עובדיה נ' פלאפון תקשורת בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק חלקים מהתביעה אשר הגישה התובעת על הסף, בטענה למעשה בית דין.

הרקע לבקשה

במסגרת תביעה זו עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 143,263 ₪ על רקע התקשרות עם הנתבעת 1 (להלן: "פלאפון") לקבלת שירותי טלפון סלולארי והליכי גבייה אשר התנהלו בגין התקשרות זו, כאשר פלאפון יוצגה באותם הליכים על ידי עורכי דינה - הנתבעת 2.

בכתב התביעה, טוענת התובעת כי ביום 12.4.07 התקשרה עם פלאפון בהסכם לקבלת שירותי טלפון סלולארי (להלן: "ההסכם") והתחייבה לשלם עליהם בהוראת קבע. בינואר 2010, בשובה מטיול של כשלושה חדשים בחו"ל, גילתה שהבנק לא כבד שני חיובים של פלאפון. אף שהתובעת שילמה את החוב שנוצר עוד במרץ 2010, שללה פלאפון מהתובעת את האפשרות להוציא שיחות ומסרונים ממכשיר הטלפון שלה והמשיכה לחייבה בתשלום חדשי של 350 ₪. בהמשך, בדצמבר 2010, שילמה התובעת לפלאפון סך של 2,516.40 ₪ עבור מכשיר הטלפון ולטענתה – בלא הצדקה שכן תמורת המכשיר כבר שולמה במלואה עוד באפריל 2010. על אף זאת, טענה פלאפון לחוב של התובעת והחלה בנקיטת הליכים לגבייתו, באמצעות הנתבעת 2. הליכים אלו כללו הגשת תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ בחיפה (תיק מס' 02-5295610-401; להלן: "תביעת פלאפון") וכן פניות ישירות לתובעת במשלוח מסרונים. לטענת התובעת, שלחו הנתבעות 46 מסרונים הכוללים דרישה לתשלום החוב ואיומים שונים אם לא תעשה כן.

על רקע זה, טוענת התובעת בתביעתה כי המסרונים שנשלחו לה מהווים הפרה של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 וכן עוולה לפי דיני הנזיקין ועבירה אתית של הנתבעת 2. בגין מסרונים אלו עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 1,000 ₪ לכל מסרון ולכל אחד מהנתבעים ובסך הכל 92,000 ₪.

בנוסף, מתייחסת התובעת בתביעתה להתקשרותה עם פלאפון בהסכם וטוענת כי הוטעתה בהתקשרות עימה, כי ההסכם כולל תניות מקפחות ולמעשה פלאפון היא שהפרה את ההסכם. על בסיס טענות אלו עותרת התובעת לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים על אובדן ימי עבודה ועגמת נפש בסך 13,000 ₪, בתשלום פיצויים בגין הטעיה בסך 32,000 ₪, בהשבת כספים ששילמה לפלאפון בעת שמכשיר הטלפון שלה היה חסום, בהשבת כספים בהם חויבה בגין מכשיר הטלפון שרכשה ואף לביטול תביעת פלאפון שהוגשה כאמור ללשכת ההוצל"פ בחיפה.

יצוין כי לכתחילה הגישה התובעת תביעה נגד פלאפון לבית המשפט לתביעות קטנות אולם זו נמחקה בהחלטה מיום 24.5.11 ובסמוך לאחר המחיקה הוגשה תביעה זו.

בכתב ההגנה, מכחישות הנתבעות את טענות התובעת. בתמצית, מתארות הנתבעות בכתב ההגנה את מהלך ההתקשרות עם התובעת וטוענות כי דווקא התובעת הפרה את ההסכם באי תשלום חשבונות שלכן גם נותקה משירותי פלאפון ובהמשך גם נתבעה לתשלום חובה. נוסף לטענות לגופן של הטענות, טוענות הנתבעות בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה נוכח ההליכים המתבררים במקביל בתביעת פלאפון. טענה זו אף מבססת את טענת הנתבעות במהלך הדיון לפיה יש לסלק חלקים מהתביעה על הסף בשל מעשה בית דין.

