העובד יהיה זכאי לתוספת יוקר, בהתאם לצווי הרחבה של שר העבודה והרווחה אשר יפורסמו מעת לעת.
ג. ביטוח מקצועי - שכבת בסיס (להלן - פרמית הביטוח) ודמי חברות שנתיים ללשכת עורכי הדין (להלן - דמי החבר).
ד.הוצאות נסיעה מבית העובד ובחזרה.
ה.מאחר והצדדים מסכימים והעובד יודע כי עבודתו עלולה להצריך עבודה בשעות נוספות וכי צפוי שהעובד יעבוד עוד כשעה נוספת ביום, לעובד ישולם, בנוסף למשכורת הנ"ל גמול גלובאלי בסך 1,596 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, המהווה תשלום בגין עבודה בשעות נוספות בהיקף של 25 שעות נוספות בממוצע לחודש."
בסעיף 11 לחוזה נקבע -
"הצדדים קובעים כי בתום ארבעה חודשים מיום תחילת העבודה יידונו על הערכה מחדש של הסכם זה."
11.כאמור, לטענת התובע, הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם בכל הנוגע לשכר העבודה המוסכם ובנושא ההפרשות הפנסיוניות. לגרסתו, הצדדים הסכימו על שכר התחלתי נמוך יחסית בסך 7,500 ₪, הנופל מהשכר ששולם לו במקום עבודתו הקודם (8,000 ₪ - מוצג 3 לתיק המוצגים, סעיף 7 א' לתצהיר התובע), והנתבעים התחייבו ששכרו של התובע יועלה ויועמד על 8,500 ₪ נטו בחלוף ארבעה חודשים להעסקתו (סעיפים 30-31 לתצהיר התובע). בפועל, בחודש מרץ 2009 הועלה שכרו של התובע ב – 1,000 ₪ והועמד על 8,500 ₪ ברוטו.
על כן נתבעו הפרשי שכר בסך 250 ₪, מחודש מרץ 2009 ועד למועד סיום העבודה. בנוסף, נתבע פיצוי בסך 1,000 ₪ לחודש, לחודשים נובמבר 2008 - פברואר 2009, שכן לטענתו של התובע, אלמלא התחייבו הנתבעים להעלות שכרו במרץ 2009, לא היה מסכים לעבוד בשכר התחלתי נמוך. על כן, לשיטתו, התובע זכאי לקבלת ההפרש בין שכרו ההתחלתי לשכר הראוי שהיה על הנתבעים לשלם לו (סעיף 34 לתצהיר התובע).
שתי תביעות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, שכן התביעה לפיצוי בכל הנוגע לשכרו ההתחלתי מושתתת על הטענה לפיה הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם בכל הנוגע להעלאת שכרו לסך של 8,500 ₪, ומשנתבע סעד עצמאי לפיצוי בגין אי העלאת שכר, הרי שהתביעה בכל הנוגע לשכרו ההתחלתי של התובע מתייתרת.
12.נוסף על כל האמור לעיל, התובע גם תבע הפרשי שכר של 1,000 ₪ לחודש, החל מינואר 2010. בהקשר זה התובע טען שעו"ד גלעד התחייב שמדי שנה תשקל העלאה נוספת בשכרו, אולם בפועל מחודש מרץ 2009 לא קיבל כל העלאת שכר, באמתלת שווא לפיה עקב המשבר הכלכלי העולמי, אין באפשרות הנתבעים להעלות את שכרו.
13.הנתבעים הכחישו את כל טענת התובע בנושא הפרשי השכר. עו"ד גלעד הבהיר כי כל ההסכמות בין הצדדים באו לידי ביטוי בחוזה העבודה אשר נחתם על ידי התובע לאחר שבחן אותו והביע השגותיו (סעיפים 15-17 לתצהיר גלעד). בחוזה נקבע במפורש כי בחלוף ארבעה חודשים מתחילת עבודתו של התובע, ישקלו הנתבעים להעלות שכרו, אולם הצדדים נמנעו מלקבוע סכום מחייב (סעיף 17 לתצהיר גלעד). כפי שהעיד גלעד בחקירתו הנגדית (עמוד 61 לפרוטוקול, שורות 30-31):
"ש.תסכים איתי שהסכמנו בהתחלה לאחר 3-4 חודשים ששכרי יעלה ל- 8,500 ₪ נטו?
ת.ממש לא."
לעדותו החד משמעית והברורה של עו"ד גלעד יש להוסיף כי טענות התובע נעדרות כל אחיזה בחוזה העבודה, כפי שיפורט להלן.
14.הכלל הוא כי חוזה מהווה מיצוי של הדרישות והטענות ההדדיות, כך שדרך כלל, נושאים שלא הוזכרו במפורש בחוזה אינם חלק ממנו. מושכלות ראשונים אלה נפסקו לפני שנים רבות בע"א 138/56 דוידון נ' חברת בוני חיפה בע"מ, פ"ד יא (3) 1474, 1479 (1957):
"...כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל משא-ומתן שהתנהל ביניהם בעל-פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם. לפיכך, אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית-המשפט, מפני שאינם לעניין."
ור' גם בע"א 22/63 בן ציון נ' אזולאי, פ"ד יז (3) 1410 (1963); ע"א 2028/93 אפרים נ' שרון, 9.2.95 (סעיף 11 לפסק הדין); רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו (5) 156 (2002).
ברוח דומה, קבע בית המשפט העליון בע"א 10545/09 בטאן נ'INTEGRA MICROSYSTEMS1988 INC, 1.3.12, את הדברים הבאים:
"הבטחתו של הבר לעומת זאת אינה נזכרת בהסכם ואין לה כל נקודת אחיזה בו ולו ברמז (השוו: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי - פרשנות החוזה 235-233 (2001)). שתיקת ההסכם בהקשר זה מקשה על קבלת עמדת המערערים בנדון..."
הנובע מן הדברים שלעיל הוא שהסכמות הצדדים אשר קיבלו ביטוי מפורש בחוזה העבודה הן המחייבות את הצדדים. ככל שהתובע מבקש להראות שהחוזה כלל הסכמות נוספות שלא עלו על הכתב, הנטל עליו (רע"א 4525/07 א. בריל אדריכלים בע"מ נ' מורן חברה לבנין בע"מ, 22.11.07).
15.טענות התובע בכל הנוגע להתחייבויותיו של עו"ד גלעד נטענו בעלמא ולא הובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בה. יתרה מזאת, התובע ניהל עם הנתבעים משא ומתן בכל הנוגע לתנאי עבודתו, הצדדים החליפו ביניהם טיוטת חוזה והתובע לא השיג על האמור בו, להוציא שני עניינים שבסופו של דבר לא נכללו בחוזה. בנסיבות אלה יש לדחות גרסת התובע בכל הנוגע להתחייבויות הנתבעים להעלאת שכר בשיעור הנטען על ידו וכן בכל הנוגע להעלאת שכר מחודש ינואר 2010.
16.התובע הוסיף וטען טענות שונות בדבר מצג שווא שהוצג בפניו במסגרת המשא ומתן שקיים עם עו"ד גלעד. לגרסתו, הנתבעים הציגו בפניו מצג לפיו בכוונתם לקולטו לתקופת עבודה ארוכה, יציאה להשתלמויות על חשבון זמן העבודה וכן שתבדק האפשרות שהתובע יקבל החזר בגין הוצאות השימוש באופנוע (סעיף 7 לתצהיר התובע). לטענות אלה אין כל בסיס בחומר הראיות, ועל כן מסקנתנו שהן נטענו בעלמא ולא הוכחו.
העדרות בשל מחלה
17.התובע נעדר מעבודתו מיום 6.10.09 ועד ליום 2.11.09 עקב מחלה (אישורי מחלה צורפו כמוצג 11 לתיק המוצגים מטעם התובע). בתקופה זו התובע אובחן כסובל מדלקת בשריר הלב, עבר צינתור, אושפז ובהמשך שהה בביתו עקב מחלה.
בגין תקופת המחלה שולמו לתובע דמי מחלה בהתאם להוראות הדין, בהתאם לוותק במקום העבודה.
