פסק דין
התובעת עוסקת בהפקה והפצה של עלונים בתיבות דואר, בתי מגורים ובתי עסק. הנתבע עוסק בתחום הפרסום. ביום 27.11.2008 הזמין הנתבע מהתובעת שירותי הפצה של עלונים, עבור לקוח שיוצג על ידו. במסמך הזמנה שנערך נקבע שעל התובעת להפיץ עבור הנתבע 15,250 עלונים, 2,500 עלונים בישובים סביון, גני תקווה ורמת אפעל, ו – 12,750 עלונים באזורים אחרים. התמורה הכוללת הייתה 6,930 ₪, כאשר מתוך סכום זה סך של 1,920 ₪ בצירוף מע"מ שיקף את התמורה עבור החלוקה בישובים סביון, גני תקווה ורמת אפעל, והיתרה – עבור החלוקה בישובים הנוספים. במסמך סיכום פגישה, שנערך באותו היום, נקבע: "סביון יחולקו 2,000 תלי – דלת" ובצפון תל-אביב יחולקו 250 עלונים נוספים. נוסף על הסך של 6,930 ₪ תבעה התובעת מהנתבע סך של 2,500 ₪, סכום המשקף פיצוי בגין טרחה, טרדה ובזבוז שעות עבודה.
אין מחלוקת שהתשלום לא בוצע, אף לא באופן חלקי. התביעה הנוכחית הוגשה ביום 21.1.2013, כאשר מספר שנים קודם לכן הוגשה תביעה שנמחקה מחמת חוסר מעש.
הנתבע טוען שביום החלוקה התקבלה אצל לקוחו שיחה מהמוקד העירוני בישוב סביון. הפקח במקום דרש להגיע ולאסוף את כלל החומרים מפח האשפה וגינת מרכז הישוב. הנתבע נסע לסביון על מנת להיפגש עם הפקח, והוא גילה בגינה ובפח האשפה מאות עלונים. הנתבע מוסיף וטוען שהוא יצר קשר עם מנהל התובעת, מר דורון עציץ, אשר טען שאירעה טעות והעלונים יחולקו בהתאם להזמנה, אולם בפועל לא נעשה כך. הנתבע טוען שיש מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה ושפרק הזמן שחלף ממועד האירוע אינו מאפשר לו לאתר עדים רלבנטיים ולהתגונן כדבעי מפני התביעה. הנתבע טוען שכתוצאה מהתנהלות התובעת לא נרשמה התעניינות בפרויקט, עלות הפקת העלונים ירדה לטמיון והוא הודיע לתובעת על ביטול העסקה. לקוחו של הנתבע, כך נטען, החל בפרסום הפרויקט בעיתונות ובאינטרנט, לאחר שאיבד אמון בחלוקת העלונים.
בדיון שהתקיים בפניי נחקרו מנהל התובעת, סוכן המכירות והנתבע, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. בסופו של יום, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות והעדויות שנשמעו בפני, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל, בחלקה.
בכל הקשור לטענות המתייחסות להפצת עלונים בסביון, מצאתי מקום לדחות את תביעת התובעת. הנתבע מעלה טענות לפיהן מערך הפצת העלונים בסביון כשל. התובעת טוענת שהנתבע העלה את הסתייגויותיו ביחס להפצת העלונים בישוב סביון באיחור, בניגוד להוראה בהזמנה לפיה הסתייגויות יש להעלות בתוך פרק זמן של 24 שעות ממועד גמר ההפצה בכל אזור (ר' המצוין בסיפא למסמך ההזמנה). אין לשלול את האפשרות לפיה הנתבע העלה את הסתייגויותיו ביחס לאמור במועד, וזאת על אף טענותיה. הנתבע מאשר שהוא אינו יכול להוכיח בשלב הנוכחי – מספר שנים לאחר המועד הרלבנטי – מה היה המועד המדויק בו נמסרה הודעה לתובעת (עמ' 15, ש' 6). אין לזקוף עובדה זו לחובתו, כאשר התביעה הוגשה שנים לאחר המועד הרלבנטי. השיהוי בהגשת התביעה הסב – ביחס לסוגיה כאמור – נזק לנתבע [ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(3) 433 (2003)], ובהיעדר הסבר מניח את הדעת מדוע הוגשה התביעה שנים לאחר המועד הרלבנטי (הסבר שמסרה התובעת אינו מספק; עמ' 17, ש' 22 – 23), נקודת המוצא הינה שהנתבע העלה את הסתייגויותיו ביחס להפצת העלונים בישוב סביון – במועד.
