עדיני יעל ואח' נ' החברה הארץ ישרא

החלטה

להכרעתי בקשת צד ג', הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" (להלן: "המבקשת") לעיון מחדש בהחלטה מיום 16.12.10, ולחלופין בקשה להגשת כתב הגנה מתוקן ולהמצאת דרישה לפרטים נוספים.

עסקינן בתביעה נגד החברה הארץ ישראלית (להלן: "המשיבה 2") בה עתרו התובעים לאכוף הסכמי מכר, לרשום זכויות במקרקעין ולחייב בתשלום פיצוי מוסכם בעילה של הפרת הסכמי מכר למכירת מגרשים במתחם המכונה 'אדמות הבולגרים'.

המשיבה 2 שלחה הודעת צד ג' למבקשת וטענה שהתנהלות צד ג' היא הגורם לעיכוב במילוי התחייבויות המשיבה כלפי התובעים.

בקשת המבקשת לסילוק על הסף של הודעת צד ג' כלפיה נדחתה בהחלטתי מיום 16.12.10. (להלן: "ההחלטה").

בבקשה דנן עתרה המבקשת שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו מיום 16.12.10 "על מנת שלא תצא תחת ידו שגגה חמורה בניהול התיק, ולא ישובשו סדרי הדין, ועל מנת שלא תקופח באופן חמור הגנתו של צד ג'" (סעיף 11 לבקשה).

יאמר כבר כי המבקשת לא ערערה על ההחלטה על אף שהתקבלה על ידי המבקשת ביום 26.12.10 (בהתאם לאמור ברישא עמוד 2 לבקשה).

המבקשת ציינה כי היא שומרת לעצמה הזכות לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין שינתן בהמשך (סעיף 4 לבקשה).

אומר כבר כי לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה ראיתי לדחות את הבקשה, שכן לטעמי המדובר בנסיון 'לעקוף' או 'לעקר' את החלטתי מיום 16.12.10, וכל ענינה של הבקשה להסביר לי מדוע קביעותי בהחלטה היו שגויות וכן הבנתי כי ההחלטה לא לטעמה ולא לרוחה של המבקשת.

ראיתי לציין כי בהחלטה מיום 21.2.11 (פנייתי למבקשת בשאלה אם היא עומדת על הבקשה) התייחסתי לצד 'הפרקטי', קרי, לנסות ולסיים את המחלוקת ולמצער ל'הוציא' את המשיבים (התובעים הפרטיים) מההליך כדי לשחררם מהצורך להמשיך את ההליך עד למתן פסק דין, לאחר שהנתבעת הסכימה לפצות כפיצוי ביניים את התובעים ולהתחלק בעת הזאת עם צד ג' תוך הבטחה להחזר כספי למי שעמדתו תתקבל בסופו של ההליך; וכבר אדגיש כי כלל לא התייחסתי למהות הסכסוך ולשאלה אם חלק מהטענות התקבלו בהליכים אלה או אחרים.

אני עדיין סבורה כי ראוי היה שכך יעשה וזאת רק כדי ל'שחרר' את התובעים הפרטניים מההליך ומההוצאות הרבות הכרוכות בכך ולאחר שהסכומים הוסכמו על התובעים; עדיין אני סבורה כי ראוי שכך יעשה במיתווה שהציעה הנתבעת.

ולבקשה

לטענות המבקשת

נכרכו יחדיו שני נושאים שונים, האחד - בקשת המבקשת לדחות על הסף את הודעת צד ג' שנשלחה מחמת מעשה בית דין, והשני – טענת המבקשת בדבר 'הרחבת חזית'.

לטענתה הועמדה המבקשת בפני נסיבות בהן לאחר שהודעת צד ג' כללה עילה ספציפית עליה השיבה בכתב ההגנה העלתה המשיבה 2 במסגרת כתבי בית דין שונים, עילות וטענות עובדתיות נוספות ולא ניתנה למבקשת אפשרות להתגונן בפניהן.

טוענת המבקשת כי בהחלטתי התייחסתי לטענות המשיבה 2 כאילו נטענו בכתב התשובה מטעמה בעוד שבפועל עלו טענות אלה לראשונה בתגובת המשיבה 2 לבקשת לסילוק על הסף, דבר המהווה הרחבת חזית. לדברי המבקשת עולה מהחלטת בית המשפט כי המונח "בין השאר" יכול להכיל בחובו אינסוף עילות תביעה כיד הדמיון הטובה על המשיבה 2, ואין לאפשר זאת, וככל שבית המשפט מייחס משמעות למונח "בין השאר" כמאפשר לכלול בחובן טענות שלא פורטו בכתב הטענות הרי המשמעות היא שההודעה לצד ג' נעדרת עילת תביעה שכן המונח "בין השאר" אינו כולל את העובדות המהותיות הנדרשות להקמת העילה.

לחלופין עתרה המבקשת לאפשר לה לפנות למשיבה 2 בבקשה לפרטים נוספים ולאפשר לה להגיש כתב הגנה מתוקן לאחר קבלת הפרטים הנוספים שיכלול התייחסות למכלול עילות התביעה שהובהרו מטעם המשיבה 2 וזאת מאחר שבית המשפט איפשר למעשה למשיבה 2 לתקן את ההודעה ולהרחיבה במסגרת התשובה ולמבקשת לא ניתנה הזדמנות להתגונן מפני עילות התביעה הללו.

לטענת המבקשת, בהעדר פירוט מינימאלי של עילת תביעה נגדה, לא היה מקום לפנות בדרישה למתן פרטים נוספים קודם לכן, שכן לא הוצגה כל עילה, לא עובדות ולא נימוקים שהיה צורך לבקש את פירוטם.

טענות המשיבה 2

הבקשה לעיין מחדש היא ניסיון נפסד להפוך את ההחלטה בדרך של "בקשה לעיון מחדש" ומהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט תחת הגשת ערעור על ההחלטה.