18.לטענת התובע, הוא זכאי להשלמת שכר בגין כל תקופת המחלה, מאחר שחלה בעקבות העבודה (ר' טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה - מוצג 13 לתיק המוצגים, ר' סעיפים 36-45 לתצהיר התובע).
לגרסתו של התובע, במהלך חול המועד סוכות, הוא נאלץ לנסוע לעיר צפת על מנת להעתיק מסמכים לצורך טיפול בתיק שנוהל על ידי המשרד. כיוון שהנתבעים סירבו לממן את הוצאות הנסיעה באמצעות האופנוע הפרטי שלו, הוא נאלץ לנסוע בתחבורה ציבורית ובמהלך הנסיעה חלה הידרדרות במצבו הרפואי (התובע שב לתל אביב, לן במשרד ורק למחרת היום עלה בידיו לשוב לביתו ולקבל טיפול רפואי הולם).
הנתבעים הכחישו כי הליקוי הרפואי ממנו סבל התובע אירע עקב עבודתו והבהירו כי דמי המחלה שולמו לו כחוק.
19.התובע הבהיר בעדותו כי תביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי, להכרה בפגיעה ממנו סובל אירעה עקב העבודה נדחתה וכי התביעה שהגיש לבית הדין בנדון נמחקה בהעדר התייצבות. לגרסתו, לא מצא לנכון לנהל את התביעה מאחר שבמועד הדיון חש בטוב "ולא נשארה לו נכות" (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 13-33).
20.טענת התובע לפיה הליקוי הרפואי ממנו סבל אירע בעקבות העבודה לא הוכחה וגרסתו בעניין היתה מבולבלת (ר' הודעת דואר אלקטרוני מיום 1.11.09 – מוצג 10 לתיק המוצגים מטעם התובע). ראשית נציין שאם הליקוי הרפואי ותקופת אי הכושר היו מוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי, לא היתה קמה לתובע זכאות לתשלום כפל, היינו לשכר בגין אותה תקופה. מעבר לכך, בחוזה העבודה נקבע במפורש שהזכאות לימי מחלה תהיה על פי החוק (סעיף 7 לחוזה) ולא הוצג כל מקור נורמטיבי לחייב את הנתבעים בתשלום דמי מחלה מעבר לזכאות זו.
זאת ועוד, גם אם נלך לשיטתו של התובע, לפיה בשל קיומו של קשר בין העבודה ובין הליקוי הרפואי, על הנתבעים לשלם לתובע שכר בגין כל תקופת אי הכושר, העובדה שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של התובע, אינה מתיישבת עם גרסת התובע בדבר קיומו של קשר כאמור.
מכל הסיבות המפורטות לעיל, התביעה לתשלום שכר בגין תקופת אי הכושר העולה על הזכאות לדמי מחלה על פי החוק, נדחית.
גמול בגין עבודה בשעות נוספות
21.לטענת התובע, הוא עבד בממוצע כשלוש שעות עבודה נוספות ביום. כיוון ששולמו לו תמורה בגין 1.2 שעות עבודה נוספות ביום (25 שעות נוספות בחודש), הוא זכאי להפרש בגין 1.8 שעות נוספות ביום, בסכום של 32,754 ₪.
התובע העיד שעו"ד גלעד הטיל עליו נטל עבודה בלתי סביר, כך שלא יכול היה למלא את המשימות שהוטלו עליו במסגרת שעות העבודה הרגילות והוא עבד גם בימי שישי ושבת (סעיפים 22, 28, 29, 70-87 לתצהיר התובע).
22.הנתבעים הכחישו את כל טענות התובע בנושא.
לגרסתם, התובע לא התבקש לעבוד בשעות נוספות. נהפוך הוא, על פי עדותו של עו"ד גלעד, הוא עצמו האיץ בתובע לשוב לביתו בסוף יום עבודה ואף דרש מהתובע לקצר את משך הזמן שהשקיע בעבודה על התיקים שבטיפולו (סעיף 22 לתצהיר גלעד). עוד טענו הנתבעים, כי לאורך תקופת עבודתו, התובע לא טען דבר בנוגע לזכאותו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות (סעיף 27 לתצהיר גלעד) ומתצהירו עולה שמקורה של התביעה בנושא זו הוא בטענותיו של התובע בעניין היחס (המשפיל לטענתו) שקיבל מהנתבעים במהלך עבודתו ובסיומה.
עוד נטען שלתובע שולם גמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות למרות שלא היה זקוק לכך (סעיף 23 לתצהיר גלעד) וגם במקרים בהם התובע יצא מוקדם מעבודתו, לדוגמה במקרה של קורס שהתקיים בשעות אחר הצהריים, הנתבעים שילמו לתובע את שכרו במלואו, אף שלא היה זכאי לכך (סעיף 24 לתצהיר גלעד).
מעבר לכך נטען שהתובע הועסק ב"משרת אמון" וגם מן הטעם הזה יש לדחות תביעתו (סעיף 26 לתצהיר גלעד).
23.הנתבעים לא הציגו את דוחות הנוכחות של התובע, כך שאין בידינו ראיה לגבי מספר שעות העבודה של התובע בפועל.
לגרסתם של הנתבעים, אף שהתובע החתים כרטיס נוכחות מידי יום ביומו אין בידיהם הרישומים הרלוונטיים, מאחר שהמידע משעון הנוכחות הועבר ישירות לרו"ח של המשרד וזה התפרק, כך שלא עלה בידי הנתבעים להשיג את הרישומים הרלוונטיים (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 11-32).
24.לדעתנו, נפל פגם בכך שהנתבעים לא הציגו בפנינו את דוחות הנוכחות וטענותיהם בעניין נראות בעינינו דחוקות. זאת במיוחד כאשר התביעה הוגשה רק חודשים ספורים לאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעים וכל תקופת העבודה היא כשנה ותשעה חודשים.
25.בנוסף, אין בידינו לקבל הטענה לפיה התובע הועסק ב"משרת אמון" כהגדרתה בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 (השוו לנפסק בע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון - עו"ד כץ, 14.10.07; ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו–יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000); ע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, (28.11.10)).
26.חרף האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות להדחות וזאת גם אם נקבל את גרסת התובע בנוגע למספר השעות בהן נכח במשרד. זאת מאחר שהתובע לא הוכיח שעבד במהלך כל שהותו במשרד וכן לא הוכיח כי עבודתו בשעות נוספות נעשתה באישור הנתבעים.
27.בסעיף 4 לחוזה העבודה נקבעה מסגרת שעות העבודה של התובע כדלקמן-
"ימי ושעות עבודה:
א.ימי העבודה הרגילים הם 5 ימים, 43 שעות בשבוע.
ב.למרות האמור, ידוע לעובד כי עבודתו עלולה להצריך עבודה כשעות נוספות, וכי צפוי שהעובד יעבוד עוד כשעה נוספת ביום.
ג.לעובד תינתן הפסקה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א- 1951
ד.שעות העבודה יהיו גמישות בהתאם לצרכי העבודה.
ה.על העובד יהיה לעמוד לרשות המשרד כל שעלת העבודה הרגילות כאמור לעיל ואף מעבר להן ככל שיידרשו תנאי העבודה וצרכי תפקידו."
28.על פי עדותו של עו"ד גלעד, הוא הפציר בתובע לסיים עבודתו במסגרת שעות העבודה הרגילות ואף ביקש ממנו שלא לעבוד עבודה בשעות נוספות (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 13-22):
"ש.היית מודע לכך שעבדתי ש"נ ועבדתי גם בימי שישי וחול המועד?
ת.ממש לא. מעדותו של עו"ד גולדברג וכנראה שזה חזר על עצמו. היו ימים שאני הלכתי הביתה ושאלתי למה אתה לא הולך ואתה אמרת – מה אכפת לך. אני לומד. היה לך את מלוא האמון, היו לך את המפתחות של המשרד, יכולת לגשת לכל מגירה ולכל מחשב במשרד. רקמת מזימה של חודשים רבים לפני שסיימנו את יחסי עובד – מעביד. לא האמנתי בחיים שבקרבנו יש אדם שחותר תחתינו.
