בפני בקשת חייב מיום 21.10.12 לבטל עיקול שהוטל בתיק זה, ביום 17.6.12, על כספים המופקדים בקופת בית משפט השלום בראשון לציון במסגרת ת.א 3920/05 דורי גולן ש"מ נגד ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ.
ב"כ החייבת טען, כי החייבת (הזוכה בת.א. 3920/05) המחתה לו את זכויותיה, ביום 10.08.11, בכספים שייפסקו לטובתה עד לסכום של 500,000 ש"ח ואף נרשם שיעבוד, קודם למועד הטלת העיקול, אשר אינו מוגבל בסכום, אצל רשם המשכונות ביום 27.10.11. לדבריו משהשעבוד הנה זכות מהותית הקודמת בזמן לעיקול והואיל ועל פי דין, העיקול שהוטל נסוג וכפוף לשעבוד, יש להורות על הסרת העיקול עד לסכום השעבוד הרשום.
ב"כ הזוכה בתגובתו טען כי החייבת באמצעות ב"כ ניהלה תביעה בת.א 3920/05 נגד צד ג' החל משנת 2005, במסגרתו ניתן פס"ד ביום 9.8.11 שהורה לצד ג' לשלם לחייבת סך של 219,446 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 26.9.99, כאשר שכר הטרחה שנקבע לבא כוח החייבת, על פי הסכם בין הצדדים, הנו בשיעור של 33% מכל סכום שייפסק. ולכן רישום שעבוד והמחאת זכות לטובת ב"כ בגובה של 500,000 ש"ח הנו שעבוד פיקטיבי שנועד להבריח כספים מהנושים לטובת החייבת. כמו כן הוסיף, כי ב"כ החייבת הוא זה אשר אמור לעתור בבקשה ולא החייבת.
עוד הוסיף, כי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"מ - 1980, קובע כי במסגרת הליכי פשיטת רגל, ניתן לפעול לביטול הענקה, שביצע חייב, ללא תמורה לפני שנעשה פושט רגל.
דין השעבוד להתבטל לאור הוראות סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, הקובע כי חוזה שכריתתו, תוכנו, או מטרתו בלתי חוקיים, בלתי מוסריים, או סותרים את תקנת הציבור בטל.
לסיכום מבקש לדחות את בקשת ב"כ החייב, לחילופין לקבוע כי הואיל והשעבוד ו/או המחאת הזכות פיקטיביים, אזי העיקול תקף, או לחילופי חילופין השעבוד תקף רק עד לגובה 33% מהסכום שנפסק וזאת בהתאם להסכם שכה"ט, קרי עד לסכום של 165,000 ש"ח ובהתאם יש להעביר היתרה לזוכה.
ב"כ החייבת ציין מנגד, כי השעבוד והמחאת הזכויות נעשו בגין שכ"ט נשוא ת.א. 3920/05 וכן בגין חובות החייבת בגין שכ"ט עבור טיפול משפטי בתיקים נוספים החל משנת 2004 - בת.א 3920/05 גובה שכ"ט הנו 197,574 ש"ח , בע"א 29556-10-11 גובה שכ"ט הנו 73,024 ש"ח, בתביעת ש.מ.א.ר תשתיות ת.א חדרה 1874/05, בתיק הוצל"פ 12-14692-04-9, בתיק הוצל"פ 12-14059-04-0, בת.א כפ"ס 3206/05 - שכ"ט בגין תיקים אלו הנו 176,842 ש"ח. סה"כ שכ"ט המגיע לב"כ החייבת הנו 447,440 ש"ח.
לטענתו אין לראות במשכון כמוגבל אך ורק לחוב שכ"ט נשוא תיק ספציפי בו התקבלו הכספים דווקא.
דיון
אין ספק כי רישום המשכון נעשה טרם מועד הטלת העיקול וכך גם לעניין המחאת הזכות.
בספרו של המלומד שלום לרנר "שיעבוד נכסי חברה (הוצאת בורסי תשנ"ז-1996), עמ' 246, נכתב -
"העימות בין שעבוד קבוע לבין עיקול אינו מעורר לכאורה בעיות קשות. לגורם הזמן יש משקל מכריע הראשון בזמן גובר על חברו. כך למשל כאשר הוטל עיקול על נכס או זכות של החייב, הלה אינו יכול לשעבד את הנכס המעוקל לאחר. מנגד, אם החייב שעבד נכס מסוים לפלוני, והשעבוד נרשם בלשכת המרשם המתאימה, עיקול מאוחר יהיה כפוף לשעבוד. המעקל עומד במקום חייבו וכשם שזה אינו יכול לפגוע בשעבוד משוכלל כך דינו של מעקל" (ראה
ה.פ. 15096/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' סגלוביץ שושנה ואח', דינים שלום , כרך י"ד, 520).
בתיק המ' 526/96, 527/96
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שריפקו בע"מ, כאמור:
'הלכה פסוקה היא כי עיקול שהוטל ע"י לשכת ההוצל"פ לטובת זוכה לפי פס"ד הינו סעד דיוני ולא מהותי. כוחו של עקול כזה אינו גובר על שעבוד על נכס מסוים (שעבוד ספציפי) או על שעבוד צף. המועד הקובע לעניין עדיפותו של בעל השעבוד הינו מועד יצירת השעבוד ולא דווקא מועד התגבשותו (וראו א. וולובסקי כונס הנכסים בדיני החברות התשנ"ב-1992 עמד 227) ".
מכל האמור לעיל, עולה על פניו כי המחאת הזכות והשעבוד אותן רשם החייב לטובת בא כוחו גוברים על העיקול אותו הטיל הזוכה.
השאלה הנה האם הנכס הנטען - הכספים המופקדים בקופת בית המשפט - חוסים תחת המשכון.
ראשית אעיר - כי דין טענותיו של ב"כ הזוכה כנגד המסמך עצמו וכנגד כשרות השעבוד שנרשם ו/או המחאת הזכות שניתנה, להתברר בפני הערכאה המוסמכת ואין לרשם ההוצל"פ סמכות לחקור אחר רישום זה.
כמו כן הטענה בדבר גובה החבויות של החייבת כלפי בא כוחה אינן רלוונטיות להכרעה שבפני, שכן במסגרת המחאת הזכות לא הוגלו סוגי החבויות בניהם אלא הסכום בלבד - כך שאין זה המקום לבחון הטענה, היות והמדובר ביחסים שבין החייבת לבא כוח.