עונש מאסר בגין גניבה בידי מנהל, רישום כוזב במסמכי תאגיד והלבנת הון

גזר דין  -  נאשם 2

מר דוד כהן (להלן: " הנאשם") הורשע במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, גניבה בידי מנהל, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף עבירות לפי סעיף 392, 418 ו-420 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), והלבנת הון אסורה, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס - 2000,

הנאשם עבד במהלך השנים 1998-2003 בנילי (נוער יהודי למען ישראל), ובמסגרת תפקידו ביצע שליחויות בנילי ובהע"ל (הסתדרות העובדים הלאומית).

להלן תמצית עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם:

הנאשם היה שותף לגניבת מליוני ש"ח מקופת הע"ל ונילי, כאשר חלק מהכספים הועברו לידי אברהם הירשזון, מי שכיהן באותה התקופה, כיו"ר הע"ל, חבר הכנסת ושר התיירות.

הנאשם קשר קשר עם אחיו, נאשם 1, ועם אמציה בונר, מי שכיהן כחשב בנילי, ציון כהן, אחיו של הנאשם, גדעון בן צור ז"ל, שכיהן כמנהל החשבונות של הע"ל דאז, לגנוב כספים רבים מהע"ל ומנילי. הנאשם, שהיה שרוי בחובות כתוצאה מהסתבכותו בהימורים, גנב כספים מהע"ל ומנילי בסך של כ-5,500,000 ש"ח.

על מנת להסוות מקור הכספים ובכדי להסתיר את יעדם האמיתי של הכספים ביצע הנאשם, כמו גם אחרים בפרשה זו, פעולות של הלבנת הון ברכוש אסור.

במהלך השנים 2000-2003 פרט הנאשם שיקים, אשר הועברו לידיו על ידי אחיו, הנאשם 1, ו/או על ידי בן צור ז"ל ו/או אמציה בונר ו/או בעלי זכויות חתימה אחרים בהע"ל ונילי, ואשר נרשמו לפקודתו או לפקודת ארואס, בסך של כ-860,000 ש"ח, והעביר את מרבית תמורתם בכסף מזומן, לאחר שהפקידם בבנק, לידי נאשם 1 או לידי בן צור ז"ל.

במקרה אחד, מסר הנאשם מעטפה ובה כסף מזומן ישירות לידיו של הירשזון. אלה שימשו עבור האחרון כ"כספי נסיעות לחו"ל".

הנאשם פנה לאחיו, נאשם 1, ושטח בפניו, כי הינו נתון לאיומים על חייו בשל חובותיו. הנאשם פקד את משרדיו של הנאשם 1 בהע"ל, ודרש הימנו כספים בשל הסתבכויותיו בחובות. כך למשל, במהלך השנים 2000-2003 נאשם 1, יחד עם בן צור ז"ל, או יחד עם אמציה בונר, או יחד עם בעלי זכויות חתימה אחרים בהע"ל ובנילי, אשר לא היו מודעים לקשר, משך שיקים מחשבונות הבנק אשר נרשמו לפקודתו. לחילופין, הועברו שיקים אלו לידי הנאשם, מבלי שנרשם בהם שם המוטב. הנאשם הפקיד חלק מהשיקים הנ"ל בחשבונותיו, וקיבל תמורתם כסף מזומן, ובחלקם רשם את שמו כמוטב והפקידם, כך שנטל בגניבה בדרך זו סך של 530,000 ש"ח מנילי והע"ל.

בנוסף לכך, קיבל הנאשם מאחיו, נאשם 1, מאות אלפי ש"ח מכספי פריטת השיקים, וביצע ניכיון שיקים בחלק מהשיקים שנמסרו לפקודתו, כך שסך הכספים שנגבו מנילי והע"ל בדרך זו הינו כ-1,150,000 ש"ח.

הנאשם, קיבל לידיו מנאשם 1 שיקים אשר נרשמו בהם, על ידי הגורמים הנ"ל, שמות עובדים בנילי ובהע"ל, אשר לא היו שותפים לסוד העניינים, ואשר לא היו מודעים כלל על השיקים, או שיקים שנרשמו בהם שמות של מוטבים אשר לא היו זכאים לקבל כלל את הכספים הללו, או שיקים שנרשמו בהם שמות בדויים - כאשר הנאשם חתם עליהם את חתימתו, או חתימת הסבה מזוייפת בגב השיקים, הפקידם בחשבונו או בדלפקי השירות בבנקים, ונטל את הכספים לעצמו, או שהשתמש בהם לניכיון שיקים. בדרך זו נגנבו מהע"ל ומנילי סך של כ-1,700,000 ש"ח.

שיקים נוספים נמשכו על ידי הגורמים המפורטים לעיל, דרך חשבון בנק שפתח אמציה בונר בבנק הפועלים על שם ידידתו, וממנו נמסרו לנאשם 1 כספים בסך של כ-170,000 ש"ח, אשר את מרביתם העביר לידי הנאשם.

לאחר שחשבונות הבנק של הנאשם הוגבלו, ואף קודם לכן, קיבל הנאשם מנאשם 1 שיקים נוספים לפקודתו או לפקודת מוטבים פיקטיביים. הנאשם רשם את שמו כמוטב בשיקים ו/או חתם חתימת הסבה שלו או מזויפת על השיקים, והעביר לידי ציון את השיקים הנ"ל על סך של כ-1,290,000 ש"ח, ובנוסף העביר לידיו כספים מפריטת שיקים על סך של 410,000 ש"ח במזומן. ציון הפקיד הכספים בחשבון הבנק שלו ושל אמו, ומשך בסמוך להפקדתם שיקיים נגדיים או כספים במזומן והעבירם לידי הנאשם, שהפקידם בחשבון הבנק שלו, או עשה בהם ניכיון שיקים או הפקידם בדלפקי שירות בבנקים ושלשל הכספים לכיסו, כך שנגנבו מנילי ומהע"ל בדרך זו סך של כ-1,700,000 ש"ח.

במהלך שנת 2002 משך נאשם 1 שיקים לפקודת אבי עמר, שאף הופקדו בחשבון הבנק שלו, שלא בידיעתו על סך 136,000 ש"ח, ומיד לאחר מכן, משך נאשם 1 מחשבונו של עמר, ללא ידיעתו, שיקים שהיו חתומים מראש על ידי עמר לפקודת הנאשם על סך 120,000 ש"ח.

בנוסף, בין השנים 1998-1999, גנב הנאשם, יחד עם אחיו הנאשם 1, כספים בסך של למעלה מ-300,000 ש"ח מנילי והע"ל, ובין היתר, סך של למעלה מ-130,000 ש"ח נגנבו ביחד עם האח ציון כהן, דרך חשבון הבנק שלו.

דיון:

התביעה עתרה לעונש של חמש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס.

מנגד, עתר סניגורו המלומד של הנאשם, להשית עונש מאסר שלא יעלה על רבע מהעונש שנגזר לנאשם 1.

ב"כ הצדדים המלומדים, אבחנו עניינו של הנאשם משל אחיו, נאשם 1. כל אחד במקומו הדגיש העובדות התומכות בגישתו.