אני מאמין שהכל כתוב בתצהירי. רק במהלך ניהול התביעה ובניגוד לתביעה, גילית את אוזנינו שבמשך חודשים רבים התעסקת באיסוף ראיות הקלטות שלקוחות שלנו ושלנו ואח"כ נשארת במשרד במהלך יום העבודה, כדי לשכתב ולהשמיד, לצורך הגשת התביעה הזו."
גלעד הבהיר כי ביקש מהתובע להקדיש את הזמן הראוי לכל תיק, אולם בפועל תיקים פשוטים טופלו באופן מסורבל והטיפול בהם התארך באופן חריג (עמוד 62 לפרוטוקול, שורות 8-11):
"ש.דרשת ממני להמעיט בזמן אותו אני משקיע בתיקים שלכאורה היו באחריותי?
ת.ממש לא. מה שביקשתי ממך זה לסדר את הזמן שלך, להקדיש את הזמן המתאים לתיקים. כמו התיק של פ.ל שהיה תיק פשוט והפך להיות להררי קלסרים."
ובמקום אחר (עמוד 52, שורות 26-31):
"ש.תסכים איתי שנאמר לי פעם אחר פעם להפחית מהזמן שאני מקדיש לתיק הזה.
ת.אני לא יכול להשיב בכן או לא כמו שאתה מבקש. אני זוכר שמספר רב של פעמים הפננו את תשומת לבך לכך שאתה מרחיב ומעצים טיפול בנקודות נקודתיות והופך תיק פשוט לתיק מסובך עתיר ניירת, עתיר בקשות לביה"מ וגורם לסיבוכם של התיקים ולכך שאם אתה מקדיש המון זמן לתיקים שכאלה, אתה מודיע שאינך מסוגל לטפל בתיקים אחרים."
התובע אישר גרסה זו במשתמע. גם על פי גרסת של התובע, עו"ד גלעד האיץ בו לסיים את המטלות שהוטלו עליו ודרש ממנו לעמוד בסד זמנים שאינו ריאלי לטעמו (סעיפים 79-81 לתצהיר התובע). כלומר, למעשה התובע הודה שנדרש לעמוד בזמנים ולהגביל את מכסת שעות העבודה.
29.על פי הדין, על מנת שתקום לעובד זכות לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, עליו לקבל את אישור מעסיקו לעבוד אותן (ע"ע 508/08 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט - ארפי, 30.6.10) והוא אינו רשאי לבצע עבודה בשעות נוספות בניגוד להוראת מעסיקו (מ' גולדברג, נ' פיינברג, דיני עבודה, כרך שני, פרק 15, עמ' 27 (2010); י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 13 עמ' 17, הוצאת ניצן, 2006).
30.בנסיבות שלפנינו, עולה בבירור מהראיות שעו"ד גלעד ביקש מהתובע לעמוד בזמנים, להמנע מסרבול התיקים (עמוד 52 שורות 14-15, עמוד 52 שורות 26-30, עמוד 54 שורות 23-26) ולהימנע מעבודה בשעות נוספות.
עו"ד גלעד העיד באופן עקבי כי פעמים רבות הטיל מטלות שונות על התובע ומשהאחרון הודיע לו כי אין באפשרותו לטפל בתיקים אלה, המשימות עברו לטיפול של עו"ד גלעד, בסמוך לצאתו לחופשת מחלה ובהמשך בסמוך לסיום עבודתו (סעיף 78 לתצהיר גלעד ועדותו בעמוד 63 שורות 22-26).
טענותיו של עו"ד גלעד עולות בקנה אחד עם האמור בתמליל שצורף (תמלול 24 מיום 20/5/10 עמ' 19 לתמלול):
"אלישע:לא, לא, יש יש עדיין את שלישי ורביעי שבימים האלה אני מחזיר אבל אם אתה מסתכל תראה לי חודש אחד שעבדתי פחות מהשעות. ההיפך כל חודש וחודש נתתי יותר שעות מאשר הייתי צריך לתת. אם נסתכל.
שי: אלישע תשמע אני לא מסתכל על השעות שאתה נותן או לא נותן. כי אתה לא עובד לי כאן לפי שעון. אתה עובד לפי כמות העבודה שאני מעביר אליך. ואתה אומר לי אני לא מסוגל לעבוד אז אני מוריד מעל אז אני מוריד ממך ולוקח את זה עלי. אני..
אלישע: במילים אחרות מה זאת אומרת? שאני אעשה שעות נוספות אבל כשאני צריך משהו אז אני לא מקבל.
שי: אתה לא עושה שעות נוספות אני רוצה להדגיש את זה שלא יעלה על מוחך אפילו לדקה אחת. מעולם לא אישרתי לך שעות נוספות. מעולם לא ביקשתי ממך להשאר שעות נוספות. ואתה שיהיה ברור חד משמעית שלא אף פעם יעלה בראש אפילו הנושא הזה. אני לא ביקשתי ממך אף פעם כאן להשאר שעות נוספות זה שנשארת זה מיוזמתך הפרטית. אני לא אמרתי.
אלישע: כי היה צריך לעשות עבודה.
שי: אני לא יכול להכריח.
אלישע: כי צריך לעשות עבודה, אני לא יכול...
שי: אני לא יכול להכריח אותך לצאת מהמשרד כשאתה נשאר כאן."
כלומר, בזמן אמת וטרם שהתובע דרש דבר בנושא העבודה בשעות נוספות, עו"ד גלעד הבהיר לתובע שהוא אינו נדרש לבצע עבודה בשעות נוספות, מעבר לאלה שבגינן שולם לו שכר.
31.לאמור לעיל נוסיף שעל פי עדותו של התובע, בחודשים האחרונים לעבודתו הוא נהג להשאר במשרד ולהאזין להקלטות שביצע במהלך יום העבודה (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 8-26). היינו, העובדה שהתובע נשאר לעיתים מעבר לשעות הפעילות של המשרד, אינה בהכרח מעידה על עבודה בפרקי זמן אלה.
32.זאת ועוד, הטענה לעבודה בשעות נוספות העולות על 25 שעות בחודש, אינה מתיישבת עם הראיות לפיהן בחלק מתקופת עבודתו התובע יצא פעמיים בשבוע לפני סוף יום העבודה, על מנת להשתתף בקורס מד"א.
33.מעבר לטענה הכללית של עבודה בשעות נוספות (מעבר לאלה ששולמו לתובע), התובע טען שהוא זכאי להפרשים בגין הסכומים ששולמו לו בגין רכיב זה בתלושי השכר. התובע הצביע על כך שהחל מחודש מרץ 2009, במקום סכום של 1,596 ₪ ששולם לו בגין עבודה בשעות נוספות, הוא קיבל רק 1,591 ₪, היינו הפרש של 5 ₪ לחודש (תלושי השכר צורפו כמוצג 5 לתיק המוצגים מטעם התובע).
הנתבעים טענו שמדובר בתקלה בהנהלת החשבונות, שגרמה לכך גמול השעות הנוספות הועמד על 1,591 ₪ ואילו היתרה בסך 4 ₪ נזקפה על חשבון שכר הבסיס של התובע (8,504 ₪ במקום 8,500 ₪). כלומר, לזכות התובע קיימת יתרת חובה של שקל אחד לחודש (שהם 17 ₪ בגין כל התקופה הרלוונטית).
34.מעיון בתלושי השכר נראה כי אכן נפלה טעות ברישום שבתלושי השכר, כך שלמעשה משכרו של התובע נגרע שקל אחד, ולא 5 ₪ כפי שטען. מדובר בסכום נמוך מאד, אולם כיוון שאין חולק שהוא מגיע לתובע, יש לפוסקו לזכותו.
חופשה
35.לטענת התובע, הוא אולץ לצאת לחופשה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, בחודש יולי 2010. על כן נתבע החזר של יום חופשה אחד בסך 481 ₪. בנוסף, לתובע טענות לגבי חישוב דמי החופשה ועל יסוד חישוביו, הוא תבע הפרשי פדיון חופשה בסך 952 ₪ (סעיפים 142-155 לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעים, עו"ד גלעד הציע לתובע לנצל את יתרת ימי החופשה שנצברה לזכותו בתקופת ההודעה המוקדמת, על מנת שיוכל לאתר מקום עבודה חלופי. התובע הסכים לכך ואף חתם על טופס בקשה לחופשה, כמקובל במשרד. בהמשך, התובע ביקש לבטל את יום החופשה האחרון המתוכנן - 28.7.10 (סעיפים 47-49 לתצהיר גלעד, מוצג 30 לתיק מוצגי התובע).