גם אם הועלו הטענות ביחס להפצת העלונים בישוב סביון במועד, מבחינה עקרונית אין לשלול את האפשרות שהתובעת פעלה בהתאם להתחייבויותיה, לרבות לאחר שפעלה לביצוע הפצה נוספת של עלונים בישוב. עם זאת, אין די בכך. לנוכח טענות הנתבע, מוטלת הייתה על התובעת החובה להציג עדות של הגורם שהפיץ בפועל את העלונים בישוב. התובעת לא עשתה כן. עדותו של מר אביטל אינה מספקת, שהרי הוא לא חילק בעצמו את העלונים בישוב (עמ' 10, ש' 1 – 2). הימנעות התובעת מהצגת עדות של הגורם שחילק בפועל את העלונים בישוב סביון נזקפת לחובתה [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990)].
על יסוד הטענות שהועלו על ידי הנתבע ובהיעדר עדות של מחלק העלונים (אין די בעדותו של הסוכן ואין די בדוחות שהוצגו), איני מאשר את הדרישה לתשלום עבור חלוקת עלונים בסביון.
כאמור במסמכי ההזמנה (ההזמנה נערכה ונחתמה לאחר שנערך ונחתם מסמך סיכום הפגישה), עבור התחייבות התובעת להפיץ 2,500 עלונים בישובים סביון, גני תקווה ורמת אפעל, היא זכאית הייתה לתשלום ע"ס 1,920 ₪ בצירוף מע"מ (בשיעור של 15.5%, נכון למועד הרלבנטי), ובסה"כ סך של 2,217 ₪.
קיים קושי לקבל את הנתונים שמסרה התובעת בנספחי תצהיר העדות הראשית מטעם מר עציץ, מאחר ולא הונחה תשתית עובדתית מספקת לפיה דו"ח החלוקה נמסר בזמן אמת לנתבע. משהגורם שפעל לחלוקת העלונים לא הובא ליתן עדות, לא ניתן לערוך הפרדה בין העלונים שאמורים היו להיות מחולקים בישוב סביון (לגביהם ישנה מחלוקת) לבין העלונים שאמורה הייתה התובעת לחלק בישובים גני תקווה ורמת אפעל.
בנסיבות העניין, משהתמורה עבור החלוקה בישובים כאמור הייתה בסכום כולל, לנוכח הטענות המתייחסות לחלוקה בישוב סביון, מלוא הסך של 2,217 ₪ לא יאושר, על אף שסכום זה משקף גם תמורה עבור חלוקה בישובים גני תקווה ורמת אפעל. גם במישור זה העובדה שהתביעה הוגשה בשנת 2013 נזקפת לחובת התובעת.
בכל הקשור להזמנה – ככל שהיא מתייחסת להתחייבות התובעת להפיץ עלונים בישובים נוספים, למעט בישובים סביון, גני תקווה ורמת אפעל – הרי שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה לפטור את הנתבע מתשלום התמורה המוסכמת. לא נטען באופן מפורט, ממילא לא הוכח, שהפצת העלונים בישובים הנוספים לא בוצעה כדבעי. גם אם לא נרשמה התעניינות אצל לקוחו של הנתבע בעקבות חלוקת העלונים, אין בכך כדי להניח תשתית עובדתית ומשפטית בדבר אי עמידת התובעת בהוראות הסכם ההפצה. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת את התשלום המשקף את העבודות שבוצעו בישובים הנוספים (לבד מסביון, גני תקווה ורמת אפעל), סך של 4,713 ₪.
