עומר הנדסה ובני נ' אירוס הגלבוע בע"מ

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעה לתשלום סך של 1,674,089 ₪ שעילתה במכרז לביצוע עבודות חפירה וביסוס של מבנה במתחם מעוין שורק בעיר ראשון לציון.

2.התובעת היא חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות הנדסה ובניה.

הנתבעת היא חברה העוסקת בייזום פרוייקטים.

לטענתה של התובעת, היא זכתה במכרז פרטי שפרסמה הנתבעת לשם ביצוע עבודות חפירה וביסוס של מבנה במתחם מעוין שורק בעיר ראשון לציון המשמש כיום את חנות איקאה, אלא שהנתבעת, בעלת המכרז, חזרה בה בחוסר תום לב מן ההחלטה להעניק לתובעת את הזכייה במכרז, וזאת על מנת להעניק חלק מעבודות המכרז לצד שלישי, שהוא חברו של אחד מבעלי השליטה בנתבעת. מכאן התביעה, בגדרה עותרת התובעת לפיצוי בגובה הרווח שהיתה צפוייה להפיק מביצוע העבודות נשוא המכרז.

3.הנתבעת טוענת להגנתה כי התובעת מעולם לא הוכרזה כזוכה במכרז וכי ההחלטה לפצל את המכרז בין שני מציעים שונים שהתובעת אינה נמנית עליהם, התקבלה משיקולים מקצועיים גרידא ובתום לב. בכל מקרה, לדידה של הנתבעת התובעת אינה זכאית לפיצויי קיום, קרי, פיצויים בגין אובדן רווח, ולא דרשה כלל פיצויי הסתמכות. זאת ועוד, תחשיב הרווח של התובעת איננו מבוסס, ואם העבודות היו נמסרות לה, היא לא היתה מרוויחה דבר.

4.בטרם נכריע במחלוקת העובדתיות והמשפטיות המתעוררות בתיק זה, נקדים בתיאור הרקע העובדתי הרלוונטי.

רקע עובדתי

5.ביום 23.2.2006 פרסמה הנתבעת בקשה לקבלת הצעות לביצוע עבודות חפירה, ביסוס וקירות תומכים במתחם מעוין שורק בראשון לציון, שעליו הוקם לימים מתחם איקאה. מי שהופקד מטעמה של הנתבעת על הניהול והתיאום של הליכי המכרז וביצוע הפרוייקט כולו היתה וקסמן גוברין חברה להנדסה בע"מ (להלן: "וקסמן גוברין"). מטעמה של וקסמן גוברין הופקד על ניהול המכרז מי שמכהן בתפקיד מנהל הפרוייקטים שלה, אדם בשם שמעון פרנפס (להלן: "פרנפס").

6.ביום 24.2.2006 נערך סיור קבלנים באתר העבודות, ולאחר מכן, הגישו המשתתפים את הצעותיהם. הצעתה של התובעת הוגשה ביום 5.3.2006, והיא הסתכמה בסכום של 13,305,501 ₪ (לא כולל מע"מ). לאחר מכן, בעקבות פגישה שנערכה בין נציגי התובעת לבין נציגי וקסמן גוברין, הגישה התובעת ביום 7.3.2006 הצעה מתוקנת ונמוכה יותר, בסכום של 12,878,576 ₪ (לא כולל מע"מ).

7.ביום 12.3.2006 החליטה וקסמן גוברין על שינוי שיטת הביסוס של המבנה, ובהתאם לכך ביקשה מהתובעת להעביר אליה הצעת מחיר מתוקנת, לפי שתי חלופות: ביסוס בשיטת ה- CFA וביסוס בשיטת הבנטונייט. באותו היום העבירה התובעת לוקסמן גוברין הצעת מחיר בסכום של 14,058,820 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור ביסוס בשיטת CFA ובסכום של 13,527,997 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור ביסוס בשיטת הבנטונייט.

8.ביום 13.3.2006 התקשר פרנפס אל מנהל התובעת, זאב סלנט (להלן: "סלנט") ושוחח עימו טלפונית. באשר לתוכנה של השיחה ישנה מחלוקת תהומית בין הצדדים. התובעת טוענת כי פרנפס הודיע לסלנט על זכייתה של התובעת במכרז, לאחר שהצעתה היתה הנמוכה ביותר, אך ביקש את הסכמתה לכך שקבלן המשנה לביצוע עבודות העפר תהיה חברת נתיבים דרום בע"מ (להלן: "חברת נתיבים"), בקשה שהיתה מקובלת על התובעת. מנגד, הנתבעת טוענת כי פרנפס לא מסר הודעה כאמור, אלא רק ביקש, כחלק מן המשא ומתן, לברר מיהם קבלני המשנה של התובעת לצורך ביצוע העבודות.