36.מעסיק אינו רשאי לחייב עובד לצאת לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת והוצאת עובד לחופשה בתקופה זו תעשה בהתאם לדין ובכפוף לחובת תום הלב, תוך שקילת צרכי המפעל (ע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ - ארז, 3.8.08 והפסיקה המוזכרת שם).
37.בשקילת גרסאות הצדדים לגבי הנסיבות שקדמו ליציאתו של התובע לחופשה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, אנו מקבלים את גרסתם של הנתבעים.
התובע הקליט את כל אשר נעשה במשרד באופן שוטף. על רקע זה, הדעת נותנת שאם עו"ד גלעד אכן אילץ את התובע לצאת לחופשה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, התובע היה מציג את הקלטתה. בתמלילים שהתובע צירף אין זכר לשיחה שכזו. הכלל הוא כי המנעות מהצגת ראיה פועלת לחובת בעל הדין שהראיה היתה בידיו (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, 9.5.11). מאחר שלא הוצגה בפנינו כל אסמכתא בנדון, הדבר צריך להישקל לחובת התובע.
לא זו בלבד שאין הקלטה התומכת בגרסת התובע, אלא שבתמליל שהתובע צירף, עו"ד גלעד נשמע כשהוא אומר לתובע שאם אינו מעוניין לצאת לחופשה, הוא לא יחייבו לעשות כן וכי יציאתו לחופשה מותנית בהסכמתו (עמוד 42 לתמליל מיום 14.7.10):
"על פי הפסיקה אני לא יכול לחייב אותך לקחת את הימי חופשה ... אבל בן אדם יכול בהסכמה. יש דברים שהם קוגניטיביים שלא ניתן להתנות עליהם
...
יש דברים שהם בהסכמה... אתה לא רוצה אל תצא נגמר הסיפור".
בנוסף, עדותו של עו"ד גלעד היה עיקבית וחד משמעית ולפיה התובע הוא שביקש לנצל את החופשה שנצברה לזכותו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת וכי לא הוא זה שאילץ אותו לנהוג כך (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 16-19).
38.לאור כל האמור, נדחית גרסת התובע לפיה הוא אולץ לנצל ימי חופשה שנצברו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.
39.לא מצאנו ממש גם בטענות התובע לגבי חישוב שווי יום חופשה. בעניין זה נבהיר שהנתבעים שילמו לתובע דמי חופשה בתעריף של 370 ₪ ליום, בעוד שלטענת התובע, תעריף החופשה היומי שהגיע לו עמד על 481 ₪. טענת התובע אינה ברורה ואינה מתיישבת עם שכרו החודשי (10,095 ₪ כולל רכיב השעות הנוספות). כמו כן מקובלת עלינו טענת הנתבעים לפיה דמי החופשה מחושבים כקלנדריים (סעיף 50 לתצהיר גלעד). לפיכך, גם חלק זה של התביעה להפרשים בגין פדיון חופשה, נדחה.
החזר הוצאות נסיעה
40.התובע עבר להתגורר בגדרה, החל מחודש אוגוסט 2009. לטענתו, מחודש זה היה על הנתבעים לשלם לו דמי נסיעות בהתאם לתעריף הנסיעה הריאלי מביתו שבגדרה לתל אביב ולא בהתאם לתעריף הנסיעה מרמת גן (מקום מגוריו הקודם) לתל אביב. לגרסת התובע מדובר בהפרש של 2 ₪ ליום והתביעה ברכיב זה עומדת על 462 ₪ (לתקופה שמחודש אוגוסט 2009 עד חודש יולי 2010).
התובע הוסיף וטען כי החל מיום 1.1.10, תעריף הנסיעה היומי המפורט בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה הועלה בשקל אחד לעומת התעריף שקדם לתקופה זו, ומשום כך הוא זכאי להפרשים נוספים בסך 147 ₪ (1 ₪ X 21 ימי עבודה X 7 חודשים; סעיפים 134-141 לתצהיר התובע).
41.לטענת הנתבעים, בעת קבלתו של התובע לעבודה הוא הודיע שהוא מתגורר ברמת גן ובהתאם ציפייתם היתה שישלמו לתובע דמי נסיעה ממקום מגוריו זה לעבודה, כאשר מקום מגוריו של התובע היה שיקול במסגרת קבלתו לעבודה. על כן, חובתם לתשלום דמי נסיעה מתמצה בעלות הנסיעה מתל אביב לרמת גן.
הנתבעים הוסיפו וטענו שהחזר הוצאות ששולם לתובע החל מחודש ספטמבר 2009, בגין נסיעה מגדרה לתל אביב, נעשה שלא כדין ועל כן, לשיטתם, הם זכאים להחזר שנתבע במסגרת התביעה שכנגד.
42.חובת המעביד בתשלום דמי הנסיעה היא בגין הוצאות הנסיעה מבית העובד למקום העבודה ואף בחוזה העבודה של התובע נקבע במפורש כי התובע זכאי להחזר בגין הוצאות נסיעה מביתו לעבודה (סעיף 5 ד' לחוזה). מדובר בהחזר הוצאות שהעובד הוציא מכיסו והוא מוגבל בסכום על פי הוראות צו ההרחבה.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבעים, ממנה משתמע כי החזר הנסיעות לעובד הוא נתון קבוע שנקבע בראשית תקופת העבודה וכי אם העובד יבחר לשנות את מקום מגוריו, הוא יצא נפסד ממהלך זה. לפיכך, אנו קובעים שהתובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה ממקום מגוריו בפועל, כפוף לתקרה הקבועה בצו ההרחבה.
43.על פי הוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה, מיום 19.1.10 דמי הנסיעות היומיים הועלו בשקל אחד לעומת התעריף הקודם (י"פ 6107, התש"ע, 1108, עמ' 3887). יחד עם זאת, התובע לא הציג במסגרת ראיותיו ולא טען בתצהירו מהי עלות הנסיעה מגדרה למקום מגוריו. לצורך ההכרעה בעניין, מוכנים אנו להניח שעלות נסיעה בתחבורה ציבורית עולה על התקרה הקבועה בצו ההרחבה, כך שהתובע זכאי לסכום המקסימלי היומי הקובע בצו.
יחד עם זאת, מעיון בתלושי השכר עולה כי לתובע שולם גמול מספק בגין רכיב זה. אמנם החל מינואר 2010, בעמודת "תעריף" שבתלושי השכר של התובע, נרשם שדמי הנסיעה הם בסך 22.7 ₪ ליום. יחד עם זאת, מהתלושים עולה שהנתבעים גילמו את החזר ההוצאות, כך שבפועל, שולם לתובע בגין רכיב זה סכום ברוטו גבוה מהסכום המגיע לתובע, גם על פי התקרה המעודכנת שנקבעה בצו ההרחבה (למשל, בחודש ינואר 2010, הסכום ששולם לתובע כנסיעות היה 733.38 ₪). על כן אנו קובעים כי שולם לתובע גמול מלא בגין החזר הוצאות נסיעה וכי אינו זכאי להפרשים ברכיב זה.
44.לאמור לעיל נוסיף כי לא מצאנו מקום לקבוע מסמרות במחלוקת העובדתית בין הצדדים, מתי התובע עבר להתגורר בגדרה ומתי הודיע זאת לנתבעים. זאת מאחר שעל פי תלושי השכר, הנתבעים החלו לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה מוגדל (יחסית לעלות חופשי חודשי במרחב תל אביב) ואשר תואם את הסכומים ששולמו לתובע בהמשך, כבר בחודש ספטמבר 2009. היינו, מאותו מועד שולם לתובע גמול נסיעות מתל אביב לגדרה, עיר מגוריו.
