עונש מאסר בפועל בגין עבירות מס הכנסה

הנאשם ניהל שנים רבות עסק לציוד משרדי בשם "סנטר גרף" (להלן: "העסק"), שהיה בבעלות הוריו.

הנאשם עומד לדין בשל עבירות שביצע לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1971 (להלן: "פקודת מס הכנסה") המתייחסות לשנות המס 1998 עד 2003 (להלן: "התקופה הרלוונטית").

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם בחודש נובמבר 2007 (ואשר תוקן כעבור חודש) נאמר, כי בתקופה הרלוונטית הוציא הנאשם חשבוניות מס כוזבות של העסק, ומכר אותן, תוך הערמה על רשויות המס, לשניים מלקוחותיו הקבועים - החברות "יוניקאד" בע"מ ו-"די.אנ.די. הייטק" בע"מ, למרות שלא הייתה עסקה בבסיס החשבוניות, ולמרות שאלה לא רכשו את הציוד המשרדי שפורט בחשבוניות. הנאשם ידע כי רוכשי החשבוניות עושים שימוש בחשבוניות בספריהם. בתמורה להוצאת החשבוניות, גבה הנאשם מהרוכשים עמלה בשיעור 7.8% מסכום החשבוניות הכוזבות.

לטענת המאשימה, כדי לקדם את מעשי המרמה, נהגו הלקוחות למסור לנאשם שיקים על מלוא סכום החשבוניות הכוזבות שקיבלו מהנאשם, זה הפקיד את השיקים בחשבון בנק שפתח על שם אביו ואשתו, ובהמשך - החזיר ללקוחותיו האמורים את  סכומי החשבוניות, בניכוי העמלה האמורה ששיעורה 7.8%.

הנאשם הודה ב-14.9.08 במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והורשע על סמן הודייתו בעבירות הבאות:

*           הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, 7 עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה;

*           שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, 7 עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה;

*           סיוע לאחר להעלים מס ולקיים פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, 7 עבירות לפי סעיף 220(5) ו-220(4) לפקודת מס הכנסה.

הצדדים הציגו הסדר טיעון עונשי, וזאת, לאחר שהנאשם הסיר את המחדלים, והניח דעתו של פקיד השומה.

במסגרת ההסדר, עתרה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בן ששה חודשים, ובצדו - מאסר על תנאי וקנס כספי. עמדת התביעה מונחית מחומרת המעשים, שעל פי אופיים הם פסולים; מהערמה והמרמה בהן נקט הנאשם לאורך שבע שנים; מהעובדה שמדובר בפעולות מתוכננות ויזומות; וגם מהיקפן הניכר של החשבוניות הכוזבות שמסר ללקוחותיו, כשבכך סייע להם להתחמק ממס בשיעור 950,000 ש"ח ויותר.

למרות שהנאשם הודה במעשים מיד כשנתפס, הביע חרטה וכבר הסיר את המחדלים; למרות מצבו הכלכלי הקשה, סבורה ב"כ המאשימה, כי נדרשת תגובה עונשית חמורה, אשר תשרת את מטרות ההוקעה וההרתעה, ותיתן ביטוי למדיניות הענישה המקובלת. עתירתה לעונש מאסר בפועל בן ששה חודשים ולקנס כספי מכביד, טוענת ב"כ המאשימה, משקף איזון נאות בין חומרת המעשים לבין הנסיבות האישיות השוקלות לקולא, ואין הצדקה להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות, כעתירת בא כוח הנאשם על פי ההסדר. 

