עלוש נ' שבתאי ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעים לצירוף שלושה נתבעים להליך: מועצה מקומית חצור הגלילית, הוועדה לתכנון ובנייה "אצבע הגליל"(להלן:"הוועדה"),וכן רשות מקרקעי ישראל (להלן:"הרשות").

המדובר בתביעת פינוי וסילוק יד שהגיש התובע כנגד הנתבעים במסגרתה נטען כי האחרונים פלשו למקרקעין שבבעלותו בגוש 13854 חלקה 145 ,בנו מרפסת עליה פרגולה ושביל גישה.

2.בהתאם ולאור לקביעות המודד-המומחה שמונה ע"י ביה"מ, ביקש התובע במהלך הדיון מיום 23.1.14, למחוק את הסעד ביחס למרפסת והפרגולה ולהותיר את הסעד בדבר שביל הגישה בלבד. בהתאם להחלטה מאותו מועד, כבר נמחק הסעד שנתבע ביחס למרפסת ולפרגולה ולפיכך,נוכח העובדה שמדובר בהחלטה חלוטה (אשר אף ניתנה כאמור,לבקשת התובע עצמו),לא ברור טענתו של התובע בתגובתו לבקשה,כאילו הוא עומד על הסעדים שנתבעו ביחס למרפסת והפרגולה!!!

3.עתה מונחת לפניי בקשתם של הנתבעים להורות על צירוף הנתבעים לעיל. לטענת הנתבעים ,יש להורות על צירוף הנתבעים הנוספים שכן מבירור שערכו עלה כי את השביל שבמחלוקת סללה המועצה המקומית חצור הגלילית. מפניית ב"כ הנתבעים למועצה התברר כי זו האחרונה ביקשה לגלגל את האחריות אל כתפי הועדה המקומית לתכנון ובניה.לגרסת הנתבעים, יש מקום להורות על הצירוף המבוקש מאחר שנוכחותם של הנתבעים הנוספים דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתביעה.

4.התובע התנגד לבקשה וטען בין היתר,כי טיעוני הנתבעים סותרים את שנטען בכתב ההגנה. בכתב ההגנה נטען כי בעלה המנוח של נתבעת 1 הגיש בקשה להיתר בניה לתוספת מפרסת, פרגולה ושביל גישה, שנתקבלה. לפיכך אין להתיר העלאת טענות סותרת. עוד נטען שאין בראיות שצורפו לבקשה כדי להצדיק צירופם של נתבעים נוספים, וצירופם של אלה, עשוי לסרבל את הדיון ולהכביד על התובע במידה מופרזת.

דיון והכרעה:

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי שיש לקבל את הבקשה בחלקה, ולהורות על צירוף המועצה המקומית חצור הגלילית בלבד.

תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסדירה את סוגיית צירופו של בעל דין נוסף בהליך, ועל פי הפסיקה, היא מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב למדי לבחינת צירופו של בעל דין, ביחס למועד הצירוף ומבקש הצירוף, כשהתנאי היחיד הוא, כי יש בצירוף כדי לאפשר לבית-המשפט לפסוק בשאלות הדרושות הכרעה, והצירוף בא למנוע מצב שבו הדיון בשאלות אלה יסוכל עקב כך, שנבצר מבית-המשפט לפסוק בהן, בהעדרו של אותו אדם:

כידוע, "תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים, אף אם השימוש בה יכול לגרום לכך בעקיפין. העובדה שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצדו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את "נוכחותו דרושה" כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתות. המבחן הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ושיהא מעשה בית דין גם כלפיו." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, סיגא, ע"מ 74 (2007))

וראו בש"א (י-ם) 3556/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מרים טאו :