מועד זה מתיישב עם העולה מהראיות (הודעה על הפסקת שכירות, בה הודיע התובע על עזיבת הדירה בה התגורר בסוף חודש 2009 - מוצג 28 לתיק מוצגי התובע; הסכם שכירות נוסף והודעה על ביטולו מיום 11.8.09 - מוצג 29 לתיק מוצגי התובע), לפיהן התובע עבר לגדרה ביום 12.8.09.
45.לא מצאנו כל בסיס בדין לתביעה לגמול נוסף בגין התייקרות מחירי הדלק. התובע אינו זכאי להחזר הוצאות דלק, שכן זכאותו להחזר הוצאות נסיעה מתמצה בהוראות צו ההרחבה הרלוונטי. מעבר לכך ולגופו של הסכום שנתבע, מדובר בהערכה כללית של התובע ולא הובא כל הסבר משכנע לסכום זה.
46.בשולי הדיון בנושא החזר הוצאות הנסיעה, ראוי לציין שהתובע טען כי בסמוך לסיום עבודתו, הנתבעים התחמקו מלשלם לו תמורה מלאה בגין הוצאות הנסיעה. טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בתמליל שהתובע צירף, ממנו עולה כי הנתבעים ביקשו שיבהיר להם מהו תחשיבו ויפרט את הסכומים המגיעים לו לטענתו (סעיף 139 לתצהיר התובע).
הפרשות לביטוח מנהלים
47.בחודש יוני 2009 נפתחה לזכות התובע פוליסת ביטוח מנהלים. לטענת התובע, עם קבלתו לעבודה, עו"ד גלעד התחייב בפניו שהנתבעים יפתחו לזכותו קרן פנסיה, החל מהחודשים מרץ - אפריל 2009. על יסוד זה, נתבע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח מנהלים, מחודש מרץ ולחלופין מחודש אפריל ועד לחודש מאי 2009.
טענה נוספת בפי התובע, היא שהוא חוייב בתשלום כפול בגין דמי הגמולים (חלק עובד), אך הנתבעים השיבו לו את הסכום ששילם ביתר, באיחור ניכר בחלוף תשעה חודשים מהמועד שהועבר לידיהם. על כן, לטענתו, התובע זכאי להפרשי ריבית והצמדה בגין סכום זה (סעיפים 164-198 לתצהיר התובע).
48.לטענת הנתבעים, לא היתה כל הבטחה שהביטוח יחל לפני יוני 2009 ולא בכדי התובע לא ציין מהו המועד המדויק שסוכם בין הצדדים. נטען כי התובע הטעה את עו"ד הורנשטיין לחשוב כי סיכם עם עו"ד גלעד על ביטוח רטרואקטיבי החל מחודש אפריל. על יסוד טיעון עובדתי זה, הנתבעים עתרו להחזר כספי בסך 1,012 ₪ בגין ההפרשות לחודשים אפריל - מאי 2009 (סעיפים 51-61 לתצהיר גלעד, סעיפים 4-14 לתצהיר הורנשטיין).
ביחס לתביעה להפרשי ריבית והצמדה, הנתבעים טענו שיש לדחות את טענות התובע בנושא, מאחר שהצדדים הגיעו להסכמות סופיות בנושא, התובע קיבל תשלום מלא בגין הסכומים ששולמו על ידו בכפל ואף לא טען דבר בנושא בזמן אמת.
49.מעיון בדו"ח ההפקדות שהתובע צירף (מוצג 38 לתיק המוצגים מטעמו) עולה שבוצעו הפקדות רטרואקטיביות לפוליסה, בחודש אוגוסט 2009. על פי הסכומים המפורטים במסמך זה, בחודש אוגוסט חלק המעביד עמד על 1,353 ₪ ואילו חלק העובד הועמד על 507 ₪. סכומים דומים הופקדו גם בחודש ספטמבר 2009. ביחס לחודשים שוטפים אחרים (אוקטובר 2009 ואילך), מדובר בסכום שהוא כפול מדמי הגמולים החודשיים. כיוון ש"ההפקדה הכפולה" בוצעה בשני חודשים, הרי שלמעשה, בפועל בוצעה הפקדה לשני חודשים שקדמו לחודש אוגוסט 2009, היינו, גם לחודשים יולי ויוני 2009 (מסקנה זו עולה גם ממוצג 37 למוצגי התובע).
המסקנה לפיה דמי הגמולים שולמו רק בגין חודש יוני 2009 ואילך עולה גם ממסמכים אחרים. כך למשל, מנספח 9 למוצגים הנתבעים, שהוא הודעה פקס מחברת הביטוח הפניקס, עולה כי נכון ליום 18.8.10, תאריך תחילת הביטוח היה 1.6.09. כך גם עולה ממסמך נוסף מ"הפניקס" שנכלל במוצג 22 למוצגי התובע (מיום 30.3.11 וכותרתו – "מידע לצורך מילוי טופס 161 עבור ארזואן אלישע ת.ז. ...").
המסמך היחיד שמצאנו שבו מופיע מועד אחר, הוא "מצב חשבון עדכני" מיום 30.5.11, גם הוא נכלל באותו מוצג 22 למוצגי התובע ובו מצוין כי "מועד כיסוי ביטוח מקורי" 1.5.09.
יצויין כי התובע הציג מסמכים אחרים, בהם מועד תחילת ביטוח שונה, אך מדובר בהצעות ולא במסמכי פוליסה שנחתמה (ר' למשל נספח 32 למוצגי התובע).
50.יחד עם זאת, שני הצדדים טענו כי התובע בוטח באופן רטרואקטיבי והנתבעים אף תבעו את החזר דמי הביטוח לחודשים אפריל ומאי. בנוסף, התובע אף טען שבגין שני חודשים אלה (אפריל ומאי), הוא גם שילם את חלק ובכפל ורק לאחר חודשים רבים קיבל מהנתבעים החזר. לפיכך, אנו מקבלים את טענתם העובדתית של הצדדים לפיהם בפועל, שילמו דמי גמולים החל מחודש אפריל 2009.
51.כאמור, במסגרת התביעה שכנגד הנתבעים טענו שהתובע הציג בפניהם מצג שווא לפיו עו"ד גלעד התחייב לבטחו החל מחודש אפריל 2009, בעוד שבפועל הסיכום היה כי רק מחודש יוני יהא זכאי לביטוח. על כן עתרו להחזר דמי הגמולים.
טיעון זה מבוסס על העובדה שבטופס ההצעה לפוליסה הרישום הנוגע לתאריך תחילת הביטוח שונה בכתב יד מיום 01/06/2009 ל- 01/04/2009 (נספח 17 לתצהירי הנתבעים).
52.מהראיות עולה כי בזמן אמת, הנתבעים הפרישו לזכות התובע את דמי הגמולים באופן רטרואקטיבי. בנוסף, בין הצדדים היתה התחשבנות כספית, על רקע תשלומים שנגבו מהתובע באותו נושא וביום 4.5.10 הנתבעים החזירו לתובע את הסכום ששולם על ידו ביתר. מכך אנו למדים שהנתבעים הסכימו עם הטענה לפיה התובע זכאי לביטוח רטרואקטיבי וגם פעלו על פי הנחה זו. אם אכן הנתבעים היו סבורים אחרת, לא היו עורכים התחשבנות מפורטת בנושא ולא משיבים לתובע את הסכום שטען שנוכה ממנו ככפל "חלק העובד".
זאת ועוד, מהתמלול עולה שבסופו של יום, כאשר העניין לובן עם התובע, גם עו"ד הורנשטיין הסכים שהביטוח יהיה מחודש אפריל (עמוד 33 לתמלול מיום 4.5.10):
"אליהו חושב ) -אאא) והיתה תקופה שלא היה צורך בהתאם לחוק אפילו להעביר בכמה חודשים ראשונים (נחנק)
אלישע: לא. ההסכם בינינו היה שאני מקבל את הדבר. עכשיו...
אליהו: מאפריל, רגע רגע
אלישע: ההסכם היה שמאפריל אני מקבל את זה.
אליהו: שי אומר לי שזה ממאי ושכתבתם גם את זה ביניכם.
אלישע: אז בבקשה תביא לי את המסמך הזה. בכל מקרה גם הסיכום עצמו אינו משנה כאשר התשלום ששולם, שולם פה ...
אליהו: קיבלתי."