ואכן, לגישת בא כוחו של הנאשם, למרות שמוסכם עמו כי מדובר במעשים חמורים, ניתן וראוי להסתפק לגבי הנאשם בעונש מאסר בפועל שאותו יוכל לשאת בעבודות שרות, ובצדו מאסר על תנאי וקנס כספי מתון. הסנגור הדגיש לקולא את הודייתו המיידית של הנאשם והחרטה הכנה שהוא חש ומביע, בעטייה מיהר להסיר את המחדלים (נ/1), למרות קשייו האובייקטיביים. הוא הדגיש בטיעוניו כי לשם הסרת המחדלים מכר הנאשם כל רכוש אפשרי (נ/4, נ/5), נטל על עצמו התחייבויות כלכליות מעיקות, כשחובותיו עומדים כיום על 3 מליון ש"ח, ובעטיים הוא מתקשה להתמיד בעבודה רצופה (נ/2, נ/3). בהתייחסו ספציפית לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ביקש הסנגור לתת משקל מכריע לעברו הנקי של הנאשם, ולעובדה שמאז הגילוי והחקירה הוא לא חזר לסורו. הנאשם מצוי כיום תחת לחץ נפשי כבד (מסמך רפואי נ/7), נאמר לי, וכליאתו מאחורי סורג ובריח תפגע בו ובבני המשפחה התלויים בו, לרבות אביו החולה (כמתועד במסמכים נ/8).

          מלאכת גזירת דינו של הנאשם אינה פשוטה. שכן, מן ההיבט הכללי, היא כרוכה בהפעלת שיקול דעת שיפוטי ועריכת איזון בין מכלול של שיקולים: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן - שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים ולנסיבות בהם בוצעו, ובצדם - שיקולים של שיקום העבריין וחינוכו; מן הצד השני, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין האינדיבידואלי, ועל אלה נמנים, רקעו האישי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וכן, שיקולים הכרוכים בנסיבות ביצוע העבירות.

בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(2), 421]. ברי, כי ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, וכן, במידת הנזק שהיסבו [ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(4), 438, 443-444]

בתי המשפט קבעו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מס ובעבירות כלכליות, עבירות שתוצאתן גריעת כספים מכוונת מקופת הציבור, כשהמשקל המכריע הוא לשיקולי ההרתעה, הגמול וההוקעה. בתי המשפט הביעו דעתם כי במקרים אלה מתחייבת ענישה חמורה כדי להעמיד נאשמים על מלוא חומרת המעשים והתוצאות; כדי לשמור על יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור; כדי לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריין, וכדי להגן על הציבור מפני פגיעתו, וכן, שלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעל מעילה בוטה באמון הרשויות, וגרע כספים ניכרים מהקופה הציבורית. בתי המשפט אמרו לא אחת כי העונש צריך לתת ביטוי לחומרה הרבה שבה יש למדוד עבירות מס שביצוען קל אך גילוין קשה, והעבריינים מנצלים את האמון שניתן בהם על-ידי הרשויות [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550; ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' פ"ד נח(3), 245].

ראויים לציטוט והדגשה דברים שנאמרו בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 220-221, ומאוזכרים לרוב, באשר הם מבטאים באורח חד ונמרץ את יחסם של בתי המשפט למעלימי מס, ואת מטרות הענישה בכגון אלה:

          בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט" (ע"פ 344/80 הנזכר). ידעו נא חבריו וידידיו של וייס, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר. . . מקווה אני, כי עונשו של וייס ושכמותו יחזור וידגיש, כי בעבירות מס הסיכון גדול מהסיכוי, וכי כנגד ההתעשרות הכספית הזמנית עומדים לא רק קנסות נכבדים, השוללים את טובת ההנאה, אלא עומדים גם לילות ארוכים של פחד מפני חשיפת האמת, עומדים הרס עצמי-משפחתי ועסקי, ועומדים ימים ארוכים של שלילת החופש.

ראו גם: דברי כב' השופט ג'ובראן בע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3), 721, בעמ' 727-728:

כאשר עסקינן בעברייני מס, עבירות כלכליות, עבירות מרמה וכדומה, שבהן העבריין מקווה להפיק רווח כספי רב, חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר. אם חשב לתומו שהסיכוי להפיק טובת הנאה כספית ניכרת מצדיק נטילת סיכון, שהרי גם אם יועמד לדין ויוטל עליו קנס, הוא צפוי גם לכך כי תישלל חירותו וגם יפסיד את הרווח המדומה, פרי הבאושים של המעשה העברייני.