן מידי. כאשר לשיטתה, הודעה זו הייתה פועל יוצא של השפעת התובע. במיוחד על רקע סוף המעשה קרי, על רקע העובדה שספקיות אלה החלו להתקשר עם דורם ועל רקע זאת שהתובע לא התמקד בעסקי המחזור אלא התקשר עם דורם סמוך לאחר התפטרותו.
17.הנתבעת הדגישה כי מדובר בספקיות שסיפקו לה מוצרים בתחום התאורה במשך כעשרים שנה וכ-8 שנים בהתאמה ואשר עימן היה לה הסכם הפצה שכלל תנאי בלעדיות.
18.צירוף הנסיבות הללו מוביל לטענת הנתבעת למסקנה כי בחודשי העבודה האחרונים חבר התובע אל דורם במטרה להביא להפסקת ההתקשרות של הנתבעת מול שתי הספקיות חברת טרילוקס וחברת רוד ולהביא להתקשרות בין ספקיות אלה לבין דורם. עוד נטען כי התובע אף שכנע שני עובדים של הנתבעת שעמדו בקשר עם חברות אלו, מתוקף תפקידם בנתבעת כמנהלי פרויקטים, לעבור לעבוד בדורם. זאת, לטענת הנתבעת בשל הכרות התובע את החשיבות הרבה שמייחסות החברות האירופאיות ובכללן גם טרילוקס ורוד לקשרי העבודה הבין אישיים עם הנציגים בארץ. לטענת הנתבעת, התובע הפר את חובת תום הלב והנאמנות כלפיה, סיים את עבודתו טרם המועד המוסכם וכתוצאה מכך נגרמו לה הפסדים רבים שנאמדים במיליוני שקלים. הן בשל ההפסד הכספי שמקורו באי השלמת הטיפול בפרויקטים שונים והן בשל הפיצוי המוסכם אותו נדרשה הנתבעת לשלם ללילרד על פי הסכם הרכישה בסך של למעלה משני מיליון שקלים. זאת, נוכח הפסקת הסכם הבלעדיות אם טרילוקס ורוד. על רקע טענות אלה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לתשלום פיצוי על נזקיה אלה.
הכרעה
תביעתו של התובע - האם התפטרותו של התובע מזכה בפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים?
19.סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים מקנה לעובד המתפטר בנסיבות מסוימות את הזכות לפיצויי פיטורים. זאת, מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו וכן בנסיבות אחרות, שבהן אין לצפות ממנו כי ימשיך בעבודתו. התובע משתית כאמור את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים על עילה זו.
20.נקדים ונציין כבר כאן כי לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו ואת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לקבל את תביעתו של התובע על יסוד העילה הנזכרת בסיפא לסעיף 11(א) הנ"ל וזאת, מן הטעמים שיפורטו להלן:
21.תחילה יאמר כי מצאנו ממש בטענת התובע לפיה, עם פיטורי כל העובדים בנתבעת ביום 2.3.11 והעברת פעילותה ללירד בחודש מרס 2011, בהתאם להסכם הרכישה, רוקן למעשה תפקידו כמנכ"ל מתוכן. עוד עולה מן הראיות כי התובע נדרש לפנות את המשרד שהועמד לרשותו עקב פינוי משרדי הנתבעת ולעבור לחדר אותו הוא נדרש לחלוק עם מנהלת החשבונות של הנתבעת (ר' עמ' 19 לפרוטוקול עדותו של מר אריה ש' 1-5). כן עולה מן הראיות כי בניגוד לטענת הנתבעת, התובע מודר מהליך המו"מ הנוגע למכירת הפעילות של הנתבעת ללירד וכי לא הוצע לו תפקיד קונקרטי המשמר את מעמדו, לא באלקו ולא בלירד. כך שנכון למועד התפטרותו לא רק שתפקידו בנתבעת רוקן מכל תוכן אלא שגם עתידו הן באלקו והן בלירד היה לוט בערפל. בסוגיה זו עוד נרחיב מייד עת שנתייחס לטענותיה של הנתבעת בנוגע להפרת הסכם העבודה.
22.כפי האמור, לשיטתה של הנתבעת עיתוי ההתפטרות והמניע האמיתי לה מלמדים על הפרה של הסכם העבודה ושל חובת תום הלב ומכאן שאין הם יכולים להחשב כנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. הנתבעת משיגה כאמור על העיתוי שבו בחר התובע להתפטר בלא שהשלים לטענתה את ההתחייבויות הנגזרות מתפקידו כמנכ"ל ואף בניגוד להסכם מפורש שהיה לדבריה בינו לבין הנתבעת לפיו הוא התחייב לעבוד בנתבעת עד תום חודש ספטמבר 2011.
