פסק דין
בפניי תביעה כספית, אשר הוגשה על סך 380,967 ₪. הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של הגשת סיכומים בכתב ללא שמיעת ראיות ועל בסיס חוו"ד של מומחה ביהמ"ש (שלא נחקר).
ביום 15.12.11 הוגשו סיכומיהם (המשתרעים על עמודים רבים) וניתנה להם זכות תגובה האחד לסיכומי השני עד יום 1.1.12.
משניתנו התגובות והוגשו הסכומים ניתן בזאת פסה"ד.
לאור האמור לעיל, ניתן בזאת פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.
התובעת היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות בנייה, והנתבע הוא בעל מקרקעין במושב אחיהוד, אשר שכר את שירותי התובעת לבניית בית על גביהם.
ביום 4.2.2006 נכרת בין הצדדים חוזה התקשרות לבניית בית, תוך ציון תמורה של 518,000 ₪ בגין העבודות, ובסמוך לאחר מכן החלה התובעת בעבודות הבנייה על פי ההסכם.
עילת התביעה, על קצה המזלג, הינה בכמה "ראשי חוב" שונים:
א. ראשית, נתבעו הפרשים בין הסכום ששולם בפועל על ידי הנתבע (סך כולל של 469,467 ₪ שהתקבלו מן הנתבע (מבלי שאראה צורך להיכנס לעניין מהותו של תשלום בסך 19,467 ₪ הכלול בסכום זה, ואשר נפלה מחלוקת בין הצדדים לגבי טיבו) לבין התמורה הראויה על פי החוזה, 518,00 ₪, כנזכר לעיל.
ב. כן טוענת התובעת לביצוען של "עבודות נוספות" שמחוץ לעבודות הנכללות בחוזה, ואשר תמורתן לא שולמה לה (מלבד אותו תשלום חלקי בסך 19,467 ₪ הנזכר לעיל). התובעת העמידה ראש חוב זה על סך של 173,928 ₪, לא כולל למע"מ.
ג. כן טענה התובעת, כי הסכומים הכלולים בחוזה אינם כוללים מע"מ, ועל כן יש להוסיף מע"מ על כל סכום שייפסק לטובתה על פי תחשיב הסכומים שהועברו על מול העבודות שבוצעו.
ד. הנתבעת עתרה לפיצוי בגין "נזקים לא ממוניים", לרבות עגמת נפש ופגיעה במוניטין החברה, בעלות שהוערכה על ידה בסך של 20,000 ₪.
ה. בנוסף לכל האמור עתרה הנתבעת לפיצוי בגין הפרשי ריבית פיגורים והצמדה למדד תשומות הבנייה.
מנגד, טענות הנתבע היו, ושוב בקצרה, כי התובעת נהגה עמו בחוסר ניקיון כפיים, לאחר ששילם לה בפועל 90% מן התמורה, תוך דרישת מע"מ שלא כדין, דרישת "עבודות נוספות" כאשר מדובר בחוזה, אשר תמורתו הוערכה מראש והועמדה על סך 518,000 ₪, וכל טענה ל"עבודה נוספת" דינה להידחות.
בהמשך להסכמת הצדדים במועד הדיון שנערך בפניי ביום 18.1.2010 ובהתאם לרשימת פלוגתאות מתוחמות ומוסכמים שהועברה על ידי הצדדים, מונה על ידי המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט בתיק. חוות דעתו של המומחה התקבלה בבית המשפט ביום 8.11.2010, כאשר הצדדים ויתרו הן על משלוח שאלות הבהרה למומחה והן על חקירתו הנגדית על חוות דעתו.
כבר כעת אני מוצא לנכון לציין, כי חוות דעתו של המומחה שטרנברג, אשר התייחסה במישרין לפלוגתאות שהועברו לבחינתו המקצועית, הינה חוות דעת מקיפה ומפורטת ביותר, המלווה, כדרכו של מומחה זה, בצילומי-המחשה של מסמכים רלוונטיים, המדגימים וממחישים היטב את הנתונים שעליהם נסמכת חוות דעתו של המומחה. התחשיבים שעורך המומחה בחוות דעתו הם מדוקדקים ויורדים להערכת מלוא העבודות שתוכננו (בשלבים שונים) אל מול העבודות המבוצעות. דומני, משום כך, שלא בכדי ויתרו הצדדים על חקירתו של המומחה.
מעבר להלכות הידועות באשר לאימוצה העקרוני של חוות דעתו המקצועית של מומחה בית המשפט, אשר אליהן הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו, הרי שהעובדה שכאן מונה המומחה שטרנברג בהסדר דיוני בין הצדדים, תוך תחימה ברורה של הפלוגתאות הנתונות להערכתו המקצועית, וכאשר הצדדים מוותרים בפועל על חקירת המומחה, יש לה משקל מכריע בקבלת חוות הדעת כבסיס להכרעה בתיק זה. בפרט נכון הדבר כאשר מדובר, כאמור לעיל, בחוות דעת יסודית, ברורה ומנמקת, המדברת בעד עצמה, אשר גם לא מצאתי כל טעם לסטות מן האמור בה.
הלכה למעשה, קביעות המומחה שטרנברג הן כדלקמן:
את החוזה בין הצדדים אין לראות כ"פאושליות" במובן זה, ש"עבודת השלד, כפי שבוצעה בפועל, שונה מהותית מהתוכניות על פיהן נחתם החוזה. שינויים אלה אינם במסגרת הפאושל ונדרש לשלם עבור ביצועם" (סעיף 3 לחוות דעת המומחה).
המומחה הצביע על שלל שינויי תוכניות, שהביאו לשינויים בעבודה, ובכך אישר למעשה את טענת התובעת. כן אישר המומחה את טענת התובעת, ולפיה הסך של 19,467 ₪ ששולם על ידי הנתבע קשור ל"עבודות נוספות" שלא היו ידועות בעת ההתקשרות בין הצדדים, והן אינן נכללות, משום כך, בתמורה המוסכמת.