פסק דין
1.האם זכאיות התובעות, חברות אשר שלחו עובדיהן לחופשה ברודוס, להשבת התמורה ששילמו בגין הנופש ולפיצויים, בטענה להעדר תמורה נוכח העברת העובדים למלון חלופי.
רקע וטענות הצדדים
2.הנתבעת 1 היא סוכנות נסיעות קמעונאית אשר שימשה כמתווכת בין התובעות לנתבעת 2.
הנתבעת 2 היא חברת תעופה המספקת, בין היתר, חבילות נופש בארץ ובחו"ל.
ביום 12.04.11, נכרת הסכם התקשרות בין הצדדים לפיו רכשו התובעות מהנתבעות חבילות נופש ברודוס לעובדיהן. ההזמנה בוצעה באמצעות הנתבעת 1 אשר רכשה מהנתבעת 2 את חבילת הנופש. הנתבעת 2 ביצעה את ההזמנה אצל סוכן מקומי, והעבירה את ההזמנה ותנאי ההתקשרות לנתבעת 1 אשר מסרה את המידע לנציגת התובעות.
בהתאם להסכם, נרכשו חבילות נופש בשני מחזורים: מחזור ראשון בין הימים 12-15 לחודש מאי 2011 ומחזור שני בין הימים 19-22 לחודש מאי 2011. העובדים היו אמורים להתארח במלון "אלקטרה פאלאס" מלון חמישה כוכבים, על בסיס אירוח "הכל כלול". לטענת התובעות מדובר במלון מפואר הכולל מתקנים רבים : מיני בר, מיזוג, טלוויזיה, מרפסת, סאונה, בריכת שחיה, מסעדות שונות וספורט ימי.
קבוצת העובדים אשר נסעה במחזור הראשון, התארחה במלון הנ"ל בהתאם לתוכנית, וקיבלה את מכלול השירותים להם התחייבו הנתבעות, לשביעות רצון העובדים ומנכ"ל התובעות, מר אהרון כהן, אשר נסע עימם.
3.במחזור השני חלו נסיבות שונות. כאשר הגיעו העובדים למלון התברר כי המלון נמצא ברישום יתר (over booking) וכי לעובדי התובעות לא נותר מקום. לאחר פניות לנתבעת 1, אשר העבירה הטיפול לנתבעת 2, הועברו העובדים למלון אחר- מלון "פארדייז", אשר לטענת הנתבעת 2 זהה ברמתו ואף מפואר וטוב ממלון "אלקטרה פאלאס". לטענת התובעות, בפועל התברר כי מדובר במלון אשר, ככל הנראה, בנייתו טרם הושלמה ותנאיו לא היו טובים. נטען להעדר מיזוג בחדרים, חיוב בתשלום עבור כל משקה, מקררי המיני בר בחדרים היו ריקים ובאלו שהיו בהם פריטים- העובדים חוייבו לשלם בגינם. המלון כלל מסעדות שונות אולם לא ניתנה אפשרות ליהנות מהם בחינם, שעה שבמלון "אלקטרה פאלאס" ניתן היה ליהנות ממסעדות המלון בחינם, בנוסף לחדר האוכל. המלון נהג לסגור את חדר האוכל בשעה שחלק מהאורחים היו עדיין במהלך הארוחה, יחס צוות המלון היה לעיתים חסר סבלנות ובלתי אדיב . באופן כללי נטען כי המסע היה "מסע תלאות" ולא נופש מהנה ומרגיע כפי שהיה צריך להיות. בדיון הועלתה טענה נוספת ביחס לאפשרות לקיים קבלת שבת בחדר האוכל.
הודגש כי לעובדים לא הייתה אפשרות לשוב הביתה ולוותר על הנופש, מאחר והנופש היה בחו"ל. בנוסף נטען כי לו ידעו התובעות שעובדיהן יתאכסנו במלון שונה מהמלון בו התארחו העובדים במחזור הראשון וברמה ירודה, לא היו העובדים יוצאים לחופשה אלא היו ממתינים למועד בו היה מתפנה מקום במלון הראשון.
התובעות טענו כי הן זכאיות להשבת התמורה בגין המחזור השני ולפיצוי בגין העובדה שלא קיבלו את חבילת הנופש אותה התחייבו הנתבעות לספק ובשל עוגמת הנפש שנגרמה לעובדים כתוצאה מהשהות במלון החלופי. נדרש פיצוי בגין שלושה ראשי נזק:
השבת עלות חבילת הנופש (של הקבוצה השנייה בלבד), פיצוי בגין הפסד ימי עבודה נוכח טענת התובעות כי לא ניכו לעובדים ימי חופש מחמת תלונותיהם, ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעובדים ולמנהלי התובעת .
4.הנתבעות לא חלקו על העובדה כי עובדי התובעות נדרשו לעבור למלון אחר בשל רישום יתר במלון שהוזמן. עם זאת נטען כי העובדים הועברו למלון מפואר ויקר יותר, ברמה של 5+ כוכבים, שגם בו היתה השהייה על בסיס "הכול כלול".