9.ביום 14.3.2006 שוחח פרנפס פעם נוספת עם סלנט. לדברי סלנט, פרנפס הודיע לו כי חברת נתיבים אינה מוכנה לעבוד בתור קבלן משנה של התובעת, ובשל קשריה של חברת נתיבים עם אחד מבעליה של הנתבעת, החליטה הנתבעת, בניגוד להמלצתה של וקסמן גוברין, למסור את ביצוע העבודות לחברת נתיבים. לדברי סלנט, הוא נדהם לשמע הדברים, והבהיר מיד לפרנפס כי לחברת נתיבים אין בכלל את הסיווג הנדרש לביצוע העבודות כולן, לפי חוק רישום קבלנים. מנגד, פרנפס טוען כי בשיחה זו נעשה נסיון של התובעת לשכנע אותו לבחור בה לביצוע העבודות, במסגרת משא ומתן שנוהל עימה.

10.ביום 19.3.2006 הודיע פרנפס לסלנט כי בכוונת הנתבעת לפצל את העבודות כך שאת עבודות הביסוס יבצע קבלן אחד, ואת עבודות העפר יבצע קבלן אחר, היא חברת נתיבים. לדברי סלנט, פרנפס הודה בשיחה זו כי למרות שהצעתה של התובעת היתה זולה יותר, היא לא זכתה במכרז כיוון שהנתבעת רצתה לנתב את העבודות לחברת נתיבים. פרנפס אף הבהיר כי וקסמן- גוברין קיבלה מסר ממר שלום פישר, אחד מבעליה של הנתבעת, לפיו הוא רוצה את חברת נתיבים בפרוייקט, משום שבעליה הוא חבר שלו. המסר הנטען הועבר לוקסמן- גוברין על ידי מר נחום הדסי, נציגו של שלום פישר. יצויין כי שיחה זו הוקלטה על ידי סלנט, והתמליל שלה הוגש כראיה.

פרנפס טוען בנוגע לדברים שאמר באותה שיחה, כי סלנט ניסה להכשילו בלשונו, אלא שהדבר לא עלה בידו. לדבריו, הוא אמר לסלנט שהצעתה של התובעת לא היתה ההצעה הזולה ביותר וכי הוחלט לפצל את העבודות כדי למסור אותן לקבלנים יעודיים, שמתמחים בביצוען, במקום לקבלנים ראשיים שמוסרים את העבודות לקבלני משנה, דוגמת התובעת.

11.ביום 20.3.2006 הודיעה וקסמן- גוברין במכתב לתובעת כי קבלן אחר נבחר לביצוע העבודות (זהותו של הקבלן האחר לא נמסרה באותו מכתב).

12.ביום 21.3.2006 קיים סלנט שיחת טלפון עם יוסי בן יעיש (להלן: "בן יעיש"), בעליה של חברת נתיבים. בשיחה זו אמר בן יעיש לסלנט כי חברת נתיבים זכתה במכרז בזכות כך שהוא חברו של שלום פישר. גם שיחה זו הוקלטה על ידי סלנט, והתמליל שלה הוגש כראיה.

13.במועד בלתי ידוע בחודש אפריל 2006 שוחח סלנט עם דן וקסמן (להלן: "וקסמן"), אחד מבעליה של וקסמן- גוברין. סלנט שאל את וקסמן האם יש טעם להשתתף במכרז חדש שאמור היה להתפרסם בקשר לחלק אחר של הפרוייקט, אם לאחר מכן יתברר פעם נוספת שלבעל הבית יש חבר. בתגובה, ענה לו וקסמן כי הוא לא שמח כאשר זה קרה קודם, והוא מניח שבמכרז החדש זה לא יקרה שוב. גם שיחה זו הוקלטה על ידי סלנט ותמלילה הוגש כראיה.

14.ביום 9.4.2006 שלח בא כוחה של התובעת מכתב דרישה אל הנתבעת, ובו פירט את טענותיה של התובעת ודרש כי העבודות יימסרו לידיה. ביום 27.4.2006 נדחתה הדרישה במכתב תשובה מאת בא כוחה של הנתבעת.