53.לא מצאנו בחומר הראיות עיגון לטענת התובע לפיה הובטח לו שיבוטח עוד החל מהחודשים מרץ-אפריל 2009. העובדה שהתובע לא נקב במועד ספציפי שבו היה אמור להיות מבוטח וגרסתו הכללית בנושא, מטה את הכף לדחיית טענותיו בנושא. מסקנה זו אך מתיישבת עם דחיית כלל טענותיו של התובע להסכמות שלא עוגנו בחוזה העבודה במפורש.
על כן התביעה להפרשי דמי גמולים לתובע נדחית.
54.גם טענות התובע לגבי זכאות להפרשי ריבית והצמדה בגין הסך של 1,095 ₪ שהועבר לו באיחור על ידי הנתבעים, דינן להידחות. הצדדים נדברו ביניהם בעניין ההחזר הכספי המגיע לתובע. התובע לא העלה טענה כלשהיא בדבר הפרשי ריבית והצמדה המגיעים לו ועם קבלת ההחזר אישר שאין לו כל תביעות בגין הסכומים ששולמו על ידו ביתר. הדבר עולה מהרישום על המסמך הנלווה לשיק שהועבר לתובע: "מאשר קבלת צ'ק זה לגבי התחשבנות בעניין הפרשים קופת פיצויים - פנסיה ב'הפניקס' והחזר בגין צ'קים שניתנו על ידי 4/5/10 " (נספח 6 לתיק המוצגים של התובע).
הפרשי פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים
55.בהקשר של תשלום פיצויי הפיטורים, התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים (התובע חזר בו מהתביעה לפיצויי פיטורים) ואילו הנתבעים טענו כי שילמו לתובע 161 ₪ ביתר ברכיב זה, וזאת על פי תחשיביו של התובע עצמו, ותבעו את השבתו.
56.על פי הראיות, הנתבעים שילמו לתובע פיצויי פיטורים בסכום כולל של 17,676 ₪ - סך של 11,538.7 ₪ על דרך שחרור רכיב הפיצויים בקרן הפנסיה (נספחים 5, 12-14 לתצהיר גלעד, נספחים 22-26 לתיק מוצגי התובע). כמו כן, ביום 9.11.10, שולם לתובע סך של 6,136 ₪ בגין פיצויי פיטורים, באמצעות חברת כלל - קופה כללית לפיצויים בבעלות הנתבעים (מוצג 22 לתיק מוצגי התובע).
57.לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו את פיצויי הפיטורים במועד, נמנעו מלפרט את התחשיב שעמד בבסיס הסכום ששולם לו, לא חתמו על המסמכים הרלוונטיים לצורך שחרור הפוליסה ורכיב הפיצויים שנצבר בה ואף דרשו מהתובע לחתום על טופס מיותר, בטרם מולא הטופס על ידם (סעיפים 35-42, 91-129 לתצהיר התובע).
58.מהמסמכים שהתובע צירף עולה תמונה שונה, לפיה הנתבעים ביקשו לשחרר לזכותו את פיצויי הפיטורים עוד טרם שסיים את עבודתו וחברת הביטוח "הפניקס" דרשה מהם ביום 12.7.10 להמציא את טפסי 161 ו-161 א' (נספח 6 לתצהיר גלעד). התובע סירב לחתום על טפסים אלה.
במהלך תקופת ההודעה המוקדמת הוחלפה תכתובת בין התובע לנתבעים באמצעות הדוא"ל, במסגרתה הנתבעים הודיעו לתובע מהם הסכומים המגיעים לו לגישתם, בהתאם להודעת רואה החשבון של המשרד. התובע דרש לקבל הסבר מפורט בכל הנוגע לסכומים הנדונים (נספח 17 לתיק מוצגי התובע).
ביום 3.8.10 הנתבעים הכינו שיק במסגרתו שולם שכרו האחרון של התובע בצירוף נלווים (פדיון חופשה והבראה). כן צורף מכתב נלווה במסגרתו ביקשו הנתבעים מהתובע לחתום על טופס 161 ו161א' (נספח 7 לתצהיר הנתבעים).
התובע לא הגיע למשרד הנתבעים ליטול את השיק ומשכך ביום 9.8.10 פנה אליו מר גלעד באמצעות מסרונים ובירר אימתי יגיע ליטול את השיק (נספח 8 לתצהיר גלעד):
גלעד: "אתה לא מתכוון להגיע לקחת את השיק?" התובע: "אמרת שתתקשר אלי כשהרו"ח יכין את החשבון"
גלעד: "החשבון כבר היה בידך עשרה ימים לפני סוף החודש והשיק ממתין לך במשרד"
התובע: "כמדומני ביקשתי פירוט חישוב"
ביום 10.8.10 הגיע התובע ונטל את השיק והמכתב הנלווה. ביום 15.8.10 פנה עו"ד גלעד לתובע באמצעות דוא"ל כך (סומן 20 לתיק מוצגי התובע):
"טרם החזרת לנו את טופס 161 א' חתום על ידך.
ללא טופס חתום אין באפשרותנו לפעול להעברת יתרת תשלום פיצויי פיטורין לחשבונך נא העבר בדחיפות
שי"
ביום 18.8.10 הודיעו הנתבעים לחברת הביטוח "הפניקס" על סיום עבודתו של התובע וביקשו להפסיק גבייה בגין הפוליסה על שם התובע. עוד הבהירו הנתבעים כי התובע טרם חתם על טופס 161 א' וכי יעבור טופס זה במצורף לטופס 161 עם קבלתו (נספח 10 לתצהיר גלעד).
ביום 25.8.10 הודיע התובע לנתבעים כי לזכותו קיימת פוליסה נוספת, לגביה לא התקבל טופס שחרור כנדרש. משכך, הנתבעים עמדו בקשר עם סוכנת הביטוח של התובע –
"כפי שאני מבין חתמת על מכתב שחרור לגבי פוליסה אחת בלבד- נתבקשת לחתום גם על שחרור הפוליסה השניה אודה באם יבוצע. הבנתי כי שחלת הודעת דוא"ל לסוכנת שלי וביקשת כי תיצור עמך קשר טלפוני- נבצר ממני להבין מדוע נמנעת מלהפנות אליה את שאלותיך בדוא"ל.
אבקשך כי כל פניה שלכם אל סוכנת הביטוח שלי תהיה בכתב (דואר/פקס/דוא"ל)
אלישע"
במענה, מסר לו גלעד את הדברים הבאים (נספח 11 לתצהיר גלעד)-
"כמו שאתה רואה, נחתמו שני מכתבי שחרור.
אני לא רואה צורך בפניות נוספות אליה כי כל מה שנדרש מאיתנו - נעשה.
נותר עדיין אותו טופס161 א' שקיבלת ממני וביקשת לבדקו אך עד עתה לא החזרת לי אותו חתום
זוהי, אגב, דרישת חברת הביטוח וכל עוד לא תחזיר את הטופס חתום, לא תעביר חברת הביטוח את הפוליסות לבעלותך.
נא הזדרז- הכדור בידך.
הטופס דרוש גם לצורך העברת יתרת פיצויי הפיטורין מעבר לסכומים שהצטברו לך בפוליסה."
בהתאם, העבירו הנתבעים טופס שחרור לפוליסה הנוספת שעמדה לזכות התובע.
התובע ביקש לקבל הסבר כיצד חושבו הסכומים המגיעים לו לגרסת הנתבעים. עו"ד גלעד הבהיר שהתובע מתבקש להציג תחשיב נגדי, אם יש לו השגות על תחשיב הנתבעים ושב והפציר בתובע להגיש את הטפסים הנדרשים.
בו ביום (25.8.10) חתמו הנתבעים על טופס שחרור הפוליסה, הכולל רכיב פיצויים שנצבר לזכות התובע.