23.לכשעצמנו לא שוכנענו כי אכן היה הסכם מעין זה בין התובע לבין הנתבעת בו התחייב התובע להמשיך בעבודתו לאחר פיטורי העובדים ועד לחודש ספטמבר 2011 או עד למועד אחר כלשהו וזאת בשל מספר טעמים כדלקמן:
ראשית; הנתבעת לא הציגה בפני בית הדין מסמך מזמן אמת בו תועדה הסכמתם הנטענת של הצדדים בחתימת ידם. זאת למרות שלטענתה דובר בהתחייבות שהייתה קריטית מבחינתה ובעלת השלכות כלכליות ניכרות על הצלחת המימוש של הסכם הרכישה.
שנית; הנתבעת לא הציגה ולו מסמך אחד מזמן אמת שבו הודיעה לתובע, סמוך לאחר מתן הודעת ההתפטרות, כי היא דורשת ממנו לחזור בו מן ההתפטרות וכי הודעת ההתפטרות מנוגדת להסכמת הצדדים.
שלישית; לאחר שהתובע הודיע על התפטרותו הנתבעת ניהלה עימו מו"מ על תנאי פרישה מיטיבים ועל הסכם פרישה בו הייתה נכונה לשלם לו זכויות שונות מעבר לפיצויי פיטורים על פי חוק.
רביעית אך לא לפי סדר החשיבות; במסגרת טיוטת הסכם הפרישה, שנערכה לאחר ובעקבות הודעת ההתפטרות של התובע מחודש מרץ 2011, ציינה הנתבעת תנאים שונים לקבלת תנאי הפרישה ובכלל אלה שמירה על סודיות ואי תחרות אולם היא לא כללה בה תנאי לפיו התחייב התובע להמשיך את העסקתו בנתבעת עד לתום חודש ספטמבר 2011 או עד למועד אחר כלשהו. למותר לציין כי בטיוטה זו אף לא היה כל איזכור של הסכם בעל פה שנערך בין הצדדים בעניין זה.
עובדה זו מלמדת הן על כך שבין הצדדים לא היה הסכם הנוגע לתקופת העסקה והן על כך שהנתבעת לא ראתה בזמן אמת חשיבות על בהמשך עבודתו של התובע אצלה עד לתום חודש ספטמבר 2011. זאת, כשם שהיא טענה מאוחר יותר.
שישית; התובע כפר מכל וכל ובאופן עקבי בקיומו של הסכם כאמור ולכשעצמו לא מצאנו מקום לפקפק באמיתותה של גרסה זו על רקע מכלול הראיות.
שביעית; עדותם על עדי הנתבעת מר בלייר ומר אריה, בחקירתם הנגדית, לא הייתה משכנעת בנקודה זו הנוגעת להתחייבות שייחסה הנתבעת לתובע להמשיך ולעבוד אצלה עד לחודש ספטמבר 2011. כך למשל, העיד מר בלייר בעניין זה לאמור:
ש. איפה כתוב בהסכם [הכוונה לטיוטת הסכם הפרישה-נ.ר] שצריך לסייע לאחר שהוא סיים לעבוד? למה זה
לא כתוב?
ת.זה לא כתוב. זה דבר כ"כ אלמנטרי זה לא דבר שעלה בדעתנו שלא יהיה. המסמך הזה לא טיפל בצד הזה של הבעיות, של טיפול בפרויקטים וגבייה אלא בכספים שאנחנו רוצים לשלם לו בעקבות הפרישה. יכול להיות שהיה ניתן לעשות מסמך יותר מקיף."
24.זאת ועוד, גם בהמשך חקירתו ומשהתבקש מר בלייר לאשר כי לא סוכם עם התובע כי הוא יעבוד עד ספטמבר 2011 או תקופה קצובה אחרת הוא השיב לשאלה זו תשובה המשקפת גרסה נחרצת הרבה פחות מזו שבתצהירו לפיה, הוא רק הביע בפני התובע "משאלה" שהוא [התובע] יישאר [בנתבעת] ואילו התובע מצידו "מעולם לא אמר שזה לא יקרה" (ר' עמ' 24 לפרוטוקול ש' 23-24).
25.באופן דומה ניתן היה להתרשם גם מדבריו של מר אריה בעניין ההתחייבות המיוחסת לתובע משהוא התקשה להתמודד עם כל אותם קשיים עליהם עמדנו לעיל ובלשון הפרוטוקול לאמור:
ש. האם היית מעורב בתוכן הסכם הפרישה?
ת.כן.
ש.מי ניסח את ההצעה להסכם הפרישה?
ת.עו"ד, החשב, ואני הייתי מעורב מאחורי הקלעים.
ש.האם קראת את ההסכם לפני שהוא נמסר לתובע?
ת.לא בטוח.
ש.איזה אפיונים נתת?
ת.לתת מענק פרישה אם יביאו למצב טוב, קבלת רכב לתקופה מסוימת, תנאים שמקובל לתת בחברה, פיצויי פיטורים לתת. רפי היה בין הבודדים שלא קיבל את המענק, אולי יש עוד אחד או 2.
ש.האם טיוטת ההסכם הפרישה המונחת בפניך תואמת את ההנחיות שנתת להסכם הפרישה?
ת.הכל בסדר לא חסר שום דבר בטיוטת ההסכם.
ש.ז"א שאם התובע היה חותם על ההסכם ואתם הייתם חותמים לא הייתה לכם שום טענה נגדו?
ת.כן.
ש.אתם טוענים שהיה קריטי שיעבוד אצלכם עוד מס' חודשים, ואילו בטיוטת הסכם הפרישה זה לא נכתב וגם לא נכתב שאתם רוצים סיוע.
ת.אתה יודע מה? זה באמת חסר.
ש.האם לטענתכם רפי התחייב לעבוד עד ספטמבר?
ת.רפי התחייב בפניי שהוא יעבוד כמה שאצטרך כי הוא לא מתכוון לעבוד בתחום התאורה. הוא לא נקב בלוחות זמנים.
ש.האם הגדירו תקופה?
ת.כמה חודשים.
ש.האם הוצאתם לו הודעה על שינוי תנאי העבודה?
ת.אני לא הוצאתי, אני רק דיברתי ונתתי הנחיות.
ש.האם כתבתם לרפי שהוא התחייב להמשיך לעבוד תקופה לאחר ההתפטרות?
ת.אני לא כתבתי כלום.
ש.ולמרות שרפי מפר התחייבות אתם מציעים לו הסכם פרישה ולא מזכירים את ההפרה.
ת.אני ביקשתי ממנו בע"פ שיישאר, חשבנו לגמור בטוב וניסינו לשכנע.
26.משמע – קשה להשתכנע למקרא עדותם של מר בלייר ומר אריה כי התובע התחייב לעבוד בנתבעת עד לתום חודש ספטמבר או עד למועד אחר כלשהו.
27.באומרנו כל זאת, לא נעלמו מעיננו העובדות הבאות, עליהן השליכה הנתבעת יהבה, בכל הנוגע למחלוקת הנוגעת לנסיבות הפסקת העבודה של התובע ולהפרת ההסכם המיוחסת לו וזאת, כפי שיבואר להלן:
28.במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע כי בעת שנמסרו מכתבי פיטורים לעובדים הוא פנה למר בלייר בשאלה הנוגעת למכתב הפיטורים שלו כאשר לדבריו מר בלייר השיב לו באותו מעמד כי הנתבעת בחרה שלא לפטר אותו היות והיא נזקקה לו . התובע אף השיב, בתשובה לשאלת בית הדין, כי הוא אינו זוכר מדוע נאמר לו באותו מעמד כי הנתבעת נזקקת לו וכי הוא אינו זוכר מה השיב לאמירה של מר בלייר באותו עניין (ר' עמ' 14 לפרוטוקול ש' 31-33; עמ' 15 לפרוטוקול ש' 1). עם זאת, אין בדברים אלה, על רקע המכלול, כדי ללמד כי היה בין הנתבעת לבין התובע הסכם מחייב בנוגע לתקופת העסקתו, להבדיל מתקווה או הבעת משאלה מצד הנתבעת.
29.לא נעלמו מעיננו גם התרשומות השונות שהוצגו לבית הדין בכתב ידו של מר בלייר המתעדות, לטענת הנתבעת, שיחות שנערכו עם התובע בזמן אמת. תרשומות אשר תומכות לשיטתה בטענה כי התובע התחייב לעשות על כל הדרוש לשם השלמת עסקת המכירה והצלחתה ומכאן גם בטענה כי התובע הפר התחייבות כלשהי כלפי הנתבעת וכי לא היה לתובע מניע טהור להתפטרות, בשים לב לכך שהוצעו לו הצעות עבודה חלופיות הולמות במסגרת לירד או במסגרת אלקו.
בהקשר זה התייחסה הנתבעת למספר תרשומות כדלקמן:
-
תרשומת שנערכה לטענתה על ידי מר בלייר בעקבות שיחה עם התובע מיום 19.7.2012 (נספח 29 לתצהיר התובע הראשון). תרשומת בה נכתב כי התובע עודכן על קיומו של מו"מ מתקדם עם אינטראלקטריק במסגרתו פועלת הנתבעת גם להמשך העסקתו בתפקיד בכיר בקבוצה אינטראלקטריק, כאשר התובע מצידו הסכים לעשות את כל הנדרש להצלחת העיסקה. עם זאת ולצד דברים אלה נכתב באותה תרשומת כי התובע הביע פליאה על כך שמעדכנים אותו "רק עכשיו" אודות המו"מ מול לירד, לאחר שהוא "שמע בשוק כל מיני רינונים והדבר מדאיג אותו".
-
תרשומת שנערכה לטענת הנתבעת בעקבות שיחה עם התובע מיום 28.7.10 בה נכתב, בין היתר, כי עסקת המכירה עומדת בפני סיום; כי אינטראלקטריק מעוניינת בכך שהתובע יעבוד אצלה כמנכ"ל משותף; כי התובע שאל באותה פגישה מדוע לא מציעים לו לרכוש את הנתבעת וכי הוא מעוניין להציע הצעה לרכישתה יחד עם דורם; כי חיים אריה ביקש מן התובע לסייע בטיפול בלקוחות וכי התובע הבטיח כי ישאר לעבוד בנתבעת ככל שיידרש וכי הוא לא יפקיר את הפעילות; כי אם התובע יודיע כי אין הוא מעוניין לעבוד בחברה הרוכשת הרי שיש לו מקום בקבוצת אלקו (ר' נספח 30 לתצהיר התובע).
-
תרשומת שנערכה לטענת הנתבעת בעקבות שיחה עם התובע מיום 20.8.10 בה נכתב כי התובע הודיע כי הוא אינו מקבל את הצעתה של לירד, למרות שתנאי ההעסקה שהוצעו לו טובים מאלה שהיו לו אצל הנתבעת. זאת מאחר וכוונתו לעזוב את תחום התאורה וכן, כי בכוונת התובע לטפל בצרכי הנתבעת ככל שידרש (נספח 31 לתצהיר הראשון של התובע).
-
תרשומת המתעדת לטענת הנתבעת פגישה שנערכה עם התובע מיום 14.2.11 בה נכתב כי קיימות בעיות גביה בנתבעת; כי הוסבר לתובע שעבודתו בנתבעת תידרש עד חודש ספטמבר 2011 לפחות ואפילו עד לתחילת השנה העוקבת; כי התובע הצהיר כי יעשה כל הנדרש ממנו; כי נאמר לתובע כי אם הוא יעמוד בציפיות וישאר לטפל בענייניה של הנתבעת הוא יקבל מענק (נספח 32 לתצהיר התובע).
-
תרשומת המתעדת לטענת הנתבעת שיחה שנערכה עם התובע מיום 16.2.11 בה נכתב כי התובע הציג את דרישותיו לתשלום פיצויי פיטורים; כי הוסבר לתובע שאין כוונה לפטרו וניתן לשלבו בתפקיד ראוי בקבוצת אלקו וכי עבודתו בנתבעת נדרשת עד לסוף השנה לפחות לצורך טיפול בלקוחות ובגביה וכן, כי ניתן יהיה להגיע להסדר לשביעות רצון הצדדים ולחתום על הסכם פרישה מתאים (נספח 33 לתצהיר הראשון של התובע).
-
תרשומת המתעדת פגישה מיום 14.4.11 בה נכתב כי נמסר לתובע הסכם פרישה וכי התובע ביקש לעיין בו ולהתייעץ (נספח 5 לתצהיר מר בלייר).
-
תרשומת פגישה מיום 2.5.11 בה נכתב כי הפגישה הנ"ל נגעה להסכם הפרישה עם התובע; כי הוסבר לתובע כי כל עוד לא מפטרים אותו אין חובה לשלם לו פיצויי פיטורים; כי קיימת נכונות להגיע להסכם פרישה בהתאם לטיוטת הסכם הפרישה שהועברה לו וכי קיימת נכונות של הנתבעת לקצר את תקופת אי התחרות שננקבה בהסכם הפרישה (נספח 6 לתצהיר מר בלייר).
30.התובע מצידו כפר בנכונות התרשומות כאמור – אשר לתרשומת מיום 19.7.10 העיד התובע כי לא דובר איתו על עתידו לאחר העברת הפעילות של הנתבעת. אשר לתרשומת מיום 28.7.10 העיד התובע כי לא נערכה פגישה במועד זה אלא ביום 26.7.10 וכי לא דובר איתו על תפקיד של מנכ"ל משותף בלירד, כי לא נאמר לו כי מוצע לו תפקיד בחברת אלקו וכי רק בסוף ספטמבר 2010 אושר לו לעניין חברות שונות ובכלל אלה גם את דורם ברכישת פעילות הנתבעת וזאת, באופן דיסקרטי. התובע אף העיד כי הוא לא נאמר שאין בכוונתו לעבוד בלירד בשיחה שהתקיימה ביום 26.8.10 וכן העיד כי גם התרשומת מיום 14.2.11 איננה נכונה היות והוא לא התבקש להשאר עד לחודש ספטמבר 2011 בנתבעת ולא נתן הסכמה לכך וכי לא הובטח לו מענק. התובע אף חלק על האמור בתרשומת מיום 16.2.11 ועל כך שנאמר לו כי אין כוונה לפטר אותו וכן כי המשך עבודתו נדרש עד לסוף השנה לפחות וכי ניתן יהיה להגיע להסדר לשביעות רצונם של הצדדים.
31.לכשעצמנו, לא שוכנענו כי התרשומות כאמור אכן משקפות נאמנה את חילופי הדברים שהיו בין התובע לבין נציגי הנתבעת לרבות מר בלייר. זאת אף בשים לב לכך שהנתבעת נמנעה מלמסור לתובע בזמן אמת העתק מתרשומות אלה לצורך אישורו ובמיוחד שעה שהיא ביקשה לגזור מהן התחייבות שונות שאותן היא מייחסת לתובע.
32.מעבר לכך יאמר - כי גם לו סברנו אחרת ביחס למידת הדיוק של התרשומות הרי שאין בהן ללמד על התחייבות בלתי הדירה ובלתי מותנית של התובע להמשיך בעבודתו בנתבעת עד לחודש ספטמבר 2011 לאחר פיטוריהם של כלל העובדים ביום 2.3.11; לאחר העברת עיקר הפעילות של הנתבעת וריקון תפקידו מתוכן ובלא שהובהר לו מה יהיה גובה המענק בו יזכה אם יעתר לבקשת הנתבעת להמשיך ולעבוד אצלה עד לחודש ספטמבר 2011 או מעבר לכך. מענק שעל שיעורו ואופן תשלומו התקשינו לעמוד גם במהלך החקירה הנגדית של עדי הנתבעת (ר' עמ' 21 לפרוטוקול עדותו של מר אריה ש' 5-6). כמו כן לא שוכנענו כי יש בתרשומות אלה ללמד על פגם בטוהר המניע או ההחלטה שהביאו את התובע להתפטר. בשים לב לכך שקשה לדלות מהן התחייבות קונקרטית של התובע מחד והתחייבות קונקרטית נגדית של הנתבעת או של לירד מאידך, בתמורה להתחייבות המיוחסת לתובע. בין שמדובר בהתחייבות כספית ובין שמדובר בהתחייבות להעסקה בתפקיד מסויים קונקרטי שאינו נופל במעמדו מזה אותו מילא התובע בנתבעת.
33.מעבר לכך, נציין כי אנו מקבלים את גירסת התובע לפיה, הוא מודר מהליך המו"מ שקדם לחתימת הסכם המכירה; כי הוא הביע דאגה ביחס לעתידו שהיה לוט בערפל ומורת רוח ממידורו; כי התובע ניסה לבחון את האפשרות להשתלב בתפקיד ניהולי לאחר המכירה, חלף ההתפטרות, אולם לא הוצע לו תפקיד קונקרטי שיביא לשימור מעמדו לא בנתבעת ולא באלקו (ר סעיפים 5 -6, 13 34, 38 80 לתצהיר התובע). דברים אלו קיבלו תמיכה אף בדברים שנאמרו על ידי מר אריה ועל ידי מר בלייר בחקירה הנגדית: כך למשל, העיד מר אריה כי לא הוצע לתובע לשמש כמנכ"ל בקבוצת אלקו וכי לא הוצע לו תפקיד ספציפי בעקבות ולאחר הרכישה (ר' עמ' 19 לפרוטוקול עדותו של מר אריה ש' 10-14; עמ' 20 ש' 31-32).
34כמו כן לא שוכנענו גם בטענה כי הנתבעת פנתה לתובע לאחר סיום עבודתו בבקשות לסייע לה בהליכי גביה או טיפול בלקוחות וכי התובע סרב להעתר לבקשתה. בהקשר זה לא הציגה הנתבעת ראיה של ממש ובכלל כך פלט של שיחות טלפון המלמד על פניות שנעשו לתובע בתקופה הרלוונטית. בנוסף מר בלייר אף לא ידע לנקוב במועד שבו ניסה להתקשר אל התובע לאחר סיום עבודתו (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 23-25).
