עירית אשדוד נ' סלע מוצרי בטון ואח'

פסק דין

מבוא

תובענה כספית בסך של 1,359,371 ₪ שהגישה התובעת, עיריית אשדוד, בגין חוב ארנונה והיטלים שונים כמפורט בכתב התביעה, לתקופה שבין שנת 2001 לשנת 2006, בהתייחס לנכס המצוי ברח' היוזמה 1 באשדוד, הידוע כגוש 2298 חלקה 12 (להלן: "הנכס").

הנתבעת 1, חברת סלע מוצרי בטון בע"מ, החזיקה בנכס, לפחות עד למועד תחילת תקופת החוב הרלבנטית.

הנתבעת 2, גב' שרית תשובה, הינה בעלת מניות בנתבעת 1.

הנתבע 3, מר מאיר תשובה, הינו בעל מניות בנתבעת 1. כמו כן, הנתבע 3 הינו מבעלי המקרקעין בו מצוי הנכס.

הנתבע 5, מר משה תשובה, הינו בעל המקרקעין בו מצוי הנכס, ביחד עם הנתבע 3.

הנתבעת 4, חברת סלע שיווק מוצרי בטון (2002) בע"מ, הינה חברה אשר בבעלותו של מר רחמים תשובה, בנו של הנתבע 3.

טענות התובעת

לטענת התובעת, בעלי הנכס והחייבים בתשלום הארנונה הם הנתבעים 1, 3 ו- 5 וזאת לתקופה שעד למכירתו של הנכס על ידי כונסת נכסים שמונתה על זכויות הבעלים בנכס. לעמדת התובעת, בפנקסי העירייה היה רשום כי הנכס הוחזק על ידי בעליו לאורך כל תקופת החוב.

ביחס לגובה החוב, הרי שלטענת התובעת, הנתבעים חבים במלוא החוב כמפורט בפנקסי העירייה מקום בו הם מעולם לא חלקו על השומה שהוצאה להם. לטענתה, משלא הובאה כל ראיה סותרת לנכונות הסכומים הנטענים הרי שפנקסי העירייה הפכו ראיה חלוטה המחייבת את הנתבעים.

לעמדת התובעת בתביעתה, נכון ליום 16.10.06, עמד החוב הכולל על סך של 1,359,371 ₪. התובעת הציגה פירוט של סכומי החוב, לפי חלוקה של הנכס למבנה ולקרקע תפוסה, ולפי שנים, ובתוספת סכומים קטנים שנוספו בגין אגרת שמירה, מים וביוב. לפי הפירוט שהובא על ידי התובעת, נכון ליום 31.12.06 על פי הרישום בפנקסי העירייה, החוב בגין הנכס, בתוספת של פיגורים, ובניכוי סכום שהתקבל מכונס הנכסים, עומד על סך כולל של 1,353,581 ₪.

עוד טוענת התובעת כי הנתבעים הגישו בקשה לפטור ושינוי סיווג וביום 9.8.05 התקבלה בקשתם באופן חלקי. עם זאת, הנתבעים מעולם לא השיגו על החלטת התובעת ולא שילמו את הודעות השומה הסופיות. לטענתה, משלא השיגו הנתבעים על השומות הפכו אלו לחלוטות.

עוד טוענת התובעת כי הנתבעים פעלו להברחת נכסי הנתבעת 1 לנתבעת 4 והתנהלותם זו מקימה לה עילה של הרמת מסך ההתאגדות. כן טוענת כי נתבעות 1 ו-4 התנהלו למעשה כגוף אחד, דבר הנלמד בין היתר מן העובדה כי הנתבעת 1 העתיקה מפעלה לאשקלון שם מצוי מפעלה של הנתבעת 4; כי ההתנהלות הכספית של הנתבעת 1 הועברה אף היא לנתבעת 4, אשר פעלה לכיסוי גירעונותיה של הנתבעת 1; כי לשתי החברות אותם עובדים ואותם מנהלים; וכי הנתבעת 1 רשמה המחאות זכות גורפות לטובת הנתבעת 4. לנוכח האמור, טוענת התובעת כי יש להרים המסך גם בין שתי החברות.

לטענת התובעת, נתבעים 2 ו-3 חבים במלוא סכום החוב לתובעת זאת מאחר ופעלו לריקון הנתבעת 1, נמנעו ביודעין מלשלם חובה ומעשיהם עולים כדי העדפת נושים אסורה, והתנהלות אסורה וחסרת תום לב. עוד טוענת התובעת כי מעשיהם אף מקימים לה עילה להרמת מסך סטטוטורית מכוח סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב, תשנ"ד-1992 (להלן, לשם הנוחות: "חוק ההסדרים").

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 הייתה המחזיקה היחידה בנכס וטענות התובעת לפיהן נתבעים 3 ו-5 אף הם החזיקו בנכס, הינם בגדר הרחבת חזית אסורה ועל כן דינן להידחות על הסף. כן טוענים הם כי טענה זו של התובעת, לפיה היו הבעלים של הנכס רשומים בספרי העירייה כמחזיקים, נסמכת על ראיות שלא הוצגו כלל לבית המשפט וגם מן הטעם הזה יש לדחות הטענה.

עוד טוענים הנתבעים כי לתובעת הוגש תצהיר מאת הנתבעת 1 לפיו הנכס סגור וריק ואישור על כך הוצא ע"י התובעת ביום 23.1.02. נוכח האמור, טענת התובעת לפיה היה בנכס ציוד ומלאי הינה טענה חדשה שלא בא זכרה בכתבי הטענות ובתצהירים מטעם התובעת ועל כן יש לדחותה על הסף.

לטענת הנתבעים, בטרם הוגשה התביעה דנן, מעולם לא קיבלו מאת התובעת כל דרישה או התראה בנוגע לחובות הנטענים על ידה.

עוד טוענים הנתבעים כי החובות הנטענים שגויים. לטענתם, הנתבעת 1 הייתה זכאית לפטורים שונים בגין השנים בהן הוחזק הנכס, אולם היא מעולם לא קיבלה את מלוא הפטור לו הייתה זכאית. כן טוענים הם כי תשלומים שונים שבוצעו על ידי הנתבעת 1 לא באו לידי ביטוי בחשבונות התובעת וגם מן הטעם הזה יש לקבל הטענה לפיה מדובר בחיובים שגויים.