ההחלטה בתביעת פלאפון

כאמור, בטרם הגשת תביעה זו וכאשר טרם התבררה תביעת התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות, הגישה פלאפון ללשכת ההוצל"פ בחיפה תביעה על סכום קצוב נגד התובעת בסך של 1,735.47 ₪. במסגרת תביעת פלאפון, טוענת פלאפון כי התקשרה עם התובעת בהסכם (נספח א' לתביעת פלאפון), כי עמדה בהתחייבויותיה וספקה לתובעת את כל השירותים לפי ההסכם ואילו התובעת הפרה את הסכם ולא שילמה את החשבונות התקופתיים למרות הפניות הרבות שהועברו אליה.

בעקבות הגשת תביעת פלאפון, הגישה התובעת ביום 13.1.11 התנגדות לביצוע התביעה ובירור ההתנגדות הועבר לבית משפט השלום בחיפה (תיק מס' 18580-01-11). בהתנגדותה, טענה התובעת כי היא עצמה הגישה תביעה נגד התובעת לבית המשפט לתביעות קטנות וזו טרם התבררה, שלכן בקשה לדחות התביעה.

ביום 8.3.11 התקיים דיון בהתנגדות התובעת לתביעת פלאפון, אלא שהתובעת לא התייצבה לדיון. בהעדר התייצבות הנתבעת נקבע כך:

"מכל האמור לעיל ובצירוף העובדה שהגנת המבקשת כללית וסתמית, והיא לא הביאה נימוקים להארכת מועד. כתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות אף הוא כללי וסתמי ואינו מהווה הגנה מפני התביעה כאן, על כן אני מורה על דחיית הבקשות וחידוש הליכי ההוצל"פ..."

טענות הצדדים בקשר עם הסילוק על הסף

במהלך הדיון המקדמי טענו הנתבעות כי ההחלטה שנתקבלה בהתנגדות ביום 8.3.11 יוצרת מעשה בית דין ביחס לעילות המפורטות בסעיפים 32.2 – 32.7 בכתב התביעה ועתרו לסילוקן על הסף. בתגובה, טענה התובעת כי היא מסכימה למחוק את העילה המופיעה בסע' 32.7 בכתב ההגנה (העתירה לדחיית תביעת פלאפון המתברר בלשכת ההוצל"פ בחיפה) אך התנגדה לסילוק יתר הסעיפים וטענה כי לא ניתן לדעת בגין אילו טענות התבררה תביעת הנתבעת. יצוין כי התובעת לא טענה כלל לאבחנה בין הנתבעות בכל הנוגע לבקשה זו ולנפקות ההחלטה בתביעת פלאפון לגבי התביעה נגד הנתבעת 2.

דיון

הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין להביא לסיומה המוחלט של של ההתדיינות בין הצדדים להליך, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין. מעשה בית דין יכול להיווצר כהשתק עילה ויכול גם, כפי שרלוונטי בעניין נשוא החלטה זו, כהשתק פלוגתא.

ככל שהוא נוגע להשתק פלוגתא, קובע הכלל בדבר מעשה בית דין כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית והוכרעה, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש. קביעת קיום השתק פלוגתא מותנית בהתקיימות ארבעה תנאים: הפלוגתא העולה בכל התדיינות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק-הדין הראשון (ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [8.9.05]).

טענת הנתבעות למעשה בית דין מתייחס להחלטה בתביעת פלאפון וזו נתקבלה בהעדר התייצבות התובעת. על אף, אין בעובדה זו כדי להביא לדחיית הטענה בדבר השתק פלוגתא. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, ובסטייה מהלכות קודמות, נקבע כי ההלכה בדבר קיומו של השתק פלוגתא תחול גם במצב בו ניתן פסק הדין במשפט הראשון בהעדר התייצבות או בהעדר כתב הגנה, כלומר בלא "התדיינות" למעשה. וכך נומקה הכרעה זו בפסק הדין: