עודד שראל ואח' נ' בכר

החלטה

בפני בקשה שהוגשה על ידי הנתבע לסילוק על הסף של התביעה דנא (בש"א 23678/08).

העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

התובע מספר 1 מר עודד שראל (להלן: "התובע") מחזיק ב-100% ממניות התובעת מספר 2, חברת מכון בר בקרה רפואית בע"מ (להלן: "התובעת", וביחד: "התובעים"). התובעת מחזיקה ב-50% ממניות חברת פול בריאות בע"מ (להלן: "חברת פול בריאות"), אשר מחזיקה ב- 100% ממניות חברת מדליין בע"מ שהינה חברה פרטית (להלן: "החברה") (נספח א1 לבקשת הנתבע לסילוק על הסף).

הנתבע, ד"ר מוטי בכר (להלן: "הנתבע") בעל שליטה בחברת אורתופון בע"מ, אשר מחזיקה ב-50% מחברת פול בריאות.

כפי העולה מנספח א1 לבקשת הנתבע לסילוק על הסף, התובע והנתבע משמשים מנהלים בחברה.

ביום 2.10.2008 הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה כספית (להלן: "התביעה"). במסגרת התביעה ייחסו התובעים לנתבע, בין באופן ישיר ובין באמצעות חברות בבעלותו, פעולות שונות, בגינן לטענתם נגרמו להם ולחברה נזקים שונים.

ביום 25.12.2008 הגיש הנתבע כתב הגנה, בד בבד עם בקשה לסילוק התביעה על הסף. בקשה זו היא נשוא ההחלטה דנא.

הנתבע טוען, כי יש לסלק את התביעה על הסף משלוש סיבות: ראשית, לטענתו, לא עומדת לתובעים עילת תביעה אישית. לטענתו, הטענות הנטענות על ידי התובעים בכתב התביעה רלוונטיות לחברה, וגם הנזקים המפורטים בכתב התביעה ככל שנגרמו, נגרמו לחברה. לטענת הנתבע, לא נגרמו לתובעים נזקים ישירים מהמעשים או המחדלים הנטענים על ידם בכתב התביעה. שנית, לטענת הנתבע, כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כלפיו, שכן, הטענות המיוחסות לו עוסקות בפעולות שביצע, ככל שביצע, בפועלו כאורגן בחברות שונות. שלישית, לטענתו, התביעה קנטרנית וטורדנית.

מנגד טוענים התובעים, כי בכתב התביעה פורטו הנזקים שנגרמו להם, בין היתר מעצם היותם בעלי מניות בחברה. כן טוענים התובעים, כי שאלת קיומו של נזק, ישיר או עקיף, אינה רלוונטית בשלב זה, טרם התבררה התביעה לגופה, וכי טענות הנתבע בעניין זה אינן רלוונטיות לחברה פרטית המנוהלת בצורה של שותפות. עוד טוענים התובעים, כי הדין מכיר באפשרות של חיוב נושא משרה ו/או בעל מניה ו/או בעל שליטה באופן אישי, בגין המעשים שביצע, אף אם בוצעו במסגרת פעילותו כאורגן בחברה.

כאמור, עסקינן בבקשה לסילוק התביעה על הסף. באשר לאקט סילוק על הסף הלכה היא כי בית המשפט ינקוט בסעד קיצוני זה של סילוק על הסף רק במקרים מיוחדים, ברורים ומובהקים. וכך, בספרו של א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט-2009) בעמ' 171:

"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט – בבואו לשקול אפשרות זו – ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן."

כפי שיוסבר להלן, הגעתי למסקנה כי ענייננו אינו נמנה על המקרים הקיצונים והחריגים, בהם ברור כי בשום פנים ואופן לא יוכלו התובעים לקבל את הסעד המבוקש על ידם.

כאמור, הנימוק הראשון בעטיו מבקש הנתבע לסלק את התביעה על הסף הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה אישית לתובעים.

אכן, בדיני החברות קיימת הבחנה בין תביעה אישית של בעל מניות, לבין תביעה של החברה.

במסגרת התביעה האישית, בעל המניות תובע את זכותו שלו, הנובעת ממעמדו כבעל מניות בחברה, ואת הנזק האישי שנגרם לו.

התביעה של החברה תתנהל, לרוב, על דרך של ניהול תביעה נגזרת. מנגנון התביעה הנגזרת נוצר, על ידי המחוקק, על מנת להתמודד עם הקושי המובנה הנובע מכך שמנהלי החברה, הזכאים לתבוע בשמה, יימנעו מלהגיש תביעה כנגד עצמם. בהתאם למנגנון זה יכול בעל מניות, דירקטור, ובמקרים מסוימים גם נושה של החברה לטעון בשם החברה לזכויותיה שנפגעו, בין היתר, כתוצאה ממעשי מנהליה ובעלי מניותיה או ממחדליהם. במקרים אלה, התובעת בהליך היא החברה, ואם בית המשפט יקבל את התביעה, הרי שהסעד יזכה את כיס החברה, ולא את כיסו הפרטי של מי המנהל בשמה את התביעה הנגזרת, לפחות לא באופן ישיר (ראו א' חביב-סגל דיני חברות (כרך א', התשס"ז- 2007) (להלן: "סגל") בעמ' 686; י' בהט חברות-החוק החדש והדין (כרך ב', מהדורה עשירית, תשס"ט-2008) עמ' 1140 - 1141).  

ההבחנה בין עילת תביעה אישית לבין עילת תביעה של החברה, נגזרת מן ההבחנה בין נזק ראשי, לבין נזק משני. הלכה היא, כי במצב דברים בו הנזק אשר נגרם לחברה הינו הנזק העיקרי ולבעל המניות נגרם נזק משני הנגזר מנזקה של החברה, הרי שעילת התביעה היא של החברה. (לעניין זה ראו דברי כב' הנשיא א' ברק בע"א 3051/98 דרין נ' דיסקונט השקעות, פ"ד נט(1) 673, 689 (2003):

"הנזק מן העיסקה - ככל שאמנם התקיים - נגרם בראש ובראשונה לחברה שהנכס שלה הוא שנמכר במחיר הפסד. הזכות להטבת הנזק, ועמה עילת התביעה, מצויות בידי החברה. אכן, אפשר שבעקבות העיסקה נפגע שווי ההחזקות שבידי בעלי המניות מן הציבור. אלא שנזק זה, ככל שאמנם התקיים, הוא באופן טיפוסי נזק משני. זהו נזק אשר נגזר מנזקה של החברה. הוא אינו עומד בפני עצמו כנזק המקים עילת תביעה אישית על-פי סעיף 52יא לחוק ניירות ערך. זהו נזק משותף לכל בעלי המניות כולם (ובהם חלק מן המשיבים), וככזה הוא אינו מייחד דווקא את בעלי המניות מן הציבור. ברגיל, הנזק יוטב באופן אחיד אם וכאשר תתבע החברה את נזקיה היא ותזכה בפיצויים. הפיצוי לחברה אמור להביא לעלייה בשוויין של מניות החברה."

בבסיס ההלכה האמורה מצויים מספר טעמים: