עמותת קול הדף נ' עירית בני ברק

פסק דין

התיק שבפני הינו תביעה לביטול צו שניתן בהתאם לסמכותה של הרשות המקומית, עירית בני ברק, כאמור בסעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים תשמ"א-1981).

בית המשפט אף מבין שצו זה הוצא על ידי עירית בני ברק בהמשך להליכים בעתירה מנהלית, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט מנהלי, שם נדרשה העיריה, בין השאר, להוציא את הצו הנדון.

בתחילה ניתן פסק דין על פי התביעה שבפני, בהעדר כתב הגנה, אולם הוגשה בקשה לביטול פסק דין זה, מהנימוקים שפורטו בבקשה. בית המשפט קבע את הדיון היום הן לדיון בבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר כתב הגנה, והן לדיון בתביעה עצמה, כאשר מכל הבקשות והתגובות, הארוכות והמפורטות, ניתן היה להבין מהו סלע המחלוקת שבין כל המעורבים, כולל צדדים שלישיים, שהם אלה שיזמו והגישו את העתירה המנהלית, כאמור לעיל.

עוד יש לציין, כי בינתיים הוגשה בפני בקשה להצטרפותם של אותם צדדים שלישיים להליך שבפני, אם כי, בקשת ההצטרפות איננה כבעל דין, כתובעים או כנתבעים, אלא אך לצורך "הגשת הודעה לבית המשפט". אינני מבין את בקשה זו, שממילא אינה כדין, אולם, כדי להסיר כל דאגה מליבם של המבקשים להצטרף, עלי לציין, כי גם עניינם נלקח בחשבון במסגרת פסק דין זה.

עם כל הצער שבדבר, ואפילו שהעיריה פעלה בהתאם לצו שניתן כדין בבית המשפט לענינים מנהליים בת"א-יפו, הרי לדעתי, אין כל בסיס חוקי לצו שניתן וגורלו להתבטל ולמעשה – על הסף.

צו סילוק פולשים, כפי שהוא (נספח ב' לכתב התביעה ונספח 1 לבקשת הנתבעת, העיריה), מופנה לשני גורמים – הראשון, ארגון קול הדף, והשני – "באי ומתפללי בית הכנסת ברח' רבי עקיבא 108 ב"ב", או לשניהם יחדיו. מהחומר שצורף לתביעה ולבקשת העיריה, עולה, כי ארגון קול הדף מחזיק בנכס הנדון, מרתף בין שני בתים, מזה שנים רבות, מחזיק כדין, כאשר הבעלים – עירית בני ברק הקצתה את השטח לשימושו של הארגון, וגם ארגון נוסף בשם "הצלה". כבר מסיבה זו לא היה מקום להוציא צו סילוק הפולשים, כפי שהוצא. גם אם תישמע הטענה כי הארגון חורג, בשימוש היומיומי במקום, ממסגרת ההקצאה שמכוחה הוא מחזיק במקום, גם אז אין מדובר בסילוק "פולשים".

לגבי הנמען הנוסף, באי ומתפללי בית הכנסת, הרי לא ניתן להוציא צו לסילוק פולשים כנגדם וזאת משני טעמים. ראשית, כי על פי האמור בסעיף 4(א) לחוק הנ"ל, הסמכות להוצאת הצו היא כאשר "תפס אדם מקרקעי ציבור" וההדגשה היא על המילה "אדם", ואין לפרש סעיף זה ומונח זה, אלא כאדם ספציפי, שזהותו ברורה. לא ניתן להוציא צו סילוק פולשים כנגד אדם שזהותו אינה ידועה. הרי כאמור בסעיף 2 לחוק, על הפקח מטעם הרשות לפנות לאותו אדם ולברר עימו את זכותו לחזקה לשימוש במקום. הטעם השני הוא בכך, שמי שמגיע להתפלל בבית כנסת איננו אדם ש"תפס" מקרקעי ציבור. כשעניננו בתפיסה, הכוונה היא לחזקה נוגדת. אדם מחזיק במקום, בדרך של קבע, בניגוד להסכמת זה שלו הרשות להחזיק במקום או לאפשר לאחרים להשתמש במקום, בתחומי ההקצאה או הרישיון. מתפללי בית כנסת הם אנשים שונים, המתחלפים מפעם לפעם, המגיעים למקום לצורך תפילה, או לצורך שיעור, ועוזבים את המקום. אין להם שום טענות לזכות להחזיק במקום. גם אם תישמע טענה שניתן להוציא צו כנגד אדם שאינו מחזיק אלא אך משתמש במקום, הרי במקרה הנדון ברור שאין מדובר בשימוש לזמן קצר, לצורכי תפילה, ועזיבת המקום. לא יהיה בית כנסת במקום, איש לא יגיע לשם לצרכי תפילה.

כאמור משתי סיבות אלו, לא היה מקום לצו סילוק הפולשים, כפי שהוצא.

אין בכל האמור לעיל כדי לבטל את טענותיהם של אותם צדדים שלישיים, שכנים למקום, אשר לדעתם, ובית המשפט מאמין כי הדבר נעשה בתום לב, אין מקום לניהול בית כנסת בתנאים ובנסיבות מצבו כיום. בית המשפט אף שמע את טענות נציג ארגון קול הדף, התובעת, שגם בהן יש ממש, לכאורה, כתשובה לטענות אותם שכנים. כמובן שבית משפט זה אינו המקום הראוי, ובודאי לא בהליך זה, לפסוק במחלוקת. יחד עם זאת, ברור לבית המשפט כי התרופה הנכונה העומדת לאותם צדדים שלישיים הינה הליכים של תביעה בצירוף לבקשה לסעד זמני, לצווי מניעה, כנגד הארגון קול הדף וכנגד עירית בני ברק, ואם עניננו בטענות הקשורות בהלכה ובדת, נראה לי, כי יתכן ועליהם לשקול פניה לבתי הדין המיוחדים שקיימים בבני ברק, שחזקה עליהם כי הם שולטים בנושאים שבמחלוקת. גם הערה זו אין בה כדי לחייב את אותם צדדים שלישיים והם חופשיים לפעול בכל דרך הנראית להם נכונה.

צו סילוק הפולשים כפי שהוצא, דינו להתבטל וכך אני מחליט.

להסרת ספק, פסק הדין שניתן בהעדר כתב הגנה - בוטל, ופסק דין זה ניתן לגופו של ענין.

טוב עשה ב"כ התובעת, שויתר על כל תביעה להוצאות בהליך זה שבפני.

ניתנה והודעה היום ד' אדר ב תשע"א, 10/03/2011 במעמד הנוכחים.

דן מור, שופט בכיר

הוקלד על ידי: קרן נעמן