עיריית רעננה נ' פלומבו

החלטה

בפני בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה.

עיון בכתב התביעה מלמד, כי התובעת, עיריית רעננה, תובעת סכום קצוב מאת הנתבע/ת בשל קנס מינהלי שהטילה עליו, ושלא שולם במועד. מאחר שזו אינה דרך המלך לגביית קנסות מנהליים, נדרשה התובעת (בהליך אחר, ר' תיק 13117-06-10) להסביר פשר הגשת התביעה, והסברה העיקרי היה, כי "האגף לגביית קנסות" במשרד המשפטים חדל, משנת 2009, לגבות קנסות עבור רשויות מקומיות, בטענה שהוא גובה אותן עבור המדינה, בלבד. לא הוצגה אסמכתא לטענה זו.

לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה שאין להיעתר לבקשה, ודין התביעה להימחק.

המחוקק קבע מגוון של דרכים לגביית חובות לרשויות מקומיות, ועיקרן בשתי אלה:

(1) הליכי גביה מינהליים בהם רשאית הרשות לנקוט מכוח פקודת המסים (גביה), כאשר לכל הפחות מאז אכרזת המסים (גבייה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) התש"ס-2000, מצויים גם קנסות מנהליים שהטילה רשות מקומית בגדר "מס" לצורך הפקודה;

ו-(2) גביה באמצעות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, זאת לאור הוראת סעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (הגדרת המונח "חוב", ס"ק (2): "קנס מינהלי כמשמעותו בחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985"), על פיו קנס שהטילה רשות מקומית מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985, הוא "חוב" לצורך חוק זה. כזכור, עפ"י כתב התביעה, נשוא התביעה הוא קנס שכזה.

במקרה דנן, פתוחות שתי הדרכים בפני התובעת. טענת התובעת, בדבר חוסר נכונות המרכז לגביית קנסות והוצאות לשתף פעולה בביצוע הדרך השניה (אם אכן כצעקתה), נכון שתועלה בפני גופים אחרים מאשר בית משפט זה, האמונים על אכיפת החוק על גופים מינהליים הפועלים מכוח הדין. מכל מקום, לבטח שאין בכך כדי למנוע ממנה לנקוט בדרך הפעולה הראשונה.

לטעמי, שעה שניתנה בידי הרשות דרך חוקית לגבות את חובותיה, אין מקום לאפשר לה לנקוט בהליך אזרחי, מקום בו לא הותר לה הדבר במפורש (כמו שנעשה, למשל, לגבי חובות ארנונה בסעיף 317 לפקודת העיריות (נוסח חדש)).

יתר על כן, מקום בו כבר הוטל הקנס, איני רואה מה טענת הגנה יוכל הנתבע לעורר, ואין זה מתקבל על הדעת שתוגש תביעה שתוצאתה ידועה מראש, משל היה בית המשפט לא יותר מאשר חותמת גומי על תביעת התובע.

הבקשה נדחית, איפוא, ואני מורה על מחיקת התביעה.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.