35.מנגד התובע הציג לבית הדין את מכתבו של מנכ"ל לירד מר אוהד לשם בו הודה מר לשם לתובע על תרומתו בהעברת הפעילות של הנתבעת ללירד (ר' נספח 3א לתצהירו הראשון של התובע). כן עולה מדוא"ל שנשלח על ידי התובע למר בלייר, יומיים לפני סיום עבודתו ביום 12.4.2011, כי התובע עדכן את הנתבעת עד לרגע האחרון בנתונים הנוגעים לגבייה מלקוחות (ר' נספח 11 לתצהיר מר בלייר).
36.טענה נוספת של הנתבעת הינה כי שניים ממנהלי הפרויקטים שהועסקו אצלה נינט נינוה (להלן - גב' נינוה) ומר שמעון לוגסי (להלן - מר לוגסי) סירבו לשתף פעולה במאמצי הגבייה שנגעו לפרויקטים שבאחריותם (עמותת הידידים, מוזאון ת"א, קווי חשמל ת"א) וזאת מאחר ולאור שידולו של התובע, כטענתה, הם עברו לעבוד בחברה המתחרה דורם . מעדותו של מר בלייר עולה כי הוא לא פנה אל גב' נינווה ומר לוגסי ישירות בבקשה לקבל מידע, אלא באמצעות אדם אחר בשם מר מאיר רווח, אשר עדותו לא נשמעה (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 16-17) . לפיכך לא ניתן לומר כי הטענה לפיה גב' נינוה ומר לוגסי לא שיתפו פעולה עם הנתבעת אכן הוכחה. לכך יש להוסיף כי הנתבעת אף לא הוכיחה את הטענה כי היה זה התובע ששידל עובדים אלה לעבור לעבוד בדורם.
37.טענה נוספת ומרכזית שהעלתה הנתבעת נגעה לאחריות התובע להפסקת ההתקשרות של הספקים טרילוקס ורוד עם הנתבעת ובחירתם להתקשר עם דורם כמשווקת של מוצריהם. זאת בסמיכות לסיום עבודתו של התובע בנתבעת. בעניין זה ייאמר כך:
38.כפי שעולה מעדותו של מר אריה, הנתבעת ידעה כי העברת הפעילות שלה ללירד, מבלי להיוועץ על כך מראש עם טרילוקס ורוד, טומנת בחובה סיכון וכי יכול ואותם ספקים יפסיקו את ההתקשרות עימה כתוצאה מכך (ר' עדותו של מר אריה עמ' 18 לפרוטוקול ש' 22-24).
39.מורת רוחה של טרילוקס מהתנהלותה של הנתבעת כאמור אף עולה באופן ברור בהודעת ביטול ההסכם של חברה זו שנשלחה לנתבעת מיום 16.5.2011. הודעה ממנה עולה כי החלטתה של טרילוקס נבעה מכך שהנתבעת בחרה שלא להיוועץ עם טרילוקס בנוגע למכירת הפעילות, כולל הזיכיון למכירת מוצריה של טרילוקס.
40.כן עולה מהודעת הביטול כי הדברים היו ידועים לנתבעת וכי הם הועלו בפניה על ידי טרילוקס מספר פעמים בעבר והחל עם הודעתה של הנתבעת על כוונתה למכור את הפעילות, בחודש ינואר 2011. מפאת חשיבות הדברים נביא להלן קטעים מהודעת ביטול ההסכם של טרילוקס כלשונה (נספח 7 לתצהירי הנתבעות; ההדגשות הוספו נ.ר):
"Our decision should not come as a complete surprise as we have already expressed to you, on numerous occasions in meetings with you in Nazareth in Germany and subsequent correspondence, our major concerns with the changes you were planning and have subsequently implemented in the Israeli market and the fact we believe such planes do not coincide with our professional requirements for the Israeli market and business interests. We further advices you already that your "notice of appointment" of January 2011 is unacceptable to us and of no legal ,merit as far as TRILUX is concerned"
ובהמשך נכתב כי:
"A strategic change of the kind you have decided to carry out was always subject to our approval. Such approval was never granted by TRILUX. In addition, we are deeply disappointed that you have opted to carry out such substantial change without proper consultation with us all along and without our approval as far as our products are concerned"
41.גם מהודעתה של רוד מיום 24.5.2011 עולה כי נוכח "המיזוג עם לירד" כפי שנכתב בכותרת ההודעה, רוד לא היתה מעונינת כי הנתבעת תמשיך להפיץ את מוצריה בשוק הישראלי (ר' נספח 8 לתצהירי הנתבעת).
