פסק דין
מבוא:
זוהי תביעה למתן צו מניעה קבוע לפיו יאסר על הנתבע - משה סרוסי (יקרא להלן גם: "סרוסי"), להיכנס לשטחי התובע - קיבוץ עין גב (יקרא להלן גם: "הקיבוץ").
העובדות הצריכות לעניין:
התובע, כשמו כן הוא, קיבוץ המאוגד כאגודה שיתופית ובעל זכויות במקרקעין מוגדרים המשמשים את חבריו ואורחיהם. זכויותיו של הקיבוץ במקרקעין האמורים הן מכוח הסכם חכירה שנערך בין הקיבוץ, מצד אחד, לבין מנהל מקרקעי ישראל, מצד שני, ביום 09.03.92 (נספח "1" לכתב התביעה), המגדיר את זכויות הקיבוץ ומעגן אותן.
סרוסי ורעייתו היו בעברם חברי הקיבוץ ובשנת 1993 עזבו אותו מרצונם החופשי, יחד עם ילדיהם, לדנמרק. לשם העתיקו סרוסי ובני משפחתו את מקום מגוריהם. כאן המקום לציין כי רעייתו של סרוסי (מאיה), הינה אזרחית דנמרק אשר התנדבה בקיבוץ במהלך שנות השמונים, התחתנה עם סרוסי בשנת 1985 והתקבלה כחברה בקיבוץ בשנת 1986.
אין מחלוקת על כך שחברותו של סרוסי בקיבוץ הופסקה וכי בעקבות הפסקתה נושל סרוסי מזכויות שהיו לו, בתור חבר קיבוץ, ערב הפסקת החברות.
הפסקת החברות והפקעת זכויותיו של סרוסי בתור חבר בקיבוץ, היו צעדים שנעשו שלא על דעתו של סרוסי ושלא על דעתם של יתר בני ביתו. סרוסי לא השלים עם החלטת הקיבוץ בדבר הפסקת חברותו והפקעת זכויותיו, ובשל כך החל נוקט בהליכים משפטיים שונים שמטרתם שינוי הגזרה.
ההליכים המשפטיים האמורים נמשכו לאורך שנים רבות, והתנהלו במספר ערכאות החל מרשם האגודות השיתופיות וכלה בבית המשפט העליון. שם נדחתה בקשה למתן רשות ערעור שהגיש סרוסי ונדחתה בקשתו לעיון חוזר בהחלטה הנ"ל.
למותר לציין כי בעלי הדין הרחיבו שלא לצורך, בעיקר במסגרת כתבי טענותיהם, בסקירת ההליכים המשפטיים שהתנהלו ביניהם כאמור. משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר תוצאותיהם הסופיות של ההליכים הנ"ל, כפי שצוין לעיל, אין מקום להתעכב סביב סקירת ההליכים האמורים שאינם רלבנטיים כלל להכרעה בתיק שלפנינו כפי שיובהר להלן.
בשים לב להכרעה שנפלה בתום הבירורים וההליכים המשפטיים האמורים, לפיה אושררה הלכה למעשה החלטת הקיבוץ בדבר הפסקת חברותו של סרוסי בקיבוץ והפקעת זכויותיו בתור חבר – הכרעה שנגדה את האינטרסים הטבעיים של סרוסי ולא נשאה חן בעיניו, החליט סרוסי כי אין הוא משלים עם ההכרעה ומשכלו הדרכים המשפטיות לתקיפת ההחלטה, ולא ניתן היה עוד להשיג עליה בפני ערכאה כלשהי, החל סרוסי בהליכים נוספים שמטרתם הבעת זעמו ואי שביעות רצונו מן ההחלטה שנפלה בענייננו.
כך למשל היא פנייתו של סרוסי למשרד הבריאות בתלונה שנדחתה וכך הם מכתביו של סרוסי אותם הפיץ בתאי הדואר של חברי הקיבוץ, וכך היא המודעה אותה פרסם סרוסי באחד העיתונים.
דרך נוספת בה בחר סרוסי להעלות את מחאתו, והיא הרלבנטית לענייננו כפי שעוד יובהר, היתה מחאתו של סרוסי כנגד הקיבוץ בדמות הפגנות יחיד שערך באופן קבוע, כנגד הקיבוץ, לרוב בשטחי הקיבוץ – הפגנות שבמסגרתן סרוסי הרים שלטי מחאה שונים. דרך אחרונה זה בה בחר סרוסי ללכת, לצורך הבעת מחאתו והבאתה לידיעת הרבים, היא העומדת במרכזו של תיק זה ואותה מבקש התובע להגביל במסגרת תביעתו שלפני.
ההליכים והעדויות בתיק:
בגדרו של התיק ניתנה על ידי מותב קודם שלפניו החל התיק להישמע, החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. בהתאם לאותה החלטה הוגשו מטעמם של בעלי הדין תצהיריהם של ד"ר סמדר סיני וסרוסי.
המצהירה מטעמו של התובע – ד"ר סיני, הנ"ל, שמשה בזמנים הרלבנטיים לתביעה כמזכירת הקיבוץ, ולאחרונה משמשת זו כמנהלת קהילה בקיבוץ.
בתצהירה האמור, ציינה ד"ר סיני כי סרוסי, לאחר שפקעה חברותו בקיבוץ, פנה לערכאות המשפטיות השונות אשר קבעו בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים שההחלטה המפקיעה את חברותו של סרוסי בקיבוץ הינה החלטה שהתקבלה כדין.
על פי תצהירה, סרוסי נוקט בפעולות שונות ומשונות שמטרתן אחת - הטרדת הקיבוץ והפעלת לחצים עליו כדי שזה יחזור בו מהחלטתו להפקעת חברותו של סרוסי. במסגרת התצהיר ציינה עדת התביעה, כי סרוסי ניהל הן בתוך שטחי הקיבוץ והן בכניסה לקיבוץ הפגנת קולניות, הכוללות השמצות נגד הקיבוץ וכנגד חברי הקיבוץ ומנהליו, דבר אשר מפר את שלוותם של המבקרים בקיבוץ.
במסגרת חקירתה הנגדית העידה ד"ר סמדר כי, סרוסי ניהל את ההפגנות שלו, הן מחוץ לשטחי הקיבוץ, והן בתוך שטח הקיבוץ ולרבות בכניסה לחדר האוכל, דבר אשר מטריד את חברי הקיבוץ שהשמיעו באוזניה תלונותיהם בעניין.