ביום 6.11.10 הנתבעים שילמו לתובע את יתרת פיצויי הפיטורים, בצירוף המכתב הנלווה הבא:
הנדון: השלמת פיצויי פיטורין
1.מאחר וסירבת לחתום על טופס 161א' לצורך שחרור יתרת תשלום פיצויי הפיטורין מעבר להעברת פוליסת ביטוח המנהלים לבעלותך, פנינו לקופת הפיצויים הכללית בבקשה להוציא המחאה על יתרת תשלום הפיצויים
2. קופת הפיצויים נענתה לבקשתנו והוציאה המחאה לפקודתך המצו"ב 3. אין באמור במכתבנו זה משום פגיעה כלשהיא בזכות מזכויותינו
בכבוד רב ובברכת חברים
שי גלעד, עו"ד
59.לאור השתלשלות האירועים שפורטה לעיל, מצאנו כי נכונה טענת הנתבעים, לפיה התובע בהתנהגותו גרם לעיכוב בהעברת פיצויי הפיטורים לידיו. על כן אין מקום לחייב את הנתבעים בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בעניין זה יש להדגיש שהתביעה הוגשה בחלוף למעלה מ-60 יום מהמועד בו שולם לידיו חלק הארי של פיצויי הפיטורים.
60.אשר לתביעה להחזר הפרשי פיצויי הפיטורים לתובע (בסך 161 ₪), אנו סבורים שדינה להתקבל רק באופן חלקי.
למעשה, התובע לא הכחיש שהסכום שקיבל עולה על הסכום שנתבע, אלא שלטענתו מדובר בתביעה טורדנית והסכום שולם מרצונם הטוב של הנתבעים, כך שאין לנתבעים להלין אלא על עצמם שקיבלו את חישוביו (סעיפים 20-21 לתצהיר התובע בעניין התביעה שכנגד).
61.בהתחשב בכך שהתובע עצמו תבע רכיבים שבהם ההפרש בין הסכום ששולם לסכום שהגיע לו עומד על שקל אחד, אנו דוחים את הטיעון לפיו מדובר בתביעה טורדנית.
לגופו של עניין, הנתבעים לא הציגו את חישוב פיצויי הפיטורים לתובע. על פני הדברים, מהשוואת הנתונים בתלושי השכר לטופס 161, עולה כי הנתבעים כללו במשכורתו של התובע, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, גם רכיבים שאינם חייבים לכלול על פי הדין.
62.בנוסף ובאותו הקשר, לדעתנו, גם אם סכום פיצויי הפיטורים שהנתבעים שילמו לתובע עולה על הסכום שנתבע, בסופו של יום התובע לא עמד על התביעה ברכיב זה, כך שאת התביעה שכנגד בנושא פיצויי הפיטורים יש לבחון על פי החישוב הקבוע בחוק ולא על פי חישוביו של התובע.
63.על פי טופס 161, משכורתו האחרונה של התובע עמדה על 10,095 ₪ ומדובר בהודאת בעל דין של המעסיק, בדבר הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. על פי נתון זה, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 17,666 ₪ (10,095 ש"ח X 21/12 חודשים). משהתובע קיבל 17,676 ש"ח, הרי שהנתבעים זכאים להחזר פיצויי פיטורים בסך 10 ₪. סכום זה יקוזז מהסכומים שיפסקו לזכות התובע.
64.בשולי נושא זה נציין כי טענות התובע בנוגע לפיטוריו נטענו באריכות ושלא לצורך, שכן סוגיית זכאותו לפיצויי פיטורים לא היתה שנויה במחלוקת. מעבר לכך, טענת התובע לפיה הנתבעים ניסו לגרום לו להתפטר לא הוכחה ואף אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו בפנינו.
ביטוח אחריות מקצועית ודמי חבר בלשכת עוה"ד
65.ביום 3.8.10 הנתבעים הודיעו לתובע כי מהסכומים המגיעים לו בגין שכר חודש יולי 2010 ונלווים, תנוכה יתרת הסכום היחסית ששולמה על ידם, בשיעור של 5/12, בגין דמי חבר ללשכת עורכי הדין וביטוח אחריות מקצועית (ר' מוצג 42 לתיק מוצגי התובע שהובא לעיל).
66.לטענת התובע, הנתבעים ניכו משכרו את רכיב הפוליסה ודמי החבר, אף שרכיבים אלה שולמו על ידו בגין החודשים נובמבר - דצמבר 2008. טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו, כפי שיפורט להלן.
התובע לא הציג ולו ראשית ראיה בדבר עלות דמי החבר והפוליסה לשנת 2008. כל שצירף התובע הוא אישור לשנת 2007 (מוצג 40 לתיק המוצגים).
בנוסף ולגופו של עניין, מאחר שהסכומים שנוכו הם בגין התשלומים לשנת 2010 (כמפורט במכתב מיום 3.8.10), ברי כי אין רלוונטיות לסכומים בהם נשא התובע עצמו או מי מטעמו (מעסיקו הקודם – עו"ד גולדברג) בשנת 2008, עם תחילת עבודתו במשרד.
גם האמור בתמליל שצירף התובע בעניין מחזק המסקנה לפיה הצדדים נדברו ביניהם בכל הנוגע לדמי חבר ופוליסת ביטוח מקצועי לשנת 2010 בלבד (עמוד 8 לתמלול):
"שי: מה זאת אומרת באת עם
אלישע: אני הגעתי בנובמבר. נובמבר דצמבר באתי עם ביטוח ועם רישיון כבר. משהו ששולם עליו.
שי: תביא לי חישוב. נובמבר דצמבר 2008
אלישע: כן כן.
אורי: אהה זה בטח. תביא חישוב נגדי מה שמגיע תקבל, אלישע, עד השקל האחרון.
שי: תביא חישוב נגדי תקבל את ההפרש אני לא זכרתי, לא זכרתי כי היה לך נובמבר דצמבר 2008
אבל אם כן, בסדר גמור. אני מדבר איתך כאן אגב רק על שנת 2010 התשלום. בגלל זה אתה רואה אני רדפתי אחריך כבר מ 20- מיולי אמרתי לך תן לי את התחשיב הנכון.
אלישע: אבל יש לך רואה חשבון.
אורי: בואנה אתה חושב שהרואה חשבון שלו יודע שבנובמבר דצמבר היה לך ביטוח"
67.מעבר לכל האמור לעיל, מעדותו של עו"ד גולדברג (שהעסיק את התובע עובר לתחילת עבודתו אצל הנתבעים) ומעדות התובע עצמו עולה שעו"ד גולדברג הוא שנשא בעלות רכיבים אלה נכון לשנת 2008 (סעיף 9 לתצהיר עו"ד גולדברג, ונספח 5 לתצהירו; עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול, שורה 11 עד עמוד 9 שורה 7, ובמיוחד בשורה 9: "בפועל לא יצא כסף מכיסי...").
מאחר שבשנת 2008, התובע לא שילם בעצמו את דמי החבר או את הביטוח המקצועי, אין מקום לזכותו בסכומים כלשהם, בגין אותה שנה.
פיצוי בגין חוסר תום לב ועגמת נפש
68.לטענת התובע, הנתבעים נהגו בו בחוסר תום לב. נטען שיחסו האדיב של עו"ד גלעד ("בנחמדות" כלשון התובע), נועד לגרום לתובע לוותר בסיום עבודתו על זכויותיו, כגון פדיון חופשה בסיום עבודתו. התובע גם טען שכאשר לא נענה לבקשותיו של עו"ד גלעד, זה נהג כלפיו בגסות ואף נהג לחזור בו מדברים שנאמרו על ידו ואף הכחיש שהם נאמרו על ידו.
עוד נטען כי עו"ד גלעד "העמיס" על התובע מטלות רבות בתקופת ההודעה המוקדמת, אף שהמועד האחרון שנקצב לביצוען היה מאוחר למועד הפיטורים. לטענת התובע, הוא בזבז זמן עבודה יקר על מנת להשליט סדר במשרד הלא מאורגן (סעיפים 205-223 לתצהיר התובע), כי הוא השקיע את מיטב זמנו ומרצו בעבודה והנתבעים רמסו את זכויותיו, עשו כל שביכולתם "להיפטר ממנו" ולנשלו מזכויותיו (סעיפים 224-226 לתצהיר התובע).
69.לאור המסכת העובדתית שנפרסה בפנינו, אין לנו אלא לדחות טענות התובע בעניין. לא מצאנו כי הנתבעים ניסו לנשל את התובע מזכויותיו. מהראיות עולה שהנתבעים שילמו לתובע את זכויותיו בהתאם לתחשיב שנערך על ידי רו"ח של המשרד. בנוסף, הנתבעים פנו לתובע וביקשו שיבהיר להם מהן דרישותיו, אך הוא נמנע מלעשות כן (נספחים 19-20 לתיק מוצגי התובע).
