עמ"א 11860-07-15

בקשה זו הובאה בפניי היום בשעה 18:35, כשופט תורן מעצרים.

כבר בפתח הדברים ייאמר כי על פניו אין הלימה בין אופן פתיחת ההליך כערעור מנהלי אזרחי, לבין כותרת הבקשה כ"בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני".

ככל שכותרת הבקשה משקפת את הסעד המבוקש, על המבקש להתכבד ולפתוח הבקשה באכסניה המשפטית המתאימה, ובה בעת, לשלם את האגרה המתחייבת.

חרף האמור, נוכח הדחיפות המיוחסת לבקשה, לא ראיתי להימנע מלדון בה בשל האמור לבדו.

המבקש טוען כי לפני כחודש ימים הניחה המשיבה קו ביוב בחלקת מקרקעין, לגביה הוגשה על ידו תביעת בעלות, וכי לאחר פנייתו למשיבה, הוסכם על הפסקת העבודות עד שהעניין יוסדר בין הצדדים.

ואולם, לדבריו, היום גילה להפתעתו כי המשיבה המשיכה בביצוע העבודות, חרף התנגדותו, וכי "ישנם עוד כ-100 תושבים ממשפחתו של המבקש המתגוררים בסמוך המתנגדים להנחת קו הביוב" (ס' 5 לבקשה).

לטענתו, מאחר שהגיש תביעת בעלות לפקיד ההסדר בנוגע למקרקעין נשוא הבקשה, כי אז ביצוע העבודות עלול לשנות פני הקרקע, ועל כן, דין הוא כי ביהמ"ש יורה על הפסקת ביצוע העבודות.

בהקשר זה ייאמר כי בהתאם להלכה הפסוקה, תביעת בעלות איננה אלא טענה לזכויות במקרקעין, ובוודאי שאין בה כדי לגבש זכות מוכרת במקרקעין (ראה, למשל: ע"פ 4614/07 אבו סבילה נ' הוועדה המחוזית - פורסם במאגרים).

בנסיבות אלה, ספק בעיניי אם המבקש הוכיח זכות מוכרת, אשר לגביה ראוי כי יינתן סעד בידו.