הנתבעת 1 טענה כי היא סוכנות נסיעות קמעונאית אשר ביצעה פעולת תיווך בין התובעות לבין ספק סיטונאי תיירות - הנתבעת 2. נטען בנוסף כי רק לאחר הגעת העובדים למלון, נודע לנתבעת 1, משיחה של אחד העובדים עמה, כי קיים במלון רישום יתר. לטענתה, פנתה לנתבעת 2 וביקשה ממנה להסדיר את הנושא. על פי המידע שנמסר לה, העובדים הועברו למלון "פרדייז" שהינו מלון יקר ומפואר יותר. הנתבעת 1 טענה בנוסף כי קיום רישום יתר במלון אינו בשליטתה או באחריותה וכי, באחריות המלון או הספק לדאוג למלון חלופי ברמה דומה. בכלליות נטען כי אין בסיס לתביעה מאחר וכל רכיבי הנופש מוצו עד תום וכי אין המדובר בכישלון תמורה חלקי או מלא. כמו כן, לתובעות לא נגרם הפסד כל שהוא או עוגמת נפש.
הנתבעת 2 טענה כי לא הייתה כל התרשלות מצידה בנוגע לרישום היתר, מאחר וההזמנה בוצעה מול הסוכן המקומי ואושרה על ידו . לדבריה המלון הוא גוף עצמאי הקשור בהסכמים המאפשרים לו לבצע רישום יתר ואילו לנתבעת 2, אשר שימשה כמתווכת בין הלקוח לבין המלון, אין שליטה על כך. לתובעות הובטח מלון ברמה של חמישה כוכבים, מסיבות שאינן תלויות בנתבעות, בוצעה הזמנת יתר במלון "אלקטרה פאלאס" ולפיכך סופק לעובדי התובעות מלון חלופי הזהה ברמתו ואף מפואר ויקר יותר. בנוסף נטען כי טרם יציאת העובדים לנופש, דאגה הנתבעת לעדכן את התובעות כי יתכנו שינויים בחבילת הנופש, אם בנושא הטיסות, השירות או בעניין רישום יתר, כפי שהיא נוהגת לעדכן את יתר לקוחותיה. יתרה מכך, בדף סיכום ההזמנה שנשלח לנתבעת 1 והועבר לתובעות צויין במפורש כי יתכנו שינויים בבתי המלון וכי המארגן שומר לעצמו את הזכות לשנות את בית המלון גם לאחר צאת הנוסע לחו"ל ובלבד שיהיה ברמה דומה לבית המלון אליו הוא נרשם. נטען כי הנתבעת 2 מילאה תפקידה בנאמנות ועל הצד הטוב ביותר ועל כן אין בסיס לתביעה כנגדה.
דיון והכרעה
היקף אחריות הנתבעות
5.אין חולק כי עיקר האחריות לקיום ההזמנה ותנאיה, חל על הנתבעת 2. שתי הנתבעות בפועל הינן סוכן נסיעות אשר גדר אחריותן שונה במקרה הנדון. לנתבעת 2 אחריות ישירה כלפי התובעות ובדין צורפה כנתבעת, לבקשת הנתבעת 1. עם זאת, למרות שהנתבעת 1 שימשה כמתווכת בין התובעות לנתבעת 2, אין היא פטורה כליל מאחריות כלפי לקוחותיה. חובותיו של סוכן הנסיעות, ככל נותן שירות, נובעות מתניות החוזה ומעיקרון תום הלב ומחובתו של הסוכן לפעול במיומנות ובמקצועיות מקובלת בכל הנוגע לחובות הגילוי ומסירת מידע מהותי לעסקה.
בח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, 13.10.09, הוגדר תפקידה של סוכנות נסיעות כתפקיד משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. אחריותו של סוכן נסיעות מתרכזת בעיקר בהעברת מידע מהספק ללקוח ובטיפול בתלונות שיש ללקוח מול ספק השירותים. אין הסוכן אחראי לאיכות השירות או לליקויים בלתי צפויים עלולים ליפול בו. האחריות מוטלת בדרך כלל במקרים של רשלנות בביצוע ההזמנה או אי בדיקת ומסירת מידע שידע הסוכן או שהיה עליו לברר ולמסור ללקוח. (השווה, ת"א (מחוזי ת"א) 1286/08 אביגזר ואח' נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ, 17.5.11 והאסמכתאות שם).
התביעה אינה מפרטת במה כשלה הנתבעת 1 אשר עולה כי עמדה בחבותה כלפי התובעות. לאחר שנודע לנציגת הנתבעת 1, הגב' תמר שחם, כי אין חדרים פנויים במלון "אלקטרה פאלאס" פנתה הנציגה לנתבעת 2 ודרשה להסדיר את הבעיה. בעדותה טענה הגב' שחם כי ביקשה מהנתבעת 2 שתעשה הכול על מנת לא להעביר את התובעות למלון אחר אולם הדבר לא התאפשר. על פי המידע שנמסר מהנתבעת 2, הועברו התובעות למלון חלופי, אשר היה זהה למלון המקורי מבחינת רמתו ותנאי האירוח. עולה כי ניתן כבר בשלב זה לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 ולבחון האם המלון החלופי שניתן, פוטר את הנתבעת 2 מאחריות.