42.הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות איש מבין הספקים, הלקוחות או העובדים שאותם לטענתה שידל התובע על מנת שיעידו על טענתה זו. עובדה אותה יש לזקוף לחובתה.
43.לבסוף יאמר - כי איננו סבורים כי את שרשרת הנסיבות שמבקשת הנתבעת לזקוף לחובת התובע - עליה היא מבקשת לבסס תביעה שכנגד לתשלום סכומים ניכרים - אין ניתן להסביר גם בדרכים אחרות הגיוניות לא פחות מאלה המיחסות לתובע שותפות במעשה "קנוניה". בהקשר זה מכוונים אנו לכך שלא מן הנמנע כי שינוי הנסיבות המהותי והפתאומי שיצרה הנתבעת במסגרת הסכם הרכישה והעברת פעילותה ללירד דחף את התובע לחפש את דרכו המקצועית תוך בחינת אפשרויות שונות וכי שינוי זה אף השפיע בצורה משמעותית על ההחלטות העסקיות של שתיים מספקיותיה החשובות שהחליטו מן הטעמים שפרטה טרילוקס להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת.
44.כללם של דברים לאור כל האמור, מסקנתנו הינה אפוא כי התובע התפטר מן הנתבעת לאחר ועקב כך שתפקידו כמנכ"ל רוקן מתוכן, לאחר פיטורי העובדים בנתבעת, לנוכח חוסר הבהירות ביחס לעתידו הן בלירד והן בקבוצת אלקו; בנסיבות שבהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו בנתבעת המזכות בפיצויי פיטורים. כמו כן אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה, התובע התחייב להמשיך בעבודתו אצלה עד לחודש ספטמבר 2011 לפחות או עד למועד אחר כלשהו וכי הוא הפר הסכם זה וכן אנו דוחים את הטענה לפיה, התובע סירב לסייע לנתבעת ולא נענה לפניות שהופנו אליו בעניין זה לאחר התפטרותו וכן את הטענה כי התובע הפר את חובת תום הלב ופעל לשדל לקוחות וספקים להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת.
45.הפועל היוצא של קביעות אלה הינו כי יש לדחות את התביעה שכנגד המושתתת על טענות בדבר נזקים שנגרמו לנתבעת לטענתה בשל הפרות ההסכם והפרת חובת תום הלב שאותן היא מייחסת לתובע.
46.על רקע קביעות אלה ומשקבענו כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים הרי שנותר לנו להכריע במחלוקת נוספות שבין הצדדים הנוגעת לגובה השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים :
47.בתלוש השכר של התובע פוצל שכרו בין שכר יסוד שעמד על 20,000 ₪ לבין רכיב שעות נוספות גלובאלי בסך 3,000 ₪ ומענק קבוע בסך 10,000 ₪.
48.בעניין רכיב גמול השעות הנוספות, נטען על ידי התובע כי מדובר בפיצול מלאכותי בשכרו וכי למעשה אין להחיל עליו את חוק שעות עבודה ומנוחה נוכח אופי עבודתו ומשכך זכאי הוא לקבל פיצויי פיטורים בגובה שכרו כולל רכיב השעות הנוספות.
49.הנתבעת טענה כי בהתאם להלכה, כאשר אין חולק כי התובע עבד שעות נוספות הרי שמדובר בתשלום המותנה בעבודה, ולפיכך אין הוא מהווה חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
50.בנוגע לרכיב המענק הקבוע, לטענת הנתבעת מענק זה שולם על חשבון הבונוס השנתי שהיה אמור להשתלם בסוף כל שנה רווחית אלא שבשנים שהתובע שימש כמנכ"ל הנתבעת לא הייתה רווחית ולפיכך הוא לא היה זכאי לבונוס בסופו של דבר. עוד טוענת הנתבעת בעניין זה כי על התובע מוטל נטל ההוכחה להראות כי תשלום המכונה תוספת הינו חלק אינטגרלי מהשכר.
51.לטענת התובע מעולם לא נמסר לו כי המענק הקבוע תלוי ברווחי הנתבעת והדבר אף אינו עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון משלא סביר כי הנתבעת תשלם לו במשך שנים את שכרו בתוספת מענק קבוע בשעה שהמענק מותנה ברווחיה. כל זאת מבלי לדרוש את הסכומים שנתנו לתובע בחזרה.