גם לא מצאנו שהנתבעים ביקשו "להיפטר" מהתובע, ושוכנענו בגרסת הנתבעים לפיה התובע פוטר עקב חוסר שביעות רצון מעבודתו.
70.בהקשר זה נעיר כי הד לחלק מטענות הנתבעים ביחס לעבודתו של התובע, מצאנו באופן שבו התובע ניהל את תובענתו בהליך זה. ריבוי הבקשות מצדו של התובע תרם לסרבול ההליך. בנוסף, ריבוי הטענות (שלא כולן קשורות לסעדים הנתבעים) ואורכם של כתבי הטענות, הפכו את ההליך, בו נתבעים סכומים לא גבוהים במיוחד ונבחנת תקופת עבודה קצרה משנתיים, ל"תיק ארגז" הכולל אלפי עמודים.
71.בתשובה לשאר טענות התובע בנושא זה יש להשיב –
א.העובדה שהתובע נדרש לטפל בסידור המסמכים בתיקים שונים אין פירושה כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב. המעסיק רשאי לבחור מהן המטלות שיטיל על עובדיו, ביניהן סידור "טכני" של תיקים. הדברים נכונים גם לגבי טענות התובע בנוגע לעדכון החומר המשפטי במשרד בתוכנת עו"דכנית, שהיא תוכנה לניהול המשרד (סעיפים 16-18 לתצהיר התובע). כך גם העובדה שעו"ד גלעד הטיל על התובע משימות שהמועד האחרון שנקצב לביצוען על ידי בית המשפט היה מאוחר למועד סיום עבודתו, אין פירושה חוסר תום לב. המעסיק רשאי לתעדף את משימותיו על פי מיטב הבנתו והדברים נובעים מהפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. בוודאי שאין מקום לטענות התובע, לפיהן עו"ד המבקש להגיש כתבי בי-דין במועד שנקצב ואשר נמנע מלהגיש בקשות דחיה, הוא מעסיק הנוהג בחוסר תום לב.
ב.איננו מקבלים את טענת התובע לפי עו"ד גלעד לא היה עקבי ונהג לחזור בו מדברים שאמר. כך למשל, מתצהיר התובע עולה שעו"ד גלעד הבהיר לתובע שהוא יוכל לצאת מוקדם לצורך ראיונות, על חשבון ימי החופשה הצבורים של התובע ולא על חשבון זמן העבודה (סעיף 207 לתצהיר התובע). כפי שפרטנו בהרחבה, סוגיית ניצול ימי החופשה בתקופת ההודעה המוקדמת נדונה על ידי הצדדים ומשהתובע הבהיר כי אינו מעוניין לצאת לחופשה, בוטל יום החופשה המתוכנן.
ג.גם אין בסיס לטענת התובע לפיה פנייתו של עו"ד גלעד אליו, ביום 9.8.10, המזמינה אותו לסור למשרד וליטול את השיק המגיע לו, נאמרה מן השפה אל החוץ. עובר לסיום עבודתו של התובע, הנתבעים הציגו מהם הסכומים המגיעים לו לשיטתם והבהירו כי ככל שיש לתובע השגות הוא מתבקש להבהירן. התובע הוא שלא פעל בהתאם לבקשת הנתבעים (ר' תכתובת דואר אלקטרוני שנזכרה לעיל).
ד.לא מצאנו שיש ליתן משקל לטענות התובע לפיהן הנתבעים כתבו את השיקים של המשכורת ליום שבת, בכוונת מכוון. מהראיות שהוצגו עוד שרק 4 מתוך 19 שיקים שנמסרו לתובע, נרשמו לתאריך שחל בשבת (עדות התובע בעמוד 29 שורה 23 עד עמוד 30, שורה 1).
התביעה שכנגד
72.הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בארבעה נושאים: הפרשי פיצויי פיטורים, החזר הוצאות נסיעה ששולמו ביתר ודמי גמולים ששולמו ביתר (שלושת הנושאים נדונו לעיל) וכן פיצויים בשווי שעות העבודה של עו"ד גלעד, בשל אי השלמת המטלות שהוטלו על התובע, עובר לפיטוריו.
נדון בנושא האחרון העולה מהתביעה שכנגד – תביעת הפיצויים.
73.לטענת הנתבעים, התובע הפר את חוזה העבודה ולא עמד בהתחייבויותיו (סעיף 3 לחוזה פירט את חובות התובע, לרבות מילוי אחר הוראות בנאמנות ובדייקנות, לפעול במסירות וכדומה).
הנתבעים טענו שהתובע לא עמד במשימות שהוטלו עליו. פעמים רבות הודיע כי יש לו "סלט בראש" ובמקרים בהם לא הצליח לעמוד במטלות הנדרשות, העבירן לטיפולו של גלעד. הנתבעים הביאו כדוגמה שלושה מקרים (סיכומים בתיק בוררות, ערעור שהוגש לבית המשפט העליון בתובענה ייצוגית וסיכומי תשובה בתיק שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן).
לטענת הנתבעים, עו"ד גלעד השקיע 75 שעות עבודה על מנת לבצע את המטלות שהתובע נמנע מלבצע והפיצוי נתבע על פי עלות שעת עבודה של 250 דולר ארה"ב (סעיפים 70-80 לתצהיר גלעד).
74.התובע אישר שלא השלים את המטלות הנדונות. לטענתו, סמוך לשובו מחופשת המחלה וכן סמוך לסיום עבודתו היו בטיפולו תיקים רבים שהטיפול בהם התארך עקב אי סדר וטעויות שהתגלעו בשל טיפול קודם של עורכי דין אחרים במשרד. על כן לא עלה בידו להשלים את המלאכה שהוטלה עליו. התובע התייחס פרטנית לכל אחד מהתיקים שתוארו לעיל. כך, לגבי הערעור, נטען שלאחר מחקר מקיף שביצע מצא כי הצדק עם הצד שכנגד ומשכך לא עלה בידו להשלים את כתיבת הסיכומים. לגבי תיק הבוררות נטען שהיה תיק סבוך ביותר שהכיל מאות עמודי פרוטוקול ומסמכים רבים ומסיבה זו התובע ביקש לעבוד יומיים נוספים בחודש אוגוסט 2010, אך עו"ד גלעד סירב לכך.
75.לא מצאנו להידרש לטענות הצדדים בכל הנוגע למטלות שהוטלו על התובע ולטיב עבודתו. זאת מאחר שככל שהנתבעים לא היו מרוצים מתפקודו של התובע, הם היו רשאים לפטרו, כפי שאכן עשו, בסופו של דבר. בראות עינינו, מקום בו לא הוכח כי התובע פעל במזיד על מנת לחבל בעבודה, אין מקום לחייבו בפיצויים למעסיק בגין אי עמידה במטלות שבתחום אחריותו. נזכיר שאף בחוזה העבודה נכתב כי על התובע לפעול " לפי מיטב יכולתו, הבנתו וכושרו" ואין ראיה שהתובע לא פעל כך. מסיבות אלה מצאנו לדחות את התביעה שכנגד.
76.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהתובע זכאי להפרשי שכר בסך 17 ₪ ואילו הנתבעים זכאים להחזר פיצויי פיטורים בסך 10 ₪, ובקיזוז הסכום זה כנגד זה, התובע זכאי ל – 7 ₪ בלבד.
נוכח תוצאת ההליך, לאור התנהלותו הדיוניות של התובע שפורטה בהרחבה לעיל, בשים לב למספר הרב של הבקשות הדיוניות שהוגשו, אשר סירבלו את ההליך שלא לצורך, ותוך התחשבות בעובדה שהתביעה שכנגד שהוגשה כנגד התובע נדחתה, אנו מורים כי התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 15,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, י"ג טבת תשע"ה, (04 ינואר 2015), בהעדר הצדדים.
|
|
|
שאול שני, נציג ציבור, (מעסיקים)
|
|
דגית ויסמן, שופטת
|