אציין שלא מצאתי שנגרם לנתבע נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי בהגשת התביעה הנוכחית, למעט בכל הקשור להוכחת המועד המדויק בו הודיע הנתבע לתובעת על הסתייגויותיו ממהלך הפצת העלונים בישוב סביון. טענות לעניין נזק ראייתי נוסף – לא הוכחו. אם נפל פגם בהפצת עלונים בישוב אחד (2,500 עלונים מתוך 15,250 עלונים), ניתן היה – מכוח החובה להקטין את הנזק – לפעול ללא דיחוי לביצוע הפצה חוזרת (עולה שבוצעה הפצה חוזרת, הן בשים לב לטענות התובעת לפיהן היא שבה וביצעה חלוקה של עלונים בישוב והן לנוכח טענת הנתבע לפיה הוא אישית חילק עלונים בישוב). גם אם נאלץ לקוחו של הנתבע לפנות לאפיקי פרסום אחרים (בעיתונות ובאינטרנט), הרי שאין בכך כדי להסב נזק כספי לנתבע עצמו. מעבר לכך – על אף השיהוי בהגשת התביעה – ברי שהנתבע יכול היה לזכור האם לקוחו שילם לו את השכר עבור עבודתו. העובדה שאין בטיעוני הנתבע התייחסות לכך נזקפת לחובתו. העובדה שזמן לא רק לאחר שתובעת – כך על פי הנטען – הסבה נזקים לנתבע, פנה הנתבע אל התובעת בבקשה ליצירת קשרים עסקיים נוספים (ראו המסמכים הנוספים שהותרו להגשה, עמ' 9, ש' 10 - 15), כל זאת מבלי להזכיר את מהלך האירועים שהוביל לתביעה, נזקף לחובת הנתבע.
לו היה התובע מניח תשתית עובדתית – ולו בסיסית – לפיה נגרמו לו נזקים כתוצאה ממהלך חלוקת העלונים, באופן שיש לקזז משיעור התמורה עבור חלוקת העלונים (בכלל הישובים, למעט בישוב סביון) את עלות הנזקים בגין הכשלים בחלוקת העלונים בסביון, ניתן היה לשקול האם יש מקום להביא בחשבון – במסגרת בחינת דרישות הפירוט הקבועות בדין לביסוס טענת קיזוז – להכיר בזכות הקיזוז, גם אם הטיעון אינו מפורט באופן מספק, זאת לנוכח עיתוי הגשת התביעה. אין די באופן הצגת הדברים על ידי הנתבע לצורך הוכחת נזק ראייתי.
לא הונחה תשתית עובדתית המצדיקה לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור של 2,500 ₪ בגין "טרחה, טרדה ובזבוז שעות עבודה יקרות". עסקינן במחלוקת בעלת אופי מסחרי בהיקף מצומצם. אין עילה לפסיקת פיצוי כאמור.
התובעת, אפוא, זכאית לתמורה עבור חלוקת העלונים בישובים השונים, למעט בישוב סביון, ע"ס 4,713 ₪. לא הובא בכתב התביעה תחשיב של שיעור הריבית וההצמדה מיום יצירת החוב ועד ליום הגשת התביעה, על כן התשלום ייעשה בהתאם לשיעור החוב שאושר, כשהוא נכון למועד הגשת התביעה.
על כן, על יסוד האמור והמקובץ, התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,713 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, 21.1.2013, ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 751 ₪ (שיעור האגרה בלבד). אין צו נוסף לתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד, זאת בזיקה להחלטה שניתנה בפתח ישיבת ההוכחות, עמ' 9, ש' 12 – 13.
ניתן היום, כ' סיוון תשע"ד, 18 יוני 2014, בהעדר הצדדים.