על ההבדל שבין צו עיכוב יציאה לבין הגבלת עיכוב יציאה

בפניי בקשה דחופה מטעם הזוכה לביטול הגבלת עיכוב יציאתו של החייב מהארץ, הגבלה שהוטלה בתיק זה בהתאם להוראות סעיף 66א(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק").

הבקשה הובאה בפניי כרשם תורן.

עובדות רקע רלוונטיות:

כנגד החייב פתוחים כיום 3 תיקי הוצל"פ בהיקף חובות כולל של 48,800 ש"ח, כאשר החוב בתיק שבנדון לבדו עומד על 33,800 ש"ח.

ביום 15.3.06 נמסרה האזהרה לחייב, ב"מסירה מלאה", וע"פ צו התשלומים המינהלי שנקבע לחייב בהתאם להוראות סעיף 69א לחוק כרשום גם באזהרה שנמסרה לחייב, היה עליו לשלם סך של 1,000 ש"ח מדי חודש מאז ועד היום, אך בפועל לא עומד החייב בצו תשלומים זה, ובמהלך השנים שילם מס' סכומים, שהאחרון בהם היה סך של 600 ש"ח ביום 6.4.09.

עד כה ננקטו מס" הליכי הוצל"פ בתיק זה נגד החייב, אך לא היה בהם כדי להביא לגביית החוב וכדי לכוף על החייב לעמוד בצו התשלומים. כך למשל ננקטו עד כה ההליכים הבאים:

מאסר.

עיקול נכסי החייב אצל צדדים שלישיים במדיה מגנטית (בנקים/חברות ביטוח וכו").

עיקול מיטלטלין בכתובת המגורים הרשומה של החייב.

החייב לא עומד בצו התשלומים הקבוע לו בתיק, ללא רשות ובניגוד לדין. יצוין, כי החייב לא הגיש כל בקשה להפחתת שיעור צו התשלומים וגם לא התייצב ביוזמתו לחקירת יכולת בפני רשם ההוצל"פ.

ביום 12.1.10 הוטלה על החייב ההגבלה שבנדון.

הבקשה שבנדון :

בבקשה שבנדון מבוקש לבטל את ההגבלה שבנדון, על יסוד הנימוק הבא:  רצונו של החייב להשתתף בחתונה של חבר ילדות קרוב בחו"ל, כאשר עפ"י הטענה החבר צפוי לממן את עלות הנסיעה וכאשר החייב מציע שתי ידידות שלו כערבות לשובו ארצה. החייב טוען כי לא צפוי להיגרם בנסיבות כל נזק לזוכה מנסיעתו.

הכרעה בבקשה:

מצב הדברים בתיק, כמפורט בפרק העובדות, מוביל למסקנה לפיה מדובר בחייב המשתמט מתשלום חובו בתיק.

המחוקק, בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס" 29), התשס"ט - 2008, ביקש במפורש להטיל סנקציה, בדמות ההגבלה מהסוג שבנדון, על חייב המשתמט מתשלום חובו בהוצל"פ. בכך, שונה לחלוטין מטרת ההגבלות שמוטלות עפ"י סעיף 66א לחוק ממטרת צו עיכוב יציאה מהארץ שמוצא נגד חייב עפ"י סעיף 14 לחוק ההוצל"פ, צו שמטרתו היא למנוע מצב שיציאת החייב לחו"ל תסכל את ביצוע פסה"ד בהוצל"פ (למשל בדרך של בריחת החייב לחו"ל או של הברחת נכסיו לחו"ל). לשם הטלת הגבלה של עיכוב יציאה מהארץ אין אפוא כל רלוונטיות לשאלה האם יש ביציאת החייב מהארץ כדי לסכל את גביית החוב בהוצל"פ. ממילא, כאשר מוגשת בקשה לביטול הגבלת עיכוב היציאה מהארץ, אין כל רלוונטיות לטענות החייב לפיהן אין ביציאתו כדי לסכל את ביצוע פסה"ד בהוצל"פ.

עפ"י הוראות החוק, הגבלת עיכוב יציאה מהארץ תבוטל רק אם "שוכנע רשם ההוצאה לפועל שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו" (סעיף 66א(2) לחוק) או אם החוב בתיק נפרע או אם החייב "מקיים הוראות של צו תשלומים.." (סעיף 66ד לחוק), כאשר לרשם ההוצל"פ ניתנה גם סמכות שבשיקול דעת לבטל הגבלה או "להתנות את הביטול במתן ערובה להנחת דעתו, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין" (סעיף 66ד(ב) לחוק).

במקרה שלנו, לא הצביע החייב על עילה לפיה חובה מן הדין לבטל את הגבלת עיכוב היציאה מן הארץ.

לאור סמכותי הנ"ל, לאחר שהפעלתי שיקול דעתי ואיזנתי בין הרצון להתחשב בחייב לבין החובה להתחשב במטרתה הנ"ל של ההגבלה שבנדון (הפעלת לחץ על החייב שבעקבותיו ישלם ולו חלק מפיגוריו בתיק), אני קובע כי הגבלת עיכוב היציאה מהארץ שהוטלה בתיק זה תבוטל אם החייב ישלם בתוך 7 ימים מהיום סך של 6,000 ש"ח במזומן על חשבון פיגוריו בתיק העומדים על סך כולל של כל החוב בתיק (33,800 ש"ח).