אשר לדעתנו:
52.בפסיקה נקבע כידוע כי שאלת הכללתו של רכיב ב"שכר" הקובע תיקבע בהתאם להגדרת ה"שכר" אשר בהסכם או בחוק הרלוונטי לצורך חישוב אותה זכות- (ר' עס"ק (ארצי) 26965-12-12 מדינת ישראל – הסתדרות הכללית החדשה (25.2.2015).
53.בעניינו, תיבחן הסוגיה בהתאם לחוק פיצויי פיטורים ולתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים)- התשכ"ד 1964 (להלן-התקנות). בהתאם לתקנות, רכיבי השכר כוללים את שכר היסוד ואינם כוללים גמול עבור שעות נוספות. כן נקבע בפסיקה כי תשלום בגין שעת נוספות הינו "תוספת" שכן מדובר בתשלום המותנה בתנאי של ביצוע עבודה נוספת (ר' בג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מ"ז(3) 602.)
54.מאחר שאין חולק כי התובע עבד שעות נוספות בפועל, לא ניתן לומר כי מדובר ברכיב פיקטיבי אלא בתוספת מותנה בעבודה.
55.לא כך בנוגע לתשלום המענק הקבוע. שכן כאמור על מנת ש"תוספת" לשכר לא תהווה חלק אינטגראלי מהשכר לצורך פיצויי פיטורים לא די בכינויה כך אלא יש להראות כי מדובר ב"תוספת" המותנית בקיומו של תנאי. טענתה של הנתבעת לפיה, מדובר בתוספת המותנית ברווח עתידי איננה סבירה ואיננה נתמכת בראיה כלשהי בין שמדובר בהסכם עבודה ובין שמדובר במסמכי התחשבנות או בקיומה של התחשבנות. משכך הוכח להנחת דעתנו ואנו מקבלים בהקשר זה את גרסת התובע לפיה, מענק זה לא הותנה בתנאי והיה למעשה חלק משכרו הקובע. על רקע זאת, התוצאה היא כי שכרו הקובע של התובע מסתכם בסך של 30,000 ₪.
56.בהתאם לכך התובע זכאי אפוא לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 435,000 ₪ (14.5 שניםX 30,000 ₪).
לסיכום
57.תביעתו של התובע מתקבלת במובן זה שאנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 435,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד סיום יחסי העבודה ביום 16.4.2011 ועד למועד התשלום בפועל.
58.אשר לרכיב התביעה שעניינו תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, סבורים אנו כי אין מקום לפסוק לתובע סכומים מעבר להפרשי הצמדה וריבית וזאת מהטעמים הבאים: כפי שהוסבר לעיל, אנו לא שוכנענו בטענות הנתבעת ביחס לסיבות ולנסיבות שאפפו את התפטרותו של התובע: הן ביחס להפרת ההסכם בדבר ההתחייבות לעבוד תקופה קצובה והן ביחס לחלקו בקנוניה הנטענת. עם זאת, התרשמנו כי בתנאי התחרות העסקית בשוק הרלוונטי ועל רקע מכלול הנסיבות כפי שהיו עובר להתפטרות התובע וסמוך לאחריה, לרבות ההתקשרות של התובע עם דורם, עזיבתם של רוד וטרילוקס את הנתבעת מחד ופיתוח עסקיהן עם דורם מאידך - יכול היה להתעורר חשד סביר בלב הנתבעת בנוגע לתום ליבו של התובע. חשד שלא עלה בידיה של הנתבעת להביאו אל תוך המתחם של רמת ההוכחה הנדרשת בהליך זה. בהתאם לכך, לא שוכנענו כי הנתבעת העלתה את טענת ה"קנוניה" בחוסר תום לב מתוך אמונה וידיעה כי מדובר בטענה חסרת שחר אלא כי היא אכן האמינה באמת ובתמים במניעיו הבלתי כשרים של התובע. משאלה הם פני הדברים הרי שיש מקום לקבוע כי היו בין הצדדים חילוקי דעות שיש בהם ממש בכל הנוגע לעצם הזכאות של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, באופן שהביא אותנו לפסוק כפי שפסקנו בשאלת פיצויי ההלנה. לקביעות אלה תהיה אף השלכה על קביעת שיעור ההוצאות, חרף דחייתה של התביעה שכנגד וקבלת התביעה של התובע כמעט במלואה.
59.התביעה שכנגד –נדחית.
60.כמו כן אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.
|
|
|
|
|
|
|
עדנה גרוס נ.צ (עובדים)
|
|
נטע רות, שופטת
|
|
גרשון עמל נ.צ (מעסיקים)
|
ניתן היום, כ' בסיוון התשע"ה, (7 ביוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.