"במילים אחרות, במקרים שבהם לא תהא הכרעת בית-המשפט בתובענה סוף פסוק, אם לא תורחב יריעת מעשה-בית-דין, כדי שיחול גם על אדם שלישי, יש לצרף את אותו אדם כבעל-דין למשפט, ולאפשר לו להשמיע את דברו (ע"א 604/72 יורמן נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד כח(1) 141, 156; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 157 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). רק אז יוכל בית המשפט "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה"ודוק: "השאלות הכרוכות בתובענה" פירושן, הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשה ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. את מסגרת הסכסוך קובע התובע עצמו בתביעתו, ואין מבקשי הצירוף יכולים לאלצו להתדיין שלא במסגרת תביעתו (ע"א 401/69 ראובני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד כד(1) 537, 539; ע"א 265/72 עבד אל רחמן נ' מדינת ישראל פ"ד כו(2) 479, 482; זוסמן, שם בסעיף 156)." (ההדגשה שלי, ר.א)

6.המודד שמונה אכן קבע כי שביל הגישה כולו נמצא בתחומי המקרקעין שבבעלות התובע בחלקה 145. מן הנתונים שהניחו הנתבעים עולה כי המועצה פנתה בעבר בדרישה לרשות מקרקעי ישראל במכתבו של ראש המועצה דאז ביום 14.6.99 להסב את השטח שבין מגרש 145 שבבעלות התובע ומגרש 35 למועצה על מנת שהמועצה תסלול דרך שתקשר בין רח' הבנים לרח' הגאולים. אם וככל שיתברר בסופו של יום שהמועצה אכן סללה את השביל נשוא התביעה, הרי שהמועצה בעלת דין דרושה להליך ,שכן עתירת התובע היא להורות נוסף לפינוי וסילוק יד, על הריסת הבנוי והשבת המצב לקדמותו,על מנת שיוכל לממש את היתר הבניה שבידו.

7.אינני מתעלמת מטענת התובע על כי בכתב ההגנה נטען כאילו בעלה של נתבעת 1 הוא שביקש היתר ובנה לכאורה גם את שביל הגישה. אולם, עיון בבקשה ההיתר וההיתר עצמו שצורף, מגלה כי שביל הגישה איננו כלול בבקשה ובהיתר. עם זאת, ניתן להיווכח כי כבר אז, כלומר בשלב הגשת בקשת רשות להתגונן, התעוררה סוגיית זהותו של סולל השביל. לבקשת הרשות להתגונן צורף מסמך מיום 27.11.97 עליו חתומים דיירי בניין 524 ו- 525 המהווה כתב הסכמה מטעמם לסלילת דרכי גישה בשכונה ע"י המועצה המקומית של חצור הגלילית. לפיכך שוכנעתי שיש לצרף את המועצה כבעלת דין.

8.יחד עם זאת,כל שטענו הנתבעים ביחס לרשות ולוועדה, היה כי בידיהן מידע הרלבנטי לליבון הסוגיה שבמחלוקת (לרבות הטענה כאילו הוועדה שגתה משהנפיקה היתר לתובע). גם אם אצא מהנחה כי יש בסיס לטענה, אין בכך כדי להצדיק צירופם כנתבעים נוספים, אלא לכל היותר, להביא לזימונם של עדים רלוונטים מטעם גופים אלו על מנת שימסרו את המידע הנדרש.מאחר שהסעדים הנתבעים אינם מופנים כלפי הרשות או הוועדה ולא יהיה בנתינתם כדי להשפיע עליהם,אין מקום לצירופם של אלו כנתבעים נוספים.

לעומת זאת,כפי שפורט לעיל, ייתכן ויתברר כאמור שהמועצה סללה שביל גישה, או למצער, הייתה שותפה לסלילה (הגם אם אינה מחזיקה בו כפי שהבהירה במכתבה מיום 23.2.14), כך שסוגיית השבת המצב לקדמותו וההוצאות הנלוות לכך (ככל שטענות התובע תתקבלנה) רלוונטית לגביה.

9.לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת בחלקה, המועצה תצורף כנתבעת נוספת.

כתב התביעה מתוקן בהתאם יוגש תוך 15 יום . העתק כתב התביעה המתוקן בצירוף ההזמנה לדין יועברו למועצה במהלך תקופה זו.

בנסיבות,ההחלטה בדבר הגשת תצהירים מבוטלת.

נקבע לקדם משפט ליום 30.6.11 בשעה 11:00 (התובע יוודא כי עד אותו מועד יוגש לתיק כתב הגנה מטעם המועצה).