הרקע
התובעת בתביעה דנן,
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן -
הכשרה), ומבוטחה - מר אלימלך רפאל, נתבעו בת"א 30675/05 על ידי
אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן -
אליהו).
אליהו, ביחד עם מבוטחה - מר אורי גדז, הם הנתבעים בתביעה שבפני. שתי התביעות ענינן אחד: תאונת דרכים שארעה בין כלי רכב בו נהג מר אלימלך לכלי רכב שבו נהג מר גדז, ביום 8.8.04, בצומת הרחובות לישנסקי וסחרוב, בראשון לציון. בתביעה בת"א 30675/05 נתבעו נזקי רכב גדז, ובתביעה שבפני נתבעים נזקי אלימלך.
בת"א 30675/05 ניתן פסק דין ביום 16.5.06 על ידי כבוד השופטת פליגלמן. התביעה נדחתה לאחר שמיעת עדים, תוך שהשופטת קבעה שהיא מעדיפה את גרסת מבוטחה של הכשרה, כי כלי הרכב בו נהג גדז נכנס לצומת בניגוד לרמזור אדום בכיוון נסיעתו. על פסק דין זה הגישה אליהו ערעור ביום 29.6.06.
הבקשה
הבקשה שבפני היא בקשתה של הכשרה לקבוע, כי פסק הדין בת"א 30675/05 יצר מעשה בית דין וליתן פסק דין לטובתה, בהתבסס על קביעות כבוד השופטת פליגלמן. אליהו מתנגדת לבקשה וטוענת, כי מאחר שהוגש ערעור על פסק הדין, אין מדובר בפסק דין חלוט ולא נוצר מעשה בית דין. הטענה נטענת בעלמא ולא הובאה לה כל אסמכתא משפטית. כל צד תומך טענותיו ב
נימוקים פרקטיים וטוען, כי מאחר שמדובר בשני הצדדים בחברת ביטוח, לצד האחר לא יגרם כל נזק אם אפעל לפי טענותיו הוא. מבין השיטין נשמעה טענה על השלכות תוצאות הערעור על פסק הדין שאתן, אם אתבסס על פסק הדין בת"א 30675/05 והערעור יתקבל.
לצערי, אף לא אחד מהצדדים תמך טענותיו באסמכתא משפטית כלשהיא. לא הובאה כל אסמכתא לגבי השאלה אם פסק דין שהוגש עליו ערעור יצר מעשה בית דין. בנוסף, הכשרה, שהיא היחידה שהתייחסה לאפשרות התליית ההליך שבפני עד לסיום הליכי הערעור (אם כי קראה לכך "עיכוב ביצוע משפטי", מונח שאינו מוכר לי, אך אני מניחה שהכוונה היתה להתליית ההליכים), טענה בעלמא, כי הדבר אפשרי רק בהסכמה, והיא אינה נותנת הסכמתה, אך לא תמכה דבריה בכל אסמכתא משפטית. אליהו לא התייחסה כלל לאפשרות זו ומבקשתה עולה שהיא מבקשת להמשיך בהליך שבפני.
הכרעה
פסק הדין שניתן בת"א 30675/05 יצר מעשה בית דין והגשת ערעור עליו אין בה כדי לשנות זאת, כל עוד לא הוכרע הערעור. והרי צד שזכה (אילו היה בית המשפט מקבל את התביעה ופוסק פיצוי לתובע) רשאי היה גם לפעול להוצאתו אל הפועל של פסק הדין, ואלא אם ניתן עיכוב ביצוע, הרי שפסק הדין גם יבוצע.
כך נכתב בספרה של ד"ר נ' זלצמן
מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (1991), עמודים 246-247:
"הכלל הוא, כי העובדה שבעל דין שכנגדו ניתן פסק הדין נקט בהליכי ערעור על פסק הדין אינה משפיעה על כוחו המחייב של פסק הדין, נשוא הערעור, כמעשה בית דין לכל דבר וענין. משעמד פסק הדין במבחן הסופיות לצורך כלל ההשתק, יהווה מחסום דיוני, בין כהשתק עילה ובין כהשתק פלוגתא, בהתדיינות נוספת בין אותם צדדים, אפילו תלויים ועומדים הליכי ערעור על פסק הדין. כלל זה חל אפילו הורה בית המשפט, לבקשתו של בעל הדין המערער, על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן ההכרעה בערעור".
ר' גם ע"א 100/87
סלאמה ואח' נ' בשיר ואח', פ"ד מו(2) 409, בפסקה 6, מפי כבוד השופט גולדברג:
"גם העובדה, שעל פסק הדין הראשון הוגש ערעור, שהיה תלוי ועומד בזמן שניתן פסק הדין השני, איננה מונעת, כשלעצמה, את ההסתמכות על פסק הדין הראשון כמעשה בית-דין".
וכן ראה ע"א 199/82
סניטובסקי נ' חברת החשמל, פ"ד לט(1) 225 ,237.
לענין הטענה שנשמעה במרומז, כי דיון בפני והכרעה שלי, על בסיס פסק הדין בת"א 30675/05, יכול שתביא למצב של הכרעות סותרות, אם תהפוך ערכאת הערעור את פסק הדין בת"א 30675/05, אני מפנה לדברים שנאמרו בנושא דומה במידת מה, בת"א (ת"א) 1409/02
מוחמד מחמוד סאלח דאוד נ' מ"י (ניתן ביום 10.5.06, מפי כבוד השופט ברוך). גם שם דובר בהליכים שהתנהלו בפני שתי ערכאות (עליון ומחוזי) בסוגיה אחת, אך באותו ענין, אחד הצדדים בהליך בפני בית המשפט המחוזי לא היה צד להליך בפני בית המשפט העליון. ואולם - הדברים המתייחסים לאפשרות של הכרעות סותרות יפים גם לעניננו:
"הטעם לעתירה להארכת המועד להגשת התשובה לתגובה, נעוץ בהליך המתנהל לפני בית המשפט העליון, שבו תקפו גופים כאלה ואחרים, את חוקיות החוק, שמכוחו התבקש הסילוק על הסף.
התובעים שלפני, אינם חלק מאותו הליך, אינם צד לו, תגובתם לא נתבקשה, וממילא לא נשמעה, אין כל מניעה שבית המשפט העליון, ידון בעתירה, ובמקביל, ידון ההליך כאן, ואם יסתבר שההכרעה, שתצא בסופו של הליך, מעם בית משפט זה, לא תתאם את ההלכה שיתווה בית המשפט העליון בהחלטתו, לכשזאת תינתן, חזקה על ערכאת הערעור, שתתקן את אותה החלטה.
אין כלל האוסר את הדיון, בבית משפט נמוך יותר, שעה שבית המשפט העליון, יושב על המדוכה בעניין מקביל או דומה.
יש היגיון כמובן בהמתנה להכרעת בית המשפט העליון, שכפי שציין ובצדק עו"ד גל, החלטתו בעניינים חוקתיים, יש לה השלכה גורפת, אך יש גם לראות את נסיבות המקרה הקונקרטי, שעה שמדובר בתובענה שהוגשה בשנת 2002, אין לדעת מתי תינתן החלטת בית המשפט העליון, והדיון בסוגיה, בוודאי יארך זמן, בשים לב לחשיבותה ולשאלות הקשות, העולות למקרא החוק, והתוצאה עלולה להיות, עינוי דין מתמשך, שאני אינני סבור, שיש להותירו.
כאמור, אם אשגה - אתוקן, ובכך אין כל בעיה.